שות מרחשת· רבי חנוך העניך אייגש
א · סימן לט
א) ע"ד המקוה במחנו שכותליה נעשו מטיח צעמענט ואך במקום אחד מכותליה מטפטפים המים וחש מעכ"ת לזוחלין, הנה כל יקר ראתה עינו הטהורה הדין המבואר ביו"ד סי' ר"א סנ"א שאם נקבה המקוה ומימיה נוטפים מעט מעט כשרה, כיון שאין הזחילה ניכרת, וא"כ בעובדא דידיה אף שהכותל מטפטף אפילו בשעת טבילה מ"מ הא הזחילה אינה ניכרת ואנן בעינן שתהא הזחילה ניכרת ולא הטפטוף גרידא, וע"כ אף שרואין אנו הטפטוף כל שאין ניכרת זחילת המים בתוך המקוה אין זו זחילה, ולכאורה ל"י מקום הספק בזה אחרי שזה מפורש בש"ע להיתר:
והנה לא נתבאר בתוך דברי מעכ"ת באיזה מקום מהכותל מטפטף אם למעלה שאף אם יצאו המים עד מקום הטפטוף ישארו מ"ס במקוה או למטה שאם יצאו המים טיף אחר טיף לא ישארו מ"ס במקוה שבזה אולי יש מקום לחוש אף אם אין הזחילה ניכרת מ"מ הוי זוחלין, ואף שמפסק המחבר שם מבואר שאף כה"ג לא הוי זוחלין שהרי פסק כהרא"ש דלא הוי זוחלין אם לא שנפרץ במקום שאם יצאו המים דרך הסדק לא ישארו מ"ס במקוה ואח"ז בסעיף הסמוך הביא דין זה של הרשב"א שאם נוטף מעט מעט לא חשוב זוחלין כיון שאין הזחילה ניכרת ומוכח שאף במקום שלא ישארו מ"ס ג"כ מכשיר אם אין הזחילה ניכרת, דלמעלה מזה בלא"ה להמחבר אין הזחילה פוסלת. מיהו ראיתי בביאור הגר"א שם שתמה באמת על המחבר בזה וכתב שזה תמוה שהרשב"א כתב שאין הזחילה ניכרת לא הוי זוחלין הוא משום דלטעמו דס"ל כהר"ש הוא היש מחמירין שהביא הרמ"א בהגהה שדעתם אפי' אם ישארו מ"ס עד הסדק ג"כ הוי זוחלין וע"כ כתב הרשב"א דבכה"ג שאין הזחילה ניכרת לא הוי זוחלין, אבל לפמש"כ בסעיף הקודם שאין נפסל אא"כ לא ישארו מ"ס אז אפי' בכה"ג פסול, הרי מבואר דעת הגר"א ז"ל שאם הנקב הוא למטה באופן שאם יצאו המים לא ישארו מ"ס פסול אפי' אין הזחילה ניכרת, ואף שמדברי רבותינו האחרונים ז"ל לא משמע כן מ"מ מאן ספין ומאן חשוב לעשות מעשה נגד דעת הגר"א ז"ל בלי ראי' ברורה וא"כ בכל מקוה צריך לדקדק היטב שלא יטפטף אפי' כ"ש במקום שאם יצאו המים עד הסדק לא ישארו מ"ס:
ב) והנה ראיתי להחת"ס חיו"ד סי' רי"א שחתר למצוא ראי' לסברתו של הרשב"א ז"ל באם נקבה המקוה ולא מצא, ולדעתי יש ראי' לסברתו לפי דעת הפוסקים דמעין מטהר בכ"ש אפי' באדם א"כ הא דאמרינן בחגיגה הא ארעא חלחולא מחלחלא ובעינן מ"ס ע"כ לדבריהם הוא במי גשמים וכמו שכ' הגר"א שם סק"ה שראית ר"י אינה מובנת כלל ששאובים יכולים לילך דרך גידי הקרקע והרבה סילונות מים שהולכים בתוך הבור והבור לא נתמלא והמים הלכו בגידי הקרקע וכמה פעמים מצאו דגים בתוך בורות מים מכונסים ועוד כמה מעשים כאלו יעו"ש, והשתא אם נאמר שאפי' אין הזחילה ניכרת הוי זוחלין א"כ קשה אם חלחולא מחלחלא איך מטהרין אפי' במ"ס הא הוי זוחלין ומי גשמים לא מטהרי בזוחלין, א"ו כל שאין הזחילה ניכרת לא הוי זוחלין, וזו לכאורה ראי' ברורה לפי שיטת הפוסקים הנ"ל, ואף הרשב"א ז"ל אולי דעתו נוטה כדעת הפוסקים הנ"ל ואף שכתב להצריך מ"ס אפי' במעין הוא להחמיר בשל תורה אבל מ"מ נראה מדבריו שדברי הרמב"ם והראב"ד דס"ל דמעין מטהר בכ"ש הן נקראים עיקר וא"כ הביא שפיר ראי' מכאן לסברתו:
ג) ואם כנים אנו בזה נשכיל עוד ונמצא ראי' להמחבר שאפי' אם נוטף במקום שאם יצאו המים לא ישארו מ"ס ג"כ כשרה המקוה כל שאין הזחילה ניכרת, שהרי ארעא חלחולא מחלחלא בכל מקום בין למעלה ובין למטה ואם איתא דהוי זוחלין אפי' אם אין הזחילה ניכרת במקום שאם יצאו המים לא ישארו מ"ס א"כ לעולם לא תהא המקוה מטהרת במ"ס דהא ארעא חלחולא מחלחלא, א"ו כשאין הזחילה ניכרת אפי' בכל מקום המקוה כשרה וכדעת המחבר ואין חולק עליו בזה:
וקצת ראי' נראה דטפטוף כ"ש לא הוי זחילה מזה שכתב הרמב"ם פ"ו מה' מקואות ה"ז והובא בשו"ע סי' ר"א ס"ז הלוקח חבית גדולה וכו' ונקבה נקב המטהרו וקבעו בארץ ועשאו מקוה הר"ז כשר, והאי חבית היינו של חרס כמו שכ' הכ"מ שם, והא שנינו בפ"ק דמכשירין חבית שהיא מלאה פירות ונתנה תוך המשקין או מלאה משקין ונתונה לתוך הפירות ושאבו הר"ז בכי יותן באלו משקין אמרו וכו' ומבואר דכלי חרס מוציא ומפליט משקה טופח לחוץ אפי' אינה נקובה, וביומא (ע"ח.) כסא דפחרא אידי ואידי אסור משום דמשחל שחיל, וא"כ איך מכשיר הרמב"ם והמחבר מקוה בתוך כלי חרס הא הוי זוחלין דהא המים נפלטין לחוץ א"ו כל שאין הזחילה ניכרת לא הוי זוחלין, אלא דבאמת יש לדחות שכיון שהטפטוף אינו ניכר עדיף טפי שבטפטוף כזה ודאי אין המים ננערים לזחול ולא הוי זוחלין, אבל עכ"פ נדחה בזה מה שראיתי להחת"ס בתשו' הנ"ל שהביא שיטת רש"י בגיטין שחרס שאינו נקוב הוי כנקוב לענין יניקה והו"ה לענין טפטוף וזחילה, אבל באמת מוכח מהא דמקוה בחבית שאין זה זוחלין: ד) ונראה לי עוד ראי' שכל שאין הזחילה ניכרת לא הוי זוחלין מדברי הרמב"ם פ"ט מה' מקוואות הי"ג והובא בשו"ע סי' הנ"ל סע"ב שכתב שאם ירבו מי גשמים על מי הנהר אין מטהרין בזוחלין אלא באשבורן לפיכך צריך להקיף מפץ וכיוצא בו באותו נהר המעורב עד שיקוו המים ויטבלו בהם, ויעו"ש בכ"מ שהרמב"ם מפרש הא דאבוה דשמואל דעביד להו מפצי בתשרי הוא ג"כ כדי שלא יהו זוחלין, והא מפץ הוא מחצלת שעשוי' נקבים נקבים כדמוכח בסוכה י"ט שמסככים בו ואם הי' מעובה כעין בית אינה ראוי' לכתחלה לסיכוך, ואעפ"כ הוי מחיצה לעכב את הזחילה, הרי מבואר אף אם יש נקבים בתוך המקוה ג"כ לא הוי זוחלין כיון שאין הזחילה ניכרת: ה) ובעיקר דברי הטושו"ע שהביאו בשם הרא"ש שפוסל אם הסדק הוא במקום שאם יצאו המים לא ישארו מ"ס משום זוחלין לענ"ד תמוה מהיכן למדו כן מדברי הרא"ש, ולדידי מדבריו ז"ל לא משמע כן, שהרי הרא"ש בנדה בה"מ סי' י"א כתב דר"י דסובר דיכול לסמוך במקל או בקנה כדי לעכב את הזחילה מודה בההיא דמס' פרה שצריך ע"י הויתו טהרה ושאני הכא שהמקוה כשרה וע"י דבר שהוא מקבל טומאה הוא מונע שלא יפסול, יעו"ש, ואם איתא דלהרא"ש בכה"ג הוי זוחלין ופסול, א"כ הו"ל ע"י הוויתו ע"כ טומאה ואיך כתב דהכא המקוה כשרה ורק מונע שלא יפסול הלא פסולה כבר היא מקודם ורק הדבר המקבל טומאה חוזר ומכשירו ע"י שמעכב את הזחילה, ועוד הא ר"י סותר משנתו דכאן סובר שאם מעמיד המזחילה ע"י דבר המקבל טומאה אין זה הוויתו ע"י טומאה ואלו בסוכה (כא ע"ב) ס"ל לר"י עצמו שאין מעמידין את הסכך בדבר המקבל טומאה, הרי דלר"י גם המעמיד צריך להיות מדבר שא"מ טומאה. וכמו כן קשה במה שתמה הרא"ש על רי"ו שפוסל אם מעכב בדבר המק"ט וכתב שזה לא מסתבר כלל ולא דמי לההיא דפרה כיון שהמקוה כשרה ומונע פסולו ע"י דבר טמא ואמאי לא מסתבר הא פסול הוא ונמצא דבר טמא מכשירו, ועוד מאי מייתי הרא"ש ראי' מהא דתנן אין מטבילין בחרדלית ומודים שגודר בכלים וטובל, ומאי ראי' מהתם דילמא משנתנו ר"י היא דסובר אף אם סומך בדבר המקבל טומאה ג"כ כשרה אבל לרי"ו באמת זה חשוב הוויתו ע"י טומאה:
ונראה לי עוד דאפשר לומר דר"י לטעמיה דס"ל בפ"ב דטבול יום מ"ז דמן הצדדים טהורה, הרי ס"ל דמן הצדדין אינו חבור, ולפ"ז במקוה שנפרץ שפתו דהוי מן הצדדין א"כ מים שמן הצדדין אינו חבור למי המקוה, ואם מעמיד בדבר המקבל טומאה א"כ המים שמן הצדדים מפסיקין בין הדבר המקב"ט ובין מי המקוה ובהויתו ע"י דהמק"ט צריך שיהא נופל להדיא מן הדהמ"ט למקוה וכאן דהוי הפסק אין זה נופל להדיא א"כ ר"י לטעמיה מכשיר כה"ג בגודר בכלים וכה"ג והבן. ויעוי' ע"ז (נט ע"ב) ובתוס' ד"ה אמר רב פפא יעוש"ה:
ו) וע"כ לולא דברי הטוש"ע הי' נראה לי דגם לפי מה שמפרש הרא"ש הא דנוטפין שעשאן זוחלין באופן שלא ישארו מ"ס אם לא יסתום הזחילה ג"כ כשרה המקוה שלא חשוב כה"ג זחילה כל שאינו נמשך והולך כמעין וכנהר. שאין תורת זוחלין אלא בשכל מי המקוה נזחלים ונגררים על הארץ כמו חרדלית של גשמים אבל כאן בבור מקוה מים אין זחילת המים אלא במקום הנקב אלא שממילא המים פוחתים והולכים. ומה שנחלקו ר"י ורי"ו הוא משום שאם לא יסתום הזחילה א"כ אחר שעה או יום או יומים יצאו המים ולא ישארו בה מ"ס ורק ע"י הסתימה מונע שלא יצאו המים ועי"ז ישארו המים בה ויהי' מ"ס, וא"כ לאחר שעה או יום או יומים אחר סתימת המזחילה אשר במשך זה אם לא הי' נסתם כבר נחסרו המים ולא יהי' בה מ"ס, בזה נחלקו ר"י ורי"ו דרי"ו סובר כיון שאם לא הי' סותם מכבר את המזחילה לא הי' בה כעת מ"ס ונמצא דמה שכעת יש בהמקוה מ"ס הוא מכח הסתימה שעשאה כבר וא"כ אם עשאה ע"י דבר המקבל טומאה הוי זה הויתן ע"י טומאה דהא בלא הסתימה לא היו כעת מ"ס ור"י סבר שאין זה חשוב הויתו ע"י טומאה דהא בשעה שסתם עדיין כשרה היתה המקוה שעדיין היו בה מ"ס א"כ כשסתם הזחילה לא היתה פסולה שנאמר שע"י הסתימה הוכשרה, רק הסתימה מנעתו שלא יפסול לאחר זמן ע"כ אין זה חשוב הויתו ע"י טומאה וזהו שכתב הרא"ש שאני הכא שהמקוה כשרה היא וע"י דהמק"ט הוא מונע שלא יפסול:
ז) ובזה ניחא מהא דסוכה דדווקא התם שבלא המעמידין המקבלין טומאה לא הי' הסכך עומד כלל ונמצא דעיקר הוית הסוכה הוי ע"י דבר המק"ט, וע"כ חשוב זה כאילו סיכך בדבר המק"ט, אבל בנוטפין אפי' לא הי' מעכב הזחילה ג"כ יש כאן מקוה כשרה אלא שסומכה בדבר המק"ט כדי שלא יפסול לאח"ז בכה"ג ס"ל לר"י דזה לא הוי הויתו ע"י דבר המק"ט, ובכה"ג גם בסוכה כשרה, והראי' דאמרינן בסוכה (יג ע"ב) אמר רב אבא אמר רב הונא הבוצר לגת אין לו ידות ורמב"ג אמר ר"ה הקוצר לסכך אין לו ידות וכו' מאן דאמר בוצר אין לו ידות אבל קוצר יש לו ידות דניחא ליה דליסכך בהו כי היכי דלא ליבדרן ויעו"ש בתוד"ה דלא ליבדרן דפ"ה שאם יבדיל ראשי שבלין מן הקשין יתפרדו וילכו לאיבוד, יו"מ שיכבידו ראשי שבלין על הקשין ולא יתפרדו הקשין מעל הסוכה ברוח, והשתא בשלמא לפ"ה שצריכין השבלין להקשין ולא הקשין להשבלין אין כאן מעמידין בדבר המקב"ט אבל לפירוש הי"מ שהשבלין מכבידין להקשין שלא יתפזרו ברוח וא"כ השבלין מעמידין הם את הקשין והו"ל מעמידין מדבר המק"ט, א"ו שזה לא חשוב מעמידין מדהמק"ט כיון שהקשין עתה מכסין הסוכה בלא סיוע השבלין אלא שהשבלין מכבידין אותן כדי שלא יתפזרו ברוח לאח"ז אין זה חשוב מעמידין מדהמק"ט והוא כדעת ר"י:
ח) וממילא ניחא מה שהביא הרא"ש ראי' מהא דגודר כלים ולא דחי משנתנו ר"י היא, והוא משום דר"י לא מכשיר אלא בשעדיין אין כאן פסול אבל בשיש בו כבר פסול גם ר"י מודה דחשוב הויתו ע"י דבר המק"ט וכמו בסוכה לר"י, ומהא דגודר בכלים מוכח דאפי' זוחלין ממש כמו בחרדלית שכבר פסול משום זוחלין ואעפ"כ מותר לעכב הזחילה בכלים טמאים, א"ו דלא חשיב הויתו ע"י דבר המקבל טומאה אם מכשירו בדבר המק"ט דדווקא בהא דמס' פרה שעיקר הויתו בא ע"י דבר המק"ט, אבל כאן דעיקר הוית המים לכאן לא בא ע"י דבר המק"ט אלא שגודר בכלים כדי לעכב זחילתו ולהכשירו אין זה הוי' ע"י דבר המק"ט. ודווקא בסוכה דאי לאו המעמידין לא הי' כאן סכך כלל, א"כ הוית הסכך בא ע"י מעמידין המקבלין טומאה וע"כ חשוב כאלו סיכך בדבר המק"ט והוי' כמו הא דמס' פרה. שו"ר דראית הרא"ש מהא דגודר בכלים בלא"ה א"ש דמשנה זו דאין מטבילין בחרדלית השנוי במקומה במקוואות פ"ה הובאה במס' עדיות (פ"ה מ"ב) בשם ר' יוסי דתני לה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה, א"כ שפיר מקשה הרא"ש דמרא דמתניתין רי"ו היא ור' יוסי הא ס"ל דזה חשוב הויתו ע"י טומאה, וא"ש: ט) ונחזור לדברינו דמה שנחלקו ר"י ורי"ו אינו אלא בשנסתמה ע"י דבר המקבל טומאה בזה לרי"ו פסולה משום דבלא הסתימה כבר לא היו בה מ"ס, אבל בשלא נסתמה הזחילה כלל ועדיין יש בה מ"ס כשרה המקוה דמה שיוצאים המים ע"י הנקב לא חשוב זחילה כלל לדעת הרא"ש, ואף אם ע"י הזחילה דרך הנקב לא יהיו בה מ"ס לאח"ז זה לא איכפת לן כיון דעכשיו יש בה מ"ס והיא מקוה כשרה ואם לא יהי' בה מ"ס אז תהא פסולה אבל כעת כשרה היא וזחילה כזו אינה חשובה זחילה ואינה פוסלת לדעת הרא"ש: [הערה - וכה"ג מצאנו לענין שופר שאם ניקב ולא סתמו אע"פ שנשתנה קולו כשר. ואם סתמו שלא במינו וכו' פסול יעוי' באו"ח סי' תקפ"ו ס"ז חלוקי דינים בזה, וכאן גרע טפי דהא לאח"ז לא יהי' בו מ"ס אם לא ע"י הסתימה ונמצא הוית המ"ס במקוה ע"י דבר המק"ט. ויעוי' עוד סי' הנ"ל בנסדק לארכו שפסול אפי' כ"ש ואם הדקו בחוט או במשיחה כשר, ולכאורה הא זה הוי כמעמידו במין אחר וא"כ הוי כמו סתמו שלא במינו דפסול, א"ו דמה שמעמידו כדי שיוחזר להכשירו אין זה כמין אחר וכמו שכ' הרא"ש במקוה בגודר בכלים וכמו שנתבאר, ומיהו לפי המבואר שם דדווקא בנשתייר שיעור תקיעה ממקום הקשירה ולמעלה א"ש דשיעור התקיעה לא הוי במין אחר, ויעוי' במג"א ס"ק י"א ולפמש"כ יש ליישב קושיתו ואכ"מ. ע"כ]: י) ולא עוד אלא שנראה שכן היא דעת הרא"ש מראיתו מהא דגודר בכלים וטובל שכ' ועוד הגודר בכלים אי אפשר להדק כ"כ שלא יצאו קצת מן המים שביניהם כי לא הוזכר במשנה שצריך לטוחן בסיד יעו"ש והא התם אם יוצאין המים בין הכלים הא יצאו במשך הזמן כל המים כיון שהסדק בין הכלים הוא עד למטה ולא ישתיירו גם מ"ס א"כ מוכח דלהרא"ש גם אם לא ישארו מ"ס ג"כ לא חשוב זחילה בכה"ג, ולדעת הר"ש והרשב"א צריך באמת ליישב הא דגודר בכלים אף שיוצאין קצת מן המים שביניהם מ"מ לא חשוב זחילה משום דהוי מעט ולא הוי זחילה הניכרת, והרוחנו בזה למצוא עוד ראי' לסברת הרשב"א שאם מטפטף מעט מעט לא הוי זחילה כיון שאינה ניכרת, ומכאן לקח סברתו שבזה ניחא הא דגודר בכלים אף שא"א שלא יזובו המים שביניהם מ"מ לא הוי זחילה, וזכינו לדין עוד שגם במקום שלא ישארו מ"ס ג"כ לא הוי זחילה כיון שאינה ניכרת, ועכ"פ מהא דגודר בכלים ראי' אחת משתי אלה או שלא חשוב זחילה כלל מה שיוצא קצת מן המים כיון שכל מי המקוה קוו וקיימי או שזחילה שאינה ניכרת אינה זחילה אפי' אם היא למטה באופן שלא ישארו מ"ס אם יצאו כולם ודברי טוש"ע שכ' בדעת הרא"ש לפסול באם לא ישארו מ"ס משום זחילה לא נתבררו לי, אבל דעתם רחבה מדעתי: אולם אחר החיפוש מצאתי בספר האשכול להר"א אב"ד ז"ל שגם הוא האריך בדין זה וכנראה כל דברי הרא"ש לקוחין מס' הנ"ל ושם באמת מבואר שאם לא ישארו מ"ס בלא סתימה לא מצי טביל עד שיסתום יעו"ש וזה כדברי הטושו"ע, ויעו"ש שכתב טעם ר"י דמכשיר לסמוך בדבר המק"ט משום דהוית המקוה איתיה בלא"ה וע"י מק"ט מעכבו שלא יצא ולא מקרי הוייתו ע"י טומאה ולרי"ו הא נמי מיקרי הויתו ע"י מק"ט יעו"ש, אבל לשון הרא"ש שכתב שהמקוה כשרה משמע דס"ל דגם עתה המקוה כשרה, וכמו שכתבתי: יא) עוד נראה לי בניקבה המקוה גם אם הזחילה ניכרת ג"כ לא הוי זוחלין מדאורייתא אלא מדרבנן, דהא טעמא דזוחלין אין מטהרין במי גשמים משום דמי גשמים צריכין מ"ס וכיון דזוחלין והו"ל קטפרס ואינו חבור, משא"כ במעין מטהר בזוחלין משום דמעין מטהר בכ"ש וא"צ מ"ס כמו שכ' הביאור הגר"א סק"ו בשם הריב"ש, יעו"ש, ולדעתי גם לפ"ד הפוסקים דמעין צריך מ"ס ג"כ יש לומר כטעם הנ"ל, והא דמעין מטהר בזוחלין אף דהוי קטפרס ואינו חיבור היינו משום דבמעין דיש לו חיות הוי חבור גם במקום קטפרס, וסברא זו מצאתי בתוס' בכורות (נה ע"ב) ד"ה אין דתחלת הנהרות אינו קטפרס משום שזה דרך חיותו ולא קטפרס מחברן אלא חיותן מחברן יעו"ש, וגם הא שאין מטבילין בכיפין נ"ל ג"כ מהאי טעמא הוא דבאויר אין חיבור למים אפי' בגל שמטהר בזוחלין דבאויר גרע טפי דגם חיותו אינו מחברו כל שאינו מגיע לארץ:
יב) ובזה יישבתי דעת רבנו שמחה שכ' שאין טובלין בשלג שלא הופשר משום שא"א שכל השלג העולה למ"ס יגע בבשרו ועוד דאמרינן שאין מטבילין בכיפין, ותמה הב"י הא אין צריך שכל מי מ"ס יגעו בבשרה, גם מש"כ שאין מטבילין בכיפין אין ענין לכאן דהתם שאני שהכפין עומדין באויר אבל הכא שהשלג בקרקע ועליו שלג אחר וכן עד כמה אמות גבוה מאי שיאטא דדמיון דכיפין איכא הכא הא לא דמיא אלא לים או לבריכה העמוקים שטובלין במים העליונים או התחתונים ושלג נמי דכוותייהו עכ"ל הב"י סי' ר"א הנ"ל, ואמרתי על פי המבואר בנדה (יז.) שלג נטמא מקצתו לא נטמא כולו ופירש"י דאינו חבור אלא כל קורט בפ"ע חשוב ואינו טמא אלא מקום מגע טומאה יעו"ש:
[הערה - מיהו קשה הא דנטמא מקצתו לא נטמא כולו הא שלג טמא מתורת משקין כדאיתא בנידה שם והא קימ"ל משקין לעולם תחלה הוי וא"כ אפי' לא הוי חבור מ"מ כל קורט מטמא חברו וחברו חברו עד עולם כיון דלעולם תחלה הוי ואין מונין בו ראשון ושני דלעולם תחלה הוי, ולדעת האומרים דמשקין לטמא אחרים ברביעית יעוי' תוס' פסחים (יד.) ד"ה דאיכא א"ש דכיון דלא הוי חיבור שוב אין כאן רביעית אלא כ"ש ואינו מטמא זא"ז אבל לדעת האומרים דמשקה מטמא אחרים בכ"ש צ"ע. ע"כ]: והנה הא דטובלין בראשין, הא מ"מ המים העליונים הם באויר ולא נוגעים בארץ, אלא הטעם הוא משום דהוי חבור והוי הכל אחד וע"כ גם המים העליונים הוי כאלו נוגעים בארץ דהכל אחד, וא"כ בשלג שאינו חיבור א"כ הקורטים דלמעלה מן הארץ לא חשוב כאלו נגעו בארץ וממילא הוי באויר ואין טובלין באויר, וזה שכתב רבנו שמחה שאין טובלין בכפין, וזהו ג"כ ביאור כוונתו במה שכתב שא"א שכל השלג העולה למ"ס יגע בבשרו ותמה ב"י הא גם במים א"צ שיגעו כל המ"ס בבשרו, ולפי האמור זוהי כוונתו שצריך שכל המ"ס יגעו בבשרו ובמים דהוי חיבור הוי הכל אחד והוי כאלו כל המ"ס נוגעים בבשרו, אבל בשלג שאין לו חיבור א"כ הקורטים שאינם נוגעים בבשרו לא חשוב כאלו נגעו בבשרו מצד הקורטים שנגעו דהא אין להם חיבור זל"ז ולא הוי הכל אחד וע"כ אין טובלין בהם, וז"ב בכוונת ר"ש:
יג) מעתה לפי טעמו של דבר דזוחלין אינן מטהרין במקוה משום דקטפרס אינו חיבור א"כ אין זה אלא בזוחלין על הארץ כמו בחרדלית של גשמים שמושכין המים והולכין במקום מדרון דהוי קטפרס ואינו חיבור אבל מים המכונסים בבור אלא שיש נקב במקוה ועי"ז הזחילה ניכרת, נהי שהזחילה ניכרת מ"מ כיון שהמים הם בין כותלי הבור אין זה קטפרס והוי חיבור ושפיר מצטרפין למ"ס, וע"כ הא דהוי זוחלין בזחילה הניכרת אינו אלא מדרבנן שגזרו משום חרדלית של גשמים וכמו שכ' התה"ד דהא דנוטפין רבו על הזוחלין ג"כ אינו אלא מדרבנן משום גזירה זו, יעו' בב"י סי' הנ"ל ובד"מ שם: והרוחנו בזה בנידון המקוה שנשאל כת"ר שיש בה ספק אם המים הנוטפים הם מי המקוה או ממקום אחר דהוי ספק בדרבנן ולקולא:
יד) ועוד יש סברא להקל בנידון מקוה זו שמסופק לנו אם הטפטוף הוא ממי המקוה או מהמעין אשר סביב למקוה כמו שכ' מעכ"ת, הנה יש לנו להעמיד מי המקוה בחזקתן וכאן נמצאו כאן היו ולא יצאו לעולם חוץ למקוה כיון שהכתלים נעשו מצעמענט ודאי המים המטפטפים באים ממקום אחר ולא מהמקוה, כיון שיש לתלות שהם באים מהמעין אשר סביב למקוה, ואם מי המעין אשר סביב למקוה הם מרובים ממי המקוה עצמה יש לומר בזה רוב וקרוב הולכין אחר הרוב והמים המטפטפים פירשו מהמעין אשר סביב למקוה שמימיו מרובים, אף כי המים המטפטפים הם קרובים להמקוה יותר וכמו שכ' התוס' בב"ב (כג ע"ב) שאפי' במקום קורבא דמוכח אזלינן בתר רובא וכמו בדם הנמצא בפרוזדור שחזקתו מן המקור אפי' איכא עלי' דמקרבא:
מיהו בזה י"ל כיון שהמים מטפטפים מכותל המקוה אין זה קרוב לבד אלא מקומו ממש, והוי כמו שכ' הרמב"ן בחי' לב"ב (כד.) אבל עינבי מצנעי שאפי' לר"ח אסור דהא לאו קרוב הוא בלחוד אלא במקומו ממש וכן כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור והיינו משום שדרכם של כל הגננין למכור על פתח גנותיהם הלכך כמו שהוא במקומו דמי ולא אמרינן רובא עדיף יעו"ש, וא"כ הכ"נ כיון שמטפטף מכותל המקוה הוי כמקומו ממש ול"א בכה"ג רוב עדיף:
וכדברי הרמב"ן נראה שכך היא ג"כ דעת הרמב"ם והראב"ד ז"ל שבפ"ז מה' ע"ז וחוקותיהם כתב האפרוחים שקננו בו (באשרה) ואין צריכין לאמן מותרים ושצריכין לאימן אסורין והקן עצמה שבראשה מותר מפני שהעוף מביא עציו ממקום אחר וכ' עלה הראב"ד א"א דווקא שהביא ממקום אחר, וכוונתו דדווקא בידוע שהביא ממקום אחר אבל מן הסתם חיישינן שהביאו מאותו אילן יעו"ש בכ"מ, ואם נאמר גם בכה"ג הולכין אחר הרוב. בלא"ה יש לנו לומר דהעצים מעלמא משום שהולכין אחר הרוב ורוב עצים לאו אשרות הם, א"ו דבמקומו ממש לא אמרינן בזה רוב עדיף, ומוכח שדעת הרמב"ם והראב"ד כרמב"ן, וא"כ בטפטוף מכותל המקוה הוי כמו במקומו ממש ולא אזלינן בזה בתר רובא אפי' אם מי המעיין אשר סביב למקוה הם מרובים:
מיהו מדברי הרא"ש בב"ב שם משמע דלא ס"ל סברת הרמב"ן ואפי' במקומו ממש ג"כ אזלינן בתר רובא, וגם לפ"ד הרמב"ן יש לחלק לפמש"כ הרמב"ן דבירק היי"ט דאסור משום שדרכן של הגננין למכור על פתח גנותיהם וע"כ הוי כמקומו ממש א"כ במקוה שהכתלים עשויים מצעמענט שאין דרכה לטפטף לא חשוב מקומו ממש רק קרוב והולכין בו אחר הרוב. וכ"ז אם הטפטוף הוא מכותל המקוה חוץ למקוה שאז י"ל שהמים המטפטפים באים מבחוץ ממקום אחר, אבל אם הטפטוף מהכותל הוא תוך המקוה או מתוך הברזא שלא נסתם ופקוק היטב אז ודאי לא שייך זה כלל דהא רואים אנו שהכותל יש לו נקב ואם המקוה מתמלאה מים אז ודאי יזובו המים דרך הנקב ויש לחוש לזחילה אם הוי זחילה הניכרת:
טו) עוד אני אומר דבנידון דמעכ"ת שהמקוה מושכין לה מים מן המעין ע"י סילונות אף שדין מקוה יש לה כמו שכ' מעכ"ת במכתבו, וע"כ משום שהיא נפסקת מן המעין, מ"מ יש לצרף לזה דעת מוהרי"ק שהביא הש"ך סק"ל דמי מעין אף שנפסקו מן המעין תורת מעין עליהם להיות מטהרין בזוחלין, ואף שהש"ך חלק עליו שם, וכן נראה דעת תוס' בכורות (נה ע"ב) ד"ה שמא שחולקין בזה על מוהרי"ק שהרי נסתפקו שם אם מעין מטהר דווקא בזוחלין ולא באשבורן או אפי' בזוחלין וכש"כ באשבורן וכ' מיהו זהו דבר פשוט דמי מעין שנפסקו מן המעין שמטהרין באשבורן ממ"נ שהרי נעשו מקוה מאחר שנפסקו מן המעין, ולדעת מוהרי"ק אין זה פשוט כיון דגם אחר שנפסק תורת מעין עליו לטהר בזחילה א"כ אפשר שאינו מטהר באשבורן אם נאמר דמעין אינו מטהר באשבורן. מיהו בדג"מ ובתשובות חת"ס קיימו דברי מוהרי"ק ויעוי' בתשו' חת"ס שם שהאריך בזה והביא שגם דעת הרמב"ם כן להכשיר בזוחלין היכי שנפסקו מן המעיין דעדיין תורת מעין עליו לענין זה. ולפ"ז במקוה זו שהמים נמשכין לה מן המעין אף אם נפסקו מן המעין תורת מעין עליו לענין זה להכשירו גם בזחילה ויש לצרף להקל: טז) ואחר העיון לכאורה נראה דהר"ש והרשב"א דס"ל דהוי זוחלין בשיש נקב במקוה אף במקום שאם יצאו המים ישארו מ"ס, ע"כ מוכרחין לסבור כדעת מוהרי"ק דמי מעין שנפסקו מן המעין תורת מעין עליהם לטהר בזחילה, דהנה יש להסתפק בסברת הר"ש והרשב"א דס"ל דהוי זוחלין אף אם הנקב הוא למעלה ממ"ס, אם הטעם הוא משום שהמים העליונים עד הנקב הם נעשים זוחלים, וע"כ כשטובל הוא טובל ג"כ במים העליונים שהם פסולים משום זוחלים, או הטעם הוא שכיון שהמים העליונים הם זוחלים נעשים גם המים התחתונים שלמטה מן הנקב זוחלים משום שהם ננערים לזחול: וכאשר עיינתי בזה מצאתי דבר זה במחלוקת שנוי דמדברי הרשב"א שהביא הב"י סי' הנ"ל שכ' נפרץ המקוה ומימיו יוצאים ונעשו זוחלים פסול ואין טובלים בו לפי שנעשו כל המים זוחלין מבואר שע"י המים העליונים נעשו גם המים התחתונים זוחלים, וכן הוא בטור שם שכ' שכיון שהמים העליונים ננערים לצאת חשוב כאלו כולו זוחלין, יעו"ש, ויעו' מחלוקת כה"ג במס' ע"ז (כט ע"ב) בתוס' ד"ה אמר רב פפא שלדעת ר"ת שם נחלקו רבא ורב פפא שם:
יז) וע"פ סברא זו יבוארו לנו דברי הגר"א שהבאתי לעיל הסתומים לכאורה, שכ' שמה שכ' הרשב"א דבנוטפים מעט מעט ואין הזחילה ניכרת לא הוי זוחלין הוא משום דאזיל לטעמיה דס"ל שאפי' ישארו מ"ס אחר שיצאו המים ג"כ פסול משום זוחלין ע"כ היכי דהוי זחילה שא"נ לא הוי זוחלין, משא"כ להרא"ש דלא הוי זוחלין אלא במקום שלא ישארו מ"ס אז אפי' בכה"ג פסול. ולכאורה הדבר סתום מה תלוי דין זה לדעת הרשב"א דווקא ולא לדעת הרא"ש, אולם לפי המבואר א"ש דדעת רבינו הגר"א ז"ל הוא שהטפטוף בעצמו חשוב זחילה דכיון דע"י הטפטוף המים פוחתים והולכים ונמעטים הוי זה זחילה, אבל כ"ז בהמים העליונים שעד הנקב שהם הולכים ומטפטפים הוי זה זחילה משא"כ המים התחתונים שהם אינם מטפטפים וכל עיקר פסולה אינו אלא כיון שהמים העליונים זוחלים גם המים התחתונים נזחלים, א"כ אין זה אלא בשהזחילה של העליונים היא מרובה אז גם התחתונים ננערים ונזחלים, אבל אם גם העליונים ג"כ אינם נזחלים רק מה שחשובים זוחלין הוא מפני הטפטוף א"כ בתחתונים שאינם מטפטפים לא הוי זחילה כלל, ולפ"ז אין דינו של הרשב"א דבטפטוף מעט לא הוי זחילה אלא למעלה ממ"ס אבל אם הנקב הוא למטה ממקום מ"ס שכה"ג דווקא להרא"ש פסול משום זוחלין בזה הוי זחילה גם טפטוף מעט משום שהטפטוף בעצמו חשוב זחילה וכמו שנתבאר, זהו לדעתי כוונת הביאורי הגר"א, אולם למעלה כבר הוכחנו שגם אם לא ישארו מ"ס ג"כ לא הוי זחילה שהטפטוף עצמו לא חשוב זחילה כלל. יח) והנה כ"ז לטעמו של הרשב"א אבל ברא"ש שם ראיתי שכתב כטעם ראשון שכתב וז"ל, ואפי' אם ישאר במקוה מ"ס אחר שיצאו הזוחלין השתא מיהא הוא טובל במים העליונים שהם זוחלים עכ"ל, הרי מבואר שטעם הפסול הוא משום מים העליונים שהם זוחלין אבל לא שנעשו המים התחתונים ג"כ זוחלין משום זה:
אולם לטעמו של הרא"ש לכאורה יש להקשות דנהי שהמים העליונים נעשו זוחלין מ"מ כיון שיש במים התחתונים מ"ס כשרים שלא נעשו זוחלין לדעת הרא"ש א"כ יטהרו מ"ס התחתונים את הזוחלין העליונים וכמו מקוה מ"ס כשרה מטהרת את השאובים, ומ"ש פסול שאובין מפסול זוחלין, וע"כ צ"ל דשאני שאובין שהם פסולים מצד עצמם וע"כ בשחוברו למעין או למקוה כשרה הוכשרו והוטהרו בהשקה והשקה מטהרת אותם, משא"כ בזוחלין שאין פסול בעצם המים שהמים בעצמם כשרים הם למקוה אלא שהתורה אמרה שאין המים מטהרים אלא כשהם נחים אבל לא כשהולכים וא"כ אין שייך להכשירם שכשרים הם אלא שצריכים לנוח, ואין הפסול בגופם אלא באופן טהרתם, וגם המ"ס עצמן התחתונים ג"כ אינן מכשירים אם היו זוחלין, והר"ז כמו שכ' הרא"ש בה"מ סי' ט' שאסור להטביל בכלי אפי' המים מחוברין למקוה או למעין והיינו משום שאין הפסול בהמים אלא באופן הטבילה, שאין טובלין בכלי, ואין שייך בזה השקה, וכאמור. שו"מ שכבר עמד על מדוכה זו הת"ה הביאו הטו"ז סי' ר"א יעו"ש מש"כ בזה ויעוי' ביאור הגר"א ס"ק צ"א מש"כ שם משום שאין הנזחלין מתערבין כמו שכ' בסעיף ס' והכל מטעם דקטפרס אינו חיבור:
יט) מעתה תגדל התמיהה בהא דס"ל לרי"ו בנוטפין שעשאן זוחלין שאסור להעמיד הזחילה בדבר המק"ט משום דהוי הויתו ע"י טומאה, דכיון דמיירי שיש מ"ס למטה עד הנקב שאותם אינם פסולין משום זוחלין ומה שפסול לטבול אינו אלא משום טובל במים העליונים שהם זוחלים, א"כ כ"ז כשעדיין זוחלין וכמו שנתבאר, אבל בשעכב הזחילה ע"י דהמק"ט דשוב אינם זוחלים והוי באשבורן ואין פסולם אלא משום הויתם ע"י טומאה והוי כמו פסול בעלמא, א"כ מה בכך דהוי הויתם ע"י טומאה סכ"ס יהיו נטהרים המים העליונים בהשקה ע"י המים התחתונים דמ"ש משאובים שג"כ פסולים הם למ"ד מן התורה או משום הויתם ע"י אדם או ע"י כלים והויתם ע"י טומאה ואעפ"כ כשבאים למקוה כשרה הם נטהרים, והכ"נ המים העליונים שנפסלו משום הוי' ע"י טומאה יוכשרו ע"י המים התחתונים שכשרים ואמאי אוסר רי"ו לסמכם ע"י דבר המקבל טומאה:
ובישוב זה ע"כ צריכין אנו לומר דהרא"ש דס"ל שאפי' לדעתו של הר"ש שפסול משום זוחלין אפי' ישארו מ"ס מ"מ מחלוקת ר"י ורי"ו אם יכול לעכב את הזחילה בדבר המק"ט אינה אלא בשלא ישארו מ"ס אחר שיצאו המים אבל בשישארו מ"ס אחר שיצאו המים כו"ע מודים דיכול לעכב הזחילה בדבר המק"ט משום דהמים התחתונים יטהרו עליונים ע"י השקה וכמש"כ:
אולם כ"ז לטעמו של הרא"ש אבל לטעמו של הרשב"א לק"מ קושיתנו דלטעם הרשב"א באמת נעשו כל המים זוחלים אף התחתונים, וא"כ אין כאן מ"ס כשרים כלל שיטהרו שכולם פסולים משום זוחלים וע"כ בשמעכב הזחילה הוי כל המים הוויתם ע"י טומאה, וע"כ נחלקו ר"י ורי"ו בזה:
כ) אולם גם לדעת הרשב"א ז"ל קשה דמה שמחשיב המים התחתונים ג"כ זוחלים משום זחילת המים העליונים והיינו משום דע"י זחילת העליונים גם התחתונים נזחלים דמה בכך הא הריב"ש בתשו' סי' רצ"ב הביאו הרמ"א סעיף נ"א הנ"ל כתב דהא דפסול משום זוחלין אינו אלא דווקא דלאחר שיצאו המים מן המקוה אינם חוזרים לשם אבל אם המקוה במקום נמוך שהמים יוצאין ושבין אח"כ למקוה מקרי אשבורן ולא זחילה ומותר לטבול אפי' במה שיצא לחוץ, יעו"ש, מעתה מה בכך שהמים התחתונים נזחלים, מ"מ הא כשיצאו המים העליונים מן המקוה לא יצאו התחתונים אלא ישובו בהמקוה ויעמדו על מקומם ומה שזחלו מקודם אינו אלא ע"י דחיקת המים העליונים א"כ אין זה זוחלין כלל. וע"כ צריכין אנו לומר דבאמת הרשב"א ז"ל לא ס"ל כהריב"ש וס"ל אף כשישובו המים ויעמדו על מקומם מ"מ כ"ז שזוחלין הוי זחילה ואין טובלין בהם, ומה שהוכיח הריב"ש דינו ממשנה דג' מקוואות דסעיף נ"ה הובא בש"ך סק"ל וס"ק ק"כ ע"כ יתרץ הרשב"א כמוהרי"ק דמשנה דג' מקוואות מיירי במי מעין שנפסקו מן המים וע"כ אין פוסלת בהם זחילה יעוי' במוהרי"ק בש"ך ס"ק הנ"ל:
כא) מעתה במקוה שנמשכין לה מים מן המעין ונפסקו מן המעין ממ"נ כשר אפי' אם מטפטף למעלה כיון שישארו בה מ"ס אחר שיצאו מן המים, דממ"נ אם נפסוק כדעת הרשב"א דגם באופן זה חשוב זוחלין א"כ ע"כ צריכין אנו לומר כדעת מוהרי"ק דמי מעין שנפסק מן המעין תורת מעין עליהם להיות מטהרין בזחילה, וא"כ במקוה זו שהיא נמשכת מן המעין ממ"נ כשרה אם הסדק הוא למעלה ממקום מ"ס: ולפ"ד יקשה על הרמ"א שפסק כהיש מחמירין לפסול אפי' כשהנקב הוא למעלה ממקום מ"ס, ואעפ"כ הביא אחר זה דעת הריב"ש דאם המים חוזרין ושבין למקוה לא הוי זוחלין, ולפמש"כ הוי זה תרתי דסתרי, וצריכים אנו לומר דהרמ"א פסק כיש מחמירין אבל לא מטעמא דהרשב"א אלא מטעמו של הרא"ש משום שהמים העליונים נעשין זוחלין וכמו שכ' לעיל, ולפ"ז יצא לנו קולא לדעת הרמ"א שפסק כטעמו של הרא"ש דבאופן זה יוכל לסתום הזחילה גם בדבר המקבל טומאה שכיון שהמים התחתונים כשרים מטהרים הם העליונים שנפסלו משום הויתם ע"י טומאה:
כב) מיהו לענין עיקר קושייתנו לטעמו של הרא"ש אמאי לא נטהרו העליונים ע"י התחתונים י"ל דזה תלוי במחלוקת הפוסקים שהובאה בסעיף מ"ט בממשיך ממעין למקוה ע"י דבר המק"ט דיש אומרים שכשרה כיון שמחובר למעין ויש פוסלין, וע"כ צריך לחלק לדעת הפוסלין מהא דמקוה מטהרת מים שאובין אף שפסולין ג"כ משום הויתם ע"י טומאה, היינו דזהו דווקא בשאובין מכבר אבל כעת שבאו למקוה כשרה שוב אין בהם פסול דהויתם ע"י טומאה והפסול הקודם הוכשר ע"י השקה, אבל אם גם בשעה שמכשירו במקוה הוא הויתו ע"י טומאה והויתו ע"י טומאה אינה נפסקת אין המקוה מכשירתו, דהוי כטובל ושרץ בידו, וע"כ כשמעכב הזחילה ע"י דבר המק"ט שהויתו זו לעולם נמשכת אין המים התחתונים מטהרים כיון שטומאתם והויתם ע"י טומאה נמשכת תמיד דכל זמן שמעכבים הזחילה הוי הויתו ע"י טומאה, תלוי זה במחלוקת דסעיף מ"ט הנ"ל, והבן:
הדרינן למילתא קמייתא דיש לצרף דעת מוהרי"ק דבמקוה שמימיה משוכין מן המעין אף שנפסקו מטהרין בזחילה, ולפמש"כ גם דעת הרשב"א כן:
כג) אבל מה נעשה שכבר חסם עלינו הגאון בעל משכנות יעקב ז"ל את הדרך מלדון בהבארות שלנו דין מעין, משום שיש לספק במקואות שלנו ע"י חפירת הקרקע אם יש להם דין מעין מחמת שמבואר בתוספתא שהחופר בצד הים או בצד הנהר ה"ה כמקוה, ובמקואות שלנו מאן מפיס איזהו באר נובע מעצמו ואינו מצד הנהר ובפרט במדינות העומדות בין הנהרות ובצעי המים ואין מעינות מים נמצאים בהם כלל יעו"ש, ולפ"ז נפל ההיתר מה שכתבנו לפי דעת מוהרי"ק בבירא, דמאן יימר לנו שהמים המשוכים הם מי מעין דילמא המעין שממנו נמשכים המים דין מקוה יש לו שאינו נובע מעצמו אלא מהנהר ואין לו תורת מעין:
הן אמת לדעתי יש להביא ראי' מן הכתוב שאפי' הבארות הסמוכות לנהרות ג"כ הן ממעין נובע מעצמו ולא מן הנהר, שהרי הכתוב בפ' וארא מספר לנו ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות כי לא יכלו לשתות מים מן היאור, ואם מי הבארות הסמוכות לנהר הם מהנהר א"כ מה הועילו בחפירת הבארות הלא המים ימשכו מן הנהר שנהפך לדם, א"ו שאפי' הבארות הסמוכות לנהר ג"כ יש להן מעין נובע מעצמו ואינו מושך מימיו מן הנהר, ומה שחפרו סביבות היאור דווקא הוא משום שאותו מקום הוא לח ורטוב והוחזק במעינות אבל הבאר הוא באר מים חיים מימיו נאמנים ונובעים משל עצמם, ומה שמבואר בתוספתא שהרי הוא כמקוה יש לומר בזה כדעת הגאון בעל עין יצחק ז"ל דדווקא בתוך ד' אמות לנהר כלשון "בצד" כמבואר בדבריו בארוכה ואכ"מ: כד) ולכאורה יש לחלק דאפי' לדעת הגאון בעל משכנ"י אינו אלא לענין שאובין דכל שאינו מעין הוא נפסל בשאיבה, ואף שהוא נובע מן הנהר, מ"מ כיון שאינו מחובר עם הנהר בשפופרת הנאד פסק ממנו שם מעין וחשוב כמקוה להיות נפסל בשאובין, דנהר עצמו אין לו תורת מעין רק לענין לטהר בזוחלין, אבל לענין זוחלין כיון דלדעת הפוסקים נהרות שלנו מותר לטבול בהם ואינם פסולים משום זוחלין א"כ אף במים הבאים בבאר ונובעין מהנהר ג"כ יש להם דין נהר לטהר בזוחלין כמו בגל שנתלש מן הים כיון שהים מטהר בזוחלין אף שנתלש ונפסק מן הים מטהר בזוחלין כמו שכתב מוהרי"ק:
אבל באמת יש לסתור זה דהא שכתב מוהרי"ק הנ"ל דמי מעין שנפסקו יש להם דין מעין לטהר בזחילה אינו אלא כשבאו במקוה בקלוח ובשעת ביאתם למקוה היו מחוברין למעין, וע"כ אף שנפסק אח"כ מן המעין תורת מעין עליו לטהר בזחילה, אבל כשבאו למקוה טפין טפין אין להם דין מעין, כמו שכ' הרמב"ם וטושו"ע סי' ק', דמעין שיורד מן ההר טפין טפין יש לו דין מקוה אא"כ יורד בקלוח בלי הפסק יעו"ש במוהרי"ק, וא"כ בהמים הנובעין מהנהר בבורות שלנו אף שהנהרות עצמם מטהרין בזוחלין מ"מ מאן יימר לנו שבאו דרך הקרקע לבור בקלוח ואולי הם נובעין טפין טפין לבור וא"כ אין להם תורת מעין גם לענין זחילה:
כה) והנה ראיתי להחת"ס יו"ד סי' ר"י שהקשה לדעת מוהרי"ק הנ"ל א"כ למ"ד כל הימים מטהרין בזוחלין ואמרינן בתענית עננים מימי אוקינוס הם שותים א"כ יטהרו כל גומות גשמים בזוחלין יעו"ש שנשאר בצ"ע, אולם עפ"י המבואר אין מקום לקושית החת"ס לפמש"כ מוהרי"ק שאין למי מעין לטהר בזוחלין אלא בשבאו למקוה בעודם מחוברים למעין, אבל אם הגיעו למקוה בשכבר נפסק מקודם מן המעין אין תורת מעין עליהם לטהר בזוחלין, וא"כ במים שבעבים שכבר נפסקו ממי אוקינוס טרם שהגיעו למקוה וכשהגיעו למקוה כבר נפסק חבורם מקודם אינן מטהרין בזוחלין, וזה ברור: כו) והנה במרדכי פ"ב דשבועות הביאו הב"י כתב בשם הרא"ם דהא דהויתו ע"י דבר המק"ט פוסל אינו אלא להוציא מתורת מעין אבל אינו מוציא מתורת מקוה ומטהר באשבורן יעו"ש, ולפ"ד ניחא הא דגודר בכלים וטובל אף אם נאמר שזה חשוב הויתו ע"י דבר המק"ט מ"מ שפיר טובל דהא דגודר בכלים אינו אלא שיהא לו תורת מקוה לטהר באשבורן ובזה באמת לא בעינן הויתו ע"י דבר שא"מ טומאה, אלא שקשה לפ"ד איך יתרגם משנתנו דנוטפין שעשאן זוחלין שנחלקו ר"י ורי"ו הא התם מה שמעכב הזחילה אינו אלא כדי לטהר באשבורן ואעפ"כ פוסל ר"י דחשיב לה הויתו ע"י דבר המק"ט, אלמא דהויתו ע"י דבר המק"ט פוסלת אפי' במקוה, וע"כ צ"ל שהרא"ם מפרש משנתנו דנוטפין כפי' הרמב"ם שעושה מנוטפין טיף טיף שאין להם תורת מעין ועושה אותו זוחלין כדי שיהא להם דין מעין לטהר אפי' זב שצריך מים חיים ע"כ שפיר פוסל רי"ו משום הויתו ע"י דבר המק"ט ומוציאו מתורת מעין, והרוחנו בזה שגם דעת הרא"ם כדעת הרמב"ם בפי' משנה זו. ואפשר שגם הרמב"ם ז"ל דמפרש כן ג"כ ס"ל כדעת הרא"ם דפיסול הויתו ע"י טומאה אינו אלא להוציא מתורת מעין אבל לא לפסול מתורת מקוה, והוציא כן מהא דגודר בכלים וטובל אף שהויתו ע"י דבר המק"ט וכקושית הרא"ש, א"ו שפסול זה אינו אלא להוציא מתורת מעין ולא מתורת מקוה, וכאמור: ועפ"ז ניחא לי מש"כ הרמב"ם הבאתיו למעלה שאם רבו מי גשמים על הנהר ואין מטהרין בזוחלין הוא מקיף מפץ וכיוצא בו באותו נהר עד שיקוו המים ויטבול בהם כדי שלא יהיו זוחלין, והא מפץ הוא דבר המק"ט דמטמא מדרס וטמא מת כדאיתא בב"ק (כה ע"ב ויעוי' שבת פד ע"ב) ואיך הוא מעכב הזחילה ע"י דבר המק"ט, ואולם ע"פ מה שכתבתי שהרמב"ם באמת ס"ל כדעת הרא"ם דהויתו ע"י טומאה אינו פוסל מתורת מקוה א"ש:
כז) ומיושבת בזה דעת הרמב"ם ז"ל והר"י בתוס' ב"ב (סו ע"ב) דס"ל כולו שאוב מדרבנן והר"י ז"ל מייתי ראי' ממקוה שהניחו ריקן ומצאו מלא כשר שזה ספק מים שאובין למקוה, והוא לכאורה תימה, שאפי' אם נאמר כולו שאוב מדרבנן אין זה אלא בששאב ע"י כלים שאין מקבלין טומאה דלא הו"ל הויתו ע"י טומאה אבל אם שאב ע"י כלים המקבלים טומאה ודאי הוי דאורייתא דהא אין לך הויתו ע"י דבר המק"ט גדול מזה, וזו היא באמת שיטת הר"ש כמו שהביא הר"ן פ"ב דשבועות משמו, וא"כ קשה היך מצא מלא כשר משום ספק מים שאובין דילמא נשאבו ע"י כלים המק"ט דהוי דאורייתא, אבל לפמש"כ דדעת הרמב"ם כדעת הרא"ם דהויתו ע"י דבר המק"ט אינו אלא להוציא מתורת מעין אבל לא מתורת מקוה לא קשיא כלל, וא"כ זו היא שיטת ר"י בתוס' ג"כ ע"כ שפיר אמרו כולו שאוב מדאורייתא כשר אפי' ע"י כלים טמאים, וזה ברור לענ"ד: שוב מצאתי אחרי החפוש כדברי בתשו' הרא"ש כלל ל"א שכתב כן בדעת הרמב"ם והר"י ושמחתי שכוונתי לדעתו הגדולה ז"ל:
כח) ולפי פירושם של הרמב"ם והרא"ם וכן הר"י בנוטפין שעשו זוחלין אין לנו כלל הכרח לפסק השו"ע דבנקב הוי זה זחילה, וא"כ דין זה דמקוה שנפרץ אינו מוסכם לכ"ע וכבר הוכחתי למעלה דבזחילה שאינה ניכרת כו"ע מודים שלא חשוב זחילה אף אם הוא למטה במקום שלא ישארו מ"ס אם יצאו כל המים ובמקוה זו שאנו דנין עליה כבר כתבתי כמה צדדים להקל מצד סברת מוהרי"ק ומחמת ספיקא דילמא הטפטוף בא ממקום אחר ולא מהמקוה, ע"כ לענ"ד יש להקל במקוה זו ולהכשירה וכמו שנתבאר למעלה בארוכה: