אור ברסלב
שות מרחשת א › סימן טו

שות מרחשת· רבי חנוך העניך אייגש

א · סימן טו

סימן יד

ביאור דברי הגמ' בסוכה ז':

א) בסוכה (ז.) אמרינן אמר רבא וכן לשבת מיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת, ויעוי' רש"י שם דמהני האי דופן דליהוי רשות היחיד ולא הוי רשוה"ר, ולענ"ד צ"ע הא בשבת ה' אמרינן דרשוה"ר מקורה פטור משום שאינו דומה לדגלי מדבר, א"כ בלא"ה לא הוי כאן רשוה"ר משום דמקורה הוא מסכך הסוכה ולא מהני האי טפח ולא מידי, ואם נאמר דעכ"פ מדרבנן אסור גם רשוה"ר מקורה דהוי כרמלית ומהני האי מיגו כי היכי דליהוי רשוה"י ויהי' מותר לטלטל אף מדרבנן, א"כ מאי האי דקאמר כאן אבל מקילתא לחמירתא לא, אדרבה הא דאמרינן מיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת קילא טפי דאין כאן אלא איסור דרבנן משא"כ מיגו משבת לסוכה הוי מצו"ע דאורייתא, אלא דלפי מה שכתבו התוס' כאן ע"ב דגם בסיכך על גבי מבוי שיש בו לחי אין צריך האי מיגו אלא מדרבנן דמדאורייתא בלא"ה איכא ג' מחיצות אלא מדרבנן בלא לחי אסור, והוי זה מיגו לענין סוכה דג"כ אין צריך טפח שוחק אלא מדרבנן, יעו"ש בתוס', אבל עכ"פ תרווייהו דרבנן ואין כאן קילתא וחמירתא:

אולם הי' אפשר לומר אף דכאן מותר בטלטול מדאורייתא, מ"מ נפק"מ משום האי מיגו ג"כ לדאורייתא שנעשה סוכה זו רשוה"י גמורה, ואם זרק מרשוה"ר לתוכה חייב חטאת, וא"כ הוי האי מיגו לדאורייתא ושפיר אמרינן כאן דהוי מקילתא לחמירתא דמהני האי מיגו דהוי דופן לענין סוכה גם לענין שבת לשוויה רשוה"י דאורייתא: ב) אבל מתוך דברי הר"ן כאן שכתב שאפי' בסוכה שאסור לטלטל בה מדאורייתא כגון שפרוץ מרובה על העומד וכו' אפ"ה בשבת דסוכה שרי משום מיגו וכו', ומבואר מדבריו דבסוכה זו הי' אסור לטלטל מן התורה אי לאו האי מיגו, וזו ודאי קשה איזה איסור תורה הי' כאן אף אם לא היינו אומרין מיגו כיון שהסוכה מקורה ולא הוי רשוה"ר מדאורייתא כלל:

ואולי נאמר בדעת הר"ן ז"ל דבסוכה אף שמקורה היא מ"מ לא חשיבא משום זה רשוה"ר מקורה שיהי' פטור לפמש"כ הר"ן ז"ל עצמו לקמן בפירקין בסיכך ע"ג אכסדרה דמשו"ה לא אמרינן בסוכה עצמה פי תקרה יורד וסותם, דלא אמרינן כן אלא בבנין קבוע אבל לא בסוכה דעראי בעלמא היא יעו"ש, ולפ"ז יש לומר הכנ"מ אף דרשוה"ר מקורה פטור היינו דווקא היכא דקרויו הוא דרך בנין קבוע, אבל בסוכה דעראי בעלמא היא לא חשיבא משום זה מקורה וכמאן דליתא דמי:

ג) ובזה הנני אומר ליישב מה שקשה לי בדברי התוס' ע"ב שכתבו דמיירי במבוי סתום משלש רוחות וכגון שסיכך לצד הלחי ולפנים לצד הבתים שברוח ג' לא סיכך דהשתא אין לסוכה זו אלא שתי מחיצות ולחי אחד יעו"ש, ונתקשיתי בה טובא כיון שהמבוי מקורה משתי רוחותיו א"כ המבוי בלא"ה ניתר מטעם קורה כדין קורה שנתונה על גבי מבוי ולא מועיל הלחי ול"מ להתרת המבוי, וא"כ מאי שייך מיגו דמהני לענין שבת הא לא מהני ולא מידי דהמבוי בלא"ה יש לו קורה וניתר בקורה, ואף אם ת"ל שסיכך בקנים דקים ואינם בריאים כדי לקבל אריח לרחבו שאין זה קורה להתרת מבוי, מ"מ הא קימ"ל בעירובין י"ב שקורה רחבה ארבעה אע"פ שאינה בריאה, ומשמע שם אפי' בקנים ובקשים משתרי כל שרחבה ארבעה, א"כ סוכה זו שמשכה ז' טפחים אף אם סיכוכה אינה בריאה לקבל אריח ג"כ כשרה להתרת המבוי וא"כ הלחי לא מהני ול"מ ומאי מיגו שייך הכא:

ד) וסבור הייתי לומר לפמש"כ הרא"ש כאן שהגירסא הוא רבה ולא רבא, ולפ"ז י"ל דרבה לטעמיה דס"ל למעלה (ב ע"ב) שסוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה כשרה כשהדפנות מגיעות לסכך ומיירי הכא ג"כ כשהסוכה גבוהה למעלה מכ' דמ"מ כשרה כיון שהמחיצות המבוי מגיעות לסכך, אבל המבוי לענין שבת לא מתכשר בשהקורה למעלה מכ', דקורה שהניחה למעלה מכ' פסולה אף בדפנות מגיעות לסכך כמו שכ' התוס' למעלה (ב ע"ב), וא"כ שפיר צריך לחי כדי להתיר המבוי והוי שפיר מגו: אבל כד נעיין בזה יש להסתפק לפמ"ש התוס' לעיל שם דמשו"ה בקורה שהיא למעלה מכ' פסולה אף בשהדפנות מגיעות להקורה, משום שקורה שאינה רחבה אלא טפח לא שליט בה עינא משא"כ בסוכה דרויחא טובא וכ"כ הר"ן, ולפ"ז בקורה שהיא כל משך סוכה י"ל דמהני שפיר אף בשהיא למעלה מכ' וכמו סוכה:

השמטות והוספות נ"ב עיין שבת צ"ח והא עגלות דמקורות הוי ואמר המעביר ד"א ברשוה"ר מקורה פטור יעו"ש. משמע דגם עגלות היו חשובות מקורות אף שאין לך בנין עראי גדול מזה אם לא שנאמר כמו דאמרינן בעירובין (נה ע"ב) כיון דכתיב בהו עפ"י ד' יחנו ועל פי ד' יסעו כמאן דקביעי להו דמי. וכעין זה בירושלמי שבת פ"ז ה"ב וכיון שהיו חונין ונוסעין עפ"י הדבור כמו שהיא לעולם יעו"ש והנ"מ עגלות מקורות כמאן דקביעי דמי. ע"כ:

ולכאורה מל' הגמ' בעירובין (ג.) רחבה אע"פ שאינה בריאה ואם יש לה אמלתרא אפי' בגבוהה מכ' כשרה, משמע לכאורה דדווקא באמלתרא כן אבל ברחבה ד' לא מהני יותר מכ' מדלא עריב ותני להו בהדדי דרחבה אע"פ שאינה בריאה כשרה ג"כ בגבוהה מכ', ולפ"ז א"ש תירוצנו הנ"ל:

אבל ראיתי בירושלמי פ"ק דעירובין דאמר התם דמבוי מקורה א"צ כלום ואם יש לה מלתרא רחבה ד' כשרה ויעו"ש במפרשיו דהיינו למעלה מכ', ומבואר בהדיא דברחבה ד' כשרה אפי' בלמעלה מכ'. שו"ר להערוך על הא דאמרינן שם מאי אמלתרא פסקי דארזא שמפרש היינו רחבה ד' יעו"ש הרי מבואר גם בגמ' דידן שרחבה ד' כשרה אף למעלה מכ' ונדחה תירוצי הנ"ל:

אכן לפי דברי הר"ן שהבאתי דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם בסוכה משום דעראי בעלמא היא, לפ"ז א"ש דהא עיקר מאי דאמרינן שקורה מתרת במבוי הוא משום דאמרינן פי תקרה יורד וסותם בין למ"ד משום היכר בין למ"ד משום מחיצה, כדמוכח בעירובין (ח ע"ב) חודו החיצון וכו' חודו הפנימי יורד וסותם, ויעו"ש ה' א' וברש"י ד"ה ומ"ד, ולפ"ז בסוכה דלא אמרינן בה פי תקרה יורד וסותם משום דעראי היא לא מהני להיות קורה להתרת המבוי, וע"כ צריך הלחי להיתר המבוי ואמרינן שפיר מיגו: ה) אולם פירוש הערוך דאמלתרא היינו שרחבה ד' תמוה לי שא"כ מאי האי דקאמר שם בעירובין והרי סוכה דנפישי משכי וקאמרי רבנן דלא, ולפירושו דפסקי דארזי היינו רחבה ד' הא כה"ג גם בסוכה כשרה בלמעלה מכ' אם הדפנות מגיעות לסכך אלא שבקורה שהיא טפח דפנות מגיעות לקורה לא מועילות אבל ברחבה ד' דרויחי שפיר הוי כמו סוכה, ומאי מקשה מסוכה אדרבה דזה הוי ממש כמו בסוכה:

ועוד יותר יגדל הפלא הלא מארא דשמעתא מאי אמלתרא פסקי דארזי הוא רב דימי אמרי במערבא ובמכילתין סוכה (י.) איתא כי אתא רב דימי אמרי במערבא אם אין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות א"ב יעו"ש, דמוקי מחלוקת ר"י ורבנן באם אין דיורין בעליונה היינו ביכולה לקבל כרים וכסתות ע"י הדחק, וברי"ף ריש פירקין הוכיח מסוגיא זו דקימ"ל כרבא דמחלוקת ר"י ורבנן בסוכה שהיא למעלה מכ' הוא משום דר"י ס"ל דסוכה דירת קבע היא ולרבנן דירת עראי היא ולמעלה מכ' דירת קבע היא, יעו"ש במלחמות ובר"ן שפירשו כן כוונת הרי"ף, ומוכח מזה דר"ד אמרי במערבא ס"ל דמחלוקת ר"י ורבנן בסוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' הוא משום דלר"י סוכה דירת קבע היא ולרבנן דירת עראי בעינן יעו"ש, ולפי טעם זה אפי' בדפנות מגיעות לסכך ג"כ פסולה בגבוהה מכ' כמבואר בריש פירקין, ולפ"ז עוד יותר יקשה מאי מקשה מסוכה דנפיש משכיה הא לר"ד אמרי במערבא אין הטעם דסוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' שפסולה משום דלא שליט בה עינא אלא משום דדירת עראי בעינן, משא"כ בקורה דמשום היכירא כיון דנפיש משכיה איכא היכירא דשליט בה עינא:

ו) והנראה ביישוב קושיתנו זו ועל שיטת הערוך דס"ל דברחבה ד' כשרה הקורה אפי' היא למעלה מכ', והוא עפ"י המבואר בעירובין (ד ע"ב) מחלוקת אם מותר להשתמש תחת הקורה, ואיתא שם מחלוקת אביי ורב יוסף באם בא למעטו דלרב יוסף ממעטו טפח ולאביי ארבעה טפחים, ומפרש התם טעם מחלקתן דאביי ס"ל אסור להשתמש תחת הקורה וההיכר הוא לבראי להעומדים חוץ מהקורה וע"כ צריך מקום ד', ולר"י הוא דס"ל שמותר להשתמש תחת הקורה וההיכר הוא להעומדים תחת הקורה וע"כ סגי בטפח, ומבואר מזה דלמאן דאסר להשתמש תחת הקורה עיקר ההיכר הוא להעומדים לבראי הרחק מן הקורה, והנה מאי דאמרינן כשהדפנות מגיעות לסכך אפי' למעלה מכ' שלטא בה עינא הוא משום שכל שאין אויר מפסיק בין מחיצות לסכך שאין כאן אויר לפזר חוש הראי' העין שולטת גם למעלה מכ', כמוש"כ הב"י בטור ה' חנוכה סי' תרע"א לדעת רבנו יואל שבנר חנוכה שהניחה למעלה מכ' כשרה בבית, כיון שהכותלים מגיעים לגג הבית דכיון שאין אויר המפסיק בינתים האדם יוכל להביט למעלה כל מה שירצה, ולפ"ז בקורה כיון שאסור להשתמש תחת הקורה וההיכר הוא לאותן העומדים חוץ מהקורה, והא חוץ מהקורה שולט שם האויר ומפסיק ומפזר חוש הראי' א"כ אף בקורה רחבה לא מהני למעלה מכ' כיון שיש שם אויר שולט להפסיק את הראי'. ולפ"ז י"ל שקושית הגמ' בעירובין מ"ש מסוכה הוא למ"ד אסור להשתמש תחת הקורה, ע"כ לא מהני מידי רוחב הקורה כיון שצריך ההיכר לאותם העומדים חוץ מהקורה וחוץ מהקורה שולט האויר ומפזר חוש הראי', אבל התוס' והר"ן בסוכה שחלקו בין סוכה למבוי משום דקורת המבוי קצרה הוא משום דאנן קימ"ל מותר להשתמש תחת הקורה וההכר הוא להעומדים תחת הקורה ושם אין אויר מפסיק, וע"כ ברחבה ד' שפיר שלטה בה עינא גם למעלה מכ' והוצרכו לחלק משום דמבוי קצרה היא הקורה, וזוהי שיטת הערוך דברחבה ד' מהני גם למעלה מכ':

ולפ"ז יש לקיים תירוצנו הנ"ל דרבה לטעמיה דסוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' כשרה כשהדפנות מגיעות לסכך, ומיירי הא דסיכך ע"ג מבוי בשהסוכה היא למעלה מכ' שהסוכה כשרה משום שהדפנות מגיעות לסכך, והסיכוך לא מהני להתיר משום קורה, משום די"ל דרבה ס"ל שאסור להשתמש תחת הקורה, ובקורה למעלה מכ' פסולה אף בקורה רחבה, וההכשר הוא רק משום לחי, ונוחין דברי התוס' בסוכה הנ"ל: ז) ובדברי הר"ן שכ' דמשו"ה ל"א פי תקרה יורד וסותם בסוכה משום דסוכה דירת עראי היא ולא חשובה תקרתה לומר בה פי תקרה וכו', א"כ איך אמרינן כאן מיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת אדרבה דזה דהוי סוכה מיגרע גרע משום דהוי עראי בעלמא ולא חשובה כלל, כמו בפי תקרה וכו':

ונראה דעד כאן לא כתב הר"ן דבסוכה דהוי עראי בעלמא ל"א פי תקרה וכו' אין זה אלא בסכך הסוכה, לפמש"כ התוס' (ב.) ד"ה כי עביד דנהי דלא חיישינן בדפנות אם עביד להו קבע, מ"מ בסככה שעיקר סוכה על שם הסכך לא מתכשרא עד דעביד לה עראי יעו"ש, ולפ"ז ניחא דדווקא בפי תקרה וכו' שהוא בסכך הסוכה שבו צריכין אנו דווקא עראי ולא קבע ע"כ לא חשובה ולא אמרינן בה פי תקרה, משא"כ בדפנות דלא חיישינן אי עביד להו קבע שפיר אית בהו חשיבות ואמרינן בה מיגו דהוי דופן לענין סוכה הויא דופן לענין שבת:

ח) ובזה אני אומר ליישב מה שהקשו רבותינו האחרונים ז"ל בהא דאמרינן מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה, הא אמרינן לקמן כ"ג דבעינן סוכה הראוי' לשבעה, וכאן הא אינה ראוי' רק לשבת שבסוכה ולא לכל שבעת ימי החג, אולם לפמש"כ י"ל ג"כ דהא דבעינן סוכה הראוי' לשבעה אינו אלא לענין הסכך, שכל סוכה הנזכר בכתוב סכך משמע, כמו שכ' רש"י בסוכה (יב.) ד"ה וכולן, וכ"כ הרא"ש לענין איסור עצי סוכה דכל מאי דדרשינן מחג הסוכות היינו דווקא בסכך יעו"ש, וע"כ דווקא בעושה סוכה על גבי בהמה שאינו יכול לעלות עליה ביו"ט גם סכך הסוכה הוא בפסול, שכל הסוכה והסכך בכלל עומדת בפסול, משא"כ בכאן שבשבת יש כאן מחיצות שלמות אלא שאין המחיצות ראויות לאחר השבת, אבל הסכך הוא ראוי וכשר לכל שבעה ורק המחיצות אינן ראויות לשבעה, ובהן לא בעינן כלל שיהו ראויות לשבעה דחג הסוכות בסכך הוא דכתוב ולא במחיצות. ולר' יאשיה (ז ע"ב) דס"ל מחיצות כסכך בעינן ולדידיה כתב הראבי"ה במרדכי שכל דיני סכך בעינן גם במחיצות ואף פסולת גרן ויקב, לדידיה באמת סוכה כזו פסולה תהוי משום דלא הוי סוכה הראוי' לשבעה משום שהמחיצות אינן ראויות לשבעה ופסול הוא לר' יאשיה:

ט) ובזה נוחין לי דברי התוס' שם ד"ה שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים שכתבו וז"ל, אין זה כר' יאשי' דבסמוך דבעי מחיצות כסכך צלתו מרובה מחמתו עכ"ל. שתמוה למאי הוצרכו להשמיענו כזאת שהרי מילתא דפשיטא היא דלר' יאשי' אינו כן, ולפמש"כ נראה שבאו לתרץ מה שיש להקשות מאי פריך אביי מברייתא דיתרה שבת על סוכה וכו' מאי לאו יתרה שבת דסוכה אסורה ול"א מיגו, הא מצינן לאוקמי ברייתא זו כר' יאשי' ולדידיה ודאי ל"א מיגו משום דמ"מ פסולה מפני שאינה סוכה הראוי' לשבעה דלדידיה גם במחיצות בעינן שיהו ראויין לשבעה, ולק"מ מזה על רבא, וע"כ כתבו התוס' שאין זה כר' יאשי' וכו' והיינו משום דע"כ ליכא לאוקמי ברייתא זו כר' יאשי' דהא מכשיר כאן בשאין בין קנה לחבירו ג' טפחים וזה אינו לר' יאשי', וע"כ ברייתא זו דלא כר"י ושפיר מקשה מכאן לרבא אמאי ל"א מיגו והר"ז נכון: ובק"נ פ"ק סי' י' הקשה לר"י לפמש"כ הראבי"ה דלדידיה כל פסולי סכך פסול גם בדפנות, א"כ למאי נאמרה לדידיה הלכתא דדופן עקומה בסכך פסול, ויעו"ש מש"כ בזה, ולדעתי נראה פשוט דש"ס ערוך הוא לעיל (ד.) היתה גבוהה מעשרים אמה ועשה איצטבא באמצע דאמרינן דופן עקומה, והא בזה ליכא פסול סכך כלל בדפנות, ואעפ"כ הי' פסול אי לאו הלכתא דדופן עקומה:

י) ומכח מאי שכתב הראבי"ה דלר' יאשי' בעינן פסולת גרן ויקב גם במחיצות אני אומר שמזה מוכח ג"כ כמו שכ' רבותינו הראשונים ז"ל, שזה שאמר אביי שם ע"כ כולהו ס"ל דסוכה דירת קבע בעינן שאין זה אלא שיטה ואין אחד מודה בדינו של חבירו, כמו שכ' התוס' והר"ן שם, שאביי חשיב שם שר"י ור' יאשי' ס"ל דירת קבע בעינן ע"כ צ"ל שר' יהודה אינו מודה בדינו של ר' יאשי' דמחיצות כסכך בעינן, דלדעת ר' יאשי' בעינן גם בדפנות פסולת גרן ויקב, א"כ לר' יהודה דס"ל לקמן (לז ע"ב) שסוכה אינה כשרה אלא בסכך של ד' מינים, ואם נאמר שהמחיצות כסכך בעינן א"כ גם המחיצות צריכות להיות מד' מינים, וזה אינו לר' יהודה שהרי פרכינן שם לר"י מקרא דעזרא ומשני ההיא לדפנות, אלמא לר"י כשר לדפנות מה שפסול לסכך וזה אינו לר' יאשי', ומוכח ע"כ מזה דלא ס"ל כחדא בכולהו:

יא) אולם אי קשיא לי הא קשיא לי, איך חשיב אביי לר' יאשי' דס"ל דסוכה דירת קבע בעינן אדרבה הא מכח זה דס"ל דמחיצות כסכך בעינן ע"כ דבעינן דווקא דירת עראי לפמש"כ התוס' לעיל שעיקר סוכה על שם הסככה ובסככה ודאי לא מתכשרה עד דעביד לה עראי, ולפ"ז כיון דבסכך בעינן ודאי עראי, א"כ לריא"ש דמחיצות כסכך גם בהדפנות בעינן שיהו עראי, ואיך מוכיח מכאן דדירת קבע בעינן שהרי זה ההיפך מן הקצה אל הקצה:

שבתי וראיתי דלק"מ, די"ל שזה שכ' התוס' דסככה ודאי לא מתכשרא אלא בעראי לא כתבו כן אליבא דידן דס"ל דסוכה דירת עראי בעינן בזה חילקו שזה שיכול לעשות הדפנות אפי' מחיצות של ברזל אין זה אלא בדפנות משום דלא בעינן בדפנות עראין ממש אלא ראויין לדירת עראי ולא למעלה מכ', אבל בהסכך שהוא עיקר הסוכה ועל שם הסכך נקראת סוכה בזה בעינן שיהא עראי ממש ולא קבע, וכ"ז לדידן דס"ל דירת עראי בעינן, אבל לר"י דס"ל דסוכה דירת קבע היא ס"ל שגם הסכך בעינן קבע, וע"כ לריא"ש דס"ל דדפנות כסכך מוכח דס"ל דסוכה דירת קבע היא ולדידיה בין הדפנות בין הסכך צריכין להיות קבע ולא עראי בעלמא:

וראי' לדבר דלר' יהודה דס"ל דירת קבע בעינן ס"ל שגם הסכך בעינן קבע מהא דאיתא לקמן (כא ע"ב) בשסמך הסוכה על כרעי המטה שר"י פוסל משום דדירת קבע בעינן, ומ"מ קאמר אביי שם לא שנו אלא סמך אבל סיכך ע"ג המטה כשרה, ופירש"י היינו שסמך הסכך ע"ג יתדות ורק המטה נעשה דפנות להסוכה שאז כשרה משום שהסכך הוא קבוע, הרי מבואר ההיפך שעיקר הקבע לר"י צריך להיות בהסכך אבל לא בהדפנות, אלא ודאי כדאמרן שהתוס' לא כתבו כן אלא לחכמים דר"י דס"ל דירת עראי בעינן: אבל לפ"ז תשאר קושית התוס' שם אמאי הוו גשמים סימן קללה בחג יחזקנו בנסרים לר"י, והא ר"י ודאי ג"כ ס"ל דסימן קללה הוא שהרי בתענית (ב.) ס"ל שאינו מזכיר גבורות רק ביו"ט האחרון של חג יעו"ש, וצ"ע:

תוכן העניינים

שות מרחשת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה