מה עדיף אונקלוס או פרש"י · הקורא פרש"י מה דינו בפסוקים שאין פרש"י]
י. והנה כתב בשו"ת מהר"ם מינץ (סימן פז אות ז) כי לרא"ש ודעימיה דשפיר דמי לקרא פרש"י, מ"מ היכא שאין פירוש המקרא, יוצרך לקרא ג' פעמים את הפסוק. ודחה את הרב השואל שסבר שא"צ מטעם דאם צריך לחזור על המקרא ג"פ, מאי רבותיה שיכול לקרא רש"י. והשיבו המהר"ם מינץ דקמ"ל טובא לאפוקי מר"י ורב עמרם ורב נטרונאי גאון דס"ל דדוקא תרגום ולא בלע"ז ולא פירוש. והוכיח עוד כן מדין תרגום, שכשאין לו תרגום קורא ג"פ מקרא, וכ"ש לפי ר"י דכשאין תרגום יקרא תרגום ירושלמי, א"כ הלומד פירוש, כשאין פרש"י יקרא התרגום. ואולם סיים אך האגודה (ברכות סימן יח) כתב וז"ל, ויש גאונים האומרים דפירוש טוב כמו תרגום, ונכון להחמיר. עכ"ל. והנה הכנה"ג (והגה"ט סימן רפה) כתב בשם הר"מ מינץ, פסוקים שאין להם פירוש, צריכים לקרותם שלשה פעמים מקרא כמו פסוקים שאין להם תרגום. ע"כ. וכ"כ המ"א (ס"ק ד) ומקורו מהמהר"ם מינ"ץ. ובזה הוסרו תמיהות האחרונים מאי קמ"ל המ"א, ע' בלבושי שרד, ובאשל אברהם, ובגנזי חיים (ס"ק ב), שלא היה לפניהם שו"ת מהר"ם מינץ. וכן פסק המ"ב (ס"ק ה), וכן פסק בספר פקודת אלעזר (סוף סעיף ו), וכן פסק בשו"ע הרב (קונ"א סימן רפה ס"ק א), ובספר פתחי עולם (ס"ק ב), ובספר באר יעקב (ס"ק ג), וכ"כ מדנפשיה בשו"ת בית יעקב (סימן קלז הנדפס בשנת תנו) דהקורא פרש"י כשאין פרש"י חייב לקרא המקרא שוב, והוא ק"ו מהיכא שאין תרגום. וחילק בין היכא שפרש"י מפרש את כל הפסוק, דאע"פ שאינו מפרש מילה במילה א"צ לחזור על המקרא. ברם היכא שמפרש חלק מהפסוק, אז פשיטא שצריך. ע"כ. והביאו בספר ארחות חיים ספינקא (סימן רפה ס"ק ב). ועוד הביא שם (באות ג) לספר מאורי אור (חלק באר שבע דף קח ע"א) דתמה על הטור ומרן שלמדו מהרא"ש שמתיר פרש"י, בזמן שהוא התיר פירוש שמפרש כל מילה ומילה, וכן הוא בפסקי הרא"ה שחיבר הטור. ועל כן כתב דמוכח שהמעתיק החליף מילים פ' התורה בפ' רש"י, ועל כן מסיק לחלוק על מרן דאין יוצאים יד"ח. את"ד. ולהאמור שפיר דמי ליישב שאין כאן טעות סופר, וקשה לומר שכל הפוסקים נמשכו אחר טעות סופר. וע"ע בספר החיים (הובא בילקוט מפרשים כאן) דתמה על מ"ד דיוצא בפרש"י, והלא אינו מפרש כל המילים, וא"כ לא קרא ג' פעמים, ואילו בתרגום לא נחסר דבר ונשאר בצ"ע. ובאמת כאשר הקשה כן הוא, דצריך לקרא במקרא כשאין פרש"י.
ועוד ראה בספר דברי חנוך (סימן כב נדפס ש' תרמד) דהיה פשוט לו שמש"כ הרא"ש הוא לפרש"י, ברם יליף בו דכוונתו שיקרא פרש"י יחד עם לע"ז, שאז יבינו עמי הארץ, ורש"י הלא תרגם כל דבר. וזה יצא לו מכח קושיא, דכיצד פרש"י יצא יד"ח והלא אינו מפרש כל מילה, וק"ו מתרגום בעטרות ודיבון. והוא משם אביו. עכת"ד. ונעלם ממנו שכבר כתב המהר"ם מינץ ונמשכו אחריו, דכשאין רש"י מפרש יקרא במקרא.