מה עדיף אונקלוס או פרש"י · דעות הראשונים]
יא. ואמרתי לברר את שיטות הראשונים בזה כשאין פרש"י או תרגום, והנה רש"י (ברכות ח רע"ב) גבי מימרא דרבי אמי דאמר לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו עטרות ודיבון. פרש"י ואפי' עטרות ודיבון שאין בו תרגום. ע"כ. והוסיפו ביאור בדברי רש"י (או שגרסו בו הכי) תוס' ד"ה ואפילו, שצריך לקרותו שלשה פעמים בעברי. וכ"כ עוד ראשונים ברש"י, וכגון הנמוק"י (דף ד ע"ב ד"ה ואפי'), והרא"ש (סימן ח), ועוד. ויחד עם שיטת רש"י כן עומדים ב' עמודי הוראה, שכן בנוסף לרא"ש הנ"ל גם דעת הרמב"ם (הל' תפילה פי"ג הל' כה) וז"ל, ופסוק שאין בו תרגום קוראהו ג' פעמים. וכ"כ הנמוק"י (דף י ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה ואפי'), וכ"כ הריקאנטי (סימן לד), וכ"כ בחידושי הריבב"ן (ברכות ח ע"ב ד"ה ואפי'), וכ"כ המט"י (ס"ק א ד"ה ואחרי, שכן דעת מרן). ולכל הני אשלי רברבי יצא שהקורא פרש"י, כשאין פרש"י יקרא ג' פעמים מקרא.
והתוס' הנ"ל ברכות (ח ע"ב ד"ה ואפילו) פליגי ארש"י, דהקשו דלטעמיה דרש"י אמאי כתבה הגמ' עטרות ודיבון, היה לומר ראובן ושמעון וכיוצ"ב. ועל כן מפרשים תוס' דנקטה הגמרא דוקא עטרות ודיבון, לפי שיש לו תרגום ירושלמי, ובכה"ג יקרא בתרגום. ע"כ. ואת שיטת רש"י מפני השגת התוס' ישבו הפוסקים על פי רבינו בחיי (במדבר לב ג) דפירש דעטרות ודיבון אלו שמות ע"ז, וז"ל, ואפילו עטרות ודיבון, הזכיר הכתוב הזה (ולא ראובן ושמעון), לפי שיש בהן שמות של ע"ז, שלא תאמר כיון שהתרגום הוא פירוש הכתוב, אין לנו לתרגם הפסוק הזה, כשיש בו זכרון ע"ז. עכ"ל. והביאו בספר מטה משה (סימן תסד), ובכנה"ג (הגה"ט אות ד), ובספר עולת שבת (סס"ק א), וכן בספר אליה זוטא (אות ב), ובא"ר (אות ד), ובפמ"ג (משב"ז ס"ק א), וע"ע בספר ארחות חיים (דין שמו"ת סימן א), וכן כיוון לביאור זה מדנפשיה הגאון יערות דבש (חלק שני דרוש שני) כי מלבשתא ומכללתא אלו שמות עטרות ודיבון הקודם, והם שמות ע"ז, וקמ"ל שיקראם. וסיים וזו אמת לאמיתה. ובזה הסיר את קושית תוס' על רש"י. וע"ע בזה בספר תורת שבת (ס"ק ב) דהקשה על רבינו בחיי ופירש זאת בדרך אחרת. וע"ע בט"ז (ס"ק א) שגם הוא תירץ את רש"י, וע"ע בגנזי חיים (ס"ק ב), ובמחז"ב (בקו"א ס"ק א), ובספר קמח סלת (אזהרות לער"ש סעיף כט) שדיברו בזה.
יב. ובלשון התוס' מפורש דכשאין תרגום יקרא ג' פעמים מקרא וז"ל, ויש לומר משום הכי נקט עטרות ודיבון, אע"ג שאין בו תרגום ידוע אלא תרגום ירושלמי, וצריך לקרות ג' פעמים העברי, מ"מ יותר טוב לקרות פעם שלישית בתרגום. ע"כ. וכ"כ בספר לקט יושר (עמ' 55) שרבו היה מהדר אחר תרגום ירושלמי על עטרות ודיבון. ע"כ. וא"כ בנידו"ד הקורא פרש"י, כשאין פרש"י יוצרך לעולם לקרא ג' פעמים, כי כשיש תרגום יקראו, ואפי' כשאין תרגום יקרא ג' פעמים מקרא. וכן פירש שיטה זו המרדכי (ברכות סימן יז). וכן דעת הראבי"ה (ברכות סימן כב). ואולם הרא"ש (שם סימן ח) ביאר דעה זו בשינוי וז"ל, להך פירושא (פירוש תוס') הא דנקט עטרות ודיבון, אע"פ שאין צורך כל כך בתרגום, אבל ראובן ושמעון וכיוצא בהם אין צריך לקרות שלש. והעתיקו גם השלטי גיבורים (דף ד ע"ב אות ב). וא"כ מחלק בין דבר שיש בתרגום ירושלמי צורך קצת, כגון עטרות ודיבון, משא"כ ראובן ושמעון א"צ לקרות שלש פעמים וסגי בב' פעמים. ואולם גם לפי זה הקורא פרש"י, כשאין פרש"י, יוצרך לקרא את התרגום, שהרי סתם תרגום בודאי שיש בו צורך, וא"כ כשאין פרש"י ויש תרגום שיש בו צורך קצת, מחוייב לקוראו, כשם שהצריכו בעטרות ודיבון לחזר אחר תרגום אחר. וממילא בכה"ג שאין גם אונקלוס עליו לקרא ירושלמי. ובכה"ג שאין צורך בירושלמי, כגון ראובן ושמעון, בזה סגי ב' פעמים מקרא. וע"ע בביאור הרא"ש בספר מעשה רוקח (הובא בילקוט מפרשים). וע"ע ברבינו יונה (דף ד ע"ב ד"ה ואפי') בשם מורו דנקט כפירוש תוס', והסתפק בפסוקים שאין להם תרגום אונקלוס, וגם אין ירושלמי, האם יקרא ב' פעמים מקרא, או ג' מקרא. ובחידושי הריטב"א (שם ד"ה ואפילו) דחה את פרש"י וכתב על דרך אפשר, כשאין תרגום כלל (גם לא ירושלמי), צריך ג' פעמים מקרא. וא"כ מספקא ליה מילתא, דשמא בכה"ג סגי בקריאת ב' פעמים מקרא. ובריבב"ן (שם ד"ה ואפי') הביא פירוש קמא להקל וז"ל, ואפי' עטרות ודיבון שאין בו תרגום שהם שמות ערים, יאמר שנים מקרא. ע"כ. ונמצא דלפירוש זה הקורא פרוש רש"י, במקומות שרש"י לא פירש, סגי בב' מקרא.
וא"כ נמצא דיש בזה עיקולו ופשורי. אך לענין דינא הראנו לדעת דהעיקר כרש"י ודעימיה שהם רוב הראשונים וב' עמודים פסקו הכי, וא"כ כן עיקר לדינא. ולפי"ז פשוט שהקורא פרש"י במקום שרש"י לא מפרש, יקרא ג' פעמים מקרא. [וצ"ע מדוע השמיט מרן דין זה מן השו"ע.] אלא גם לתוס' ודעימיה בעינן לקרא ג' פעמים, לא מבעי להתוס' אשר לפנינו דבכה"ג שאין פרש"י יוצרך לקרא פעם שלישית תרגום, ובמקרה שאין שני התרגומים יקרא ג' פעמים מקרא. אלא אף לרא"ש כמעט לעולם הדין הוא דכשאין פרש"י יקרא תרגום, למעט מקרה נדיר שאין פרש"י והתרגום אין צורך בו כ"כ בפירוש שם, כגון ראובן ושמעון. בזה סגי בב' מקרא בלבד. וכן הסתפקו בכה"ג שאין תרגום אונקלוס ואין תרגום ירושלמי, רבו של רבינו יונה והריטב"א האם יקרא ב' או ג' מקרא, וזהו מקרה נדיר. למעט את הריבב"ן בפירוש קמא דיצא לפיו כשאין פרש"י סגי בשנים מקרא, ואולם אחריו מביא פירוש אחר, ובדר"כ פירוש שני הוא עיקר שהובא בסיפא. ומה גם דבספר אמרי דוד (על דברי הט"ז ס"ק א) חילק דאף ליש מפרשים ג"כ שאין בו תרגום בבלי וירושלמי א"צ ג' פעמים מקרא, דכל זה בכה"ג שאם יקרא את התרגום כשחסרים המילות ללא התרגום יבין את שקורא, אך כשיגרום חסרון בהבנה חייב בכה"ג לקרא את המקרא ג"פ. ולפי"ז עוד מתווסף לנידו"ד גם לקרא באלו פנים את המקרא ג' פעמים כשאין פרש"י. ונמצא א"כ דהעיקר כי הקורא פרש"י במקומות שרש"י לא פירש יקרא מקרא פעם נוספת, דהיינו ג' פעמים מקרא.
יג. ועלה בליבי לחזק זאת, כי הנה לשון הרא"ש (ברכות פ"א סימן ח) נראה שהקורא בפרוש התורה יוצא בו ידי תרגום, כיון שמפרש בו כל מילה ומילה. עכ"ל. וא"כ תלה זאת להדיא בכך שמפרש כל מילה, וממילא פרש"י שלפננו שאינו מפרש כל מילה, לא יהני. ואומנם בטור ביאר שכוונת הרא"ש לפרש"י, וכן מבואר בב"י שם, וכן הוא בשו"ע הנ"ל. אך באמת אם כן צ"ע כי הרא"ש כתב להדיא שמפרש כל מילה, והלא פרש"י אינו כן. ולהאמור אתי שפיר, כי נקטו הטור והב"י פרש"י, וכוונתם בכה"ג שמפרש, אך כשלא מפרש בזה לא פירש כל מילה, ובכה"ג צריך לקרא ג' פעמים המקרא. ודברינו אלה יעלו בקנה אחד עם הנ"ל (אות יא). דהרא"ש מסיק כרש"י, דכל שאין תרגום יקרא ג' פעמים מקרא, וחזינן דמקפיד שיהיה קורא בפעם השלישית את כל הפרשה תרגום, ועל כן כשאין תרגום יוצרך לקרא מקרא ג' פעמים, ועל כן כשאין ג"פ, יקרא פעם ג' מקרא. וכן כתב בספר שו"ע הרב (קו"א סימן רפה ס"ק א) ככל האמור, ושהרא"ש שכתב שיקרא בפירוש התורה שמפרש כל מילה, היינו פירוש אחר ולא פרש"י, כי בו צריך לקרא גם תרגום כשאין פרש"י, אפי' בחלק מהפסוק. ועוד עיין בשו"ת בית יעקב (סימן קלז ד"ה ועפ"ז) דעמד על כך מנין הוציא הטור שכוונת הרא"ש לפרש"י, בו בזמן שהרא"ש כתב להדיא שמפרש כל מילה. וע"ש בפילפולו שהוציא כן מדברי רש"י ולא מהרא"ש, ושהטור למד ברש"י בדרך מחודשת ע"ש. ועוד ראה בזה בספר מאורי אור (חלק באר שבע דף קח ע"א).
ואל יקחך להשיב כי לעיל הבאנו את לשונו של המהר"ם מינץ, ובסיומו למד מהאגודה להיפך, מדכתב האגודה דפירוש טוב כמו תרגום. ומעתה שהטור ומרן בשו"ע כתבו ל' קרובה לזו של האגודה, יוצא כי אף למהר"ם מינץ לדידן דאזלינן בתר מרן יצא כי הקורא פרש"י א"צ לקרא ג' פעמים מקרא כשאין פירוש רש"י. דזה אינו, כי מה שסיים המהר"ם מינץ אך האגודה כתב וכו', אין כוונתו דלפי האגודה סתירה לדברי, אלא דלפי האגודה יוצא שיטה שלישית מהפוסקים הנזכרים בדבריו לעיל, כי יש את שיטת הגאונים דיקרא רק אונקלוס ולא פרש"י. ויש את ההגהות דפרש"י עדיף. ועתה מביא דלאגודה שניהם שווים. או שהשואל במכתב כתב כי דרכו לקרא פרש"י כהגהות שכתב שהוא עדיף, וסבר שא"צ ג' פעמים מקרא כשאין פרש"י. ועל כן ענהו המהר"ם מינץ, דכן יקרא ג' פעמים מקרא. ועוד סיים, דדע לך כי לאגודה בין כה נכון להחמיר לקרא גם התרגום, וכדמסיים ונכון להחמיר. ומה שהוצרכנו לפרש הכי את המהר"ם, הוא מפני שאין שום דבר בלשונו של האגודה שיוכיח להיפך מהמהר"ם מינץ ושא"צ ג"פ מקרא כשאין פרש"י, שהרי כל ששינה מדברי ההגהות דלהגהות הפרוש עדיף מן התרגום, ולאגודה שווים המה, ואין בכך להשיב על שום טענה מטענותיו וראיותיו של המהר"ם מינץ שצריך לקרא ג' פעמים מקרא.