שות מרחשת· רבי חנוך העניך אייגש
א · סימן לא
פתחי נדה:
ישוב לדברי הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' איסורי ביאה ה"ח:
במשנה סוף נדה הרואה ביום י"א וטבלה ביום של אחריו ושמשה וכו' הר"ז גרגרן, ולמעלה (דף נד.) מחלוקת, ר"ש ס"ל הר"ז גרגרן ואסור שגם יום י"א צריך שימור מדרבנן ורב אשי ס"ל התם דיום י"א אין צריך שימור אך עשירי צריך שימור, והרמב"ם ז"ל פסק כרב ששת דהר"ז גרגרן ואסור, ולכאורה תמוה אמאי לא פסק כרב אשי דהוא בתרא וגם בד"ס הלכה כדברי המקיל ויעוי' בהמ"מ. והנראה בזה ע"פ משנתנו דריש נדה דכל הנשים מטמאות מעל"ע, וא"כ בכל ראי' שהיא רואה עכשיו אנו חוששין שמא ראתה אתמול, וכיון דס"ל לרב אשי דעשירי צריך שימור א"כ גם ברואה ביום י"א תהי' צריכה שימור שמא ראתה ביום אתמול דהוי עשירי וצריך שימור, וצ"ל דרב אשי ס"ל כרבא שם ל"ט א' די"א יום שבין נדה לנדה בחז"ט הם לומר שאם ראתה דיה שעתה, וע"כ אין חוששין ליום אתמול, ולפ"ז יש לומר דזהו באמת מחלוקת ר"ש ור"א, דר"ש ס"ל דבגם ברואה יום י"א צריכה שימור משום ספק יום אתמול דהוי עשירי, ור"א ס"ל דדי' שעתה ואין חוששין שמא ראתה ביום אתמול, ולפ"ז שפיר פסק הרמב"ם הר"ז גרגרן ואסור, כיון דרב אשי ע"כ בשיטת רבא קאי ולעיל מסקינן בתיובתא לרבא ופסקינן הלכתא דגם בתוך י"א יום מטמאה מעל"ע, וא"כ ממילא ברואה ביום י"א צריכה שימור משום ספק יום עשירי, ואף דהא דצריך שימור יום עשירי הוא רק מדרבנן, כמש"כ התוס' נ"ד שם, וא"כ טומאת מעל"ע דהוי רק ספק הוי ספק דרבנן ולקולא, מ"מ כאן דהוי בחזקת איסור משום דבלילה טמאה היא ודאי מדרבנן כמו דאיתא במשנה שם אפי' לב"ה, וא"כ גם בדרבנן היכא דיש לו חזקת איסור אמרינן ספק דרבנן לחומרא: