אור ברסלב
שות מר ואהלות חשן משפט › שאלה יא

שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי

חשן משפט · שאלה יא

שאלה י

ראובן ושמעון סוחרים גדולים אחד פצ"י :

ואחד בבבל וכל מה שיצטרך ראובן איזה סחורות מבבל כותב לשמעון אהובו הנזכר עליהם כי תמיד יש לו מממונו תחת ידו וכן שמעון ע"ז הדרך והנה קודם צאת השיירא ד' חדשי' מבבל כתב לו ראובן בכמה כתבים שיקנה לו במעות שתחת ידו מיני סחורות דבר פ' ודבר פ' ודבר פ' עד תשלום הסך באופן שכתב לו על כמה מינים שכך מנהג הסוחרים הגדולי' ליקח מינים הרב' שעכ"פ אם לא ירויח בזה ירויח בזה וכן בכתב האחרון שכתב לו חזר והקפיד עליו כדרכו וא"ל ממין פ' תקח שיעור כך ומסחור' פ' כו"כ עד תשלום הסך אשר ביד שמעון והנה אחר שכתב לו ראובן על כמה מינים בפרטות אחד לא' חזר וכתב לו בסוף הכתב בתא יא א'כי כתבנא אלדי עלינא לא' גל נבצרך ואלדי הקב"ה בילהמך מקבולנא פקט תזהיר לינא בקיית אל מחביא. והנה יש לראובן סחורה בשותפות עם שמעון והיא נקראת תונבך 'גיראזי ששמו קלאם אקנא ושלחו אותו לעיר עוץ ששם דוקא נמכר זה יזמין וידוע שאם יתיישן זה המין יותר משנה יהיה נפסד והולך לאבוד ולא יהיה עוד נמכר כלל אפי' עד חצי דמיו והיו שניהם ראובן ושמעון מצטערים על הסחורה הזאת שהיא עומדת בעוץ בלי מכירה וכתב לו שמעון לראובן שיכתוב לאהובו אשר בעוץ למי שהמעות תחת ידו שימכרנו מהר הן חסד הן יתר יען ששמע שיצא מזה המין הרבה בבצרה והנה אחר שהגיע כתבו של ראובן לשמעון אשר כתוב בו שיקח לו ממין פ' ופ' ופ' כנז"ל הלך שמעון וקנה ברוב המעות אשר תחת ידו מזה המין הנז' והניח כל סחורות שצוה לו עליהם ד"מ לקח לו בח' גרוש מזה המין וב' גרוש משאר המינים וראובן עומד וצווח מה זאת עשית עמדי שקנית לי ברוב ממוני דבר שלא צויתיך עליו מעולם ולא יתכן שאצוה אותך עליו מאחר שאתה יודע שיצא מזה המין הרבה בבצרה ואתה יודע אפי' על דבר מועט שיש לנו בעוץ אנו מצטערי' הרבה שאפי' מין אחר שאינו גרוע ואינו עומד ליפסד אין לך ליקח ברוב ממוני שיש לי תחת ידך אלא דוקא כאשר כתבתי לך מזה ומזה ומזה ומכ"ש שאתה יודע שאיני חפץ בזה המין אפילו במשקל א' ועוד הרי צויתיך על תונבך אחר מזה מוכח שאיני חפץ עוד בתונבך ושיראזי הנז' ואם כן איך עלה בדעתך לקחת לי עוד מזה המין העומד ליפסד בסך הגדול הזה ותעשה לי כל ממוני בדבר הקרוב להפסד ואתה יודע שמימי לא עלה בדעתי ליקח מזה המין ולישא וליתן בו בזה הסך העצום ופשיעה גדולה עשית בזה ואיני חפץ במעשה הזה כלל אלא מעותי פקדון הם אצלך והדבר אשר קנית לך ולחולקך ואני איני חפץ ממנו כלום זהו שאמרתי לך פקט תזהיר אל מחבריה מה זו אהבה אינה אלא איבה יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה:

תשובה הנה ידוע מ"ש מהריק"ו בשורש יו"ד דבשנוי כל דהו פקע תורת שליחות מהשליח עש"ב עוד כתב שם דכל המשנה במה שחבירו מקפיד עליו כל ההפסד שאפשר לתלות שבא מחמת השנוי חייב לפרעו עכ"ל והיינו ודאי בשותף משמע הא בשליח השליחות בטלה וא"כ יראה ודאי בנ"ד דאין לך שנוי גדול מזה במה שלקח לו מזה המין שלא צווהו עליו והניח כל המינים אשר צוה לו עליהם אחת לאחת ומכ"ש שזה המין אשר לא צווהו עליו דבר העומד ליפסד אם אינו נמכר במהרה כנז' בשאלה ומימיו של ראובן לא נסתחר מזה המין בסך עצום כזה כי עומד בהאי פחדא שמא לא ימכר מהר בעוץ ויעבור עליו שנה ויפסד ולא יביא אפי' חצי דמיו ואם סמך עצמו שמעון במה שהרשהו בסוף הכת' שכ' לו והלדי הקב"ה בילהמאך מקבולנא פקט תזהיר אל מחביא כנז' בשאלה לע"ד יראה בפשיטות דאין רשות זו מוציאתו מידי שנוי ופשיעה כזו חדא ודאי דהרשות שהרשהו היינו שיקח איזה סחורה טובה אשר לא צווה לו עליה עם שאר סחורות אשר כתב לו עליהם כמה פעמים אבל להניח כל הסחורות שצווה לו עליהם ויקח לו סחור' הנז' דוקא בשיעור רוב ממונו אשר לו תחת ידו ולעשות מטפל עקר בזה ודאי מעולם לא הרשהו דודאי דרכם של הסוחרים ומנהגם של הסוחרים הגדולים ליקח כמה מיני סחורות אשר אם לא ירויח בזה ירויח בזה כידוע ואם כן שמעון זה שהניח כל הסחורות שבקש ממנו ראובן ולקח בסך עצום מין אחד אשר לא צווהו עליו ובודאי דאנן סהדי דראובן מקפיד בזה ולא הרשהו ולא הית' כוונת רשותו לעשו' שמעון שליח בדבר הזה דליכא למימר דאפ' ע"מ כן הרשהו ליקח לו ברוב ממונו מין א' דוקא וככל אשר יחפוץ שמעון יעשה ויוכל לומר שכך נתן הקב"ה בלבי לקנות הא ודאי ליתא דודאי מנהג הסוחרים לתת רשות כדי שיוכלו לקנות שלוחיהם ושלא להניחם ריקם בביאת השיירא ויעמדו ויצפו לשיירא אחרת אחר כמה חדשים אבל להניח מ"ש לו עליהם וליקח לו דבר אשר לא צווה לו עליו בזה מעולם לא הרשהו דלא נתן לו הרשאה גמורה מבלי שיוכל לו' לו לתקוני שדרתיך וכו' אלא שלוחא בעלמא הוא דעשאו ויכול לו' ליה לתקוני שדרתיך וכו' והכא כיון ששינה ממנהג הסוחרי' שלוקחים מינים הרבה וכאשר צווהו ראובן וזה הלך ובחר במין הזה ואנן סהדי דאין חפץ ראובן בזה דמעולם לא נסתחר בזה המין בשיעור עצום כזה ושמעון שלוחו יודעו ומכירו בזה כי הם היו שותפין קודם זה ובשלמא אם יקח לו מזה המין מעט מזער עם שאר הסחורות אשר כתב לו עליהם אפ' דלא היה מקפיד כ"כ שהיה בטל זה הסחורה בשאר הסחורות ששלח לו אבל להניח מה שכתב לו עליהם וליקח ברוב ממונו מזה המין העומר ליפסד הא ודאי שאין זה בכלל הרשות שנתן לו ושנוי גדול עשה בזה ומנא אמינא לה ממ"ש מהריב"ל בח"א כלל י"ז וז"ל יראה שלשון זה משתמע לכמה אנפי או שנאמר שלא נתן לו רשות ביותר או אפשר שנתן לו רשות כוללת ויכולת מספיק וכו' ובאתי לגלות אזן השואל שאל יחשוב דבנ"ד שראובן נקרא בעל השטר וידו על התחתונה אלא אדרבא איפכא ששמעון בעל השטר וידו על התחתונה לפי שאין ספק שזה האיש שמעון שינה מדרך הסוחרים וכו' ובודאי שאין המנהג בזה האופן אלא שהוא טוען שמתוך כתיבת ידו הכתוב' למעלה בשאלה נראה שנתן לו רשות שיעש' באותן המעות כמו שיעשה במעותיו הא קמן ששמעון בעל השטר וידו על התחתונה אף אני או' בנ"ד כיון שהוא מודה וכו' והוא ידוע ששינה מדרך הסוחרים ויש להסתפק בלשון הכתוב בשטר אם נתן לו רשות לשנות וכו' וכפי דברי השואל ששמעון מפי השטר הוא חי מה ששינה בודאי שחיי' לפרוע וכו' ובנ"ד אין יכול לישבע שלא פשע וכו' עכ"ל עש"ב:

ל

ואם כן בנ"ד ששינה בודאי שא"ל ליקח חטים ולקח שעורים ויש להסתפק בלשון הכתוב במכתב ששלח ראובן לשמעון דיש לפרשו בפשי' כמש"ל ויש לפרשו על צד הדוחק שנתן לו רשות הכולל שכל אשר הוא יעשה הוא מקובל עליו אפי' בכה"ג שעשה שהניח כל אשר צווהו ולקח לו מין זה לבדו מה שנרא' בעיניו וה' נתן בלבו הוי שמעון בעל השטר וידו על התחתונה דגם בנ"ד שמעון מפי הכתוב בכתב הוא חי בודאי הוי ידו על התחתונ' ובטלה שליחותו כיון דאינו יכול לישבע בודאי שלא פשע בזה ואין לדחות ולומר דשניא ההיא דמהריב"ל דההיא כיון שידוע ששינה מדרך הסוחרים ויש להסתפק בלשון הכתו' בשטר אם נתן לו רשות לשנות אז הוא דאמרינן יד בעל השטר על התחתונה אבל שמעיקרא א"ל שיקח לו סחורה פ' וסחורה פ' וסיים בדבריו ופי' שמ"ש לו כך היינו להיות על בצרה אבל מה שמניח הקב"ה בדעתו הוא מקובל עליו אם כן מעיקרא לא מקרי שנוי דהרי סיים ופי' ראובן דבריו החפץ פ' ופ' שציווהו ליקח אינו לעכו' אלא לגלות דעתו אבל העקר הוא שסומך על דעת שמעון וא"כ לא שייך בזה לו' יד בעל השטר על התחתונה כיון שאין ידוע ששינה מדרך הסוחרים כההיא דהריב"ל הא לא תברא כלל דהא גם הכא בנ"ד שיחד לו כמה וכמה מינים וכתב לו שמזה יקנה קודם ומזה יקנה קודם ומזה אחר מאלו ושוב כתב לו מעניינים אחרים ושוב אח"כ חזר וכתב לו ניחנא כתבנא אלדי עלינא ואלדי בילהמך הקב"ה קבילנא הנה בודאי אלולי דברים אלו בודאי שכיון שהניח כל הסחורות שכתב לו עליהם וקנה מין אחר אשר צווהו עליו ומכ"ש מין כזה העומד ליפסד אם לא נמכר במהרה בודאי הוי שנוי גדול ודמי ממש לההיא עובדא דגט פשוט לההיא אתתא דיהבא ליה זוזי לההוא גברא למזבן לה ארעא ואזל וזבן לה שלא באחריות אתא לקמיה דר"נ א"ל מציא אמר' ליה לתקוני וכו' וכתב מהרש"ך בח"ג סי' ס"ד וז"ל ומלבד כל הכתוב עוד אני רואה טעם נכון לחייב הפאטור הזה והטענ' שטוען שלטובה נתכוון אינה כלום שכיון שראובן כתב לו ממין פ' מסתמא סחור' זו חביב' אצלו ואפילו היה שולח לו סחור' היותר חשוב' שבעולם אינה חשוב' אצלו כערך הסחור' שצו' לקנות ובודאי דהוי פשיעה גדולה וכו' עכ"ל:

ואם כן בנ"ד אלולי יכתוב לו הרשות הנז' שם בודאי במה שלקח לו מין אחר וכ"ש זה המין העומד ליפסד הוי שנוי גדול וא"כ שמעון בודאי מפי הרשות שבכתב הוא חי לשנות וכיון דיש לפרש הרשות הנז' כדכתי' לעיל או יש לפרשו שהוא רשות כולל הוי שמעון בעל השטר וידו על התחתונ' כההיא דהריב"ל ממש ועוד אף למתעקש עדיין בזה מ"מ הרי גם בנ"ד שינה מדרך הסוחרי' דהגם שנותנים רשות היינו לקנות סחורות הרבה אבל לא לקנות סחור' א' כנ"ד ובפרט בסחורה זו שאין מדרך הסוחרים לקנות ממנה בסך עצום מאד יען ששמו מעיד עליו קלאס צקאט וכיון ששינה מדרך הסוחרים ויש להסתפק בלשון הרשו' הכתוב בכתב הוי שמעון ששינה בעל השטר וידו על התחתונ' וכדכתי' וכההיא דהריב"ל ממש כל זה כתבנו לרווחא דמלתא דבנ"ד אין אנו צריכין לכל זה דודאי אפי' אם נאמר דהכא הרשהו לגמרי רשות כוללת ע"כ על זה המין לא הרשהו וכאלו כתב לו חוץ מן המין הזה שהרי כבר מבואר בשאלה ששניהם יש להם מזה המין בעוץ בשותפות וזה לו שנה תמימ' שלא נמכר והולך ונפסד וכבד כתבו לו לראובן מעוץ שזה המין אין לו קונים והודיע לשותפו שמעון בזה וכתב לו שמעון שיכתו' ראובן לעוץ שימכרו אותו הן חסר הן. יתר יען שיצא מזה המין הרב' מבצרה וכל שקונים מזה המין שולחים אותו לעוץ דוקא וא"כ בודאי מחמת שיבא מזה המין לשם יתרבה ולא ימכר במהר' ובודאי שנמכר בזול כדי שלא ישאר אצלם ויבא לידי פסידא לגמרי וא"כ אם על הראשונים אנו מצטערים וחיישי' לפסידא ושלחו וכתבו שימכור הן חסר הן יתר וא"כ איך בא שמעון והוסיף והלך וקנ' לו מזה המין בסך עצום כזה הא ודאי יודע שמעון שראובן מקפיד בזה קפידה גדול' ואינו חפץ בזה המין כלל וכבר גילה דעתו שאינו נמכר זה המין בזה הזמן בעוץ ואף מה שיש להם הוא ישן ושמעון לקח חדש מ"מ בקצת ירחים יהיה ישן ויהיה קרוב להפסד ושמעון עצמו מודה בזה שיצא מזה המין הרב' ובודאי שאינו יכול לישבע שלא פשע דהפשיע'. הזאת גלויה לעין כל ועדיף מההיא דהריב"ל ומהרש"ך ובודאי בנ"ד הוי כאלו נתן לו רשות ופיר' לו חוץ מזה המין וא"כ שפיר א"ל ראובן לשמעון שאין זו אהבה אלא איבה ובודאי שבטלה השליחות ומה שקנה שמעון הוא לעצמו ואל תשיבני ממ"ש. בתשו' הכנה"ג בס' בעי חיי בשניות סימן קט"ו דהמעיין שם יראה דלא דמי לנ"ד דבנ"ד אף הרב כנה"ג יודה כמ"ש ודו"ק כנ"ל ברור. נאום אבי"ע ס"ט:

תוכן העניינים

שות מר ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה