שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי
חשן משפט · שאלה יג
ידוע ומפורסם שמושל ארץ מצרים הנהיג על בני ממשלתו מס אקרקפתא דגברי מלבו הכרגא של המלך יר"ה וזאת נקראת אעאניי בשביל החיל שלו ומזה שלש שנים המושל הנז' לקי מהמלך יר"ה מדינות סורייא ואר"ץ וכל סביבותייה ודמשק וסביבותיה וכל אקלים של סוריא כידוע ובבא המושל הנז' לכאן ולדמשק נתן על כל בני העיר מס הנז' וכת' את שמות כולם בפנקסו מסן ת"ק לעשיר עד סך ט"ו לעני העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט מסך ט"ו כדי שיגיע לכל גלגולם של בני השכונה קכ"ה גרוש בין עני ובין עשיר ועלה בקבץ אחר שנכתבו הכל סך ד"מ מאה אלף על בני השכונה ולאחר שנכתב הפנקס ונחתם שלחו הקנוסי"ל היו להסיר מהפנקס לכמה אנשים כמו משרתיהם והמכזאנ'גיה שלהם שלא יתנו בזה המס שכך מחוקי ונימוסי מלכות שבין המלך . התוגרמה עם שאר מלכי אדום שלא לתת אנשי הקונסיל בשום מס שיהיה והמושל הנז' הסיר אותם מהפנקס והוריד מעקר הסך אשר נקצב על בני השכונה לגלגולת הנז' על כל גלגולת הוריד מהסך קכ"ה גרוש יחד עשיר ואביון ד"מ העשיר אשר נערך בסך ת"ק גרוש הסיר מסך הנז' קכ"ה גרוש ותבע השאר מבני השכונה שימלאו אותו על שאר האנשים הכתובי' בפנקס והעני אשר נערך בחמשי' גרוש או פחות גם זה כשהסירו מהפנקס הסיר מהסך הקצוב הנז' סך קכ"ה אע"ג שהוא כתוב בסך חמשים גרוש והיותר שהסיר הוא ריוח לבני השכונה באופן שהוא רוצה לבא בידו ע"כ גלגולת קכ"ה גרוש ההם בני השכונא יעריכו כל א' מה שסובל לפי ערכו האמנם בתוך הגזרה והחק ונימוס של המושל שהעשיר לא יכתב בפנקס יותר מה' מאות ואין להם לבני השכונה ליקח מהעשיר בע"כ יותר מת"ק ובכל ג' שנים גוזר שיחליפו הפנקס שיסירו המתים וההולכים ג"כ למדינות אחרות ולמלאת הסך אשר נקצב עליהם מן הנולדים אשר הם מתחדשים ומן הבאים מחוץ והסך אשר נקצב עליהם אל יחסר ממנו כלום וגם אינו מעכב על ההולכים למקומות אחרים אף ע"ג שהם כתובים בפנקסו דתכף שנתן אדם הקצוב עליו באות'. שנה אם רצה אח"כ לילך אינו מעכב עליו יען שדעתו ליקח הסך הנקצב מהנמצאים ויש אנשים שמשנה ראשונה שנתחדש מס זה נתנו מה שכתוב עליהם באותה שנה ואח"כ הלכו למקומות אחרים יש מהם למקום ממשלתו ובבואם שם לדור לקחו מהם המס הנז' ונכתבו שם באותו פנקס של אותו המקום כגון דמשק ויש שהלכו למקומות אחרים של ממשלת אחרת אשר אין שם גזרת המס הנז' ואין רשות המושל המושל כאן עליו ופקע שעבודו ממנו:
ומעתה במעשה זה שהיה יש כמה ספיקות ולשאול הגיעו בני השכונה על כל אחת ואחת ראשונ' אלו שהלכו למדינות אחרות ועקרו דירתם אם חייבים ליתן במס הזה הנז' עם אנשי המקום שהיו שם יען שהם כתובים בפנקס של כאן והמושל לא הסיר הסך מה שכתוב עליהם בהליכתם אלא תבע אותו מאנשי השכונ' ואם כן אינו בדין שיתנו בני השכונ' בעדו אלא במקום שנכתב בראשונ' יתן ולא יתן עם הקהל אשר בא לדור עמהם וגם הקהל של מקום שהלך לשם לא יוכלו לתבעו במס הנז' מאחר שכבר מחוייב וכתוב בפנקס אשר יצא משם אינו בדין שק"ק שהלך לשם ירויחו והק"ק של מקום שיצא משם יפסידו בעבורו שנית אם הק"ק שהלך לשם לא תבעו ממנו כלום אלא אנשי המושל של אותו מקום לקחו ממנו וכתבו שמו בפנקס שם א"כ הוי לוקה בכפלי' שיתן כאן וגם במקום שהלך ודר שם והגם שרוב הפו' הסכימו שחייב לתת במקום שדר עם אשתו ובניו וכן פשטה הוראה בכל גלילות ישראל שיתן במקום שהוא וביתו דר שם כידוע כל זה בפוס' המדברים בעניני המסים עיע"ב מ"מ אין זה אלא בשאר מסים וארנוניות הנערכים לפי הממון והמשא ומתן אבל במס הזה של נ"ד. שהוא מוטל אקרפתא דגברי בפרטות כמו הכראג של המלך יר"ה הידוע בזה ודאי יש מקום לומר שחייב ליתן במקו' שנכתב . ונקצב עליו במקומו הראשון ואינו בדין שילך ויטיל משאו על אחרים שיפרעו בעדו ואף על גב דבמקום שהלך לשם ג"כ לוקחים ממנו זה המס בעצמו אין זה אלא כגזלנותא דמושל של שם ומזלו גרם ומה יעשו לו אנשי המקום שיצא משם כיון שהוא גרם לעצמו ללקות בכפלים ומאי חזית דהוא לא יוזק והם בני שכונתו יוזקו בעדו. ג' מי שהלך ודר בממשלת אחרת אשר אין יד להמושל של כאן עליו מי נימא דכיון דפקע שעבור המושל מעליו דכל שעבוד המושל הוא על הדרים בארצו וכל זמן שהם תחת ממלכתו אבל זה שהלך פקע ממנו שעבורו או נימא דאינו יכול להפקיע שעבודו וליתנו. על אחרים. ד' אם זה שהלך למלכות אחרת כבר נכנס החדש של שנה שנייה והיה יכולת בידם תכף להתחיל ולגבות זה המס אלא שמעת שהוקבע זה המס כותבין מחדש מרט אבל אין תובעין אותו אלא אחר ד' או ה' חדשים דהיינו מחדש אלול ואילך מתחילים לגבות וזה קדם והלך קודם מי נימא ציון שנכנס חדש א' מהשנה כבר הוטל עליו החיוב והוי כמו שט"ח עליו או דילמא כיון דדרכם שלא לתבוע כי אם בחדש אלול וזה כשהלך לא היה עת התביעה א"כ הוי עדיין לא הוטל ולא נתחייב ובעת החיוב כבר הוא פקע שעבוד המושל מעליו ה' אלו אנשי הקונסול אשר היה כתוב עליהם בעריכ' ראשונ' בשנ' הראשונ' סך ת"ק והסיר המושל את שמם מהפנקס ולא הוריד מהסך הכתוב עליהם כי אם קכ"ה גרוש היוכלו בני השכונ' לתבוע מהם מה שהיה כתוב עליהם. ששית העשירים הראוי' להיות נערכים יותר מת"ק לפי הפנקס הכתו' אם יכולין בני השכונה להעריכם ביותר ממה שכתו' עליהם כפי הדין ושלא להשגיח על דברי המושל בזה שהקל מעליהם או נימא בזה דינא דמלכות' דינא. שביעית אלו המתים שמתו אם חייבים היורשים לתת מה שכתוב על מורישם או בני השכונ' חייבי' דהוי כמו כסר שחוזר על הכל בני השכונ' בתוך ג' שנים קודם החלפת הפנקס דלאחר ג' שנים שגוזר שיסירו המתים וההולכים שהלכו ולמלאת הכל על הנשארים הכתובים בפחות מת"ק הא ודאי דאין לתבוע מהיורשים חלק מורישם. שמיני' אלו ההולכים למקומות אחרים שהטיל משאם על בני השכונ' הכסר של אלו אם נגב' לפי ממון או על ראש הגרוש שנותן האדם יען שכך גוזר המושל למלאת אותם על בני אדם שנערכי' פחות מת"ק וכן ההוצאות והשוחדות אשר נהיה בעבור הגוביינא של זאת המעאניה כיצד דינם ליגבות. ט' הגזרה הזאת שנעשית מחדש אי הויא בכלל דינא דמלכותא דינא או הויא כעין גזלנות' דמלכותא כיון דאינה על קו היושר והחק של המלכי' ונ"מ טובא לכל הספיקות והחקירות שכתבנו. העשירית תהיה קדש אם הת"ח מחוייבים במס הזה כיון שכתבו את שמותם בפנקס בפרטות והמושל ועבדו תובע מכל אחד ואחד חלקו מה שכתוב עליו ואינו תובע הסך מהכלל ואינו תופס אחד א' או ב' בעבור הקהל אלא אדרבה מי שנותן חלקו הכתו' עליו אינו יוכל עוד עבד המושל לתפוס אותו ואפי' תופסו כיון שבא לפני המושל מגרשו א"כ לא הוי תובע מהצבור עד שיהיה הת"ח פטור או דילמא דגם בכה"ג הת"ח פטיר ועטיר וע"כ יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה:
תשובה נשיב על ראשון ראשון כיד ה' הטוב' עלינו ואומר דלספק הא' אם חייבים היוצאים לתת עם מקום שיצאו הנה כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות שכנים וז"ל וכן אחד מבני מבוי שבקש לסתור פתחו להחזירו למבוי אחר מעכבים עליו שמא יבא עליהם מס ומתמעט מחלקם מן המס הקצוב עליהם עכ"ל. ומעתה הדברים ק"ו אם מפני חשש שמא יבא עליהם מעכבין על היוצא מכ"ש בהיות המס כבר הוטל אקרקפתא דגברי ונכתב כל אחד ואחד בפרטות לתת כך וכך בשנה בפנקס המושל כנ"ד שיכולין לעכב על היוצאים בעבור חלקם הכתו' עליהם בפנקס שאינו מן הדין שילכו ויטילו חלקם על שאר בני השכונ' וכ"כ מהריק"ש בתשוב' סימן מ"ד ע"ש ואע"ג שסיים הרב שם וכתב אלא שאני רואה שלא נהגו לעכב על היוצאים מן העיר בכל מדינות המלך יר"ה אעפ"י שהמסים קבועים על כל עיר ועיר ברוב המדינות ואפשר לומר דמחלי אהדדי דכמו שזה יוצא מן העיר הזאת לעיר אחרת כן באים מאחרת להתיישב בזאת וכיון שכן אין כח ביד הנשארים לתבוע מהיוצאים כלום כ"ש שענייני המסים תלויים במנהג ואפי' הוא מנהג גרוע וכו' עש"ב נדון דידן שאני ומודה בו הרב ז"ל דיש כח ביד הנשארים לתבוע מהיוצאים למדינ' אחרת שהרי תלה פטורם במנהג וא"כ בנ"ד דהיא גזרה חדש' שחדש המושל שהטיל מס אקרקפתא דגברי מה שלא היה כן לעולמים שכבר יש עליהם מס לגלגולת למלך יר"ה ובא זה עכשיו וחדש מלבד הראשון ועדיין לא נהגו בכה"ג שום מנהג בזה המס ועדין לא ידעי בני המדינ' הנמצאים אם מוותר המושל ומסיר מהפנקס להאנשים ההולכים ואדרב' בשנ' שניי' כשתבע מבני השכונ' חלק היוצאים ולא הסיר שמם וחלקם מהפנקס תכף עמדו. ועכבו על היוצאים מחדש וגם שלחו ותבעו מהיוצאים שהלכו ודנו במקום אחר הרי גיל' דעתם שאינם חפצים למחול אהדדי שעדיין לא הונהג מס כזה במדינות אלו ובודאי כיון שהוא מנהג גרוע שלא מן הדין די לנו במה שהוקבע והורגל כגון מס של מחרמי' הקבוע' על הכולל מדי שנה בשנ' זה כמה שנים פצ"י ונהגו שלא לעכב על היוצאים בעבור שנים הכאות אלא דוקא על אותה שנה שנכנס בה חדש מחראם שכבר הוטל המס ונתחייבו בו כל הנמצאים ומעכבים עליהם היוצאים לתת חלקם ואח"ך ילכו אבל מס של נ"ד שעדיין לא הוקבע המנהג ולא ההרגל אלא אדרב' מבקשי' מהיוצאים לתת חלקם בודאי בנ"ד מודה הריק"ש שיכולין לעכב הנשארים על היוצאים וכ"כ הרשד"ם ח"מ סי' שס"ב וז"ל איברא שדברי הנביאי' הפוסקי' ז"ל שעיקר דיני מסים תלויין במנהג אנשי העיר אמנם אם אין מנהג ידוע ודאי נלע"ד שמן הראוי שכסף גלגלתא יפרע במקום שהוא כתוב בפנקס המלך וכו' אבל בשאר מסים וארנוניות יפרע במקום שהוא דר שם עם אנשי ביתו ונושא ונותן שם עכ"ל גם הרש"ך בח"ג סי' מ"ג האריך וסיים וכתב שאם עקר דירתו ממקום שהיה כתו' בפנקס המלך והלך למקום אחר כל שלא הוציא עצמו מהפנקס שהיה כתוב שם באותו מקום שיצא משם חייב לפרוע המסים שהיה פורע קודם לכן בעיר ההיא שכיון שכתוב שם עדיין בפנקס העיר שיצא משם נמצא שבני העיר שיצא משם פורעי' בעדו עפ"י אותו הסך הכתוב בפנקס וע"כ צריך שיפרע עמהם כבתחלה כל עוד שכתוב עמהם בפנקס וכו' עכ"ל:
גם הרב משפט צדק ח"א סי' ס"ו הכי ס"ל וסיים וכתב גם בכל גלילות המוריאה כך נוהגים שהכרגא יפרעו במקום כתובתם ושאר הערבים במקום מושבם ומשאם ומתנם עכ"ל ע"ש גם מהרי"ט בח"ג סי' נ"ח ס"ל דכסף גלגלת' יפרע במקום שכתוב שם בפנקס ע"ש וכ"כ הרב פמ"א בח"א סי' נ"ד דכשהוא כתו' בפנקס פנקס המלך ונשתעבד אין בידו לפטור עצמו במה שיצא לעיר אחרת. גם הרב משא מלך כתב בשם הרא"ש וז"ל דמ"ש הרא"ש בתשו' שלעולם הוא פורע מס עם אנשי העיר שיצא משם איירי במי שהיה לו חק בעיר הזאת לשלם עמהם במס ע"ש וא"כ כ"ש בנ"ד שהוא מס המונח אקרקפתא דגברי וגם כתוב בפנקס המושל של העיר הזאת גם הרב כנה"ג כאן ובתשובותיו בעי חיי פסק בנ"ד שכתוב בפנקס המלך ובמס המוטל אקרקפתא דגברי דחייב ליתן עם אנשי העיר שיצא משם ואדרב' אם לוקחים ממנו במקום שהלך לשם הוא שלא כדין וכמ"ש הרב כנה"ג בסי' קס"ג אות רל"ג ע"ש וכתב שם ובתשובותיו שם שמהר"י איסקאפא שפטרו מלתת במקום שיצא משם יחיד הוא בדבר וגם הוא בעצמו כתב להפך במקו' אחר עש"ב והגם שיצא זה משם וקבע דירתו במקום אחר ונכתב שם בפנקס המושל בההיא כסף גלגלתא בעצמ' שהיה כתוב במקום יציאתו ועם כל זה כתבו המושל שם במקום דירתו ולקח ממנו אין. זה אלא גזלנותא דמלכא והמושל הוא שגזלו ואף שהרשב"א כתב שאינו ראוי ללקות בכפלים היינו שאין להם להקל לתבוע ממנו כיון שכבר כתוב בפנקס אשר יצא משם אבל מה לנו במושל אם תפסו שם במקום דירתו ולקח ממנו שלא כדין ומזלו גרם:
ואם טוענים אנשי המקום שהלך לשם על אנשי המקום שיצא משם אע"ג שמן הדין שחייב לתת במקום הראשון שנכתב בפנקס ואינו מן הדין שיתנו הקהל בעדו ויפסידו כדי שירויחו הם היינו אם אין נולדים ובאים ממקום אחר ויש בהם כדי למלאת הפנקס לא מקרי עוד שפרעו בעדו אלא בעד עצמם הם פורעים וכיון דאין להם הפסד במקום שיצא משם א"כ שפיר יכולים בני מקום שהלך לשם לטעון על בני מקום שיצא משם מאי חזית דאתם תרויחו ולא אנו ומן הראוי שאנו נרויח מאחר שהוא דר בתוכינו הוא וביתו ונושא ונותן בעיר הזאת ומרויח ומכל שכן שכבר פשטה ההוראה בכל גבולות ישראל שבמקום שהוא דר עם אנשי ביתו ושם משאו ומתנו שם יתן המסים והארנוניות דמ"ש הפו' דבכסף גלגלתא ראוי לתת במקום שיצא משם היינו היכא שפורעין בעבורו ומפסידין בשבילו אבל היכא דליכא הפסד ודאי בני העיר שהלך לשם ה קודמים וכ"כ מהרי"ט ח"ב סי' נ"ח וז"ל אבל יש לברר וכו' איברא שאם יש בעיר שהיה דר שם אנשים שכאו ממקו' אחר או קטנים שגדלו ובאו למנין ויכולין להשלים הפנקס עמהם אין על היוצאים עוד חיוב לפרוע כסף גלגלתא שלהם במקום שיצאו שיאמרו להם שלא עלינו אתם פורעים כי אם על עצמכם אם לא שהיו באין בני העיר שיצא משם בטענ' שלא היה בהם כדי להחליף ולתת גברא דדלי בחריקיה וכו' עכ"ל. ואע"ג שסיים שם מהרי"ט וז"ל אלא שהדבר בנ"ד אמרו שהוא דבר קצוב מימי עולם בכ"ב פרחים עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע לפי' חובם תלוי על הכל והקהל יתנהגו כמנהגם וכו' עכ"ל. דמשמע דס"ל דכיון דהדבר קצוב יתנהגו כמנהגם שלא להסיר היוצא משם בעבור שיש להם קטנים שגדלו דאפי' יש קטני' שממלאים הפנקס אפ"ה עדיין החיוב על היוצא וכן סיים ובזה נתבטלה טענה הא' שאף אם יש בעיר וכו' ומכ"ש בנ"ד שמתחלה היה הדבר קצוב וכו' ומאות' שעה שהוקבע עליהם נתחייבו כולם בה עכ"ל:
וא"כ כ"ש במס של נדון דידן שנעשה מס קצוב להדיא על כל א' וא' בפרטות שכתוב בפנקס שם האיש והסך בפרטות א"כ ודאי אפי' יש קטנים למלאת בעבורו מ"מ כיון שכתוב עליו להדיא סך מה שעליו והוא יצא משם ובעת הגביה מבקשים את חלקו אפי' שיודע המושל שהלך הוו שפיר פורעים עליו וחייב ליתן להם מה שפרעו בעבורו י"ל דשפיר מודה מהרי"ט בנ"ד שאם יש נולדים ובאים מחוץ למלאת הפנקס שהיוצאים פטורים. חדא הרי כתב שהוא דבר קצוב מימי עולם משמע היכא דלא הוי קצוב מימי עולם אלא עכשיו הוא שנתחד' גזר' זו לקצוב עליהם כל שנה כו"ך כנ"ד ועדין לא נהגו בזה שום מנהג מודה מהרי"ט דבכה"ג אם יש נולדים למלאת הפנקס שהיוצאים פטורים והיינו שדקדק בלשונו שיתנהגו כמנהגם והיינו שכך נהגו שלא להסיר הכתוב בפנקס אף עפ"י שיש להם נולדים תחתיו א"כ ודאי דהיכא:
דעדיין לא נהגו שורת הדין הוא דאם יש נולדים למלאת בהם הפנקס שוב לא הוו פורעים בעדו דשפיר אמר יאמר הא גברא דדלי בחריקאי:
ועוד הרי כתב מהרי"ט שם אלא שאמרו לי שכן מנהג מלכיות הללו וכו' משעבדין אותו לפרוע במקומו וכו' ובזה נתבטל' טענה הראשונ' שאף אם יש בעיר כדי למלאת וכו' לא פקע שעבודייהו וכו' עכ"ל וא"כ בנ"ד שהדבר להפך שאדרב' ההולך לשם אינו מקפיד עליו המושל של מקום היוצא משם ואדרב' אמור יאמר שימלאו הנולדים במקומו ופקע שעבודו מעליו ונשתעבד למושל של מקום שהלך לשם בזה המס עצמו הא ודאי דבכה"ג מודה מהרי"ט כיון דעכ"פ לא יש להם פסידא בני המקום שיצא בעבורו דיש להם ב נולדים תחתיו:
אמנם אם לא יש להם למלאת והוי להו פסיד' בעבודו ודאי שחייב לתת מה שכתוב עליו לבני עירו שיצא משם ולא לבני עירו שהלך. לשם והוי כמציל עצמו בממון חבירו ואין להם לבני המקום שהלך לשם לתבוע ממנו מס זה שכבר. זכו בו בני עירו וכדכתבינן לעיל בשם הפוס' הנז"ל:
:
האמנם ראיתי למהריק"ש ז"ל בסימן מ"ד | וז"ל אמנם עדיין צ"ע דודאי אם דין המלכות ליפרע כל המס מהנמצאים בכפר ולא מאותם שהלכו לדור במדינ' פשיטא שהיוצאי' מהכפר ודרים במדינ' פטורים מלפרוע עם אנשי הכפר ופורעים עם אנשי המדינ' אם מכח מחילה כמ"ש אם מדין המלכות שדינו דין ובפרט בעניני המס הכתובים בפנקס שהם מן הכפר ומביטים אחריהם בכל מקום שהם מן הכפר במוצאו אותם וכן נראה קצת ממה שבא בשאלה דכשהולך גובה המס למדינ' ומוצא אחד מהכפר. הוא תובע ממנו שימציא. לו. כל בני הכפר שבאו לדור שם וכו' או יש לבע"ד לו' שחייבים לפרוע עם הנמצאים בכפר שדין המלך דין וכו' עכ"ל. הרי מבואר מדבריו דאם דין המלכות ליפרע כל המס מהנמצאים ולא מאותם שהלכו שהיוצאים פטורים אם מכח מחיל' אי מכח דין המלכות ובודאי דמהריק"ש לא. פליג עם כל הני שזכרנו דפה א' לכולם אפי' האחרונים הבאים אחריו חייבו להיוצאים לתת במקום הא' שנכתבו בפנקס ולא עלה על דעת א' מהם לומר שמהריק"ש פליג בדין זה עם כל הנז"ל והדבר פשוט. דלא פליגי דאי לטעמא דמחילה הרי כל הפוס' ז"ל שזכרנו כתבו להדיא דאם אין מנהג על פי שורת הדין שיתן כסף גלגלתא במקום האחד שנכתב אבל כשיש מנהג הולכים אחריו ובודאי שנדון שלהם שחייבו להיוצאים לתת עם עירו. הוא כשאין מנהג כנ"ד ואדרב' כתב הר' משפט. צדק ח"א סי' הנז' דבכמ' מקומות אדרב' נוהגין. שהיוצאים נותנין עם אנשי המקום שיצאו משם גם לטעם ב' של מהריק"ש כ"ע מודו ואין מי שיחלוק והם מיירו בדליכא חק המלכות בזה ולא נודע חק המלכות בזה המס של נדון שלהם ובחילא. קא משתעו ובכי הא אפי' מהריק"ש מודה שעפ"י שורת הדין שהיוצאים חייבים לתת מס גלגלתם לבני עירם מקום הכתובים בפנקס בתחלה:
ומעתה הבא נבא לידע בנ"ד מהו חק. המלכות. בזה המס החדש הנקבע אקרקפתא דגברי בהיוצאים שראה ראינו כשבא זמן המס הנז' בשנ' שני' ליתבע אמרו לו להמושל הממונ' על זה המס שפו"פ הלכו לעיר אחרת.. לתחת הממשל' הזאת והרש' לבני השכונ' לחפש על ממונם אם נשאר להם כאן ביד קרוביהם כדי ליפרע ממנו הרי גלי אדעתי' שאינו רוצה. לפטרם במה שעקרו דירתם וכשאינו רוצ' מממונם תובע מבני השכונ' חלקם ועוד שיש מהיוצאים. שהלכו למלכות זה שנוהג ג"כ זה המס ולקחו מהם התם זה המס ונתן בידם שם המושל קבלה שהגיע ממנו הפירדיה הנז' שלו ושלחוה לכאן פה אר"ץ יע"א וכשתבע המושל של כאן הפירדיה הנז' של אלו הראו לו הקבל' הנז' שכבר נתן:
זה המס הזה במקום שהוא שם ועכ"ז לא נתרצ' ולקח. חלקם מבני השכונה וכתב למושל של דמשק שיחזירו המעות שלקחו מהם שם מטעם שכבר. כתוב בפנקס. כאן בתחל' הרי נראה שחק המלכות בזה שאפי' ילך למקום אחר יתן למקום שיצא משם וחק זה הוא עפ"י הדין הגמור לסברת הפוסקים סקים הנז"ל גם להריק"ש במקום דליכא מנהג ובודאי דלפ"ז אין יכולים בני השכונ' של עיר האחרת. שהלך לשם לתבוע ממנו כלום וגזל הוא בידם. מה שלקחו ממנו וחייבים להחזיר אותו לבני השכונ' של עיר שיצא משם שאינו בדין שהם יפסידו בעבורו ובני עיר אחרת ירויחו. ובשנה הזאת ראינו להפך כשגב' הפנקס והגיע לאלו אז בני. השכונ' חזרו והוציאו הקבל' שבאה לכאן שכבר אלו נתנו במקום אחר ויצאה הגזרה מלפניו שאין עוד עליהם כלום ושלא יוכלו בני השכונ' עוד לקחת מהם ועכ"ז לקח הסך הכתוב עליהם מן בני השכונ' באומרו שכבר הוסר. שמם מהפנקס ונכתב חלקם על שאר הכתובים בפנקס יען שבשנה. הזאת גזר עליהם שיסירו כל ההולכים וכל וכל המתים. מהפנקס וימלאו הסך על שאר הכתובים בפנקס מזה מוכח שהחק הוא שלא ליקח מאת היוצאים למקום אחר כיון שנותנים זה המס בעצמו שם. במקום שהולכים ואינו רוצה להלקותם בכפלים ובמקום שהם דרים שם יתנו מזה מוכח שהחק הוא שבמקום שדרים נותנים ועכ"ז לוקח הסך משלם הכתוב בפנקס מבני השכונ' באומרו שימלאו הסך ובל יחסר הן מן הקטנים שגדלו הן מן הבאים ממקום אחר וכן עושה המושל של עזר. האחרת ואם כן חזר דינו של מהריק"ש שפטר להיוצאים מלתת עם אנשי עירם הראשונה וכן מעשה היה בסוחר גוי גדול שהלך לדמשק ושם נתן הפירדיה שלו ושלח לכאן ע"י המושל של התם והסיר שמו מהפנקס של כאן הרי שחק המלכות לתת זה המס במקום שהוא דר שם וכפי הנראה שבתוך ג' שנים של החלפת הפנקס אם יצא שום. אחד ללכת במקום אחר אין מעכבים עליו כי אם אותה שנה שאינם מניחים אותו לילך עד שיתן מה שעליו אם נכנס החדש שבו תובעים או החדש שבו מתחייב במס הזה אעפ"י שעדיין לא תבעו אותו וכל החלפת הפנקס של כאן אחר ג' שנים אינו אלא להסיר ההולכים והמתים ולכתוב הסך שלהם על הנשארים ועל הנולדים שנולדו מחדש. אבל מהסך אינם מחסרים כלום ושאני אותו גוי. הנז' שהסיר שמו והורידו מהפנקס חלקו שידו תקיפה באופן שבמס זה החדש עדיין לא נתברר בברור החק של המלכות אם דעתו לפטור היוצאים דאם מתברר כן. הא ודאי פטורים היוצאים וכמ"ש מהריק"ש אבל אם אינו מתברר בברור שכך חק המלכות אזי חזר הדין לסיני שכבר הסכימו כל הפוס' הנז' שהבאנו לעיל שעפ"י שורת הדין שמס של קרקפתא דגברי ינתן במה שיצא משם ושאר מסים במקום שהלך לשם וכמש"ל:
והנה ראיתי להרב בית דוד ח"ב בהשמטות בסוף הספר שכתב בתוך השאלה קם ועשה וכו' ליאודים אשר נמצאים שם ונכתבו בפנקס המלכות בקושטא ושמו עליהם חו'גיט לפרוע מסים וארנוניות כדרך כל מדינות מלכותו ומהם ברחו למקומות אחרים והשיב דדוקא אחר שהוטל המס אינם רשאים לצאת לפי שכשהוטל המס הוטל בשבילם אבל אם יצאו קודם שהוטל אעפ"י שידוע בודאי שתבא אותה הטלה על העיר פטורים כיון דבשעת ההטלה אינם נמצאים שם והיי' משום דההטלה אינה אלא על הנמצאים אז באות' שעה וכו' ואין לו' שכיון שנכתבו בפנקס בעת עשיית החו'גיה כשמטילין עתה לפי החו'גיה נמצא שהם מטילין גם בשביל הבורחים דהא הם השרי' המטילין יודעים שדרך לצאת כמה וכמה מהם אחרי. עשית החו'גיה ועכ"ז מטילים על הנשארים משלם כשעת עשית החו'גיה אלמא כללא הוא להטיל לפי הקצבה של החו'גיה שעשו תחיל' בין אם יתרבו בין אם יתמעטו ונמצא שכל שעה ושעה שמטילין אינם מטילין אלא בשביל הנמצאים באותה שעה ואע"פי שאותם שהלכו היה בהסתר פנים מן השר ואלו ידע לא היה מניחם לצאת כיון שידע השר שהלכו משם ועכ"ז הטיל המס משלם כפי החו'גיה שכ' תחלה נמצא שבשביל המעט הנשארים הוא מטיל הכל והם חייבים לפרוע הכל והבורחים אינם חייבים כלום עכ"ל:
ולכאורה הוי נ"ד דומה לזה ועדיף מניה דגם בנ"ד בשנ' שני' בעת ההטל' יודעים השרים שדרך לצאת כמה וכמה ועם כ"ז מבקשים הסך משלם וגם יוצאים שלא בהסתר פנים אלא אדרבה ברשות המושל הם יוצאים ואינו מוחה בידם ועכ"ז מטיל על הנשארים הנמצאים משלם הסך שנכתב בתחל' בין אם יתרבו בין אם יתמעטו נמצא כל שעה שמטיל אינו אלא על הנמצאים וגם לכאור' דברי הר' תמוהים דהיכי פסיק ותני נגד כל הני רבוותא הפוסקים הנז' המפורסמים ולא חש גם כן להביא דבריהם ולדחותם מעליו:
האמנם נר' שיש לו' בפשיטות דלא דמי נ"ד דהרב ז"ל לנדון דידהו דהרבים. הנז' דנדון הרב ז"ל לא. איירי במס המונח אקרקפתא דגברי כנ"ד שנשתעבד כל אחד ואחד. בסך קצוב לתת בכל שנה ושנה ונשתעבד מדינא דמלכותא אלא איירי בשאר מסים וארנוניות וכמו. שחלק מהרי"ט שם בסי' נ"ח להדיא וז"ל אבל יש לברר אם זה שיצא מעירו היה פורע כרגא דמלכא שם במקום הא' והיה בפנקס אותה העיר וכו' וחיובו קבוע שם והם פורעין בשבילו ונתפסים עליו ה"ז מתחייב עמהם ופורע כסף גלגלתו הקצוב' עליו. אבל שאר מיני פרעניות ותשחורת בין שמטילים אותם לפי ממון בין לפי נפשות אין לתבוע ממנו שהוא לא יתחייב עמהם אלא במקום שהוא דר שם יתן ובכגון דא קאמר הרב בית דוד דהיוצאים פטורים ואע"ג שגם נדון הר' ז"ל כתוב בפנקס המלך ונשתעבד בכל המסים הנהוגים לתת שם ועכ"ז פטרו להיוצא משם י"ל דהתם בנדון הרב ז"ל שבשע' שנכתבו בפנקס המלך לא קצב עליהם כלום מדי שנה בשנה אקרקפתא דידהו כנ"ד אלא כתב שמם כדי לידע מספרם כמה הם בעבור לדעת מה ראוי' לתבוע מס בכולל וכ"ת דנהי דנדון דידן ונדון הפוס' הנז' לא דמי במציאות לנדון הרב ז"ל מ"מ לטעם שהניח דדעת המושל על הנמצאים וכו' גם האי טעמא איתיה בנ"ד ונדון הרבנים ז"ל וע"כ מוכרחים אנו לומר דדעת הרב ז"ל שפטר להיוצאי' מדין דינא דמלכותא וחק המלכות שכך דעת המושל וחותיו שלא להקפיד על היוצאים ודעתו על היוצאים ודעתו על הנשארים כהב' הריק"ש ממש וס"ל להרב ז"ל דכל הפוסקים שחייבו איירי בלא נודע חק המלכות כיצד אלא אדרבה הכתובים בפנקס מביטים אחריהם בכל מקום שהם למצוא אותם ובכל מקום שרואים אותם תובעים מהם זה המס וכמ"ש הריק"ש שם:
ואם כן לפי זה יוצא בנדון דידן שאנו רואים בעינינו שאין מקפיד על היוצאי' ואדרב' נותן רשות בהליכתם ואינו מעכב עליהם כלל בעבור שנים הבאות והא ודאי להולכים לתחת ממשלתו ויודע ששם יתנו זה המס ומשום הכי אינו מעכב עליהם ואפי' להולכים לעיר אחרת שאינה תחת ממשלתו אינו מעכב והוי ממש נ"ד כנדון הרב בית דוד ועוד בנ"ר יש לו עדיפות טפי דבשלמא בנדון מהרי"ט ושאר הרבנים שהבאנו לעיל איירי שכמה שנים מימי אבותיהם ואבותם ג"כ היו נותנים מס זה של הכרגא במקו' מולדתם והיו כתובים בפנקס במקומם הראשון דין הוא שאפי' נסעו למקומות אחרים ודרו שם זה המס יתנו במקומם הראשון אבל במס הזה של נ"ד שנתהוה מחדש ותכף בשנה ראשונה קודם בא שנה שניה נסעו ממקומם לדור במקומות אחרים ושם יקחו מהם המס הזה מנ"ל דבכה"ג מחייבי' הרבנים הנז' להיוצאים ואפי' את"ל דגם בכה"ג מחייבים הרבנים הנז' דאין סברא שבני מקומו הראשון יפסידו ובני מקומו אשר הלך לדור. לשם ירויחו מ"מ בנ"ד שאינו. מעכב על היוצאים ודעתו על הנמצאים וזה נודע בבירור שכך חוק המלכות אז פטירי היוצאים מלתת עם אנשי מקום הא' אבל אם אנו רואים שלפעמי' מעכב ולפעמי'. מוריד מהסך הנקצב עליהם בעבור היוצ' ולפעמי' אינו מוריד מהסך הנקצב על היוצא ואדרב' מחפש אם יש' לו עזבון בכאן תוך ג' שנים של החלפת הפנקס כל עוד שלא נתברר לנו מהו חק המלכות. ומה דעתו של המושל מחוייב היוצא ליתן עם מקומו הראשון כדעת הרבנים שכתבנו:
וראיתי להרב כנה"ג ח"ב. בסי' קס"ג בהגהת ב"י אות קל"ד וז"ל לא הוצרכנו לזה אלא למס שהוטל ונתחייב בו ולא נמצא שם בשעת הגבייה אבל במס דשנים הבאות אפילו במס הקבוע פטורים היוצאים לכ"ע וכו' ולבסוף אסיק דיכול היחיד המוחזק לומר קי"ל כר"ת ודעמיה עש"ב ולכאורה נראה דזה נראה הפך כל הפו' שהבאנו דס"ל דאם הוא מס קצוב שחייבים היוצאים לתת עם אנשי מקומם אף על השנים הבאות אחר צאתו וי"ל בפשי' דהתם מס קצוב על הכולל מדי. שנה בשנה ולפעמים או מוסיפין או גורעין ואין גם אחד כתוב בפנקס המלך ולא נשתעבד עבד להדיא בהא י"ל דכל שנה נידונית בפ"ע לא כן בנדון הרבנים שכולם נכתבו בפנקס המלך ונשתעבדו לתת בכל שנה ושנה בכה"ג מודה הרב הרב ז"ל להרבנים הנז' והראיה שאיהו גופי' כאן אות רל"ג הביא כל דברי הרבנים הנז' ולא פליג עלייהו וכן בתשו' בעי חיי פסק כוותיהו ודחה דברי מהר"י איסקאפא דפטר בכה"ג עש"ב:
והנה מהרח"ש ח"א סי' ס"ג הביא כל דברי הרב כנה"ג ודחה אותם וס"ל דשעבוד המלך לא פקע משנים הבאות ומ"ל שנה ראשונה ומ"ל שנה שניה והרב כנה"ג בסימן זה הביא דבריו ודחה אותם גם הרב לב שמת חח"מ סימן י"ד האריך הרחיב ודחה דברי מהרח"ש ומהר"ש מובחר והעלה כוותיה דהרב כנה"ג דכל שנה נידונית בפני עצמה וכן דעת הרב בית דוד בתשו' שהבאנו לעיל:
האמנם מ"ש עוד הרב כנה"ג שם בדף נ"ו ע"א וז"ל ועור אני אומר דאפילו שנודה שנודה ששעבוד המלך לא פקע משנים הבאופ היינו דוקא כשיש הנאה למלך מטעם דינ' דמלכות' אבל כשהמלך אין לו שום הנאה דבין הכי ובין הכי מס שקצב אל יחסר אין זה אלא גזלה דמלכות' שמיקל לזה ומכביד לזה עכ"ל.. וכוונתו מבוארת דכשאין למלך הנאה לא מקרי זה משועבד למלך בשנים הבאות כיון דלוקח מהנמצאים. באותה שעה את חוקו וא"כ מה שלוקח מהם חלק שברחו ואינו מקפיד על הבורחים ממקומו לתבוע מהם והיה מן הראוי לשלוח וליקח מהם במקום שהם כיון שהם תחת ממשלתו ולא עשה כן אלא לקח מאלו בעדם וזה גזלנותא וכיון דהוי גזל אין הבורחים חייבים באחריות גזל חבריהם ודבריו אלו לכאורה אינם מובנים דהא כבר כתב לעיל איהו גופיה בשם מהר"ם ז"ל שכל שהמלך יש לו תפיסה באלו העיירות אינו יכול להפריד השתוף בהליכתו וא"כ אף שגזלם יכולים לתבוע גזלתם מהבורחים. כיון שהם עדיין שותפים ועוד הרי מבואר בפוס' ז"ל בדין שפטרו המלך אחר הפשר שקצב והיקל על אחד והכביד על אחד דאינו נאמן ומה שהכביד עליהם יכולין לחזור ולתובעו מזה האיש. ויש ליישב:
אמנם עדיין יש להסתפק בנ"ד אי מקרו הקהל בזה המס החדש שנעש' שותפי' דבשלמא בנדון הפוסקים שחייבו בכרגא לתת במקום שיצא משם אפשר דמיירי בתובע מאחד או ב' על הכל סך אשר קצב לגלגולת והם יחזרו ויגבו מכל א' וא' חלקו. מש"ה נעשו שותפים ואין ביד היוצא לילך וליפריד השותפות דכל עוד אלא הוסר שמו מהפנקס הם שותפים אבל במס של נ"ד אינו תופס ב' ג' בעבור כל הכולל אלא תופס כל אחד ואחד לבדו ותובע ממנו חלקו אם כן מעקרא לא הוו שותפים ואיך יוכלו הקהל לתבוע ממנו חלקו לזה ההולך למקום אחר ושם יקח ממנו המושל המס הזה הנז' כיון דמעקרא אין לו שתוף עמהם ואם יטענו עליו שהם נתפסו בעדו אין זה טענה דהא קי"ל דהנתפס בעד חבירו פטו' חבירו ודוקא במסים שהם משותפים בהם ויד כולם שוה בם ונתבעים מהכללות חייב חבירו ליתן מה שנתן הנתפס בעבורו ואולי יש לומר כיון דהמושל מרשה לבני השכונה בכל ושנה ושנה לתקן את הפנקס להוריד את היורד מנכסיו ולהעלות למי שיש יכולת בידו ועל פי עריכתם עושה עד סכום ת"ק שקצב לגדול ולא יותר הוו שפיר משועבדים זה לזה ומקרו שותפין הרי נפשט ספק הא'. ומעתה נבא לדבר משפט לס' השני לאותם שהלכו ויצאו לדור בעיר אחרת שאינה תחת הממשלה הזאת דלכאורה הם גריעי מהנהו דהלכו במקום ממשלתו דעכ"פ פורעים המס הזה במקום שהלכו לדור לשם דלא הוו מצילי' עצמם בממון חבירהם אבל אלו הסברא נותנת שיתחייבו לתת עם בני עירם שהיו דרים בה ראשונה:
והנראה לע"ד לפשוט ממ"ש לעיל בשם מהר"ם ז"ל דאם הלך זה היוצא למקום שיש לו תפיסה בו המושל אין בידו להפריד השותפות ור"ל דלא אמרינן בכה"ג במקום פסידא שותף חולק שלא מדעת חבירו כיון דחק המושל מוטל עליו ולא פקע א"כ משמע להדיא דאם הלך למלכות אחרת במקום שאין יד המושל של כאן שולטת בו הא ודאי כיון דפקע שעבוד של המושל זה מעליו שפיר בזה אמרינן דשותף חולק שלא מדעת חבירו במקום פסידא וכ"ת הכא בנ"ד דנכתב בפנקס המושל לתת כל שנה כו"ך אם כן הוי כחולק בתוך זמן השותפות דאינו יכול לחלוק אפי' במקום פסידא הא ל"ק דמעקרא כשנשתעבד בפנקס המושל הוא אדעתא כל זמן שהוא דר בארצו ונהנה מארצו דאז משועבד מדינא דמלכות' והראיה שיודע המושל שהוא הולך ואינו שם לב עליו אבל אם הלך למקום שפקע ממנו השעבוד של המושל פשיטא דבכה"ג שותף חולק שלא מדעת חבירו וכיון שזה הלך קודם בא שנה שניה וקודם שנתבע המס הזה חלק שותפותו פשיטא דאינם יכולין בני העיר. לתבוע ממנו מה שפרעו בעדו ומזלייהו גרם שגזל אותם המושל ואל תשיבני מדברי הרמב"ן ז"ל שכתב בחי' למס' בתרא בפ"ק דף ח' על ההיא עובדא דשדו כלילא וכו' שחייב אפי' הבורח למלכות אחרת עש"ב דהתם שאני כיון שהוטל המס ותבע מהם כבר זה נשתעבד ונתחייב לתת מדינא דמלכותא מש"ה חייב הבורח אף למלכות אחרת דלא פקע שעבוד המלך מעליו בדבר שכבר נתחייב בו אבל הכא בל"ד כבר. נתן מה שתבע המושל ממנו ואח"כ הלך וברח קודם תביעה של שנה שניה ואף שהוטל עליו סך זה לתת בכל שנה היינו כל זמן שהוא יושב תחת. מלכותו ומשועבד לו וכדכתי' ותדע שחילוק זה. אמת וצדק והוא ממה שיש להביא ראיה עוד לנ"ד דההולך למלכות אחרת שאינו חייב עוד לתת זה המס אף שפורעין. בעדו ולא הוסר מהפנקס והוא ממ"ש שם מהרי"ט וז"ל ועוד אפשר לפטור את ראובן משום שהלך למלכות אחרת שכבר יצא מתחת שעבוד המלך. הא' לגמרי ופקע שעבודו ממנו ומדינא דמלכות' שלא ליקח עוד ממנו כלום והו"ל כמאן דליתי' ואפי' אם יפרעו בני העיר עליו אינו מתחייב לתת להם וכו' ומזלייהו גרם וכו' עכ"ל. הרי להדיא דס"ל למהרי"ט כדכתי' לעיל דאם נוסע למלכות אחרת פקע ממנו מס גלגלתו ואין בני העיר יכולי' לתבוע ממנו מה שנתנו בעדו:
והשתא. תיקשי למהרי"ט מדברי הרמב"ן ז"ל שכתבנו ואיהו גופיה בתחילה התשו' הביא דברי הרמב"ן הללו להלכה ואיך עתה ח"ו שכח תלמודא ולא שח לבו אל דבריו שהם הפך דידיה אלא ודאי דהחלוק הברור כדכתיבנא אבל יש לדקדק עליו ז"ל. דאיך כתב בלשון אפשר דמשמע דאין ולאו רפיא בידיה ואינו בר סמכא והא כפי מאי דכתיבנא משם מהר"ם הוו דברים אמתיים ונכונים בטעמם שוב ראיתי להר' כנה"ג תלמידו שהעתיק דברי רבו. הללו. בספרו הבהיר ספר כנה"ג והשמיט תי' אפשר מלשון רבו והשתא יש לדקדק עליו דאיך השמיט תי' זו ועקר הדין תלוי בה מחיובא לפטורא אלא ודאי דס"ל להרב דהאי דנקט רבו לישנא דאפשר משום דיש חולשא קצת לזה דיתכן כיון דנ"ד דמהרי"ט שמתחלה היה הדבר קצוב מימי עולם שלא להוסיף ושלא לגרוע ומאותה שעה שהוקבע עליהם אות' קצבה נתחייבו כולם בה וכמ"ש אח"כ כ"ש בנ"ד וכו' מש"ה קאמר לה בלשון אפשר דיתכן דבכה"ג אפי' ההולכים לעיר אחרת לא פקע חיובו אבל ודאי מה"ט לחודיה לא מחייבינן להולך למלכות אחרת כי אם בהצטרפו' עם טעם הראשון שכתב וז"ל אלא שאמרו לי שכן מנהג המלכיות וכו' באופן דהא דחייב מהרי"ט הוא משום נדונו דאיכא ביה תרתי לטיבותא חדא מטעם שכך מנהג מלכיות הללו וכו' והוי דינא דמלכותא ובטעם. זה לבד הוה סגי לחיובי להולך. למלכות אחרת דהוא טעם מרווח אלא שסמכו ג"כ במכ"ש וכו' ובודאי הגמור דלמהרי"ט טעם האחרון שכתב ומכ"ש וכו' אין בכח טעם זה לבדו לחייב להיוצא למלכות האחרת שהרי אחר שכתב מהרי"ט אלא שהדבר בנ"ד אמרו שהוא דבר קצוב מימי עולם וכו' אין להוסיף וכו' עכ"ז כתב אח"כ והיה אפשר לו' עוד שראובן זה נעתק למלכות אחרת וכו' הרי שכתב. טעם זה של ומכ"ש שכתב אח"כ ועכ"ז פטרו מחמת שהלך לעיר אחרא אלא ודאי דטעם זה קליש בעיני דמהרי"ט ז"ל ומש"ה שפיר השמיט הרב כנה"ג מילת ואפשר וכתב משם רבו בפשיטות דיש לפטור ההולך למלכות אחרת ומכ"ש לפי מ"ש הרדב"ז ח"א סי' ע' הביאו הרב כנה"ג סימן נ"ח' וז"ל כשהפוסק נותן ב' או ג' טעמים בדין א' יש מי שסומך על טעם א' לבדו. לעשות מעשה ואני לא סמכתי על טעם א' לבדו לעשות. מעשה דשמא בעל התשובה לא כתב אותו לעקר אלא לסניף בעלמא וכו' ושם קרא לאותו דיין טועה ע"ש ומכ"ש ג"כ לפי מה שפי' קצת מחכמי הישיבה הי"ו דמ"ש מהרי"ט בסוף התשוב' ומכ"ש וכו' קאי בעבור הקטנים והנולדים שגדלו דקא מחייבים מתרי טעמי שכתב:
ואיך שיהיה בנ"ד איכא תרי טעמי גם כן לפטור היוצא למלכות אחרת חדא דהכא. בנ"ד אין שלום ביניהם ואם יצא אחד ממלכותו למלכות אחרת אין משעבדין אותו באותה מלכות לתת מה שהוקבע עליו במלכות אחרת ואדרבה היוצא למלכות אחרת רואה המושל שהולך ואין מוחה בידו ועוד שמהרי"ט לא אמר אלא בנ"ד שהוא דבר קצוב מימי עולם וכמ"ש שם אבל בנ"ד שהוקבע זה המס מחדש:
בעיר הזאת וגזרה היא בזה לא דבר מארי"ט:
והנה לכאורה נראה שתשובת מהר"ש מובחר הובאה במהרח"ש ח"א סי' ס"ג המעיין בה מתחלתה ועד סופה יראה יראה דבנ"ד מס של הבגדים חייב גם הבורח למלכות אחרת וגם בשנים הבאות וכתב שכל עוד שזה המס קיים עד שיתבטל עש"ב וגם מהרח"ש שם תנא דמסייע ליה שחייבם בשנים הבאות ע"ש פליגא אההיא דמהרי"ט שפטר להולך לעיר אחרת שאין יד המושל שולט שם ואתמהא שלא זכרו מדברי מהר"ם ומהרי"ט שהבאנו שכתבו דבלכתו למקום שאין ידו מגעת למושל ההוא שיכול להפריד השותפות ובכגון דא שותף חולק שלא מדעת חבירו במקום פסידא ובכגון שהולך קודם בא שנה שניה שיתבעו בה המס הנז' וכבר ראיתי לאחד מגדולי האחרוני' הוא ניהו תשובת הרב בעל לב שמח בחלק ח"מ. סי' י"ג וי"ד שהאריך הרחיב בפלפולו הזך ודחה דברי מהר"ש מובחר ודברי מהרח"ש והעל' בפשיטו' וכתב דודאי הם משועבדים לתת סך קצוב בכל שנה אבל לא משועבדים לכל השנים בכלל רק אל השנה שהם בעיר דתחילתה דקרית בה מראשית השנה עד אחרית השנה אבל כל שעקר דירתו מהעיר בטרם תצמח השנה הבאה לא חיובא ולא שעבודא קבל עליו ולא שייך לו' לא פקע שעבודיה או לא פקע חיוביה כי מעולם לא חל עליו לא חיוב ולא שעבוד כלל וזה פשוט ומבואר עש"ב שכל דבריו מיוסדים על האמת והצדק ונהי דלא צייתנא ליה ביוצ' לתחת מלכות אותו מקו' ויד המלך שוה בם ובמקום שהולך לא פקע שעבוד המלך מעליו ואין בידו להפריד שותפותו וכדכתי' משם מהר"ם ומש"ה לא פטור מהרי"ט בשנים הבאות אלא דוק' להולך למלכות אחרת שאין שליטה למלך עוד עליו מ"מ דברי הרב ז"ל שרירים וקיימים כראי מוצק להולך למלכות אחרת וכ"ת הרי כתב הרא"ש בתשו' כלל י"ג סי' ך' שאף אם ילך אדם לדור בעיר אחרת שלעולם הוא פורע מס עם אנשי העיר שיצא משם עכ"ל ע"ש ומתרגם לה הרב כנה"ג דאיירי בכתוב בפנקס המלך במס אשר קצוב עליו כנ"ד או כנדון מהרי"ט במס המוטל אקרקפתא דגברי עש"ב ובס' הבהיר משא מלך ע"ש:
והשתא קשה איך סגר עלינו הרא"ש הדלת וכתב לעולם והא משכחת לה שלא לעולם וכגון שהלך למלכות אחרת. ואיך סתם לה סתומי ולא חלק בין מלכות אחרת לאותה מלכות כבר תרגם לה ההיא לעולם שכתב הרא"ש הרב הנז"ל וכתב שמלת לעולם כאן אינה אלא כענין עכ"פ או מ"מ והיא תמורת מ"ש המרדכי בשם ר"י דאין אדם יכול לפטור עצמו מן המס בצאתו וכו' עש"ב וההיא דהמבי"ט שהביא ראיה ממנה מהרח"ש דחה אותה בפשי' הרב הנז' דעקר חיובו. של המבי"ט הוא דאתי עלה מדין מנהג שכך נהגו אבל מדינא מודה המבי"ט דפטור בשנים הבאות וכ"ת סוף סוף בההיא דהולך למלכות אחרת אם מתחייב בשנים הבאות בפלוגתא תליא דלמהר"ם והרא"ש והרב לב שמח אינו חייב בשנים הבאות ולמהרח"ש ולמהר"ש מובחר שחייב וכיון דהוי פלוגתא הא קי"ל דיחיד המדיין עם הרבים הוו הרבים מוחזקים כידוע הא ליתא דכבר כתב הרב משפט צדק בח"א סי' נ"ד דדוקא הצבור מוחזקים היכא שהיחיד הוא במקומם לא כן בראובן זה אשר יושב במלכות ויניצייא שאינה מלכות תורגמה ע"כ ע"ש וכ"כ הרב לב שמח שם בסימן י"ד וז"ל אבל במסים שכעת אין ההיזק בעין לא יהיו הרבים מוחזקים ולא יגבו מהיחיד תחלה רק כשיש לו שתוף עמהם או שהחיוב הבא מן השותפות הוא עדיין קשור בהם אבל כשנתפרדה חבילתם לגמרי אין שם דין יחיד המדיין עם הרבים והוא הוא מה שכתב בשורש הא' כנז"ל עש"ב. ועוד כתב הא קמן שלהיות הנתבעים בעיר אחרת נפרדים מהתובעי' אף כי התובעים היו רבים לא חשב אותם הרב מוחזקים וכו' עכ"ל:
ועוד אני אומר דבנ"ד כ"ע מודו אפי' מהרח"ש ומהר"ש מובחר דפטור היוצא למלכות אחרת בשנים הבאות דעד כאן לא מחייבי הרבני' בנדון שלהם אלא בצרוף כמה טעמים וטע' כעקר משום שמס זה של הבגדים הוא נוהג מיום שהוסדה הארץ ונשתעבדו בו כמה שנים מאבותיהם ובניהם אחריהם ועוד עמו טעמים אבל בנ"ד שהוקבע זה המס אקרקפתא דגברי מחדש והוי כעין גזלנותא שכבר יש עליהם מס אקרקפת' דגברי מהמלך יר"ה אפשר שמודים דרבנן מהרח"ש ומהר"ש דבנסעו לממשלת אחרת לא יתחייב בשנים הבאות הרי נתפשט הס' הב' שאותם שיצאו ועקרו דירתם למלכות אחרת פטורים משנים הבאות ואינם חייבים כי אם בשנה ראשונ' שהוטל המס ותבעו מהם וכדכתי' לעיל אחר שכתבתי זה ראה ראיתי בתשו' מהרשד"ם סי' שצ"ט שהביא משם מהר"י פורמון דאם הלכו לעיר אחרת שאין לו יד ושם למלך פטורים הבורחים לשם ומהרשד"ם כתב עליו נראה דהדבר בהפך כשהלכו למקום שאין המלך שולט היה הדין שיהיו חייבי' כי למקום שהולכים שם לא יפרע כלום והשתא קשה לכאורה על דברי מהרי"ט שאיך פטר לראובן בנ"ד שהיה כתוב בפנקס המלך משום שהלך למלכות אחרת ולא הביא דברי מהרשד"ם דאית ליה אדרבה בהפך ואולי מש"ה כתב מהרי"ט ואפשר עוד לפטור ראובן וכו' משום שראו עיני כבודו שדבר זה שנוי במחלוקת בין מהר"י פורמון ומהרשד"ם ומאחר דבלא"ה חייבו מטעם שכתב אח"כ מש"ה לא הוצרך להביא האי פלוגתא ולשאת ולתת עם מהרשד"ם ואיך שיהיה לא נ"מ לנ"ד דהן לו הדבר במחלוקת שנוי כבר אסיקנא לעיל דהיחיד המוחזק יוכל לומר קי"ל דלגבי זה שהלך ודר במלכות אחרת לא הוו הרבים מוחזקים לגבי דידיה שוב ראיתי שכן ג"כ יש לדקדק מדברי מהרח"ש שם בסימן ס"ה כדברי מהרי"ט שהרי כתב בדף פ"ט בהשיגו על דברי הרב כנה"ג שפטר ליוצא משנים הבאות מכח ההיא סוגיא דפ' חזקת שמבואר בה דיש חלוק בין שנה א' לשנים הבאות וכת' עליו הרב ז"ל וזה היה אם התם היה שבשנים הבאות היה יוצא מידי חיוב הטסקא וכו' עכ"ל וא"כ בנ"ד שזה היוצא למלכות אחרת פקע שעבוד מעליו ויצא מידי חיובו שפיר יש הפרש בין שנה ראשונה לשנים הבאות. שוב ראיתי דאין דברי הרב מ"ץ מוסכמים דהא כתב הרב כנה"ג עליו דמהריק"ו לא ס"ל הכי אלא אפי' אם הוא הולך למלכות אחרת הוו הרבים מוחזקים אבל עכ"ז לא נפקא מנה מידי לנ"ד דכבר הכריחו האחרונים ז"ל ומכללם הרב בעל שמן המר בסי' י"ג דהיכא דבהא פליגי אי הוו מוחזקים או לאו אוקי ממונא בחזקת מריה ואין מוציאים ממנו אף שהוא יחיד עש"ב ודרך כלל אני אומר דההולך למלכות אחרת אחד שפרע בשנה ראשונה מה שעליו וקודם בא שנה שניה יצא מעירו דמי ממש לההיא דירוש' שהביאו הנ"י והפוסקים לענין מסים ששם אמרו שאם היתה אמת המים עוברת קודם שתגיע לשדהו יכול למונעה מעל שדהו אעפ"י שבזאת הסתימה הולכת לשד' חבירו ויכול להציל עצמו ומותר בממון חבירו אבל אם כבר בא הנזק מעליו אין יכול להציל עצמו בממון חבירו והכא נמי כל עוד שלא באה שנה שניה מקרי קודם בא הנזק דליכא למימר כיון שנכתב בפנקס המלך לתת כו"ך בשנה מקרי שפיר על שנים הבאות כבר בא הנזק עליו דליתא דודאי לא הוי משועבד למלך אלא כל זמן שהוא תחת ממשלתו ומכיון שהלך פקע הנזק מעליו קודם בא שנה שניה והוי כסותם קודם הנזק של שנה שניה שעתידה לבא כנלע"ד וכ"ת הרי כתבנו לעיל בשם הריק"ש שהביא מדברי הרמב"ם שבני מבוי מעכבי' אפי' בעבור הנוק שעתיד לבא מסבתו הא ל"ק כלל דהתם לא הוי מציל עצמו בממון חבירו דבין הכי ובין הכי נותן בהיזק מבוי האחר ואה"נ אם היה ניצול מכל וכל ואין עוד עליו שעבוד מסים היה מותר אבל דכיון דסוף סוף עדין שעבודא דמלכא עליה באיזה מקום שהלך ואלו הבני מבוי כבר זכו בו אינו מן הדין להפסידם ולהרויח לאחרים וכדכתבינן לעיל ועל הספק הד' לכאו' היה נראה לפשוט ממ"ש ריא"ז בפ"ק דבתרא על מימר' דההוא כובס שכתב משעה שהוטל אעפ"י שלא תבעו אלא אחר זמן אין זה אלא הרווחת זמן עש"ב. וא"כ גם בנ"ד שנכתב תחלת השנה מחדש מרט ולא תבעו אלא מחדש אלול אחר ד' חדשים אין זה אלא הרווחת זמן כיון דס"ס התחלת השנה מחדש מרט ומאות' שעה יש בידו ליקח וכמו שמצינו בשנה שעברה שהיה רוצה לתבוע זה המס תכף בחו' מרט וחילו פניו שרי הארץ להניח התביעה בח' אלול זהו היה נראה לכאו' אמנם אכתי יש לדחות דלא דמי נ"ד לההיא דריא"ז דכיון דמס זה הוקבע מחדש וכתבו תחלת בתחלת השנה מחדש מרט ועכ"ז מיום שהוקבע עד עתה אינם תובעי' וגובים כי אם מר"ח אלול זה שלש שנים ובפרט שפה אר"ץ אינם תובעים להרוצה לצאת כי אם בחדש שבו. התביעה כידוע בענין מס הקצוב של המחרמיה שתיכף שנכנס ר"ח מחראם אצל הישמעלים שבו מתחילים לתבוע המסים הקצובים ומס הקצוב אקרקפתא דגברי ואז זה היוצא אם יצא קודם ר"ח מחראם של שנה הבאה אינם תובעים ממנו כלום ותכף שנכנס ר"ח מחרא"ם אפי' יום אחד בחדש מחייבים אותו בכל המסים הקצובים באותה שנה הא קמן דאין מחייבים אותו כי אם בחדש שבו תובעים וממנים לגבות ולא יהא אלא ספיקא דדינא אם נ"ד דומה לההיא שכתב ריא"ז או לא הרי כתב הרב משא מלך בדף נ"א משם כמה פוס' . דה"מ דהרבים הוו מוחזקים כשהשעבוד ודאי אבל בספק לא עש"ב ואף ע"ג שכתב הרב כנה"ג שם באות רכ"ה דאפי' בספיקא הרבים מוחזקים מ"מ הרי כבר כתב ז"ל בח"א סי' כ"ה בדין כללי הקי"ל דהיכא דבהא פליגי אי הוי מוחזק או לאו אין לומר קי"ל כיון דבהא פליגי וא"כ בנ"ד ודאי היכא דקאי ממונא ליקום וכמו שהאריך הרבה הרב שמן המר בחח"מ סי' י"ג עש"ב:
והשתא נבא לספק ה"ה דלא הסיר המושל לאנשי הקונסו"ל כי אם דוקא קכ"ה גרוש לגלגולת והעמיס שאר מה שכתוב עליו על שאר בני השכונה אם הוי כמו מכביד לזה ומקל לזה אחר הפשרה דלכמה פוסקים לא מהני ועם כי לכאור' נר' דדבר זה תלוי בפלוגתא דרבוותא והעלה הרב שמן המר שם בסי' י"ג דהיכא דהמלך פטרו לא הוו הרבים מוחזקים לגבי דידיה ע"ש. מלתא בטעמא והאריך לפטור המכזנ'גיא של הקונסו"ל הוא וחביריו עמו:
אמנם מהרש"ל בספרו הבהיר בית דינו של שלמה האריך בסימן ל"ד ול"ה ול"ו והעלה דלא כוותיה דהרב ואסיק וכתב דמרן הב"י ז"ל והש"ע הכי ס"ל ותו ליכא למימר קי"ל עש"ב ופה אר"ץ יע"א הוקבע הלכה כמותו ונהגו ליקח מן המכזנ'גיא מסים הקבועים על הקהל כאחד מאנשי הקהל כי הוא שופט כל הארץ ואתריה דמר וגם הגידו לי קצת מחכמי הישיבה הי"ו שכבר ראו כתב ידו של רבי של הרב שמן המר שחזר והודה למהרש"ל ככל אשר גזר ואמר וא"כ ודאי גם בנ"ד כיון דזה כתוב בפנקס בסך ת"ק וכשהסירו מהפנקס לא הסיר הסך הת"ק כולו אלא דוקא קכ"ה לגלגולת והעמיס השאר על אחרים הוי כמקל ומכביד אחר הפשרה דאינו נאמן:
אמנם עדיין יש להסתפק בנ"ד דמעקרא כל זה עשה המושל הערכין הנז' הוא כדי שיהיה כל גלגולת בקכ"ה גרוש בין עני בין עשיר ויען שאין העני יכול לסבול קכ"ה גרוש בשנה אלא ט"ו ומט"ו ואילך ע"כ גזר על העשיר שיתן ת"ק כדי לסבול העני שהיותר מהקכ"ה הוא שנותן משום העני וכאמור אבל עקר המס של גלגלתו של. העשיר הוא קכ"ה ומש"ה בחק המס הזה כשמסיר לאחר ממס שלו שהטיל על זה אינו מסיר כי אם קכ"ה והשאר שכתב עליו בעבור העני. עכשיו שמסירו מניח זה על שאר בני הפנקס וא"כ יוכל זה שהוסר מהפנקס לו' בעדי אתם פורעי' שעקר המס שלי אני פרעתי אותו והורידו מעליכם אבל השאר היותר שאתם נותנים הוא בעבור העניים וכיון שחק של המלכות הזה כך והראיה שגם אם יסיר איזה משרת של הקונסו"ל שהיה כתוב עליו ט"ו או יותר עכ"ז כשמסירו מסיר קכ"ה גרוש של גולגולת שלו מסך של כל הפנקס ואם כן אמר יאמר זה העשיר את הטוב תקבלו ואת הרע לא תקבלו וא"כ הוי זה בכלל דינא דמלכותא ולא בכלל גזלנותא והנראה לע"ד דעכ"פ הם נתנו מה שנקצב עליו בעדו והציל עצמו בממון חבירו ושפיר יוכלו לו' לזה האיש המוסר מן הפנקס דאנו ואתה חייבים שנינו לשאת בעול העניים שאין להם וכבר נערכת לפי האמת לתת סך ת"ק בעבור העניים ואיך עתה יכול לפטור את עצמך ממנו ולהכביד חלקך על אחרים וכבר נהגנו זה שלש שנים ליקח ממשרתי הקונסו"ל חלקק משלם כאשר כתוב עליהם מלבד הקכ"ה גרוש שהסרו מסך הפנקס ובמסים העקר המנהג כאשר ידוע אף שהוא נגד הדין ומכ"ש הכא דלא הוי מבורר דהוי שלא כדין אלא אדרבה כדין הנהגנו ליקח מהם וכל רבני העיר וחכמיה הסכימו בזה שחייבים ליתן משרתי ומכזנ'גיה של הקונסו"ל כאשר כתו' עליהם לב"ד מקכ"ה כדכתיבנא ואצ"ל שותפי הקונסו"ל במשא ומתן כגון שנותן לו איזה סך ומשתתף עמו בריוח שלו דודאי זה אינו נכנס בכלל האחד דאמא של המלכות התוגרמה עם מלכות הפרנקוס כידוע דזה האיש ודאי כשאר אינשי דעלמא קאי וחייב כפי הדין הגמור לתת חלקו משלם דזה הוי בכלל שפטרו המושל אחר בקשה ואחר הפשרה דלכ"ע לא הוי פטורו כדין ובחיובו קאי וזה ברור ופשוט למעיין בדינים האלו ולא דמי לשום נדון מהפוס' שפטרו בנדונם אפי' שהיה הפטור לאחר בקש' ואחר פשרה למעיין שם בדבריהם באורך:
ועל הספק הששי שגזר המושל שלא יכת' בפנקס הזה על שום א' יותר מת"ק אפי' העשיר הגדול לא יתן יותר מת"ק אי משגחינן על דברי המושל והוי בכלל דינא דמלכותא או אנן בדידן נערוך אותו כפי ממונו ולהוסיף הסך הקצוב עליו גם לזה יש לפשוט בפשיטות דאינם יכולין לשנות מדברי המושל דזה הוי בכלל דינא דמלכות' ומעקר' כך נראה לו שיתן זה העשיר כו"ך כידוע בפוסקים אשר דברו בזה ומכללם בתשובות מהר"ם גאלאנטי ע"ש ומכ"ש בנ"ד דכך חק המלכות הזה במס הזה שמניח אקרקפתא דגברי וכך נהג מימי קדם בבני מלכותו שלא ליכתב שום א' יותר מזה הסך ואדרבה כשעו' איזה כסוראת הן בשביל המתים הן בשביל הבורחים אומר להם לבני השכונה שיעמיסוהו על הפחות מת"ק ואין יכול לתבוע מבעלי הת"ק כלום אלא תכף שנתן אדם הת"ק שעליו לוקח תסכרא קבלה בידו שכבר אין עוד עליו כלום ובבחירתם אם ירצו לתת. יותר בעבור זה יתנו אבל לא יכתב בפנקס מה שנותנים יותר כי הוא אינו יכול לשמות חק מלכותו שלא יש על העשיר כי אם ת"ק:
אמנם בעבור מה שכתוב בפנקס על ת"ח שיתן כל ח' כו"ך והעלינו לקמן שחייבים הבני שכונה לתת בעבורם ולישא משאם זה הסך שעולה עליהם זה יש לו דין עריכה הנהוג פה צובא והבעלי ממון הם החייבים לשאת בעול זה של החכמים ויהיו נערבים כל א' מה שראני לתת כפי ממונו וכן כל כסר שיתהוי בזה הפנקס כגון הוצאות ושוחדות ובמתים חפשי וכיוצא יהיה נערך כל א' לפי ממונו ויכלתו וכך נהגנו בזה זה ג' שנים. ועל ס' השביעי כיצד דין אותם שמתו אם חייבים יורשיו לתת בעדו אם בקש חלקו מבני השכונה הא ודאי אם אומר המושל ליקח מעזבונו וכך חוקו שכל עוד שלא הסיר שם המת מפנקסו יוקח מיורשיו אם יש לאל ידם לפרוע יכולים בני השכונה לומר הרי לו יורשים ולך קא מהם אמנם אם גוזר המושל שלא יקח מיורשיו אלא יניחו חלקו על בני השכונה וכן אחר שלשה שנים שגזר המושל להדיא שיסירו המתים. מהפנקס ויתנו מה שכתוב עליהם על בני השכונה נראה ודאי שאין בני השכונה יכולים לתבוע מיורשיו כלום והוא ממ"ש מהרשד"ם חח"מ סי' שס"ד שבמות האדם בניו פטורי' שזכו בירושה מבלי שיתחייבו לא הם ולא הממון שנכנס לרשותם כלל עכ"ל:
וא"כ כ"ש שזה המס שחדש המושל הוא. אקרקפתא דגברי ולא בשביל הממון דפשיטא שבמתים חפשי והא לא קאי קרקפתא דיליה והא לא דמיא כלל לההיא שכתב מהרי"ט בסי' כ"ז וז"ל אבל אם מת בתוך זמן העריכה דבר זה פשוט שנפרעים מיורשיו כל מה שנוגע לו עד סוף הזמן ולא מטעם שחיוב המס על הנכסים אלא שהחיוב עליו כשאר בעלי חובות ונפרעים מנכסיו לאחר מותו כדין מלוה תוך זמן דנפרעים אפילו מיתומים קטנים וסיים וכתב דההיא. דמהרשד"ם שפטר התם לא איירי שמורישם חייב כלום מהמס אלא שכלה זמן עריכתו וכו' עש"ב חדא דהכא בנ"ד שהוא מס אקרקפתא דגברי ומס פרטי עליו הוטל כל זמן שהוא חי וכשמת ודאי פקע שעבוד המושל מעליו לא יש מס כלל עליו. וחוב עליו לצבור כההיא דהר"ט דהוי כאלו כתוב עליו שט"ח לצבור אבל נ"ד נהי דקרינן להו שותפים מ"מ כיון שמת בטלה השותפות מאותם שנים הבאות אלא דוקא חייב בשנה ראשונ' שהוטל עליו ונתחייב בה דאז אם מת קודם שנתן מחוייבי' יורשיו לתת בעדו שכבר נשתעבד הוא ונכסיו לשלם המס הזה אבל בשנים הבאות שכבר הפרידוהו מן השמים ואין עליו מס זה של אקרקפתא דגברי כי אם בעודו חי באופן דאין לדמות נ"ד לההיא . דמהרי"ט כלל למעיין ומדקדק שפיר ואם כן כיון דמן הדין פטור ומכ"ש כשאמר המושל להדיא אחר ג' שנים שיסירו המת מהפנקס וישימו אותו על בני השכונה ממה נפשך היורשים פטורים דאי חק המלכות כך לתת משאו על בני השכונה א"כ דינא דמלכותא דינא דמעקרא כך היה דעתו של המושל שלא לחסר מן הפנקס כלום והמתים ימלאום בני השכונה עליהם ועל הנולדים מחדש שהגדילו ואין להם שוב לתבוע מיורשיו כלום ואם הוי זה גזלנותא כיון דהוא פטור כיצד נוטל מהם חלקו כ"ש שאינם יכולין לתבוע מיורשיו כלום שהרי כתב הרשב"ש בסי' קי"ב וז"ל בתוך התשוב' ואם המושל תבע שלא כדין ממך נסתחפה שדך ומזלו גרם וכ"כ מהרי"ט בסי' נ"ח דאם תבע המלך שלא כדין מהם הוי גזלנותא דמלכא וזה אינו חייב בנזק דידהו ע"ש ה"נ כיון דמן הדין פטור היורש הן מצד במתים חפשי הן מצד שאינו רוצה ליקח מעזבונו והעמיסו על אחרים יאמר להם היורש לבני השכונה נסתחפה שדה שלהם ומזלם גרם ומה יעשה הוא להם וגם היכא דלא ידעינן דעת המושל ולפעמים תובע מיורשיו ולפעמים פוטרם נחזור לדין תורה שבני השכונה אינו יכולים לתבוע ממנו כלום והוא יבקש ולא הם ואם הרשה להם לקחת מעזבונו הרי כאלו הוא בעצמו תבע מיורשיו. הס' הח' כבר נפשט מתוך דברינו שכתבנו לפשוט ספק הששי ע"ש:
והספק הט' אם נקרא המס הזה שהטיל עלינו מחדש אי הוי מכלל דינא דמלכותא דינא הנה כבר כתב הרשב"א דה"ה כל שר ושלטון בעירו שיש לו כח לעשות חוקים בעירו דד"ד דלאו דוקא מלך עיין בתשו' ח"א סי' תרי"ב ותרל"ז וחלק ב' סי' שנ"ו איברא מה שעומד לנגדנו הוא מ"ש הרב שה"ג בתשו' דשייכי לס' נזיקין סימן ט' הביאם הכה"ג בח"ב סי' שס"ח אות יו"ד שמדבריהם נראה שהבינו דהרשב"א מיירי בשלטון ושר הממונה מאת המלך ואף ע"ג שכתב שם הרב כנה"ג דלא היא דהרשב"א לא בא לומר אלא דלא צריך שיהיה מלך ממש אלא אפי' דוכוס ואפשר לו' וכו' ע"ש הנך רואה דבדרך אפשר אמרה אבל פשטן של דברי' הם דס"ל דצריך שיהיה שליח מהמלך והכא בנ"ד עין כל ראתה שאינו שלוח מהמלך אלא בע"כ שלא בטובתו לקח ממנו אלו העיירות אם לא שנאמר דכדין לקח ממנו אלו המקומות דכך שמענו שהמלך נדחק למעות בעבור המלחמה שהיה לו עם מלך המוסקוב כידוע ולוה מאת המושל של מצרים סך עצום ורב בע"מ שיתן לו ערי סורייא לכמה שנים כדי לפרוע חוב הנז' ועשו תנאי מפורש בזה ואח"כ המלך יר"ה לא רצה לפרוע לו באמרו מה שקנה עבד וכו' ושאר המלכי' הסכימו עם המושל הנז' דהאמת אתו ובכחם לקח אלו המדינות כידוע והוי שלוחו ממש אבל אכתי הרי כתב השה"ג דשינה קצת ממצות המלך משמע דאם שינה שנוי גדול כנ"ד לא הוי דד"ד ועוד הרי כתב הרמ"ה הביאו הטור ח"מ סימן שס"ט וז"ל והרמ"ה כתב אפי' אם הוא המלך בעצמו ע"כ בני המדינה אם דבר קדש הוא שמוסיף על קצבתו שהורגלו ליתן בכל שנה ושנה לאו דינא דמלכותא הוא וא"א הרא"ש כתב כס' ראשונה והר' המגיד כתב שדעת הרמב"ן כהרמ"ה עיין שם כן בנ"ד שכבר מוטל עליהם מס אקרקפתא דגברי לפום מניינם דסכומם איך עתה יטיל מס מחדש אקרקפתא דגבררואע"ג דהרא"ש והראשונים דעמיה פליגי עליה דהרמ"ה ליכא למימר בזה דהרבים הוו מוחזקין לגבי היחיד אע"ג דהוי פלוגתא דרבוותא שהרי כבר כתב הרב משפט צדק ח"ב סי' ע"ד שאחר שהמחלוקת הוא על מה שהטיל השר מדעת' בלתי דעת המלך וטעמו א"כ ליכא למימר מוהריקייהו בטפסא דמלכ' מנא וכמ"ש בעתה"ד בסי' שמ"א יע"ש וסיים וכתב דאפילו למ"ש הג"א בשם מהרי"ח שכתב בשם ר"ת וכו' ואפי' למ"ש המרדכי בשם מהר"ם דכל המסים שלנו הוי גזלה דמלכותא ועל כ"ז העלה דאכולהו אמרינן האידנא מוהריקייהו דהני וכו' ע"ש מ"מ התם הוא במושלים שהיו במקומות ההם שמושלים במקומות ההם הם ובניהם ואם כן אדעתא דהכי קובעים דירה תחתיהם עכ"ל ואם כן בנ"ד דמעולם לא נהגו במס הזה מהמלך עצמו שכבר יש לו עליהם מס כרגא אקרקפתא דידהו ואינו חפץ המלך בזה אלא המושל הזה הטילו עליהם בע"כ כמו שעושה ונוהג כן במלכותו במקומו הא ודאי דכולהו מודו בנ"ד דלא אמרינן מוהריקייהו דהני ולא הוו הרבים מוחזקים אם לא שנאמר דכוון דיודע המלך יר"ה שזה המושל כך מנהגו להטיל זה המס הקצוב על מקומות ממשלתו אפי' בעת שהיה כפוף וכבוש תחת ידו והוא שלוחו למשול במקומות הללו וע"ד כן עתה מסר בידו מדינות סוריא לעשות בהם כחפצו ורצונו כמו שהיה נוהג לעשות בארץ מצרים וסביבותיה ושפיר אמרינן מוהריקייהו דהני וכו' אע"ג דהוי גזלנותא דמלכא ומ"מ עדיין יש להסתפק בנ"ד חדא דנראה דבנ"ד אפי' הרא"ש ודעמיה דפליגי עם הרמ"ה מודו בנ"ד דהוי גזלה דמלכות' דלא קאמר הרשב"א דלאו דוקא מלך אלא ה"ה מלכא בלי תגא שיש לו כח לעשות חוקים בעירו דינא דמלכותא דינא אלא דוקא היכא שכבש העיר בחרבו ובקשתו ולקחה מהמלך לגמרי ואין שייכות עוד למלך במקום ההוא אלא ויקם מלך חדש אשר לא ידע את המלך הא' ועושה עצמו כאלו לא ידעו אבל הכא בנ"ד שעדיין המושל הזה כפוף קצת למלך יר"ה ששולח לו המס הראשון שהיה לוקח מקודם כל דבר הקצוב אקרקפתא דגברי וגם שולח לו כל מס הקצוב על העיר משנים קדמוניות כמו מירי וכיוצא כידוע א"כ עדין זה נקרא שלוחו של מלך וכיון דהוי שלוחו של מלך עדיין ואינו נהנה המלך ממס זה ולא יכנס לאוצרו של מלך כלום ממס זה כלל ואדרבה לוקחו המושל לעזרת החיל שלו להרבות חילו כדי שלא יחזור בעיירות שלו וא"כ הרי כתב הרב משא מלך דף נ"א אחר שהאריך להביא הפוס' בענין שהרבים מוחזקין סיים וכתב נמצינו למדין בזמננו זה שאין הקהלות מחלקים בין המתים שהם לפרוע אל המלך וכו' אין שום מקום להיות הרבים מוחזקים אלא אם כן יש מנהג ועל המנהג אין לפקפק עכ"ל. וא"כ בנ"ד שאין הנאה למלך במס הזה לא הוו הרבים מוחזקים מאחר דהוקבע מחדש ועדיין לא הונהג בו שום מנהג וי"ל דכאן פצ"י יע"א נהגו להיות הרבים מוחזקים אף בדבר שידוע שאין בו למלך הנאה של כלום כגון זאת המחרמיה הנהוגה פה מכמה שנים לקציב על הכולל וגם בעלילות שאין למלך הנאה בהם כלום אפ"ה דיינינן שהרבים מוחזקים אם כן כ"ש בנ"ד דכפי הנראה רזה ה המושל לקח בחזק'המקומו' של המלך וקרוב לו' דזה הוי כמ"ש הרשב"א דלא דוקא מלך וכו' דהוי דד"ד דשפיר אמרינן ביה דהרבים מוחזקים ומכ"ש לפי מ"ש בשם המרדכי לעיל שכתב דכל המסים שלנו הוו גזלה דמלכותא ואפ"ה העלה דאכולהו אמרינן מוהריקייהו וכו' ץ והרבים מוחזקים ודו"ק:
ומעתה נבא למשפט הספק העשירי אם הת"ח חייבים במס הזה וחייבים הצבור לפרוע בעדם כשאר מסים וארנוניות הקבועים בעיר או נימא דשנייא הא שנתבע מכל א' ואחד לבדו וגם הת"ח נכתב שמם בפנקס לתת כל אחד סך כו"ך אין חיוב לתת במס שנתבע ממנו:
ולכאורה נראה דאין מקום לשאלה כי הרי ש מבואר בש"ע י"ד סי' רמ"ג וז"ל לכן פטורים מכל מיני מסים בין מסים הקצובים על כל בני העיר בין מס על כל איש לבדו וכו' וחייבים בני העיר לפרוע בשבילם אפילו הקבועי' ע"כ איש ואיש עכ"ל וא"כ ה"נ בנ"ד אע"ג שקצוב זה המס ע"כ איש ואיש לבדו אפ"ה חייבי' הצבור לפרוע בשבילם ומכ"ש לפי מ"ש מור"ם שם דאפי' אם אמר המלך שהת"ח עצמם יתנו חייבים הצבור לתת בעדם:
האמנם ראיתי למהרי"ט חח"מ בסימן נ"ח שכתב וז"ל ופשיטא שאם הממונה או שלוחו הוא שגובה כסף גלגלתא מכל א' ואחד ליכא למ"ד שיבואו בני העיר לפרוע בעד הת"ח ולפטרם לא נחלקו אלא בכסף הקצוב לפי חשבון הגברים וגבאי של מלך גובה מהרבים דמלכא לא טרח בזו סבר הרמב"ן שחייב הת"ח לפרוע מנתו ורב יהוסף סבר שפטורים עכ"ל וא"כ בנ"ד שעבד המושל גובה מכל א' מה שנקצב עליו לדעת מהרי"ט חייב הת"ח לתת ואין הצבור פורעים בעדו ולפ"ז אין ראיה מדברי מרן בש"ע דמרן הכריע כסברת הרמב"ם דס"ל כהרב יהוסף דפטורים ואליבא דמהרי"ט דלא פטר הרמב"ם אלא בכסף קצוב על הגברים לפי חשבון הגברים וגבאי המלך גובה מהרבים כא' אז אין הת"ח חייב לפרוע אבל הכא דעבד המושל תופס כל א' וא' וגובה ממנו ואין תופס אחרים בשבילו בזה לא דבר הרמב"ם ואפי' הרמב"ם מודה דחייב הת"ח ואם כן בנ"ד שהת"ח כתוב בפנקס המלך לתת כו"ך ועבד המושל מחפש ע"כ א' וא' לבדו בפרטות ואינו גוב' מאחד על חבירו אליבא דמהרי"ט חייב הת"ח ולא הצבור והגם דגזר המלך שיפרעו הת"ח בזה המס אין בזה דינא דמלכותא וכמ"ש הרב כנה"ג בח"ב סי' שס"ט אות ט"ל בשם מהר"ם אלאשקר ע"ש. הרי כתב הרשב"ש בתשובה בסי' קי"ב וז"ל ואם המושל תבע ממך שלא כדין נסתחפה שדך ואין הצבור חייבים באחריות דבר נזק לת"ח ואם כן גם בנ"ד דכיון דהמושל תובע מהת"ח זה המס שהוא שלא כדין תובע והוי כמי שגזלו המושל לזה הת"ח דאין הצבור אחראין שלא יגזול ממנו המושל ואינם חייבי' לתת בעבורו:
האמנם לכאורה יראה מתשו' זו של הרשב"ש דלא ס"ל כמהרי"ט ז"ל שהרי כתב חייבים בני העיר לתת בעבורך אפילו במס הקצוב אקרקפתא דגברי ואתה לא נתת והם לא נתנו בעבורך עתה כ כששאל המושל לא שאל אלא האמת וחייבים הם לתת את חוקו עכ"ל דזה הלשון משמע דס"ל להרשב"ש בדעת הרמב"ם והרא"ש דאפילו היכא דהמושל תופס לח' ותובע ממנו חלקו הכתוב עליו בפנקס עכ"ז הקהל חייבים ליתן עליו דלא כהרי"ט ז"ל שהרי נדון שלו שתבע ע מהת"ח עצמו ולא שהצבור הם התובעים מהת"ח ובודאי שבימי מהרי"ט עדיין לא נתגלו תשו' הרשב"ש ז"ל הללו אלא שראיתי להרב בני יעקב שהביא משם הרשב"ץ אביו של הרשב"ש דבכה"ג דמהרי"ט שתובע עבד המושל מכל א' לבדו הת"ח חייב ואין הקהל חייב לתת בעבורו ע"ש:
ולכאורה קשה איך לא חש הרשב"ש ז"ל לחלוק על אביו והוא רבו והיה לו לפחות להביא דבריו ז"ל ולדחותם מעליו ואולי דאיירי הרשב"ש במס הקצוב אקרקפתא דגברי אבל עבד המושל גובה מאחד על הכל והיינו דקאמר הרשב"ש כיון דהם לא נתנו בעבורו ומן הדין חייבים ליתן בעדו גם עתה שחזר ובקש ממנו מס שלו חייבים לפרוע בעדו וכבר מחוייבים ועומדים הם אבל אם המס הוא דבר כולל לכל שפטור בו עפ"י הדין ואף המושל אין לו אלא דבר קצוב מהכל בין רב למעט בין שהיו הצבור מועטים בין שהיו מרובים זה נוטל את שלו מזלם זה המושל שנטל ממך שלא כדין והצבור אינם אחראין למלכות שלא תתבע מהם שלא כדין משלם גרם עש"ב. וא"כ אה"נ שמודה הרשב"ש בנדון אביו הרשב"ץ דהיכא דהוי כנדון מהרי"ט ז"ל דאין חייבים הצבור לפרוע בעבורם ולפ' האב והבן ז"ל:
והנה הרב כנה"ג בסי' רס"ג והר' בני יעקב בסי' א' הקשו על מהרי"ט ז"ל דא"כ מה ראיה הביאו הרמב"ן והר"ן ז"ל לדבריהם מהא דרב פפא דהיכי משכחת לה דרב פפא היה פורע כרבא ומאי קושיא לוקמא בכה"ג שממונה המלך היה גובה מכל אחד ואחד דבכה"ג חייב הת"ח לכ"ע אליבא דמהרי"ט ז"ל ולעד"ן דלק"מ דהא כל טעם הרמב"ן והר"ן דמחייבי הוא משום דס"ל דעקר טעם פטור הת"ח הוא משום דהמלכים והשרים אינם שואלים מהת"ח שום מס וכמו שהעידו בתנ"ך וא"כ היכא דהמלך עצמו גילה דעתו שיטול מכל אחד ואחד ואפי' מהת"ח אז חייב הח' לתת מה שקצוב עליו וכמו שמבואר כל זה בדברי מהריב"ל בתשו' ח"ג סי' מ"ח בטעם פלוגתייהו עש"ב וא"כ לפ"ז לדעת הרמב"ן והר"ן שהכל דינם שוה מה לי כשיתבע מס הקצוב על כל אחד ואחד ויגבה מא' על הכל ומה לי שיאבה מכל א' ואחד לבדו דחייב הת"ח לפרוע א"כ אפי' נימא דההיא דרב פפא איירי בשגובה מכל א' ואחד לבדו הה"נ בשגובה מאחד על הכל כיון שאמר המלך שיתן הת"ח ותפס אחר בעבורו דקי"ל בדיני מסים דאם נתפס בעד חבירו שחייב לשלם לו חבירו ואם כן. אין עדיפות והפרש בין אם גובה מאחד על חבירו ובין אם גובה מכל א' וא' לבדו אליבא דהרמב"ן ז"ל ואינם פטירי הת"ח כי אם במס הקצוב ע"כ העיר לא למנין גלגלותם אלא שהם מחלקים ע"כ א' וא' לפי ערכו דאז הת"ח פטירי משום דא דאמרינן דאין דעת המלך עלייהו וא"כ שפיר מייתי ראיה הרמב"ן ז"ל מהא דרב פפא וכאמור:
וגם הרב ראשון לציון בי"ד בסי' רמ"ג האריך הרחיב והעלה כדברי מהרי"ט ז"ל ונדחק שם ליישב כל לשונות הפוסקים והש"ע שנראין משמעותם דאף דהיכא דגובה מכל אחד ואחד פטירי רבנן אלא אסיק וכתב דכל הנהו דפטרי הפוס' לא איירי היכא דגובה עבד המלך מכל אחד ואחד הכתובים בפנקס דבכה"ג כ"ע מודו דמחייבי רבנן ולא פטירי כי אם דוקא כשגובה מן הכללות לערך הגלגולת ע"ש שהאריך ואסיק לדעת הרמב"ם דפטר דוקא שהצבור הם הלוקחים:
ביניהם מכל איש ואיש הוא דקאמר פטורים אבל אם עבד המושל לוקח מכל איש ואיש כסף גלגלתא לא קאמר הרמב"ם לחייב הצבור לפרוע בעד הת"ח דא"כ הכי הול"ל חייבים הצבור לפרוע עליהם ולא שיאמר פטורים משמע דהפטור יספיק לדין זה וזה לא הוי אלא אם בעלי דינם הם הקהל ומדברי הרמב"ם בפי' המשנה שכתב וכו' דומיא דמחצית השקל וכו' אין ראיה דסתם מיירי בשב ואל תעשה וכו' והרא"ש כתב וכו' וזהו מדוקדק בדבריו וכו' | עכ"ל עש"ב:
והנה מה שדקדק מדברי הרמב"ם שכת' אין מחייבים אותם ולא קאמר וחייבים הצבור לפרוע עליהם וכו' דקדוק זה שפיר ונכון ובכה"ג דקדק הרב הפרישה בח"מ סימן קס"ג מדברי הרמ"ה שהביא הרא"ש והטור שם וז"ל מדכתב חייבים לפרוע עלייהו דלשון עלייהו משמע שתפסם הגזבר עצמו דאל"כ בעבורם הול"ל גם יש לדקדק כן מממונא דנפשייהו דהוא יתיר' משמע אפי' מכסף גלגלתא שתובע גבאי המלך חייבים הצבור לתת בעבורם עכ"ל. וא"כ יש לתמוה עליו דהיכי כתב אליבא דהרא"ש דלא איירי אלא כשתובע מהכללות אבל היכא שעבד המושל תובע מהאיש עצמו אף אם הוא ת"ח אין הצבור חייבים לפרוע בעדו והא ראיית הרא"ש היא גם כן שהביא שם בתשו' ראיה לדבריו מדברי הרמ"ה והרמ"ה הרי כתב להדיא דחייבים לפרוע עלייהו ואם בהא לא ס"ל הרא"ש כוותיה לא הוה שתיק מלחלק עליו ולהביא ראיה ממנו ועוד היכי כתב הטור על ספק הרא"ש וכן כתב הרמ"ה דמשמע דליכא מדי דחוצץ ביניהם לפום דינא והא טובא איכא בינייהו גם מ"ש שם והאריך לפרש כוונת התשוב' שהביא שם הב"י בסי' רמ"ג שאפי' אמר המלך וכו' דתשובה זו ג"כ מודה דהיכא דתבע עבד המושל מהת"ח עצמו שאין חייבים הצבור לפרוע בעדו ולהצילו מן הגוי וכו' עש"ב אתמהא דהא סיים שם באותה תשובה וז"ל ואם תקשי לדברינו מההיא דרב חמא דקביל עליה כרגא דרב פפא דאלמא דצורבא מרבנן יהיב כרגא תו' מהר"ם ז"ל דהתם שלא כדין מטילים עליו עכ"ל. והשתא מאי קושיא מההיא דרב פפא והוצרך לדחוקי ולומר דהתם שלא כדין היו מטילים עליו ועשה לכל הצבור רשיעי ח"ו ועברי אדאוריי' כיון די"ל בפשיטות דההיא איירי במס הקצוב אקדקפת' דגברי ועבד המושל תובע מכל א' וא' אלא דס"ל להאי תשו' ולהר"ם דלא גוונא במס הקצוב אפי' קצב אקרקפתא דגברי ועבד המושל תובע מכל א' בפ"ע אפ"ה חייבים הצבור לפרוע בעדו וצ"ע. גם מבואר מדברי הרב הדרישה בסי' קס"ג דלא כמהרי"ט והרב ז"ל עש"ב. גם הרב בני יעקב שם בסי' א' הביא משם מהרשד"ם ז"ל דלא ס"ל כמהרי"ט ע"ש באופן דנ"ד ונדון מהרי"ט בפלוגתא תליא ודלא כמ"ש מהרי"ט שם דליכא מ"ד שיבואו בני העיר לפרוע בעד הת"ח ולפטרם דאחרי המחילה ליתא אלא אדרבה שיש כמה פוסקים מפורסמים דס"ל דגם בכה"ג פליגי הרמב"ם והרא"ש על סברת הרמב"ן והר"ן וסבירא להו לדעת הרמב"ם והרא"ש דחייבים הצבור לפרוע בעדם וכיון דדבר שנוי במחלוקת הא קי"ל דאין הת"ח יש לו דין יחיד המדיין עם הרבי' ויכול לומר קי"ל כמאן דפטר להת"ח אפי' בכה"ג ועוד הרי כתב הרב משא מלך דבמלתא דאסור' ליכא למימר קי"ל דמאן דנטל כרגא מדרבנן עבר אדאורייתא וכו' וספיקא דאיסורא לחומרא ואין הצבור יכולים לו' קי"ל כמאן דמחייב לת"ח בכה"ג שוב ראיתי דהני טעמי לא מהנו אלא אם פרעו הצבור בעדו ובאו לתבוע ממנו או כשהקהל או הממונה שלהם הם התובעים מהת"ח אבל הכא בנ"ד שאין הקהל תובעים אלא שעבר המושל הוא שעומד וגובה ממי שכתוב בפנקס בהא לא שייך לומר הני טעמי דאמרן ואדרבה הצבור מוחזקים בממונם והת"ח שרוצה להוציא מהם לפרוע בעדו עליו להביא ראיה וכמ"ש כן ג"כ הרב דרכי נועם בח"מ סי' נ"ו ודייק לה מדברי מהריב"ל עש"ב. ואפי' את"ל דהוי ספיקא דאסורא כיון דמהרשד"ם ודעמיה ס"ל דגם בכה"ג חייבים הצבור לפרוע וכאלו התורה חייבה להצבור שלא להניח להת"ח לתת כלום מ"מ כבר הרב דרכי נועם אסיק וכתב שמדברי כמה פוסקים נראה דלא ס"ל הכי ולא חיישי להאי ספיקא משום דהוי ספק ספיקא עש"ב איברא מה שסיים שם הרב עמ"ש מהרי"ט שנהגו כדברי הרמב"ן ז"ל דאטו אי נהוג עלמא למעבד איסורא מי שבקינן להו וכו' עכ"ל דבריו תמוהים דבשלמא אם הדבר אסור לכ"ע שייך שפיר לו' אטו אי נהוג עלמא וכו' אבל מכיון שהדבר תלוי במחלו' דלמר היתר גמור ולמר איסור גמור ונהוג עלמא כמאן דמתיר מי שם פה לו' מי שבקינן להו הא ודאי כה"ג שבקינן ושבקינן ואין בהם כח לבטל מנהגם ולאסור להם מחדש בע"כ ועוד דכל טעם דהת"ח מוחזק משום דלאו בטפסא דמלכא מנח וא"כ היכא דמנח בטפסא דמלכא כגון בנ"ד ודמהרי"ט ורוצה המלך ליקח ממנו ודאי דהצבור מוחזקים לגבות זה המס אף נגד הת"ח כל זה היה נראה לכאורה אמנם אחר העיון יראה דגם בנ"ד פטירי הת"ח וליכא למימר קי"ל יען שאנו בתר מרן גרירנן הן לחיובי הן לפטורי ואין טענת קי"ל נוהגת במקום שקבלו הוראות מרן ז"ל ומרן בב"י בסי' קס"ג מוכח מדבריו להדיא דס"ל בדעת הרמב"ם והרא"ש שהת"ח פטורים אף היכא שעבד המושל תובע מכל א' ואחד מכל אשר כתוב עליו כנ"ד ומהרי"ט וחייבים הצבור לפרוע בעדם והוא ממ"ש הב"י שם אדברי הטור וז"ל ולכאורה אין הוכחא בדברי הרא"ש והרמב"ם לומר שהם סבורים דלא כהרמב"ן ז"ל שכבר אפשר לומר דמס קצוב דקאמר הרמב"ם דפטור הת"ח היינו דוקא כשהמלך נוטל מהקהל כו"ך בעד כסף גלגלתם והם מחלקים ביניהם אבל כשהמלך גובה מכל א' אפשר שהת"ח חייבים אבל טעם רבי' ממה שלא חלקו בהדייא משמע דבכל גוונ' פטורים עכ"ל הרי שכתב ולכאו' וגם כתב אפשר לו' וכו' וסיים וכתב אבל טעם רבי' ממה שלא חלקו משמ' להדיא דבכל גוונא הם פטורים דמשמעות דבריו. שחזר בו מהאי לכאורה שכתב ומכ"ש דלא אמרה אלא בדרך אפשר ומאחר שבטל דבריו מפני הטו' ז"ל בהבנת דברי הרמב"ם ובספרו הש"ע י"ד פסק כהרמב"ם הא ודאי דס"ל דבכל גוונא הת"ח פטורי' דהא גם על הש"ע יש לדקדק דאיך פסיק ותני בש"ע אפי' במס הקצוב ע"כ איש ואיש פטורים ולא חלק בין כשתובע מאחר על הכל לתובע כל אחד בפ"ע אם איתא דס"ל דבכה"ג חייב הו"ל לפלוני ולא למסתם סתומי דמשמע דליכא גוונא במס שיתחייב הת"ח וכמו שכתב כן בב"י ממה שלא חלקו בהדיא משמע דבכל גוונא פטורים ועוד דיש לדקדק כן ממ"ש בש"ע בסי' רמ"ג וז"ל ולכן פטורים מכל מיני מסים בין המס הקצוב על כל א' לבדו וחייבים בני העיר לפרוע בשבילם אפי' הקבועים ע"כ איש ואיש עכ"ל דלכאור' איכא למידק דלמה חזר הש"ע והאריך בלשונו וכ' וחייבים בני העיר לפרוע בשבילם מאחר שכבר כח'פטורו' מכל מיני מסים בין מס שהוא קצוב ע"כ איש לבדו והיינו בבא דסיפא אלא ודאי דבא לאשמעי' דאפי' תובע המושל מהת"ח חייבים הצבור לפרוע בעדו דמרישא לא שמעינן אלא שהת"ח פטורי' אפי' ממס הקצוב אקרקפתא דגברי והצבור הם התובעי' מהת"ח אבל כשעבד והמושל מבקש מהת"ח עצמו הו"א דחייב הת"ח ואין הצבור חייבים לפרוע עליו לזה חזר וכת' וחייבי' הצבור לפרוע בשבילו לאשמעי' דאפי' תבעו ממנו חייבים לפרוע עליו ומכ"ש כפי מה שדקדק הרב הפרישה מלשון הרמ"ה והר' ראשון לציון מדברי הרמב"ם שכתב אין מחייבים וכו' דא"כ הכי הול"ל וחייבים הצבור לפרו' עליהם ולא שיאמר פטורים וכו' עכ"ל:
וא"כ כיון דמרן בש"ע העתיק בתחלה לשון | הרמב"ם למה הוסיף מדיליה וחייבים הצבור לפרוע בעדם כיון דבהא לא איירי הרמב"ם אלא ודאי שדעת מרן בהרמב"ם דאפילו בכה"ג שהמושל תובע מהח' הם חייבים ליתן בעדו וכפשט' דלישנא דהרמב"ם בפי' המשנה וכך הבין הר' ראשון לציון מדברי הב"י שהבאנו לעיל וכתב עליו ודבריו אינם נכונים לע"ד עש"ב ומה שנדחק אחר כך בכוונת הב"י דמאי דקאמר כשהמלך גובה מכל א' ואחד לאו דוקא דברי תימא הם דהיכי אפשר לומר בכה"ג דאיכא למטעי בהאי דין עצמו כשגוב' מכל א' וא' ולו' לאו דוקא ולא איירי בשגובה מכל אחד ואחד דבכה"ג לא יתכן לו' לאו דוקא ואדרב' אני אומר הדיוק להפך דדוקא כשהם מחלקים ביניהם ותופס א' בעד כולם אבל כשהם אינם מחלקים אלא שתופס כל א' לבדו ע"ז כתב לכאו' שהרמב"ם מחייב בזה לת"ח ואסיק דגם זה פטיר ועטיר והצבור נותנים בעדו והראיה האמיתית שכן דעת הב"י מלשון הש"ע י"ד שהבאנו שהוסיף על דברי הרמב"ם מלת וחייבים ליתן בעדו כמש"ל בשם הדרישה והרב עצמו וכמעט שהוי דבר מפורש בש"ע ואע"ג דמוכח מדבריו דגם כוונת הש"ע כן ולא איירי במי שעבד המושל תובע לח' אחרי המחי' ליתא דא"כ איך סתם וכתב הש"ע דהת"ח פטירי מכל מסים וכו' הו"ל לאשמעינן האי חדושא דכשתובע עבד המושל ממנו אז חייב ובודאי דאין המוחזק אלו הצבור יכולים לו' קי"ל כהרב ראשון לציון דהכי ג"כ כוונת מרן ז"ל דזה דוקא אם דברי הפוסק סובלים שני פירושים וכל אחד מהפוס' מפרש לפי דעתו דאז יכול המוחזק לו' קי"ל נמי כזה הפי' וכמ"ש הרב כנה"ג בח"א סימן כ"ה בשם הפוסקים דע"כ לא אמרינן הכי אלא בסובלי' דברי הפוס' שני פירושים ואין הכרע לבין שני הפרושי' אע"ג דפי' הא' קצת דחוק אבל אם הפי' לא יסבול בדברי הפוסק והוא דוחק עצו' ומפורסם כי הכא לפי דעתי שאפי' על הדוחק העצום לא יאמר בהא ודאי אין יכול המוחזק לומר קי"ל כהאי פירושא ובפרט כאן בנ"ד ונדון מהרי"ט דמסתמיות דברי הרמב"ם והרא"ש והש"ע דפטרי לת"ח בכל מיני מסים הקצובים ולא חלקו אם יש גוונ' לחייב הח' וכגון שתבע מהת"ח עצמו ש"מ דס"ל דבכל גוונא פטירי אפי' היכא שתובע מהת"ח עצמו ומשמעות זו משום דלא חלקו כתבה בב"י שם בסי' קס"ג שהבאנו לשונו לעיל ע"ש ודאי דכגון דא לא אמרינן קי"ל נגד דברי מרן שפסק לפטור את הת"ח בסתם ולא חלק:
ובר מן דין יש טעם אחר לפטור הת"ח אפי' בכה"ג דנ"ד משום דחזינא זה כמה שנים שנהגו פצ"י דאפי' בכרגא דמס המונח אקרקפתא דגברי מאת המלך יר"ה וגובה עבד המושל מכל אחד ואחד לבדו אפ"ה נהגו לחייב הקהל לפרוע בעבור הת"ח ומעולם לא ראינו שפרע הת"ח זה המס הנז' ש"מ שנהגו לפסוק כמ"ד דאפילו בכה"ג דעבד המושל תובע מהת"ח הת"ח פטיר וחייבים הצבור לפרוע בעדו ואיך עתה יכולי' לחזור ולתבוע מהת"ח בזה המס:
ומכ"ש לפי דעת קצת מרבני וחכמי הישיבה דסברי לו' דכיון דכבר בשנה שניה לא הסיר שמות היוצאים מן העיר ולא המתי' ותבע הסך משלם מהם ונתן הבחירה בידם לתקן הפנקס להעלות בו ולהוריד כפי מה שיראה בעיניהם עד סך ת"ק אבל יותר מת"ק אינם יכולים להעריך לשום אדם ואם פיחתו פיחתו להם ואם. הוסיפו הוסיפו להם הוי נ"ד דומה למ"ש הטור בשם הרמב"ן ז"ל והר"י ז"ל שאין ת"ח פטורים מכסף גלגלתא אלא כשהצבור נותנים ביחד כו"ך לפטור את כולם והם פוסקים ביניהם אבל אם אמר המלך שיתן כל אחד כסף גלגלתו אין הצבור חייבים ליתן בעדו וכו' ואין נראה לא"א הרא"ש אלא בכל ענין הם פטורי' וכ"כ הרמב"ם עכ"ל. וא"כ בנ"ד כיון דאם הותירו או פיחתו הוא להם הוי כדבר קצוב ששואל מהם והם יחלוקו בניהם דלכ"ע הת"ח פטורים ואפילו הרמב"ן מודה בזה וגם מהרי"ט לא הוי כנ"ד ומודה שפיר בנ"ד דפטור ועם כי לא נראו לי דבריהם דהכא בנ"ד אינו תובע מהכללות מס לגלגולת אלא אדרבה קבע שמותם בפנקס בסך כו"ך כדי לתבוע מכל אחד ואחד וקפיד אמנין הגברים ואפי' מה שנחסר מסך אנשים של הפנקס מחמת ההולכים למקומות אחרים או לב"ע גוזר עליהם שימלאו. הסך הנז' אקרקפתא דגברי ואינו רוצה מהכולל כי אם מפרטים כידוע והא ודאי בשנה ראשונה שנקצב על הת"ח בפנקס לתת כו"ך והמושל אח"ך גזר שימלאו החסרון על סך הגברים הנשארים כפי מה שיראה בעיניהם איש לפי יכלתו אינם יכולים לכתוב על הת"ח ואפי' פ"ק אליבא דכ"ע אפי' אליבא דהרמב"ן ודעמיה אבל נ"ד במה שנכתב עליו בשנה הראשונה הוא דומה ממש לנדון מהרי"ט ז"ל ועכ"ז כבר כתבנו שגם בכה"ג פטור הת"ח ובלא"ה הת"ח של פה אר"ץ רובם ככולם אין לאל ידם לפרנס את עצמם אפי' על צד הדוחק וכבר מפורש בדין בש"ע דחייבים הצבור לפרנס דייניהם וחכמיהם והא נמי בכלל פרנסתם וכמ"ש הרב דרכי נועם בתשו' בסי' נ"ז עש"ב. ואיך שיהיה רב העיר ששוכרין אותו אליבא דכ"ע שחייבים ליתן בעבורו וכמ"ש הרשב"ש בסימן תי"ב עש"ב. זהו מה שעלתה מצודתי בענין הזה: