שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי
יורה דעה · שאלה ד
מי שאמר שבועה שלא אוכל פת חטים ושעורים בלבד אם חייב על כל אחת וא' דיש מקום לו' דחייב על כל א' ואחת משום דהול"ל שבועה שלא אוכל פת סתם וממילא נאסר בפת חטים ושעורים וכמו שפסק הש"ע בסי' רי"ז ע"ש וא"כ מדקאמר לישנא יתירה ופרט פת חטים ושעורים ודאי דחייב ב' כמו שבועה שלא אוכל ושלא אשתה הואיל דהשתייה בכלל אכילה ופרט ואמר ושלא אשת' חייב ב' או דילמא דהכי פי' דבריו חטים לאכול ושעורים לכוס וכמו שאמרו בגמ' ודילמא פת חטים לאכול וש ושעורים לכוס וא"כ לא הוי לישנא יתירה דמוכרח לו' הכי שרוצה לאסור עצמו בפת חטים ושעורים לכוס או דילמא דהא דקאמר בגמרא ודילמא פת חטים לאכול ושעורים לכוס אינה אלא דחייה בעלמא איתמר אבל לענין דינא בודאי לאכול קאמר אפי' שעורים והוי שפיר לישנא יתירא וחייב ב':
תשובה נראה דדין זה הוא פלוגתא דקמאי הביאם הר"ן בחידושיו פ"ג דשבועות וז"ל יש מי שאומר שאין הדין כן אלא כל מאי דאמרי' לפום דעתיה דנודר קאמ' דדילמא אינו טועה בהכי אבל בודאי לאו דינא הכי אלא מי שאמר פת חטים ושעורים אינו אסור אלא בפת שהפת מושך את כולם וכו' והרמב"ן ז"ל כת' שבאלו וכיוצא בהם סתם נדרים הם ופירושן כפי מה שלבו גומר ושואלים אותו ואם אמר איני זכור דנים בהם להחמיר ומיהו אם לשון אותם בני אדם ידוע כלל גדול אמרו בנדרים הלך אחר לשון בני וכן בשבועות עכ"ל עש"ב א"כ איפה מי שאמר שבועה שלא אוכל פת חטים ושעורים לס' יש מי שאומר חייב ב' כשאכל פת חטים ופת שעורים ולהרמב"ן שואלי'. אותו אם אומר שדעתו היה בפת שעורים ג"כ חייב ב' דהוי לישנא יתירה אבל אם אומר שדעתו היה שעורים לכוס א"נ שאינו זוכר שהדין הוא שאסור בשעורים בין לאכול בין לכוס אם אכל פת חטים וכס שעורים או פת שעורים נמי אינו חייב אלא א' דלא קאמר לישנא יתירא דמוכרח לומר הכי שרוצה לאסור עצמו בשעורים לכוס א"נ בין לכיס בין לאכול ודו"ק:
נאום אבי"ע ס"ט