אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב מהם האיסורים בהפעלת חשמל בשבת › מוליד שאינה ניכרת ההולדה

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

מהם האיסורים בהפעלת חשמל בשבת · מוליד שאינה ניכרת ההולדה

מוליד ע"י גרמא

טז. ועוד יש לצרף להא דאיתא בתוספתא (שבת פ"ד הט"ו) דשרי לרסק שלג תוך הקערה, והביאה הב"י (סימן שכ דף פח ע"ב) ושכן פסקו הרב המגיד (פרק כא הי"ג) בשם הרמב"ן, ושכ"כ הר"ן, ועוד ע"ש. והיינו דאף שלרסק שלג אסור, שאני התם שניכר פעלו, משא"כ בריסוק תוך קערה שיש שם מים, לא ניכרת היצירה החדשה, שהיא הפיכת מוצק לנוזל, כיון שהכל נעשה בתוך מים. וא"כ ה"ה בנידו"ד, שהחשמל מכוסה ואינו גלוי. והארכנו בזה בתשובה בכת"י בדעת מרן, ושמנהג העולם כתוספתא. ומ"מ חזי לצירופי לסניף ולספק. [וזה שונה ממש"כ לעיל (לעיל אות י), להתיר כיון שהחשמל מכוסה. כי שם דיברנו דאף הסוברים שריסוק בתוך קערה אסור, מ"מ יודו דבחשמל שרי, כיון שבריסוק בקערה יש דמיון לבורא, כיון שהרואה אדם המרסק, רואה קרח, ומים, וריסוק, וא"כ כל אחד יודע שנהפך המוצק לנוזל, כי היצירה היא בחוש. משא"כ במעגל חשמלי, שאין שם דבר הנראה כלל, רק מתג חשמלי, שעליו אין חשמל, רק מתחתיו, ואף אם היה סוגר מעגל חשמלי גלוי ושאינו מכוסה, גם אז לא היה נראה לעין שום דבר, רק הנוגע בחשמל היה חש לו. וגם זה רק כשסוגר מעגל חשמלי, משא"כ ציפור היושבת ע"ג כבלי החשמל, שאינה סוגרת מעגל עם הקרקע, אינה מתחשמלת] . וגדולה מזו כתב הרב מנוחת אהבה (ח"א פרק כד הערה 7) להקל הכא לפי דבריו בח"ב (פרק א סעיף יט) כי כל דבר הראוי להתקיים מצד עצמו, אך דרך העולם שלא לקיימו, דינו כדין דבר שאינו עומד לקיום, ולפי"ז שרי בנידו"ד. (אלא דהוא דחה זאת, וכדיבואר בסמוך). ויתר על כן, דהרי הב"י בסי' שיח (דף פה ע"א) הביא מח' דהתרומה ס"ל לאסור לתת פשטידא סמוך לאש, מפני שהשומן נימוח והוי נולד. ואילו הרמב"ם וסיעתיה, ורש"י, ס"ל להקל וכנ"ל. והוסיף הב"י ד"ה ונראה, כי יודה התרומה דשרי לתת שומן קרוש תוך קדירה, כיון דלא אסיר אלא פשטידא שהשומן הנקרש הוא בעין לבדו, ואין מתערב עם שום דבר. ע"כ. ונמצא, דבחשמל לכו"ע שרי, כיון שאינו ניכר. ואף שהב"י הצריך שם עוד תנאי, כיון שמאליו הוא נמחה. ע"ש. כן י"ל בחשמל, שמאליו הוא נוצר (ע"י חברת החשמל), ולא ע"י האדם. רק שהסוגר מעגל חשמלי, הכשיר את הקרקע לחשמל. ואף שהב"י הסתייג מזה בהמשך שם, מ"מ בנידו"ד הוא כצד שמקל, ע"ש ודו"ק.

יז. ומעתה יש כאן כר נרחב להקל. ואף את"ל דכל דברי אינם מאיזה טעם שאיני יודע, מ"מ אמינא לרווחא דמילתא וכדי להסיר כל ספק, דשפיר איכא לצירופי לכל הני לס"ס. וא"כ איכא הכא ס"ס טובא, שמא כדעת הרמב"ם והרי"ף וסיעתם, דס"ל כי כלל אין איסור מוליד ריח, וכמובאים שיטות הפוסקים בשו"ת יבי"א (ח"ג ר"ס לו), וא"כ אין מקום לאסור בחשמל מצד מוליד. ואת"ל דהלכה דאסור, שמא הלכה כהני ראשונים דס"ל דתוך מים שרי לרסק, וממילא חשמל שרי. ואת"ל דאסור, שמא אין איסור מוליד בחשמל, וכחולקים על הבית יצחק, והם חתנו הגאון דרישא, והגרש"א הלוי יפה זצ"ל, והגרפ"צ פרנק, והמנח"ש, והציץ אליעזר, וכן כל המדברים בענין עריכת שעון בשבת, שלא העלו על דל שפתיהם איסור מוליד, אלמא דלא ס"ל לאיסור זה, וקיבצם בשו"ת יבי"א (ח"ו סימן לה). ואומנם רוב הנזכרים שדיברו בזה ממש לא מלאם ליבם להקל, מ"מ גם שיטתם חזי לצירופי לסניף כיון דס"ל הכי. ובפרט שאנו חיזקנו טענה זו מדברי הראשונים, ומעוד דוכתי טובא. [ועוד יש ספק שמא כחת"ס (יו"ד סימן צב) דכתב כי אין איסור בישול בהדלקת נר, רק הבערה, כיון דבעינן מלאכה דומיה דמשכן, ובמשכן תכלית הבישול היתה לצורך הדבר המתבשל, והוא נשאר בעולם, משא"כ בנר שהולך וכלה. וצירפו לסניף גם בשו"ת עטרת פז (ח"א סימן י אות ה), וע"ע בשו"ת נחלת לוי (ח"א או"ח סימן כו אות ט), וכן הביאו מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"א סימן יט אות יא), והן אמת כי לענין הלכה דחאו שם מו"ר (באות יד) שכן דעת רוב האחרונים, מ"מ שפיר דמי לצירופי לס"ס. ומינה לנידו"ד, דלא אסרו חז"ל מוליד, אלא דברים שהיו בזמנם, אך חשמל שהיא מציאות חדשה שכלל לא היתה, לא נאסר. אלא דיש לחלק בין מלאכות דאורייתא לדרבנן .] ועוד כי כל עיסוקנו כעת הוא באיסור מוליד שאיסורו מדרבנן, וקי"ל כי ספיקא דרבנן לקולא. ויתר על כן כי איסור מוליד הוא איסור דרבנן קל, וכמש"כ הגינת ורדים (כלל ג סימן יד), והביאו וס"ל הכי מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ד סימן לב אות א). וכ"כ בשו"ת איש מצליח (ח"ג סימן יז אות ח, דף סא רע"א). ע"ש.

יח. שוב ראיתי אחר רואי לספר מנוחת אהבה (ח"א פרק כד הערה 7) דעמד על מדוכה זו, והעלה דיש איסור מוליד. וכתב שם כי אף לרמב"ם וסיעתיה דאין איסור מוליד ריח, מ"מ יודו דיש איסור מוליד באש ביו"ט, וכדמבואר בביצה (לג ע"א) והיינו טעמא, כי ריח יש לו שורש כאן, והוא הבושם שממנו בא, משא"כ אש דהוי מוליד גמור. וה"ה בחשמל, שיוצר דבר שכלל לא היה בעולם, דאסור משום מוליד. ע"כ. ובאמת דהיא סברא טובה. ולפי"ז ירד הספק הראשון שעשינו קודם. וכן מכח כן כתב שם כי דברי הגרש"ז אויירבך לסתור את הבית יצחק נפלו, (כ"כ בסוף הערה 7). ותוכן דברי הגרשז"א הובאו לעיל (אות ז) ע"ש. ואמינא דמש"כ לדחות את ראיות הגרשז"א זה אינו, כיון שהרי אסרו לרסק שלג משום מוליד, ושם הרי קיים השלג כבר בעולם, וא"כ היה לאסור אף לסחוט פירות שאינם עומדים לסחיטה, ולחמם פחות מחום שהיס"ב, ומאי שנא. וע"כ שלא אסרו מוליד, אלא היכן שאסרו חז"ל, ואין לדמות גזירות חז"ל זל"ז בדין מוליד. ואף שהחשמל הוא יותר מוליד, כי מוליד דבר שלא היה בעולם, מ"מ מאחר שאין לדמות גזירות חז"ל במוליד, א"כ אין לאסור. [ועוד כי ע"כ, שלא התכוין לכך הבית יצחק, שהרי הוכיח דינו מדין סחופי כסא אשיראי, דהיינו מבושם שקיים כבר בעולם, וממנו כולו ולא ממוליד אחר שאינו קיים בעולם (כמו הוצאת אש ביו"ט), וכדבארנו לעיל (אות ו), ועע"ל (הערה ב). ומ"מ יכול לטעון המנוחת אהבה, כי הוא טוען כן, וע"ז יש להשיב כנ"ל ].

איסור דרבנן שאינו של קיימא

יט. מ"מ אף בלאו הא שפיר דמי להקל, וכמבואר. וגם איהו הרב מנוח"א כתב שם דעדיין יש להקל כיון שבחשמל הוי מוליד לשעה, כיון שסופו לנתקו. וכבר ביאר איהו בח"ב (פרק א סעיף כ) דכל איסור דרבנן שאינו של קיימא שרי, וכדס"ל לגינת ורדים וסיעתיה הנזכ"ל. [ויש להוסיף עוד, דכן העלה מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ו סימן לו אות ד והלאה) וסמך ע"ז עוד (בסימן לז) ע"ש] . ושם ביאר, דהוא אף אם בפועל יכול להתקיים מצד עצמו, רק שדרך האנשים שלא לקיימו גם בכה"ג במילתא דרבנן מקלינן. וא"כ יש להקל הכא. ושוב דחה מסברא דיש לחלק בין איסור מוליד, דכיון שראוי להתקיים בפנ"ע, ודמי לבורא, גזרו חז"ל. משא"כ שאר איסורים דרבנן, אף שראויים להתקיים מצד עצמם, מ"מ מותרים. ע"כ. ולא פירש שיחתו מאי שנא. וחילוקו אינו נראה לענ"ד. וגם הגרש"ז אויירבך מצד הסברא אזיל כל בתר איפכא, כי כתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א עמ' עד) מסברא שאין איסור מוליד בחשמל, כיון שדבר שמיועד כל פעם מחדש להוליד בו, אין סברא שיהיה בו איסור מוליד, כיון שאין זה נראה כדבר חדש, ולכן חשמל שמיועד להפעילו פעמים שרי. וע"ש כי קיצרתי. ויותר, דע"פ דברינו האמורים לעיל (אות טו) זה אינו, כיון שהזרם שבא מכחו הוא רק הרגע הראשון, ואח"כ הוא זרם חדש שלא היה בעולם, אלא כל רגע ורגע חברת החשמל מייצרת את הזרם, וא"כ מה שהוליד אינו בר קיימא. ועוד כי דחינו את איסור מוליד לעיל (אותיות ג,ד) מטעם נוסף, כי השימוש בחשמל ביתי אינו מוליד, אלא תוספת מוליד, ושבזה העיקר להקל, וכשם שאיהו גופיה ס"ל להקל בתוספת מוליד, וכנ"ל שם.

ועוד, דאף איהו גופיה הרב מנוח"א דחה זאת, כיון דשאני יוצר זרם שאינו דומה לבורא דבר חדש, הואיל ואין הזרם נראה לעין, ולא דמי למוליד אש ומים, שנראים לעין. ואע"ג שגם הולדת ריח אינה נראית לעין. מ"מ אפשר לחוש אותה ע"י חוש הריח, אבל זרם שנמצא בחוטים שעליהם חוט בידוד א"א לחוש אותו. ע"כ. והוא כאשר כתבנו לעיל. וא"כ לא שייך כאן מוליד. ושב וקיים דבריו וז"ל, אולם כיון שע"י הזרם אנו רואים שהמכשיר פועל, יש לומר דסגי בהכי לחשבו מוליד. ע"כ. וכבר דחינו זאת לעיל (אות ב), כי מצד המכשיר אין מוליד. ועוד הבאנו לסתור את דברי הבית יצחק מכמה דוכתי, והוא כמבואר לעיל, שכן מוכח מהראשונים דכאן בחשמל הוי גזירה חדשה, ושעל כרחך אין לדמות מוליד לשאר איסורים, וא"כ עלינו לאסור עוד דברים טובא המותרים. ועוד טעמים וראיות והוא כמבואר. [ורק זאת יש להעיר, כי הרב מנוחת אהבה הדגיש יפה את החילוק בין זרם לריח, כי יטען הטוען דשפיר אפשר לחוש זרם ע"י אחד מחושי הגוף, והוא ע"י נגיעה. וכן ראיתי שכתב ליישב את הבית יצחק בספר מערכי לב (זאב פרק שני אות ז ד"ה ברור לי). מ"מ זה אינו, כיון שהחשמל בפועל מכוסה, ואין גישה אליו, כיון שאין בבית חוטים גלויים, א"כ הוא אינו ניכר אף עי"ז. האי אפשר לגרום לחוש לו ע"י הכנסת כלי לשקע וכיוצ"ב, מ"מ כל זה לא דמי לבורא, וכדביארנו גם אנו לעיל (אות י). וזהו שדייק לכתוב הרב מנוחת אהבה, אבל זרם שנמצא בחוטים שעליהם חוט בידוד, א"א לחוש אותו. ע"כ.]

בונה]

כ. כתב החזו"א (או"ח סימן נ אות ט) לחדש, כי הסוגר מעגל חשמלי עובר על איסור בונה. והוא כיון שאז נוצר החשמל בעצם סגירת המעגל, ובונה כלי חדש, והוא הזרם הזורם בו במתכונת של מעגל. [אבל הסוגר מתג חשמלי, ואין בו זרם לא הוי בונה. וכמפורש במכתבי החזו"א לגרש"ז אויירבך אשר הובאו בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן יא), וכדהוכיח שם הגרש"ז מן המכתבים, ושם דחה לגר"ח גריינמן שכתב ששמע שה"ה בלא זרם. וכן נדחים ממילא דברי האור לציון (ח"ב סימן מא הערה א) שכתב כגרח"ג מסברא דיליה. שוב ראיתי בשו"ת מנח"י (ח"ח סימן כו) שהביא את ספר מאורות נתן (ח"א סימן פו אות ד) בשם החזו"א לאסור, אך שוב בהמשך בד"ה ובזה, הביא לגרש"ז הנ"ל, ע"ש. ואני כשלעצמי מנסיון, לעולם נשען על הכתוב, בעת סתירה בין דברים כתובים לבין שמועות, ואפי' אם השמועה היא איש מפי איש. לא מבעי משום שפעמים רבות עוברת השמועה שינוים, מצד שכחה, או חוסר הבנה, או שקיצרו בהסבר. אלא גם דאינו דומה שהורה המורה בע"פ, לכותב וחוקק בעט סופר, מצד נחיתתו לדין, ופשוט. שוב ראיתי לשו"ת מעשה חושב (חלק א סימן ט אות ג) דהוכיח דיש בונה לדעת החזו"א בחיבור מתח, כאשר בזמן יותר מאוחר ישתמשו בחשמל, כגון בהזעקה. והוכיח כן מדברי החזו"א (סימן לח אות ב) ועע"ש, וצ"ע בזה. וע"ע בשו"ת מעשה חושב (ח"א סימן כט אות א), ועוד לספר החשמל בהלכה (ח"ב פרק ג). וע"ע בספר מנוחת אהבה (ח"א פרק כד עמ' תקסו) דכתב כי דברי החזו"א אמורים רק בשיש חשמל. וע"ע בספר בנין שבת (פ"ז אות ב)] . ואע"פ שאין בנין בכלים, וכן ברפוי אין בונה. מ"מ לא עסקינן בחיבור המתג שהוא הבונה, דבזה אין בונה כיון שהוא רפוי, אלא עסקינן בזרם עצמו שאותו בונה והוא הכלי, ובו לא שייך רפוי כיון שהוא כלי גמור. ושונה מדין כלים המיועדים לפתיחה וסגירה תדיר שהתירו הט"ז (סימן שיג ס"ק ו), והמ"א (ס"ק יב). כיון דכאן דומה לדין קנה של סיידים (שבת מז ע"א), שאע"פ שעומד לחיבור ופירוק תדיר, פטור אבל אסור מדרבנן, כיון שהחיבור והפירוק הם אינם עצם השימוש, אלא הכי תמצי להשתמש. משא"כ כלים שהותר לפתוח ולסגור את המכסה, שעצם השימוש בהם הוא הפתיחה והסגירה. וחשמל דמי לקנה, ולכן אסור. ואסור אף מדאורייתא, כיון שעצם זרימת החשמל בו הוא תקיעה, ובכה"ג אף תיקון לשעה הוי בונה, דההפסקה של הזרם היא מכאן ולהבא, וקודם לכן הוי בונה גמור, ודומה לתופר בגד וקורעו, שהתפירה היא תפירה גמורה. עכת"ד החזו"א. וכן ראיתי שכ"כ מדנפשיה בדומה בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ג סימן טז פרק ח) לאסור מדין מכה בפטיש. ע"ש. וששוב ראה שכ"כ בדומה החזו"א. וכן ראיתי לשו"ת מנח"י (ח"י סימן כו) דחש לחזו"א (אך בעוד צירופים מקל כנגדו). ובשו"ת אג"מ (או"ח ח"ד סימן פד אות ב) כתב כי בהשתמשות בכחות העלעקטרי יש חשש איסור דאורייתא, אף בלא הבערה, ויש לעיין בזה טובא לענין מעשה. עכ"ל. אך שוב (בסימן פה) כתב כי אין איסור זה ברור, ולכן הקל לחרש שימוש במכשיר חשמל, אף שהבין שיש בזה חשש לאיסור הנ"ל. וכן הסתפק בזה עוד (או"ח ח"ג סימן מב).

כא. ודברי החזו"א נדחים מדברי שו"ת יבי"א (ח"א ר"ס כ) שכתב להוכיח מהמאירי והריטב"א (שבת קב ע"ב) ועוד ראשונים, דמפורש בהם כי כל כלי שנתפרק, וההדיוט יכול לחברו, אין בו איסור דאורייתא, לא משום בונה, ולא משום מתקן מנא, ומכה בפטיש (סוף אות א). וה"ה לנידו"ד ועע"ש. וכ"כ עוד באורך בח"ו (סימן לה אותיות א-ג). והן אמת כי לענין דינא בנידונו שם בענין שעון שעמד מלכת פסק מו"ר לאסור להפעילו, וכדציין בח"א (סימן כ אות ג) לעיין לקמן (סימן כא אותיות טז-יח), ושם גילה דעתו דלדינא אוסר, והוא אע"פ שביאר לנ"ל. וכן כתב עוד בח"ו (הנ"ל), דמ"מ רבו האוסרים ולכן לא מלאו ליבו להקל. וע"ע בשו"ת יבי"א (ח"ד סימנים לא,לב). אך מ"מ יש לחלק, דשאני התם, שהשעון אמור לפעול כל הזמן, ובעומדו חשיב כמקולקל. משא"כ בנידו"ד, שהחשמל צריך פעמים לפעול ופעמים שלא, כגון כשרוצה חושך, או שהמקרר לא יתקרר יותר מדאי וכיוצ"ב, בזה לא שייך מתקן מנא. וכ"כ לחלק מו"ר (ח"א סימן כ אות ד) בין המשכת שעון שיש חסרון בגוף הכלי, לבין ניגון בכלי נגינה. וכ"כ לחלק הרב ציץ אליעזר (ח"ו סימן ו אות יח), וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן עה), ועוד לו (סימן עז אות ב), אך שם לא מלאו ליבו להקל, אלא בצירוף עוד טעמים. וע"ע בשו"ת יבי"א (ח"א סימן כא אות כז) דהקל בענין הפעלת השעון בצירוף גרמא. ועוד ראיתי בשו"ת היכל יצחק (הרצוג חאו"ח סימן מג) דג"כ כתב כדברים האלו, דכל שא"צ אומן לתקנו ושהוא מיועד לכך, שוב לא שייך בו דין מתקן מנא. וג"כ כתב לחלק כנ"ל בין סכין שנפגם, שתיקונו אסור, כיון שאינו מיועד להפגם ופגימתו היא קלקולו, לבין חשמל שמיועד להיות פעמים דלוק ופעמים כבוי. ע"ש. וע"ע לקמן (סימן כח אותיות ג-ה) באורך בזה.

וכ"כ להדיא מו"ר לדחות את דברי החזו"א בשו"ת יבי"א (ח"ז סימן לו אות ג) ועוד לו בח"ט (עמ' רסח הערה קכה) וע"פ הנ"ל אתי שפיר. וע"ע בח"א (סימן כ סוף אות ח) דרמז לחזו"א, וכתב וצ"ע. ועוד בשו"ת יחו"ד (ח"א סימן לב רע"מ צו) דצירפו לאסור. מ"מ לענין דינא בתר דמספקא ליה הדר פשטה וכנ"ל. ושב לדחות את החזו"א בח"ט (סימן קח אות קפה השני, ואות קפו). וכן מוכח מכל הפוסקים שאסרו חשמל מצד איסור הבערה, ושום אחד לא העלה על דל שפתיו לאוסרו מדין בונה, אלמא דלא שמיעא להו כלומר דלא ס"ל. וכ"כ לדחות לחזו"א הגרש"ז באורך וברוחב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן יא), ועוד לו (ח"ב סמן יט אות ב, וסימן ס אות ב), והוכיח ג"כ מהפוסקים שאסרו ושהתירו הערכת שעון עומד, כי אף אחד לא אסר משום בונה (והחזו"א בסס"ק ט הנ"ל, לטעמיה כתב לאוסרו מצד בונה), אלמא דלא ס"ל. ועע"ש באורך שהרבה להשיב על החזו"א בראיות רבות, ע"ש. והסכים עם דבריו ותימצת להם בסדר נכון ושפה ברורה, ועוד הוסיף על כך מדיליה, בספר מנוחת אהבה (ח"א פרק כד הערה 9). וכ"כ בשו"ת מנח"י (חלק י סימן כו ד"ה ובזה), כי כפי הנראה מפוסקים אחרים לא ס"ל כהחזו"א. ושב והניף את ידו (שם סימן כז ד"ה והנה בחזו"א וכו'), וכ"כ לדחות את החזו"א בשו"ת מאזני צדק (ח"ב סימן טו אות י) כיון שאין החשמל מעמידו על תכונתו, כי המכשיר גמור, וכמו כל כלי גמור שע"י כח האדם בא לשימושו. ועע"ש. וע"ע בשו"ת ישועת משה אהרונסון (ח"ג סימן לג). וע"ע בשו"ת ישיב יצחק (שכטר ח"א סימן ה דף נב רע"א). וכן בשו"ת שמן אפרסמון (ח"א סימן ח אותיות ד,ה) דחה את החזו"א, ושכן דעת כל הפוסקים דשום חד לא חש להא. ושב וכ"כ שם (ריש סימן ט). וכ"כ לדחותו בשו"ת שערי יושר חנניה (ח"ב סימן נח) שרוב חכמי הדור לא הסכימו לחידושו של החזו"א.

כב. ועוד יש להוסיף, כי עצם חידוש החזו"א לא מבעי לחת"ס (יו"ד סימן עג) וסיעתיה, דס"ל כי דוקא מעין מלאכת המשכן בעינן, ולכן בנר אין איסור מבשל, כי בישול במשכן היה לצורך הדבר המתבשל, משא"כ בנר שהולך וכלה. ולפי"ז פשוט שאין חיוב בונה בחשמל, שכלל וכלל לא דמי למלאכת בונה ותוקע שהיה במשכן בכלים או בבנין, ואילו החשמל אינו כלי ולא בנין, והחזו"א חפץ לדמותו לעושה כלי. אלא אף לחולקים על חידוש החת"ס, כאן שכלל לא דמי למלאכת משכן, (בשונה מהחת"ס שנעשה בישול ממש, רק בצורה הפוכה, כי במשכן נעשה לצורך המתבשל ובנר כלה והולך, משא"כ בנידו"ד שכלל אין מלאכה שכזו במשכן). וא"כ אינו כלל בונה, כי מה שייך בונה בדבר שאינו מוחשי, וכי מה בנה, הרי אינו נראה. ומה שמצאנו מתקן מנא במעשר בשבת, וכן במפריש חלה, וטבילת כלים. תחילה כל הני איסורם מדרבנן מצד מחזי כמתקן. ועוד דשם היה עליהם איסור והסירם, וכדחילק הרב מערכי לב (וכעת לא מצאתי איה מקום מושבו). ובאמת כי החזו"א כתב כן מסברא בלא שום ראיה לדבריו, ועצם חידושו זה הוא נגד כל הפוסקים, שהרי כמה דיברו ודנו בדיני חשמל בשבת, וכמעט שאף אחד לא העלה על דל שפתיו לדמותו לבונה, אלמא דלא ס"ל כחידוש הנ"ל. והוא כדברינו כיון דכלל לא דמי לבונה. (ואף שיש לחלק, כי החזו"א אסר מצד שנודע במשך הזמן כי עצם חוט החשמל הוא חלק מיצירת החשמל, שמחיה את החוט ממות לחיים, וכמבואר במכתבו לגרש"ז אויירבך זצ"ל המובא בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן יא), ורוב הפוסקים לא ידעו זאת, וכמש"כ לעיל בהערה. מ"מ אסר שם החזו"א מב' טעמים, ועל טעמו הראשון שייך הנ"ל, להוכיח מכל הני אשלי רברבי. ועל שני טעמיו לאסור שייכים דברינו הנזכ"ל, מצד שלא היה במשכן כמותו). וכן ראיתי כיוצ"ב שהאריך בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סימן י) להתיר ללבוש בגד בשבת אף שבעת פשיטתו יוצאים ניצוצות, כיון שבמשכן לא היתה הבערה כזו כיון שאין ניצוצות אלו ראויים להבעיר, ע"ש מפי ספרים וסופרים כיד ה' הטובה עליו. וכן מבואר בשו"ת באר משה (ח"ו קונטרס האלקטריק סימן ד אות ה) דס"ל דאין איסור תורה בחשמל. שוב ראיתי שכ"כ להעיר על החזו"א בספר מנוחת אהבה (ח"א עמ' תקסו), ועע"ש שכתב לדחות לחזו"א, והביא שגם בשו"ת שבט הלוי (ח"א או"ח סימן קנא) כתב כי חידוש החזו"א צ"ע. והוסיף שכ"כ עוד אחרונים בזמננו שאינם מסכימים עם חידוש החזו"א. ע"כ. וע"ע בספר קדושת השבת (הררי ח"א עמ' לא והלאה) בדעת החזו"א, ושם (בעמ' מ) כתב, כי שאל לגר"ש משאש רבה של ירושלים, ואמר לו כי לא ס"ל איסור סותר ובונה, ועע"ש. וכן אמר לו הרה"ג דוב ליאור, כי קשה לאסור מדין בונה וסותר, כי לא רואים בחוש שום בנין וסתירה. ע"כ. וע"ע בתפא"י (ריש כלכלת שבת) דביאר גדר תולדה וגדר אב, כי אב דומה למלאכה בפעולה ובתכלית, ואילו תולדה דומה רק באחד מהם. ולכן מגבל גבינה הוא תולדת בונה ולא אב, דדמי בפעולה ולא בתכלית, לפי שתכליתו אכילה ולא בניה. עכת"ד. ולפי"ז הפעלת חשמל אינה לא אב דבונה ולא תולדה, שהרי אינה דומה לתכלית שתכילתו הפעלת כלים, ולא בניתם ויצירתם. ובודאי דלא דמי בפעולה לבונה שלא בנה דבר.

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה