אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב מהם האיסורים בהפעלת חשמל בשבת › מוליד שאינו נראה

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

מהם האיסורים בהפעלת חשמל בשבת · מוליד שאינו נראה

עוד באיסור מוליד בחשמל]

י. וע"פ האמור נראה כי אין איסור מוליד בחשמל [אף בלא הטעם הנ"ל דהוי תוספת חשמל אלא בכגון בבטריה] , והוא ע"פ דברי רש"י ושאר הראשונים הנזכרים, שהם מקור דין איסור מוליד, שביארו כי היינו טעמא דאסור, כיון שדומה למלאכה שבורא מים הללו, וא"כ כל ששייך לדון מצד מוליד הוא רק כשנראה האדם כבורא, וכשם שהמרסק שלג נראה שבורא מים. משא"כ בחיבור חשמלי, שהאדם המחבר לא נראה שברא שום דבר, שהרי אנו לא רואים לחשמל כלל, וגם א"א לגעת בו כיון שהוא עובר תוך החוטים, ומכוסה, א"כ מה שייך לומר שברא כאן משהו, ומה שהמאוורר פועל, בזה אינו בורא, וכפי שהקדמנו לעיל (אות ב), דעצם כך שהמאוורר מופעל אין מקום לדון מצד מוליד רק על עצם החיבור החשמלי וזה לא שייך לקרותו מוליד. ואע"ג שבפועל כן מוליד כאן יצירה חדשה, והוא זרם החשמל, מ"מ אינו נראה כבורא. וכן כתב כדברים האלו בספר תורת שבת (סימן שכ ס"ק טז) לענין דריסה על השלג שמותרת, כיון דלרש"י האיסור משום דנראה כבורא, והכא המים שברא ברגע דריסתו אינם נראים. ע"כ. וזהו כדברינו. ומינה לנידו"ד, דהרי כל איסור מוליד הוא חידוש עצום, והוא מטעם שדומה לבורא, וזה דומה לעושה מלאכה וכנ"ל בראשונים, והיא גזירה מדרבנן, וא"כ באופן שאינו נראה בורא, בודאי שאין שום מקום לאיסור זה, וכל כה"ג הוי גזירה חדשה, דלא גזרינן אחר חתימת התלמוד, וכדמפורסמים דברי הרא"ש שבת (פרק ב סימן טו), וע' בשו"ת נחלת לוי (ח"א סימן ז אות א), ולקמן (אות כח). ויותר, שגם אין מקום לגזירה זו מסברא, (ועדיף מכל מקום שאמרינן שאין לגזור גזירות אחר חתימת התלמוד, שאמרינן הכי אף באופן שיש סברא לגזור, ואפ"ה זה אינו. ואילו כאן אין גם סברא לגזור כן), כיון שאינו בורא, וא"כ אינו דומה לעושה מלאכה בשבת. וא"כ אין חשש שיבואו לעשות מלאכה אחרת.

יא. ואם היה מקום לדון במוליד בחיבור חשמלי, הוא כאשר מחבר חיבור חשמלי בחשמל גלוי, שאז היה מקום לומר שהרי נוצר כאן זרם, והרי הוא מוחשי, כי אע"פ שאינו נראה, מ"מ מי שיכניס ידו למעגל הגלוי, יקבל מכת חשמל, וא"כ דמי לבורא (ורק שגם בזה יש לחלק, וכדלקמן בעז"ה). משא"כ בנידו"ד, שהכל מכוסה ואינו ניכר, לא שייך לדון מצד מוליד. שוב ראיתי לספר מנוחת אהבה (ח"א פרק כד הערה 7 ד"ה אולם) דכתב כדברינו, והסכים לכך. אלא דדחה זאת מטעם אחר דאף שבחשמל אין מוליד, מ"מ כשהמכשיר פועל הוי מוליד בו. עכת"ד. אך את זה כבר דחינו לעיל. וכן ראיתי לשו"ת ציץ אליעזר (ח"א סימן כ פרק י אותיות א,ב) דהביא לספר צל"ח חדש למהרה"ג ר' אלטר שטיגליץ, שהביא לתשובת הגאון אב"ד דרישא, והוא חתנו של הבית יצחק, דכתב לדחות את דברי הבית יצחק וז"ל, דלא דמי למוליד ריח, כיון שהוא נרגש באחד מחמשת החושים, אבל כח האלקטרי אשר לא יוכל לחזות ולא לשמוע, ואינו מושג לאחד מחמשת החושים, ולא נדע מה הוא, איך יאמר עליו כי אסור לעשותו בשבת. ע"כ. וקלסיה לסברתו הרב ציץ אליעזר (שם אות ב) כי סברא זו היא טובה ומתקבלת על הלב, אך מ"מ הגאון דרישא סיים שם, אך לאשר כבר יצא לאיסור מפי אדמו"ר חותני הגאון הצדיק זצלל"ה, לא ארצה להתיר. ע"כ. [ברם לעצם דבריו שאינו ניכר בא' מחמשת החושים, זה תלוי בעוצמת החשמל, כי בזרם המגיע מחברת החשמל ניכר וניכר הוא בנגיעה באחד מאברי האדם בזרם בחשמל. ואה"נ בזרמים בעלי עוצמה נמוכה מאוד כגון זרם בטריה של שעון וכיוצ"ב, נכונים דבריו. וכן ראיתי בשו"ת מאזני צדק (ח"ב סימן טז אות י) שכתב להשיב כן על הצל"ח חדש, דשפיר נרגש החשמל בנגיעה בידו. ע"ש.] וכן כתב כיוצ"ב עוד בשו"ת צי"א (ח"א סימן כ אות י) להתיר מוליד ע"י גרמא, דבזה מה שייך לקרותו בורא, וזה לא ראינו לאוסרו. ונראה שם כוונתו כי אף אם הפעלת חשמל לא הוי גרמא, מ"מ לענין מוליד נחשב גרמא, שלא הוא ברא, כנלע"ד ע"ש. שוב ראיתי לשו"ת צי"א (ח"ט סימן כא) דהפך הקערה, וחשש טובא בתקיפות לאיסור מוליד, והירבה חרון אפו על פרופ' אחד שרצה להתיר הפעלת טרנזיסטור בשבת [וכ"כ ביתר שאת לגבי האי פורפ' בשו"ת באר משה (ח"ו קונטרס האלקטריק סימן יד אות ח).] וכן ראיתי עוד לו בח"ו (סימן ו) דשוב חשש לכך. שוב ראיתי כי שיטתו מבוארת שם (באות טו) דס"ל כי מדינא אין איסור מוליד, ורק שלא מלאו ליבו להקל. ומ"מ אף שלא מלאם ליבם להקל, מ"מ הוא מפני שכתבו כן מסברא גרידא, וחששו להגאון בית יצחק, משא"כ אנו שהוכחנו כן מכל הני ראשונים, שפיר דמי, וגם חזקנו יותר הסברא. שוב ראיתי לספר מערכי לב (זאב פרק ב אות ג) שהביא להגאון רבי שלום אלחנן הלוי יפה בבית ועד לחכמים (סימן ג), דכתב כי אין בחשמל איסור מוליד, לפי שעיקר כח השורף של העלקטרי, כבר מוכן ועומד שם בבית המכונה הגדולה (בחברת החשמל). ע"כ. ושכן משמע עוד מדברי הגאון רבי צבי פסח פרנק (אך לא ציין היכן).

יב. והן אמת כי הבית יצחק הוכיח את דינו מדין סחופי כסא אשיראי, והוא בביצה (כג רע"א) ופרש"י, לכסות כוס מבושם על השיראים של מלבוש, להכניס בהן ריח הבושם שבכוס. אסור, דקא מוליד ריח השיראים. ע"כ. והרי שם אינו יצירה חדשה, אלא העברת הריח למקום אחר, וא"כ א"צ דוקא יצירה חדשה בשביל איסור מוליד. אך גם לפי"ז דחינו שפיר, וכנ"ל, דכיון שהחשמל אינו נראה, ואפי' אין גישה אליו מטעמי בטיחות, א"כ לא שייך לקרא כאן בורא, וע"ע לקמן. ואמרתי לכתוב כאן את הרהורי ליבי, כי המעיין בספרי הפוסקים אשר דנו בענין החשמל בשבת, רואה כי מעת אשר השימוש הביתי בחשמל התחיל להיות נפוץ והלאה במשך תקופה ארוכה, סברו הפוסקים, כי החשמל הוא אש ממש, אשר זורם בחוטי החשמל כהרף עין, ומכח הא התירו פוסקים רבים הדלקת מנורות חשמל ביו"ט, כיון דהוא רק מעביר אש ולא מוליד אש, ע' בשו"ת זהב שבא (דיין סימן לז) ובהסכמת מו"ר הראש"ל הגאון רבינו עובדיה יוסף שם, ושם בסוף ההקדמה הערת הגאון ר' יצחק חזן זצ"ל. ועוד בספרו שו"ת יחו"ד (חזן ח"א סימן לז), ובח"ב (סימן ו אות ג) ועוד (סימן כב אות ג) וע"ע בשו"ת מים חיים (משאש ח"א סימן עד) ועוד (בח"ב סימן קיט, וסימן קכז) ועוד עיין בשו"ת יחו"ד (ח"א סימן לב), ובספר מאור ישראל (ביצה דף לג ע"א ד"ה ומעתה), וכ"כ עוד פוסקים רבים. וכ"כ כדברינו ממש בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן ט הערה 5), ועוד כ"כ בשו"ת באר משה (ח"ו קונטרס אלקטריק סימן כג אותיות ד-ז, ובאות יב) לענין הלך חשיבת הפוסקים. וכ"כ בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן ט הערה 5). וכן מהאי טעמא אסרו פוסקים רבים שימוש בחשמל בשבת, דהוי הבערה ממש, דע' בשו"ת יבי"א (ח"א סימן יט ובפרט באותיות יד,טז) דהביא לאמבוה דפוסקים דסברי הכי, ועוד בח"ז (סימן לו אות ג), ואף הרב מו"ר גופיה בח"א (סימן יט), ועוד בסימן כ (אות ט), ועוד לו (בסימן כא) סבר דהוי הבערה. אלא שלבסוף בסי' כ (אות יח) הודיעו הגש"ז אויירבך שזה אינו, וכן בסימן כא (אות כג) ונראה שם שהיא תוספת שאחר זמן הוסיפה מו"ר, וכ"כ עוד בח"ז (ר"ס לח). [וצ"ע על מש"כ מו"ר בח"ז (סימן לו אות ג), כי קי"ל כרוב הפוסקים דס"ל כי שימוש בחשמל הוי הבערה, וציין לח"א (סימן יט) הנ"ל, והרי כבר עמד על כך שאין בזה הבערה. וע"כ לדחוק כי כוונתו היא רק להוכיח דכל הני ס"ל דלא כחזו"א, דס"ל כי חשמל אסור מדין בונה. ע"ש. ומ"ש קי"ל, אינו לעניין דינא לענין הבערה, אלא לאפוקי מהחזו"א, ואע"פ שהוא דחוק ע"כ לומר כן, וההכרח לא יגונה]. ולכן נראה כי אף הבית יצחק והצפנת פענח שכתבו לאסור מדין מוליד, סברו כן דיש בו אש ממש, ובאו מטעם אחר, ולכן הוכיחו את דינם מדין סחופי כסא אשיראי, דהוי מוליד אף שמעביר ריח ממקום למקום, וה"ה לחשמל. ולכן אסר הבית יצחק אף הוספה בזרם החשמל בדין רכבת חשמלית ע"ש בדבריו, כי למד מדין סחופי כסא. ולא ידעו שיש חילוק בין מתח חשמלי לזרם חשמלי וכנ"ל בדברינו, ולפי"ז טענתם לאסור מדין מוליד היא פחות טובה, כיון שלהבנתם בחשמל אין הולדה ממש, רק העברה ממקום למקום. ומ"מ לפי האמת אשר הוברר כי יש בחשמל הולדה ממש, א"כ באמת יש לדון בסברא זו וכנ"ל.

ועוד, דהסברא דדמי לבורא היא, כיון שהאדם ע"י פעולתו יוצר הצורה, כמו בריסוק שלג, ובסחופי כסא אשיראי, ובהדלקת אש בביצה (לג ע"א) וכל זה דמי לבורא, שהוא הפועל והיוצר, משא"כ בחשמל אשר כל יצירת החשמל נעשית בחברת החשמל, בהשקעה של מליוני דולרים, וכח אדם, וטכנולגיה חדישה, ובלי כל מאמציהם לא היה חשמל, והאדם הוא רק מסיים את הפעולה שסוגרת את המעגל החשמלי, וא"כ האדם אינו בורא כאן שום דבר, אלא אחרים עשו כל זאת, והוא רק המכה בפטיש ולא בורא, בזה לא שייך לקרותו מוליד. [ואולי זו כוונת הגאון רבי שלום אלחנן הלוי יפה זצ"ל הנזכ"ל בבית ועד לחכמים (סימן ג), דכתב כי אין בחשמל איסור מוליד, לפי שעיקר כח השורף של העלקטרי, כבר עומד שם בבית המכונה הגדולה. ע"כ. ]

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה