שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי
חשן משפט · שאלה כז
מי שמכר שדה לחבירו בשטר וא"ל קנה לך מעכשיו ולאחר ל' יום ונקרע השטר או אבד תוך הזמן אי בעינן שיהיה השטר קיים בסוף שלשים יום וכן אם קנה מטלטלין במשיכ' במעכשיו ולאחר שלשים יום ונמצאו ביום ל"א בר"ה מהו:
תשובה לכאור' נרא' דאין מקום לשאלה זו כי כבר הדבר מבואר בב"י בסי' קצ"א מחור' ד' וז"ל והיכא שקנ' בשטר וכו' אי אמר קנה מעכשיו ולאחר ל' יום אפי' נקרע השטר קנה וכ"כ התו' עכ"ל. וטעמא מבואר בתו' כיון שהגיעו ל' יום כבר הוא קנוי למפרע קנין גמור והוי כמי שקונ' לו מעתה על תנאי נעשה התנאי נתקיים הקנין אליבא דשמואל עש"ב ומאחר שלא הביא מרן שום חולק בזה וגם מור"ם ז"ל הביא כן בסתם בשם התו' ולא כתבו בשם י"א או וי"א כנרא' דדין זה מוסכם וגם מרן מודה בו וכן מבואר בדברי הרא"ש בפרק השותפין גבי מעשה דההוא גברא דהוה בידי' וכו' עש"ב דס"ל דהוי תנא' דלרבי יוחנן דס"ל דהוי שיורא כיון דגמר הקנין ביום ל"א וההיא שעתא כבר הדר סודרא למארי' וכמ"ש התו' להדיא אליבא דר"י ע"ש אלא ודאי דלא ס"ל להרא"ש כר"י:
האמנם קשיא לי דהא הרא"ש פסק להדיא בפרק האומר בקדושין כר' דס"ל דכל שאומר בלשון זה הוי ספיקא אי תנאה הוי אי חזר' הוי וכן פסק הרי"ף ודח' שם הרא"ש ס' ר"ח שפסק כר"י דהוי שיורא משום דבכוליה תלמודא מספקא לן אי תנאה הוי אי חזר' הוי כר' וא"כ מה מועיל אליבא דהרא"ש כשיאמר לו מעכשיו ולאחר ל' יום דבשלמא להתוספות שהקשו בפ' האומר אליבא דר"י היאך אנו קונין אליבא דידיה שום דבר לאחר זמן כגון שדוכין שדוכין וכו' איכא למימר שפיר הא דלא הקשו אליבא דרב דאיכא להסתפק בחזר' מאי מהני מעכשיו משום די"ל בפשיטות דיש תקון אליבא דר' וכגון שיאמר מעכשיו לבסוף וכמ"ש התו' בפ' האשה שנפלו אלא להרא"ש שס"ל כר' דעכ"ז כת' בפרק השותפין כהאי לישנא שצריך שיאמר מעכשיו ולאחר ל' יום קש' דאכתי מאי מהני ובשלמא אי קי"ל כשמואל דהוי תנאה שפיר אבל הרא"ש לא פסק כשמואל אלא כרב:
וראיתי להט"ז ח"מ סימן קצ"ז שכתב וז"ל וצ"ע דהא הטור באה"ע פסק בשם אביו הרא"ש כר' דס"ל דהוי ספיקא א"כ למה פסק כאן דמהני עומדת באגם והיינו כר"י דס"ל משיכתא אריכתא היא וכו' ועל הרא"ש ל"ק במ"ש בפרק האש' שנפלו דין משוך פר' מעכשיו וגו' דלכאור' אתיא כר"י די"ל דשאני התם דאמר לא תקני וכו' דבזה כ"ע מודו דלא הוי חזר' דל"פ אלא באומר מעכשיו ולאחר ל' יום וכ"כ המרדכי וכו' עכ"ל ולא ידעתי מה יענ' בלשון הרא"ש שהבאנו דמבואר להדיא דמהני מעכשיו ולאחר ל' יום כמ"ש הטור בסי' קצ"ז הפך מה שפסק באה"ע כר' וההיא שהביא מפרק האשה שנפלו אינם דברי הרא"ש אלא הם דברי הגהות אשרי ויתכן דהם ס"ל כפסק ר"ח שפסק כר"י דהוי שיורא וא"כ אדרב' תמיהתו לאו על הטור אלא על הרא"ש והנרא' לע"ד ליישב על פי מ"ש הש"ך בס"ס קצ"ה עמ"ש מרן ז"ל וז"ל אבל אם אמר לו ע"מ שתקנ' לי מעכשיו. ולאחר ל' יום קנה וכו' וז"ל בפריש' וכו' ודבריו תמוהים דהא ע"מ הקונ' קאמר לה וכן הוא בפוסקים וכו' וע"מ דנקט הטור סידרא דלישנא וכו' דכל סודר וכו' וגם דעת התו' בקדושין וכו' עכ"ל עש"ב וכוונתו מבוארת דסתם קנין סודר אומר הקונה ע"מ אבל במקנ' לא כת' הטור דבעי שיאמר ללוקח קנ' בע"מ למחר ל' יום אלא לא קאמר הטור אלא שיאמר לו קנה מעכשיו ולאחר ל' יום ואלו אליבא דרבי יוחנן דס"ל דהוי שיורא לא מהני האי לישנא דכתב הפטור אלא חוץ מדברי הקונ' צריך שיאמר לו המקנ' לקונ' קנה בע"מ ולאחר ל' יום דהיא עדיפא ממעכשיו לחודה ויותר טוב שיאמר לו קנה במעכשיו בע"מ לאחר ל' יום אבל כפי לשון הטור והש"ע סגי בשיאמר לו מעכשיו ולאחר ל' יום וזה הוי ממש כלישנא דהרא"ש ז"ל והיינו כשמואל דקי"ל כוותי' ולכאו' דבריו תמוהים דהיכי כתב בדעת הטור דקי"ל כוותי' דשמואל והרי מבואר בטור אה"ע ובלישנא דהרא"ש בפ' האומר שפסקו להדייא כרב דהוי ספיקא אי תנאה הוי אי חזר' הוי ועוד איך קאמר דקי"ל כוותי' דשמואל דע"כ ל"פ הפוסקי' הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אלא אי הלכתא כרב או כר"י אבל לכ"ע לית הלכתא כשמואל וכמ"ש גם הט"ז על הב"י ז"ל ומור"ם ז"ל אכן. בודאי הגמור דלא נעלם כל זה מכת"ר של הש"ך ז"ל אלא דס"ל דודאי לגבי גטין דהוא אסור' קי"ל כר' לגבי שמואל כידוע דהלכתא כרב באיסורי ומכח כלל זה יוצא לנו הדין בד"מ הלכת' כשמואל דקי"ל כוותי' בדיני ואף על גב דלא קי"ל כרב ושמואל לגבי רבי יוחנן שאני הכא דאתותב ר' יוחנן בהאי סברא דס"ל דהוי שיורא:
איברא מה שעומד לנגדנו לכאורה מ"ש הלח"מ בפ"ב מהלכות מכירה וז"ל וכיון דעקר פלוגתייהו דרב ושמואל באסורא אף על גב דהשתא מסקינן בממון בתר הפקר אזלינן וכמ"ש הר"ן ז"ל וכו' עש"ב ומה יענ' הש"ך בזה וי"ל דס"ל להש"ך דהכא לא הוי עקר פלוגתייהו באיסורא בלחוד אלא דעקר פלוגתייהו בהאי לישנא דמעכשיו ולאחר ל' יום דלמר הוי תנאה ולמר הוי שיורא ולמר הוי ספיקא מש"ה פליגי באם בא אחר וקדש' ואף ע"ג דקבעי פלוגתייהו בענין. קדושין מ"מ עקר פלוגתייהו בלישנא דמעכשיו ולאחר שלשים יום דהוי כולל בין לענין אסורא בין לענין ממונא מש"ה בענין אסורא פסקינן כרב ובממונא כשמואל ועוד דהר"ן התם בנדרים לאו על ה"ט בלחוד קא סמך לפסוק כשמואל אלא מטעמי אחריני שכתב שם דכנראה דאינו מוסכם כלל זה ועיין להרמב"ם בפרק ו' מהלכות נ"מ ובפ"ח ובהגהות מיימוניות דנראה דלא ס"ל כלל זה שכתב הר"ן ז"ל. ומעתה אני תמה עמ"ש הדריש' בסי' קצ"ה וז"ל ופסקו שם בהאומר הרי"ף והרא"ש דהלכתא כר"י דהוי שיורא ושוב הקש' מדברי הרא"ש אהדדי ותי' דהתם ה"ק הרא"ש דמלתא דפשיטא וכו' עכ"ל עש"ב דהא הרא"ש בפ' האומר פסק להדיא כרב ולא כר"י ועוד דתקון שכת' הרא"ש שם לא מהני לא אליבא דר' ולא אליבא דר"י אלא אליבא דשמואל דוקא דלית הלכתא כוותי' לדידי' ומה לי לתקן במאי דלית הלכתא כוותי' דהא הלכתא אי כרב אי כר"י ולפי מ"ש א"ש דלעולם הרא"ש פסק בהאו' כרב אבל בממונא פסק כשמואל וכפשט לישנא דהרא"ש ודברי הרב צריכין תלמוד ואולי דיש ליישב כוונתו בדוחק דמשום שראה להרא"ש שכתב בשם ר"ח דהלכתא כר"י משום דהכי קי"ל כר"י לגבי רב ושמואל ואח"כ סיים דמסתבר הכא פסק רב אלפס שפסק כר' וכו' דמשמע דוקא הכא גבי. קדושין לית הלכתא כר"י אבל אה"נ בעלמ' כגון לגבי ממונא הדרינן לכללין דקי"ל כר"י א"נ כמ"ש המרדכי בפרק האומר דלא נחלקו רב ושמואל ור"י אלא בקנין כסף דאפי' לא א"ל מעכשיו מהני לאחר ל' יום אבל בקנין משיכה או שטר כ"ע מודו לר"י דהוי שיורא אבל אין זה הכרח דפשט' דלישנא דהרא"ש משמע כדכתיבנא וגם הרמב"ם נראה דס"ל דהכא בממונא קי"ל דהוי תנאה כשמואל וכן מבואר בדברי הרב המגיד והלח"מ והר' משנה למלך דכולהו הבינו מדברי הרמב"ם בפ"ב מה' מכיר' דס"ל דהוי תנאה ולא שיורא עש"ב. ומה שהניח הר' מ"ל בצ"ע על הרמב"ם שלא השוה מדותיו עפ"י מ"ש משם הש"ך וכן לדעת הרא"ש לק"מ ודוק ואע"ג שכת' מרן בכ"מ שם על דברי הר' המגיד וז"ל ולא ידעתי למה כתב כן דהא בגמ' משמע דדוקא עומדת באגם ע"ש דמבואר מזה דס"ל למרן בדעת הרמב"ם שהלכ' כר"י דהוי שיורא ומש"ה אגם דוקא כבר כתב הרב קמ"ר ז"ל דודאי מודה מרן הכ"מ דדעת הרמב"ם לפסוק דהוי תנאה וכמו שמבואר בדבריו אלא דכוונת מרן להקשות על דברי הר' המגיד כמ"ש ואורחא דמלתא נקט התם בגמ' הגם דמפרק הכות' מוכח להדיא דאגם דוקא ואם כן ר"י דס"ל דהוי שיורא ע"כ אגם דוקא נקט בפרק האשה שנפלו וכמ"ש התו' לדעת ר"י אבל אה"ני דמודה מרן בדעת הרמב"ם דאגם דנקט הרמב"ם ע"כ לאו דוקא ובזה ישב תמיהת הרב מ"ל מעל הכ"מ עיין שם ולדעתי דלכאור' דיש להביא ראי' על זה שהרי מרן בב"י בסי' קצ"א שהבאנו לעיל שהביא משם התו' ולא הביא שום מחלוקת בזה נראה דס"ל דגם הרמב"ם הכי ס"ל. כהרא"ש ג"כ היכי ס"ל וגם מור"ם פסק' ולא הביאה בלשון וי"א כמנהגו וא"כ ע"כ דמה שהקש' על דברי הרב המגיד היינו כמ"ש הרב קמ"ר ואם כן לפי זה קם דינא כמש"ל דאפילו נקרע השטר בתוך ל' יום קנה וכמו שפסק מור"ם ז"ל דהכי נרא' ג"כ דעת מר"ן ז"ל זהו הנרא' לכאור':
אמנם אחר העיון נרא' דדעת מרן בכמה מקומות לא ס"ל כדעת מור"ם ומה שתמ' הכ"מ על דברי המגיד מהגמרא ע"כ דגם לענין דינא משיג עליו דלא כמ"ש הרב קמ"ר ואדרב' דבריו תמוהים בזה ואגם דנקט הרמב"ם דוקא והוא ממ"ש הב"י בסי' קצ"ט על דברי הטור שפסק דאם אמר מעכשיו קנה באגם כתב. וז"ל. וכתב הרא"ש דהלכ' כלישנא קמא מ"מ משמע דיש לחלק בין אגם לרה"ר וכו' ואם כן דוקא עומדת באגם אבל ברה"ר לא וכ"ן מדברי התו' וכ"כ בהגהות אשרי וכו' ויש לתמוה על המגיד שכתב על דברי הרמב"ם וכו' ולא ידעתי מנ"ל וכו' אבל ברה"ר לא וכן יש לתמוה עמ"ש הנ"י וכו' עכ"ל.
הרי מבואר להדיא שדעת מרן לענין דינא לדעת הרא"ש והרמב"ם דדוקא נקט אגם משום דהלכתא כר"י דהוי שיורא וכן דעת הסמ"ע והב"ח וכן הבינו בדעת מרן ע"ש. וכן מבואר עוד מדברי מרן בב"י בסי' קצ"ה שכתב וז"ל. וכתבו התו' בקדושין וכו' וכך הם דברי רבינו וכן. הב"ח והסמ"ע כתבו שם הכי דמעכשיו הוי שיורא כר"י לדעת הטור והרא"ש וכן מוכח עוד מדברי מרן בכ"מ בפרק ט' דהלכות גרושין שכתב על דברי הרמב"ם וז"ל ובעין בדלא וכו' וכיון דחזינן דאגם חשוב כרשותו מנה יליף וכו' עכ"ל:
ומעתה ע"כ מ"ש מרן בס"ס קצ"א בשם . התוספות ליה לא סבירא ליה הכי וסמך עצמו עמ"ש בסימן קצ"ה שמשם יתבאר דהרמב"ם והרא"ש פליגי בזה וקצר במקום שהיה לו להאריך.
וא"כ עלה בידנו לפום דינא דאנן בתריה ך דמרן גרירנן דאם נשרף השטר או נאבד תוך ל' יום לא קנה ואדרב' על מור"ם יש לתמוה שכתב דין זה בסתם כאלו מרן ג"כ מודה בו והא ליתא כדכתיבנא ובסי' קצ"ז שהביא הש"ע לשון הרמב"ם שם היה לו להגיה ולומר וי"א וה"ה ברה"ר לאפוקי ס' מרן ואע"ג שהש"ך שם כתב על דברי הש"ע דאגם לאו דוקא כדאיתא בפוסקים וכו' אלא ודאי כמ"ש המגיד ודאי דלא כמרן ז"ל ואדרבה כוונתו להסכים לדבדי הרב המגיד ולדחות מ"ש מרן ז"ל בכ"מ ומ"ש עוד הש"ך דמ"ש הב"י על המגיד לק"מ כדאית' בהר"ן בהכותב כוונתו מבוארת ששם כתב הר"ן להדיא דאי ההיא דר"נ במעכשיו א"כ אגם. לאו דוקא אלא אפי' ברה"ר וטעמא משום דגופא קני מהיום ופירי לאחר זמן וסוגיא דהכותב לדעת הר"ן בלא מעכשיו מש"ה אגם דוקא אבל מ"מ קשה קושיית מרן דשפיר ידע דברי הר"ן אבל ס"ל דרבינו לא יתורץ בהכי דהא איהו פסק דבלא. מעכשיו אפי' באגם לא קנה כמבואר שם בהלכות מכירה וא"כ ע"כ ההיא דהכותב דמשמע דוקא אגם במעכשיו ואם כן ע"כ לא סבירא ליה ההיא שכתב הר"ן ז"ל ואם כן הדרה קושיא לדוכתה לדעת רבי':
וראיתי להר' כנה"ג סי' קצ"ז שכתב על דברי מהרש"ף ז"ל דלא מייתי ראיה מהר"ן ז"ל אלא במאי דפירש דמלתי' דר"נ בלא מעכשיו דאי במעכשיו אפי' ברה"ר ולפ"ז נוכל לו' דגם הש"ך הכי כוונתו. להביא ראיה מהר"ן ז"ל האמנם פשט לשונו משמע שבא לתרץ קושית הב"י מפרק הכותב מדברי הר"ן ז"ל וי"ל דס"ל להש"ך דלעולם ההיא דר"נ בדלא אמר מעכשיו אבל אנן לא קי"ל הכי אלא כר"י דבלא מעכשיו לא קנה אפי' באגם וכדמוכח בפרק המפקיד דקאמר א"נ דקיימא באגם ובהא דאית ליה ג"כ לר"י דהוי שיורא ולא קני אלא באגם דוקא לא קי"ל כוותיה אלא קי"ל דאפילו ברשה"ר. קנה מטעמא דקי"ל גופא קני מהיום ופירי לאחר שלשים יום כדמוכח בפרק יש נוחלין וכמ"ש הר"ן ז"ל וזה אתי כשמואל דס"ל דמעכשיו ולאחר ל' יום ך הוי תנאה:
ומזה מתורץ ג"כ מה שהקשינו לעיל על הש"ך שכתב דקי"ל כוותיה דשמואל אע"ג דפלוגתייהו לענין אסורא ובתה העקר אזלינן כמ"ש הלח"מ משם הר"ן ז"ל מ"מ הכא בדיני ממונות סוגיא דעלמא כוותי' אזלא ההוא דיש נוחלין שכת' הר"ן ז"ל דהיא הלכתא א"נ י"ל דלדעת הר"ן דההיא דיש נוחלין הלכתא ומנה יליף להאומר לחבירו מעכשיו ולאחר שלשים יום דהכוונה מהיום הקנה לו הגוף ופירא לאחר ל' יום דבזה ליכא פלוגתא כלל אלא דכ"ע מודו דהוי תנאה דבגטין וקדושין איכא למימר דספיקא הוי כרב או שיורא כר"י אבל הכא בממונא כל האומר לשון זה לא הוי לשון מסופק אלא ה"ק גופא מהיום וכו' וכן כתב הריטב"א בחדושיו לכתובות בשם הרמב"ן ז"ל וכ"כ הלח"מ בפ"ט מהלכות גרושין וכ"ן מדברא. המגיד:
בפרק ב' מהלכות מכירה שהרי כתב דאגם דנקט בגמ' בפרק האשה לאו דוקא אלא אורחא דמלתא וה"ה רה"ר ולכאורה דבריו תמוהים דהא התם אדרבי יוחנן קיימינן ולר"י הוי שיורא ועל כורחין אגם דוקא וכמו שתמה עליו הכ"מ שם אלא מוכרחי' אנו לו' דס"ל להרב המגיד דהכא בממונא כ"ע מודו דלא הוי שיורא בגוף הקנין אלא כולהו מודו דהוי משמעות הלשון גופא מהיום וכו' ועפ"ז מתיישב נמי מה שהקש' המרדכי בפרק האומר וז"ל ואם כן היינו פלוגתא דרב ושמואל ע"ש ודוק:
וראיתי להרב בעל מכתב לאליהו בדף כ"ח וז"ל ואם נאמר שיש חילוק בין ממון לגט וקדושין הול"ל דקנה גופא מהיום ופירי לאחר ל' יום כי ההיא דתנן וע"ק דתנאה התם בקדושין הוי אם לא אחזור בי כל שלשים יום וכדקאמר שמואל התם מקודשת ואינה מקודשת וכו' וכיון שכן הו"ל למימר הכא דקנה אחר ל' יום אם לא חזר בו הנותן עכ"ל. הנה באמת שכן פי' רש"י בהאומר ע"ש. אמנם הרמב"ן הקשה עליו וכתב דאין במשמעות תנאו חזרה כלל ואם כן מצינו למימר דהרמב"ם ס"ל בזה כדעת הרמב"ן ז"ל:
עוד כתב הרב הנז' ומדברי הרא"ש בפסקיו וכו' ודבריו תמוהים דהרי מבואר בטור בסי' קצ"ז בדין הפרה דאם לא אמר מעכשיו לא מהני לקנות אפי' באגם וא"כ איך יסתור דברי אביו וע"ק דהרי מבואר בפסקי הרא"ש בפר' הכותב גבי גט וז"ל א"ל וכו' עכ"ל. הרי מבואר דגם בגט בעי מעכשיו אבל באמת שזה סותר פסקי הטור בעצמו שפסק להדיא באה"ע סי' מ"ב דאפילו בלא מעכשיו והניחתו בצידי רה"ר דמגורשת וכמו שפסק הרמב"ם וע"ק דהא גבי קדושין דאסורא פסק. הרא"ש והטור דעכשיו ולאחר ל' יום הוי ספיקא אי תנאה הוי אי חזרה הוי או שיורא וא"כ מאי מהני הכא מעכשיו אי חזרה הוי אם כן מלת מעכשיו כמאן דליתא דמי ואפי' בצידי רשה"ר אינה מגורשת וכיון דאינה מגורשת כלל בלא מעכשיו אם כן במעכשיו הוי ספק גרושין ע"כ הנלע"ד דדעת הרא"ש ממש כדעת הרמב"ם ז"ל דהגט אף בלא מעכשיו במדי רה"ר מגורשת כס' הר"ן ז"ל ובפר' כדעת הרמב"ם דבלא מעכשיו באגם לא קני כי אם דוקא במעכשיו ומ"ש כאן הרא"ש במעכשיו היינו לרבותא דאפי' במעכשיו לא מהני כי אם בצידי רה"ר או באגם לאפוקי רה"ר עד שיאמר מעכשיו לבסוף ודלא כמ"ש בספר הלכה למשה דאשתמיט מניה דהרב מכתב לאליאו דברי הפוסק דהכותב דליתא דאדרבה איהו גופיה אשתמיט מניה דברי הטור אה"ע דמבואר שם דבלא מעכשיו מגורשת בצידי רשה"ר כסברת הרמב"ם והר"ן ז"ל אמנם מה שהשוה הרב מכתב לאליהו דעת הרא"ש עם הר"ן ז"ל גם בפרה ליתא וכדכתיבנא:
עוד כתב הרב הנז' וז"ל וגם הלום ראיתי למרן בכ"מ וכו' מטעמא וכו' דאחרי המחי' דבריו אינם מובנים כיון וכו' ומ"ש הר' המגיד אינו ענין כלל וכו' וזה ברור מאד עכ"ל ולי נראה אדרבה דבריו אינם מובנים דהא הרב כ"מ לשיטתיה אזיל דס"ל שהרמב"ם פסק כר"י דמעכשיו ולאחר ל' יום הוי שיורא ואגם דנקט הרמב"ם בדוקא וכמו שמבואר בדברי הב"י בסי' קצ"ז וכמש"ל:
וא"כ לפי שיטתי זאת שפיר כת' שכבר כלתה שמירתו הראשונה ומ"ש כדכתב הרב המגיד לאו למימרא דהכי ס"ל להרב המגיד דודאי ברור הוא דמ"ש הרב המגיד כן הוא בלי מעכשיו שיו אבל לדידיה שייך ה"ט אפי' במעכשיו כיון דלדידי' לא יעשה מעכשיו קנין גמור אלא התחלת הקנין וכבר הלכה לה ואדרבה בפ"ב מהלכות מכירה תמה על המגיד שהבין מדברי הרמב"ם שמעכשיו ולאחר ל' יום מהני והוי קנין גמור מסוגיא דהכותב:
וראיתי להר"ן בפרק הכותב שכתב וכן נמי ההיא דר"נ כדמוכח בפ' המפקיד וטעמא וכו' והיינו התם אמרינן למי משלם למי שהפקדון אצלו באו' לכשתגנב פרתי קנויה לך מעכשיו וקנה ואע"ג דהשתא קיימא ביד גנב ואע"ג דשם אמרינן א"נ דקיימא באגם היינו ללישנא בתרא אבל ללישנא קמא ע"כ אפי' ברה"ר דהא מקשי אפי' גיזותיה וכו' וכדכתב הר' קמ"ר אבל קש' דמאי מייתי מהתם דהתם קא' מעכשיו לבסוף וכבר כתבו התוספות דאי קאמר מעכשיו לבסוף אפי' רב מודה דהוי תנאה דהשתא ליכא לספוקי בחזרה כלל אפילו לרב משום טעמא שכ' אח"כ דבממונא האי לישנא הוי גופא מהיום ופירי לאחר ל' יום ולר"י דס"ל דהאי לישנא הוי שיורא אין לחלק בין אמר מעכשיו בתחילה או לבסוף דהאי חי' שחלקו התו' הוא אליבא דרב וא"כ ראיית הר"ן היא דהרי מצינו דהיכא דמועיל מעכשיו מהני אפי' ברה"ר וא"כ אפילו הכא אי הוי המעכשיו בתחיל' לא אכפת לן וטעמא משום דה"ק גופא מהיום וכו' ואם כן להאי טעמא בין רב בין ר"י מודו דמעכשיו הוי קנין גמור וכיון דהוי קנין גמור א"כ אף ברה"ר מהני כדמוכח בהמפקיד באופן דכל כוונת הר"ן לומר דמהתם מוכח אפילו ברה"ר ואף ע"ג דהתם הוי מעכשיו לבסוף לא אכפת לן דהכא בממונא אפילו הוי מלת מעכשיו בתחי' מהני כאלו הוא לבסוף מטעמא שכתב הר"ן ז"ל ובזה אין מקום למ"ש על הר"ן הרב שמחת עולם שלא הבין ראייתו דלפי מה שכת' שפיר מייתי ראיה הר"ן ז"ל ודוק:
איברא מה שיש לי לעמוד בדברי הר"ן ז"ל הוא דאדרב' ממקום שהביא ראיה לדבריו משם הוי תיובתיה דהא איהו ס"ל דבלא מעכשיו קנה לאחר ל' יום בפרה באגם ומבואר בהמפקיד להדיא דלא קנה דהא קאמר התם סתמא דתלמודא איכא בינייהו דקיימא באגם עיין שם בגמרא ובפרש"י ואע"ג דמוכרחים אנו לו' דהאי סוגיא אליבא דהר"ן אתיא כר"י דלית הלכתא כוותיה מ"מ קשה דאדרבה לוכח מהתם דהלכתא כוותיה דר"י דסתמא דתלמודא כוותיה אזלא וי"ל דהתם שני תרי שנויי ומצינן למימר דה"ק תלמודא איכא בינייהו גיזות וולדות אליבא דר"נ אי נמי דקיימא באגם אליבא דר"י אך מ"ש הרב קמ"ר דאגם דנקט לאו דוקא וכאלו אמר בר"ה דבריו תמוהים דבשלמא בסוגיא דפרק האשה שנפלו דקאמר התם ר"י דקני באגם במעכשיו שייך שפיר לו' דלאו דוקא באגם קונה אלא גם ברה"ר ומשום אורחא דמלתא נקט אגם אבל הכא דקני באגם וברה"ר לא קני לדעת הר"ן איך יתפוס שקר ויאמר אגם כיון דבאגם הדין משתנ' דקנה ולא שייך בזה לו' אורחא דמלתא ועדיפא מנה כתבו התו' בריש קדושין דמשום איידי לא יתפוס התנא שקר בדבריו:
ברם מה שיש לעמוד בדברי הר"ן הוא דמהכא משמע דס"ל דבלא מעכשיו דקנ' אפי' באגם ואלו ממ"ש בסוף פרק השותפין בנדרים משמע דס"ל דלא קנה באגם שהרי כתב שם וז"ל ור"נ דקא' וכו' עד דלא קנה עומדת באגם . ועוד שדבריו תמוהים מצד עצמן דר"נ לא הוזכר התם אלא ר"י ואדרב' ר"נ הוזכר בהכותב דקנה באגם ולא הוזכר שם מעכשיו וכדכתב הר"ן שם שוב עיינתי וראיתי דלא יש סתירה דשם בנדרים סיים בסוף לשונו הרשב"א ז"ל ואפשר דעל הכל חוזר מילת הרשב"א ומ"ש דהא איהו גופיה וכו' ר"ל כיון דמימרא דהכותב ההיא דר"נ וההיא דפ' האשה שנפלו ההיא דר"י בחד לישנא נאמרו אין לחלק ביניהם כלל והוי כאלו הוא גופיה אמרה וכדכתב הר' כנה"ג ח"מ סי' קצ"ז ומה שיישב הרב שם חדושי הרשב"א שהביא הר"ן משמו. בפרק הכותב עם תשובותיו בזה מתיישב גם כן מה שכתב הר"ן משמו בפרק השותפין עם תשובותיו:
אמנם המעין היטב בדברי הרשב"א שהביא הר"ן בפרק הכותב משמו יראה שפיר דקשה לזווגם עם תשובותיו שחזר בו מחידושיו לפסקיו אע"ג דבחד לישנא אתאמרו אין דוחק כ"כ שנאמר דר"נ דפרק הכותב איירי בלא מעכשיו ור"י דפרק האשה איירי במעכשיו דמצינו בכה"ג הרבה בתלמוד וכ"כ הרמב"ן והר"ן הובאו דבריהם בשטה מקובצת בפ' הכותב דף ק"ד ע"ש. וא"כ. יותר טוב היה לו להרשב"א לומר לפי שטתו דר"נ איירי בלא מעכשיו ואגם דוקא ואתי כהלכת' ולא יאמר דר"נ איירי במעכשיו אבל בלא מעכשיו אינו קונה באגם וכדכתב הר"ן משמו בפרק השותפין ואם כן הא עדיפא דאתי ר"נ כהלכתא לגמרי אלא הנכון דחזר בו הרשב"א מחידושיו לפסקיו:
עוד כתב הר"ן ז"ל בפרק הכותב ולא ירדתי לדעת הרמב"ם וכו' וכתב עליו הרב מכתב לאליהו כבר כתב הרב המגיד טעם נכון לדברי הרמב"ם דגבי פרה וכו' עכ"ל. נראה לי ודאי דלא נעלם מעיני הר"ן ז"ל חלוק זה וכבר איהו בעצמו כתבו בפ' האומר בקדושין גבי לא בא אחר וקדשה וכו':
אמנם כל תמיהת הר"ן על הרמב"ם ז"ל הוא דלפי שיטתו הא דקנה בפר' הוא במעכשיו איך פשיט מנה רב חסדא לענין גט דהויא מגורשת כיון דאין עניינו של זה כזה דגבי גט אפי' במעכשיו וגבי פרה דוקא במעכשיו אמנם אף על זה פקח עינו הר' המגיד עכ"ל. והנה מ"ש וכ"כ התוספות בפרק האשה וכו' דבריו תמוהים דהיכי מדמה הא למה שחילקו התו' בין משיכה לקנין כסף לההיא דגט דהתם בקנין כסף אפי' נתאכלו המעות מהני אבל הכא אי אבד הגט לא מהני וגם לא מהני ברה"ר מש"ה ודאי קנין כסף לא דמי למשיכה כלל וכי היכי דמהני לשטר באגם ה"נ במשיכה וה"נ בגט ממש מה תאמר כלתה משיכתו הא' ה"נ בגט או בשטר כלתה נתינתו הא' ועוד היכי כתב אבל בקדושי' שטר א"כ נקרע וכו' ומשיכה דפר' ודאי ליתיה בעיניה בסוף ל' דמשמע שדומה לשטר שנקרע א"כ היכי קאמר הר"ן דגט ופרה שוין דזה קני באגם מחמת נתינה הראשונה וגם עכשיו שהוא המקום הראוי לקניה וגם פרה במשיכ' הכי הוי והיכי משוה הר"ן לדינא גט ופרה כיון דרב המרחק ביניהם אלא ודאי דס"ל להר"ן שמשיכה דפרה וגט שהוא בעין שוה דאע"ג דמשיכה ליתא ביום ל' גם בגט נתינה ביום ל' ליתא דנתינה בגט במקום משיכה דפרה ונהי דתרוויהו ליתנהו בעולם היינו דאין מועילים לגמרי אפילו ברה"ר אבל באגם דהוא מקום הראוי לקניה קצת מועיל עם הנתינה הא' ומזה תמה הר"ן על הרמב"ם שחילק בין גט למשיכה דפרה ומה שחילק הרב המגיד הוא מגומגם וכמ"ש הכ"מ שם וכנראה דאעלים עיניה הרב מכתב לאליאו מדברי הכ"מ שנראה שהבין קושית הר"ן כדכתיבנא. גם מ"ש אמנם תמיהת הר"ן היא וכו' עש"ב נלע"ד דאם זו היא תמיהת. הר"ן אינה תמיהא שכבר איהו גופיה כתב דההיא דר"נ גם כן בדלא א"ל מעכשיו והביא לנו משם הרשב"א שכתב דנהי דרמי ב"ח ור"ח סברי דהא. דר"נ בדלא אמר מעכשיו אנן לא קי"ל הכי דהא אסיקנא בפרק האשה שנפלו וכו' הילכך כדי דתיקום הא דר"נ כהלכתא מוקמינן לה בדאמר מעכשיו ולא כס' רמי ב"ח ור"ח עכ"ל אע"ג דהרשב"א לא ס"ל הכי כבר דחה הר"ן שם דבריו ומזה מוכח ג"כ דאין כוונת הר"ן כמ"ש הרב מכתב לאליהו וא"כ שפיר פשיט אליבא דרמי ב"ח ור"ח שהבינו ההיא דר"נ בלא מעכשיו דצידי רה"ר כאגם דמי אע"ג דמצי תלמודא למדחי פשיטותייהו דר"נ לא איירי אלא במעכשיו לא חש למדחי בהכי דבלא"ה קי"ל דצידי רה"ר כאגם דמו ולא כרה"ר וכמ"ש התו' והרא"ש ובחידושי ר"ב בפ' הכותב עש"ב ולאו על פשיטותי' קא סמיכנא ועוד דס"ס אע"ג דלדידן ליכא פשיטותא הא מיהא לרמי ב"ח ור"א שפיר איכא פשיטותא דצידי רה"ר לאו כרה"ר וניהי דאנן לא קי"ל דר"נ הכי ס"ל אלא דוקא במעכשיו מ"מ במאי דס"ל לרמי ב"ח ור"ח דצידי רה"ר לאו כרה"ר בהא הלכתא כוותייהו דבזה לא דחינן עיקר דינייהו ומאי דקאמר תלמודא אדרבה אינה מגורשת מדרב ושמואל דחייה בעלמא היא דהא קי"ל בעלמא דצידי רה"ר לאו כרה"ר :
ומזה יש לתמוה על תמיהת מהרש"ך ח"ב סימן קפ"ו שכתב וז"ל אמנם בדברי הרמב"ם יש לתמוה דאיך כת' דאם הניחתו בצידי רה"ר דהיא מגורשת וכו' עכ"ל ואם כוונתו לתמוה על פסק הרמב"ם שפסק שצידי רה"ר לאו כרה"ר לק"מ כלל דכבר פשיטא לן דין זה ממקום אחר וכמ"ש הרא"ש בפ' הכותב ובתו' שם וכמ"ש בשם הראשונים ג"כ דלכל התירוצים שתי' שם בשטה מקובצת ע"ש הוי דין הרמב"ם אמת וצדק ואם כוונתו להקשות על הסוגיא לדעת הרמב"ם וכמו שתמה הרב מכתב לאליאו כבר כתבנו לעיל דלק"מ וכדכתיבנא לשיטת הרב המגיד ומכ"ש לפי מ"ש שם בפ"ט מהלכות גרושין הרב כ"מ דלפי זה לק"מ ע"ש. גם קושיא שניה שהקשה מהרש"ך על הרב המגיד כבר דקדק זה עליו מרן בכ"מ ויישב בטוב טעם ודעת ועיין בדברי הרב כנה"ג בכוונת הרב המגיד ותו לא מידי:
נאום העבד אברהם בכמהר"ר יצחק ש. ענתיבי זלה"ה ס"ט