ניצוצות · הוראת דבר התמוה לרבים]
כט. ואולם יש מקום לבא ולאסור כאן מצד פסק השו"ע (יו"ד סימן רמב סעיף י), דאסור להורות דבר התמוה לרבים. ומקורו טהור מדברי ההגהות מיימוניות (שבת פרק ה אות ו), וכמובא בב"י שם. וכן ראיתי עוד שכ"כ התרוהד"ש בפסקים וכתבים (סוף סימן נב) בענין לצאת יד"ח באתרוג מחולק, דאין להורות דבר התמוה לרבים. וכ"כ בספר לקט יושר (ח"א סוף עמ' 64) בענין הפיכת שעון חול. וכ"כ בשו"ת חות יאיר (ס"ס קצו), ובשו"ת מכתם לדוד (פארדו או"ח סימן ו בריש התשובה) לענין אתרוג מחולק. וכ"כ בשו"ת ישועות מולכו (או"ח סימן יט). (וע' מש"כ עליו בשו"ת ציץ אליעזר) (ח"ו סימן כ אות ט, דכל שאסר הוא לנשים ולא לגברים לחמם מקוה).
אלא דזה אינו, כיון דמפורסמים דברי הש"ך (יו"ד סימן רמב ס"ק יז) דכתב להוכיח מראיות ההגהות מיימוניות (שהוא מקור דין זה), שאם אומר לשואל טעם הדבר, ומראה לו פנים, או שמביא ראיות תוך הספר, מותר. וכ"כ הבאר היטב (שם ס"ק יב), וכ"כ בשו"ת חת"ס (ח"א או"ח ס"ס נא) להשען על הש"ך לענין ברכת הגומל בלילה. ע"ש. וסיים, הייתי מברך ברבים ואומר, דעו נא רבותי, כי מה שאני עושה היום, הוראת שעה היא, ומטעם כך וכך. ע"כ. והביאו בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יג סימן יז סוף אות ב), וע"ש מש"כ עליו (באות ג). וכ"כ בשו"ת אוהב משפט (יו"ד סימן נז ד"ה וכ"ש), וכ"כ להשען על הש"ך מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ה יו"ד סימן יז אות ד) וכן דעתו, ועוד הניף את ידו הגדולה בח"ז (יו"ד סימן מא אות ד) לענין אבל תוך שלושים שלא קיים פריה ורביה, דשרי להביא תזמורת לחתונתו, כיון שיש טעם, ושכ"כ כש"ך בשו"ת כרך של רומי (סימן א דף ה ע"ב), וכ"כ עוד מו"ר בשו"ת יחו"ד (ח"ג סימן נז) לענין ביצים שיש עליהם דם ע"ש. ועוד לו בספרו הבהיר טה"ב (ח"ב סימן יג עמ' תי), וכ"כ בשו"ת אבא בם (עמ' רסא) ועע"ש.
ל. אלא דעדיין יש לבא ולאסור מצד דבר התמוה לרבים, דהנה כתב הרב חיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן ז ד"ה והגם) לענין גילוח הזקן בחוה"מ (אם גילח מעריו"ט), ע"י פועל שאין לו מה לאכול, דכתב הנוב"י להתיר. וכתב לדחותו וז"ל, כי כיון שיכול לצאת מכך תקלה, כיון שהדור פרוץ ביותר ונאחזים בסבך, ויבואו להתיר כמה איסורין ביד רמה, כנודע לכל עוברי דרך ערי אירופה, ונראה דזה בכלל מ"ש בהגהות מיימוניות דאין לחכם להתיר דבר התמוה לרבים. והגם שהרב שפתי כהן כתב ביו"ד סימן רמב ס"ק יז דהיינו דווקא אם מתיר בסתם, אבל אם נותן טעם לדבריו שרי, ע"ש. מ"מ בנידון דידן, אפילו יתן טעם לדבריו, וידפיס הפסק, יצא תקלה ומכשול, כאשר שמענו כן ראינו בפסק הרב נודע ביהודה שנדפס, ובכה"ג יודה הרב ש"ך דאין להתיר דבר התמוה לרבים. ובפרט שנתפשט איסורו בכל ישראל זה כמה מאות שנים. ועוד אם הרב הזה יתיר, כל רבני ישראל לא יאבו שמוע לו, ותגדל צעקת ריב'ה וחילול ה'. עכ"ל. וביאור דבריו נראה, כי ההגהות מיימוניות למד מכמה דוכתי בש"ס (וכפי שיובאו בסמוך), כי אין להורות דבר התמוה לרבים, כי בכל הסוגיות ההם אסרו למורה להורות דבר שמתוך הוראתו יכולה לבא תקלה לעם, שידמו להקל אף בדברים אחרים שהם אסורים. ומתוך כך כתב הש"ך, דאם הרב מפרש טעמו, שוב אין מקום לחוש לטעות. וע"כ כתב הרב חיד"א, דעתה שהדור פרוץ, אף אם הרב יפרש שיחתו, עדיין יבואו להקל, ולכן יש לאסור. וכ"כ בשו"ת חיים ביד (סימן צח ד"ה וכבר מילתי), להשען על הרב חיד"א, וכ"כ בשו"ת אוהב משפט (יו"ד סימן נז ד"ה הבט ימין), לאסור דג הדומה לעכבר דהמכשול לרבים קרוב והוי דבר התמוה לרבים, והוא בהשען על הרב חיד"א הנ"ל. וע"ע בשו"ת חדות יעקב (אה"ע סימן מג ד"ה וגם), וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ה סימן כ אות טו) להשען על הרב חיים ביד, ושכ"כ בשו"ת דעת כהן (סימן רד).
ולכאורה קשה על כך כי ניחא מה שאסרו חז"ל להורות דבר התמוה לרבים והוא מטעם שהמון העם יטעו וידמו מילתא למילתא ויבואו להקל, דחשו לזה חז"ל ולא אמרו כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, דהוא מפני שלא עסקינן ברשעי, אלא בעמך בית ישראל שלא יכירו בחילוק, ויחשבו שמותר כיון שכבר רב פלוני התיר זאת, ולא יבינו שמחולק ביניהם. משא"כ למה שחש הרב חיד"א הוא לרשעי, ובזה לא מצאנו שאסרו חז"ל למורה להורות, ואדרבא בכה"ג יש לומר כי ישרים דרכי ה' וכו', והרי מעולם לא עשו חז"ל תקנה לרשעי, וכל כה"ג הוי גזירה חדשה שגזר הרב חיד"א וסיעתיה, ושאין לגזור אחר חתימת התלמוד, וכדלעיל בסמוך. וכן יוצא מבואר, כי הנוב"י לא ס"ל הכי, וכן כל העומדים בשיטתו. ועוד דהלא הרב פעלים (ח"ד יו"ד סימן כ ד"ה פוק חזי) הביא עוד למחז"ב (סימן תקמ"ב) שדחה לנוב"י לענין גילוח בחוה"מ, כמש"כ ביוסף אומץ הנ"ל, ולכן אסר שם להקדים ההפסק טהרה. ומו"ר לא חש לו בטה"ב (ח"ב עמ' תי) כיון שיש לחלק. וביאר דבריו בשו"ת יבי"א (ח"ה יו"ד סימן יז אות ד) שהביא לרב חיד"א הנ"ל, וכתב כי שאני התם, שמעשה הגילוח של הזקן, ניכר עליו לעיני כל, ואין הכל יודעים שנעשה ע"י פועל עני שאין לו מה יאכל, שאינו מצוי כ"כ. ע"כ. ודון מינה ואוקי באתרין, דלפי"ז שרי אף לדברי הרב חיד"א, אף בנידוננו כיון שאין ההיתר קשור לדבר צדדי, אלא הוא בעצם הדבר, וכבסמוך. וע"ע כיוצ"ב בשו"ת יבי"א (ח"ז יו"ד סימן מא אות ו) מש"כ לחלק בדברי הרב טוטו"ד תליתאה (ח"א סימן ס), ועוד כ"כ בחלק ה (יו"ד סימן יא אות ב) ע"ש. ואם נבוא לאסור מדברי הרב חיד"א הנ"ל, א"כ שוב יש לנו לאסור כל דבר שיש בו היתר, כגון ביטול בשישים, או נ"ט ל"ף, או נ"ט בר נ"ט, או חד בתרי, וכיוצ"ב, כי לעולם עמי הארץ יתמהו, וחיישינן שידמו מילתא למילתא.
וע"כ לחלק, כי אף לרב חיד"א, כל דבריו אמורים כשההיתר הוא צדדי, כגון ע"י מישהו אחר שיגלח, ולא היתר בעצם הדבר, כי הגילוח אסור. משא"כ כשההיתר הוא בגוף הדבר, וכגון נידו"ד, שהחשמל מותר בעצם, ולא ע"י היתר צדדי שיעשה דבר מה וכיוצ"ב, שרי. ואת"ל דזה אינו, וכוונת הרב חיד"א לאסור בכל אופן. א"כ ברור שאין דעת הפוסקים כן, שהתירו בספריהם באופנים רבים, ולא חשו לתמיהת הרבים, וכגון שימוש בפודרא בשבת, שיש שהתירו, וכן משחת שינים, ומברשת שינים, ובושם על הידים, ועירוי מכ"ר לכוס רטובה מעט, ומצקת כיוצ"ב, ועוד ועוד, וספרי הפוסקים מלאים מזה. וגם נמצא כבר בפוסקים שהתירו חלקים בחשמל ולא חשו לנ"ל לך ראה בשו"ת אור לציון (סוף ח"ב בתשובות הקצרות פרק מז הל' יז) דהתיר לכבות שעון מעורר מכני. ובספר הליכות עולם (ח"ד תצוה הל' לא) התיר להשתמש באינטרקום בשבת (כשהופעל מער"ש). ובשו"ת יבי"א (ח"ג או"ח סימן יז) התיר לכוין שעון שבת ביו"ט שחל בער"ש שיכבה או שידליק את אור החשמל בשבת. ושם (סימן יח) התיר בשבת להרחיק את זמן הכיבוי בשעון שבת. ובמקום חולי התיר אף להקדים הכבוי (ע"ש במפתחות), וכל כה"ג כמה קרוב שיכשלו בזה או בדומה באיסורי שבת ולא חשו להא. וע"ע בשו"ת יחו"ד (ח"ד סימן כט) שהתיר להשתמש במד חום שמניחים על המצח ונכתבים עליו אותיות, ושימוש במעליות בשבת התירו ע"י שיהיה מעלית שבת, אף שבקל יכשלו שם אם יעבור אדם כשיפסיק הצפצוף ויפתח את הדלתות. וכאן בנידו"ד בענין לחיצה על כפתור אשר מסובב את המאוורר רבים התירו וכמבואר. וע"ע בשו"ת יחו"ד (ח"ה סימן כח) דהתיר שימוש בשמיכה חשמלית, ושכ"כ להתיר בשו"ת אג"מ (ח"ה חאו"ח סימן נ), ובשו"ת מקוה המים (ח"ד חאו"ח ס"ס ל), ושב והניף את ידו בספר הליכות עולם (ח"ג ויגש הל' ד). וכ"כ להתיר בשו"ת יחו"ד (ח"ב סימן מט) ענידת שעון אלקטרוני ע"ש. ועוד התירו דברים רבים, ובכל אלו לא חשו לגזור גזירות חדשות, אף שהמכשול קרוב, שילחץ על כפתור השעון, או שינתק את השמיכה מהחשמל, וכיוצ"ב. (וע"ע בספר גביע הכסף סוף חלק ברכות ופסחים בחלק המכתבים כי הגאון הנאמ"ן מחמיר בכגון דא).
ויתר על כן נלע"ד, כי נידו"ד כלל לא שייך לענין הוראת דבר התמוה לרבים, כי הלא מקור דין זה הוא מההגהות מיימוניות (הל' ת"ת פ"ה אות ו), וכתב להוכיח איסור זה מג' מקומות, זה יצא ראשונה מהא דאיתא בסנהדרין (דף ה ע"א) דאסר רבי לרב להתיר בכורות שיש בהם מום קבוע. וביארה הגמ', כי הוא מפני שהיה בקיא במומים טפי, ויתיר מומים שאינם ניכרים לרבים שהוא מום, ויבואו להתיר מום עובר. ועוד הוכיח ממסכת נדה (דף כ סוף ע"ב) ר' חנינא פלי קורתא דגרגישתא ובדיק ליה. (היה בודק דמים בלא מים מיוחדים, כפי שהצריכה שם הגמ'). ליט עלה ר' ישמעאל בר' יוסי באסכרה (למי שיעשה כן), ר' חנינא הוא שחכים כ"ע לא חכימי. ועוד הוכיח ממסכת בכורות (דף ג ע"ב) רב מרי בר ר"ח אע"ג שהיה מקנה את בכורותיו לגוי (ונפטרים א"כ מדין בכור), מ"מ היה נוהג בהם קדושת בכור, שלא יבואו אחרים לידי תקלה, כיון שאינם יודעים להקנות לגוי ע"פ הדין. ונמצא כי בסנהדרין ונידה, אלו דברים שרק מומחים מבחינים בהם, ויבואו עמך בית ישראל לטעות, משא"כ כאן ההוראה ברורה, ואין כאן שום מומחיות. וכן בריש בכורות, הוא היתר מיוחד כי הבכור מדינא אסור אלא דעשה אופן מיוחד שיוצר היתר לבכור זה, והאנשים יבואו לטעות. (וכן הוא בהיתר גילוח בחוה"מ ע"י עני שאין לו במה להתפרנס). משא"כ בחשמל, אם יורה המורה כי החשמל מותר בהיתר גמור, אא"כ יש שם מנורות ליבון, אין כאן איזשהו היתר מיוחד לחשמל, או שדוקא מומחה מכיר בהיתר זה, אלא הוא היתר כללי לכל סוגי החשמל תמיד, ואינו היתר ע"י שעושה איזה אופן מיוחד שעל ידו הוא מותר, כגון שימכור לגוי, וכיוצ"ב, אלא הוא מותר בהחלט. אלא דיש לדחות חילוק זה לענין נידו"ד, כי גם בחשמל צריך מומחה שיאמר האם מכשיר זה יש בתוכו מנורות ליבון, כי במגבר חשמלי ישן היו בו שפורפורות רדיו שלוהטות, והיום במקפיא ללא קרח יש גוף חימום נסתר בדפנות, וכיוצ"ב יש צורך לוודא ע"י מומחה כל מכשיר חשמלי לגופו. ויותר מכך אפי' אותו מכשיר חשמלי, ושל אותה חברה, משתנה היצור שלו מדגם לדגם. מ"מ שאני הכא שלא יתמהו, כיון שאם יורו המורים להיתר הנ"ל, ויתפרסם, א"כ ידעו כי תלוי במוצרי החשמל למינהם. ויתר על כן, כי גם זאת אפשר לפתור בקל, אם יורו שאין להתיר רק מוצר חשמלי שיש עליו הכשר, וכיוצ"ב. ומלבד כן כבר הקשנו טובא על דברי הרב חיד"א וכנ"ל, ושנראה שגם איהו גופיה יודה כאן.
מ"מ בודאי שאין לסמוך ע"ז למעשה, לבא ולהקל כנגד מנהג כל העולם, כי מה אני ומה חיי, ואע"פ שגם על זה יש להשיב מצד מנהג בטעות דלא הוי מנהג, כיון שבתחילה סברו כי החשמל הוא הבערה (וכנ"ל הערה ב), ומאז פשט האיסור, ואכמ"ל. מ"מ איני חפץ להתיר, אא"כ יראו הדברים גדולי הדור ויסכימו עימהם. ואסיים בדברים שכתב הגרשז"א (כמובא לעיל סוף אות כח) בדבריו לגרא"י הרצוג זצ"ל, מ"מ מוצא אני חובה להודיע שאין אני כותב דבר זה, כי אם לחכמי תורה בלבד, שיתנו אל ליבם לברר אם כנים הדברים שכתבנו. ע"כ.
לא. ומ"מ לענין נידו"ד, לעמוד סמוך למאוורר וכיוצ"ב, שפיר דמי להקל, כיון דעסקינן רק בענין תוספת בצריכת החשמל, ובזה כבר כתבו הפוסקים להקל וכמבואר. ועוד דבזה יש להקל, מצד דהוי פס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן, ובזה שרי כמבואר בשו"ת יבי"א ח"ד (סימן לג אותיות טז,יט) ועוד בסימן לד (אות לב), ועוד בח"ט (או"ח לה ב-ה), ובשו"ת יחו"ד (ח"ב ר"ס מא, ובסימן מו) ובעוד דוכתי טובא בספרי מו"ר, דהלא כשעומד קרוב למאוורר, ונגרמת תוספת בצריכת החשמל, דבר זה נגרם כלאחר יד, וא"כ הוי איסור דרבנן. ועוד ראיתי שכ"כ בספר פסקי תשובות (סימן שח הערה 23) לענין עמידה בסמוך למאוורר, וכמו שכתב לחלק המהר"י אסאד (או"ח סימן סא) דשאני הכא שלא היה כמותו במשכן, ועוד הוסיף דכתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן כד אות יב) דאף לאוסרים הוספת זרם איסורו הוא מדרבנן, ונמצא א"כ דהוא עוד טעם דהוי הכא איסור דרבנן, והוי תרי דרבנן. ולכן כתב ללמד זכות על מנהג העולם להקל להתקרב למאוורר, וכיוצ"ב. ועוד יש לצרף את דעת תרוהד"ש (סימן סד) וסיעתיה, דס"ל להקל בפס"ר דניח"ל בדרבנן. דע' בזה באורך בשו"ת יבי"א (ח"ד סימן לד אותיות א-לב, וסיכום השיטות באות לב, וע"ש כי העלה מו"ר דדעת מרן להשען על התרוהד"ש במקום צורך).
ואולם ההיתר השני מצד פס"ר לא שייך כשלוחץ על הכפתור כדי שהמאוורר יסתובב, כי שם אין זהו רק דין פס"ר שתגבר תצרוכת החשמל, אלא הוא עושה כן בידים לצורך זה. ורק כשנעמד מול המאוורר, שכוונתו להתקרר ממנו, וממילא הוא פס"ר שתגבר תצרוכת החשמל, זה הוי פס"ר. אך כאן מגביר את צריכת החשמל בידים ודו"ק. שוב ראיתי שכ"כ להתיר מו"ר בספר הליכות עולם (ח"ג עמ' קצב ע"א) דשרי ללחוץ על הכפתור כדי שהמאוורר יסתובב, והוא בשם ספר שלמי יהודה (עמ' נא) ובשם הגרי"ש אלישיב (ולא מצאתי שם). ואולם שם לא נחית מו"ר לענין תצרוכת החשמל. אך ד"ת עניים במקום אחד, ועשירים במקום אחר. דשוב ראיתי לספר ילקו"י (שבת ח"ב עמ' תכה) דדן ממש בנידו"ד, והביא לקצות השבת הנ"ל, כי אגלאי דיש תגבורת בצריכת החשמל, וכתב כי שאלתי למרן אאמו"ר שליט"א והשיב, דאף אי נימא שיש בזה הגברת הזרם, כבר כתבו כמה מהאחרונים שאין איסור בהגברת הזרם בשבת, ואף אי נימא דהוי עכ"פ איסור דרבנן, הו"ל פס"ר דלא איכפת ליה בדרבנן, (שאין לו ענין בהגברת הזרם), שדעת רבים מהפוסקים דמשרא שרי. ע"כ. ושוב הביא לפסקי תשובות הנ"ל, וברוך שכוונתי. ובלאו הכי יש להקל כאן, וכדביארנו לעיל (ריש אות כז). וחזי הוית בשו"ת שערי יושר (ח"ב סימן נט) דיצא לחלק בין עמידה בסמוך למאוורר שמותרת אף שמתווספת צריכת חשמל, לבין לחיצה על כפתור שבזה השני יש לאסור משום עובדין דחול. שרק כשעושה פעולות שגרתיות שאדם רגיל בהם אין בזה שום איסור, אך כשעושה מעשה בידים להזיז את הכפתור, יש בזה משום עובדין דחול. ע"ש. ולא כן אנכי עמדי כי גם בזה ליכא משום עובדין דחול, וכאשר הארכנו במקום אחר, ואכ"מ. ועתה נדפ"מ שו"ת אור יצחק עבאדי (סימן קנז) וגם הוא כתב להתיר ללחוץ על כפתור המאוורר.
ורק שאין לבא ולהתיר מכח הנ"ל להגביר את מהירות פעולת המאוורר שיפעל מהר יותר, כיון שזו תוספת בזרם בלבד. כיון שכשמפעילים דרגה גבוהה יותר, נכבה המאוורר ופועל מחדש בדרגה החזקה יותר. וכן כשמפחיתים את מהירות סיבוב המאוורר הוא כן.
מסקנא דדינא, מותר ללחוץ על הכפתור אשר גורם למאוורר להסתובב לצדדים. [וכל זה כמובן במאווררים של ימינו אנו, והוא כפתור ארוך כמין יתד מאחורי המאוורר, הקבוע מעל גבי המנוע. אך באם ישתנו המאוורים וייצרו אותם בדרך אחרת, בזה יצטרכו לבדוק את דרך פעולתם, ולדון בהתאם.]