שות עונג יום טוב· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין
הקדמת הגאון המחבר זצ"ל · טו
והנה מבואר כי כל פרטי התורה קבועים ועומדים בחפצי העולם להיתר או לאיסור לטמא או לטהר ועפ"ז בארנו במק"א מ"ש במשנה פ"ב דנדרים (דף ל"א) גדולה מילה שדוחה את השבת וקשה הא מצינו גם קרבנות שדוחין את השבת כמו תמידין ומוספין שקבוע להם זמן ומאי רבותא היא דמילה כ"כ ובנדה (דף ל"א) קאמר רשב"י מפני מה ניתנה מילה בשמיני שלא יהא אביו ואמו עצבין והכל שמחים והדבר יפלא מאוד לאמר כי זה כל חומר הענין שהחמרנו במצות מילה בזמנה לבלתי דחותה מזמנה ומועדה ואם חל בשבת אין אנו יכולים למול קודם השבת אלא אנו דוחים את השבת בשביל טעם קלוש כזה שלא יהא אביו ואמו עצבין. ומה נעשה אם אמר יאמרו האב והאם כי גם בשביעי תגל נפשם בפרי בטנם ביום הביאכם אותו לברית בוראם יתעלה ולמה לא נמול אותו בשביעי ולא נדחה את השבת:
אולם ביאור הדבר דאיתא בילקוט פ' תזריע שאל טרנוסרופוס הרשע את ר"ע איזה נאמן מעשה ידיו של אדם או של הקב"ה וכו' אם הקב"ה חפץ במילה מפני מה לא נולד מהול א"ל לפי שלא נתן הקב"ה לישראל את המצות אלא לצרף בהן את הבריות לכך אמר דוד אמרת ד' צרופה ע"כ ולהתחקות על שרשי הויכוח שלהן בארנו דהנה הש"ך ביור"ד (ס' רס"ב) הקשה ע"מ שפסק הרמ"א ז"ל דאם נימול בתוך ח' אין צריך להטיף ממנו דם ברית מהא דאמרינן במנחות (דף ס"ט דר' בר"ש דאמר נקצר שלא כמצוותו פסול בשיטת ר"י אמר דאמר קצירת העומר דוחה שבת ויליף לה מקרא דבחריש ובקציר תשבות מה חריש רשות אף קציר שהוא רשות יצא קצירת העומר שהוא מצוה ואי נקצר שלא כמצוותו כשר אמאי דוחה את השבת ע"ש ולפי דברי הרמ"א דאם נימול בתוך ח' א"צ להטיף ממנו דם ברית א"כ מילה אמאי דוחה שבת והשא"ר ז"ל תירץ דהא דא"צ להטיף ממנו דם ברית לאו משום דקיים מצות מילה אלא משום דדמי כאלו נכרת הגיד וקודם זמן המצוה פקע חיובא דמצוה אבל מצות מילה לא קיים ע"כ שפיר דוחה שבת דהא אם נמול תוך ח' לא נתקיים המצוה כלל ול"ד לקצירת העומר דאם נקצר שלא כמצוותו כשר וקיים המצוה ע"כ והסברנו יותר עפ"י הש"ס בפ' הערל דבעי שם אי קטן ערל מותר לסוכו בשמן של תרומה דערלות שלא בזמנה לא שמי' ערלה ובירושלמי שם אמר בהדיא אין ערלה עד שמיני וזה היתה תשובת ר"ע שהקשה לו הכותי אם השם רוצה במילה מפני מה אינו נולד מהול. והשיב לו דלא ניתנו מצות אלא לצרף וכו' א"כ אחרי שככה כוונתו יתעלה לצרף בהן את עמו ככה היתה הבריאה שכל מאיסת וגנות הערלה אינה באה עד זמן המילה ולא תקשה שיש חסרון במעשה הבריאה דבשעת לידה ליכא עדיין ערלה כדאמר בירושלמי אין ערלה אלא בזמנה שהוא יום השמיני הזמן שקבע לנו התורה:
ומעתה הרי תקשה לנו מהא דאמר בשבת (דף קל"ה) דמקנת כסף נימול ביום הקני' אף בתוך ח' הא אמרינן בירושלמי הנ"ל דבתוך ח' ליכא ערלה כלל וצריך לומר דהיא גופא משתנה עפ"י דין התורה דמי שקבעה בו התורה זמן המילה בשמיני בו איקבע טבע המילה בשמיני ומי שקבעה בו התורה ביום מקנתו אף טבע המילה תקדימו *) ולפ"ז יתבאר כוונת רשב"י במה שאמר דמילה בשמיני כדי שלא יהא אביו ואמו עצבין אין כוונתו לומר שזהו טעם המילה שניתנה בשמיני אלא כוונתו שזה הטעם ניתן על רצונו יתעלה לקבוע באדם אשר תבא זמן וטבע המילה בקרב איבריו של אדם ליום השמיני כדי שלא יהא אביו ואמו עצבין והכל שמחין: