מה עדיף אונקלוס או פרש"י · כשרש"י מפרש רק חלק מהפסוק]
יד. ומעתה זאת תורת העולה, כי הקורא פרש"י בכל מקום שאין פרש"י יקרא המקרא ג' פעמים. וזאת עוד יש להעיר כי ברור שאף כשרש"י מפרש חלק מהפסוק, את חלקו השני של המקרא צריך לקרא ג' פעמים, שהרי כן הדין בתרגום, וכדאיתא בברכות (דף ח) גבי עטרות ודיבון, למר כדאית ליה שצריך אז לקרא ג' פעמים מקרא, ולמר שצריך לקרא בזה ירושלמי, וה"ה בפירוש רש"י שיוצרך להשלים גם חצי פסוק ג' פעמים. וכ"כ בספר מטעמי השלחן (סימן רפה ס"ק ב). ואף שלשון המשנה ברורה (ס"ק ה) מטעה בזה, דכתב ואותן פסוקים שאין עליהם פרש"י, יקרא אותן ג' פעמים. אלמא דכשיש חצי פסוק עם פרש"י, א"צ לקוראו ג' פעמים. מאחר ומקורו בשעה"צ הוא מהמהר"ם מינץ, ברור שלכך כוונתו, ולא דק בלשונו. ושוב בינותי שכן מדוייק גם בביה"ל (סוד"ה תרגום) דאף שהוכיח דאין לנו פוסק מפורש שיסבור דהתרגום חשוב טפי מפרש"י, ולפי"ז לכאורה עדיף פרש"י מתרגום, ויקרא רק פרש"י. סיים, ומ"מ נראה לדינא לנהוג כהב"י, [שיר"ש יקרא שניהם, גם תרגום וגם פרש"י.] דאף שפרש"י מפרש את הענין יותר מהתרגום, אבל מפני שיש כמה תיבות וגם כמה פסוקים שאין עליהם פרושו של רש"י, וא"כ לא נשאר לו שם כ"א מקרא לבד, והתרגום מפרש כל פסוק וכל תיבה. עכ"ל. וא"כ הדגיש כי אפי' כמה תיבות שאין עליהם פרש"י צריך לקרא ג' פעמים את המקרא.
וא"כ יצא יצא כי מי שהתרגום אינו שגור היטב על לשונו, וכרוב בני התורה היום, עדיף שיקרא שנים מקרא ופרש"י. אך כל מה שאין פרש"י, יוצרך לקרא ג' פעמים מקרא, והקושי בזה מן הצד המעשי הוא מבואר. ועל כן העצה היעוצה שיקרא ג' פעמים מקרא, וזה עדיף מאשר יקרא שנים מקרא ואחד תרגום. וק"ו בן בנו של ק"ו למי שכלל אינו מבין תרגום, שילמד פרוש רש"י. וכן כתב הט"ז (סס"ק ב) כי מי שאינו בר הכי להבין פרש"י [ולא תרגום, ופשוט] ודאי ראוי לקרות בפירוש התורה שיש בלשון אשכנז בזמננו, כגון ספר צאינה וראינה וכיוצ"ב, כדי שיבין ענין הפרשה. ע"כ. וא"כ התיר בלע"ז, למרות שבזה יש ראשונים שאוסרים. ונמשכו אחר הט"ז רבים, כגון הרב אליה רבה (ס"ק ה), ובספר שו"ע הרב (סס"ב), ובספר חוקי חיים (אות ק ס"ק יא), ובספר שבילי דוד (ס"ק ב), [והזהיר שיקרא דוקא בצאינה וראינה ולא בתרגום בלע"ז בימיו. כי אלו הספרים עושים להלהיב לשון לע"ז, וד"ת טפלים אצלו.] וכ"כ בספר ליקוטי רימ"א (סימן סה ס"ק ד). ואולם בספר תורת שבת (ס"ק ג) על דברי הט"ז כתב, דמלבד צאינה וראינה צריך לקרא גם תרגום. ויש מקום להבין כן גם בשו"ע הרב (סס"ב) ע"ש. והעיקר להקל כרוב רובם של הפוסקים, וכדברינו לעיל מילתא בטעמא.
על פי הסוד]
טו. וכל זה כתבנו לפי הפשט, ברם על פי הסוד התרגום עדיף טפי. דע' בברכ"י (סימן רפה ס"ק ב) דהביא ליש"ש קידושין (פ"ב סי"ד) דאם אינו יכול ללמוד שניהם ילמד פרש"י. וכתב הגאון חיד"א, אבל לפי חכמי האמת יש קפידא בתרגום, לכן אם אין לו שהות ללמוד שניהם, ילמוד תרגום. עכ"ל. והביאו השע"ת (ס"ק ג) ופסקו, וכן הוא בספר ליקוטי רימ"א (סימן סו ס"ק ד), ובספר קמח סלת (אזהרות לער"ש סעיף לא). וכ"כ מדנפשיה בספר יפה ללב (ס"ק ג) ע"ש מפי ספרים, וכ"כ הגדולות אלישע (סס"ק א), ובספר כף החיים (ס"ק כב). ואולם נראה כי כל דברי הגאון חיד"א אמורים על דברי היש"ש שכתב לחדש דמי שמבין שניהם פרש"י ותרגום, פרש"י עדיף, לפי שבכל מקום שמחדש התרגום איזה דבר מביאו, ע"ש. ועל כן פליג הרב חיד"א כי עדיף התרגום על פי הסוד, ועסקינן בעדיפות, ועל כן בכה"ג תורת הסוד תטה את הכף שיקרא תרגום. אך בנידו"ד שאינו מבין היטב תרגום, או אף המבין היטב בהתבוננות, אך בפועל קורא הוא את התרגום בלא התבוננות, ובפרש"י כן יתבונן, בזה גם הרב חיד"א יודה שעדיף פרש"י, כי בכה"ג קרוב הוא לדין שיקרא רש"י ולא רק עדיפות בעלמא, שהרי כל עיקר תקנת התרגום היא כדי שיבין את המקרא, והעיקר חסר מן הספר. וכן משמע בלשונו של הרחיד"א שכתב, אם אין לו שהות ללמוד שניהם ילמוד תרגום. עכ"ל. וא"כ דיבר בכה"ג שלומד תרגום ולא קוראו בלא הבנה.
שוב ראיתי דבכף החיים (סופר אות כ) הביא לט"ז דמי שאינו מבין יקרא צאינה וראינה. וע"ז הביא לעולת שבת (ס"ק ב) דלפי הקבלה יש ענין בתרגום דוקא, ע"ש. ולענ"ד זה אינו, כי העולת שבת כ"כ גבי עדיפות רש"י או תרגום, ולא גבי מי שאינו מבין, וכמו שביארנו עתה חילוק גדול ביניהם. וכדברינו כן משמע גם בספר חסד לאלפים (סימן רפה ס"ב) דהעתיק את ל' הט"ז ושוב הוסיף דע"פ הסוד יקרא תרגום, ועל כן אחוז בזה ובזה. ע"כ. דהיינו שהטוב ביותר שיקרא גם תרגום, אך מי שיקרא רק אחד מהם יקרא פרש"י.
יד. זאת העולה, מי שאינו מבין היטב תרגום אונקלוס, או אף מי שמבין את התרגום ע"י התבוננות, אך בפועל אינו מתבונן, וק"ו מי שכלל אינו מבין את התרגום. יקראו שלש פעמים מקרא ופרש"י. (ומדינא סגי בב' מקרא ופרש"י, אך כל מילה שרש"י לא פירשה יקראה ג' פעמים מקרא. ועל כן כתבנו שיקרא ג' פעמים מקרא בהכל, לפי שהקושי לקרא כל מה שרש"י לא פירש הוא מבואר. וגם יש בזה עיקולי ופשורי, וכדלעיל אותיות י-יד) אך מי שהתרגום שגור על לשונו היטב, [מה שאינו מצוי כל כך, לא מבעי אצל בעלי הבתים, אלא אף אצל בני התורה,] עדיף שיקרא שנים מקרא ואחד תרגום.
וטעם הדבר הוא כי כל תכלית תקנת חז"ל לקרא תרגום היא כדי להבין את המקרא, (ע' לעיל אות ה), וראה באליה רבא (ס"ק ב) שכתב ישים לבו ועיניו להתבונן [בעת קריאת שמו"ת] הן במצות, הן במוסר, הן במצות היוצאות מן הפסוקים. ע"כ. והוא מהשל"ה (דף קלא ד"ה אמנם). והעתיקו גם במט"י (ס"ק א). וע"ע בא"ר (אות ג). ועוד בזה במגיד מישרים (ישעיה דף ג"ן ע"ג) מה שאמר המגיד למרן וז"ל, והשלום בעיניך שאתה קורא הפרשה שמו"ת בריהטא כחותה על הגחלים לפרוק עול מעלך, והלא יש לך לזכור מאמר רשב"א אל תעש תפילתך קבע וכו'. אבל צריך לקרות הפרשה בנחת, ולהרגיש בספקותיה, ולתרץ אותה. ומה שלא תוכל לתרץ, ע' במפרשים. ע"כ. והובא בספרים כגון רוח חיים (ס"ק א) ועוד.
וירא שמים יקרא שנים מקרא ואחד תרגום ופרש"י. וע' לגאון רבי חיים פלאג'י בספרו כף החיים (סימן כז הל' ז) תוכחה מגולה לתופסי התורה שאינם לומדים פרש"י, וז"ל, והנה בשו"ע (סימן רפה) פסק דירא שמים יקרא תרגום וגם פרוש רש"י, כאשר יעוין שם. ואנכי לא ידעתי מי פטרם לכמה תופסי התורה דהם לא יצאו מכלל יראי שמים, ואמאי אין נזהרין ללמוד גם פרש"י בין ערב שבת וליל שבת ויומו. ואפילו שלא יגמרו, יכולין להשלים באמצע שבוע. וכיון שהוא דינא דשלחן ערוך, ראוי להם לקיים הדבר. ובמקום שילמדו בענין אחר, ילמדו כל הפרשה בפרוש רש"י. ומי שחשקו לחדש חדושי תורה, יראה כמה תועלת נמשך בהגיע לפרק הקורא בפרוש רש"י מדי שבוע בשבוע, וישים אל לבו דרש"י התענה תרי"ג תעניות כדי לפרש פרוש זה, ויש בו רזין עלאין וסודות עמוקים (כמו שכתב בככר לאדן דף רח ע"א יעוי"ש), ובודאי דזכות בעי להיות לומד בפרושיו הקדושים והטהורים. עכ"ל. ובספר ארחות חיים (ס"ק ג) הביא דבס' דברי יצחק (אות יג) כתב ששמע בשם הקדוש מהר"ש מבעלזא זוצק"ל שמי שלומד וגומר כל שבוע ושבוע פ' רש"י על התורה, אזי הוא מובטח שבעלמא דקשוט יהיה על כל פנים ממתיבתא דרש"י. הגם שיש מתיבתות יותר גבוהים ועליונים, אבל עכ"פ לא ידחה ממתיבתא דרש"י. ע"כ. וע"ע בספר שם הגדולים (מע' ש ערך רש"י) דכתב, והיה אומר ר"ת נכדו, מה שפירש אדוני זקני הש"ס, אף אני אעשה זאת. אבל פירוש המקרא לית בחילי, כי לא אוכל עשוהו. ע"כ. והביאו בספר השבת והלכותיה (סימן ד הע' 8) ועע"ש. וכן הוכיח בשער בענין שמו"ת בשו"ת אג"מ (ח"ה או"ח סימן יז) ע"ש מדברות קדשו.