אור ברסלב
שות מרחשת א › סימן לב

שות מרחשת· רבי חנוך העניך אייגש

א · סימן לב

סימן לא

מתוך מכתב אל רב גדול אחד:

והנה אראה ראשית לי להכיר תודה לידידי על עמלו לבאר ולהצדיק דברי במה שכ' להיות טומאת מעל"ע גם אצל בעלה, וליישב כל המקומות הנראין כסותרים את דברי, ועמלו זה עלה בידו באופן טוב ונכון, כפי אשר האריך מעכ"ת ידידי במכתבו הקודם, ואין צורך לכפול הדברים. ואני כאשר לא הי' עסקי כעת בענין זה והחי' שכ' לידידי בא לידי אגב גררא ולצורך מעשה, לא נתתי אז את לבי להביא את דברי בכור הבחינה ולעיין ולבאר אותם בארוכה, ואפריון אמטיה לכת"ר אשר העמיק הרחיב הענין בזה והפך בזכותי להצדיקני:

א) אכן אחת היא אשר נשאר אצל ידידי בקושיא עלי מברייתא דנדה (ו.) שהרואה דם הר"ז טמאה למפרע ואינה מקולקלת למנינה ולפי דברי הא משכחת לה שתהא מקולקלת למנינה ברואה ח' וט' וי"א, שאם נחוש דהך ראיה די"א שמא אתמול ראתה א"כ הרי היא ז"ג ותיבעי ז' נקיים. הנה כאשר ראיתי דברי מעכ"ת ידידי נזכרתי הלכה שזה ימים רבים אמרתי ליישב דעת אותם שכתבו בשם ר"ס גאון שהביאו התוס' (נד.) שצריכה ז"נ אפי' ראתה בג' ימים מפוזרים, שדבריהם אלו מרפסן איגרי, שמלבד הוכחת התוס' מברייתא שם, הנה מבואר זה ג"כ לקמן (עב ע"ב) דשלשה ימים רצופין בעינן, ואמרתי אז שכוונתם באמת הוא רק ברואה ח' וט' רצופים וי"א, שמדרבנן שגזרו לטומאת מעל"ע אנו חוששין שמא ראתה אתמול והוי זבה גדולה, אבל מדאורייתא ודאי רצופים בעינן, וברייתא זו דיום אחד טמא ויום אחד טהור שמוכח שלא נעשה זבה במפוזרים הוא משום דהא הוי שומרת יום כנגד יום וצריכה בדיקה ביום השימור שחרית וערבית כמו בסופרת ז"נ שצריכה בדיקה כל שבעה שחרית וערבית כמבואר בשו"ע סי' קצ"ו ס"ד, ויעוי' בה"ג שכיון שבחזקת טומאה קאי צריכה בדיקה אף לבעלה, וא"כ יום אחד הטהור הא בדקה שחרית וערבית ביה"ש, וא"כ אין כאן טומאת מעל"ע וע"כ אינה נעשה ז"ג, ואותם שכ' בשם רס"ג מיירי כגון שראתה ג' פעמים ולא בדקה בינתים שאז חיישינן לראיה מיום אתמול ושפיר הוי ז"ג, וממילא ניחא ג"כ ברייתא דאינה מקולקלת למנינה דודאי לא מיירי בשומרת יום כנגד יום שזו צריכה בדיקה ביום השימור שחרית וערבית, וא"כ ודאי אינה מקולקלת למנינה כה"ג, והברייתא לא מיירי רק באשה העומדת בתחלת פתח נדותה שאותה א"צ בדיקה מדינא אלא בעסוקה בטהרות, ובזה קמ"ל שאינה מקולקלת למנינה:

ב) מיהו כ"ז כתבתי לדעת כת"ר שפשיטא ליה שאם נחוש לטומאת מעל"ע גם אצל בעלה גם ברואה ח' וט' וי"א צריכה להיות ז"ג, אולם לפי האמת אני אומר שאינה נעשה ז"ג גם אם גזרו טומאת מעל"ע אצל בעלה, והיינו משום שאם באנו לאמר דראית יום י"א היתה ביום אתמול א"כ כמו כן נאמר שגם ראית ח' וט' ג"כ היתה ביום אתמול שעבר, ולמשל שאם ראתה ב' וג' בשבוע ואח"כ ביום ה' בשבוע, ואם נאמר דראית יום ה' היתה ביום ד' א"כ כמו כן נאמר דראית יום ב' היתה ביום א' וראית יום ג' היתה ביום ב', וא"כ גם אם תחשוב שראית יום ה' היתה ביום ד' אכתי לא הוי זבה גדולה שראית יום האחרון היה מפוזר ולא נעשה ז"ג, ולתפש את החבל בשני ראשין ולאמר ששתי הראיות הראשונות היו ביום שראו ולא ביום אתמול והראי' השלישית היתה למפרע ביום אתמול זו ודאי הוי כעין תרתי דסתרי, וכה"ג ודאי לא גזרו חז"ל לנקוט כחומרי שתיהן כדי לעשותה ז"ג, ועוד דהוי ס"ס ספק דילמא ראתה הראי' השלישית ביום ה' ולא ביום ד', ואת"ל דראתה ביום ד' דילמא גם שתי ראיות הראשונות היו ביום א' וב' ואכתי לא הוי ז"ג, וטומאת מעל"ע בספק לא גזרו כדאיתא בירוש' פ"א ה"א דבטומטום ואנדרוגינוס דהוי ספק דיה שעתה דאין ספק לספק. וזו ודאי אין אנו אומרין לחשוש ששתי ראיות ראתה גם היום גם אתמול, דלראי' אחרת לא חיישינן רק אנו אומרין שאותה ראיה שראתה היום כבר ראתה אתמול, וא"כ אם נאמר שראתה אתמול א"כ לא ראתה היום, כמו שכ' התוס' ריש נדה (ג ע"ב) ד"ה לאביי דלדם אחר לא חיישינן, וא"כ אכתי לא הוי זבה גדולה משום שמפוזרים היו, ובזה באמת נדחה ג"כ מש"כ ליישב דעת הכותבים בשם רס"ג וכמבואר, וז"ב לענ"ד:

ג) ועתה אחרי אשר השכותי מעלי תלונת מעכ"ת ידידי מברייתא דאינה מקולקלת למנינה, שוב אשוב למה שכתב ידידו ליישב פסק הרמב"ם שפסק כר"ש דהר"ז גרגרן ואסור. ובראשית דבריו הקשה קושיא עצומה שמצאה אח"כ בס' פרדס רמונים דמאי משני ר"א נהי די"א ל"ב שימור, עשירי בעי שימור דאכתי אמאי אסורה לשמש כל י"ט, הא שימור במקצת הוי שימור, ומה ששומרת יום כנ"י אסורה לשמש אחר טבילתה אינו אלא משום חשש שמא תראה ותסתור, וכאן הא לא שייך למיחש שמא תראה ותסתור, שגם אם תראה אינה אלא תחלת נדה, ואינה טמאה למפרע, והיא באמת קושיא עצומה: ד) ולדעתי נראה דכמו דחזינן לר"ל דס"ל דעשירי לא בעי שימור גם יום י"א של זיבה מדאורייתא ואם תראה ביום י"א אינה טמאה למפרע, ואעפ"כ ס"ל דמדרבנן מיהו אסור לשמש כל היום כדמוכח מברייתא דיום אחד טמא שאסורה לשמש ביום י"א וכמו שכ' התוס' דמדרבנן ודאי צריכה שמור לר"ל, וע"כ צ"ל דהיינו טעמא דגזרו שתהא צריכה שימור משום גזירה דתוך י"א שהיא צריכה שימור מן התורה, וא"כ כמו שברואה תוך י"א היא אסורה לשמש בכל היום כמו כן גזרו גם ברואה ביום עשירי, שע"פ דין אינה צריכה שימור מ"מ אסורה לשמש כל היום משום שמא יבא להקל ברואה תוך י"א לשמש אחר טבילתה, וזה ודאי תוכל לבא לידי ספק ואיסור כרת, ומעתה גם לרב אשי שעשירי צריך שימור ביום תחלת נדה הוא ג"כ משום גזירה דתוך י"א ואסרו כל יום כמו ברואה בתוך י"א:

ה) ומזה יראה כ' ידידי שאין מקום לכאורה לדבריו שכתב דמשו"ה אסורה לרב אשי כל יום י"ב משום שימור דיום עשירי והוא משום שמא תראה והוי תחלת נדה, וכיון שמה שעולה לה לנדתה המחצה מהיום הראשון הוא משום מקצת היום ככלו, וא"כ תתבטל שמירתה מהמחצה היום הקודם, דהא מה שיועיל לה שמירתה הוא ג"כ משום מקצת היום ככלו, ולחלק את היום למחצה טהור ולמחצה טמא לא אמרינן מקצת היום ככלו. ואף שהיא עצה עמוקה וחריפה אך בכך זאת אינה מספקת, דאכתי מה יענה לר"ל דס"ל דעשירי לא בעי שימור ואעפ"כ ס"ל דיום י"א היא אסורה לשמש כל היום, ואמאי הא אף אם מדרבנן צריכה שימור מ"מ שימור במקצת הוי שימור ותהא מותרת לשמש ביום י"א אחר טבילתה, דהא גם אם תראה לא תסתור למפרע כיון שמדאורייתא א"צ שימור, ובזה לא שייך תירוצו, דהא יום י"א הוי סוף ימי זיבה ואין כאן מקצת היום דתחלת נדה, וע"כ צריך לומר כמו שכ' דרבנן גזרו ואסרו כל היום משום גזירה דתוך י"א א"כ לרב אשי שמצריך שימור ליום עשירי ביום י"ב הוא ג"כ משום גזירה וכנ"ל ולק"מ. ולא זכיתי להבין דברי ידידי במה שרצה בתחלת דבריו לומר דר"א ס"ל כר"פ דימי נדה שאינה רואה בהם אינם עולין לספירת זיבתה, ואיך אפשר לומר כן דהלא מברייתא זו מוכיח הגמ' דימי נדה שאינה רואה בהם עולה לספירת זיבתה, ור"א דאמר עשירי בעי שימור על ברייתא זו אמר:

ו) ומה"ט אני מתפלא על כ' ידידי במה שכתב ליישב דעת הרמב"ם שלא פסק כר"א והוא משום דר"א ע"כ ס"ל כאביי דימי נדה שאינה רואה אינם עולין למנין זיבתה וע"כ הא דאסורה לשמש ביום י"ב משום שימור דעשירי משום שאם תראה הוי זה יום כולו טמא, ויום טמא של נדה אף שאינה רואה בו אינו עולה לספירת זיבתה, משא"כ לרבא דס"ל דיום שאינה רואה בו עולה לספירת זיבתה וע"כ יום י"ב שראתה בו אח"כ חשוב כיום טמא ולא לכולו רואה דבמקצת יום הראשון לא ראתה ושפיר עולה וא"כ הא דאסורה לשמש ביום י"ב הוא משום דגרגרן אסור, ואני תמה איך אפשר לומר דר"א סבר דאינו עולה הלא ר"א על ברייתא זו אמר דעשירי צריך שימור וברייתא הא ס"ל שעולה, כדמוכח לקמן, וא"כ חזרה קושית ידידי למקומה אמאי אסורה לשמש כל יום י"ב הא כבר עשתה שימור במקצת ואף אם יהי' תחלת נדה ג"כ הוא עולה למ"ד ימי נדה שאינה רואה בהם עולין לספירת זיבתה:

ז) ובעיקר דברי ידידי מה שחדש דמה שרואה אח"כ והוי תחלת נדה אינו חשוב יום שרואה בהם רק יום נדה לבד אני תמה מאד, אף שההמצאה עמוקה ושנונה מאד ומעכ"ת ידידי דולה מים עמוקים, בכל זאת לדעתי אי אפשר לומר כן, דהא כתב הרמב"ם בפ"ז מהא"ב הי"א שימי הנדה שהיא רואה בהם אינם עולים ולא סותרין כל הימים אלא משלמת על הימים שספרה כשיפסיק הדם שאין סותר אלא ראי' של זוב אבל אלו סותרים יומן בלבד עכ"ל, הרי שכתב שיום נדה כשראתה בה סותר יומו ולפי דברי כת"ר אם ראתה שחרית אחר שעשתה שימור במקצת א"צ לסתור אף יומו דמקצת יום שעשתה שימור עולה לה, ואף שראתה בו אח"כ מ"מ אין זה אלא יום כולו טמא ולא יום כולו רואה וא"כ עולה ג"כ לספירת זיבתה, א"ו דאותו יום שרואה בו ודאי חשוב כרואה בו כל היום ואינו מצטרף לספירת ז' נקיים:

ח) ומש"כ ידידי דזה דהוי גרגרן ואסור לדעת הרמב"ם אינו מטעם שימור אלא איסור בעלמא ומה דאסורה ביום י"א אסורה ג"כ ביום י"ב אבל לא מטעם שימור, ולדעת הראב"ד הוא מטעם שימור, ובזה נחלקו הרמב"ם והראב"ד, לדעתי גם הרמב"ם ז"ל מודה דהוי מטעם שימור, דהכי מוכח מלשון ר"א דאמר נהי דחד עשר לא בעי שימור, עשירי מיהא בעי שימור משמע דלר"ש דס"ל גרגרן דתנן אסור הוא מטעם שימור משום דס"ל דגם י"א צריך שימור, ואף שאפשר לדחות קצת מ"מ גם מלשון הרמב"ם מוכח דמטעם שימור קאתי עלה שהרי כ' בהי"ח טבלה ביום י"ב אחר שתנץ החמה הר"ז אסורה לבעלה כדין כל זבה קטנה עכ"ל, וא"כ מדכתב שאסורה כדין זבה קטנה ובזבה קטנה שאסורה ביום שלאחריו הוא מטעם שימור א"כ ע"כ גם זה שאסורה ביום י"ב הוא ג"כ מטעם שימור, ובאמת הראב"ד לא בא לחלוק על דברי הרמב"ם אלא לפרש, ומה שכ' המ"מ שאינו יודע מנין לו להראב"ד מש"כ שצריך שימור לאותו יום ואפי' לאחר ימי נדה, הנה לפמש"כ גם לדעת הרמב"ם ז"ל כן הוא כיון דמטעם שימור הוא ודאי אם היו כל ימי נדתה לא נקיים צריכה שימור אחר ימי נדה, דאכתי לא עשתה שימור ליום י"א, אלא שההמ"מ תמה מניין שהצריכו להחמיר לעשות שימור גם לאחר שכלו ימי נדה, אולם לפמש"כ לפרש טעם הרמב"ם שפסק כרב ששת הוא משום ספק עשירי, א"כ ודאי צריכה שימור גם לאחר ימי נדה שזה שצריך עשירי שימור לרב אשי הוא מן התורה, כמו שכ' התוס' דלרי"ו דס"ל דצריך עשירי שימור מן התורה הו"ה שצריך שימור מן התורה גם בימי נדה א"כ ודאי אם לא עשתה שימור בימי נדה צריכה שימור לאחר כן, וזהו שהוסיף הראב"ד לבאר דעת הרמב"ם, שמה שפסק הרמב"ם שאסורה ביום י"ב הוא מטעם שימור וממילא צריכה שימור גם לאחר ימי נדה אם לא עשתה שימור בימי נדה: שוב ראיתי שבהשגות בעה"מ ז"ל על הראב"ד בס' בעלי הנפש השיג על הראב"ד שמצריך שימור ליום י"ב וכו' שזהו דהוי גרגרן אינו אלא דלא אתי ליגע באיסורא דאורייתא משום שקרוב לימי זיבה, אבל לא משום דמיבעי שימור דאפי' לר"ש אינו אלא איסור אבל לא מצד שימור יעו"ש, ות"ל שכוונתי לדעת הרז"ה במש"כ דהטעם דגרגרן ואסור הוא משום גזירה דתוך י"א וכמש"כ:

אולם במה שהשיג על הראב"ד הנה במה שכ' משום דהוי ספק עשירי דילמא מאתמול הרוחנו ליישב דברי הראב"ד, דלפי האמור שפיר צריך שימור דילמא הוי מיום עשירי ועשירי צריך שימור מן התורה, כמו שכ' התוס' ד"ה תשמש וכן היא שם דעת הרז"ה יעוי' היטב בכל דבריו שם, וע"כ משום חשש מעל"ע שגזרו חז"ל היא צריכה שימור מספק עשירי ומ"כ שפיר כתב הראב"ד שאם לא עשתה שימור בימי נדה צריכה היא שימור לאחר ימי נדה, וכמו שנתבאר, וכ"ז נכון בס"ד:

ט) מעכשיו אחרי אשר כתבתי לידידי את אשר מצאה ידי להעיר על דבריו, הנני חוזר למה שהניח בקושיא גדולה על רש"י ז"ל, דהא דשקיל וטרי הגמ' (ד' נד) אם ימי נדה שאינה רואה בהם אם עולין לספירת זיבתה הוא גם להימים הראויים לימי נדה, ואמאי לא פשט מהא דב"ש ס"ל דגם יום י"א צריך שימור ואעפ"כ ס"ל דמהני לה שמירת יום י"ב לפוטרה מקרבן, הרי מוכח מזה דימים הראוין לנדה עולין לזבה, א"ו מוכח מזה כפירוש התוס' דהספק של הגמ' הוא רק בימי נדה שכבר נטמאה, וכאן שעדיין לא נטמאת בעת שמירתה וע"כ היא עולה לב"ש. זהו תוכן קושיתו ולכאורה הקושיא עצומה מאד וצריכה נגר ובר נגר דליפרקינה:

ואנא לא נגר ולא בר נגר אנא ולדעתי אין זה קשה כלל לשיטת רש"י, דע"כ צריך לומר דספק הגמ' לדברי רש"י אם הימים הראויים לימי נדה עולין לספירת זיבתה, אף שזה פשוט מברייתא דלעיל (לז ע"ב) מה ימי נדה אין ראויין לזיבה ואין ספירת זיבה עולה בהם, זה דווקא בזבה גמורה דלא משכחת לה כלל ימי נדה אחר ימי זבה גדולה, שאין האשה חוזרת לפתח נדתה רק אחרי שתספור ז' נקיים, ומספקא ליה לגמ' דכמו דאי אפשר להיות ימי נדה אחר זיבה כמו כן גם הימים הראויין לימי נדה אפשר שאין עולין וכ"ז בזבה גדולה, אבל בזבה קטנה דמשכחת לה ימי נדה ממש אחר ימי זבה קטנה בזה לא מספקא לגמ' כלל דזה ודאי עולה לספירת זיבתה וגם ימי נדה שנטמאה ג"כ עולין לספירת זבה קטנה, וכמו שכ' הרמב"ן בסוגיא דלעיל (ל.) בטובלת צ"ה טבילות שכ' לתרץ קושית התוס' ד"ה יומא קמא, דאף למ"ד ימי לידה שאינה רואה בהם אינם עולין לספירת זבה גדולה מ"מ בזבה קטנה עולין לכו"ע, וא"כ לשיטת רש"י דמפרש שאלת הגמ' (ד' נ"ד) אם ימים הראויים לימי נדה עולין לספירת זיבתה הא מפרש לה בימי נדה הבאין אחר זבה גדולה וע"כ היינו הראויין לימי נדה, א"כ בזבה קטנה לא נסתפקו בגמ' כלל, וראי' לדבר, שאם שאלת הגמ' הי' גם בזבה קטנה א"כ הוי ליה למיפרך הרי שלשה עשר הוי דיום שני של רביעיות טהורין לא תשמש ג"כ משום שעשירי צריך שימור וכמו שכ' התוס', אלא ודאי דלדברי רש"י בזה לא מסתפקא בגמ' כלל דודאי עולה (אף שזה יש לדחות לפמש"כ מוהרש"א לפרש מש"כ התוס' דלרי"ו צריך עשירי שימור גם ביום נדה מן התורה דנפקא להו מהא דפשיט הגמ' דעולין לספירתה מהא דעשירי בעי שימור, ואם נאמר דהא דעשירי בעי שימור אינו אלא מדרבנן א"כ מאי ראי' הוא דעולה לספירת זיבה היכי שצריך שימור מדאורייתא, א"ו שגם עשירי צריך שימור מדאורייתא א"כ אין זה אלא לפירוש התוס' שמפרש שראית הגמ' היא מדרב אשי שצריך עשירי שימור אבל לרש"י שראית הגמ' היא לימים הראויין ובזבה גמורה א"כ אפשר שמה שצריך עשירי שימור לרב אשי אינו אלא מדרבנן וע"כ הוא עולה לספירת זיבתה, משא"כ אם הי' צריך שימור מדאורייתא כמו לב"ש, אפשר שגם בזבה קטנה אינה עולה לספירת זיבתה) וא"כ לא קשיא כלל מדברי ב"ש דתחלת יום נדה עולה לשימור יום י"א דלדעת רש"י בזבה קטנה לא נסתפקו בגמ' כלל, דבזה ודאי עולה, ורק להתוס' סוגית הגמ' קאי להביא ראי' שימי נדה עולין לספירת זבה קטנה, ולדברי התוס' באמת ימים הראויין לימי נדה לא נסתפקו בגמ' כלל רק לימי נדה שנטמאה ולזבה קטנה, וזה פשטו בגמ' שעולה שפיר והיינו לזבה קטנה, אבל לזבה גדולה לא משכחת לה כלל, ומחלוקת אביי ורבא לעיל (לז ע"ב) הוא לימי לידה אם עולין לספירת זבה גדולה אבל לזבה קטנה ודאי עולין כמו שכ' הרמב"ן, ויעוי' תוס' שם ד"ה מה שגם הם הרגישו כן, יעו"ש:

תוכן העניינים

שות מרחשת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה