שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי
חשן משפט · שאלה כד
מעשה שהיה פצ"י שהיה הזהוב אחמדי בו' גרוש ושליש ובא ראובן וקנה משמעון כמה זהובים לערך זה ואחר שלשה ימים בא פרמאן מאת המלך יר"ה שיהיה הזהוב הנז' בז' גרוש ובא שמעון וטען על ראובן שעשה עמו ערמה שביום שמכר לו יש לו ידיעה בכתב מעוץ שיתעלה הזהוב ולמה רמהו וראובן השיב שלא היתה לו ידיעה מזה ועמדו לפני ח' העיר ופסק להם הדין שיקבל חרם ראובן שלא ידע מזה כלום ואם לאו חייב ליתן ראובן דמי הזהוב ז' גרוש כמו מאמר המלך וקבל ראובן חרם כמו שפסק לו הדיין ונשאלתי דאם יפה הורה הדיין הזה והשבתי להם דהדיין הזה טעם כמה טעיות בדין זה ושלא כדין גזר חרם על ראובן דנהי דהיתה לו ידיעה מזה ולכתחי' אסור להונות חבירו אפילו בפחות משתות מ"מ הלוקח אינו יכול לו' אף שהוא מוחזק עדין במעות אני לא אמחול בפחות משתות שבטלה דעתו אצל כל אדם שרגילין למחול ומוציאין מידו ונותנים להמוכר כמבואר בסמ"ע בסי' רכ"ז סעיף י"ד בד"ה יש להסתפק עש"ב. וה"נ בנ"ד ליכא שתות ועוד בצ"ד אפי' לכתחלה יכול לעשות כן הלוקח אפי' שקדמה לו ידיעה לראובן מענין הפרמאן או ע"י כתב או ע"י אחרים לית לן בה דכל ענייני המלכות שבערי תוגרמה אין קבועים כי אם עד שיבא הפרמאן ויחזיקוהו אצל השופט שבעיר ויכריזו עליו ואז מתקיים וכל שנשמע פתגם המלך שכן עשה בעירו או רצונו לעשות ועדיין לא בא למאמרו לאותה העיר נוהגים באותו ענין כמאז ומקדם עד שיבא מאמר המלך לעיר ויתקיים כדכתי' שהרי יאודי א' בא לו כתב מעוץ והודיעו שיצא פרמאן שכו"ך יהיה הזהוב כנדון דידן והלך היהודי וקנה כמה. זהובים עפ"י אותו הכתב וכשנשמע הדבר לשרי הארץ דברו אתו משפט על זה ושלח והביא הכתב וראה להם ואפ"ה הוציאו כרוז שלא יהיה הזהוב בעילוי אלא כמאז וקדם ואחר כמה ימים בא פרמאן הנז' הרי לך שכן נימוסי המלכי' וחוקם שאין מתקיים מאמר היוצא מאת המלך כי אם בבא הפרמאן לעיר בפועל ויתקיים כנז' וא"כ בודאי בכה"ג דנ"ד אף לכתחלה יכול לעשות כן אפי' אם היה בו שתות ועוד איכא טעמא אחרינא שהזהובים הללו עינינו הרואות שהולכים ומתעלים בלי הורמנותא דמלכא וא"כ הו"ל לשמעון להתנות וכמ"ש מהר"ם אלשיך בסי' קט"ו עש"ב. באופן דלא דק הדיין בזה הדין כלל וגזר עליו חרם שלא כדין וק"ל וברור:
נאום אבי"ע ס"ט