כלי שמלאכתו לאיסור והיתר · סימן כב - נקיון שלחן
תוכן התשובה בקצרה
א. מרן בסימן שח (סעיף כז) פסק, דאם יש פת על השלחן, מותר להגביה הטבלא ולטלטלה עם הקליפים, שהם בטלים אגב הפת. ולכאורה מדויק כי דוקא ע"י פת שרי. ב. אולם י"ל כי מה שהתיר מרן פת, ה"ה שאר דברי היתר, (ע' בפנים). ומוכח בב"י, דכשהותר ע"י שאר דברים לטלטל, ה"ה דשרי ע"י מאכל בהמה. ומיניה נבוא לנידו"ד, דשרי ע"י מאכל בהמה לטלטל טבלא שמונחים ע"ג קליפות המוקצות. ג. ועוד יש כמה ס"ס להקל, שמא כרמב"ן והר"ן, דס"ל להתיר לטלטל טבלא אף שיש עליה רק קליפין. ושמא כתוס' דמתיר לטלטל קליפות ע"י ככר או תינוק, וא"כ ה"ה דס"ל דשרי ע"י מאכל בהמה, וכנ"ל ריש אות ב. ועוד יש לראב"ד וסיעתיה דס"ל דמוקצה שאינו חשוב בטל לכלי, ולכן שרי לטלטל טבלא שיש ע"ג קליפין. ועוד יש לדעת רש"י וסיעתיה דס"ל דשרי לטלטל קליפות. ועוד יש לדעת הרא"ש דכשהיו לפני הקליפות פירורים, שרי לטלטל על ידם, ומה שאמרו חז"ל דלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד, היינו כשמניחים את הככר לאחר שיש מת. ד,ה. איברא דזה אינו, כי מקור דברי מרן לסעיף זה (כז) מבואר בב"י דהוא מתשובת הרא"ש, ושם ביאר כי ההיתר לטלטל קליפות ע"י פת הוא מצד דהקליפות בטלות לפת. וביאר המ"א ועוד פוסקים כי כוונתו, דכאן זהו היתר מחודש שפועל מדין ביטול. והוצרך לכך הרא"ש, כיון דהוקשה לו דהלא לא אמרו ככר או לתינוק אלא למת בלבד, אא"כ אינו מוקצה מחמת גופו, דאז כן שייך היתר ככר או תינוק, וכאן שקליפות הוו מוקצה מחמת גופו כיצד הותר ע"י ככר? אלא דהוא מטעם חדש וכנ"ל, מצד ביטול. ולפי"ז כל ששייך ביטול הוא דוקא גבי פת שהיא חשובה, ולכן בטלות הקליפות לגביה, משא"כ לגבי מאכל בהמה הקליפות אינן בטלות. וא"כ אף שיש כאן ס"ס טובא, מ"מ כל הני ס"ס הם נגד מרן, דפסק כתשובת הרא"ש להתיר לטלטל רק ע"י דבר חשוב. ו. לשון מרן (סעיף כז) מבואר דכל שהותר לטלטל ע"י פת הוא רק כשהפת הונחה קודם לקליפות, וכן פסק הרא"ש בביצה. ואולם המ"א (ס"ק נא) דייק לרא"ש בתשובה, דשרי לתת פת אף אח"כ. והרי מקור מרן הוא מתשובת הרא"ש, וא"כ נאמר אף בדעת מרן. אך זה אינו, כמדויק מל' השו"ע. ח. ואומנם רבים המתירים, מ"מ אין לנו אלא דעת מרן.
שאלה: עמדתי ואתבונן, אודות מנהג העולם לנקות את השלחן לאחר הסעודה, אף כשיש על השלחן קליפות האסורות בטלטול (כגון קליפות ביצה, ואגוזי מלך, ופקאן, וכיוצ"ב), וזורקים את המפה החד פעמית, או שמנקים את השולחן ע"י סחבה, או ע"י היד, ואוספים את הלכלוך לתוך צלחת, או לתוך ידם. והוא אף כשאין יושבים סביב השלחן לאחר הסעודה, וא"צ את מקומו של השלחן, האם יש למנהג זה סמך ומקור בהלכה.
תשובה: