ניצוצות · ניצוצות שלא הבעירו דבר
כד. ועוד פסק הפמ"ג (סימן תקב משב"ז ס"ק א) דהוצאת ניצוצות מאבן הוי איסור דרבנן, כיון דלא הבעיר ע"י הניצוצות דבר. ושכ"כ הרע"ב ביצה (פ"ד מ"ז). וכ"כ החזו"א (או"ח סימן נ אות ט ד"ה ולענין), וע"ע בזה בשו"ת יבי"א (ח"ה סימן כז אות ד) דהביא כ"ז, ועוד ע"ש, וסיים, ואף דמידי פלוגתא לא נפקינן, מ"מ שפיר איכא הכא ס"ס, שמא כערוך וסיעתיה דפס"ר דלנח"ל שרי, ושמא הוי הכא איסור דרבנן, והרי פס"ר דלנח"ל בדרבנן ושרי. ועע"ש. ושב וכ"כ במילואים (שבסוף הספר), ולכן כתב שם כי מתוך כך יש ללמוד שמותר להשתמש במעלית חשמלית אוטומטית בשבת, אע"פ שכובד גופו גורם לניצוצות. ע"כ. והניף עוד את ידו הגדולה בשו"ת יחו"ד (ח"ב סימן מו) להקל בענין הוצאת ניצוצות מבגד בשבת, הנגרמים בעת פשיטת הבגד. ע"ש. וכן ראיתי עוד בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן י אות ז) דהאריך בזה דניצוצות הוו איסור דרבנן. ע"ש. וע"ע באנציקלופדיה תלמודית (כרך יח עמ' קעא, ובעמ' תשלג). ואף שראיתי לשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן עח) דכתב לאסור ניצוצות, וכ"כ בשו"ת אג"מ (או"ח ח"ה עמ' מו) וע"ש. מ"מ ע"פ המבואר זה אינו. שוב ראיתי לשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סימן יב אות ד) דשב וכתב להתיר ניצוצות, כיון שהוי מקלקל, וכלאחר יד. והוא בשם הגרש"ז אויירבך בירחון סיני (סיון תשכא) לענין מקרר. וכ"כ להקל בשו"ת באר משה (ח"ו קונטרס האלקטריק סימן כט) לענין מי שהדליק את האור בשבת, ואירע שלא נדלק האור, רק היו ניצוצות. וכתב דלא עשה איסור הבערה, מצד שהיכא דאזיל לאיבוד לא הוי מלאכה. ועע"ש מפי ספרים. ועוד הקל (בסימן לז) לענין בגד שכשמסירים לו יש ניצוצות, ושם הוא ק"ו ע"ש.
שוב ראיתי לספר החשמל בהלכה (ח"ב פרק ח) דליקט בענין ניצוצות עוד ספרים שדיברו בזה, והביא להגהות שו"ע התעוררות תשובה, ועוד לספר מאורות נתן (פרק ראשון אותיות ע,עב) שכתבו להוכיח מהמדרש רבה (בראשית פרשה יא) דאדם הראשון הקיש שני אבנים זב"ז ויצאה מהן אש, ובירך בורא מאורי האש. אלמא דניצוצות חשיב אש. ושכן נפסק בשו"ע (סימן רצח ס"ח). ע"כ. ומ"מ שפיר דמי לצירופי לס"ס לפמ"ג וסיעתיה, וכנ"ל בשו"ת יבי"א. וכ"ז הוא מלבד הא דיש לצרף לחת"ס (יו"ד סימן עג) וסיעתיה, דס"ל כי אין לאסור אלא כעין המלאכות אשר נעשו במשכן. ולכן כתב, כי אין איסור מבשל, אם מדליק נר, כיון שבבישול עיקרו לצורך התבשיל הנשאר, ואילו בנר הנר הולך וכלה. וע"ע בזה בשו"ת נחלת לוי (ח"א סימן כו אות ט) דשפיר כתבו הפוסקים לצרף לחת"ס. ועוד ראיתי לשו"ת יבי"א (ח"א סימן יט אות יא) שהביא לעוד פוסקים דס"ל הכי, ע"ש. ושוב ראיתי לשו"ת ציץ אליעזר (חלק ז סימן י) שהביא לעוד פוסקים העומדים בשיטת החת"ס, ועוד חיזק זאת ע"ש. וכן ס"ל הכי לענין נידו"ד בשו"ת באר משה (ח"ו קונטרס האלקטריק סימן כט אות ב). ועתה אינה ה' לידי שו"ת מאזני צדק (ח"ב סימן טו אותיות ז-ט) וגם הוא מצדד להתיר משום ניצוצות ע"ש.
כה. שוב ראיתי לספר מעליות בשבת (הלפרין פרק ד) דדן בענין ניצוצות, וס"ל לאסור. ע"ש. ולא אוכל להביא כל דבריו ולהשיבם אחד לאחד, והוא מפני יראת האריכות, ולכן אקצר. וזה תורף דבריו, תחילה כתב לפרש לפמ"ג (סימן תקב משב"ז ס"ק א) הנ"ל, כי באמת ס"ל דאיכא הבערה, ומש"כ הפמ"ג וז"ל, ועיין בהרע"ב (שכתב) דמי למלאכה שבורא אש ביו"ט, משמע מדרבנן, לא הכנה ונולד, רק נראה כמלאכה שבורא אש ביו"ט, ומלאכה גמורה ליכא, דמקיש בברזל על אבן וכדומה ויוצאין ניצוצי אש לאו הבערה והדלקה הוה, רק נראה (כמלאכה שבורא-וכדכתב הרע"ב) וכו'. ע"כ. וכתב לפרש דמש"כ הפמ"ג "לאו הבערה והדלקה הוה" כוונתו כי אין כאן מלאכה דאורייתא של הכנה, (כי הט"ז שעליו קאי הפמ"ג ס"ל דיש כאן איסור תורה של מכין). אך אה"נ מלאכה דאורייתא של מבעיר בודאי שיש בניצוצות. עכת"ד. ולכאורה עקר את דברי הפמ"ג, ועשה בהם סרס המקרא ודורשהו. כי שפתי הפמ"ג ברור מללו, כי "אין כאן מלאכה דאורייתא", וקודם לכן כתב על דברי הרע"ב, "משמע מדרבנן", ועוד כתב "ומלאכה גמורא ליכא", והוא פשוט וברור. וכן הוא ברע"ב שכתב "דמי למלאכה שבורא אש ביו"ט" ע"כ. ומפורש דרק דמי למלאכה, דהוי איסור דרבנן. ועוד דהרי כל שבא הפמ"ג הוא לומר כי הרע"ב פליג אט"ז, כי הט"ז ס"ל דהוי איסור תורה, ואילו הרע"ב ס"ל דהוי איסור דרבנן. וכן למדו פוסקים רבים, וכדהביאם מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ה סימן כז אות ד), דכ"כ הרב פעלים (ח"ב או"ח סימן נג), והחזו"א (או"ח סימן נ אות ט), ושכן דעת הטל אורות ג'ויא [ועע"ש במה שהביא לשו"ת בשמים רא"ש (סימן קצד) בשם הרא"ה, ושכ"כ הפני מבין (או"ח סימן נו), ובדע"ת למהרש"ם (סימן רסה), ובס' מלמד להועיל (סימן ס).] וכ"כ הגרש"ז אויירבך, ושעוד פוסקים ס"ל הכי. ובספר מעליות בשבת הנ"ל הביא שכ"כ כדברינו גם בשו"ת ציץ אליעזר (ח"א סימן כ), ובספר יסודי ישורון (מערכת לט מלאכות חלק ב עמ' 117), ובספר החשמל לאור ההלכה (ח"א ס"ד) ואת"י. שוב ראיתי שכן כתב בדעת הפמ"ג והרע"ב דהוי איסור דרבנן, בשו"ת ישיב יצחק (ח"א סימן ה דף נ ע"ב).
כו. ומש"כ דאין להקל כאן מצד פס"ר דלנח"ל בדרבנן, אלא בצירוף ג' סניפים ע"ש. והאריכות אך למותר, כי יש כאן ס"ס רבים ועצומים, דלדעת הערוך וסיעתיה ס"ל כי פס"ר דלנח"ל בדאורייתא שרי. ואת"ל דלהלכה לא קי"ל הכי, שמא הלכה כתרוהד"ש וסיעתיה דס"ל דפס"ר דניחא ליה בדרבנן שרי. ושמא כשיטות הפוסקים דכל היכא דהוי פס"ר דלא ניח"ל בדרבנן שרי, וכדהאריך בזה מו"ר בשו"ת יבי"א (או"ח סימן לג אותיות טו,טז) שכ"כ ים של פוסקים להלכה ע"ש, ובעוד מקומות רבים בספריו. ושכן עיקר להלכה. וע' בשו"ת נחלת לוי (ח"א סימן כו אות א). וכל נידו"ד הוי באיסור דרבנן, מצד הפמ"ג וסיעתיה דס"ל דהוי ניצוצות דרבנן. ועוד דהוי כלאחר יד דהוא דרבנן. ועוד דהוי מקלקל דהוי דרבנן. ועוד דהוי חצי שיעור, ולחכם צבי וסיעתיה ס"ל דחצי שיעור איסורו מדרבנן, וכנ"ל. מה גם דהרב מעליות בשבת איהו גופיה סיים וצ"ע. וא"כ אין כאן בית מיחוש כלל.
שוב ראיתי לספר ילקו"י שבת (ח"ה עמ' קצג) שהביא תשובת כת"י למו"ר, ושם כתב כי אין איסור בניצוצות, וכדמוכח מדברי הרמב"ם (שבת פרק יב) שכל שההבערה נעשית דרך השחתה, שאינו נהנה ממלאכה זו, פטור. ושכ"כ הפמ"ג, והרע"ב, ועוד. וא"כ לא מבעי לתרוהד"ש וסיעתיה דס"ל כי פס"ר דנח"ל בדרבנן שרי, כאן דהוי לא ניח"ל, אף המ"א וסיעתיה יודו. מה גם דהרבה מפוסקי אחרוני הספרדים סוברים להתיר פס"ר דניח"ל בדרבנן. ומ"מ סיים כי במקום שאפשר, נכון להחמיר לענין המעלית בשבת. ולא פירש מדוע, אחר שכתב להתיר היתר בשופי, וגם הבאנו לעיל דס"ל להקל. ויתכן בגלל החשש שהדלת תסגר בעת שיכנס. [ודברי הרב ילקו"י שם לכאורה צ"ע, כי בהלכה קודמת (סעיף ג) כתב כי ניצוצות אסורים, ולכן אסר לכבות מאוורר בשבת, ואילו בהלכה אח"כ הנ"ל, מתיר (בשעת הצורך), מצד ניצוצות. וכנ"ל.] שוב ראיתי לספר מנוחת אהבה (ח"א פרק כד סוף הערה 10) דג"כ כתב כי אין לאסור הפעלת מכשירים חשמלים מצד ניצוצות, כיון דאין בהם ממש, וא"א להשתמש בהם, ועוד דאינו מתכוין, ולא ניח"ל כיון שהם מקלקלים לחוט החשמל, והו"ל פס"ר דלנח"ל בדרבנן דשרי, וגם נעשה כלאחר יד. עכת"ד ע"ש.