שות מרחשת· רבי חנוך העניך אייגש
א · סימן ל
יישוב לדברי הרמב"ם ז"ל פ"ט מה' מ"א ה"ד:
א) בפ"ט מה' מאכ"א כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל, וכן בשר חי' ועוף בין בחלב חי' בין בחלב בהמה אינו אסור באכילה מן התורה לפיכך מותר לבשלו ומותר בהנאה. ואסור באכילה מד"ס וכו' עכ"ל, והנה הב"ח ביו"ד סי' פ"ז הקשה ע"ז מהא דתנן כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים ודייק הש"ס חולין (קד.) הא בשר עוף אסור מן התורה ומשני רב אשי מהם מד"ת ומהם מד"ס, משמע דגם בשר עוף דרבנן אסור בבישול והש"ך שם כ' לתרץ דהאי לבשל לאכול הוא כמו"ש הה"מ כאן, ובאמת שכן כתב הרשב"א, אלא שכ' דאכילה בכלל בישול הוא, אבל לומר שיהא מוציא בשול מן הכלל זה ודאי דחוק מאד. ולענ"ד הב"ח צדק מאד בדיוקו, אבל גם דברי רבנו צדקו יחדיו, ובודאי אי אפשר להוציא לשון לבשל ממשמעותו ולומר דהאי לבשל היינו לאכול ולא לבשל:
ב) והנראה בזה, ראשית אביא ראי' לדעת רבנו דבשר עוף בחלב מותר בבישול, א' מגמרא דביצה (ו ע"ב), שהביאה רבנו בסמוך ה"ו, השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב דיש לדייק אחר שבכל מקום נקט לשונו לבשל בחלב מדוע שינה לשונו כאן וקאמר לאכלן בחלב, א"ו דאדרבה דלשון לבשל משמע ג"כ בישול וע"כ כיון דהא דמתיר הש"ס שם לאכול ביצים גמורות בחלב, אף דביצת נבלה שכמוה נמכרת בשוק אסורה הוא משום דבשר עוף בחלב דרבנן, כמו שכת' התוס' שם ד"ה ביצים, וכ"כ התוס' חולין נ"ח בשם בה"ג, א"כ כיון דהאי תנא ס"ל דבשר עוף בחלב דרבנן ע"כ לא נקט לבשלן, משום דלבשל גם בשר של עוף מותר בחלב כמו שכ' רבנו כאן, וע"כ נקט דווקא לאכלן שבזה דווקא ביצים גמורות מותרות אבל לא בשר עוף, והנה אדרבה מלשון ברייתא זו מוכח אחת שהיא שתים דלשון לבשל משמע ג"כ בישול וג"כ כדעת רבנו דבשר עוף בחלב מותר בבישול:
ג) עוד נראה דיצא ליה לרבנו דין זה מכח קושית התוס' בחולין שם דמדייק מהא דכל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים דבשר עוף אסור מדאורייתא דלא כר"ע דס"ל שאינו אסור אלא מדרבנן, והקשו התוס' שם מנ"ל למידק דאסור מדאורייתא ודלא כר"ע דילמא כר"ע ומדרבנן, ויעו"ש שנדחקו בזה וכמעט לא מצאו מענה נכון לקושיתם, ויעוי' לח"מ כאן ד"ה וכן, ומכח קושית התוס' יצא ליה לרבנו דבשר חי' ועוף דרבנן מותר בבישול, וע"כ שפיר דייק רב יוסף שם דלא כר"ע, ועוף אסור מדאורייתא מדאמר שאסור לבשל ואם הי' בשר עוף בחלב מותר מן התורה הי' מותר בבישול, וכדעת רבנו, והכל אדרבה מכח דיוק הלשון דלבשל שאינו יוצא מפשוטו משמע ג"כ איסור בישול, וזה היפך דעת הה"מ והש"ך בדעת רבנו:
ד) אולם מה שעומד לנגדנו לפ"ז היא קושית הה"מ והב"ח מהא דמשני ר"א מהם מד"ת ומהם מד"ס א"כ מוכח דגם בשר עוף דרבנן אסור לבשל אם נפרש לשון לבשל כפשוטו, ולזה אני אומר ודאי כן הוא דלר"א אסור לבשל גם בשר עוף בחלב וכפשוטו, ואעפ"כ נוחין דברי רבנו שפסק דלא כוותיה והוא, דטעם רבנו הא דלא גזרו בישול, בעוף כמו איסור אכילה הוא משום דגזרו עוף אטו בהמה שלא יבאו לאכול גם בשר בהמה בחלב כמו שכ' רבנו כאן, א"כ כ"ז באכילה דהוי דבר המצוי וגזרו אטו בהמה, אבל אחר שגזרו על אכילת בשר עוף בחלב שוב אין צריך לגזור על בישולו שכיון שאסור באכילה שוב בישולו שלא לשם אכילה הוי' מילתא דלא שכיחא ומילתא דלא שכיחא ל"ג בה רבנן כדאמרינן בכמה דוכתי. מיהו כ"ז דאפשר לגזור איסור אכילה ולא איסור בישול הוא דווקא אם איסור אכילת בשר בחלב דאורייתא הוא מצד עצמו ולא משום איסור בישול כמו דילפינן מג' פעמים דלא תבשל א' לאיסור אכילה ואחד לאיסור בישול וכו', שאפי' הי' הבישול מותר היתה אכילתו נאסרת לבדה, ואינן תלויות זו בזו, וע"כ שייך שפיר לאסור בעוף איסור אכילה בלא איסור בישול, כיון שאין איסור אכילה תלוי באיסור בישול כלל:
ה) אולם כ"ז לדידן, אבל לרב אשי דס"ל לקמן (קיד ע"ב) דאיסור אכילת בשר בחלב הוא משום דלא תאכל כל תועבה והיינו משום דאסור בבישולו ע"כ אם בישל הוי תועבה, נמצא דעיקר איסור אכילה לא נאסר כלל בתורה מצד עצמו אלא הוא תלוי באיסור בישול והוא גורם את האיסור אכילה, וא"כ אם היינו אומרין דעוף מותר בבישול לא הי' מקום לאיסור אכילתו, כיון דליכא תועבה בבישולו מהכ"ת יאסר אכילתו, כיון דגם בשר בהמה בחלב לא הי' נאסר באכילה אם לא הי' איסור בבישול, וא"כ מדמצינו לר"ע דס"ל דבשר עוף בחלב אסור מדרבנן ע"כ גם בישולו אסור, וכיון שבישולו אסור שפיר יש לאסור גם באכילה משום תועבה דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון, וא"כ א"ש, דווקא רב אשי לטעמיה דס"ל דאיסור בשר בחלב הוא משום איסור בישול דהוי תועבה ע"כ לדידיה שפיר מוכח דבשר עוף בחלב דרבנן אסור ג"כ בבישול, ושפיר מסיק דמשנתנו דכל הבשר אסור לבשל הוא הן מד"ת הן מד"ס דגם בשר עוף בחלב דרבנן ג"כ אסור לבשל ממש כפשוטו, אבל רבנו ז"ל שפסק דלא כרב אשי ואיסור אכילת בב"ח אינו כלל מטעם דלא תאכל כל תועבה ואין איסור האכילה כלל מכח איסור הבישול שפיר פסק דעוף בחלב מותר לבשל אף שאסור באכילה, וס"ל דבאמת בזה נחלק רב יוסף דמדייק דבשר עוף דאורייתא, והיינו משום דאי מדרבנן לא הי' צריך לאסור לבשל ומתניתין דאוסר גם בבישול ע"כ דמדאורייתא, והיינו משום דס"ל דאיסור אכילת בב"ח נפקא לן ממקום אחר ולא מלא תאכל כל תועבה ע"כ דייק כנ"ל: והא דפסק רבנו דבשר עוף בחלב דרבנן אף דלפ"ז דלא פסק כר"א א"כ סתם משנתנו דלא כר"ע ועוף בחלב מדאורייתא, והיינו משום דהוי סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם, ומוכח מסוגיות הש"ס דהלכה כר"ע חדא מהא דתני אקרא שם דעוף וגבינה נאכלין באפיקורן דמוכח דס"ל דבשר עוף בחלב דרבנן וכמו שכ' התוס' שם ועוד מוכח כן מהא דביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב דמזה מוכח דס"ל כר"ע כמו שכ' לעיל, ומוכח ג"כ דהכי הלכתא מהא דפריך הגמ' בביצה שם על רב בפשיטות מברייתא זו, הרי שהש"ס תפס בפשיטות דהלכה כר"ע, ודוק בכ"ז כי נכון הוא בעז"ה: