אור ברסלב
שות מרחשת א › סימן לח

שות מרחשת· רבי חנוך העניך אייגש

א · סימן לח

סימן לז

א) הרמב"ם בפ"א מה' מחוסרי כפרה ה"י כתב שהאשה שיש עליה ה' לידות ודאות וה' לידות ספק וכו' מביאה ב' קרבנות אחד על הודאי ונאכל ושאר הודאות עליה חובה וא' על הספק ואינו נאכל ואין השאר עליה חובה ואוכלת בזבחים יעוש"ה, והראב"ד שם משיג עליו וכתב דגם בודאות אין השאר עליה חובה וכמו שלימד רשב"ג במשנתנו. ויעוי' בכ"מ מה שכתב להליץ על הרמב"ם ז"ל וכתב דהא דרשב"ג שלימד שאין עליה מחובה לא היתה אלא הוראת שעה:

ולענ"ד לכאורה נראה ראי' ברורה להראב"ד ז"ל מגמרא דערכין (כא.) פעמים שחייבי חטאות ממשכנין אותם וכו' בחטאת נזיר וכו' ואמאי לא קאמר נמי ביולדת שהיו עליה ה' לידות או בזבה כה"ג שהביאה אחת מהם שאוכלת בזבחים והשאר עליה חובה דבזה ג"כ ממשכנין אותה כיון שאינה מעוכבת עוד מלאכול בקדשים שוב פשעה ומשהי לה, א"ו דהלכה כרשב"ג שאין השאר עליה חובה, ודברי רבנו הרמב"ם ז"ל צ"ע שהרי הוא עצמו הביא דברי הגמ' דערכין הנ"ל בפי"ד מה' מעה"ק דין י"ז שכ' אבל חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן הואיל והן מעוכבי כפרה וכו' חוץ מחטאת נזיר הואיל ואינה מעכבתו מלשתות יין שמא יאחר אותה לפיכך ממשכנין אותה. יעו"ש, ולדבריו שהשאר עליה חובה הרי הדין נותן שיהו ממשכנין ליולדת ולזבה כה"ג היכא שהביאה אחד מהם שתו אינו מעכבתו מלאכול בזבחים:

ב) ועיי' בלח"מ כאן מה שהקשה לדעת הראב"ד שהשאר אין עליה חובה א"כ קשה טובא מתניתין דבתר הכי פ"ב ארבעה מחוסרי כפרה דהאשה שילדה ולדות הרבה תוך מלאת שאינה מביאה אלא אחת, משמע בין לרבנן בין לר"י אם הוא אחר מלאת בעינן תרי קרבנות והוי' חובה מקרא דוזאת כדדריש שם בגמ', וכן מתניתין דהמפלת לאור פ"א דפליגי ב"ש וב"ה אי חייבת ב' קרבנות אי לא הא למשנה אחרונה אין עליה חובה, ויעוי' ב"ב (קסו.) תוד"ה ונכנס שעמדו בכל קושיות אלה של הלח"מ: ג) ולענ"ד נראה לתרץ קושיתם דהחילוק הוא אם נאמר דבליל פ"א הוא לאחר מלאת אז היא יכולה להקריב קרבן לידתה על הלידה הראשונה תיכף, ומה שהיא טמאה מחמת לידה האחרונה לא איכפת לן דהא טמא וערל משלחין קרבנותיהן, אבל אם נאמר דלילה מחוסר זמן, וכדעת ב"ה, עוד הכל כלתוך מלאת היא וטומאה אריכתא היא ואינה יכולה להביא קרבנה על הלידה הראשונה דעדיין לא מלאו ימיה, וכמו ביולדת אחד שאינה יכולה להביא את קרבנה תוך מלאת, אבל לכו"ע אם המתינה עד אשר עברו עליה ימי מלאת הלידה השני' אז אינה צריכה להביא רק קרבן אחד על הכל והשאר אין עליה חובה וכדברי רשב"ג. ופעמים שאינה יכולה להמתין עד עבור ימי מלאת השני' ותביא קרבן אחד על שניהם כגון שהגיע הרגל ותעבור על עשה כדאיתא בר"ה (י.) כיון שנתחייבה בקרבן לידתה:

ד) שוב ראיתי שהראב"ד ז"ל תפס על רבנו שכ' לעיל ה"ה שאינה יכולה להביא תוך מלאת לשני' על ולד הראשון, והשיג עליו וכתב ותימא גדול אם שלחה קרבנותיה למה לא יצאה ומ"ש מחטאת חלב ודם שהטמא משלח אותה ומקריבין אותה עכ"ל. הרי מבואר בהדיא כמו שכתבתי שיכולה להקריב קרבן לידה הראשונה תוך מלאת השני': ומעתה י"ל דהרמב"ם והראב"ד ז"ל לטעמייהו אזלי, דלדעת הרמב"ם ע"כ צודקות ראיות התוס' והלח"מ דלית הלכתא כרשב"ג או דרשב"ג רק לשעה תיקן, דאל"כ מחלוקת ב"ש וב"ה ור"י ורבנן לא שייכי כלל דלדעתו ז"ל שאינה יכולה להביא על הלידה הראשונה רק אחר מלאת שני' ואם נאמר שאין השאר עליה חובה לא משכחת לה מחלוקת ב"ש וב"ה ושל ר"י ורבנן כלל, אבל לדעת הראב"ד ז"ל אין ראי' כלל וכמו שנתבאר וע"כ השיג עליו בזה כאן, והבן. ותיתי לי שקיימתי סברת הראב"ד ז"ל מעצמי קודם שראיתי דבריו למעלה ה"ה:

ה) ובאמת י"ל שכוונת הרמב"ם במש"כ שאם הביאה תוך מלאת של ולד זה על הולדות הראשונים לא יצאת הוא בשולד הנולד הוא בתוך מלאת הולד הקודמו דקימ"ל דולד אחרון גורם וכרבנן כמו שפ' רבנו דין ח' והיא אינה חייבת אלא חטאת אחת על כולם ע"כ לא תוכל להביא תוך מלאת של ולד זה משום שעדיין מחוסר זמן היא כל עוד שלא שלמו ימיה של מלאת על הולד האחרון ואז תביא קרבן אחד על כולם ובזה גם הראב"ד מודה וזו באמת כוונת רבנו. ולא תקשה קושית הכ"מ מתו"כ שמבואר שם שיכולה להביא משום שסתם ספרא ר' יהודה, ולר"י שפיר יכולה להביא קרבן על הולדות הראשונים אם הולד זה האחרון נולד אחר מלאת של הולד הראשון אף אם הוא תוך מלאת של הולד הקודמו וכמבואר בש"ס:

ו) ונראה עוד שגם לפי הבנת הראב"ד ז"ל בדברי רבנו יש לתרץ דעתו ז"ל מהקושיא שהקשה הראב"ד מהא דערל וטמא משלחין קרבנותיהן, די"ל דרבנו ס"ל כתירוץ התוס' בחגיגה (ד ע"ב) ד"ה דכתיב שחלקו דאף דערל וטמא משלחין קרבנותיהן מ"מ בקרבנות מצורע מצרעתו ובשמיני לרפואה כי בעי לאתויי קרבנותיו וחזר ונצטרע דבזה האי קרבן דמחוייב לא מצי מייתי דלאו בר ביאה הוא, יעו"ש דילפינן זה מקרא דיחזקאל, ולפ"ז דין זה דתוך מלאת של ולד זה ביולדת דומה ממש למצורע כמובן, וילפינן זה מקרא דיחזקאל דאינה יכולה להביא קרבנותיה תוך מלאת של ולד זה על הולדות הראשונים כמו במצורע תוך ימי צרעתו אינו יכול להביא קרבנותיו על צרעתו הראשונה שכבר נרפא ממנה ובא לו זמן הראוי להקריב קרבנותיו, וע"ע תוס' מ"ק (טו ע"ב). ובזה יש ליישב קושית הכ"מ מתו"כ דמבואר שיכולה להביא על פי המבואר במו"ק שם דר"י ס"ל דמקרא דביום בואו הוא בכהן הדיוט בעשירית האיפה ור"ש ס"ל התם דמיירי במצורע שאינו יכול להקריב קרבנותיו עד שיטהר מצרעתו כמו שפירשו התוס', והש"ס פשיט ליה התם מדר"ש וכן פסק רבנו לעיל פ"ב מה' ביאת מקדש הי"א. ולפ"ז יש לומר דתו"כ לשיטתיה דסתם ספרא ר"י דס"ל באמת דמצורע יכול להקריב קרבנותיו וע"כ ס"ל דיולדת ג"כ יכולה להקריב קרבנותיה משא"כ לדידן דקימ"ל כר"ש שבזמן שראוי לביאה ראוי להקרבה וכמו שפסק רבנו והיינו מטעם שהש"ס פשיט מהא דר"ש שפיר י"ל דיולדת ג"כ אינה יכולה להביא קרבנותיה תוך מלאת של ולד זה וכמו במצורע, וכדברי התוס' בחגיגה שם דדווקא קרבנותיו של צרעת אינו יכול להביא אבל שאר קרבנות יכול להביא והכ"נ ביולדת ג"כ דקרבנות של לידה דווקא. ואם בכל קרבנות מיירי במצורע וכמו שמשמע מסתימת לשון רבנו בפ"ב מה' ביאת מקדש הנ"ל הוא הדין גם ביולדת שדינן שוה ששניהן מחוסרי כפרה הן והבן כי קצרתי: ועיין בסנהדרין (פז ע"ב) ברש"י ד"ה קישתה שכתב ואחר מלאת שמונים שלה צריכה שני קרבנות אחד ללידתה ואחד לזיבתה יעו"ש וצ"ע הא קרבן זיבה היא יכולה להביא גם תוך מלאת אחרי ספירתה ז"נ, א"ו שגם דעת רש"י ז"ל דבתוך מלאת אינה יכולה להביא שום קרבן ול"ד לערל וטמא וכנ"ל בשם התוס' וכדעת רבנו:

תוכן העניינים

שות מרחשת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה