אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב מהם האיסורים בהפעלת חשמל בשבת

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

מהם האיסורים בהפעלת חשמל בשבת

שיטות הפוסקים

מוליד]

ב. כתב בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב במפתחות לסי' לא) לענין דיבור בטלפון בשבת וז"ל, והנה לפע"ד יש איסור בדבר, ושומר נפשו ירחק מזה, כי מלבד מה שמוכרח המדבר במכונה כזאת להכות מקודם בפעמון עת ירצה לדבר, וזה אסור משום משמיע קול. יש לאסור עוד משום דע"י סגירת זרם העלעקטרי נולד כח עלעקטרי, וזה אסור בשבת, דכמו בסחופא כסא אשיראי, אמרינן בביצה כג דאסור משום דמוליד ריחא. ה"ה דאסור לעשות עלעקטרישע פערבינדונג בשבת [קשר או חיבור חשמלי] , ומה"ט לדעתי יש לאסור לעשות זאדאוואססער [סודה] בשבת, משום דגם שמה מוליד הרכבה חמית. עכ"ל. וכ"כ מדנפשיה הגאון יוסף ראז'ין בשו"ת צפנת פענח (כשר סימן קו) לאסור להדליק חשמל או גאז ביו"ט, וכמו כל הני דביצה דף לג ע"ב (אין מוציאין את האור ביו"ט משום מוליד), וכמו מוליד ריחא דביצה דף כג (סחופי כסא אשראי ביו"ט אסור) ועע"ש. וכ"כ בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב ס"ס עב) ע"פ הבית יצחק. וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן קכ אות ג) ויובאו דבריו בעז"ה בהמשך. וכ"כ בשו"ת מנח"י (ח"ג סימן לט אות י) לאסור רמקול מכמה טעמי, ועוד מצד מוליד ע"פ הבית יצחק. וכ"כ בשו"ת מאזני צדק (ח"ב סימן טו אות יא), ועוד לו (סימן טז אות י) לאסור שימוש בחשמל משום מוליד. וכן ראיתי לספר מערכי לב (זאב בהוצאת מוסד הרב קוק פרק ב אות ב) שהביא עוד שכ"כ לאסור מצד מוליד, הגאון ר' חיים עוזר גרודז'נסקי (בירחון הדרום כרך לב ואת"י), וגם להדליק ביו"ט (חשמל) הוי מוליד, דע"י הרכבה הכמית מוליד כח. ע"כ.

ונראה לבאר כי כל ששייך לדון מצד מוליד בחיבור חשמלי הוא בעצם סגירת המעגל החשמלי, ולא מצד הפעלת המוצר החשמלי, כי בכגון המפעיל מאוורר חשמלי אין מקום לומר דדמי לבורא שברא יצירה של מאוורר פועל, כיון שלא ברא כאן שום יצירה חדשה, רק מסובב המאוורר, וכי אם יסובב בידיו את המאוורר נאמר דהוי בורא, ואת"ל דכן, אף לפתוח ברז מים נאסור, כיון שזורמים מים, ועוד דברים רבים המותרים בשבת יאסרו, וזה ברור שאינו, כי מוליד היינו שנוצרה מציאות חדשה כמו ריסוק שלג שהופך מוצק לנוזל וכדו', ועל כן כל הדיון מצד מוליד הוא בעצם חיבור החשמל, שברגע החיבור נוצרה מציאות חדשה, שהרי בחוטי החשמל אין זורם חשמל, אלא עצור שם מתח חשמלי בלבד, (והוא הכח שדוחף את זרם החשמל), וכל עוד שאין המעגל החשמלי סגור, דהיינו כל עוד לא הפעיל את המאוורר, וממילא סגר את המעגל החשמלי, המעגל נשאר פתוח, ואין בו זרם חשמלי, אלא יש בו רק את המתח החשמלי הנזכר, ובעת שסוגר מעגל חשמלי, מיד המתח דוחף לאלקטרונים, ונוצר הזרם החשמלי, וכמבואר כ"ז באנציקלופדיה תלמודית (ערך חשמל בנספח לחשמל שבסוף כרך יד במבוא), ועוד בספר מערכי לב (זאב הוצאת מוסד הרב קוק פרק ראשון אותיות ה-ז). ועוד (במבוא לפרק שני), וע"ע בפרק שני (עמ' כ), ובפרק רביעי (אות ג הערה 2). [ורק יש להעיר, כי ביאור זה אינו אלא תאוריה מדעית, כיון שאף אחד לא ראה אלקטרונים, שאין שום מקרוסקופ אשר יכול להראותם. מ"מ המציאות היא כזו, שאין חשמל בחוט חשמל אשר המעגל אינו סגור וכנ"ל. והתאוריה המדעית היא כנ"ל. וצריך להבחין כמובן שאין להשען על התאוריה כלפי ההשלכות הלכתיות, כי תאוריה עשויה להשתנות כפי שקרה פעמים רבות אף לגבי תאוריות אשר החזיקו בהם מאות שנים, מ"מ אנו נשענים לענין הלכה רק על מראה עינינו וחושינו, מתי אשר מורגש החשמל ומתי שלא, וכפי שכתב כן הגרש"ז אויירבך בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן יא אות ב), וכן ראיתי בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן יא אות ב ד"ה הן), דכתב הגרש"ז אויירבך שאין לנו לפסוק ע"פ תאוריות מדעיות וכיוצ"ב, אלא ע"פ מראה עינינו ע"ש. ושב והניף את ידו כן בסימן יב (אות ג). וכן ראיתי שכתבו באינציקלופדיה תלמודית (סוף כרך יח במבוא לנספח חשמל עמ' תרמח) בשם הגרש"ז אויירבך בספר מאורי אש (עמ' 12) וזה לשונם שם, עם זאת יש להדגיש מש"כ הרב שז"א, שאין להתחשב עם דברים שאין חושי האדם מרגישים אותם וכו', ע"ש. וכמדומני כי מי שכתב לערך חשמל הוא הרה"ג הלפרין גופיה בעמ"ח שו"ת מעשה חושב הנ"ל.] וכ"ז הוא בהפעלת רוב המוצרים החשמליים, אך יש מוצרים רבים שגם מצד עצם הפעלתם יש לדון במוליד, כיון שהפעלתם היא מציאות חדשה, (ואינה רק כגון הפעלת מנוע וכיוצ"ב). וכגון בהפעלת נורת ליד (היא מנורה שאין בהם חום, ולכן אין בה איסור הבערה, וכגון הנורות שנמצאות בוואקמן שרוחבם 1-2 מ"מ), שעצם סגירת המעגל יוצרת מציאות חדשה של אור, וזה מוליד, משא"כ בנידו"ד. ונמצא א"כ, כי בעת חיבור החשמל הוי מוליד יצירה חדשה, ודמי למרסק שלג (סימן שכ ס"ט), שיוצר יצירה חדשה שהופך מוצק לנוזל, ואף כאן יוצר זרם חשמל.

הגברת צריכת החשמל

ג. ומעתה נראה דיש לדחות את דברי הרב בית יצחק וסיעתיה, כיון שכל דבריו אמת ויציב בכגון המשתמש בבטריה חשמלית, שאז בעת שמפעיל מוצר חשמלי אשר עובד ע"י הבטריה, יוצר יצירה חדשה של זרם חשמלי. משא"כ בשימוש בחשמל ביתי, אשר מגיע מחברת החשמל, פני הדברים הם שחברת החשמל מספקת את כל החשמל של האזור כולו דרך אותם כבלים, ובסמוך לעיר מתפצלים הכבלים ומגיעים לכל בית בפני עצמו, וא"כ בכגון שאין החשמל פועל בבית פלוני, מ"מ בהרבה בתים אחרים החשמל מגיע, וא"כ כאשר אותו פלוני מפעיל בביתו מוצר חשמלי, מיד חברת החשמל מייצרת יותר חשמל כדי לספק אף לו, ותוך רגע מגיע אליו, וא"כ אותו החשמל תחילה עובר בחוט הראשי, ובהגיעו סמוך לביתו מתפצל אליו, ונמצא שכשהפעיל את המוצר החשמלי בביתו לא יצר חשמל לבד, אלא יצר תוספת בצריכת החשמל, ובזה לא הוי מוליד גמור אלא תוספת מוליד ובזה נראה עיקר להקל וכבסמוך בעז"ה. דאף שיש חוט חשמלי אשר כלל לא עבר בו חשמל קודם לכן, וכעת יעבור בו (הוא חוט חשמל שבביתו), מ"מ זה כבר בואר שאין בזה איסור מוליד, כי מוליד הוא בעצם יצירת החשמל, וכאן החשמל לא יוצר לבדו, אלא רק התוסף יותר חשמל. ואה"נ לו יצוייר כי רק אדם אחד היה מחובר לחברת החשמל, ובביתו לא היה פועל שום מוצר חשמלי הצורך חשמל, אז אה"נ בעת שהיה מפעיל מוצר חשמלי, היה מוליד חשמל. משא"כ במציאות שיש מאות אלפי משתמשים בחשמל, אשר מגיע מאותה חברת חשמל, ובכל בית יש עשרות נקודות חשמל שונות שצורכות חשמל, א"כ לעולם כשמפעיל מוצר חשמלי גורם רק לתוספת צריכת חשמל, ולא למוליד חשמל, כי אפי' בביתו כשמפעיל מוצר חשמלי, ע"פ רובא דרובא יש בביתו כבר צריכת חשמל, ע"י המקרר שפועל, או נורה אחרת שדולקת בבית, וכיוצ"ב. שוב בדברי על כך עם מהנדס חשמל ירא שמים, אמר לי כי אין דברינו מדוייקים, כי אף במקרה שאף אדם אינו צורך חשמל, הגנרטור מייצר חשמל, והוא מתחלף בחום שמתחמם הגנרטור עצמו. ונמצא לפי"ז, שגם אם אף אחד אינו צורך חשמל, כשמפעיל מוצר חשמלי, אינו אלא מוסיף בצריכת החשמל, ולכן אינו מוליד חשמל אלא הוא תוספת מוליד.

דהנה המ"א (סימן תקיא ס"ק יא) על דברי הרמ"א ואסור לסחוף כוס מבושם על בגדים. כתב וז"ל, ואע"ג דמותר למלול עשבים כמ"ש סימן שכב ס"ה, דהתם ריחא מיהא איתא ואוסופי היא דקמוסיף (גמ'). ואין להביא ראיה מכאן דבגד שמריח כבר מותר ליתן עליו בשמים שיריח יותר, דשאני הכא שהריח הוא שם, רק שמוסיפו במלילתו שיצא הריח, משא"כ בבגד דמ"מ מוסיף ריח חדש. ומ"מ אתרוג שהיה מונח מעריו"ט על הבגד ונטלו, מותר להחזירו ביו"ט, דאינו מריח יותר בשביל כן (עס"י תרצח). עכ"ל. וסיום דבריו לכאורה קשה במה שכתב שאינו מוסיף ריח חדש, והרי המוחש לא יוכחש דמוסיף ומוסיף בבגד שלקחו מעיו"ט ומחזירו ביו"ט, וא"כ עברו כמה שעות. ומכח הא כתב בספר מערכי לב (זאב פרק ב אות ד) לבאר למ"א דכוונתו לומר, דאה"נ מוסיף ריח רק ריח חדש אינו מוסיף, ולפי"ז ס"ל למ"א דתוספת ריח מותרת, רק ריח חדש אסור. ומינה לנידו"ד לענין הגברת צריכת החשמל בעת שהזרם פועל, כי אין בכך איסור מוליד.

ודבריו קשים, דהרי המ"א כתב, ואין להביא ראיה מכאן דבגד שמריח כבר מותר ליתן עליו בשמים שיריח יותר. ע"כ. ופשטות דבריו מיירו על אותו בושם, דלא גילה שכוונתו בדוקא לבושם אחר. ויותר, דהרי רצה להוכיח להיתר, מהא דמותר למלול עשבים שהוא מוסיף ריח, והרי שם התוספת ריח הוא אותו הריח, ולא ריח חדש, ומהיכי תיתי ללמוד לענין ריח אחר. ועוד דלטעמיך היה למ"א לדחות כי אין להוכיח ממלילת עשבים, כיון ששם הוא אותו הריח, משא"כ הכא. ואילו המ"א דחה, דשאני הכא שהריח הוא שם, רק שמוסיפו במלילתו שיצא הריח, משא"כ בבגד דמ"מ מוסיף ריח חדש. ע"כ. וע"כ דכוונתו ריח חדש, היינו נוסף, וחדש היינו דלכן הוי מוליד, שהוליד דבר חדש. (אלא דעל כך יאמר הרב מערכי לב, כי כוונתו ריח חדש ממש). וכן מבואר כדברינו בספר חמד משה ובמ"ב, דהנה כתב החמד משה (ס"ק ג), ואסר לסחוף כוס מבושם על הבגדים משום דמוליד ריחא בהם, ומדרבנן אסור להוליד דבר חדש, דהוה כעושה דבר חדש, וכמ"א אפילו בגד שמריח כבר, אסור ליתן עליו כדי שיריח יותר. ומ"מ אתרוג שהיה מונח מעריו"ט על הבגד, ונטלו ממנו, מותר להחזירו, דאינו מריח יותר בשביל כך. ע"כ. וכ"כ המ"ב (ס"ק כו) על דברי הרמ"א שכתב, ואסור לסחוף כוס מבושם על הבגדים. כתב, ואפילו בגד שמריח כבר, אין ליתן עליו כדי שיריח יותר. ומ"מ אתרוג שהיה מונח מעיו"ט על הבגד ונטלו ממנו, מותר להחזירו, דאינו מריח יותר בשביל כך. עכ"ל. ומקורו מבואר בשעה"צ, דהוא מהמ"א. ולכאורה סותר עצמו מיניה וביה, דהרי הבגד מריח כיון שפעם הניח עליו כוס מבושם, וא"כ כשנותן עליו שוב כוס, הוא בדיוק כנותן אתרוג שוב לבגד. וע"כ כי שאני אתרוג שנשאר כל הזמן תוך הבגד, והוציאו מעריו"ט ומחזירו ביו"ט שעדיין לא יצא הריח, וא"כ לא מוסיף עליו. משא"כ בגד שעמד עליו כוס, לא שייך שיהיה הכוס עליו זמן כה רב עד שיבלע בכולו היטב. ודמי למרסס דאודורנט על בגד, שאפי' אחר הריסוס מיד, אם ישוב וירסס מוסיף לו עוד ריח. וזהו שסיים המ"ב דאינו מריח יותר בשביל כך.

ומדברי ספר ערוך השלחן (סימן תקיא סעיף יב) משמע יותר כהרב מערכי לב, דכתב, ואפילו היה בבגד ריח, אסור להוסיף, שהרי הריח אינו מעצמותו, וא"כ מוסיף בו ריח חדש [מ"א ס"ק יא] . אך אתרוג שמונח על הבגד ונטלו ממנו, מותר להחזירו, כיון שאינו מוסיף דבר חדש [שם] . עכ"ל. אך י"ל להפך, שדייק לכתוב הטעם שהרי הריח אינו מעצמותו. והרב מערכי לב יוצרך לפרש כוונתו כאן לריח חדש, שונה ממה שיש בבגד. וא"כ מה נתינת טעם יש בזה.

ד. ואולם מדברי הראשונים מבואר להקל בתוספת ריח, דהנה כתב רש"י שבת (כג ע"א ד"ה דקמוליד ריחא) וז"ל, שנכנס בחרס שלא היה בו ריח. ע"כ. וכתב לדייקו בספר מעליות בשבת (פרק יג) כי כל שנאסר הוא רק כיון שלא היה בו ריח, הא אם היה בו, אף שהוא רק מוסיף ריח שרי. ויוצא מבואר, כי ס"ל לרש"י שתוספת ריח מותרת. וכ"כ כל' זו האור זרוע (הל' יו"ט סימן שנ) וז"ל, ורב' אמר ע"ג כלי חרס נמי אסור, משום דקא מוליד ריחא, שנכנס בחרס שלא היה בו ריח ואסור מדרבנן. ע"כ. ומשפט זה שהוסיפו "שלא היה בו ריח" הוא מיותר ואינו נצרך לכאורה, וע"כ כנ"ל, דקמ"ל דתוספת ריח שרי. וכן ראיתי עוד שכ"כ בחידושי הרא"ה (שיטת הקדמונים הוצאת אורייתא ביצה) (כג ע"א ד"ה ומ"ש מהא דתנן וכו') הכא אולודי הוא דקמוליד ריחא, שנקלט הריח שבבשמים בבגדים שלא היה כל עיקר . ע"כ. וא"כ גם איהו סיים כי כל שנאסר הוא דוקא שלא היה כל עיקר ריח בבגד, הא אם היה, שרי, כיון שהוא תוספת ריח.

וע"ע בספר שו"ע הרב (סימן תקיא סעיף ז) דשם מפורשת דעתו להקל להוסיף ריח בבגד. וז"ל, ואם כבר היה מונח מין בושם זה על בגד זה, בענין שכבר נכנס ריח הבושם בבגד, מותר להניח עליו ביו"ט עוד ממין בושם זה, כדי להוסיף ריח בושם זה בבגד. אבל אסור להניח עליו מין בושם אחר, שהרי הוא מוליד ריח חדש בבגד ביו"ט. וכן דעת הגרש"ז אויירבך כי אין איסור מוליד בתוספת זרם וכפי שהביאו מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"א סימן יט אות יח), ואף איהו ס"ל הכי, ועוד בשו"ת יבי"א (ח"א סימן כא אות כג). ושב והניף את ידו להקל בהא מפי ספרים וסופרים, בספרו הליכות עולם (ח"ד תצוה לא) והתיר להפעיל מכשיר ביבי סיטר מער"ש שיפעל בשבת. ודברי הגרש"ז אויירבך נמצאים בספרו שו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן ט אות ב). ועוד הביאו באינצקלופדיה תלמודית (כרך יח דף תרנ הערה 6) שכ"כ בספר שש"כ (פל"ד סכ"ח), ועוד (פל"ח אות לא). [וראיתי בתיקונים לשש"כ הנדמ"ח, שהוסיף עוד לחזק דבריו שם] . וכן ראיתי בשו"ת באר משה (ח"א סימן יז אות ז) דכתב להשען על כך לעת הצורך מאוד. ושב וכ"כ בח"ו (קונטרס האלקטריק סימן יד), ד"ה ועוד. וכ"כ עוד שם (באות ג). וכ"כ בשם הגרש"ז אויירבך בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סי"א אות א). ועוד כ"כ הבאר משה (שם אות יד). שוב ראיתי שכ"כ בספר מנוחת אהבה (ח"א סימן כד הערה 22) דאין איסור מוליד בתוספת חשמל, ושב והניף ידו (הערה 26), שוב ראיתי כי (הערה 32) הפך הקערה, וסיים שם, כי נראה לי עיקר שאסור להגביר זרם החשמל, וסותר עצמו. וכ"כ שוב (הערה 34), ועוד (בהערה 41) ושוב (בהערה 44) כתב שכן עיקר, ודבריו צ"ע, ובפרט שלא ביאר שום טעם לאסור. ובספר מערכי לב הנ"ל (פרק ב אותיות ד,ו) ס"ל להקל, דאין איסור מוליד בתוספת צריכת חשמל, שכן למד במ"א, ושכן דעת הגר"ז, וכנ"ל. וכן ראיתי שהביא עוד בספר מעליות בשבת (פרק יג) דכ"כ החיי אדם (כלל צג סעיף יג) וז"ל, אסור ליתן בשמים על הבגד כדי שיקלוט הריח, משום דמוליד ריח, והוי כתיקון מנא. אבל אם כבר היה מריח מותר, אע"ג שמוסיף ריח קצת . ע"כ. וכן היא מסקנת הרב מעליות בשבת שם.

וחזי הוית לשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב במפתחות לסי' לא) דגילה דעתו בענין זה, (ופלא, שלא ראיתי שהבחינו בכך הפוסקים, והלא שם הוא מקור דין מוליד בחשמל, דהוא הראשון שחידש זאת, וממנו בא כל הדיון ההלכתי בזה). כי אחר שכתב לאסור החשמל מדין מוליד, שוב דיבר אודות עגלה חשמלית שאסור ליסוע עליה בשבת מכמה טעמי, והוסיף וז"ל, וגם יש לחדש, דע"י ריבוי המשא, מוכרח מנהל העגלה להרבות ג"כ כח העלעקטרי, היינו לקרב כח העלקעקטרי בהמכונה שיש לו בקרון להזרם העלעקטרי, וכשישראל יושב בעגלה הוא מרבה בשבילו, וזה אסור, כמבואר בשו"ע או"ח סימן שכה סעיף יא. עכ"ל. ומפורש כי דעתו דאסור אף להרבות בזרם החשמל, והרי ביאר שיחתו קודם כי ס"ל דהאיסור בחיבור החשמל הוא מוליד, ונמצא דס"ל דאף להרבות במוליד אסור.

[ואולם מש"כ באינצקלופדיה תלמודית (כרך יח עמ' תרנ הערה 11), ושוב (בעמ' תרצה הערה 24) כי בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן ס), ועוד לו (ח"ז ס"ס כא ד"ה ועוד), ובספר ברית עולם (מכבה ומבעיר ס"ב עמ' 98) כתבו לאסור תוספת זרם. זה אינו, כי שם שניהם סברו שיש אש בחשמל, וכשם שחשבו כל הפוסקים עד שבא הרב ציץ אליעזר (ח"א סימן כ) וסתר זאת. וכן הגרש"ז אויירבך, וכדלקמן (אות ו). ולפי"ז שם באנציקלופדיה תלמודית נמצא דאין מי שאוסר תוספת זרם מצד מוליד, ומ"מ ע"פ המבואר היא מח'.] וכן דעת הגרי"ש אלישיב לאסור תוספת מוליד, כמובא מכתבו בס"ס קצות השבת לאסור הפנית המאוורר לצדדים ע"י הכפתור. וכן מובא שם בשם הגר"ש וואזנר, ולא הוכיחו דבריהם, ועע"ש. וכפי שהובאו תורף דבריהם בראש אמיר. וכן ראיתי לשו"ת באר משה (ח"ו קונטרס האלקטריק סימן ז אות יט) דאסר תוספת החשמל, ואיהו ס"ל דחשמל הוי איסור דרבנן, כמבואר שם לעיל (בסימן ד אות ה). וכ"כ בח"ו (קונטרס האלקטריק סימן טז אות ג). (ושם תמה על הגרש"ז אויירבך שהתיר לסובב כפתור הטרמוסטת במקרר, כי לא ביאר טעמו, ושלא נקבלו. ותמהתי על עצמי כי כן עשה גם הגר"מ שטרן, שלא ביאר טעמו ואסר, ואף שכתב כמה פעמים דחשמל אסור מדרבנן, מ"מ לא ראיתי שפירש איזה איסור, ולמבואר הוי איסור מוליד, ובזה בודאי שיש מקום לומר שלא שייך מוליד בתוספת, וא"כ לטעמיה שכתב כי מאחר והגרש"ז אויירבך לא פירש טעמו להיתר ולכן לא נקבלו, אף אנו נאמר כי אין לנו לקבל חומרתו, בלא לפרש טעמו. וגם סותר עצמו וכמובא לעיל (בריש אות טו)). וע"ע לקמן (ריש אות כז), מש"כ בזה.

ומעתה, אחר שראינו דהוי מח' במילתא דרבנן יש להקל. בפרט שמלבד כן יש לכל הספיקות דלקמן (אות יז), לגבי עצם איסור מוליד בחשמל. וע"כ נראה ברור, דאין איסור בתוספת חשמל בשבת. (ומצד איסור בונה, ע' לקמן אות כ והלאה).

ועוד נלע"ד להעיר, דמאחר וברור שכל הדיון באיסורים הוא רק בדברים שאנו יכולים לחוש אותם, ולא ע"י כלי מדידה וכיוצ"ב. (דא"כ נאסור אף לנשום כיון שיש חיידקים הנראים במקרוסקופ וכיוצ"ב). וכדיבואר לקמן בעז"ה (אות ו) בשם הפוסקים, והוא ברור. א"כ אף לשיטות דס"ל דיש איסור מוליד בתוספת זרם, כל שיש לדון הוא רק כשהתוספת זרם היא משמעותית, שאם אדם יקבל מכת חשמל מהזרם ללא התוספת, או עם התוספת, יוכל להבחין ביניהם. אך בתוספת פורתא, כל כה"ג שרי. (ואף שברור שהאוסרים לא חילקו בכך, מ"מ החילוק נלע"ד נכון ואמיתי).

הולדת מתח חשמלי]

ה. עוד רגע קט ואדבר אודות שיטת הבית יצחק לענין מוליד מתח והוא, כי בעת שמעגל החשמל פתוח, מ"מ יש בשקע מתח חשמלי, והוא הכח שידחוף לזרם, ברגע שיהיה המעגל חשמלי סגור. [והתאוריה המדעית מבארת שהאלקטרונים נמשכים לצד אחד של החוט, כתוצאה מהמתח החשמלי, ואילו האטומים לצד השני, וממילא נוצר בצד אחד של החוט כח חיובי ובשני שלילי, כי האטומים הם החיובי, והאלקטרונים השלילי. ורצונם הטבעי להתחבר אחד לשני ולהשלים אחד לשני, כך שלא יהיה הפרש חשמלי, ובעת סגירת המעגל, נוצרת להם האפשרות להתחבר, וממילא הם רצים אחד לשני, והוא הזרם החשמלי, אך בעת שיש רק למתח, אין את הזרם, רק למתח, וממילא אף הנוגע בחוט לא יחוש דבר, (אא"כ הוא עצמו יסגור מעגל חשמלי בעת נגיעתו) וכמבואר כל זה במבוא לנספח חשמל באציקלופדיה תלמודית סוף כרך יח, וע"ע בזה בספר מערכי לב (פרק א)] . והשאלה האם מותר לחבר כבל מאריך לשקע, כיון שברגע החיבור של הכבל, עובר המתח החשמלי אף לתוך הכבל החדש. וא"כ השאלה היא האם מותר להוליד מתח חשמלי בשבת או שיש לאסור, והוא נ"מ לענין אזעקה בשבת, כי ישנה מערכת אזעקה אשר בעת שהדלת סגורה, המעגל פתוח, ולכן לא פועלת, וכשנפתחת המעגל נסגר, וממילא מופעלת האזעקה, ולכן כשרוצים לצאת מהבית יש לבטל את המעגל, ע"י פתיחת המעגל במקום נוסף, ונמצא שבפעולת הסגירה והפתיחה של המעגל, הוא רק מעביר את המתח.

וכתב בשו"ת מעשה חושב (ח"א סימן ט אות ב) ועוד שם (בסימן ו אות ב) וז"ל, והנה לפי דעת הבית יצחק, כמו שאין לחלק בין הולדה שניתן להבחינה באחד מחמשת החושים, ובין הולדה שלא ניתן להבחינה אלא במדידה, או באמצעי תצוגה אחר. כך גם אין לחלק בין יצירת הזרם, לבין יצירת המתח, כאשר רוצה ומתכוין ביצירה הזאת, כמבואר בפוסקים לענין הולדת ריח, עיין ר"ן ביצה (כג ע"א), ובשו"ע (או"ח סימן תקיא סעיף ד), ובמ"א (שם ס"ק יא), ועיין שו"ע (או"ח סימן תרנח סעיף ב) בהגהה, ובמ"א (שם) בשם היש"ש, ועיין ט"ז (תקיא סק"ח), ובשו"ע הרב (סימן תקיא סעיף ז) כתב מפורש, שדוקא במתכוין אסור, וע"ש בקונט"א שהוכיח שכן סוברים הרמב"ן והרא"ש והר"ן. עכ"ל.

ו. והנה כל הני פוסקים שהביא, הביאם להוכיח כי יש חילוק בין מתכוין להריח דאסור, לבין המוליד ריח, ואין מתכוין להריח, דשרי. אך את עיקר דבריו שעליהם נשען, והוא כי מוליד שייך אף בדבר שלא ניתן להבחינו בחמשת החושים, לא כתב לכך שום ראיה, רק כתב כן מסברא דנפשיה. ודבריו אחר המחילה מרפסן איגרי כי בודאי זה אינו, כיון שכשאין החושים חשים ורק אפשר למדוד ע"י כלי הטכנולוגיה, בודאי שאין בו שום מוליד, וכשם שכל איסורי תורה נמדדים רק בדברים אשר אותם אנו יכולים לחוש, וכדהאריכו הפוסקים להתיר תולעים אשר נראים במקרוסקופ וכיוצ"ב, כמבואר בשו"ת אג"מ (יו"ד ח"ב סימן קמו דף רמח), והובא שם בשם הגאון ר' שמחה זעליג זצ"ל, שכן אין להתחשב במראות דמים עם מיקרוסקופ, וכן לא ברבוע תפילין, ופגימת סכין שחיטה. ושכן עיקר. ע"כ. וכ"כ בשו"ת היכל יצחק (הרצוג חאו"ח סימן כט אות א) כי אין איסור להרוג חיידקים בשבת, מצד נטילת נשמה, והוא מאחר ואין הם נראים, ע"ש. וכ"כ מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ד יו"ד כא) לענין שטר כסף שכתוב עליו פסוקים בכתב הניכר בזכוכית מגדלת, וע"ש (אות ז) דכן הקל בשו"ת מים חיים משאש (ח"א או"ח נט) לענין אתרוג שנראה בו חסר בזכוכית מגדלת, שכשר. וגדולה מזו כתב השע"ת בשם המביט, ע"ש. ובשו"ת דובב מישרים (ח"א סימן א) העלה דלא אזלינן במוקף גויל אחר זכוכית מגדלת, ועע"ש. וע"ע בשו"ת יחו"ד (ח"א ס"ס יח) דא"צ לבדוק חסה בזכוכית מגדלת, וכדכתב בשו"ת טוב טעם ודעת (תנינא קונט' אחרון סימן נג), שכל מה שלא נראה לעין יפה ובריאה, לא אסרה תורה. ועע"ש ביחו"ד. וע"ע בשו"ת באר משה (ח"ה סימן טז) דאין פסול של נקב שאינו נראה אלא בזכוכית מגדלת וכנ"ל, והביא לתפארת ישראל ע"ז (פ"ב בועז אות ג) דכתב דכל שאין נראה בלי זכוכית לא נקרא קשקשת וכו', ועע"ש מפי סופרים וספרים. וע"ע בשו"ת משנה הלכות (ח"ד סימן קכח). וכן העלה בשו"ת אדני פז (אבידר ח"א סימן כ) לענין מטהר מים, דלא הוי בורר לסנן בו מים בשבת, כיון שבורר דברים שאינם נראים בעין, ועע"ש. וספרי הפוסקים מלאים בזה, וא"צ להאריך.

ז. ויתר על כן י"ל, כי אף אי יהיבנא כל דיליה, מ"מ אין לאסור מתח חשמלי מצד מוליד, כיון שאין כאן שום הולדה, רק העברה המתח. כי המתח החשמלי מגיע מחברת החשמל עד השקע שבבית, וע"י חיבור הכבל מאריך, גורם שאותו מתח יכנס לקבל, ויעבור בו עד קצהו, וא"כ לא הוליד כאן דבר, רק המשיך למתח. והוא ממש כפותח ברז מים, שאין כאן שום מוליד לכו"ע, במה שהמים כאן עוברים ונמצאים בכיור. משא"כ במוליד בחשמל, שהוליד יצירה חדשה שלא היתה קודם לכן. שוב ראיתי שכבר עמד לדחות למעשה חושב הנ"ל בספר מערכי לב זאב (פרק שני אות ז) ע"ש.

עוד באיסור מוליד בחשמל]

ח. שוב נשוב לנידו"ד, לענין חומרת הבית יצחק וסיעתיה דס"ל לאסור שימוש בחשמל מצד מוליד, ודחינו כי אין כאן מוליד אלא תוספת מוליד, ושבזה העיקר להקל. ועוד נבוא לשורשי הדברים לענין איסור מוליד, האם הוא שייך בנידו"ד, והנה כתב רש"י (שבת נא ע"ב) בהאי מימרא דאין מרסקין השלג והברד כדי שיזובו מימיו, לפרש מהו טעם איסור מוליד, וז"ל, משום דקא מוליד בשבת, ודמי למלאכה שבורא מים הללו, וכן פירש הר"ן (דף כג ע"ב ד"ה ואין), וכ"כ עוד רש"י בביצה (דף כג רע"א), רבה אמר על גבי חרס נמי אסר משום דקא מוליד ריחא, ופרש"י, שנכנס בחרס שלא היה בו ריח ואסור מדרבנן, שמוליד דבר חדש, קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה. ע"כ. וכ"כ הנמוק"י (שבת נא ע"ב) שיזובו משום דקא מוליד בשבת, ודמי למלאכה שבורא המים האלו. וכ"כ הרמב"ן שם, וכן הביא לרש"י הרשב"א (ד"ה הא) ופירש את דברי רש"י וז"ל, ומה שכתב הרב ז"ל משום דקא מוליד, לאו למיסר משום נולד קאמר, אלא שהאיסור הוא משום סרך מלאכה, לפי שהוא כבורא ומוליד המים הללו. ע"כ. (אלא דהוא נקט שאיסורו משום משקין שזבו). וכ"כ בחידושי הר"ן (ד"ה ואין מרסקין), פ' רש"י ז"ל, אין משברין לחתיכות קטנות משום דדמיא למלאכה, שהוא בורא את המים, אבל לתוך הכוס של יין בימות החמה כדי לצננן או לתוך הקדרה, אע"פ שמתחממין מאליהן ונימוחין, מותר. דמאחר שיש בהם מים, אינו נראה כבורא את המים. ע"כ. וכן הביא לדברי רש"י, הריטב"א (ד"ה אין מרסקין), וכ"כ בספר אור זרוע (ח"ב שבת סימן ס).

ט. ואף מרן ס"ל לטעם זה, וכפי שהביא הב"י לרש"י ולר"ן הנ"ל בסימן שכ (עמ' פח ע"ב), ומרן בשו"ע פסק כוותייהו, וכדמוכח מפסק השו"ע (ס"ס שכג), אין חופפין כלים במלח, לפי שהמלח נמחה כשחופף בחוזקה. ע"כ. ועוד בסי' שכח (סכ"ב) דפסק מעבירין גלדי מכה וסכין אותה בשומן אבל לא בחלב, מפני שהוא נימוח. ע"כ. ובשני פסקים האלו א"א לבארם ע"פ הרמב"ם (פרק כא הי"ג) וסיעתיה, דס"ל דאיסור ריסוק שלג הוא מצד גזירת משקין שזבו, כיון שכאן אינו שותה את החלב שע"ג גלדי מכה, וכן אינו שותה למלח שנימוח ע"ג הכלים, וא"כ ע"פ הרמב"ם וסיעתיה אין לאסור, אלא לפי רש"י וסיעתיה הנ"ל, וכ"כ בשו"ת יבי"א (ח"ד סימן כח אות יא) ע"ש. ובתשובה בכת"י הוכחנו גם כי מרן לא ס"ל כתרומה שאוסר מצד נולד.

וכ"כ גם אחרונים רבים, בביאור איסור מוליד, ומהם בשו"ת בית דוד (ר"ס רצג), ובספר שו"ע הרב (סימן תקיא סעיף ז), א"ר (סימן תקיא ס"ק ח), ועוד. והן לא אכחד, כי ראיתי למ"ב סימן תרנח (ס"ק ז) לענין מוליד ריח בבגד, דאסור מצד מתקן מנא, ודבריו לכאורה קשים מאוד, מכל הנ"ל. וכ"כ בלא מקור וראיה רק מסברא, ובפרט שסותר את עצמו מדלעיל (סימן תקיא ס"ק כז) דשם כתב כדברי רש"י וצ"ע.

מוליד שאינו נראה

י. וע"פ האמור נראה כי אין איסור מוליד בחשמל [אף בלא הטעם הנ"ל דהוי תוספת חשמל אלא בכגון בבטריה] , והוא ע"פ דברי רש"י ושאר הראשונים הנזכרים, שהם מקור דין איסור מוליד, שביארו כי היינו טעמא דאסור, כיון שדומה למלאכה שבורא מים הללו, וא"כ כל ששייך לדון מצד מוליד הוא רק כשנראה האדם כבורא, וכשם שהמרסק שלג נראה שבורא מים. משא"כ בחיבור חשמלי, שהאדם המחבר לא נראה שברא שום דבר, שהרי אנו לא רואים לחשמל כלל, וגם א"א לגעת בו כיון שהוא עובר תוך החוטים, ומכוסה, א"כ מה שייך לומר שברא כאן משהו, ומה שהמאוורר פועל, בזה אינו בורא, וכפי שהקדמנו לעיל (אות ב), דעצם כך שהמאוורר מופעל אין מקום לדון מצד מוליד רק על עצם החיבור החשמלי וזה לא שייך לקרותו מוליד. ואע"ג שבפועל כן מוליד כאן יצירה חדשה, והוא זרם החשמל, מ"מ אינו נראה כבורא. וכן כתב כדברים האלו בספר תורת שבת (סימן שכ ס"ק טז) לענין דריסה על השלג שמותרת, כיון דלרש"י האיסור משום דנראה כבורא, והכא המים שברא ברגע דריסתו אינם נראים. ע"כ. וזהו כדברינו. ומינה לנידו"ד, דהרי כל איסור מוליד הוא חידוש עצום, והוא מטעם שדומה לבורא, וזה דומה לעושה מלאכה וכנ"ל בראשונים, והיא גזירה מדרבנן, וא"כ באופן שאינו נראה בורא, בודאי שאין שום מקום לאיסור זה, וכל כה"ג הוי גזירה חדשה, דלא גזרינן אחר חתימת התלמוד, וכדמפורסמים דברי הרא"ש שבת (פרק ב סימן טו), וע' בשו"ת נחלת לוי (ח"א סימן ז אות א), ולקמן (אות כח). ויותר, שגם אין מקום לגזירה זו מסברא, (ועדיף מכל מקום שאמרינן שאין לגזור גזירות אחר חתימת התלמוד, שאמרינן הכי אף באופן שיש סברא לגזור, ואפ"ה זה אינו. ואילו כאן אין גם סברא לגזור כן), כיון שאינו בורא, וא"כ אינו דומה לעושה מלאכה בשבת. וא"כ אין חשש שיבואו לעשות מלאכה אחרת.

יא. ואם היה מקום לדון במוליד בחיבור חשמלי, הוא כאשר מחבר חיבור חשמלי בחשמל גלוי, שאז היה מקום לומר שהרי נוצר כאן זרם, והרי הוא מוחשי, כי אע"פ שאינו נראה, מ"מ מי שיכניס ידו למעגל הגלוי, יקבל מכת חשמל, וא"כ דמי לבורא (ורק שגם בזה יש לחלק, וכדלקמן בעז"ה). משא"כ בנידו"ד, שהכל מכוסה ואינו ניכר, לא שייך לדון מצד מוליד. שוב ראיתי לספר מנוחת אהבה (ח"א פרק כד הערה 7 ד"ה אולם) דכתב כדברינו, והסכים לכך. אלא דדחה זאת מטעם אחר דאף שבחשמל אין מוליד, מ"מ כשהמכשיר פועל הוי מוליד בו. עכת"ד. אך את זה כבר דחינו לעיל. וכן ראיתי לשו"ת ציץ אליעזר (ח"א סימן כ פרק י אותיות א,ב) דהביא לספר צל"ח חדש למהרה"ג ר' אלטר שטיגליץ, שהביא לתשובת הגאון אב"ד דרישא, והוא חתנו של הבית יצחק, דכתב לדחות את דברי הבית יצחק וז"ל, דלא דמי למוליד ריח, כיון שהוא נרגש באחד מחמשת החושים, אבל כח האלקטרי אשר לא יוכל לחזות ולא לשמוע, ואינו מושג לאחד מחמשת החושים, ולא נדע מה הוא, איך יאמר עליו כי אסור לעשותו בשבת. ע"כ. וקלסיה לסברתו הרב ציץ אליעזר (שם אות ב) כי סברא זו היא טובה ומתקבלת על הלב, אך מ"מ הגאון דרישא סיים שם, אך לאשר כבר יצא לאיסור מפי אדמו"ר חותני הגאון הצדיק זצלל"ה, לא ארצה להתיר. ע"כ. [ברם לעצם דבריו שאינו ניכר בא' מחמשת החושים, זה תלוי בעוצמת החשמל, כי בזרם המגיע מחברת החשמל ניכר וניכר הוא בנגיעה באחד מאברי האדם בזרם בחשמל. ואה"נ בזרמים בעלי עוצמה נמוכה מאוד כגון זרם בטריה של שעון וכיוצ"ב, נכונים דבריו. וכן ראיתי בשו"ת מאזני צדק (ח"ב סימן טז אות י) שכתב להשיב כן על הצל"ח חדש, דשפיר נרגש החשמל בנגיעה בידו. ע"ש.] וכן כתב כיוצ"ב עוד בשו"ת צי"א (ח"א סימן כ אות י) להתיר מוליד ע"י גרמא, דבזה מה שייך לקרותו בורא, וזה לא ראינו לאוסרו. ונראה שם כוונתו כי אף אם הפעלת חשמל לא הוי גרמא, מ"מ לענין מוליד נחשב גרמא, שלא הוא ברא, כנלע"ד ע"ש. שוב ראיתי לשו"ת צי"א (ח"ט סימן כא) דהפך הקערה, וחשש טובא בתקיפות לאיסור מוליד, והירבה חרון אפו על פרופ' אחד שרצה להתיר הפעלת טרנזיסטור בשבת [וכ"כ ביתר שאת לגבי האי פורפ' בשו"ת באר משה (ח"ו קונטרס האלקטריק סימן יד אות ח).] וכן ראיתי עוד לו בח"ו (סימן ו) דשוב חשש לכך. שוב ראיתי כי שיטתו מבוארת שם (באות טו) דס"ל כי מדינא אין איסור מוליד, ורק שלא מלאו ליבו להקל. ומ"מ אף שלא מלאם ליבם להקל, מ"מ הוא מפני שכתבו כן מסברא גרידא, וחששו להגאון בית יצחק, משא"כ אנו שהוכחנו כן מכל הני ראשונים, שפיר דמי, וגם חזקנו יותר הסברא. שוב ראיתי לספר מערכי לב (זאב פרק ב אות ג) שהביא להגאון רבי שלום אלחנן הלוי יפה בבית ועד לחכמים (סימן ג), דכתב כי אין בחשמל איסור מוליד, לפי שעיקר כח השורף של העלקטרי, כבר מוכן ועומד שם בבית המכונה הגדולה (בחברת החשמל). ע"כ. ושכן משמע עוד מדברי הגאון רבי צבי פסח פרנק (אך לא ציין היכן).

יב. והן אמת כי הבית יצחק הוכיח את דינו מדין סחופי כסא אשיראי, והוא בביצה (כג רע"א) ופרש"י, לכסות כוס מבושם על השיראים של מלבוש, להכניס בהן ריח הבושם שבכוס. אסור, דקא מוליד ריח השיראים. ע"כ. והרי שם אינו יצירה חדשה, אלא העברת הריח למקום אחר, וא"כ א"צ דוקא יצירה חדשה בשביל איסור מוליד. אך גם לפי"ז דחינו שפיר, וכנ"ל, דכיון שהחשמל אינו נראה, ואפי' אין גישה אליו מטעמי בטיחות, א"כ לא שייך לקרא כאן בורא, וע"ע לקמן. ואמרתי לכתוב כאן את הרהורי ליבי, כי המעיין בספרי הפוסקים אשר דנו בענין החשמל בשבת, רואה כי מעת אשר השימוש הביתי בחשמל התחיל להיות נפוץ והלאה במשך תקופה ארוכה, סברו הפוסקים, כי החשמל הוא אש ממש, אשר זורם בחוטי החשמל כהרף עין, ומכח הא התירו פוסקים רבים הדלקת מנורות חשמל ביו"ט, כיון דהוא רק מעביר אש ולא מוליד אש, ע' בשו"ת זהב שבא (דיין סימן לז) ובהסכמת מו"ר הראש"ל הגאון רבינו עובדיה יוסף שם, ושם בסוף ההקדמה הערת הגאון ר' יצחק חזן זצ"ל. ועוד בספרו שו"ת יחו"ד (חזן ח"א סימן לז), ובח"ב (סימן ו אות ג) ועוד (סימן כב אות ג) וע"ע בשו"ת מים חיים (משאש ח"א סימן עד) ועוד (בח"ב סימן קיט, וסימן קכז) ועוד עיין בשו"ת יחו"ד (ח"א סימן לב), ובספר מאור ישראל (ביצה דף לג ע"א ד"ה ומעתה), וכ"כ עוד פוסקים רבים. וכ"כ כדברינו ממש בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן ט הערה 5), ועוד כ"כ בשו"ת באר משה (ח"ו קונטרס אלקטריק סימן כג אותיות ד-ז, ובאות יב) לענין הלך חשיבת הפוסקים. וכ"כ בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן ט הערה 5). וכן מהאי טעמא אסרו פוסקים רבים שימוש בחשמל בשבת, דהוי הבערה ממש, דע' בשו"ת יבי"א (ח"א סימן יט ובפרט באותיות יד,טז) דהביא לאמבוה דפוסקים דסברי הכי, ועוד בח"ז (סימן לו אות ג), ואף הרב מו"ר גופיה בח"א (סימן יט), ועוד בסימן כ (אות ט), ועוד לו (בסימן כא) סבר דהוי הבערה. אלא שלבסוף בסי' כ (אות יח) הודיעו הגש"ז אויירבך שזה אינו, וכן בסימן כא (אות כג) ונראה שם שהיא תוספת שאחר זמן הוסיפה מו"ר, וכ"כ עוד בח"ז (ר"ס לח). [וצ"ע על מש"כ מו"ר בח"ז (סימן לו אות ג), כי קי"ל כרוב הפוסקים דס"ל כי שימוש בחשמל הוי הבערה, וציין לח"א (סימן יט) הנ"ל, והרי כבר עמד על כך שאין בזה הבערה. וע"כ לדחוק כי כוונתו היא רק להוכיח דכל הני ס"ל דלא כחזו"א, דס"ל כי חשמל אסור מדין בונה. ע"ש. ומ"ש קי"ל, אינו לעניין דינא לענין הבערה, אלא לאפוקי מהחזו"א, ואע"פ שהוא דחוק ע"כ לומר כן, וההכרח לא יגונה]. ולכן נראה כי אף הבית יצחק והצפנת פענח שכתבו לאסור מדין מוליד, סברו כן דיש בו אש ממש, ובאו מטעם אחר, ולכן הוכיחו את דינם מדין סחופי כסא אשיראי, דהוי מוליד אף שמעביר ריח ממקום למקום, וה"ה לחשמל. ולכן אסר הבית יצחק אף הוספה בזרם החשמל בדין רכבת חשמלית ע"ש בדבריו, כי למד מדין סחופי כסא. ולא ידעו שיש חילוק בין מתח חשמלי לזרם חשמלי וכנ"ל בדברינו, ולפי"ז טענתם לאסור מדין מוליד היא פחות טובה, כיון שלהבנתם בחשמל אין הולדה ממש, רק העברה ממקום למקום. ומ"מ לפי האמת אשר הוברר כי יש בחשמל הולדה ממש, א"כ באמת יש לדון בסברא זו וכנ"ל.

ועוד, דהסברא דדמי לבורא היא, כיון שהאדם ע"י פעולתו יוצר הצורה, כמו בריסוק שלג, ובסחופי כסא אשיראי, ובהדלקת אש בביצה (לג ע"א) וכל זה דמי לבורא, שהוא הפועל והיוצר, משא"כ בחשמל אשר כל יצירת החשמל נעשית בחברת החשמל, בהשקעה של מליוני דולרים, וכח אדם, וטכנולגיה חדישה, ובלי כל מאמציהם לא היה חשמל, והאדם הוא רק מסיים את הפעולה שסוגרת את המעגל החשמלי, וא"כ האדם אינו בורא כאן שום דבר, אלא אחרים עשו כל זאת, והוא רק המכה בפטיש ולא בורא, בזה לא שייך לקרותו מוליד. [ואולי זו כוונת הגאון רבי שלום אלחנן הלוי יפה זצ"ל הנזכ"ל בבית ועד לחכמים (סימן ג), דכתב כי אין בחשמל איסור מוליד, לפי שעיקר כח השורף של העלקטרי, כבר עומד שם בבית המכונה הגדולה. ע"כ. ]

מוליד אמרינן רק במה שאסרו חז"ל]

יג. ועוד בה, דבשו"ת מנחת שלמה (ח"א דף עד ע"א) כתב לדחות לבית יצחק הנ"ל, דהרי במסכת שבת (מח ע"א) גבי חימום מים, קראתו הגמ' "אולודי קא מוליד", ובכל זאת, כל שנאסר הוא רק חימום של בישול, אך חימום שאין בו בישול, לסוברים שאין בישול אחר בישול בלח, או בסמוך למדורה במקום שלא יכול לבא לידי חום שהיד סולדת בו, אע"ג שע"פ הסברא הוא מוליד חום גמור, בכ"ז מישרא שרי, ואם נתפוס לדמות מדין סחופי כסא אשיראי לאסור חשמל, בודאי שהיה לאסור גם חימום מדין מוליד. וע"כ שאין לדמות גזירות חז"ל זו לזו. ועוד הוכיח, מדין פירות שאינן עומדים לסחיטה, דשרי לסוחטם בשבת, וכמבואר בשו"ע (ר"ס שכ). ולסברת הבית יצחק, היה לאוסרם מצד מוליד. ועוד דקי"ל שאין צביעה באוכלים, ולסברת הבית יצחק הוי מוליד. ומוכח ודאי מזה שאין לנו לאסור משום מוליד, כי אם במה שנזכר מפורש בש"ס, והבו לן דלא נוסיף עלה. עכת"ד. אלא דגם הוא בד"ה נתבאר סיים, אך מה אעשה שכבר הורה זקן, והוא הגאון מוהר"י שמעלקיש ז"ל בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב (סימן לא בהשמטות), על דיבור הטלפון, אם מותר לדבר בו בשבת וכו', והדבר צריך הכרעה. עכ"ל. וכ"כ עוד במנחת שלמה (ח"א סימן ט, דף עב ע"א ד"ה הן) דאין לחוש למוליד, דמלבד שאין לחדש חומרא זו מסברא דנפשין, מוכח נמי שזה אינו, ממה שלא חששו כלל כל הגדולים בעריכת שעון לאיסור מוליד. וע"ע בספר מערכי לב (זאב פרק שני אות ה) דכתב כמה חילוקים בין דין מוליד בריחא לנידו"ד, ומ"מ גם הוא סיים כיון שזקן ההוראה הבית יצחק קבע בפשיטות שיש איסור מוליד, ורוב האחרונים הלכו בעקבותיו, לכן החמיר. [ואמינא כי מש"כ שרוב האחרונים נמשכו אחריו, לא ידעתי למי התכוין, כיון שהאחרונים שדנו בחשמל דנו בעיקר מצד מבעיר, או מתקן מנא, ומכה בפטיש, ובונה, ואילו מוליד כמדומני שכמעט שאין מי שתפס כן] . ושוב אחר מופלג חזיתיה למו"ר שליט"א בספר הליכות עולם (ח"ד תצוה אות ל) דהביא לבית יצחק שאסר שימוש בטלפון, ודחאו מו"ר ע"פ הצל"ח חדש הנ"ל, דכח החשמל אינו נרגש ולא שייך בו מוליד. ושכתב בשו"ת ציץ אליעזר כי חילוק זה נכון. ושכ"כ הגרשז"א במאמר שבספר עטרת שלמה (עמו' כ), ושכן רב אחד בוילנא בספר אור חדש האריך בדין זה והעלה להקל. והסכים עם כך מו"ר. רק שחילק כי באופן שנדלקת נורה חשמלית במרכזיה אסור. עכת"ד. וא"כ ס"ל ממש כדברינו ברוך ה'. [ואולם לכאורה צ"ע, כי בהלכה התיר בזה רק לצורך חולה שאין בו סכנה, ולטעמיו שדחה את הבית יצחק לכאורה הו"ל להתיר לגמרי, (והרי הבית יצחק כלל לא מיירי גבי חולה אלא בבריא). וגם מה שאסר בשיש נורה חשמלית, לכאורה תקשי דהוי פס"ר דלנח"ל בדאורייתא, דאיסורה הוא איסור דרבנן, וא"כ לכאורה יש להקל לחולה ע"י שינוי, וכמבואר בשו"ע (סימן שכח סימן יז) ולא רק ע"י גוי. ומ"מ הדחיה דחיה אמיתית, וכאשר סמך על כך שם מו"ר, וכאשר כתבו עוד פוסקים, ולכן נלמד מהתם לנידו"ד להקל] .

יד. ועוד יש להוסיף ולחזק לדברי הגרשז"א, דאין לנו אלא מה שאסרו חז"ל בדין מוליד. כי הרי, אפי' במה שאסרו חז"ל גופייהו מדין מוליד, לכאורה נסתרים הדברים. דהרי להניח קרח ושלג בסמוך למדורה, התיר מרן בסימן שכ (סעיף ט) כיון שנעשה ממילא, ואינו בורא בידים. ואילו בסוגיא דמוליד ריח במסכת ביצה (כג ע"א) הנ"ל, אסרו להניח ע"ג האש דבר הנותן ריח, ומעליו בגדים כדי שיספגו את הריח, אע"ג שנעשה ממילא, וע' בזה בשו"ת יבי"א (ח"ו סימן לו). ועוד דהרי בדין ריסוק שלג למדנו איסור מוליד אף באוכלים, דהרי שלג הוי משקה, וע' בשו"ת יבי"א הנ"ל (אות ט) מפי ספרים וסופרים, דנקטו לענין מוליד ריח שאינו שייך באוכלים, וכן העלה שם מו"ר להלכה. ועוד שם (בריש הסימן) הביא פוסקים רבים שלמדו בדעת מרן שאין מוליד בריח, (שכן דעת שלושת עמודי הוראה. והן אמת שמו"ר החמיר שם, אך הוא חומרא. ובעיקר רצוננו לדבר, הוא לדעת כל הני אשלי רברבי דס"ל שאין מוליד ריח). ואילו בריסוק שלג, נוקטים דהוי מוליד, וכן בהבערת אש ביו"ט, וא"כ על כרחך לחלק בין דיני מוליד, ושאין לדמות, אלא מה שאסרו והדומה לו בדיוק נאסור אף אנו, אבל דברים חדשים אין לאסור

מוליד ע"י גרמא

טו. ועוד בה, כי המחבר מעגל חשמלי, גם את"ל דהוי מוליד, מ"מ כל שהוא מוליד הוא רק ברגע הראשון, אך אח"כ הכל הוי גרמא, ואין איסור מוליד בגרמא שנוצר אחר זמן, כיון שבזה נעשה ממילא, וכדין הנחת שלג מול השמש, שהתיר מרן בסי' שכ (סעיף ט), והיינו טעמא ע"פ המבואר לעיל, דבכה"ג לא דמי לבורא. ולגבי עצם החיבור הראשוני שמוליד, כיון שהוא קצר (שהרי הזרם שבא אחריו הוי גרמא) שרי, כי כל מוליד שאינו עומד לקיום שרי, וכדיבואר בעז"ה בסמוך.

ותחילה נדבר בענין גרמא וזה נראה, כי כאן עדיף מכל גרמא, כיון שהחשמל מיוצר בזה הרגע. דהיינו כשסוגר מעגל חשמלי עדיין אינו קיים זרם החשמל אשר יגיע בעת סגירת המעגל, אלא כח החשמל מיוצר כל רגע מחדש, ע"י הטורבינות שבחברת החשמל. ובכל רגע הוא מגיע לאדם הצורך אותו, כי החשמל זורם במהירות הקרובה למהירות האור. וא"כ כשסוגר מעגל חשמלי, אף אם רגע זרימת החשמל הראשון הוי כוחו, אך זה שאחריו הוי גרמא, שהרי הוא כלל לא היה בעולם, ורק עקב סגירת המעגל גרם לאפשרות של יצור החשמל, וע' בסוגיא זו של גרמא באורך וברוחב בשו"ת יבי"א (ח"ד סימן לה אותיות א-לה) ולא הניח שם פינה וזוית. [וזאת יש להעיר, כי חזר בו שם מו"ר ממש"כ שם בסימן לד (אות לו) להשען על החת"ס (יו"ד סימן), וכן בשו"ת יחו"ד (ח"ו ס"ס כא), דנשען על החת"ס דס"ל דהסרת המונע הוי גרמא אף ברגע הראשון, כי בהמשך (סימן לה) דחה זאת מו"ר והסיק דברגע הראשון הוי כוחו, ורק אחר זמן הוי גרמא, וכדמוכח מפסק השו"ע (או"ח קנט ס"ט), וביו"ד (סימן ז) ע"ש] . ואין לסתור זאת מדין מוליד בהבערה ביו"ט, ומדין מוגמר שנותן ריח בבגדים, ע"י שמניח ע"ג האש את הבושם, והרי שם הוי גרמא אח"כ, ובכ"ז אסור. זה י"ל כיון דבהבערה ובישול אין דין גרמא, כיון שזהו עצם האיסור, וכמו שהאריך מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ד סימן לה אות ה). וע"ע לענין גרמא בחשמל בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן עח אות ג), ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"א סימן כ פרק ו אות י), ועוד שם (בפרק י). ומ"מ כאן דעסקינן לענין המשך זרימת החשמל, ולא על הרגע הראשוני, לכו"ע הוי גרמא.

ולענין הרגעים הראשונים שזורם החשמל, דזה הוי כוחו ולא גרמא, מ"מ שרי כיון שהוי מוליד שאינו עומד לקיום, וכבר כתב הגינת ורדים (כלל ג סימן טז דס"ה ע"ג) שאין מוליד ריחא בבשר אדם, כיון שהריח אינו מתקיים. ואף שבשו"ת מהרש"ם (ח"א סימן קמ) דחאו, מ"מ פוסקים רבים נקטו להקל כגינת ורדים, דכן העלה מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ו סימן לז אות ז), ולכן התיר לתת מי בושם ע"ג הידים או הפנים בשבת, ועוד הניף את ידו בח"ג (סימן כא אות ב והלאה), כיון דיש לחלק בין איסור דאורייתא לדרבנן ע"ש. וכ"כ בשו"ת מנחת שלמה (ח"א דף עד ע"א) ע"ש דכתב כיוצ"ב. וכן נשען על הגינת ורדים הנ"ל בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סימן ו אות טו) לענין דיבור במקרופון שההפעלה היא בשעה שמדברים, וא"כ הוי הולדה לזמן מועט. וכן ראיתי עוד לשו"ת חלקת יעקב (או"ח ר"ס קכ) דבשעה"ד נשען על הגינת ורדים, וכן צירפו לסניף עוד בסימן עח (אות ד) וע"פ דבריו שם בנידו"ד, אם נחוש בשבת רק לאיסור מוליד, יתיר. וכן כתב עוד שם (בס"ס עה) בענין הפעלת מאוורר ביו"ט, שאסור רק משום מוליד, ולכן התיר ע"ש. וכ"כ לחזק זאת, ותפס כן להלכה, בספר מערכי לב (זאב פרק ב אות ה) כי מוליד שייך בדבר שהוא בר קיימא, כמו ריח בבגד, דנתפס הריח היטב, משא"כ הנותן אתרוג תוך כלי מעץ, אף שישאר הריח בכלי שרי, כיון שאינו נדבק הריח בחוזקה. ולכן בסגירת מעגל חשמלי שמביא רק זרם עראי שרי, ואין בו מוליד. ע"כ. ונידו"ד עדיף טפי מכל הני אשלי רברבי שכתבו להשען, או לצרף לסניף טעם זה, לענין הפעלת החשמל לגמרי, שכיון דאינו בר קיימא שרי. אך אנו שחילקנו בין הרגעים הראשונים לאח"כ, בזה לגבי הרגעים הראשונים קל יותר, דמה שייך לדמותו לבורא והיצירה נעלמה כהרף עין (ומה שמגיע אח"כ הוי גרמא וכנ"ל). והן אמת כי בסחופי כסא אשיראי, הוי ריח שהוא אינו בר קיימא ואסור, אך כאן עדיף, מצד שהחשמל שמגיע אח"כ כלל אינו נמצא בעולם, ונוצר רק אחרי חיבור המעגל שעשה וכנ"ל. וע"כ שאין לדמות דין מוליד ריח לנידו"ד, דא"כ נאסור עוד הרבה דברים המותרים, וכגון שימוש במשקפי פוטוגור, אשר נעשים כהים בפגישה עם קרני השמש, שהתירו הפוסקים להשתמש בהם בשבת, דע' בזה בשו"ת נחלת לוי (ח"א או"ח סימן ט אות ט), ועוד דברים רבים יהיה עלינו לאסור, וכנ"ל (אותיות יג,יד).

מוליד שאינה ניכרת ההולדה

טז. ועוד יש לצרף להא דאיתא בתוספתא (שבת פ"ד הט"ו) דשרי לרסק שלג תוך הקערה, והביאה הב"י (סימן שכ דף פח ע"ב) ושכן פסקו הרב המגיד (פרק כא הי"ג) בשם הרמב"ן, ושכ"כ הר"ן, ועוד ע"ש. והיינו דאף שלרסק שלג אסור, שאני התם שניכר פעלו, משא"כ בריסוק תוך קערה שיש שם מים, לא ניכרת היצירה החדשה, שהיא הפיכת מוצק לנוזל, כיון שהכל נעשה בתוך מים. וא"כ ה"ה בנידו"ד, שהחשמל מכוסה ואינו גלוי. והארכנו בזה בתשובה בכת"י בדעת מרן, ושמנהג העולם כתוספתא. ומ"מ חזי לצירופי לסניף ולספק. [וזה שונה ממש"כ לעיל (לעיל אות י), להתיר כיון שהחשמל מכוסה. כי שם דיברנו דאף הסוברים שריסוק בתוך קערה אסור, מ"מ יודו דבחשמל שרי, כיון שבריסוק בקערה יש דמיון לבורא, כיון שהרואה אדם המרסק, רואה קרח, ומים, וריסוק, וא"כ כל אחד יודע שנהפך המוצק לנוזל, כי היצירה היא בחוש. משא"כ במעגל חשמלי, שאין שם דבר הנראה כלל, רק מתג חשמלי, שעליו אין חשמל, רק מתחתיו, ואף אם היה סוגר מעגל חשמלי גלוי ושאינו מכוסה, גם אז לא היה נראה לעין שום דבר, רק הנוגע בחשמל היה חש לו. וגם זה רק כשסוגר מעגל חשמלי, משא"כ ציפור היושבת ע"ג כבלי החשמל, שאינה סוגרת מעגל עם הקרקע, אינה מתחשמלת] . וגדולה מזו כתב הרב מנוחת אהבה (ח"א פרק כד הערה 7) להקל הכא לפי דבריו בח"ב (פרק א סעיף יט) כי כל דבר הראוי להתקיים מצד עצמו, אך דרך העולם שלא לקיימו, דינו כדין דבר שאינו עומד לקיום, ולפי"ז שרי בנידו"ד. (אלא דהוא דחה זאת, וכדיבואר בסמוך). ויתר על כן, דהרי הב"י בסי' שיח (דף פה ע"א) הביא מח' דהתרומה ס"ל לאסור לתת פשטידא סמוך לאש, מפני שהשומן נימוח והוי נולד. ואילו הרמב"ם וסיעתיה, ורש"י, ס"ל להקל וכנ"ל. והוסיף הב"י ד"ה ונראה, כי יודה התרומה דשרי לתת שומן קרוש תוך קדירה, כיון דלא אסיר אלא פשטידא שהשומן הנקרש הוא בעין לבדו, ואין מתערב עם שום דבר. ע"כ. ונמצא, דבחשמל לכו"ע שרי, כיון שאינו ניכר. ואף שהב"י הצריך שם עוד תנאי, כיון שמאליו הוא נמחה. ע"ש. כן י"ל בחשמל, שמאליו הוא נוצר (ע"י חברת החשמל), ולא ע"י האדם. רק שהסוגר מעגל חשמלי, הכשיר את הקרקע לחשמל. ואף שהב"י הסתייג מזה בהמשך שם, מ"מ בנידו"ד הוא כצד שמקל, ע"ש ודו"ק.

יז. ומעתה יש כאן כר נרחב להקל. ואף את"ל דכל דברי אינם מאיזה טעם שאיני יודע, מ"מ אמינא לרווחא דמילתא וכדי להסיר כל ספק, דשפיר איכא לצירופי לכל הני לס"ס. וא"כ איכא הכא ס"ס טובא, שמא כדעת הרמב"ם והרי"ף וסיעתם, דס"ל כי כלל אין איסור מוליד ריח, וכמובאים שיטות הפוסקים בשו"ת יבי"א (ח"ג ר"ס לו), וא"כ אין מקום לאסור בחשמל מצד מוליד. ואת"ל דהלכה דאסור, שמא הלכה כהני ראשונים דס"ל דתוך מים שרי לרסק, וממילא חשמל שרי. ואת"ל דאסור, שמא אין איסור מוליד בחשמל, וכחולקים על הבית יצחק, והם חתנו הגאון דרישא, והגרש"א הלוי יפה זצ"ל, והגרפ"צ פרנק, והמנח"ש, והציץ אליעזר, וכן כל המדברים בענין עריכת שעון בשבת, שלא העלו על דל שפתיהם איסור מוליד, אלמא דלא ס"ל לאיסור זה, וקיבצם בשו"ת יבי"א (ח"ו סימן לה). ואומנם רוב הנזכרים שדיברו בזה ממש לא מלאם ליבם להקל, מ"מ גם שיטתם חזי לצירופי לסניף כיון דס"ל הכי. ובפרט שאנו חיזקנו טענה זו מדברי הראשונים, ומעוד דוכתי טובא. [ועוד יש ספק שמא כחת"ס (יו"ד סימן צב) דכתב כי אין איסור בישול בהדלקת נר, רק הבערה, כיון דבעינן מלאכה דומיה דמשכן, ובמשכן תכלית הבישול היתה לצורך הדבר המתבשל, והוא נשאר בעולם, משא"כ בנר שהולך וכלה. וצירפו לסניף גם בשו"ת עטרת פז (ח"א סימן י אות ה), וע"ע בשו"ת נחלת לוי (ח"א או"ח סימן כו אות ט), וכן הביאו מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"א סימן יט אות יא), והן אמת כי לענין הלכה דחאו שם מו"ר (באות יד) שכן דעת רוב האחרונים, מ"מ שפיר דמי לצירופי לס"ס. ומינה לנידו"ד, דלא אסרו חז"ל מוליד, אלא דברים שהיו בזמנם, אך חשמל שהיא מציאות חדשה שכלל לא היתה, לא נאסר. אלא דיש לחלק בין מלאכות דאורייתא לדרבנן .] ועוד כי כל עיסוקנו כעת הוא באיסור מוליד שאיסורו מדרבנן, וקי"ל כי ספיקא דרבנן לקולא. ויתר על כן כי איסור מוליד הוא איסור דרבנן קל, וכמש"כ הגינת ורדים (כלל ג סימן יד), והביאו וס"ל הכי מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ד סימן לב אות א). וכ"כ בשו"ת איש מצליח (ח"ג סימן יז אות ח, דף סא רע"א). ע"ש.

יח. שוב ראיתי אחר רואי לספר מנוחת אהבה (ח"א פרק כד הערה 7) דעמד על מדוכה זו, והעלה דיש איסור מוליד. וכתב שם כי אף לרמב"ם וסיעתיה דאין איסור מוליד ריח, מ"מ יודו דיש איסור מוליד באש ביו"ט, וכדמבואר בביצה (לג ע"א) והיינו טעמא, כי ריח יש לו שורש כאן, והוא הבושם שממנו בא, משא"כ אש דהוי מוליד גמור. וה"ה בחשמל, שיוצר דבר שכלל לא היה בעולם, דאסור משום מוליד. ע"כ. ובאמת דהיא סברא טובה. ולפי"ז ירד הספק הראשון שעשינו קודם. וכן מכח כן כתב שם כי דברי הגרש"ז אויירבך לסתור את הבית יצחק נפלו, (כ"כ בסוף הערה 7). ותוכן דברי הגרשז"א הובאו לעיל (אות ז) ע"ש. ואמינא דמש"כ לדחות את ראיות הגרשז"א זה אינו, כיון שהרי אסרו לרסק שלג משום מוליד, ושם הרי קיים השלג כבר בעולם, וא"כ היה לאסור אף לסחוט פירות שאינם עומדים לסחיטה, ולחמם פחות מחום שהיס"ב, ומאי שנא. וע"כ שלא אסרו מוליד, אלא היכן שאסרו חז"ל, ואין לדמות גזירות חז"ל זל"ז בדין מוליד. ואף שהחשמל הוא יותר מוליד, כי מוליד דבר שלא היה בעולם, מ"מ מאחר שאין לדמות גזירות חז"ל במוליד, א"כ אין לאסור. [ועוד כי ע"כ, שלא התכוין לכך הבית יצחק, שהרי הוכיח דינו מדין סחופי כסא אשיראי, דהיינו מבושם שקיים כבר בעולם, וממנו כולו ולא ממוליד אחר שאינו קיים בעולם (כמו הוצאת אש ביו"ט), וכדבארנו לעיל (אות ו), ועע"ל (הערה ב). ומ"מ יכול לטעון המנוחת אהבה, כי הוא טוען כן, וע"ז יש להשיב כנ"ל ].

איסור דרבנן שאינו של קיימא

יט. מ"מ אף בלאו הא שפיר דמי להקל, וכמבואר. וגם איהו הרב מנוח"א כתב שם דעדיין יש להקל כיון שבחשמל הוי מוליד לשעה, כיון שסופו לנתקו. וכבר ביאר איהו בח"ב (פרק א סעיף כ) דכל איסור דרבנן שאינו של קיימא שרי, וכדס"ל לגינת ורדים וסיעתיה הנזכ"ל. [ויש להוסיף עוד, דכן העלה מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ו סימן לו אות ד והלאה) וסמך ע"ז עוד (בסימן לז) ע"ש] . ושם ביאר, דהוא אף אם בפועל יכול להתקיים מצד עצמו, רק שדרך האנשים שלא לקיימו גם בכה"ג במילתא דרבנן מקלינן. וא"כ יש להקל הכא. ושוב דחה מסברא דיש לחלק בין איסור מוליד, דכיון שראוי להתקיים בפנ"ע, ודמי לבורא, גזרו חז"ל. משא"כ שאר איסורים דרבנן, אף שראויים להתקיים מצד עצמם, מ"מ מותרים. ע"כ. ולא פירש שיחתו מאי שנא. וחילוקו אינו נראה לענ"ד. וגם הגרש"ז אויירבך מצד הסברא אזיל כל בתר איפכא, כי כתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א עמ' עד) מסברא שאין איסור מוליד בחשמל, כיון שדבר שמיועד כל פעם מחדש להוליד בו, אין סברא שיהיה בו איסור מוליד, כיון שאין זה נראה כדבר חדש, ולכן חשמל שמיועד להפעילו פעמים שרי. וע"ש כי קיצרתי. ויותר, דע"פ דברינו האמורים לעיל (אות טו) זה אינו, כיון שהזרם שבא מכחו הוא רק הרגע הראשון, ואח"כ הוא זרם חדש שלא היה בעולם, אלא כל רגע ורגע חברת החשמל מייצרת את הזרם, וא"כ מה שהוליד אינו בר קיימא. ועוד כי דחינו את איסור מוליד לעיל (אותיות ג,ד) מטעם נוסף, כי השימוש בחשמל ביתי אינו מוליד, אלא תוספת מוליד, ושבזה העיקר להקל, וכשם שאיהו גופיה ס"ל להקל בתוספת מוליד, וכנ"ל שם.

ועוד, דאף איהו גופיה הרב מנוח"א דחה זאת, כיון דשאני יוצר זרם שאינו דומה לבורא דבר חדש, הואיל ואין הזרם נראה לעין, ולא דמי למוליד אש ומים, שנראים לעין. ואע"ג שגם הולדת ריח אינה נראית לעין. מ"מ אפשר לחוש אותה ע"י חוש הריח, אבל זרם שנמצא בחוטים שעליהם חוט בידוד א"א לחוש אותו. ע"כ. והוא כאשר כתבנו לעיל. וא"כ לא שייך כאן מוליד. ושב וקיים דבריו וז"ל, אולם כיון שע"י הזרם אנו רואים שהמכשיר פועל, יש לומר דסגי בהכי לחשבו מוליד. ע"כ. וכבר דחינו זאת לעיל (אות ב), כי מצד המכשיר אין מוליד. ועוד הבאנו לסתור את דברי הבית יצחק מכמה דוכתי, והוא כמבואר לעיל, שכן מוכח מהראשונים דכאן בחשמל הוי גזירה חדשה, ושעל כרחך אין לדמות מוליד לשאר איסורים, וא"כ עלינו לאסור עוד דברים טובא המותרים. ועוד טעמים וראיות והוא כמבואר. [ורק זאת יש להעיר, כי הרב מנוחת אהבה הדגיש יפה את החילוק בין זרם לריח, כי יטען הטוען דשפיר אפשר לחוש זרם ע"י אחד מחושי הגוף, והוא ע"י נגיעה. וכן ראיתי שכתב ליישב את הבית יצחק בספר מערכי לב (זאב פרק שני אות ז ד"ה ברור לי). מ"מ זה אינו, כיון שהחשמל בפועל מכוסה, ואין גישה אליו, כיון שאין בבית חוטים גלויים, א"כ הוא אינו ניכר אף עי"ז. האי אפשר לגרום לחוש לו ע"י הכנסת כלי לשקע וכיוצ"ב, מ"מ כל זה לא דמי לבורא, וכדביארנו גם אנו לעיל (אות י). וזהו שדייק לכתוב הרב מנוחת אהבה, אבל זרם שנמצא בחוטים שעליהם חוט בידוד, א"א לחוש אותו. ע"כ.]

בונה]

כ. כתב החזו"א (או"ח סימן נ אות ט) לחדש, כי הסוגר מעגל חשמלי עובר על איסור בונה. והוא כיון שאז נוצר החשמל בעצם סגירת המעגל, ובונה כלי חדש, והוא הזרם הזורם בו במתכונת של מעגל. [אבל הסוגר מתג חשמלי, ואין בו זרם לא הוי בונה. וכמפורש במכתבי החזו"א לגרש"ז אויירבך אשר הובאו בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן יא), וכדהוכיח שם הגרש"ז מן המכתבים, ושם דחה לגר"ח גריינמן שכתב ששמע שה"ה בלא זרם. וכן נדחים ממילא דברי האור לציון (ח"ב סימן מא הערה א) שכתב כגרח"ג מסברא דיליה. שוב ראיתי בשו"ת מנח"י (ח"ח סימן כו) שהביא את ספר מאורות נתן (ח"א סימן פו אות ד) בשם החזו"א לאסור, אך שוב בהמשך בד"ה ובזה, הביא לגרש"ז הנ"ל, ע"ש. ואני כשלעצמי מנסיון, לעולם נשען על הכתוב, בעת סתירה בין דברים כתובים לבין שמועות, ואפי' אם השמועה היא איש מפי איש. לא מבעי משום שפעמים רבות עוברת השמועה שינוים, מצד שכחה, או חוסר הבנה, או שקיצרו בהסבר. אלא גם דאינו דומה שהורה המורה בע"פ, לכותב וחוקק בעט סופר, מצד נחיתתו לדין, ופשוט. שוב ראיתי לשו"ת מעשה חושב (חלק א סימן ט אות ג) דהוכיח דיש בונה לדעת החזו"א בחיבור מתח, כאשר בזמן יותר מאוחר ישתמשו בחשמל, כגון בהזעקה. והוכיח כן מדברי החזו"א (סימן לח אות ב) ועע"ש, וצ"ע בזה. וע"ע בשו"ת מעשה חושב (ח"א סימן כט אות א), ועוד לספר החשמל בהלכה (ח"ב פרק ג). וע"ע בספר מנוחת אהבה (ח"א פרק כד עמ' תקסו) דכתב כי דברי החזו"א אמורים רק בשיש חשמל. וע"ע בספר בנין שבת (פ"ז אות ב)] . ואע"פ שאין בנין בכלים, וכן ברפוי אין בונה. מ"מ לא עסקינן בחיבור המתג שהוא הבונה, דבזה אין בונה כיון שהוא רפוי, אלא עסקינן בזרם עצמו שאותו בונה והוא הכלי, ובו לא שייך רפוי כיון שהוא כלי גמור. ושונה מדין כלים המיועדים לפתיחה וסגירה תדיר שהתירו הט"ז (סימן שיג ס"ק ו), והמ"א (ס"ק יב). כיון דכאן דומה לדין קנה של סיידים (שבת מז ע"א), שאע"פ שעומד לחיבור ופירוק תדיר, פטור אבל אסור מדרבנן, כיון שהחיבור והפירוק הם אינם עצם השימוש, אלא הכי תמצי להשתמש. משא"כ כלים שהותר לפתוח ולסגור את המכסה, שעצם השימוש בהם הוא הפתיחה והסגירה. וחשמל דמי לקנה, ולכן אסור. ואסור אף מדאורייתא, כיון שעצם זרימת החשמל בו הוא תקיעה, ובכה"ג אף תיקון לשעה הוי בונה, דההפסקה של הזרם היא מכאן ולהבא, וקודם לכן הוי בונה גמור, ודומה לתופר בגד וקורעו, שהתפירה היא תפירה גמורה. עכת"ד החזו"א. וכן ראיתי שכ"כ מדנפשיה בדומה בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ג סימן טז פרק ח) לאסור מדין מכה בפטיש. ע"ש. וששוב ראה שכ"כ בדומה החזו"א. וכן ראיתי לשו"ת מנח"י (ח"י סימן כו) דחש לחזו"א (אך בעוד צירופים מקל כנגדו). ובשו"ת אג"מ (או"ח ח"ד סימן פד אות ב) כתב כי בהשתמשות בכחות העלעקטרי יש חשש איסור דאורייתא, אף בלא הבערה, ויש לעיין בזה טובא לענין מעשה. עכ"ל. אך שוב (בסימן פה) כתב כי אין איסור זה ברור, ולכן הקל לחרש שימוש במכשיר חשמל, אף שהבין שיש בזה חשש לאיסור הנ"ל. וכן הסתפק בזה עוד (או"ח ח"ג סימן מב).

כא. ודברי החזו"א נדחים מדברי שו"ת יבי"א (ח"א ר"ס כ) שכתב להוכיח מהמאירי והריטב"א (שבת קב ע"ב) ועוד ראשונים, דמפורש בהם כי כל כלי שנתפרק, וההדיוט יכול לחברו, אין בו איסור דאורייתא, לא משום בונה, ולא משום מתקן מנא, ומכה בפטיש (סוף אות א). וה"ה לנידו"ד ועע"ש. וכ"כ עוד באורך בח"ו (סימן לה אותיות א-ג). והן אמת כי לענין דינא בנידונו שם בענין שעון שעמד מלכת פסק מו"ר לאסור להפעילו, וכדציין בח"א (סימן כ אות ג) לעיין לקמן (סימן כא אותיות טז-יח), ושם גילה דעתו דלדינא אוסר, והוא אע"פ שביאר לנ"ל. וכן כתב עוד בח"ו (הנ"ל), דמ"מ רבו האוסרים ולכן לא מלאו ליבו להקל. וע"ע בשו"ת יבי"א (ח"ד סימנים לא,לב). אך מ"מ יש לחלק, דשאני התם, שהשעון אמור לפעול כל הזמן, ובעומדו חשיב כמקולקל. משא"כ בנידו"ד, שהחשמל צריך פעמים לפעול ופעמים שלא, כגון כשרוצה חושך, או שהמקרר לא יתקרר יותר מדאי וכיוצ"ב, בזה לא שייך מתקן מנא. וכ"כ לחלק מו"ר (ח"א סימן כ אות ד) בין המשכת שעון שיש חסרון בגוף הכלי, לבין ניגון בכלי נגינה. וכ"כ לחלק הרב ציץ אליעזר (ח"ו סימן ו אות יח), וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן עה), ועוד לו (סימן עז אות ב), אך שם לא מלאו ליבו להקל, אלא בצירוף עוד טעמים. וע"ע בשו"ת יבי"א (ח"א סימן כא אות כז) דהקל בענין הפעלת השעון בצירוף גרמא. ועוד ראיתי בשו"ת היכל יצחק (הרצוג חאו"ח סימן מג) דג"כ כתב כדברים האלו, דכל שא"צ אומן לתקנו ושהוא מיועד לכך, שוב לא שייך בו דין מתקן מנא. וג"כ כתב לחלק כנ"ל בין סכין שנפגם, שתיקונו אסור, כיון שאינו מיועד להפגם ופגימתו היא קלקולו, לבין חשמל שמיועד להיות פעמים דלוק ופעמים כבוי. ע"ש. וע"ע לקמן (סימן כח אותיות ג-ה) באורך בזה.

וכ"כ להדיא מו"ר לדחות את דברי החזו"א בשו"ת יבי"א (ח"ז סימן לו אות ג) ועוד לו בח"ט (עמ' רסח הערה קכה) וע"פ הנ"ל אתי שפיר. וע"ע בח"א (סימן כ סוף אות ח) דרמז לחזו"א, וכתב וצ"ע. ועוד בשו"ת יחו"ד (ח"א סימן לב רע"מ צו) דצירפו לאסור. מ"מ לענין דינא בתר דמספקא ליה הדר פשטה וכנ"ל. ושב לדחות את החזו"א בח"ט (סימן קח אות קפה השני, ואות קפו). וכן מוכח מכל הפוסקים שאסרו חשמל מצד איסור הבערה, ושום אחד לא העלה על דל שפתיו לאוסרו מדין בונה, אלמא דלא שמיעא להו כלומר דלא ס"ל. וכ"כ לדחות לחזו"א הגרש"ז באורך וברוחב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן יא), ועוד לו (ח"ב סמן יט אות ב, וסימן ס אות ב), והוכיח ג"כ מהפוסקים שאסרו ושהתירו הערכת שעון עומד, כי אף אחד לא אסר משום בונה (והחזו"א בסס"ק ט הנ"ל, לטעמיה כתב לאוסרו מצד בונה), אלמא דלא ס"ל. ועע"ש באורך שהרבה להשיב על החזו"א בראיות רבות, ע"ש. והסכים עם דבריו ותימצת להם בסדר נכון ושפה ברורה, ועוד הוסיף על כך מדיליה, בספר מנוחת אהבה (ח"א פרק כד הערה 9). וכ"כ בשו"ת מנח"י (חלק י סימן כו ד"ה ובזה), כי כפי הנראה מפוסקים אחרים לא ס"ל כהחזו"א. ושב והניף את ידו (שם סימן כז ד"ה והנה בחזו"א וכו'), וכ"כ לדחות את החזו"א בשו"ת מאזני צדק (ח"ב סימן טו אות י) כיון שאין החשמל מעמידו על תכונתו, כי המכשיר גמור, וכמו כל כלי גמור שע"י כח האדם בא לשימושו. ועע"ש. וע"ע בשו"ת ישועת משה אהרונסון (ח"ג סימן לג). וע"ע בשו"ת ישיב יצחק (שכטר ח"א סימן ה דף נב רע"א). וכן בשו"ת שמן אפרסמון (ח"א סימן ח אותיות ד,ה) דחה את החזו"א, ושכן דעת כל הפוסקים דשום חד לא חש להא. ושב וכ"כ שם (ריש סימן ט). וכ"כ לדחותו בשו"ת שערי יושר חנניה (ח"ב סימן נח) שרוב חכמי הדור לא הסכימו לחידושו של החזו"א.

כב. ועוד יש להוסיף, כי עצם חידוש החזו"א לא מבעי לחת"ס (יו"ד סימן עג) וסיעתיה, דס"ל כי דוקא מעין מלאכת המשכן בעינן, ולכן בנר אין איסור מבשל, כי בישול במשכן היה לצורך הדבר המתבשל, משא"כ בנר שהולך וכלה. ולפי"ז פשוט שאין חיוב בונה בחשמל, שכלל וכלל לא דמי למלאכת בונה ותוקע שהיה במשכן בכלים או בבנין, ואילו החשמל אינו כלי ולא בנין, והחזו"א חפץ לדמותו לעושה כלי. אלא אף לחולקים על חידוש החת"ס, כאן שכלל לא דמי למלאכת משכן, (בשונה מהחת"ס שנעשה בישול ממש, רק בצורה הפוכה, כי במשכן נעשה לצורך המתבשל ובנר כלה והולך, משא"כ בנידו"ד שכלל אין מלאכה שכזו במשכן). וא"כ אינו כלל בונה, כי מה שייך בונה בדבר שאינו מוחשי, וכי מה בנה, הרי אינו נראה. ומה שמצאנו מתקן מנא במעשר בשבת, וכן במפריש חלה, וטבילת כלים. תחילה כל הני איסורם מדרבנן מצד מחזי כמתקן. ועוד דשם היה עליהם איסור והסירם, וכדחילק הרב מערכי לב (וכעת לא מצאתי איה מקום מושבו). ובאמת כי החזו"א כתב כן מסברא בלא שום ראיה לדבריו, ועצם חידושו זה הוא נגד כל הפוסקים, שהרי כמה דיברו ודנו בדיני חשמל בשבת, וכמעט שאף אחד לא העלה על דל שפתיו לדמותו לבונה, אלמא דלא ס"ל כחידוש הנ"ל. והוא כדברינו כיון דכלל לא דמי לבונה. (ואף שיש לחלק, כי החזו"א אסר מצד שנודע במשך הזמן כי עצם חוט החשמל הוא חלק מיצירת החשמל, שמחיה את החוט ממות לחיים, וכמבואר במכתבו לגרש"ז אויירבך זצ"ל המובא בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן יא), ורוב הפוסקים לא ידעו זאת, וכמש"כ לעיל בהערה. מ"מ אסר שם החזו"א מב' טעמים, ועל טעמו הראשון שייך הנ"ל, להוכיח מכל הני אשלי רברבי. ועל שני טעמיו לאסור שייכים דברינו הנזכ"ל, מצד שלא היה במשכן כמותו). וכן ראיתי כיוצ"ב שהאריך בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סימן י) להתיר ללבוש בגד בשבת אף שבעת פשיטתו יוצאים ניצוצות, כיון שבמשכן לא היתה הבערה כזו כיון שאין ניצוצות אלו ראויים להבעיר, ע"ש מפי ספרים וסופרים כיד ה' הטובה עליו. וכן מבואר בשו"ת באר משה (ח"ו קונטרס האלקטריק סימן ד אות ה) דס"ל דאין איסור תורה בחשמל. שוב ראיתי שכ"כ להעיר על החזו"א בספר מנוחת אהבה (ח"א עמ' תקסו), ועע"ש שכתב לדחות לחזו"א, והביא שגם בשו"ת שבט הלוי (ח"א או"ח סימן קנא) כתב כי חידוש החזו"א צ"ע. והוסיף שכ"כ עוד אחרונים בזמננו שאינם מסכימים עם חידוש החזו"א. ע"כ. וע"ע בספר קדושת השבת (הררי ח"א עמ' לא והלאה) בדעת החזו"א, ושם (בעמ' מ) כתב, כי שאל לגר"ש משאש רבה של ירושלים, ואמר לו כי לא ס"ל איסור סותר ובונה, ועע"ש. וכן אמר לו הרה"ג דוב ליאור, כי קשה לאסור מדין בונה וסותר, כי לא רואים בחוש שום בנין וסתירה. ע"כ. וע"ע בתפא"י (ריש כלכלת שבת) דביאר גדר תולדה וגדר אב, כי אב דומה למלאכה בפעולה ובתכלית, ואילו תולדה דומה רק באחד מהם. ולכן מגבל גבינה הוא תולדת בונה ולא אב, דדמי בפעולה ולא בתכלית, לפי שתכליתו אכילה ולא בניה. עכת"ד. ולפי"ז הפעלת חשמל אינה לא אב דבונה ולא תולדה, שהרי אינה דומה לתכלית שתכילתו הפעלת כלים, ולא בניתם ויצירתם. ובודאי דלא דמי בפעולה לבונה שלא בנה דבר.

תוספת זרם משום בונה]

עוד נראה לענ"ד כי אף לחזו"א אין איסור בהוספת זרם, וכדביאר בסוף מכתבו השני לגרש"ז אויירבך, כי אוסר סגירת מעגל שנכנס בו זרם, אבל מעגל סגור, ואדם מסובב טורבינה, ואין נכנס זרם בעצם ההכנסת הזרם, אינו בונה. [וכדביאר הגרש"ז אויירבך, הובאו דבריו בספר מערכי לב (עמ' עג) ע"ש.] וא"כ מבואר, כי איסור בונה הוא בסגירת המעגל שנכנס לו זרם, שיוצר כלי חדש. [והוא לאו דוקא ע"י מפסק, אלא ה"ה גם בסגירת מעגל בצורה שאין מפסק. ודלא כמערכי לב שיצא לחלק בזה (בעמ' נט), ועוד (בעמ' עא). אלא כדדחאו הגרשז"א שם (בעמ' עב), וכן הג"ר אקער (בעמ' עה), וראייתו של הרב מערכי לב (בעמ' עג) ע"ש, אינה, כי מש"כ החזו"א חבור נפרדים, הוא לאו דוקא בפעולה ידנית ופשוט] . ומעתה כשיש זרם ורק מגבירו, לא יוצר כלי חדש, ולא בונה יותר. כי עצם כניסת זרם אינו בונה, ורק החיבור וכניסת זרם. וכאן שהמעגל סגור כבר, אין בתוספת זרם איסור. כנלע"ד. שוב ראיתי כי בספר מערכי לב הביא לר' אקער שאסר בזה וכאשר ציין (עמ' כז) כי בבונה יתכן שיש איסור, והוא מדברי הר' אקער (עמ' עו). שוב ראיתי כי דעת הרב זאב לב כדברינו שם (עמ' לח) שאין איסור בונה. וכ"כ באנציקלופדיה תלמודית (כרך יח עמ' תרצו) ע"ש. ואולם ראיתי לשו"ת ציץ אליעזר (חי"ד סימן לח אות ג) דאסר ללחוץ על כפתור של שעון אלקטרוני, אף מצד החזו"א, ושם הרי הזרם זורם.

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה