אור ברסלב
שות מר ואהלות חשן משפט › שאלה לד

שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי

חשן משפט · שאלה לד

שאלה לג

ראובן ושמעון נשתתפו זה עם זה זה נתן קרן מנה וזה נתן קרן מאתי' לזמן קצוב בקגו"ש וש"ח ובתוך זה הזמן בעל המנה הוציא הוצאות ועשה מטלטלי בית ונשא אשה ומשך כל הקרן שהניח ואח"כ נעשה הפסד ג"כ במשא ומתן גם הוציא עוד הוצאות מן הקרן של השיתוף ולא נשאר מן הקרן של חבירו ואפילו חצי שיעור ומת וחלי"ש בעל המנה ועמדה האלמנה שהיא מוחזקת במטל' הבית ועשתה תפיסה במטלטלי הבית ובמלבושים של בעלה ובא השותף טעון דכיון דמעות השו' הם מעורבים יחד והשני קרנים משועבדים זה לזה א"כ כל מה שעשה מטלטלים הוא מקרן שלו ועוד דאני קודם לאשה בשט"ח ואני גובה תחילה ומה שישאר תגבה לכתובתה יורנו המורה כיצד הדין נותן ושכמ"ה:

תשובה מה הלשון אומרת. וכזאת מדברת מה אענה ומה אומר משו' דלא גמר. וניבו נבזה. משום דלא חזי. ומה מיני לערוך שיחה דמחזי. ברמות רוחא. קשי' לרישא:

דבר שפתים לית בהו ממשא. זאת אשיב אל לבי. אף רוחי בקרבי. כי תור' היא ומודע לבינה. להבין ולהורות דרך אמונה ואני אמרתי אגלה. הני מילי. כנושא ונותן בדבר הלכה. משנה שאינה צריכה. וה' אלהים אמת ינחנו בדרך אמת וזאת תשובתי. מה שתעלה מצודתי. ואען ואומר עיקרן של דברים ושורשם פתוח בפרק המקבל דק"ד ע"ב אמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה השתא דאמרת אי בעי למשתי בה שיכרא שפיר רבא אמר להני קרו לה עיסקא דאם מת לא יעשה מטל' אצל בניו ולא למשתי שכרא וכו' וכתב רש"י שם וז"ל דטעמא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח משום דמעיקרא לא עלייהו סמך דלאו למגבי מנייהו. אוזיף ליה שהרי בידו להוציאן אבל הני אין בידו להוציאן וסמך עלייהו עכ"ל ופסק הרי"ף שם כרבא וכתב וז"ל הלכך אי איכא סהדי דמהני מטלטלי הם מחמת ההוא עיסקא נינהו שקיל להו מלוה בלא שבועה ואי איכא עליה ש"ח או כתובת אשה ולית נכסי למיתן להו לית להו מהני מטלטלי כלום אלא שקיל להו מרייהו לחודיה דדיליה נינהו דלא יהיב ליה אלא לאעסוקי בהו לחוד וכיון דמת הדרא עיסקא למרא עכ"ל וכ"כ הטור י"ד סימן קע"ז עש"ב:

והנה כל זה בעיסקא דאמרינן דלהכי קרו לה עיסקא כדי שלא יעשה מטלטלין אצל בניו אבל שותפות שהניח כל אחד קרן בפ"ע צ"ל אם נעשית מטלטלים וגובה ב"ח או לא ומדברי הסוגיא ורש"י ז"ל שהבאנו מוכח להדיא דדינם שוה שהרי היא טעמא דאין נעשה מטלטלין אצל בניו דטעמא דמטלטלי דקיימי לא משתעבדי לב"ח משום דבשעה שהלוהו לאו למגבי מאלו המטלטלין הלוהו דאלו בידו להוציאן אבל עיסקא אין בידו להוציאה ומ"ה סמך עלייהו וגובה ואין אשה וב"ח גובי' כלום וכמו שכתב רש"י כן להדיא וא"כ הה"נ לשותפות כיון דאין בידו להוציאן ממעות השותפות ד"נ סמך עלייהו ואינם נעשים מטלטלים אצל בניו ואין אשה וב"ח גובים ממעות השותפות. וכן ראיתי בתשובת מהריב"ל ח"א סימן נ"ו שכתב וז"ל מילתא דפשיטא הוא דאין מועיל תפיסת האשה בממון השותפו' וכמו שכתב האלפסי בפ' המקבל וכו' ואין לחלק בין עיסקא לשותפו' וכו' עכ"ל וטעמו כמו שכתבתי וכן נראה מדברי המבי"ט ח"א סי' קמ"ט דמוכח דשותפות דיניה כעיסקא לענין זה עש"ב:

וראיתי להרב כנה"ג ח"מ ח"א סימן ק"ח הגהת הטור אות נ"ה כתב וז"ל כתוב בתשובות דשייכי להלכות שותפים ודין נשים אם נשתנית הפרקמטיא וכו' וכת' מהר"א גאליקו בתשובה וכו' ואפי' שבתשובה הנז' כתוב שגובה המחצית היינו בעיסקא אבל בשותפות אינו גובה כלום וכו' עכ"ל. ולכאורה דבריו תמוהים דאמאי בשותפות אינו גובה כלו' דמשמע מע אפי' ממעות השותפות ואי אפשר לומר דס"ל דאין דין העיסקא כדין השותפות. ובשותפות נעשית מטלטלים אצל בניו ואין מטלטלי דיתמי משתעבדי עבדי לב"ח דזה ליתא חדא מהא דכתיבנא לעיל דעיסקא ושותפות דינם שוה ועוד דאפילו הם מטלטלי דיתמי הא האידנא גובין ואפילו ממטלטלי דיתמי וכמבואר בטור ח"מ סימן ק"ח וי"ל בזה ודו"ק:

אמנם יש לחלק ולומר דהא דאמרינן דאם איתא להאי עיסקא או שותפו' בעין או דברים הבאים מכוחם דנוטלם בעל העסק בלא שבו' ואין אשה וב"ח גובים מהם היינו דוקא כשעדיין הם סחורות או דבר אחר בתוך העיסקא אבל היכא שלקח המתעסק והוציא הוצאות בתוך ביתו ועשה מטלטלים לאשתו ובניו י"ל דאין זה בכלל העסק והוי כמו שזקפם עליו במלוה וא"כ אין בעל העסק נוטל מהם כלו' לדינא דגמ' דהוו להו מטלטלי דיתמי והאשה גם כן גובה כתובתה מהם:

וראיתי קצת סייעתא לזה ממה שכת' המבי"ט ס"א סימן קמ"ט שכת' וז"ל ולענין מה שהוא בידה ששלח לה בעלה מממון השותפו' למזונות ופרנסה נראה דכיון שזקפו עליו במלוה כמו שדרך השותפים ליקח להוצאות ביתם ואח"כ באים לחשבון הרי יצאו מכלל השותפות ותגבה כתובתה מהם עכ"ל. הרי מכיון שלקח והוציא במטלטלי ביתו הוי כזקפן עליו במלוה ויצאו מכלל השותפות וגובה אשה כתובתה מהם וא"כ בנ"ד אשר הובא בשאלה כיון שלקח מן השתופ' ועשה מטלטלי בית הוי כזקפן עליו במלוה וגובה אשה כתובתה מהם ואין לבעל העסק מהם כלום:

איברא כד דייקת שפיר אין מדברי המבי"ט ז"ל ראיה לנדון דידן דהרי כתב המבי"ט ז"ל שכן דרך השותפים ליקח למזונות ביתם וכו' א"כ דוקא היכא שלקח כדרך השותפים אבל בנדון דידן שלקח יותר מן הדרך שהרי לקח קרן שלו וגם מקרן חבירו א"כ לאו כל כמיניה לומר שזקפן עליו במלוה:

וראיה לזו ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' שותפים המתעסק שנתן מתנה לאחרים מן הפסק והביא בעל הממון ראיה שהם מן העסק מוציאין אותם מידו עכ"ל וא"כ הכא נמי בנדון דידן קרוב לזה שלקח מן העסק ונתן לאשתו אבל אכתי יש לומר בנדון דידן והוא דכיון דכתוב בשטר השותפות דהניח ראובן זה המתעסק קרן שלשה אלפים א"כ י"ל דאלו המטלטלים ים שעשה הם מן הקרן שיש לו ושאר הוצאות שהוציא אחר כך מן האמצע ועל קרן בעלה יש לה שעבוד:

אבל אכתי איכא להסתפק דהא כ' הרמב"ם הביאו הטור סימן קע"ו ופסקו מרן ז"ל וז"ל השותפים שהתנו ביניהם שיעמדו בשות' זמן קצוב וכו' ואין אחד מהם יכול ליטול לא מן הריוח ולא מן הקרן וכתב בסי' הנז' וז"ל ואם לקח השותף מן הקרן וחלק בלא דעת חבירו והרויח או הפסיד הכל לאמצע כאילו לא חלקו וי"א שכל ההפסד שלו דחבירו לא יערער עליו על החלוקא ולא נהירא שלא חלק אלא על דעת שהחלוקה היתה כדין וכיון שלא היתה כדין יכול לבטלה ע"כ בטור וכתב הב"י וז"ל ומ"ש ל"נ לי לא נהירא דזה דומה ממש לנותן לשלוחו או שותפו לקנות לו חיטים וקנה שעורי' דאם הותירו הותירו לאמצע ואם פיחתו פיחתו לו עכ"ל. . וכתב עליו הסמ"ע בדרישה וז"ל ודברי הב"י לא נהירין ולא שרירין דאין הנדון דומה לראיה דהתם שינה וקנה סחורה מה שלא הסכימ' עליה בתחילה ומחמת השינוי ההוא בא לו הפחת ולכן דין הוא שכל הפחת עליו אבל כאן דלא שינה ובא לי הפחת מחמת עצמן ולא מחמת החלוקה א"כ אין עליו לקבל כל הפחת אלא שי"א מכח שחבירו יכול לומר אני רוצה בחלוקה שחלקת וכו' עכ"ל. ולעד"ן ברור דזהו כוונת הב"י ודבריו שרירין וקיימין וכוונתו ברורה לומ' במה שהביא דין של נתן מעות לשלוחו לקנות לו. חיטין וקנה שעורים דכשם שאם הרויחו השעורי' אומר לו אני מסכים עמך במה שקניתה שעורים הכא נמי הכי אם הפסידו אומר לו אני מסכים עמך בחלוקה ואם הרויחו אומר לו אינך רשאי כמו דין הפסידו בשעורים דאומר אינך רשאי לקנות שעורים דאנו על חיטי'הסכמנו זהו כונת הב"י ז"ל ברורה:

והנה הרב ב"י כתב בבדק הבית דמדברי הרמב"ם מוכח כדעת הטור דכמאן דליתא החלוקה ואם הפסידו הפסידו לאמצע וכן בשלחנו הטהור סתם כדברי הרמב"ם ולא חזר משום קשיא שהקשה על הטור וכמו שהבין הסמ"ע ז"ל דליתא אלא משום שכך דרכו שהוא נמשך אחר דברי הרמב"ם כידוע וברור הוא וא"כ זכינו לדין דאם לקח מן הקרן וחלק שלא ברשות חבירו הרי כמאן דליתא דמיא והרי זה כמי שלא לקח ותחת שעבוד השותפות הוא וא"כ דון מינה בנ"ד דודאי דכמי שלא לקח דמי וא"כ ראובן זה שמת כיון שהוציא אחר כך כנגד קרנו הרי הוא נחשב לו מן הקרן ואלו המטלטלין הם תחת שעבוד השתוף אבל אכתי יש לחלק ולו' דהא דאמרינן דאם לקח מן. הקרן וחלק דכמאן דליתא החלוקה דמיא היינו דוקא אם לקח מן הקרן ונשא ונתן בו דאז לאו כל הימנו לחלוק ולהתעסק בשלו בלתי רשות השותף אבל היכא שעבר על התנאי ולקח מן הקרן ועש' מטלטלין לאשתו ובניו הוי כמי ששלח יד בפקדון בכך דאז הוי כגזלן והוי גביה מלוה וראיה לזה ממ"ש מור"ם ז"ל בהג"ה י"ד סימן קע"ז וז"ל ולכן יתנה הנותן עיסקא תחילה שאם יטול פעמי' קצת מן העסק לצורכו שלא יהא שולח יד בפקדון בכך דאז הוי כגזלן וכל הריוח שלו והמעות מלוה עליו עכ"ל:

הרי להדיא דאף דאינו יכול ליטול א"ה אם נטל קרי ליה גזלן והוי עליו מלוה ואם כן בנדון דידן נמי הכי וא"כ הויא גביה כל מה שלקח מלוה זהו נראה לע"ד:

והנה אחר שנתברר לנו דיכולה האשה לומר דמה שלקח בעלה מן העסק הוא מלוה גביה צריכים אנו לברר דמי הוא הקודם לגבות מאלו המטלטלים אם ב"ח גוב' וקוד' לאשה או כתובת אשה קודמת והנה לעיקר דין זה מבואר בגמרא בפרק הכותב דפ"ז אמר אמימר מאן דאיכא עליה כתוב' אשה וב"ח ואית ליה ארעא ולא חזיא אלא לחד יהבינן לב"ח מ"ט יותר ממה שהאיש רוצה לישא וכו' וכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל שמעינן מהא דאמימר דכל היכא דכי הדדי נינהו וליכא דינא דקדימה לחד מנייהו כעין מטלטלין בזה"ז וליכא שיעורא אלא לחד לב"ח יהבינן ולא לאשה .וכ"כ הרמב"ם בפי"ז מה"א וכ"כ הטור אה"ע ומרן סימן ק"ב ועיין מה שהאריך בב"י שם הרי מבואר דאם זמנם שוה או במטלטלים בלית בהו דינא דקדימה האשה נדחית ונותנים לב"ח:

אמנם כל זה אם לא כתב לאחד מהם מטלטלי אגב מקרקעי אבל אם כתב לאשה מטלטלי אגב מקרקעי דקנאי ודאקני ולב"ח לא כתב והוא מוקדם כנ"ד נראה לכאור' שזה תלוי בפלוגתא דרבוותא רב האי גאון והרי"ף ז"ל הובאו דבריהם בטור ח"מ סי' ק"ד דאם מלוה ע"פ מוקדמת ומלוה בשטר מאוחרת לרב האי מלוה ע"פ המוקדמת גובה תחילה קודם מלוה בשטר ולהרי"ף מלוה בשטר המאוחרת גובה תחילה ומרן ז"ל פסק כרב האי דמלוה על פה המוקדמת גובה תחילה וא"כ לכאורה נרא' דנ"ד נמי הכי הוא דכיון דלב"ח לא שעבד מטלטלי אגמ"ק ולאישה שעבד הוי ב"ח מלוה ע"פ והאשה מלוה בשטר וקי"ל דמלוה ע"פ קודמת כיון שהיא מוקדמת אעפ"י שהיא ע"פ וא"כ הכא נמי בנ"ד ב"ח קודם לאשה כיון שהוא קודם לה בזמן:

אמנם אחר העיון נראה דאין לפשוט מזה כלום והוא דשאני התם מחלוקת הרי"ף ורב האי ז"ל דוקא במקרקעי הוא דקי"ל שעבידא דאורייתא ומ"ה לרב האי ז"ל כיון דנשתעבדו לראשון א"כ אפילו השני הוא בשטר א"ה הראשון קודם דשעבוד השני בשטר אין דינו כמכר ולהרי"ף שעבוד השני של בעל השטר דינו כמכר ואין מלוה ע"פ טורפת מידו אבל הכא בנ"ד דמטלטלי לא משתעבדי לב"ח א"כ לב"ח לא נשתעבדו ולאישה נשתעבדו דכתב לה מטלטלי אגב מקרקעי וזה דומה ממש למה שכתב הריטב"א ז"ל הביאו הב"י בסימן ק"ד מחו' ד' וז"ל שאלת ראובן לוה מנה משמעון בשנה ראשונה ע"פ ואח"כ לוה מנה מלוי בשטר ושעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי ואח"כ לוה עוד משמעון הראשון מנה בשטר ומת ראובן הלוה ופרעו היתומים לשמעון מעות וכו' תשו' מלוה ע"פ ומלוה בשטר מלוה ע"פ קודמת לגבות מבני חרי והלכך שמעון זה אם בא לגבות מקרקע גובה תחילה אבל אם בא לגבות מהמטלטלים שנפלו לפני היתומים לוי קודם דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח ולא נשתעבדו לשמעון אלא דוקא ללוי לפי שכתב לו. מטלטלי אגמ"ק עכ"ל:

הרי להדיא אף דתקינו דמטלטלין דיתמי לא משתעבדי לב"ח א"ה היכא שכתב לזה מטלטלי אגמ"ק ולזה לא כתב גובה השני אפילו הכי הוא מאוחר כיון דלו שעבד מטלטלי אגב מקרקעי:

והנה כ"ז בהיא דמטלטלים אינם משתעבדי' מדאורייתא אבל אי אמרינן דמטלטלי נמי יש עליהם שעבוד מדאורייתא וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל הביאו הב"י בסימן ק"ד וז"ל אם לא כתב מטלטלי אגמ"ק ובא ב"ח המאוחר וקדם וגבה מטלטלים ואח"כ עמד הראשון ותפסם ב"ח המאוחר מוציא אותם מידו בב"ד ואם באו שניהם כאחד לגבות מטלטלים דלוה נותנים לראשון ואין לב"ח מאוחר במקום מוקדם כלום משום דקי"ל שעבודא דאורייתא עכ"ל א"כ לפי זה אפי' כתב לשני מטלטלי אגמ"ק ולראשון לא כתב אם באים כאחד הראשון קודם לדעת רב האי ז"ל דמלוה ע"פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר מאוחרת ודינם שוה לקרקע וכמו דבקרקעות דינא הכי הכי נמי במטלטלים וא"כ לפי זה הרמב"ן והרשב"א חלוקים בדין זה בהכרח והנה כבר זכרנו לעיל שמרן ז"ל פסק כרב האי ז"ל והוא דהרשב"א קאי כוותיה ועוד דכתב הה"מ ז"ל בפרק ך' מה' מלוה דדעת הרמב"ם כדעת רב האי ז"ל והוא מדסתם ולא חילק:

וראיתי להמבי"ט ז"ל בתשובה חלק ב' ע' שכתב בשם ה"ר אליעזר ז"ל דאין מדברי הרמב"ם ראיה דסובר כרב האי ז"ל דמדכתב בין מן הלקוחות לא איירי אלא בשטר והמבי"ט ז"ל השיב לו על זה וז"ל כי הרב המגיד ז"ל סובר שטורף בחוב ע"פ וכמו שסובר הרשב"א בפ"ו וכן רב האי ומדסתם ולא חילק נראה שסובר כדבריהם עכ"ל. וביאור דבריו ז"ל הוא דהרב המגיד ז"ל ס"ל דמלוה ע"פ טורפת מיד שעבוד מלוה בשטר המאוחר וכמו שכתב הרשב"א ז"ל וכו' וכן פסק רב האי ז"ל וכיון שסתם הרמב"ם ז"ל ולא חילק ר"ל אף דמדברי הרמב"ם ז"ל מוכח דמיירי בשטר מ"מ כיון דהיכא דהוי מלוה ע"פ קודמת למלוה בשטר מאוחרת סתם משמע דדינם שוה וקודמת לגבות ומ"ה לא הוצרך להודיענו דס"ל דינם שוה למלוה בשטר לענין ב"ח זהו כוונת דבריו והוצרכתי לזה לפי שראיתי להרב ש"ך ז"ל בסימן ק"ד סק"ך שהביא דברי המבי"ט הנז' וכתב עליו וז"ל ודברי המבי"ט תמוהים דאין הרב המגיד ושום פוסק סובר שטורף ג"כ בחוב ע"פ דהלכה פשוטה במשנה ובש"ס ובכל הפוסקים ז"ל דאינו טורף בחוב על פה וכו' עכ"ל:

ולפי מה שכתבתי לק"מ ואין כוונת המבי"ט ז"ל כאשר הבין הש"ך אלא דהמבי"ט קאמר דטורף בחוב ע"פ מיד שעבוד השטר המאוחר וזהו שסיים וכן דעת הרשב"א ורב האי ז"ל וכיון דהרמב"ם לא הזכיר דין זה משמע דזה דינו כמו מלוה בשטר לענין בני חרי זהו כוונתו ברורה:

איך שיהיה כיון דלדעת הרמב"ן ז"ל דאף מטלטלים נמי משתעבדי מדאורייתא א"כ לדעת רב האי ז"ל ב"ח שהוא מוקדם אפילו ע"פ קודם לב"ח מאוחר אפי' דלמאוחר יש יש שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי ולראשון לא שעבד מטלטלי אגמ"ק א"ה הראשון קודם לדעת הרמב"ן ז"ל ואין לומר דהכא בנדון דידן כיון שלקח ואחר כך קנה ואח"כ נשא הוי כמי שלוה וקנה ואח"כ לוה דלשני משתעבד דליתא דהא הכא בנדון דידן לא הוי גבי מלוה אלא אחר שקנה מטלטלין אלו דאז מקרי שולח יד בפקדון ואז הוי גבי מלוה וכדכתי' לעיל:

והנה בדין זה של הרמב"ן ז"ל דמטלטלי משה משתעבדי מדאורייתא בזה רבו החולקי' על הרמב"ן ז"ל והם הרמב"ם ז"ל והרא"ש והטור ז"ל וכן פסק מרן דבמטלטלים לית בהו דינא דקדימה אלא כל הב"ח שוים הם וכמו שכתב מרן בשלחנו הטהור סימן ק"ד סעיף יו"ד וכבר תפס הרב גידולי תרומה ז"ל על הב"י במה שהביא דברי הרמב"ן בסתם וכן בסמ"ע סימן ק"ד סק"א האריך בזה ע"ש. וכתב דאף הרמב"ן ז"ל לא למעשה אמרה אלא מסברה עש"ב. וא"כ אנן דקי"ל מטלטלי לית בהו דין קדימה כלל ואינם משועבדים לב"ח א"כ לאשה שכתב לה מטלטלי אגמ"ק נשתעבד ולב"ח שלא כתב לא נשתעבד אפילו היה הב"ח מוקדם וזהו נדון הרשב"א ז"ל שהביאו הב"י והבאתיו לעיל דס"ל דמטלטלי לית בהו קדימה ואינם משתעבדים לראשון ולשני משתעבדים אם כתב לו מטלטלי אגב מקרקעי שהרי הרשב"א ז"ל סובר כרב האי ז"ל דמלוה ע"פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר מאוחרת וא"ה כתב דלשני משתעבדי' המטלטלים כיון דשעבד לו בפירוש מטלטלי אגמ"ק ולראשון לא שעבד ולא הוי דינא כמלוה ע"פ מוקדמ' ומלוה בשטר מאוחרת וזהו ברור:

ובעמדי בזה ותבט עיני בשור"י למהרשד"ם ז"ל ח"מ סימן ר"י שכתב וז"ל בראובן ושמעון שלקחו מעות באשראי להסתחר בהם והיו ערבים קבלנים זה לזה ומת ראובן וחלי"ש ובאה אלמנתו לגבות מאותם מטלטלין שכתב לה מטלטלי אגמ"ק והיא זמנה קודם לכל החובות ושמעון תפוס במעות והמטלטין וכתב דהדין עם שמעון וכו' ועתה אנו צריכים לראות שחובות אלו של הסחורות הם בע"פ וכת' הרשב"א ז"ל בתשובה דמלוה ע"פ אפילו היא מוקדמת ומלוה בשטר מאוחרת קודמת למטלטלי' לפי שכת' לו מטלטלי אגמ"ק וכו' ואם כן זכתה האלמנה בדינה כיון ששטר כתובתה בידה ועוד שהיא מוקדמת ועם כל זה אני אומר שהדין עם שמעון שהרי כתב הר"ן ז"ל וז"ל ומיהו דוקא במקרקעי אבל במטלטלי אפי' מלוה בשטר היא מוקדמת שניהם שוים ואי קדם אחד מהם וגבה מה שגבה גבה ואין לומר דהר"ן לא איירי ששעבד לו מטלטלי אגמ"ק לא היא וכו' עד ומ"מ הרשב"א והר"ן שוים לזכות לשמעון אחר דקדוק לשונו שכ' שם הרשב"א בתשובה וז"ל אם בא לגבו' מטלטלים לוי קודם נראה דוקא כשבא הוא לגבות על ידי ב"ד וכו' עכ"ל וכל העובר יתמה על דבריו דמה שכתב בתחילת דבריו ועכ"ז אני אומר שהדין עם שמעון שהרי כתב הר"ן וכו' לא ידענא מאי קאמר רב דאטו הר"ן ז"ל חולק על דברי הרשב"א ועוד דהר"ן ז"ל לא איירי ששעבד לו מטלטלי אגמ"ק אבל אם שעבד לו מטלטלי אגמ"ק ודאי דינא דקדימה כדין הקרקע שהרי כת' הר"ן להדיא בפ' הכותב הביא דבריו הב"י בסימן ק"ד דאפי' במטלטלין דלית בהו דינא דקדימה דוקא כשלא שעבד לו מטלטלי אגמ"ק עכ"ל:

הרי להדיא היכא ששעבד לו מטלטלי אגמ"ק לא אמרי' מה שגבה גבה גם מה שכתב עוד וז"ל ואין לומר דהר"ן מיירי כשלא שעבד מטלטלי אגמ"ק לא היא וכו' עכ"ל גם בזה אין דבריו נראים לעניות דעתי דודאי הכי הוא דהר"ן ז"ל לא איירי אלא דוקא כשלא שעבד מטלטלי אגמ"ק וכדכתב הר"ן ז"ל להדיא והבאתיו לעיל ועוד דמדסיים בדבריו מטעם שקנה המטלט' אחר שלוה והוי כלוה ולוה ואח"כ קנה אם כן אינו ענין אם ס"ל דבמטלטלי ששעבדם אגמ"ק אם אית בהם דין קדימה או לא אלא אפילו במקרקעי עצמן אם לוה ולוה ואחר כך קנו שעבוד שניהם שוים וכמו שכתבו כל הפוסקים הרמב"ם והטור עע"ב אלא דמעיקרא אין הנדון דומה לראיה דכאן אף שבאו המטלטלין אחר שלוה ולוה מ"מ כיון דקי"ל דאין מטלטלי דיתמי משתעבדי לב"ח וזה שעבד לאשה בפי' מטלטלי אגמ"ק א"כ לאשה נשתעבדו ולא לב"ח שלא שעבד לו מטלטלי אגמ"ק וזה הנדון של מהרשד"ם דומה ממש למ"ש הרשב"א ז"ל דאם היו כאן מטלטלים לוי קודם אף שהוא מאוחר דכיון דשעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי ולב"ח הראשון לא שעבד ודאי קודם והא התם אפילו שהוא מוקדם א"ה כיון דלא שעבד מטלטלי אגמ"ק מה המאוחר גובה א"כ הכא נמי בנדון הרשד"ם הכי כיון דלאשה שעבד מטלטלי אגמ"ק דקנאי ודאקני א"כ ודאי היא גוב' תחילה דלא נשחעבדו ולא לב"ח ובזה לא דבר הר"ן כלל גם מה שסיים עוד מהרשד"ם ז"ל בדבריו דבנ"ד מודה הרשב"א דהרשב"א לא קאמר אלא אם בא לוי לגבות ע"י ב"ד וכו' ולא נהירא לע"ד כלל שהרי נדון הרשב"א שמעון מוחזק ואפילו הכי קאמר אלו היו מטלטלים היה לוי גובה ומוציאים מיד שמעון אך לפי שהם מעות ומעות לית בהו סימן וכאשר סיים הרשב"א להדיא ולא ידעתי איך יצאו דברים אלו מפי הרשד"ם וצ"ע:

שוב ראיתי בתשובת מהרש"ך ח"א סימן ל"ה הביא נדון זה של מהרשד"ם וכתב אם החובות הם מלוה ע"פ הדין עם האלמנה והוא מדברי הרשב"א שהבאנו וכתב דהר"ן ז"ל לא פליג אהרשב"א גם הביא דפ' הכותב שהבאתי לעיל והדברים ברורים הם עש"ב:

וראיתי להמבי"ט ז"ל בחלק ג' סימן קפ"ד שכתב דאפילו מלוה בשטר ומלוה ע"פ אין בהם דין קדימה במטלטלין וטעמו משו' דבשטר אין כתוב מטלטלי אגמ"ק. וכן ראיתי להרב כנה"ג בחלק א' סימן ק"ד שכתב כן על דבריו ע"ש אבל מה שסיים הרב כנה"ג להקשות על דברי המבי"ט ז"ל שהביא ראיה מדברי הה"מ ז"ל ועלה ליישב דבריו בדרך אפשר המעיין שם בדברי המבי"ט ז"ל יראה דהכי כוונתו ברורה שהרי כתב וז"ל כי ממה שכתב הרמב"ם כל שקדם חובו גובה תחילה שנראה מדבריו שאין חילוק בין מלוה בשטר למלוה ע"פ אלא כל הקודם זכה א"כ גם במה שאין בו דין קדימה שחולקים ביניהם וכו' עכ"ל:

הרי מדסיים בדבריו גם במה שאין דין קדימה. . דחולקים וכו' דהכוונה דמה דבמקום שיש דין קדימה אמרי' כל הקודם חובו קודם לגבות ואפילו מלוה ע"פ גם במה שאין בו דין קדימה ר"ל מטלטלין גם מלוה ע"פ חולק עמה וברור הוא בכוונתו כן נלע"ד ברור:

איך שיהיה נחזור לנדון דידן אשר הובא בשאלה המורם מכל האמור דכיון דלאשה שעבד מטלטלי אגמ"ק ולב"ח לא שעבד א"כ ודאי האשה גובה תחילה אפילו היא המאוחרת לפי מה שכתבנו לעיל. ועוד דבנ"ד אפי' הרשד"ם יודה דהאשה קודמת שהרי הרשד"ם ז"ל טעמו משום דשמעון היה תפוס א"כ בנ"ד דהב"ח אינו מוחזק ודאי זכתה האלמנה והנה בנדון דידן אין אנו צריכים לזה דהא האשה תפסה המטלטלין וכתב מרן ז"ל אבן העזר סימן ק"ב דמטלטלין דבמטלטלים דלית בהו דין קדימה דנותנים לב"ח ואין נותנים לאשה מיהו אם תפסתם אין מוציאין מידה עכ"ל א"כ בנדון דידן אין אנו צריכים לכל זה שכתבתי אך הוצרכתי לכתוב ולהאריך בזה לפי שראיתי אנשים גדולים שערערו על התפיסה שנעשית שלא כדין לכך הוצרכתי להאריך בזה לומר דאפי' בלתי טעם התפיסה זכתה האשה:

כל זה כתבתי להלכה ולא למעשה אם לא שיסכים עמי אבינו מלכנו גאון עוזינו נר"ו ועליו יציץ נזרו כיר"א:

נאום הצעיר יצחק ענתיבי ס"ט

תוכן העניינים

שות מר ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה