אור ברסלב
שות מר ואהלות חשן משפט › שאלה יד

שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי

חשן משפט · שאלה יד

שאלה יג

ראובן שיש לו חזקה מאבותיו בשירות המכס ולפעמים גם איהו גופיה עומד ומשרת עם אחיו העומדים שם ומשרתים ולפעמים אינו עומד ומשרת ועכ"ז בא עם חשבון אחיו המשרתים שם בעבור חלקו ונלב"ע ראובן וחלי"ש והניח בת שאינה יורשת בחזקה זו יען שאינ' ראוי' לשירות וכידוע מדברי תשובת מהר"ם גאלנטי ז"ל שס"ל דאפי' הניח בן קטן שאינו ראוי לשירות תכף נעשה המקום הפקר וכל הקודם זכה בו ותכף עמדו אחיו של ראובן וזכו בחלקו שהם קודמין בנחלה ובאה אלמנת ראובן ותבעה כתובת' מחזק' הנז' עפ"י הוראת מהר"ם ן' חביב ז"ל דקרי לחזקות הללו של המכס וכיוצא מוחזק ולא ראוי לגבי כתובת אשה והמזונות ועמדו ב"ד ג' והגבו לה שיעור חצי כתובת' מן החזק' הנז' ואחיו של ראובן טוענים דאה"נ דאם לא הניח ראובן נכסים שיעור כתובת' דין הוא שתוכל לגבות כתובת' מחזק' זו אבל מכיון דיש לראובן נכסים רבים מקרקעי ומטלטלי יותר משיעור כתובת' תגבה מהם ולא מחזקה זו שכבר זכינו בה ושעבודה על נכסי היורשי' ולא על אחרים ועל הכל יורנו המורה ושכמ"ה:

תשובה הנה כבר ידוע דשירות המכס אית בה חזקה ומועלת למנות אחר במקומו ויכול למוכרה או לתת אותה במתנה וממונא הוי וגופא ממון ונוחל ומנחיל כידוע מתשובת הר' מהר"ם ן' חביב ז"ל הנדפסה בספר קרבן אשה שהביא כמה ראיות לזה והגם שהרב הגדול מהר"ם גאלנטי ז"ל כמעט שדחה כל ראיותיו מ"מ לענין דינא אזיל ומודה ליה מכח ראיות אחרות דנוחל ומנחיל אמנם הא איכא בינייהו היכא דמת המחזיק והניח בן קטן שאינו ראוי לשירות דלמהר"ם ן' חביב ז"ל לא פקע זכות הקטן וכל מי שעומד לשרת שליחותיה קא עביד ונותן לו חלקו ומשמר לו המקום ער שיגדל ולהר"ם גאלנטי י ז"ל ס"ל דתכף שמת המחזיק כיון דאין לו יורש שראוי לשירות אז פקע כחו ונעשה המקו' הפקר וכל הקודם בו זכה ואפי' מהר"ם ן' חביב ז"ל לא החליט הדבר בזה וכתב עד אשר יסכים עמי הרב הגדול מהר"ם גאלנטי ז"ל כנראה שבטל דעתו כנגדו וכיון שהרב המג"ן חלקו עליו בזה א"כ לענין דינא ראוי להורות כדברי הרב המג"ן ז"ל וכן ראיתי בשנים וג' שטרות דחתימי בהו תרי גברי רברבי וחד מנייהו עדיף הרב המופלא והמפורסם בדורו כמהר"ר יהודה קצין ז"ל ששם כתוב שהבת אינו יורשת לפום דינא משום שאינה ראויה לשירות הנז' הא קמן דתפסי עקר הוראת מהר"ם גאלנטי ז"ל דכל מי שאינו ראוי לשירות אינו יורש בחזק' זו אחד בן ואחד בת והנה ראיתי בפסק אחד לאחד מחכמי דורנו שכתב שפצ"י נהגו כהרב המג"ן דאין הקטן יורש והנה בודאי שכתב אלו הדברים משום שלא ראה את תשובת הרב הגדול בכ"י כמה"ר משה הררי זלה"ה אשר היה לפני דור דורים להרב הפוסק הנז' ושם העיד בתשו' הרמ"תה שפצ"י נהגו עפ"י הוראת מהר"ם ן' חביב ז"ל שמשמרים לקטן את מקומו עד שיגדל ויהא ראוי לשירות דלא כהרב המג"ן וא"כ לכאורה יש לתמוה עמ"ש מהרי"ק ז"ל הנז' בשטרות הנז' דאין הבת יורשת לפום דינא משום שאינה ראויה לשירות דאיך לא ראו תשו' הרב משה הררי ז"ל כי הוא בדורו של מהרי"ק גדול ממנו:

אמנם יש ליישב בפשיטות דודאי מהר"ם בן חביב ז"ל לא זיכה לקטן אלא משום שסופו יהיה ראוי לשירות כשיגדל מש"ה משמרים לו את מקומו ובזה הוא דנהגו פצ"י כמהר"ם בן חביב ז"ל אבל לגבי הבת דלא שייך בה שום עת שתהיה ראוייה לשירות אפי' מהר"ם בן חביב מודה להרב המג"ן בזה דאינה יורשת הבת כלום בחזקה זו דאפי' בבן דעתיד להיות ראוי לשירות בטל דעתו מהר"ם ן' חביב ולא סמך על דעתו כנגד הרב המג"ן כ"ש וק"ו בבת דאינה ראויה בשום אופן לשירות דודאי מודה מהר"ם להרב המג"ן ז"ל וא"כ שפיר כתב מהרי"ק ז"ל פעם ושתים ושלש דהבת אינה יורשת לפום דינא וזיכה מקומה לשאר השותפים אשר הם עומדים ומשרתים שם וא"כ אף אם נאמר דאיהו מבורר המנהג אם הבת יורשת אם לאו מ"מ הרי פסקו רבני מתא דאינה יורשת לפום דינא משום שאינה ראוי' לשירות אע"ג דנהגו בבן הקטן כמהר"ם ן' חביב ז"ל מ"מ בבת לא נהגו עפ"י הוראתו אלא עפ"י הוראת הרב המג"ן וגם העידו לפני שבימי מהרש"ל ז"ל היה הלכה למעשה שלאחר שהורה מהרש"ל דהבת יורשת בא רעהו הגדול מהרי"ק ז"ל והחזירו ואמר הדרי בי ולא זכו לבת בירושה זו ומאותו היום והלאה עד היום הזה הוקבעה הלכה שהבת אינה יורשת בחזקה זו וגם מזה עשרים שנה באה אשה אחת ומכרה חזקת מקום הנז' אשר לה מאביה ותכף נתוועדנו אני ושבעה. מחכמי ורבני העיר הי"ו ובטלנו המכר עפ"י הוראת מהרי"ק ומהרש"ל ז"ל וכתבנו פסקא דדינא שמעולם לא זכו לבת בנחלה זו וחתמנו בה להיות לערה שמנהג זה שנהגו שלא ליתן לבת נחלה זו הוא על פי. הדין הגמור כמו שפסק הרב המג"ן ז"ל ואפילו מהר"ם ן' חביב ז"ל מודה בבת וכדכתי' לעיל וגם מזה חמש שנים הוה עובדא ולא הנחנו לבת לזכות בנחלה זו וכ"ת איך פסק מהר"ם גאלנטי ז"ל דהקטן אבד זכותו כיון דאין המוכס עומד ומשמר לו החזקה עד שיגדל וכל הקודם זכה מן ההפקר עש"ב והא כיון דחזקה זו ממונא הוי וראויה לימכר א"כ נהי דהקטן אינו ראוי לשירות מ"מ נמכור לו חזקה זו ויקח הדמים מכח ירושת אביו ואיך הופקע זכות היתום מהאי ממונא וי"ל דס"ל להרב. המג"ן דעכשיו שמת המוריש אינה ראויה לימכר ולא הויא ממונא דמי מפיס דמתרצ' המוכס בזה שלקח' ושמא לא יוכשר בעיניו משום הכי . הויא הפקר:

ומעתה נבא לדבר משפט בנ"ד ואומר דאעקרא דמלתא מה שהגבו הב"ד להאלמנה מכתובתה מחזקה הנז' על פי הוראת מהר"ם בן חביב ז"ל דקרי לחזקות הללו מוחזק ולא ראוי וכמו שכן העלה בתשובתו הרמתה ע"ש. לא יפה עשו דהא ודאי מקום חזקה זו הוי ראוי ולא מוחזק ואין האשה גובה כתובתה בראוי אם לא שנאמר שכבר נהגו פצ"י כהוראת מהר"ם ן' חביב שגובין להאלמנה מחזקה זו והויא לגבי דידהו החזקה הזאת כדין מוחזק ולא ראוי ומעשים בכל יום שגובין להאלמנה מחזקה זו והוי בכלל מ"ש דמנהג מבטל הלכה:

וא"כ לכאורה יש לפשוט נדון דידן ממה שפסק מר"ן בש"ע בש"ע סימן רמ"ה סעיף ל"א וז"ל גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיו עליו חובות כל מלוה שנגבית מהיורשי' והלקוחו' נגבית גם מאלו אין לו גובין משלפניו ע"כ הרי מבואר שמי שהחזיק תחלה יכול לו' לב"ח הנחתי לך מקום לגבות ואין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש ב"ח וה"נ בנ"ד הזוכים מן ההפקר יכולים לו' לאשה שרוצה לגבות כתובתה מהם הנחנו לך נכסים אצל היורשים דבשלמא אם לא היו נכסים להיורשים ניחא שפיר דיכולה לגבות מהם דכל זמן שיש לה שעבוד על החזקה הנז' היא קודמת בשעבודה ולא נעשה המקום הפקר לגבי דידה עפ"י הוראת מהר"ם בן חביב דקרי לחזקה זו מוחזק ולא ראוי אבל מכיון דיש נכסים להיורשים מצו למימר הזוכין מן ההפקר להאלמנה הנחנו לך מקום לגבות ואין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש ב"ח וכן מבואר בש"ע בסי' רנ"ב וז"ל מתנת ש"מ וכו' לפיכך מוציאין אפי' לכתובת בנין דכרין וכו' שהרי במיתתו נתחייבו הנכסים וכו' ואלו שנתן להם לא קנו אלא לאחר מיתה ודוקא שאין נכסים גבי יורשים ע"כ ע"ש. הרי מבואר כל שיש נכסים גבי יורשים מצי המקבל המתנה לו' לב"ח ולכתובה הנחתי לך מקום אצל היורש לגבות חובך וה"נ בנ"ד מצי הזוכה מההפקר לו' להאלמנה הנחתי לך מקום אצל היורשי' לגבות כתובתך ומהר"ם ן' חביב לא קאמר דגוב' כתובתה מהחזקה אלא דוקא במקום דליכא נכסים ליורש וכן מתבאר עוד ממ"ש הרשב"ץ ח"ב סי' קנ"א וז"ל בסוף התשובה ואין המלוה יכול לומר לאשה טלי כתובתך מן ההקדש אחר שאינו מפקיע שעבודך ואני אטול חובי מהנשאר לפי שבשעה שהקדיש חל ההקדש ואין שעבוד הכתובה מעכבו מלחול אחר שנשארו לו נכסים לפרעון כתובתה דומה למה שאמרו בפ' מי שהיה נשוי מקום הנחתי לך לגבות הימנו וכיון שהקדש חל באותה שעה אין ב"ח המאוחר יכול לדחותה אצל אותם הנכסי' וההקדש יוכל לומר מקום הניח לך בעליך לגבות הימנו עש"ב הרי מבואר דכשיש נכסים אצל היורש ההקדש חל ואין מוציאין ממנו כדין אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין הם הנכסים אצל היורש הזה זהו מה שנראה לכאורה:

אמנם אחר העיון יראה איפכא דבנ"ד א. אדרבה היורש יכול הנחתי לך מקום לגבות החזקה הנז' דהא כבר ידוע דהזוכה מן ההפקר לא קנה עד שיעשה איזה פעול' ומתכוין לזכות בה וא"כ בנ"ד תכף שמת ראובן המוריש זכת' הבת בכל עזבונו זולתי שלא זכתה בחזקה זו משום שאינ' ראוי' לשירות ונעש' המקו' הפקר לדעת הרב המג"ן שהלכה כמותו וכש ובשעה שזכתה בנכסים אז המקום של החזק' עדיין לא זכה בו אדם מעולם ובאות' שע' הוי מקום החיק' לגבי הנכסים של היורשים בני חרי ולגבי האי חזקה דעדיין לא זכה בה שום אדם באותה שעה והיורש כבר זכה בנכסים א"כ מיד הוא שעבוד של הכתוב' על מקום החזק' הנז' ויכול' הבת לו' לאמה תכף שמת אביה הנחתי לך מקום לגבות מהחזק' ולא דמי לההיא דש"מ שהבאנו דהתם מחיים הפריש ממונו לאחרים ובעודו בחיים חל שעבוד הכתובה על הנכסים שנשארו בידו ומשעה שהקדיש ונתן במתנת ש"מ אינם אצלו ושפיר יכול המקבל מתנ' וההקדש לומר לאלמנה הנחנו לך מקום לגבות אצל היורשים מה שאם כן בנ"ד שבשעה שזכתה הבת בנכסי אביה כבר. יש מקום החזקה שעדיין לא זכה בה אדם מעולם והוי בני חרי לגבי נכסים. שאצל היורש ותכף חל שעבוד הכתובה והב"ח עליהם:

והנה א' מחכמי הישיבה הביא ראיה לנ"ד ממ"ש הרשד"ם בתשובה אה"ע סימן קע"ה וז"ל ולא עוד אלא שאם יש ביד היורשים מה שהניח אביהם אינה יכול' האלמנ' לגבות מן החובות וכו' דההיא דר' נתן דמוציאין מזה וכו' הוי דוקא שאין לחייב לפרוע אבל כל מה שיש לראשון ממה לפרוע צריך הב"ח להעמיד בדין למי שחייב וכו' עכ"ל. הרי דאפי' דאלו נכסיו המצויים אצל היורש ואלו נכסיו המצויים אצל הלוה שהרי מחוייב הלוה ליתן למלוה ואפילו הכי יכול לדחותו לב"ח אצל הנכסים המצויים אצל היורש כ"ש בנ"ד שאין החזקה הזאת עכשיו נקראת נכסי המת אלא הפקר והקודם זכה כ"ש שיוכל לדחות הזוכה מן ההפקר לב"ח על נכסי היורש זת"ד והרוא' יראה דאין בראיה זו כלום חדא דהא ידוע דטעמא דאין מוציאין מזה ונותנין לזה מדר"נ היכא דיש לו נכסים לחייב הוא משום דאין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש ב"ח דהא המלוה שהיה לו הבעל על אחרים הוי משועבדים כיון דהם ביד הלוה ואלו נכסים של היורש הוו בני חרי לגבייהו אבל הכא בנ"ד מקום החזקה הוי בני חרי שעה אחת ואדרב' נכסי היורש שזכוהו מן השמי' מדאורי' ונשתעבדו הנכסים לו הוו משועבדים לגבי מקום. החזקה שנתנו בני חרי כל עוד שלא זכה בו אדם מעולם ומכ"ש לפי מ"ש הגאון בס' פני יהושע בתשו' ח"מ סימן ב' דטעמא דאינו יכול ליקח מהחובות משום דכשיצאו החובות של הבעל ונעשו ברשות היורש מקרי ראוי לגבי הב"ח משום הכי נפרע הב"ח מנכסי יורש שירש המצויים אצלו ולא מן ההלואות עש"ב מה שאם כן בנ"ד דמקום החזקה מקרי מוחזק לגבי כתובה וב"ח אליבא דהר"ם ן' חביב ז"ל:

אמנם מה שהביא עוד ח' הנזכ' ממ"ש | הרשב"ץ ח"ב סימן רל"ה וז"ל וכמו שהיורש המחזיק בנכסי אביו חייב לפרוע חוב אביו ה"ה וכ"ש מקבל מתנת ש"מ דלא הויא אלא דרבנן ואף עפ"י שיש חובות אחרים על ישמעאל אינו יכול לדחותך עליהם שהרשות ביד ב"ח לגבו' איזה מהם שירצה ואפי' אחים שחלקו ויצא עליהם שט"ח יכול ב"ח לגבות חובו מאיזה שירצה אם האחרים. אינם כאן או הם קטנים או לא נתרצו הגדולים לפרוע ואינו יכול לו' לא אפרע אלא לפי מה שיגיע לחלקו מהחוב לפי מה שבא לחלקי מהנכסים ואעפ"י שהיה אביהם יכול לפרעם מכל שדותיו בפזור מזה מעט וכו' אין היורשי' יכולין לדחותו אלא הרשות בידו לגבות חובו מאיזה מהם שירצה וכו' עש"ב:

הרי מבואר דתנא קא מסייע לן דנתן רשות לב"ח לגבות מאיזה שירצה ואפילו ממקבל מתנה אף עפ"י שיש חובות אחרים של הישמעאלים דיוכל. תכף למכרם כפי מה שיוכל ועכ"ז אינו יוכל המקבל מתנה לדחותו עליהם אלא מאיזה מקום שרוצה הב"ח לגבות גובה וא"כ גם בנ"ד אין יכול הזוכה מן ההפקר לדחות הב"ח על נכסי היורש כיון דהרשות נתונ' ביד הב"ח שממי שירצ' יגבה:

אמנם אחר העיון יראה דאי מהא אין ראיה דלפי ראיה זו צריכין אנו לו' דתשו' זו פליגא אמ"ש הנ"י ופסקו מור"ם בסימן רנ"ב דהיכא דיש נכסים ליורש אינו יכול ב"ח לגבות ממקבל מתנה וא"כ איך הביא הב"י דברי הנ"י מבלי חולק וגם מהר"ם שם לא הביא שום חולק בזה אלא ודאי דליכא ראיה כלל דבנדון הרשב"ץ דאיכא שטרות וחובות וגם איכא מקבל מתנה דהוי תרוייהו משעבדי מש"ה נתן הבחירה ביד הב"ח לגבות מאיזה מהם שירצה אבל היכא דיש נכסים בעין אצל היורש בודאי מודה הרשב"ץ דאינו יכול לגבות לא מהשטרות ולא ממקבל מתנה וכדכתב הנ"י וא"כ בנ"ד דיש נכסי' ליורש בעין בהא לא דבר הרשב"ץ כלל:

אמנם כל זה שכתבנו הוא על פי הוראת הזקן הרב המג"ן ז"ל דס"ל דתכף נעשה המקום הפקר אבל כפי הנראה מכמ' שטרות דחתימי בהו מרבני אר"ץ יע"א על ראובן שהניח בת וכתוב שם דכיון דאין הבת יורשת עפ"י הדין משום שאינ' ראוי' לשירות וירשו מקומו אחיו של ראובן ולא שאר קרובים דמוכח מזה דפה אר"ץ יע"א נהגו דכשיש אחים לראובן לא הוי המקום הפקר אלא אחיו יורשים אותו וא"כ יש לפשוט נ"ד ממ"ש הש"ע סי' ק"ז וז"ל ירשו האחי' קרקעו' וכו' וחלקום ובא ב"ח לטרוף וכו' אבל אם ירשו ד' שדות וחובו כנגד ב' שדות אינו יכול לו' אקח מאחר ב' שדות אלא יקח מכל אחד שדה אחת אלא א"כ עשה לו אפותיקי ע"ש וכתב הש"ך משם מהרש"ל דאם אחר נטל קרקע ואחד מטלטלין יכול בעל הקרקע לו' קח חצי שלי קרקע וחצי מאחי מטלטלין ע"ש וא"כ בנ"ד דיכולין אחי ראובן יורשי החזק' הנז' לו' לב"ח היא האלמנ' התובעת כתובתה לא יש עלינו לפרוע לך כי אם לחשבון שיעור הנכסים שהניח המוריש שהניח מטלטלי לטלי ומקרקעי וגם הניח חזקה זו וכיון דחוב של האב מוטל על שנינו בשו' כל כמינך ליקח כל החוב ממנו וכמ"ש הסמ"ע שם סכ"ד בד"ה טורף חצי החוב וכו' עש"ב ומכ"ש שאין לך פסידא בזה אם גובה ממני לפי חלקי ומהיורש כפי חלקו ואדרבה אינך נאמן להפסידני ולהפקיע נחלתי מכל וכל דדוקא היכא דמטי פסידא לב"ח אמרינן דמאיזה שירצה יגבה ולא ימטי ליה פסידא אף על גב דימטי פסידא ללוקח כמבואר בסימן קי"א ע"ש אבל בנ"ד דליכא פסידא לב"ח אם יגבה כפי החשבון איך נפסיד ליורש הא' לגמרי וליורש הב' לא נפסיד כלום זה לא אמרה אדם מעולם וגביה זו שהגבוך ב"ד בטעות היתה דאינם נאמנים להפסידני ני ולחוב לי שלא בפני ולא יהיה אלא ספק במנהג משום דאין בידנו לברר כיצד נהגו פה אר"ץ אם תכף נעשה המקום החזק' הנז' הפקר וכל הקודם זכה אפי' שאינו קרוב כהוראת המג"ן א"ד במקום דאין יורש שראוי לשירות שחוזרת הירוש' לאחיו כשאר ירושות דיש בהם דררא דממונא שחוזרין לקרוב קרוב כסדר נחלות. דאורייתא וכמבואר כל זה בדברי הפוסקים ז"ל ושרשם פתוח אילי ים מהרש"ך בתשובה בית כ"ח בסופו בדין משומד שהפקיעו חז"ל ירושתו וחשבו אותו כמאן דליתיה וממילא חזרה הירוש' לקרוב קרוב ועיין בספר חק"ל א"ח שהאריך בזה ומכללות דבריו דהיכא דהחזק' שהיתה ביד המוריש יש בה דררא דממונא שאין לבעליה יורש שראוי לה שחוזרת אל הקרוב אם הוא ראוי לה עש"ב ואם כן כיון דהוי ספק במנהג בודאי האחים שעומדים עכשיו ומשרתים בחזקה זו הן הנקראים מוחזקים ויכולים לומר להאלמ' עלך להביא ראיה שלא זכינו אלא מחמת הפקר ולא מכח ירושה דאם מתברר שזכו מן ההפקר כבר כתבנו לעיל דהאשה מוציאה מיד הזוכים מן ההפקר דשעבוד כתובת' עליהם ולא על היורש שאר הנכסים דבשע' שירש וזכה היורש בנכסים כבר היה מקום החזקה פנוי והוי בני חרי טפי לגבי שאר נכסי היורש שירש אותם תכף מדאורייתא אבל עתה שאין ברור שזכו מן ההפקר דדילמא מכח ירוש' זכו וא"כ לית לך עלן כי אם לפי חשבון שיעור הנכסים ואע"ג דזו במחלוקת שנויי' דמי הוא הנקרא מוחזק מ"מ כבר עלו בהסכמ' רוב הפוסקים ז"ל ומכללם מרן הקדוש בספרו הבהיר אבקת רוכל דשב ואל תעשה עדיף ובמקום דקאי תיקום והם הנקראים מוחזקים עי"ע ודרך אגב ראוי להבין מ"ש שם מהרד"ך ז"ל וז"ל ולרווחא דמלתא אני אומר שאפילו אם היה דבר שקול אם המומר יורש אם לאו מ"מ כיון שאחותה ודאי יורשת שלא במקום אח אף על גב דהכא יש אח ובמקום אח אין הבת יורשת הני מלי היכא דודאי אח יורש וכו' אבל המומר שהוא אחיה ספק יורש וכו' ואחות' שהיא ודאי. יורשת לא אתי ספק ומוציא. מידי ודאי וכו' עכ"ל עש"ב:

:

ולכאורה אין דבריו מובנים דהא ספק של המומר עושה גם לאחותו ספק דאם הוא יורש א"כ ממילא אין לבת שהיא אחותו כלום ואם אינו יורש א"כ היא זוכה וא"כ לכאור' הוי ספק וספק שוב עיינתי וראיתי שדבריו בנויים על הצדק והמישור דהא דקדק בלשונו הצח ואמר דהאחות היא ודאי יורשת שלא במקום אח וסיים ואמר אע"ג דהכא יש אח ובמקום אח אין הבת יורשת ה"מ היכא דהוי אח ודאי יורש דאתי קורבת האח ומסלק הנחל' מצד קורבת האחות דודאי מסלק ודאי אבל מומר שהוא ספק יורש לסלק הנחל' מחזקת אחותו שהיא ודאי יורשת ולא המומר שהוא ספק וכו' ור"ל כיון דזה המומר ספק והוי כמאן דליתי' א"כ חזר' נחלת קרבת האחות כיון דבאמת לא יש ספק בגופה כמו מומר שיש ספק בגופו וספק שלה בא מכחו ולא מכח' אלא תמיד נקראת ודאי או יורשת או לא יורשת דכשאין אח ודאי יורשת וכשיש אח ודאי אינה יורשת וליכא שום ספיקא בגופ' א"כ אחיה המומר שהוא ספק אם יורש אם לאו הוי כמאן דליתיה והויא היא ודאי יורשת ושפיר יאמר על זה אין ספק מוציא מידי ודאי ודוק כי הדברים נכונים | וברורים:

והנה לכאור' בנ"ד יכול' הבת שירש' נכסי אביה לדחות להאלמנה אמה לגבות כתובת' מחזק' זו שאין לה לבת עסק בה משום שהיא זכת' בנכסים של אבי' מדאורייתא והיורשים שירשו החזק' הנז' בין אם נאמר שירשו מכח ירושה בין אם נאמר שזכו מן ההפקר אינה אלא מדרבנן ומתורת מנהג שנהגו פצ"י לדון דין מערופייא וכמ"ש מהר"ם ן' חביב הובאו דבריו בספר קרבן אשה שנדפס מחדש וכת' דהמוציא מיד המחזיק הוי גזלן דרבנן אף על גב שמוציאין אותה מידו וכיון דהיורשים של החזקה הם מדרבנן והבת היורשת נכסי אביה היא מדאורייתא בודאי שעדיף כח דאורייתא מד מדרבנן ושפיר יכולה הבת לדחות אמה על הזוכה מדרבנן:

והנראה בודאי דלא אמרינן בכה"ג עדיף כח דאורייתא מדרבנן ושפיר אלא דוקא היכא דיש ספק בעקר הנכסים אם זכו בהם יורשי הבעל או אם יורשי האשה כגון שנפל הבית עליו ועל אשתו ובניו וכו' בזה הוא דאמרי' כיון דיורשי הבעל הם יורשים דאורייתא ויורשי האשה בהשבון שהוא תקנתא דרבנן מספיק' מחזקי' הנכסים ביד היורש הוא הבעל שהוא דאורייתא אבל בנ"ד דליכא ספיקא בנכסים דהבת ירשה הנכסים מדאורייתא ויורשי אחי המת בעל החזקה ירשו בודאי חזקה זו אי מכח ירושה אי מכח העקר אע"ג שזכייתם מדרבנן שתוכל הבת לדחות הב"ח ששעבודו עליה ועל היורש חזקה זו לגבות כל חלקו מחזקה זו ולהפסיד חלקו לגמרי והיא לא תתן כלום מחלקה זה אין הדעת סובלתו וכ"ת הרי כתב מור"ם באה"ע סי' קי"ג משם המרדכי וז"ל ואם היה כאן ב"ח והבנים אומרים לסלק אותם בקרקעו' והבנות אומרות לסלק אותם במטלטלין כדי שישארו הקרקעות להיתומים ויטלו מהם עשור הדין עם הבנים עכ"ל הרי מבואר דהבנים מסלקין לב"ח בקרקעות כדי דלימטי להו הנאה שלא יתנו עשור במטלטלין אע"ג דמטי פסידא לבת בעשור והיינו משום שהאחים יורשים דאורייתא והבת בעשור אינו אלא תקנתא דרבנן ודחו הב"ח מעל היורש דאורייתא ואוקמוה אדרבנן וה"נ בנ"ד יכולה הבת שהיא יורשת מדאורייתא לדחות הב"ח על הזוכה מדרבנן הא לאו מלתא היא כלל. דא"כ במתנת ש"מ שהיא מדרבנן איך פסק מור"ם בשם הנ"י דכשיש נכסים אצל היורשים אינה יכולה האלמנה לגבות כתובת' ממקבל מתנה הא אפי' יש להם נכסים להיורשים מצו למדחי הבעל חוב על המקבל מתנה שהוא דרבנן אלא ודאי כדכתיבנא דבכה"ג לא אמרינן עדיף כח דאורייתא מדרבנן וא"כ מוכרחים אנו לומר דטעמא דמשום דהדין עם הבנים לאו משום שהם יורשים דאורייתא אלא טעמא הוא כמפורש בשלטי הגבורים בפרק מציאת האשה משם מהר"ם משום דאסמכתייהו על הקרקעות ואע"ג שכתב בד"מ וז"ל ודמשמע קצת לשון מהר"ם שכתב דאסמכינהו אקרקעות אבל במטלטלין לא מצי לסלוקינהו זה אינו דאסמכינהו אקרקעות דקאמר מהר"ם אף על הקרקע קאמר אבל הרשות ביד היתומים לסלק אותם במטלטלין כמו שאביהם הוא מסלק אותם בזוזי ולכן נראה דהנכסים בחזקת הבנים קיימי ויד בעל השטר על התחתונה עכ"ל וא"כ לכאורה דגם בנ"ד דכיון דהנכסים בחזקת הבת קיימי מצו למדחי לב"ח על המקום של החזקה אע"ג שמפסיד היורש החזקה בזה כמו שהבת מפסדת העשור ולא חיישי לפסידא דידה:

אמנם במעט עיון יש לדחות דהכא כל הנכסים בין מקרקעי בין מטלטלי בחזקת היורשים והבת שיש לה עישור עליהם אינה אלא כב"ח על היורשים שיצא חוב זה מוטל על האב וכיון דכל הנכסים בחזקתן של היורשים ויד בעל השטר על התחתונה משום הכי מצו לסלוקי לב"ח בקרקעות ולהניח מטלטלין דוקא ולהפקיע שעבודם מעליהם דכל הנכסים בחזקת משא"כ בנ"ד שהנכסים של המת בחזקת של הבה ומקום החזקה אינו בחזקתה אלא ירשו אותו אחרים או מכח ירושה או מכח הפקר וכיון דאינו בחזקתן איך יכולה הבת לומר לב"ח לך וגבה מאחרים ולא ממני להפסיד אחרים דכמו שהנכסי' בחזקת' כך מקום החזקה בחזקת אחרים ובכי הא לא דבר מהר"ם דודאי כיון ששעבד לה הבעל לאשתו כל נכסיו מטלטלי ומקרקעי בחייו ובמותו א"כ שעבוד האלמנה בין על הנכסים שירשה הבת מאביה בין על שאר היורשים שירשו מקום חזקה זו ומאי חזית דתגבה הכל מהחזקה ולא משאר נכסי בעלה ומי פטרת משעבוד כתובה הא ודאי כל אחד יפרע לה כפי חשבון ושיעור הנכסים שבידו וזה ברור כשמש וליכא ראיה מההיא דעשור כלל:

אמנם כל זה דכתבינן אם לא יש להאלמנה ממלבושים שלה בין של נדוניית' בין ממלבושים אחרים שעשה לה הבעל דאם יש לה הא כבר כתב מהריק"ש בערך לחם באה"ע סי' צ"ו בשם הרדב"ז ז"ל דאם יש לה מלבושים כל אותם המלבושים מעין אפותיקי וא"כ ודאי דאלו שירשו בחזקה הנז' אומרים להאלמנה כבר שעבודך על אותם מלבושים שיש לך והוא דומה ממש למ"ש מרן בש"ע ח"מ סי' ק"ז שכתב להדיא דאינו יכול לגבות השתי שדות מא' אלא אם כן עשאה לו אפותיקי וכו' ולא אפותיקי ממש אלא כעין אפותיקי עש"ב. והשתא לא אכפת לן אם זכו במקום החזקה אחר שזכתה הבת בנכסי אביה:

וכל זה דכתיבנא הוא עפ"י הנחה דאין הבת יורשת מדינא משום שאינה ראוייה לשירות וא"כ לכאורה יש לתמוה על רבני אר"ץ הנז"ל מהרי"ק ומהרש"ל ז"ל שכתבו וחתמו בשטרי החלוקה של המכס וז"ל דכיון דראובן הניח בת שאינה ראוייה לשירות דמן הדין אינה יורשת הקרוב בנחלה קודם וזכו מקום החזקה לאחים שלו דאיך זיכו המקום להאחים דאי ס"ל להרב המג"ן דמיד נעשה הפקר וכל הקודם זכה א"כ איך זיכו להאחים היה להם לזכות מי שקדם וזכה מן ההפקר ואי ס"ל כמהר"ם בן חביב דגוף חזקה זו הוי ממון ונמכרת בדמים אם כן יכולה הבת למכור חזקתה ומוכרחים אנו לומר דס"ל דהבת לכ"ע אינה יורשת ולא דמיא לקטן שסופו להגדיל אם כן גם למהר"ם ן' חביב הוי המקום הפקר ולמה זכוהו להאחים ולא לאחר אם קדם וזכה מן ההפקר וי"ל שעקר מקום חזקת המכס תלוי במנהג המקומות דיש דנין דין מערופייא ויש מקומות שאינם דנין ויכול להחזיק במה שביד חבירו וכמ"ש מהר"ם ן' חביב בשם מהרשד"ם ומהריק"ש ז"ל וכיון שהדבר תלוי במנהג המקומות נהי דהכא פצ"י נהגו לדון דין מערופייא ונוחלין ומנחילין וגזלן הוי מי שמסיג גבולן ומוציאין מידו מ"מ כשנהגו כך נהגו כשיהיה בן וראוי לשירות לאפוקי בת דאינה ראויה לשירות כלל נהגו להיות האחים הם היורשים ולא יהיה המקום הפקר כהוראת הרב המג"ן אלא הקודם בנחלה הוא זוכה כשאר נחלות התורה והגם שנראה מתשו' הרב דבר משה בח"ב וח"ג שהבת יורשת בנחלה זו י"ל דיתכן על מנהג מקומו הוא דן שהיו נותני' להבת חלק בעבור החזקה אף שאין הדין כך שהוא לא היתה שאלתו אם הבת יורשת בחזקה או לאו אלא מעשה שהיה שנתפשרו עמה בעבור מקומה ויתכן שכך היה מנהגם שיש לה חלק להבת בחזקה מכח אביה אבל פצ"י לא נהגו כן ולא שמעו אל משה ולא הוי זה מנהג גרוע שלא על פי הדין עד שנאמר עליו שאינו מנהג וראוי לבטלו חס ושלום:

וכ"ת כל זה לא אמרן אלא בבת שאינ' נשואה אבל נשואה שבעלה עומד במקומ' אף הרב המג"ן ז"ל ורבני אר"ץ מודים דבעלה זוכה במקומה בחזקה זו הא נמי ליתא שהרי כבר כ' הרב חקרי לב א"ח סי' נ"ג בדף מ"ב ע"ב וז"ל ומה גם למ"ש הרב כנה"ג בח"מ סימן רפ"א בהגהת ב"י אות ה' שדברים אלו מדברי המרדכי וראבי"ה חולק על זה ע"ש כי על כל אלה היא שעמדה לי בבת הספק לנ"ד אם הבעל יורש שררת חמיו וכו' הגם הלום ראיתי שאין מדברי ראבי"ה אלו שום ראיה לנ"ד די"ל דשאני התם דהבת איתא בכ"מ בירושת ממון ועל כן גם אם נשתמדה ופקע כח ירושת' ממנה לא לגמרי נעקרה הרי אם חזרה בתשו' תשוב לאיתנ' הראשון ודא תנא שלא נעקר מבאי כחה ירושה זו לא כן בנ"ד דלגבי ירושה זו הבת לא שייכא כלל בירושה זו אין לבעלה לירש מה שהיא אינה ראויה לירש כלל וסברא זו אלימתא היא עכ"ל הצל"ע הרי שלכאו' היה נראה לו דזו תליא בפלוגתא ולבסוף אסיק דכגון נדון דידן כ"ע מודו דאין לבעלה לירש מה שהיא אינה ראויה לירש כלל ואף על גב שסיים שם הרב שראה תשו' אחת לגאון אחד בנו נכדו של מהר"ם מפדווא ז"ל שהעלה דלא יש כי אם בת נשואה שיורש החתן מכח אשתו וכו' ע"ש כבר דחה דבריו שם הרב בטוב טעם ודעת ולא יהיה אלא ספק אלו האחים היורשי' שהחזיקו יכולים לומר קי"ל דלא זכה החתן מכח אשתו והמע"ה וא"כ הגם שראינו כתוב בס' מים שאל שכתוב בשאלה לשון השטר שכתוב שירש מחמיו והשאלה היא מפצ"י אינה ראיה כלל שיתכן שמעשה שהיה שכתב החזקה לחתנו מחיים וזיכהו בה בעודו חמיו חי חקרתי על זה ונמצא עדים יש כשרים שהעידו לי שכך היה המעשה שחמיו כתבה לחתנו בעודו בחיים ושלי"ת שכוונתי אל האמת ומה גם דמזה כמה שנים אירע מעשה שבת אחת נשואה שעמדה ומכרה חזקת אביה שהיה לה במכס ועמדנו אנן שבעה ב"ד ובטלנו המכר וזכינו לקרובו של המת שהיתה בידו וחתמנו אנן ז' הב"ד הנז' וחזקנו המנהג של פצ"י שאין הבת יורשת בחזקה זו אפי' אם היא נשואה מזה עשרים שנה ומאותו היום והלאה כל עת שאנו נשאלין על זה משיבין להם שאין הבת יורשת בנחלה זו והוא מנהג קדום ועפ"י הדין:

אמנם עדיין יש לזכות להאלמנה במה שגבתה כתובתה בחזקה הנז' על פי הוראת מהר"ם ן' חביב ז"ל והוא עפ"י מאי דכתבי' לעיל דכפי הנראה דנהגו פצ"י דכשאין בן אלא בת שאינה ראויה לשירות דחוזרת הירושה לאחי המת המוריש חזקה זו ויש לה להאלמנה על כל פנים למכור קצת מהחזקה בעבור כתובתה כפי חשבון הנכסים אם כן בודאי יש לה בחזקה הזאת איזה שוה כסף ושאר מקום החזקה ספק אם יש לה או לאו דשמא העומדים שם כבר זכו מן ההפקר כהוראת הרב המג"ן א"כ יש להאלמ' להוציא מידם משום דירושת הבת בנכסי אביה קדמה לזוכים בחזקה זו מן ההפקר ובאותו עת הוי מקו' החזק' בני חרי ונשאר שעבוד הכתוב' עליה ואין לזוכין מן ההפקר כלום וכדכתי' לעיל ואת"ל שגם זה בכלל ספק דשמא הנכסים של היורשים הם הוו בני חרי לגבי זוכין קן ההפקר וכדכתי' לעיל. והזוכים מחמת הפקר או מחמת ירושה אינו אלא מספק דשמא אין הבת יורשת דאם יורשת אין להם כלום להזוכין בחזקה ע"ז וא"כ הוי ספק וודאי ולא אתי ספק לזוכין בחזקה זו במקום ודאי של האלמנה שיש לה קצת בחזקה הנז' ודמיא ממש לההיא דספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא דאמרי' התם כיון דאחד יש לו בודאי במקצת הנכסים ובשאר הנכסים ספק ואידך אין לו כי אם מספק אין ספק מוצא מידי ודאי ועדיין צריך ישוב עוד אני מסופק במאי דנהגינן כמהר"ם בן חביב דגובין לכתוב' מחזקה זו אע"ג שהיה בודאי ראוי וי"ל בזה דמנהג מבטל הלכ' מ"מ י"ל דלא כתב מהר"ם בן חביב אלא דוקא בחזקת המכס ודכוות' שיש לבעל החזקה מלבד שירש מאביו אלא גם יש בידו ברא"ה מן המלך ואין המוכס יכול לגרשו מלשרת בהא הוא דאמר מהר"ם בן חביב דמקום החזק' יקרא מוחזק ולא ראוי אבל עתה שכבר נתבטלו כל הבר"את של שירות המכס ונתנו רשות והבחיר' ביד המוכס העומד מהמלך דלמי אשר יחפון יעמיד בודאי אפשר דמהר"ם בן חביב מודה עתה דאינו נקרא מוחזק אלא ראוי ואין האשה יכולה לתבוע כתובת' הימנו. ואיך שיהיה בנ"ד איכא ספיקי טובא ומש"ה אין להוציא מיד האחים של המת שכבר זכו בנחל' אי מתורת ירושה אי מחמת הפקר כהוראת הרב המג"ן האמנם בעבור כבוד הב"ד שעברו והגבו להאלמנה מהחזק' הנז' אעפ"י שאינו מן הדין וכדכתי' ומכ"ש שיש לה להאלמנ' מלבושים וחפצים כדי נדוניא דאין לה לגבות עוד מהחזק' הנז' וכדכתי' משם מהריק"ש לעיל מ"מ בעבור כבודם יתנו עתה המוחזקים לפחות שווי דמי החזק' דהיינו אם שוה לימכר בשני אלפים יתנו אלף אחד להאלמ' בעבור לסייע' בכתוב' ותהיה החזק' בידם ואין לחתנה כלום בחזק' זו שמכר' דבר שאינו שלה זהו הנלע"ד :

והנה אחר שכתבתי כל זה ראיתי לא' מחכמי הישיב' שעמד וכתב לסתור מה שכתבתי והעלה דהבת יורשת בחזק' זו בין נשואה בין שאינה נשואה ולא חשש לס' הרב המג"ן שהבאנו משמו שתכף שמת המוריש נעשה המקום הפקר וגם לא חשש להני רבני סבוראי מהרי"ק ומהרי"ע ז"ל שכתבו להדיא דהבת אינה יורשת לפום דינא והסבו הנחל' לאחי המת ויען שהדבר נוגע לו שרטט וכתב לפי דעתו ומוכרח אני להביא דבריו דבריו ולישא וליתן עליהם להוציא לאור משפט על הדין ועל האמת ועל השלום כי באלה חפצתי.

ראשונה מ"ש דכיון דהדבר בפלוגת' תלוי אם הבת יורשת האחים העומדים בחזקה הם המוחזקים ויכולים לו' קי"ל כמ"ד דאין הבת יורשת כתב עלי וז"ל ועוד דהדבר ידוע מאחר שאנו דנין בחזקות אלו דין קרקע גמור מור בכל פרטיו וכמ"ש אחד מרבני אר"ץ יע"א בעל ס' ברכת אליהו סי' י"ח והרב מים שאל מעתה כל ספק שיפול בהם נידון בעל על החזקה כבעל הקרקע ואמרינן לגביה אוקי ארעא בחזקת מרא קמא וכמ"ש מהרח"ש ח"א סימן ס"א גם אין תפיסה מועלת בקרקעות כמ"ש הריב"ש עכ"ל. הנה הראה עצמו בזה כמי שלא שם עין השגחתו בפוסקים ז"ל דהגם דיהיבנא ליה שיטתי' דדין קרקע יש להם מ"מ בקרקע גופי' נעלם מכבודו מ"ש בתשו' לחם רב בסי' קנ"ד וז"ל אלא מה שיש ללמד זכות על ראובן מפני שזה ראובן הלוקח הוא מוחזק בקרקע וכו' משום דאמרינן בפרק חזקת הלכתא כוותיה דרבה בארעא וכו' ופי' שם רשב"ם דמספקא לן כמאן הלכתא ולכך בארע' אין מוציאין מיד מי שהוא מוחזק בה עתה והיכא דהוי ספיקא דתרי ותרי אז אוקי ארעא בחזקת מאריה קמא וכו' וכ"כ מהר"ם ז"ל הביאו שם הרב הנז' וסיים וכ' והגם . כי לדעת ר"י וסיעתו אמרינן אפי' בספיקא דדינא אוקי ארעא בחזקת מארא קמא ולדעת ר"י המוכר הוא המוחזק אית לן למימר שב ואל תעשה שאני וארעא תיקום ביד מי שהוא עתה בידו וכיוצא בזה כתב מהריב"ל וכו' עש"ב. וכ"כ הרב כנה"ג סי' ק"מ אות י"ד משם מהר"ש יפה ע"ש. . גם נעלם ממנו מ"ש הרב חק"ל ח"מ סי' פ"ח וז"ל ואי דיינינן נ"ד דהדבר בספק כבר ידוע ס' רשב"ם ומהר"ם דבספק דדין לא אמרינן אוקי ארעא בחזקת מאריה קמא אלא בחזקת מי שהקרקע בידו וכן הסכים הראד"ב סימן קנ"ד והפ"מ ח"א סימן ס"ו והדבר משה ח"ב סימן ס' וכן הסכים הרב מהרי"ש הובאו דבריו בס' אגורה באהלך דנ"ח וכו' וכיון שכן אין לנו כח בדין להוציא מיד השוכר שהקרקע בידו עכ"ל:

ועוד דבשלמא אם היה בעל החזק' קיים ויש ספיקא במכירתו וכו' אז יש מקום לומר דבחזקת מאריה קמא קיימא אבל בנ"ד שכבר מת בעל החזקה מאריה קמא נהי דהיורש עומד במקומו ובכחו היינו יורש הראוי לירש אבל הכא דהויא בת שאינ' ראויי' לשירות ובהא פליגי דלמר יכולה למכור דשוה כסף בכסף ולמר הוי הפקר וקדם אחד וזכה בודאי דבכה"ג לא אמרי' בחזקת מאריה קמא דאינו בעולם קיימא אלא בחזקת מי שהוא עומד בה ובהא לכ"ע לע"ד דבחזקת מי שעומד עתה:

ועוד הרי כבר כתב הרב כנה"ג ח"מ סימן קמ"ט וז"ל באות ס"ה בסופו ומיהו בחזקות שלנו לא אמרינן אוקי ארעא בחזקת מאריה קמא עכ"ל עש"ב:

ועוד הרי כתב הרב בית דוד חח"מ סימן ל"ו וז"ל כיון שהיה יכול להוציאו וכו' אינו נחשב קרקע אלא מטלטלין אבל בזמננו זה שאין בעל החזקה יכול לגרש היהודי הוי דינו כקרקע עש"ב וכתב שכ"כ הרב כנה"ג מבלתי שום חולק עש"ב וא"כ בנ"ד שהיתה החזקה בבראתי"ס מן המלך ואין המוכס יכול לגרש היהודי הזה ולתת במקומו אחר הוי שפיר דינו כקרקע אבל מכיון שבטל המלך הבראתיס ונתן רשות למוכס למי אשר יחפוץ נהי דלא אבד חזקתו אבל מ"מ נגרע כחה ונעשית כדין מטלטלי ושפיר נוכל לומר דמי שהוא עומד בה ומשרת הוא הנקרא מוחזק באופן דלכ"ע בנ"ד העומד הוא המוחזק ולא מאריה קמא:

ובזה ג"כ נפל יסודו של ה' הכותב שכתב וז"ל ומ"מ דעת הרבנים חותמי השטרות שכתוב בהם גם בחזקות להחזיר נחלה להקרוב לא. ידענו על מה אדניהם הוטבעו ואין אנו אחראין ליסד מנהג משטרות הללו ולקבוע מנהג על פיהם ולהניח ספרי הפוס' המפורסמים ובפו' לא נמצא כזה ואדרבה משמע שהבת יורשת בכל החזקות ומעתה גם מהשטרות הנז' אין להביא ראיה ולקבוע מנהג מהשטרות כאלו שאין להם יסוד מוסד בספרי הפו' ויצאו לידון בדבר חדש והילך דברי הרא"ש בכלל נ"ה אבל עפ"י מנהג לא ידעתי איך יתנו ממונו של זה לזה והדור שעמדו אחריהם והתחילו במנהג זה וכתבו סופרי' וחתמו. העדים ודאי מנהג של טעות ואפי' אם היה באותו הדור דיין לקיים מ"ש הסופרים וע"י כך פשט המנהג אין זה מנהג שראוי לסמוך עליו לענין הוצאת. ממון וכו' ואמרתי שאין זה מנהג שראוי לסמוך עליו ולהוציא ממון על ידו הילכך אפי' נהגו כן דור אחר דור מנהג טעות הוא וצריך לבטלו כי הוא לעבור על ד"ת להעביר הנחלה מהראוי ליורשה וכו' הנך רואה דאין לפשוט מנהג מהשטר ולא ידונו עליו מנהג עוד כתב הרא"ש דכשאין מנהג ברור יעמוד על דין תורה עוד כתב הרא"ש דהמנהג בממון להעביר הנחלה אינו מנהג וכו' עוד כתב משם הפו' דמנהג לירש אחים במקום בת מבטלינן ליה ועוד משם הרב נאמן שמואל סי' ס"ד דכל מלתא שלא נמצא בפוסקים להלכה. ולמעשה אלא מלתא אגב אורחיה אין לסמוך עליו ך עכ"ל:

ומה מאד נפלאתי בדברים הללו ובראיו' הללו דכל הראיות הללו לא נאמרו אלא במנהג שהוא הפך התורה כההיא דהרא"ש ודעמיה שנהגו להפקיע ירושה דאורייתא וכמו שנהגו שלא יקח הבכור כפלים אלא כפשוט בהא ודאי כ"ע מודו דמנהג כזה ראוי לבטלו אמנם בנ"ד שכתבו להדיא הרבנים חותמי השטרות דמדינא אין לבת לירש כיון שאינה ראוייה לשירות וכיון דפקעא הירושה הזאת מן הבת ודל הבת מהכא וכן דעת הרב המג"ן דהבת כיון שאינה ראוייה לשירות פקעה ירושתה ונעשה המקום הפקר הרי לפום דינא אליבא דהני הבת אינה ראויה לירש ומה שזכו החזקה להאחים אי משום שהם היו עומדים וזכו מן ההפקר קודם כל אדם אי משום בהאי סיומא דסיים הרב המג"ן דהוי הפקר הם לא ס"ל כוותיה בזה אלא ס"ל בזה כשטת מהרד"ך בדין הבת שהמירה דהשת' דנעקר' נחלת הבת חוזרת לאחים ואם כך נהגו או הנהיגו לעשות לא הוי הפך דין תור' כדי לבטלו אלא אדרבה מנהג נכון הוא עפ"י הדין וראוי לקיימו ולא להוציא מיד המוחזק ועל המבטלו עליו להביא ראיה כדין כל המע"ה וא"כ אם נהגו פצ"י כמ"ד דאין הבת יורשת משום שאינ' ראוי' לשירות לא הוי זה מנהג הפך דין תור' ליאמר עליו כמ"ש ה' הפוסק הנז' ולא חש לקמחי' במה שנגע בכבוד הרבנים הגדולים הנז' ושאריה ליה מאריה:

עוד כתב על דברי וז"ל הרי כבר פשוט דהזוכ' מן ההפקר לא קנה עד שיעשה איזה פעולה ומתכוין לזכות בה וא"כ בנ"ד במה זכו האחים של המוריש קודם שגבתה האלמנה דאלו בשירות כבר הוא עומד ומשמש כמאז ומקדם ומי יאמר שכוין לזכות ולפחות הי"ל לו' בפני עדים לעצמי אני מציל ובאכילת פירות לא זכו כדפסק מרן בסי' רע"ה ע"ש עכ"ל. הנה הפוסק הזה מאחר שהוא בעל הדבר ונוגע מהפך בזכות עצמו ואינו שם אל לבו דהכא בנ"ד אין לך פעול' גדול' מזו שעמדו האחים ולקחו את חלקו מן הריוח שעולה לו כפי תנאי שבין האחים שכל אחד יקח מהגרו"ש של הריוח כו"ך ועמדו אלו האחים ונטלו חלקו בריוח אין לך פעולה וזכיה יותר מזאת ומה שדימ' הדין למ"ש הש"ע בסי' רע"ה דבאכילת הפירות לא קנה אין דמיונו עולה יפה כלל ועקר דהתם דכיון דיש אילן וגם קרקע כל עוד שלא עשה פעולה בארץ או בגוף האילן לא זכה בהם אף שזכה בפירות אבל הכא בנ"ד כל גוף החזקה שיעמוד ויטרח ויטול שכר טרחו והאחים הם המתרצים זה מזה שאחד יעמוד ויטרח בעבור כולם וימצא ריוח בחכמתו ובחריפותו וכל גופה של החזק' הזאת שיש להם על המוכר דבר קצוב ומרויחין עוד שלא מדעתו וא"כ כיון שעמדו האחים וזכו בחלקו וכתבו הריוח שהיה לג' עשו אותו לשנים וכל דבר חזקתו לפי עניינו. ועוד הרי מוסכם בדין שאם גוי יש לו פקדון אצל יהודי ומת הגוי דקי"ל דזכה היהודי ולדברי הפוסק במאי זכה הא בעינן איזה פעול' ומתכוין לזכות אלא ודאי כדכתי' ומ"ש דמנ"ל דכוונו לזכות הא ודאי הסב' נותנת דודאי מסתמא כוונו לזכות וכמו שצועקים האחים שכבר זכו מן ההפקר:

ועוד אעקרא דמלתא אם בעינן שיכוונו לזכות כבר כתב מרן הב"י בסי' רס"ח שהביא מחלו' בדבר וכתב שלדעת ג' עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דלא בעינן כוונ' לקנות אלא אפי' בלי כוונה קונה ע"ש:

ועוד הרי כתב הרב ח"ל בח"מ סימן פ"ח והבאנו אותו לעיל וז"ל בדין החזקות כנ"ד וא"כ גם מן הצד הזה מידי ס' לא נפיק ובספק הדין לא אמרינן אוקי ארעא בחזקת מארי' קמא עש"ב:

עוד כתב עלי עמ"ש בסוף התשוב' אמנם עדיין יש לזכות לאלמנ' וכו' ואם כן הוי. ס' וודאי וכו' וז"ל ותמהתי על המראה דמאחר דנחתת להכי א"כ מה לך ולהאלמנ' ולהעלים עין מן הבת תעשה שיקול זה עם הבת וכו' עכ"ל. ואלו דקדק ועיין יפה בדברי לא היה מתמיה דהא דקדקתי וכתבתי דנהגו פצ"י דהבת אינה יורשת בחזק' זו וכמ"ש הרב המג"ן והרבנים הנז' א"כ הוי ודאי וודאי דודאי יש לה להבת בשאר נכסי אביה ובחזק' זו ודאי דאין לה וא"כ אינו ענין לההיא דיבם אבל לגבי האלמנה שפיר דמיא לההיא דיבם וכדכתי':

נאום אבי"ע ס"ט:

תוכן העניינים

שות מר ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה