אור ברסלב
שות מר ואהלות חשן משפט › שאלה יב

שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי

חשן משפט · שאלה יב

שאלה יא

מעשה שהיה כך היה שקם א' מאהובי המלך. ובנה שוק אחד וכ'אן אחד בנין חדש פה דמשק יע"א וחילה פני המלך שיתן לו מאמר וגזרת מלכות שאם שר העיר יטיל שום מין הטל' ועליל' על התגרים היושבים בשווקים ובכאניס שכל מי שיש לו חנות בשוק זה או אוצר בכאן זה יהיה פטור ואין רשות לשר העיר ליקח מהם כלום ועי"ז השכיר הפקיד והממונ' על שוק והכאן הנז' האוצרות והחניות ביוקר ויהי בימים הרבי' בא שר א' לעיר והטיל הטלה אחת על כל חנות גרוש אחד וכשמוע שר העיר מאמר המלך שאין לו ולזולתו ליקח שום מין הטלה מהיושבים בשוק הזה ויעש כן ולא קרב אליהם כי ירא מעבור על דת המלך להיות כי הממונ' על שוק וכאן זה הוא אדם חשוב במלכות ואם שר העיר ימרה גזרת המלך יכתוב להמלך יר"ה ואחת דתו להמית על כי עבר מאמר המלך ואחרי ימים מועטים הטיל הטלה אחרת על יושבי. החניות ומהשוק הנז' לא לקח כלום והטיל על תגרי היהודים שאין להם חנות סך מה והנה ראובן לקח זה זמן אוצרות בכאן זה ועתה היהודי' שואלים ממנו שיתן להם חלקו וטוענים שהשר הטיל על התגרים והוא בכלל התגרים וראובן טוען שלא שאל השר אלא מאותם האנשי' שיש להם אוצרו' לא מכללות תגרי היהודים שאין להם אוצרות וכיון שהוא פטור שהמלך פטר לכל מי שיש לו אוצר בכאן זה או חנות בשוק זה והיהודים טוענים כי אפילו ששאל מהאנשים שיש להם אוצרות לא מפני זה יפטר הוא כי הוא ג"כ יש לו אוצרות והם שותפים לכל דבר ואין שותף חולק שלא מדעת חבירו ובודאי שלא פחת השר ממה שהיה לו ליקח בשביל שהוא יושב שם וראובן טוען כי הן לו יהיה ששאל מהיהודים שיש להם אוצרות בודאי שהשר לא היה דעתו על מי שיושב בכאן זה והא ראיה שלא לקח בהטלה הקודמת ג"כ לא מהגוים אשר היו בכאן זה ולא מן היהודים והוא בכלל הפטורים והשר לא שאל אלא ממי שברשותו ליקח מהם לא ממי שפטורים מהו הדין גם אם אמרינן בזה שהרבים מוחזקין ע"כ יורנו המורה ושכמ"ה:

תשובה גרסי' בפ' הגוזל עצים אמר שמואל דינא דמלכותא דינא אמר רבא תדע דקטלי דקלי וגשרי גשרי ועברינן עלייהו ע"כ ע"ש הגמרא באורך שמעינן מיהא דדינא. דמלכותא כולם קיימים אע"ג דפקיד המלך הוא גובה ולא המלך דיניו דין וכמ"ש שם בגמ' שלוחי דמלכא כמלכא ע"ש. וכן הביא מהרי"ק שרש קצ"ד וז"ל ומשמע דאפי' אין המלך או השר בעצמו אלא פקיד וממונה מאת המלך דינו דין עש"ב. וכן נמי יש ראיה ממה שהובא בגמרא במסכת בתרא פ' ח"ה אמר רב אשי פרדכת מסייע מתא ה"מ דאצלוה אינהו אבל אצליה אנדיסיקי סייעתא דשמיא וכתבו כן בהלכות ופירש רשב"ם אדם בטל ממלאכה ומדרך ארץ ומתלמוד ואינו עוסק כלל בישובו של עולם ואינו עושה שום ריוח בעיר אפ"ה מסייע ליתן בעול עם הקהל וה"מ דמסייע כגון דאצלוה וכו' שעבדי המלך תבעו לו מס לבדו והם הצילוהו והקלו ממשאו ע"י טענותם שאמרו שאין לו ממון כי מה שפיחתו ממנו וכבדו על השאר כי המלך קוצב לעולם לפי אומד דעתו כמה יעלה המס ומה שפוחת מזה מטיל על השאר אבל אנדיסיקי ר"ל ממונים של המלך גובי המס אם הם שכחו את זה ולא רצו לשאול לו בשביל שסבורים שאין לו ממון אף עפ"י שמכבידים על השאר כפי מה שהיה לזה ליתן פטור דסייעתא דשמיא היא שמחלו לו עכ"ל וכן הביא הטור ח"מ סי' קס"ג ע"ש הרי בפי' שאפי' הוא ממונ' המלך דינו כמלך ויכול לפטור למי שיראה בעיניו אף על פי שחלקו מכביד על השאר סייעתא דשמיא היא ופטור:

וכ"ת שזה דוקא להיות אדם בטל ואינו נושא ונותן בעיר כמ"ש בפי' פרדכת ע"ש. וכן משמע מלשון מהרי"ק בשורש קצ"ד וז"ל מש' להדייא דאף ע"ג דלו לבד היו תובעים והצילוהו הקהל בטענתם אפ"ה טעמא דהכביד עולם מתוך. כך הא לא הכביד עולם לא היה מסייע מתא כלל ואפי' היו לו אוצרות זהב וכסף כיון שאינו עושה ריוח בעיר עכ"ל. משמע טעמא כיון שאינו עושה ריוח בעיר הא אם עושה ריוח בעיר חייב:

כבר העיר בזה מהרשד"ם ח"מ סימן שס"ד וז"ל לכאורה עמדתי תמה על דבריו אלו מנין לו שהרי הטור לא כתב כן וכ"ת דנפקא ליה ממ"ש בגמ' פרדכת וכו' שהוא אדם בטל משמע דוקא בטל וכו' דאי לאו הכי למה נקט פרדכת דהוי גבר בטל משמע דוקא פרדכת הוא דאמרינן סייעתא דשמיא ואינו פורע כלום הא בגבר' דמרויח בעיר בין הכי ובין הכי חייב אי משום הא לא אריא דהא דנקט פרדכא לרבותא נקט דאפ"ה חייב לסייע מתא ועוד. דאורחא דמלתא דמש"ה פטרוהו גובי המס וכן מצאתי בדברי במרדכי שם דכתב בההיא דפרדכת וז"ל בהגוזל בתרא וכו' עד כי העשיר למה ימחלו להם עכ"ל עש"ב. הרי בפי' שכתב המרדכי הפך מהרי"ק דאפי' בעשיר שנושא ונותן שפיר אמרינן ביה סייעתא דשמיא וראה הרב מהרשד"ם ליישב לשון מהרי"ק וכתב וז"ל ומ"מ אני אומר דאפי' לדעת מהרי"ק דקאמר דאינו עושה שום ריוח דמשמע דאם עושה ריוח חייב היינו טעמא דמשו' האי טעמא פטרוהו בני המדינ' שלא היה נושא ונותן בעיר כלום אבל אם הם כשפטרוהו היה אפי' בהנחה דהוה אמיד ומרויח אה"נ דפטור עכ"ל. ואחרי ני"ק נ"ל שאין אנו צריכין לזה כד דייקינן שפיר בדברי מהרי"ק הם לא יסתרו למ"ש המרדכי לענין הדין דכל מ"ש מהרי"ק הוא בשהצילוהו הם מחמת טענותם ולא הכביד עולם אז פטור כשאינו נושא ונותן דוקא הא אלו נושא ונותן והם הצילוהו בטענתם חייב אעפ"י שלא הכביד עולם לפי שמן הדין חייב כיון שנושא ונותן וכיון שהם הצילוהו בטענותם הוי כאלו הצילו מיד הגייס שהצילו לעצמן וההיא דאנדיסיקי שממוני המלך פטרוהו שמצא חן בעיניהם או שכחוהו אפי' שנושא ונותן בעיר כיון שממוני המלך פטרוהו דינא דמלכותא דינא ואפי' שהכביד עליהם ודברי המרדכי הוא בחלוקה שניה כשהוא אנדיסיקי כדאמרן שאז אפי' שנושא ונותן פטור וכן דייק לשון המרדכי שכתב אנדיסיקי סייעתא דשמיא וכן ה"ה בעשיר עכ"ל. דמשמע דקאי אחלוקת אנדיסיקי שאפילו שהוא עשיר ואפילו הכביד עולם. אבל כשהצילוהו מהא ולא הכבידו עולם דוקא פרדכת שהוא אדם בטל פטור:

הכלל העולה שראובן פטור לכ"ע ומנה דלא אמרינן רבים מוחזקים כיון שהדין עמו ובפרט למה שראיתי להרשד"ם שם דאפילו בענייני מסים לא אמרינן הרבים מוחזקים אלא שיהיה היחיד רודף אחר הדין והביא ראיה מדברי הרא"ש כלל ו' וכו' הרי בפי' דע"כ לא קאמר הרא"ש וכו' אלא כשהמלך הוא תובעו והוא ב להוציא אבל להחזיק בשלו אין צריך ראיה וכתב עש"ב:

ואם כן גם בנ"ד שראובן מחזיק בשלו והשני עומד וצווח שאינו רוצה משלו כלום וה באים להוצא ממנו הם צריכין ראיה ולא אמרי' רב מוחזקים אלא שיהיה הוא תובע אחר הדין זהו לדעת הרא"ש והרשד"ם ואם יש בידו להרחיב הזמן א להעביטו כדכתי' ואפי' לשאר הפו' מהריק"ו ותה" בנ"ד פטור מן הדין לכ"ע כדברירנא לעיל. נ זה כתבתי להלכה ולא למעשה עד שיסכימו ענ מו"ר היושבים על הדין וגם שנשאתי ונתתי ע מר אבי ז"ל והסכים עמי גם עתה רבני ארעא דישראל המאור הגדול ואחי יפת ברי"ך שמיה דמארי לעלם וענותם היא סמכתני עם כל ז מיראי הוראה אני:

אני הצעיר משה בכמהר"ר יהונתן גאלאנטי ס"ט:

תוכן העניינים

שות מר ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה