אור ברסלב
שות מר ואהלות חשן משפט › שאלה ט

שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי

חשן משפט · שאלה ט

שאלה ח

נשאלתי מה שנהיה מזה שנים בעיר אשור יע"א שעברו עליהם מים הזדונים שנה אחר שנה וימת עם רב מהעיר ההיא ומה שנשאר מבני ישראל נדדו הלכו למקומות אחרים עד ישוב חרון אף ה' מהעיר ההיא וכד נח זעפא התחילו לחזור כמה בעלי בתים למקומם ורובם עניים ואין בהם עוד כח לסבול עול המסים שאינם נהוגים והעלילות ברשע ובכל יום ויום הולכים ומוסיפים ורוב הסוחרים הנמצאים שם הם מבני בבל הבאים להסתחר שם בדרך עראי וחוזרים לבתיהם ויש מהם שמתעכבים י"ב חודש ויותר ועיני המושל על בני העיר שרואה סוחרים רבים ואינו מבחין שרוב הסוחרים אינם מבני העיר ומרוב דוחקם וצערם לא יש לאל ידם לשכור להם מרביץ תורה להורות להם דרך האסור וההתר וללמוד עם התלמידים ורובם ע"ה ולא ידעי האסור מה הוא וכשראו בני העיר כך דא"א להם עוד קיום בארץ ומוכרחים לילך מן העיר ההיא ולהניח שלהם הקדום ומקדש מעט ביד הגוים וגם להניח קבריהם וקברי אבותם ולילך ומחמת זה נתקבצו כל בני העיר וחבר עיר עמהם ותקנו והסכימו בהסכמה חמורה באלה ובשבועה וחרם עליהם ועל הבאים אחריהם שמהיום הזה והלאה על כל האורחים הבאים דרך ארצה להסתחר שם שאם ירצו להסתחר בארצם יתנו דבר קצוב למאה וזו היא הנקראת גאבי"לה כמו שעושים פה אר"ץ יע"א ודמשק משק יע"א כדי לסייע עמהם בעבור הכנסת ת"ת וח' המורה ובעבור המסים הרבים אשר מתחדש עליהם בכל יום ואם לא ירצו לתת אין להם רשות להסתחר בעירם ובעת שעשו הסכמה הזאת לא היה שם שום אורח ושלחו והודיעו לבבל ולכל המקומות הקרובים להם על רזא דנא כדי שקודם שיבא הסוחר יהיה לו ידיעה מזה וע"מ כן יקום ויבא ואם אינו חפץ לא יבא ולא יהיה וכל הבא על דעת הסכמה זו הוא בא ושלחו מתם לרבני אר"ץ יע"א להודיע להם אם הוכשרה התקנה וההסכמה הזאת בעיניהם ועולה לפום דינא אם לאו ושכמ"ה:

תשובה הנה כבר נודע דכמה קולמוסים נשברו וכמה דיות נשתפכו בענין זה ולכאורה נראה דלא יפה עשו דאינם יכולים לתקן ולהסכים וליקח גאביל"ה מה אורחים הבאים וכמ"ש מהרח"ש ז"ל בס' תורת חיים ח"ג סימן ק"א דקמ"ה ע"ב וז"ל אם יכולים בני העיר לכוף לבני עיר אחרת לשלם גאביל"ה ואומר שמתברר מתשו' הרשב"א והריב"ש ז"ל ושאר רבוותא שאין כח ביד בני העיר לתקן תקנות על הבאי' מחוץ להסתחר שם ואינם חייבים הסוחרים מחוץ לעמוד בתקנתם והסכמתם רק במי שדר י"ב חדש וגם הביא משם הר"ן ז"ל בתשובה סימן י"א דתקנתם דוקא לאותם הנקראים בני עירם אבל לבני עיר אחרת לאו דאטו יש כח בידם להציע על קצתם כיון שאינם מבני קהלם עכ"ל. הרי מבואר להדיא שאינם יכולין לתקן ולהסכים ליקח גאבי"לה מהאורחים הבאים מחוץ האמנם לכאורה נראה שזה הפך מ"ש הרב ש"ג משם ר"ת בפ"ק דב"ב וז"ל ומה שטוען ראובן לתקן לתת משל אחרים מעתה והלאה ושמעון מעכב הדין עם שמעון אם הוא מישובו עכ"ל. הרי מוכח מדבריו דאם שמעון אינו מישובו מצי ראובן לעכב עליו ולתקן מחדש שיתן על הנכסים שבידו וכן הבין מדברי ר"ת הרב פני משה בח"ב סי' צ"ה וז"ל והרואה יראה דאי אמרינן דהיחיד מעכב שלא לשנו' המנהג לא הוי כי אם ביחיד שהוא מבני העיר בעצמה לא כן אם יהיה שלא מבני העיר ההיא עכ"ל וא"כ איך לא זכר שר מנ"ר מהרח"א ז"ל דברי ר"ת הללו דהם לכאורה נגד הרשב"א ז"ל. אמנם ודאי יש ליישב בפשיטות על פי מה שסיים הרשב"א שם בההיא דסימן תרס"ה שהביא מהרח"ש ז"ל וז"ל ומ"מ אינם יכולים להכריחם מיד לפרוע עמהם את המס אלא כך סדר הענין לפי דעתי שבתחלה מתרין בהם שלא יתעסקו בגבולם מפני כי לולי הם וכו' יהיה להם ריוח וטוב הארץ יאכלו ואם ירצו להתעסק יהיו כאחד מהם ויפרעו מס כפי הממון שמסתחרים בו שם עכ"ל. וא"כ י"ל דה"ק ר"ת דאם שמעון מבני עירו אינו יכול לעכב עליו בשום אופן לשעבדו ולתקן עליו לתת מס על הנכסים שבידו לאפוקי אם הוא אינו מישובו דאז יכול לבא עליו בעקיפין ולו' לו דאם אינך חפץ בתקון שלנו לתת עמנו לך מעמנו ויוכל להכריחו על זה אבל לא לעשות עליו תקנה והסכמה מבלי התראה וכמ"ש הרשב"א ז"ל וכ"כ הרב פני משה שם וז"ל אמנם אם כל בני העיר מסכימים על נכסי האורחים שאינם מבני העיר וכו' דאם אינו שוה להם להאורחי' התקון ההוא יוציאו ממונם מהמדינה עכ"ל דלכאורה קשה עליו מדברי מהרש"ח ז"ל שהביא מדברי הרשב"א והריב"ש והר"ן דכולם ס"ל דאינם יכולין לתקן על בני עיר אחרת ואדרבה משוה כח בני עיר אחרת יותר מכח בני העיר שהרי כתב וכי יכולים להציע על קצתם כיון שאינם מבני קהלם ואיך לא זכר מזה הרב פני משה ז"ל פלוס ואדרבה כתב וזה ברור אלא ודאי כמ"ש דכולהו מודו שאינם יכולין בני העיר לכוף לבני עיר אחרת ולתקן עליהם לתת עמהם אפי' אם ירצו ליקח סחורתם ולילך דזה לא יתכן אלא יתרו בהם בתחלה וכדכתב הרשב"א ז"ל. ועי"ל דמ"ש ר"ת אם הוא מישובו אם זה מלשון אפי' ור"ל דאפילו שמעון מישובו וכפוף לבני עירו אפ"ה אינו יכול לתקן עליו ולהפסידו כ"ש אם הוא מעיר אחרת שאינו כפוף לבני עיר האחרת שאינה עירו דאין יכולין לתקן עליו ועי"ל עפ"י מה שראיתי להרב משא מלך ומהראנ"ח ומהרשד"ם ומהר"י אדרבי והרב פני משה ז"ל שכולם הבינו מדברי ר"ת שטענת ראובן לשמעון הוא שיפרע מממונו בעד מה שמרויח שמעון בממון אחרים שבידו ועל זה באה תשו' ר"ת אבל לפרוע. מכיס בעל הממון חייב מדינא וכמו שהעלה הרשב"א לפום דינא דעקר החיוב על מקום העסק ולא על מקום הדירה לפי"ז י"ל בפשיטות דההיא דר"ת איירי בעסק קבוע דכפי הדין מקום שמסתחר שם יתן ומש"ה כתב אם שמעון הוא מבני עירו אינו יכול לעכב ולתקן עליו מחדש משום דמטי ליה פסידא ממ"נ אם יקח ויתן מממונו של בעל הממון שוב לא ישלח לו באופן דאם שמעון מבני עירו אינו יכול לתקן עליו לתת לו מהריוח שלו ולא מממון בעל העסק אבל אם הוא מעיר אחרת ומתעסק שם בדרך קבע יכול לתקן עליו כיון דמדינא ינא חייב וא"כ אף אם נהגו שלא ליקח ממנו יכולין לשנות המנהג ולסותרו ולחזור על דין תורה דבכה"ג. כ"ע מודו דיכולין להסכים ולסתור המנהג ולחזור לדין תורה כידוע מדברי הפוסקים ז"ל ודברי הרשב"א שכתב שאינם יכולין לשעבד בני עיר אחרת היינו אם מתעסקין בדרך עראי דאז אינם יכולין ליקח מהם כי אם אחר שמתרין בהם:

ובטהרת יד הקדש מצאתי כתוב למורנו מהר"ש לאנייאדו זלה"ה שכתב על דברי מהרח"ש הללו שהבאנו נו וז"ל משמע מדבריו שכל הפוסקים מודים להרשב"א וזה מן התימא דהא איכא ר"ת והרב אביגדור ז"ל שהבאנו דפליגי גי בזה עש"ב דעפ"י מ"ש א"ש דל"פ ולק"מ גם מ"ש דהרב אביגדור דלא כהרשב"א אחרי המח"ר ליתא דהא לך לשון הרב ז"ל המובא בס' המרדכי בפ"ק דב"ב סי' תע"ז וז"ל השיב אביגדור איש הבא אל עיר נושבת יהודים אם צריך ליתן מס תוך י"ב חדש אם מנהג קבוע שם איני יודע לפטרו עכ"ל א"כ י"ל בפשיטות דההיא דאביגדור איירי שבא האיש לעיר נושבת דהיינו לדור שם ולישא וליתן בקבע דכל עוד שלא קנה בית דירה לא חשיב כבני העיר אבל אם נהגו לחייבו אפי' שלא דר י"ב חדש מנהגם מנהג וכמ"ש איהו ז"ל וא"כ מה ענין זה לסוחרי' הבאים מעיר אחרת שכל ביאתם למכור סחורותיהם ולהלבישם בסחורות אחרות ולחזור למקומם שעל זה לא דבר הרב אביגדור דיתכן דבכגון דא מודה הרב אביגדור שאין יכולים בני העיר לתקן עליהם לתת מס אלא מתרין בהם על דרך שכתב הרשב"א ואת"ל דבהכי איירי הרב אביגדור מ"מ הרי כתב דאם יש מנהג וכו' איני יודע לפטרו הרי שלא חייבו הרב אלא משום שהיה מנהג בעיר לחייב האורח אף שכפי הדין פטור שמנהג בענייני המסי' מבטל הלכה אבל היכא דליכא מנהג אדרבה מוכח מדבריו שאינם יכולין לתקן ולחייבו כל עוד שלא שהה י"ב חדש וכן ראיתי למהרש"ך בח"ב שהביא משם מהרא"ך ז"ל שכתב דההיא דאביגדור במי שבא לגור אבל לו' שמי שאינו בא לגוד אלא למכור סחורתו לא נשמע מעולם היות תקנה והסכמה עליהם ואינו נכנס בתקנותם והסכמותם עכ"ל:

ומה שהק' מהרש"ל עליו וז"ל דבריו תמוהים שהרי תשו'הרשב"א איירי במי שבא להסתחר וקאמ"שהכל תלוי במנהג ואיך קאמר דלא נשמע מעולם והרי שמועה שמענו מדברי הרשב"א עכ"ל. ואחרי המחי"ר לק"מ דודאי מ"ש הרשב"א דהכל תלוי במנהג ור"ל דאם נהגו ליקח מהאורח הבא להסתחר אפי' בדרך עראי ודאי שמנהגם מנהג דכיון דבקום עשה נהגו ליקח מהם מה לי אם היה כדין מ"ל אם היה שלא כדין דכלל גדול במסים דאזלינן בתר המנהג אפי' הפך הלכה אבל במקום דליכא מנהג אלא שרוצים. לתקן ע"י הסכמה ליקח מהאורחים הבאים להסתחר ולחזור למקומם בודאי שבזה שפיר כתב הרב ז"ל דשמועה זו לא שמענו מעולם במקום דליכא מנהג לתקן ולהסכים ליקח מהם זה לא אמרה אדם מעולם להתנות על הגזל אם אינם חייבים על פי הדין ואפילו הרשב"א מודה בזה ואין להם אלא להתרות בהם שלא יסתחרו בארצם ואם ירצו להסתחר יתנו עמהם במס וכמ"ש הרשב"א בתשו' הנז"ל.

עוד כתב מהרש"ל הנז' דמ"ש הרשב"א דאינם יכולים לשעבד בני עיר אחרת ולא להחרי' אותם לאו היינו ע"י תקנה והסכמה דע"י תקנה והסכמה יכולין לשעבד בני עיר אחרת ע"ש שהאריך בחילוק זה ויצא נגד כמה וכמה מהפוסקי' שכתבו איפכא ואני אומר אחרי המחי' מעצמותיו הקדושים דאיך מלאו לבו לחלוק על רבנן סבוראי מבלי טעם והכרח ואדרבה דבריו תמוהים ולא ניתנו ליאמר וכ"ש ליכתב דאם לפום דינא אינם יכולין ליקח מהם מה יוסיף ומה יתן כח ההסכמה והתקנה דאטו יכולים להתנות ולהסכים על הגזל לגזול ממון חביריהם זה לא אמרה אדם מעולם ועוד דכל שאלת הרשב"א אם יכולין בני העיר לשעבד בני עיר אחרת והיה לו להשיב בקצור דנהי דעפ"י הדין אינם יכולין לשעבד מ"מ ע"י תקנה והסכמה יכולין לשעבד ומה לו להשיב שכך הסדר שמתרין בהם תחילה ומה צורך להתראה זאת והא מבלי התראה יכולים לשעבדם על ידי הסכמה ותקנה ואדרבה לישנא דהרשב"א משמע דאפילו ע"י הסכמה שהרי כתב אם יכולין. בני העיר הזאת לשעבד בני עיר אחרת ולשון זה משמע שבאים לשעבדם ע"י הסכמה או תקנה מחדש דאל"כ הול"ל אם יכולים לחייב בני עיר אחרת לתת במס עמהם וע"ז השיב שאינם יכולין אלא דוקא להתרות בהם ולחייבם אחר ההתראה אבל תכף לגזור ולתקן עליהם לתת מס עמהם אינם יכולין וכמ"ש שם הרשב"א בתשו' הנז"ל:

ועוד דתיקשי לכל הני הפוסקים המפורסמים | שאסרו לעשות גאביל"ה על האורחים דלמה לא מצאו מקום להיתר ע"י תקנה והסכמה ועוד אדרבה שכל נדונות שלהם ושאלתם דאם יכולין לתקן ולהסכים ליקח גאביל"ה מהאורחים והעלו דלא מצו ואם איתא דהרשב"א מודה דע"י תקנה והסכמה יכולין לתקן על בני עיר אחרת מה להם כי יצעקו לאסור הגאביל"ה כיון דע"י הסכמה ותקנה מצו למעבד אלא ודאי דזה לא יעלה על לב שום פוסק:

ומה מאד תמהתי בדברי קדשו במה שסיים וכתב על דברי הרשב"א ז"ל דמשמע דאם נהוג ליקח מן האורחים נהוג והשתא ניחזי היכי נהוג מעקרא אם ע"י הסכמה של בני העיר א"כ נמצא שיכולין לתקן על האורחים ואם בלא הסכמה אלא נהוג עלמא הכי דבענייני מסים לא בעינן מנהג ותיקין א"כ כ"ש דע"י הסכמה מהני עכ"ל ואנכי לא ידעתי מה כ"ש היא זאת וק"ו דאית ליה פרכא דבשלמא מנהג אימור אשתרבובי אשתרבב כמה פעמים בקום עשה והוקבע המנהג כך אפילו שהיה שלא כדין מאי דנהוג נהוג אבל לתקן ולהסכי' לכתחלה ולהתנות שיקחו מהם בע"כ הא ודאי לא אמרה אדם מעולם ואין ללמוד זה מזה כלל ועוד שיתכן שנהגו ע"י שעשו להם התראה שכ' הרשב"א ונתרצו לבא על זה ובכה"ג אם עשו תקנה והסכמה אחר שהתרו בהם שלא להסתחר ואם יסתחר יתן שפיר דמי אבל מתחלה לגזור עליהם ולתקן שיתנו תכף זה א"א כלל דהוו מתנין על הגזל וכמ"ש הרשב"א גופיה בכ"מ הובאו דבריו בס' הרב פני > משה ח"ב סי' צ"ה ע"ש:

עוד כתב מהרש"ל על דברי מהרא"ך שהביא . דבריו מהרש"ך בח"ב סימן נ"ה שהביא ההיא דר"ת וכתב עלה והא דאמרינן רשאין בני העיר וכו' אין התקנה אלא למי שעשאה והסכים עליה אבל בני מדינה אחרת אין להם חלק עם עושי ההסכמות וכתב מהרש"ל עלה והיא היא תש' ר"ת ונראה שר"ל שאף בענייני המסים אין לעשות הסכמה על האורחים ואני תמה עליו שדלג מפשו' ר"ת ג' תיבות שעל מ"ש הדין עם שמעון מסיים בה אם הוא מישובו דמוכח להדייא שיכולין בני העיר לעשות הסכמה על מי שאינו מן הישוב וא"כ הרי זו ראייה לסתור דבריו עכ"ל ולפי מש"ל בכוונת דברי ר"ת א"ש ולק"מ:

המורם מכל האמור דאין יכולין בני העיר לתקן ולהסכים על הבאים מחוץ לתת מס עמהם אם מסתחר בדרך עראי אלא דוקא להתרות בהם כדרך שכתב הרשב"א וא"כ מפורש יוצא בנדון דידן שאין יכולים לעשות הסכמ' לכתחי' ולתקן על האורחים לתת גאביל"ה דבר קצוב למאה דבמקום שנהגו נהגו אבל לתקן מחדש א"א אלא דוקא להתרות בהם כדרך שכתב הרשב"א ואחר ההתראה יכולין לתקן ולהסכים אם לא ישמעו להתראתם ויכולין לנדות על זה וכמ"ש הכנה"ג בסי' קנ"ו שהביא תשו' הרשב"א הלזו והעל' ממנה שיכולין לתקן וליקח גאביל' מן האורחים ע"י ההתראה והעכוב שמעכבים עליהם שלא להסתחר בארצם ואם ירצו להסתחר יתנו כו"ך:

שבתי וראיתי לכאורה דאפי' בכה"ג להתרות אינם יכולים לעשות שהרי הר' כנה"ג שם בסי' קנ"ו הביא משם כמה פוסקים שהבינו מדברי הרשב"א שכתב שמתרין וכו' היינו בשתי. מלכיות אבל אם הם תחת מלכות אחת אפילו:

שהם מחולקים בעיירות ובשרים מקרו שייכי בכרגא ולא מצו לעכובי עלייהו וכן הביא מרן בב"י בסימן קנ"ו משם ספר חזה התנופה עש"ב וכתב שם הרב כנה"ג דמדהביא מרן ההיא דחזה התנופה מבלי שום חולק ש"מ דס"ל דהכי הלכתא וחלפה פסוקה היא וליכא מאן דפליג עלה עכ"ל. ואף שהרב משפטי שמואל כתב על ההיא דחזה התנופ' דיחידאה היא וכל הפוסקים פליגי עלה ובודאי דס"ל דההיא דהרשב"א ז"ל דמתרין אפילו במלכות אחת כיון דהשרים מוחלקים הוי בכלל לא שייכי. בכרגא דידהו ויכולין לעכב עליהם מ"מ מידי פלוגתא לא נפקא ויכול האורח הבא מחוץ לו' קי"ל כמ"ד דכל עוד שהם תחת מלכות אחת לא מצו לעכובי:

ומה גם לפי מה שראיתי בתשו' כ"י למהר"ם בן חביב הביאה מהרש"ל ז"ל וז"ל שהסכמת רוב האחרונים דס"ל דכל העיירות של מלכות תוגרמה אעפ"י שהן מחולקין לשרים כיון דכולם כפופים למלך אחר וכולם פורעים כרגא למלך ורצון המלך הוא שעבדיו ובני מלכותו כיון שפורעים מס במקום דירתם יש להם רשות להסתחר בכל מדינות המלך וכולם מבני ישוב אחד מקרו ויכולין למחות בבני העיר שלא לתקן כנגדם וזה ברור ופשוט עד שאני תמה על הרב פני משה שאיך החליט הדבר דאם כל בני העיר מסכימים על נכסי האורחים שאינם מבני עירם דאין האורחי'. יכולין לעכב אע"ג שהם תחת מלכות א' דלפי דבריו נתבטל אומרם ז"ל בגמ' ובפוסקים דבר מתא אבר מתא אחריתי לא מצי מעכב אי שייך בכרגא. דידהו דהרי יכולין לעשות הסכמה כנגדו שלא יבואו זרים מעיר אחרת להסתחר שם והיאך אמרו בגמ' דלא מצי לעכב וצ"ע עכ"ל. והרואה יראה דלאו תלונתו על הרב פני משה לבד אלא גם על הפוסקים שהבינו מדברי הרשב"א דההיא דמתרין שלא להסתחר בעירם היינו אפילו שהיו מלכות אחת עם שאינה קושיא עפ"י מה שראיתי להרב בתי כהונה למהרי"ך ז"ל שהביא בסי' כ"א דצ"ב ע"ב משם חד מקמיא שהיה בדורו של מהריב"ל שכתב ואל תשיבני מתשובת חזה התנופה וכו' דהתם ודאי דה"ק שכולם בכללות פורעין לו מס המוטל עליהם בכללות כגון שגזר המלך שכל היהודים הדרים בכל ממשלתו יתנו כו"ך ולא חלק אותם לעיירות חלק כל עיר ועיר לבדה וא"כ אע"ג שכל הארץ היא של מלך א' כיון שמחלק מס לכל עיר ועיר לבדה אע"ג דשייך בארצו בכרגא למלך כיון שאינו מסייע בעיר הזאת לבני העיר לא מקרי שייך בכרגא ועל סגנון זה פי' מהרי"ך ז"ל שם דברי הרשב"א בתשו' עש"ב וא"כ י"ל דגם הרב פני משה ס"ל הכי בכוונת דברי הרשב"א וההיא דחזה התנופ' דהא דקאמר בגמר' ואי שייך בכרגא וכו' היינו שמסייע עמהם במה שנותנים מס למושל העיר ההיא א"נ כמו שהביא הכה"ג משם מהר"י פורמון דהא שכתב בס' חזה התנופה דיכולים לעשות עסקא בעיר האחרת לאו למימרא דאין בני העיר יכולים לעכב על ידם שלא ישאו ויתנו שם דהיאך יחלוק על הא דאמרו בגמרא דבר מתא אבר מתא אחריתי יכול לעכב ומשמע אפי' שהם תחת שר אחד אלא כוונתו לומר שלא יוכלו בני העיר למנוע לשום אדם שלא יבא וידור שם אבל כשיבא לדור יעשה כמו שאמרו בגמרא עש"ב וא"כ בודאי דלא נתבטל מ"ש בגמ' אי שייך בכרגא דידהו לא מצי מעכב דההיא איירי בנותן מס עמהם וכדכתי':

אמנם מה שהקש' עליו דאיך החליט הדבר וכו' לכאור' הא קשיא כיון דאיכ' כמה מרבוותא דס"ל דההיא דחזה התנופה כפשטא טא אתיא וגם ההיא דהרשב"א ס"ל דלא איירי אלא בב' מלכיות אבל במלכות אחת לא מצי לעכב ולהתרות א"כ היכי פסק הרב פ"מ בפשי' דיכולים בני העיר לתקן ולהסכים על בני עיר אחרת ולעכב עליהם שלא יבואו להסתחר בעירם אם לא יתנו עמהם במס כו"ך והא מצו בני העיר האחרת לו' קי"ל כמ"ד דהרשב"א וחזה התנופ' ס"ל. דבמלכות אחת לא מצי לעכב דהא הרב ז"ל הוא במקום דמשתמשין בכלל הקי"ל כידוע ואיך פסיק ותני להוציא מיד המוחזק הוא ניהו האורח הבא להסתחר שם נגד כל הני רבוותא:

והנראה לע"ד ליישב דס"ל להר' פני משה כמ"ש הרב מהרי"ך שם שהאריך והעל' שבני הגבול הם המוחזקים לגבי בני עיר האחרת רת הרוצים לבא בגבולם ודירתם במקום אחר ואדרב' בני הגבול מצו למימר קי"ל כמ"ד דהרשב"א וחזה התנופ' ס"ל דאף במלכות אחת מצו לעכובי והאריך הרב שם בכמה ראיות חזקות ע"ש ואף שסיים הרב שם וכתב דאם הייתי מוצא בזה כדברי מפורש ב בשנים מגדולי האחרונים הייתי מחליט הדבר להלכה ע"ש י"ל דהרב פני משה הכי ס"ל וכחו גדול בזה:

שוב ראיתי להר' פני משה בח"ב סימן קי"א שכתב וז"ל דהך דחזה התנופ' לאו מלתא פסיקתא היא ועוד דאפי' אליביה כיון דב' עיירות נחלקות לשני מושלים ודין מחולקין יש להו הגם שניתנו מרועה אחד מ"מ כיון שחלק רשותו לשני מושלים וכל אשר יעלה ברוח המושל לנהוג בעירו מענייני ההטלות מי יאמר לו מה תעשה חזר הדין לבר מתא אבר מתא אחריתי דלא שייך בכרגא דהכא דמצי. לעכובי עכ"ל וזה קרוב למה שפי' אחד מקמיא שהבאנו לעיל ואם כן אתמהא על מהר"ם ן' חביב שהבאנו לעיל דאסיק בתימא על הרב פני משה דאיך נעלם מכת"ר דברי הרב פ"מ ההיא דסי' קי"א דעפ"י מ"ש שם ל"ק עליו מידי מהאי סוגייא שהביא וא"כ מוכרח דס"ל להרב פני משה דההיא דהרשב"א דמתרין היינו אפילו במלכות א' כיון דהשרים מחולקים לא שייך בכרגא דידהו מקרי וכן ראיתי למהרי"ך בצ"א ע"ב שכתב וז"ל גם מאותה תשוב' שהביא מרן בב"י בס"ס קנ"ו ממ"ש באותם שחוזרים על הכפרים מוכח אפי' שהם ממלכות אחת וכן מתבאר מדברי הריב"ש בסי' קל"ב ומהתימא ממהר"ם אלשיך שהבין גם מתשו' זו דמיירי בב' מלכיות דמוכחא מלתא דלא שנא ע"ש ובאמת אף שנדחק מהר"ם אלשיך מאד בזאת התשו' מ"מ העיד לי ח' אחד מחכמי הישיב' שראתה עינו בספר הבתים של הרשב"א בכ"י ששם מבואר להדיא דס"ל דאפילו הם תחת מלכות א' כיון שהם ב' עיירות מחולקים בשרים יכולין להתרות בהם שהרי נדון שלו היה שם בב' עיירות תחת שר אחד ע"ש ובודאי דכל הפוסקים שהבינו מההיא תשו' של הרשב"א של סי' תרצ"ד דמתרין היינו בב' עיירות תחת שני מלכיות אבל לא תחת מלכות א' שלטה מאור עיניהם בההיא תשוב' דס' הבתים שהיא עדיין לא יצאה על מזבח הדפוס ובודאי. אם היו רואים אותה חזרו בהם והוו כולהו מודים דרבנן שההיא דחזה התנופה כדתרגם לה הרב פני משה או כאחד מקמיא שהברנו לעיל כדי שלא יחלוק ההיא דחז' התנופ' עם הרשב"א וכן מוכח מד ברי הב"י ז"ל דל"פ שהרי בסימן קנ"ו הביא ההיא דחזה התנופה וכתב ב"י עלה והיא תשוב' להרא"ש ז"ל שהביא הטור וכתב הרב כנה"ג. עליו מדהביא מרן ההיא דחזה התנופ' מבלי שום חולק ש"מ דס"ל דהיא הלכה פסוקה וליכא מאן דפליג עלה ע"ש ולכאור' קש' דכפי זה הוו דברי מרן סתרן אהדדי תכ"ד דהא אחר כך הביא ההיא דהרשב"א שכתוב בה באותם שחוזרין על הכפרים וכו' דאוכח ממנה מהרי"ך לדעת הרשב"א דאפי' שהם תחת מלכות א' יכול לעכב והביאה שם מרן בלתי שום חולק הלכ' פסוק' היא וליכא מאן דפליג עלה ואתמהא דהא ההיא דחזה התנופ' פליגא עלה והיה לו למרן להביא ההיא דהרשב"א וההיא דחזה התנופ' זה אח"ז סמוך ובלשון פלוגתא לא בסתמא ורחוקים זה מזה אלא ודאי מזה מוכח בבירור דס"ל למרן דההיא דחזה התנופ' כמו שתרגם אותה הרב פ"מ או כאחד מקמיא או כמש"ל בשם מהר"י פורמון שהביא משמו הרב כנה"ג ז"ל דהשתא ודאי עלו דברי מרן כהוגן וכראוי דתרוייהו שהביא מרן ז"ל הלכתא נינהו ולא פליגי אהדדי ולפ"ז הרווחנו בנ"ד אף שהם תחת מלכות א' יכולים בני העיר לעכב על האורח הבא מחוץ ולהתרות בו דאם ירצה להסתחר יתן כו"ך למאה לסייע עמהם דנהי דהדבר תלוי בפלוגתא מ"מ אנו בדידן דבתרי' דמרן גרירנן וקבלנו הוראותיו בכל אשר יאמר כי הוא זה ואין לו' קי"ל כנגדו ושפיר מוציאין ממון מיד המוחזק אחר ההתראה כסדר שכתב הרשב"א והגם דמהר"ם אלשיך הבין ההיא דהרשב"א שהביא הב"י איירי בב' מלכיות וא"כ אכתי יוכל המוחזק לומר קי"ל כמהר"ם אלשיך הא ליתא חדא דזה כלל גדול ומוסכם כשהפוסק דבריו תמוהים לעין כל דאין לו' כוותיה וכבר אתה רואה מה שתמה מהרי"ק עליו בהבנה זו ועוד הרי כבר כתבנו דמבואר בס' הבתים להרשב"א דלא כוותיה ואלו היה רואה דבריו היה חוזר ממ"ש בדעתו ולא היה מדחיק עצמו כלל ועוד הא איכא סהדא רבה הוא ניהו מהרש"ל ז"ל הנז' שכתב וז"ל וא. ואדרבה לעד"ן שמרן ז"ל ס"ל כפי' חד מקמיא שהבאנו לעיל שהרי כתב עלה והיא תשובה להרא"ש ז"ל שכתב רבי' בס"ס זה והילך תשובת הרא"ש שהביא הטור שאלה וכו' עד וכי קנו אותה וכו' עכ"ל עש"ב:

ואם איתא שהבין מרן ההיא דחזה התנופה כפשטה דאם כולם פורעין מס לשר אחד אעפ"י שהם תחת יד שרים מחולקים כל כי האי מלתא היכא רמיזא בדברי הרא"ש בתשובה הנז'. לא מנה ולא מקצתה וכבר מהרי"ק שם תמה על מהר"ם אלשיך ומהרשד"ם בי"ד סי' קכ"ו שנסתייעו מתשובת הרא"ש לענין זה שהבינו ההיא דחזה התנופה כפשטה דאינה ענין להו ומלתא ב באפי נפשה היא וכו' ואף מרן ארישא קאי דרישא דההיא דחזה התנופה היא תשו' לרא"ש עכ"ל אכתי קשיא לי על מהרי"ך ז"ל דלדידיה נמי מי ניחא שהרי מרן קאמר והיא היא התשו' להרא"ש וכולה ולא מקצתה משמע לכן הנלע"ד דמרן הבין ההיא דחזה התנופה כפי' חד מקמיא שהבאנו שכולם בכללות פורעים לשר א' ממון המוטל עליהם והוא הוא דינא דגמרא דקאמר ואי שייך בכרגא לא מצי לעכובי וכדפרש"י שנותן מס גלגלתו למושל העיר הזאת ולפי שר"ת פי' באופן אחר לכן סיים כדבריו סברא לו' שמהסברא הדעת נוטה כפרשי והנה זאת מצאנו להרב בית שלמה סי' ל' שהכריח מתשובת הרא"ש דס"ל כפירש"י ובזה נמצא דכל תשו' דחזה התנופה רישא וסיפא היא היא התשו' להרא"ש שכת' הטור ז"ל וכמ"ש מרן ז"ל ובכן זכינו לדין למרן דאנן גרירנן אבתריה לפסוק הלכה כמותו בכ"מ אע"ג שכל הארצות למלך א' מ"מ כיון שמחלק מס לכל עיר ועיר לבדה אף על גב דשייך בארצו בכרגא למלך כיון שאינו מסייע בעיר הזאת לבני העיר לא שייך בכרגא מקרי ולע"ד דההיא תשו' דחזה התנופ' הכי דייקא עכ"ל מהרש"ל הרי תנא דמסייע לן ועפ"י שנים עדים יקום דבר שדעת מרן כדעת הרשב"א דאפי' אם שני העיירות תחת מלכות א' יכולים לעכב ולהתרות בו שלא יסתחר שם אם לא יסייע עמהם וההיא דחזה התנופ' גם כן כמו שתרגמה הרב פני משה ועם כי יש לגמגם בדברי מהרש"ל במ"ש בכוונת הב"י ובפרט במ"ש ובכן זכינו לדין דאנן בתרי' דמרן גרירנן וכו' ור"ל ואינו יכול לו' קי"ל נגד מרן מ"מ אכתי יוכל לומר המוחזק קי"ל כמ"ד דמ"ש מרן והיא תשו' להרא"ש ארישא קאי כמו שהבין מהרי"ק או קי"ל כהרשד"ם ומהרמ"א דההיא דחזה התנופה כפשטה אזלא ומרן ג"כ ס"ל הכי:

אמנם מה שהכרחנו אנן לעיל ממקום אחר דדעת מרן דההיא דחזה התנופה ל"פ אתשו' הרשב"א שהביא אח"ך וכולהו הלכתא פסיקתא נינהו ומוכרח דס"ל למרן דההיא דחזה התנופ' כדתרגם לה חד מקמיא והרב פני משה וגם מהרי"ך מודה למ"ש:

אם כן זכינו לדין דשפיר מצו בני אשור לתקן ולהסכים לעשות גאביל"ה על נכסי האורחי' הבאים עם נכסיהם למכור אחר ההתראה שיתרו בהם דאם ירצו להסתחר יתנו כו"ך למאה ואם לא ירצו ילכו מעמהם שלא להסתחר שם וכמ"ש הרשב"א זלה"ה אף שאשור ובבל תחת מלכות אחת וכמו שכן פסק הרב פני משה בסי' צ"ד:

אמנם מה שעומד לנגדנו הוא מ"ש הרב פני משה שם לדעת הני ג' רועים מהרא"ש ומהרש"ך ומהראנ"ח ז"ל דאין כח בבני העיר לסתור המנהג הקדום אפי' בדבר שאינו נוגע לבני העיר כי אם לנכרים ובפרט כשהמנהג הקדום הוא מנהג שנתפשט בכל ישראל ואם כן גם בנ"ד מנהג קדום מזמן אבותיהם דור אחר דור שלא ליקח מהאורח הבא להסתחר כלום ולא לעכב עליו ומנהג כזה הוא פשוט ג"כ שרוב גלילות ישראל שאינם פורעים כי אם במקום הדירה ומעריכין אותו במקומו על כל ממון שיש לו בין שהממון הוא במקום דירתו או במקומות אחרים ששולחם לעיר אחרת אין עכשיו יכולין לבטל ולשנות מנהג זה הקדום ולתקן ולהסכים מחדש שיהיו מעכבים. בידם מלהסתחר עוד בעירם עד שיתנו כו"ך למאה מאחר שכבר זכו הן מחמת הדין הן מחמת המנהג:

הן אמת שראיתי למהרש"ל הנז' שהאריך בזה והכריח דכל הני ג' רועים שכתבו דאינם יכולים לסתור מנהג הקדום לא אמרו אלא בנדון שלהם שהיו הפאטור"יס מבני העיר ומוחים בידם משום דמטי להו פסידא אבל היכא דליכא פאטורי"ס מוחין או הסכימו על האורחים הבאים מחוץ על נכסיהם להסתחר שם ולחזור לעירם דכ"ע מודו דיכולין לסתור מנהג הקדום וסיים וכתב שמוכרח לו' דבר זה בדעת הני ג' רועים הנז' משום שלא יחלוקו על ר"ת שכתב דאין יכולין לתקן על שמעון אם הוא מישובם דמשמע להדיא דאם הוא מעיר אחרת ואינו מבני העיר יכולין לתקן על נכסיו שיתן מס עמהם ואיך יחלוקו הני בתראי עליו אלא ודאי דכולהו מודים דרבנן לר"ת ואינהו עקר טעמייהו משום שהפאטורי"ס מוחים דמי יוכל לחלוק על ר"ת עכ"ל:

ואני אומר אחרי המחי' דאין זה הכרח כלל די"ל דר"ת לא איירי במנהג קדום ופשוט וכמו שחילק מהראנ"ח בתשו' סי' ט"ל אבל במנהג קדום מודה להרא"ש דאינו יכול לסותרו אף לגבי הנכרים שאינם מבני העיר ומ"ש עוד מהרש"ל דלאו על טעם דשנוי המנהג הוא דקא סמיך מהרש"ך בח"א סי' קפ"ד ובח"ב סי' נ"ה אלא טעם כעקר הוא משום דבתקון החדש מטי פסידא לפאטורי"ס ואעפ"י שכתב אח"כ ועוד יש טעם אחר לשבח כיון דמשנים קדמוניות וכו' וא"כ יש קצת סמך לנ"ד נמצא דאסמכתא בעלמא וגם אינו סמך גמור אלא קצת הא ודאי אסמכתא לא קניא וסומך עקר על טעם הא' וטפל טעם הב' ושני טעמים שנתן מהרש"ך ך הוא משום שבני העיר מוחין עכ"ל:

מה מאד תמהתי בדברים אלו חדא דהמעיין שפיר בדברי הני ג' רועים יראה יראה דטעם זה של המנהג אם הוא קדום אינם יכולין לסתרו הוא טעם כעקר אפי' היכא דליכא מוחין מבני העיר וכמו שכן הבינו מדבריהם גדולי האחרונים הרב פני משה שם והרב כרם שלמה והרב בתי כהונה בסימן כ"א דקצ"ב והרבה מן האחרונים ז"ל ואין דבריו של מהרש"ל עומדי' כנגד כל הני רבוותא ועוד דזה כלל גדול בסו' ובפוס' כשאומרים ועוד ר"ל דאת"ל דליתי' לטעמא קמא מ"מ הא איכא טעמא אחרינא ושפיר המוחזק יוכל לו' קי"ל כהאי טעמא אע"ג דליכא טעם הא' דודאי דהיכא דאיכא תרי טעמי להוציא מן המוחזק כשחסר אחד מהם אין מוציאין מיד המוחזק דיכול לו' דאיני חייב אלא במקום דאיכא התרי טעמי לחיובא אבל כשיש שני טעמים לפטור המוחזק אפי' במקום דליכא טעם הא' עדיין יוכל המוחזק לו' קי"ל כטעם הב' ואין מוציאין ממון מהספק עק ומה שהביא ראיה ממ"ש הרב כנה"ג סימן נ"ח בשם הרדב"ז ז"ל כשהפוסקים כותבין ב' או ג' טעמים בדין א' יש מי שסומך על טעם אחד לבדו לעשות מעשה ואני לא סמכתי על טעם א' לבדו דשמא בעל התשו' לא כתב אותו לעקר וטועה הסומך על טעם אחר לבדו ע"ש ה"נ בתשו' מהרא"ש ז"ל אין לנו לסמוך אלא על שני הטעמים שכתב עכ"ל:

והרואה ירא' דמלבד דליכא ראיה כלל מההיא דהרדב"ז אלא אדרבה מוכח מנה להפך דודאי ההיא דהרדב"ז שלא סמך על טעם א' לבדו היינו לעשות מעש' ולהוציא ממון מן המוחזק בקום עשה והיינו משום דשמא הפוסק כתב טעם זה לסניף בעלמא ואין בכח טעם זה לבדו להוציא ממון אבל היכא שנתן הפוסק ב' או ג' טעמים להחזיק ביד המוחזק ולפטרו אז ודאי אפי' יחסר איזה טעם מהטעמים עדיין פטור שיוכל לו' קי"ל כטעם זה כי שמא הוא עתה כנדון דידן דהתרי טעמי הם לפטור נכסי האורחים שאינם מבני העיר ומה ראי' מהוצאת ממון להחזיק בממון:

ומה שהביא ראי' מדברי מהרש"ך ך שכ' וקצת סמך וכו' לאו למימרא דהטעם עצמו חלוש מכח עצמו אלא ה"ט שכתב וקצת סמך ואינה ראי' גמור' משום דיליף לה מהגמ' מההיא דסטימותא ולהאי ראי' יש לשדות בה נרגא וכמו שהקש' על ראי' זו הרב פני משה שם עי"ע וא"כ נימא אנן דלהכי כתב מהרש"ך וקצת סמך לנ"ד משום שהרגיש בקושיית הרב פני משה מש"ה כ' דאינה ראי' גמור' משום דיש לדוח' לדחות אבל אה"נ דשפיר יכול המוחזק לו' קי"ל כה"ט כי שמא הוא עקר וכיון דספיקא הוא במקום ספיקא אין מוציאין ממון באופן שכל דברי הרב מהרש"ל ז"ל בכאן נפלאו ממני ואין להם על מה שיסמוכו . וצ"ע:

איברא מה שהקש' על הרב פני משה ז"ל דבתחי' הביא ראי' מדברי ר"ת שיכולין לסתור המנהג לגבי הנכרים שאינם מבני העיר ולבסוף אסיק משם מהרא"ש והראנ"ח דאין כח בבני העיר לסתור מנהג הקדום אפי' לגבי שאינם מבני העיר ואסיק הכי להלכה כי מה יענה ביום שידובר בו מתשובת ר"ת דעביד מסתורית"א לכאורה קשיא אכן י"ל בפשי' דבתחל' לא אסיק אד אדעתי' הרב פ"מ ז"ל לחלק בין מנהג קדום ופשוט מש"ה שפיר הביא ראי' מדברי ר"ת אבל כשהביא מדברי מהרא"ש והרנ"א שחדשו שאם הוא מנהג קדום ופשוט שאינם וכולי' לסותרו פי' לגבי נכרי' שאינם מבני העיר א"כ ע"כ דההיא דר"ת לא איירי במנהג קדום ופשוט כנ"ד מהרא"ש והראנ"ח ז"ל דאם הוא מנהג קדום מודה ר"ת למהרא"ש והראנ"ח וסמך הרב פני משה על המעיין כי הוא מובן מעצמו דאיך נימא שסתר דברי עצמו תכ"ד:

המורם מכל האמור בנ"ד שהוא מנהג קדום מזמן אבותיהם שלא ל לעכב על האורח הבא להסתחר בעיר אשור ומכ"ש דהוא מנהג פשוט בכל ישראל לתת מס במקום הדיר' אפי על ממון ששולח למקומות אחרים או הולך עם הממון שכתב הרב פני משה משם מהר"ם גאלאנטי שמנהג כזה תקיף חילי' דאינם יכולים לסותרו לדעת מהרא"ש ודעמי' ואיך נוכל להוציא ממון ולתקן גאביל"ה על האורחים עפ"י הוראת מהרש"ל ז"ל נגד כל הני אריוותא:

אמנם לכאו' עדיין אשכחנא לה פתרי להאי תקנ' והסכמ' שעשו בני אשור עפ"י מ"ש הרב כנה"ג שם בסימן קנ"ו בהגהת ב"י וז"ל ואי משום טעם מנהג שבא גם כן בספרים רואה אני שעכשיו המנהג בהפך שבכל מקום ומקום מדינה ומדינה של חכמים וסופרי' בקושטא ובשלוניקי המנהג לתקן גאביל"ה ומדברי מהר"ם מפדווא ומהרמ"א מוכח בהדיא דכל שנהגו כן יכולין לתקן עכ"ל ולכאור' דבריו תמוהים דב דבשלמא אם היה ספק במנהג תיריא י"ל שפיר דנידון העולם אחר רובו ומסתמא גם בעיר תיריא נהגו כן ושפיר יכולין לתקן ולעשות הסכמה:

אמנם אם המנהג ידוע בתריא שלא ליקח מהאורח כלום ולא לעכב עליו איך עכשיו יכולין לשנותו גם הרב פ"מ בח"ב בסי' קי"א כתב כן כמ"ש הרב כנה"ג ז"ל דעכשיו המנהג. להפך דמזמן מהרא"ש והראנ"ח ז"ל היה מנהג קדום שלא ליקח מהאורח כלום כי עדיין לא היו תקוני הגאביל"ה אבל מזמנו. והילך שנתפשטו תקוני הגאביל"ה בכל עיר ועיר ובכל פלך ופלך ובפרט בעירות הגדולות שמהם תצא תורה כמו קושטא ואדריאני ושלוניקי שתקנו הגאביל"ה א"כ כבר הונהג ברוב גלילות ישראל על ככה וחזר הדין שבענייני המסים המנהג הוא העקר אם כן אזדא ליה טעמא דרב זקני ומציא העיר הזאת לתקן גאבי"לה ככל שאר העירות ולמה תגרע ואף מהר"א ששון יודה בזה עכ"ל:

ואתמהה דאם בעיר הזאת היה בה מנהג קדום שלא ליקח הגם דבעיירות אחרות נהגו להפך איך אנשי העיר הזאת יכולין לסתור את המנהג הקדום אשר נהוג בה עד עתה ואם גם בתריא נשתנה המנהג והיו לוקחים מהאורח הבא ונהוג כן כמה שנים הא ודאי דאפי' בלא תקון והסכמ' יכולין ליקח ממנו דבדיני מסים המנהג עקר כ"ש שיכולין לתקן ולהסכים בעיר הזאת שיקחו גאביל"ה מהאורח מאחר שבלא"ה כן נהגו. ועוד מ"ל להרב פ"מ דאף מהרא"ש ז"ל מודה דלמה תגרע העיר הזאת והא איהו גופי' כתב לעיל שמהרא"ש הכריח שהמנהג הקדום שלא לפרוע במקום שהנכסים נשלחים כיון שפורעים כמקום הדירה דאלת"ה תלקה מדה"ד שיפרע בב' מקומות הרי שאף על דבר קצוב כמו גאביל"ה קאמר מהרא"ש שלא תלקה מדה"ד וא"כ אפי' דברוב המקומות נהגו שיקחו מהאורח דבר קצוב ולא חששו שלא תלקה מדה"ד דמה שנהגו נהגו דבענייני מסים מנהג מבטל הלכה אבל עיר שלא קבעה עדין ליקח גאביל"ה ולא הונהג בה עדין קודם ההסכמ' כעיירות חברותי' איך עתה לכתחלה יתקנו בה שחלקה מדה"ד לדעת מהרא"ש הבו דלא להוסיף עלה ומאי דנהוג נהוג ועוד דמאי מייתי ראיה הרב כנה"ג מההיא דמהר"ם מפדווא דהתם במקום שכבר נהגו כן כמה שנים מש"ה יכולין להסכים ולתקן אח"כ ולחזק המנהג אבל העיר הזאת של תיריא שעדיין יין לא הונהג בה מנהג ליקח מהאורח כלום מנ"ל שיכולים לתקן ולהסכים מחדש:

אשר ע"כ מוכרחים אנו לו' דהר' פ"מ והר' כנה"ג ז"ל לא אמרי אלא בעיר תוריא שהיא סמוכה לקושטא ונגררת אחריה בכל ענייני המסים וכחר עיר דמיא ומסתמא אם כך נהגו בקושטא ממילא גם בתיריא כן אפי' שלא נודע בברור מש"ה יכולין לתקן גאבי"לה ולהסכי' דלמה הגרע אבל אה"נ אם היתה רחוקה מאלו המקומות אינם נגררת אחריהם מספק אלא א"כ ידוע דברוב המקומות שבעולם נהגו ליתן גאבי"לה אז אמרי' דעיר שהיא ספק נדונית אחר רובו של העולם וכמ"ש מהרי"ך ז"ל אבל אם ידוע בברור שאין נוהגין ליקח והוא מנהג קדום כההיא דמהרא"ש אז ודאי אין יכולין לסתור המנהג הקדום אף על פי שהוא סמוכה לעיר שנהגו בה ליקח מהאורח אין לה לידון כמותה וליכא למימר בה דלמה תגרע דגריעא וגריעא זהו מה שנלע"ד ליישב דברי הרבנים הללו הרב פ"מ והרב כנה"ג לפי חומר הנושא:

ל

ואם כן לפ"ז יוצא בנ"ד דאף לדעת הרב פ"מ והרב כנה"ג אינם יכולין בני אשור לתקן מחדש גאבי"לה כיון דעיר אשור רחוקה מאד מהעיירות שתקנו בהם גאבי"לה איך אפשר להיות נגררת אחר קושטא ואדרבה היא קרובה לבבל רבתי ששם נהגו מימי קדם ועד עתה שלא ליקח כלום מהאורח הבא להסתחר בעיר ולא לעכב עליו וכן בעיר אשור מעולם לא נהגו ליקח מהאורח כלום ולא לעכב עליו ומכ"ש לפי מ"ש הרב כרם שלמה בסי' קפ"ד דטעם ב' המאירות הגדולים הרב כנה"ג והרב פ"מ הוא משום דנשתנה המנהג מזמן ג' הרועים מהרא"ש ומהרש"ך ומהראנ"ח לזמנם וכו' ואני הדיוט אף אני אדון כן ואומר דהן אמת דבזמן הב' מאורות הגדולים הנז' כך נהגו אמנם זה ארבעים שנה ויותר. דנשתנה המנהג ועמדו רועי ישראל גדולי הדור ובטלוה וחזרו למנהגם הא' כזמן מהרש"ך וחביריו שלא תהיה ולא תקום שום גאבי"לה על האורחים כלל והא קמן קושטא ואדרי' ושלוני' אכתי אינ' נוהגין ליקח גאביל' וא"כ כל עיר ועיר אשר סביבותיהם אשר ירצו לתקן גאבי"לה הם קמים נגד ה' ומשיחו הן הן גדולי עולם וכו' עכ"ל ועוד יש טעם גדול בבטול הגאביל"ה מעיר שאראי על בני שלוניקי משום מ"ש הכנה"ג בשם מהרי"ט דאפי' בזמנם לא היו לוקחים גאבי"לה אלא מאותם הלוקחים בעירם גאביל"ה וא"כ דין הוא שלא יקחו מאותם האורחי' גאביל"ה כיון שאין גאביל"ה נוהגת בעירם וכו' ע"ש שהאריך בבטול זאת הגאביל"ה וא"כ בנ"ד שבני בבל מעולם לא נהגו ליקח גאביל"ה משום אורח הבא מחוץ ודאי שבני עיר אשור אינם יכולין לתקן עליהם גאביל"ה שהרי אפי' בזמן שנשתנה המנהג שהיה בימי ג' הרועים ונהגו ליקח. לא נהגו אלא מהאורח שלוקחים בעירו גאבי"לה אבל אם הוא מעיר שאין בה גאבי"לה לא נהגו ליקח ממנו ומנהג זה לא נשתנה מעולם מזמן ג' הרועים עד עתה כ"ש לפי עדות הרב כרם שלמ' שחזר הדבר לכמות שהיה בימי ג' הרועים ז"ל וא"כ הדבר ברור ופשוט דאין יכולין עתה בני אשור להסכים ולתקן מחדש ליקח גאבי"לה ומכ"ש מבני בבל וכדכתי'.

האמנם מצאתי להם תרופה לפני אשור דשפיר יכולין לתקן ולהסכים ליקח גאבילה מהאורחים הבאים להסתחר שם והוא עפ"י מה שראיתי להרב דרכי נועם בתשובה סי' כ"א הביא דבריו הרב כרם שלמה בסימן פ"ד וז"ל שה שהעתיק דברי מהרש"ח ז"ל וכתב עליו דכד דייקת שפיר נראה דאין ראי' לנ"ד דהתם כפי הנראה היו רוצים לחייבם וכו' אבל בנ"ד אין תובעי' מהם אלא למסים שאינם קבועים ורובם ככולם הם עלילות ברשע וקרוב הדבר לו' שמתרבה בשביל רבוי עם לפי שאה"ע נותנים עיניהם בממון כ"ש שכבר כתב מהריק"ש בח"מ סי' תס"ג וז"ל כל מה שהצריכו חז"ל שישהא בעיר כדי שיתחייב היינו למסים וכיוצא אבל אם העלילו על הקהל כל הנמצא שם חייב לסייע מיד ונ"ד רוב הפורעניות הם עלילות ברשע וכתב עליו הרב כרם שלמה שלא מצא הרב לחייב לחיצונים אלת מטעם שרוב המסים הם מתרבים בעבור עלילות ברשע וכדברי מהריק"ש אבל מה נאמר אם הם פטורים מחמת מנהג שפטר לחיצונים ואולי דעת הר' ד"ן דלענין עלילות לא שייך מנהג וגם מהרש"ח מודה בזה עכ"ל הנה מ"ש הרב ד"ן שקרוב הדבר וכו' הא ודאי שבזמננו זה יותר ויותר הולך וגדל ריבוי העלילות וכל יום ויום עינינו הרואות שעיני המושל על הסוחרים בראותו שמוכרים וקונים ומרויחין ואינו מבחין בין הגרים לתושבי הארץ ובפרט אם הם מתעכבים בעיר הרבה יותר מי"ב חדש וכבר כתב הרב משפטי שמואל דאם הגרים מרבים עין המושל על העיר חייבי' לשלם בנזקם מדינא דגרמי ואף דבעינן שיהא ההזק ברור אין ספק שבזמן הזה ברור הוא שעין המושל על ממון היהודים ואינו מבין ומבחין בין האורחים לתושבים:

ך

ומכ"ש לפי מ"ש מהריק"ש דבעלילות ברשע כל הנמצא שם חייב לשלם וכיון דמדינא חייבים לשלם אף שנהגו שלא ליקח מהם כלום יכולים לו' עד פה סבלנו וכמ"ש המרדכי בשם מהר"ם והביאה מור"ם בסי' קס"ג שכתב שחייב לשלם על ממון אחרים שבידו ואף אם עכשיו נהגו מאליהם שלא ליקח וכו' יכולים עתה למחות ולו' עד כה סבלנו מכאן ואילך לא נסבול וכבר הביא תשו' זו מרן ז"ל בספרו הבהיר אבקת רוכל ש"מ דס"ל כוותיה ולא כהחולקים עליו ואף על גב דמהראנ"ח כתב דמהר"ם לא איירי במנהג פשוט ומוסכם אלא במנהג בעלמא שנהגו מאליהם בלתי שום קביעות אבל. במנהג מוסכם שהסכימו בו מתחלה אינם יכולין לשנות מ"מ הרי כתבנו בשם הרב ד"ן דבעלילות לא שייך מנהג כ"כ ואף שהרב כרם שלמה כתב ואולי דמשמע דלא ברירא ליה האי חלוקא מ"מ הרי כתב מהראנ"ח ז"ל דמהר"ם לא קאמר אלא במנהג בעלמ' שנהגו מאליהם בלתי שום קביעות וא"כ גם בנ"ד בעלילו' הוי כן שנהגו מאליהם וכבר כתב מהרי"ך ז"ל בסי' כ"א דבמנהג שהוא בשב ואל תעשה לא אמרינן מסתמא הוקבע והסכימו עליו אלא רגילות להיות מתפשט מאליו מעט מעט ואפילו את"ל שגם בזה אמרינן הוקבע והסכימו עליו אף שאין האמת כן מכל מקום שפיר יכולים לומר עד כה סבלנו ויסתרו מנהגם הקדום והוא על פי מה שראיתי להרב פני אהרן בתשוב' סימן י"ח וז"ל ואפי' לפי מ"ש מהראנ"ח ז"ל והרב פ"מ וכו' ומה גם למה שטענו שנתרבו עכשיו ההטלות בכפלי כפלים דמטעם זה יכולים לבטל ההסכמ' וכמ"ש מהרח"ש בת"ח ח"ג סי' ק"ב דקמ"ו לבטל כתב פטור המס וכו' ואחר מן הטעמים הוא משום דאומדנא דמוכח דכל אותם שהסכימו לא עלה על לבם שתרד העיר פלאים ביריד' כזו כי באותו זמן היה רב טוב לבית ישראל והפרעניות קלות ועתה ירדו פלאים והמשא כבד הולך וסוער וירד' לשערים באופן דאלו אסיקו אדעתייהו שיבא העיר לידי מדה זו לא היו מוותרין ואדעתא דהכי לא הסכימו ולא הנהיגו הראשונים עכ"ל עש"ב ותרא' שתפס לטעם זה טעם כעקר יותר מכל הטעמים שהביא וגם הביא שם פסק ממהר"ם מבורך שהוא ג"כ הסכים לטעם זה וכתב דיכולין לבטל המנהג וא"כ כ"ש וק"ו בנ"ד שהוא מנהג שלא ליקח אפי' בעלילות לדעת הרב ד"ן בדעת הריק"ש שאינו נקרא מנהג כי בודאי בנדון כנ"ד ובמנהג זה אפי' ג' הרועים הנז' מודו בו ויכולין לסותרו ולתקן מחדש ליקח מהאורחים גאביל"ה.

ועוד נ"ל מטעם אחר לחזק התקון וההסכמ' שעשו בני אשור מחדש עפ"י מה שידוע דבכל ספק ומחלוקת בפוס' בתקנה או במנהג יד בעל המנהג על התחתונ' אף שהוא מוחזק דמספק מוקמינן אדין תורה וכ"כ הרב חקרי לב בסי' קט"ו וסיים וכתב וכן ראיתי בתשו' למרן הב"י בס' אבקת רוכל סי' קי"ח שכתב בדברי הרא"ש דכל ספק בתקנה ידו על התחתונ' ע"ש שהאריך דאפי' דהרא"ש שכתב דיד בעל התקנה על התחתונה איכא מחלוקת בדבריו דאיכא מאן דס"ל בדעת הרא"ש דמוציאין מיד המוחזק ואיכא מאן דס"ל דאין מוציאין מיד המוחזק מ"מ בתקנת בני העיר ומנהגם דלא אלים כ"ע מודו דיד בעל המנהג על התחתונ' ומוציאין מידו והביא חלוק זה מהרב פמ"א ח"א סי' י"א עש"ב וכן ראיתי להרב מחנה אפרים בה' גביית חוב שכ' להדיא החלוק הזה.

ואם כן בנ"ד דעפ"י הדין חייבים כל הנמצאים בעיר אפי' האורחים בעלילות ולא זכו האורחים כי אם מתורת מנהג ובמנהג בעצמו יש פלוגתא אם יכולין לסתרו גם ספק אם יקרא זה מנהג דיתכן כמ"ש הרב ד"ן דבעלילות לא שייך מנהג הא ודאי יד בעל המנהג כזה על התחתו' ויכולין לתקן מחדש ולהסכים עליהם שאם ירצו להסתחר מכאן ולהבא יתנו גאביל"ה ואם אינם חפצים ילכו מארצם עם סחורותיהם ומכ"ש שאם יבקשו מהם דבר קצוב למאה דלא הוי זה כעין מס ממש וכמ"ש הרב פ"מ בסי' קי"א ע"ש וכ"כ הרב כרם שלמה וכ"ש שלעת היום לא יש מס קבוע בבבל לא שאינו קבוע ולא שום עלילות על הכולל כי אם על הפרטים העשירים וא"כ מן הדין חייבים האורחים לסייע בעיר מוציל שכל ההטלות הם על הצבור ולא על הפרטי' כיון שאינם נותנים כלום במקום הדירה דהשתא לא תלקה מדה"ר אם נותנים בעיר מוציל וא"כ אף שנהגו באשור מימי קדם שלא ליקח מהסוחרים היינו משו' שלא תלקה מדה"ד וא"כ עכשיו שאינה לוק' מדה"ד אדעתא דהכי לא נהוג והדרינן לדין תורה למ"ש הרשב"א דעקר החיוב על מקום העסק. ועפ"י כל האמור הונח לי דלא תיקשי דהיאך בני אשור יכולין להסכים בחרם בדבר שיש בו מחלוקת פוסקים הרי כתב מהרי"ך בדצ"ו ע"ב וז"ל כי זה מדת ימים שומ"ה היתה בלבי בהסכמות כאלו דתלו בפלוגתא דרבוותא שמטילים חרם כדי שע"כ יוציא הלה מממונו כי יחוש לס' אסור מ"מ הצבור נכנסין בספר גזל בקום עשה שמוציאין ממון ונותנים לתוך רשותם ואף דהכא אין פי' החרם שיתנו אלא שלא ישבו בעירם להסתחר ואם ירצו לישב ולהסתחר יתנו כו"ך מ"מ האי נקיט בכובסי' וכו' עכ"ל ור"ל שהרשב"א שכתב יתנו וכו' היינו משו' דפסיקא ליה מלתא אבל לדידן דאיכא מחלוקת איך מנדין על הספק וכו' עכ"ל דעפ"י מש"ל א"ש דהכא בנ"ד לכ"ע יד בעל המנהג על התחתונ' ומוציאין מיד המוחזק ושפיר מצו לתקן לכתחיל' בחרם ושבוע' ואף את"ל דאכתי בנ"ד לא ימנע מן המחלוקת עם שאינו אמת מ"מ מאי דעבוד עבוד וספק חרם להחמיר וכמ"ש הרב כנה"ג וה' פ"מ בח"ב סימן קי"א על ענין זה של גאביל"ה דאם עברו ותקנו גאביל"ה והסכימו בחרם ספיקא להחמיר כשאר ספיקי דאורייתא דקי"ל לחומרא ואע"ג שכתב מהרי"ך שם דאם נעשה חרם על הגאביל"ה על כרחם של הסוחרים אין העוברי' ראויים לעונש לא ממון ולא עונש הכרז' להכריחם בחרם ולאו עבריינין מקרו ואפי' שיהיו מנודים לבני עירם לבני עיר אחרת אינם מנודים אבל הם יחושו לעצמם וכ"כ מהראנ"ח ז"ל שמפני ספק חרם אין מוציאין מיד המוחזק ובעל הדבר יחוש לעצמו עש"ב מ"מ בנ"ד מודה דיש טעם אחר לתקון הגאבי"לה שתקנו כדי שיוכלו להביא חכם המורה להם אסור והתר לכל יהיו מוכשלים באסורי תור' מחמת דלא יש להם מי שמורה להם את הדרך וזה רמיא אכ"ע שחייב כל איש ישראל להסיר מכשול האסור ולדעתי הא עדיפא ממצות פדיון שבויים שזה הצלת גופו וזה הצלת נשמתו ואם בעבור פדיון שבויים תקנו הגאביל"ה כ"ש בעבור להסיר מכשול מבני ישראל ואף מטעם זה לחוד ראוי והגון לתקן גאביל"ה ואף שהרב כנה"ג כתב שם דמטעם זה שנותנין אותה לת"ת לא מהני אלא להיות סניף לשאר הטעמים ולא לבדו בנ"ד יודה דיועיל לבדו ואפי' לא יהיה אלא לסניף מ"מ הא איכא טעמים אחרים האמורים בשאלה ומכ"ש למאי דכתיבנא דבנ"ד כ"ע מודו בצירוף כל הטעמים הנז"ל דשפיר מצו לתקן בהסכמה ובחרם ליקח דבר קצוב למאה מהאורחי' הבאים להסתחר ע"י שמתרין בהם כמו שכתב הרשב"א

ועוד אני אומר דהכא בנ"ד אף המתעקש לומר דתלוי בפלוגתא דרבוותא הכא בנ"ד שעשו ההסכמה כל בני העיר ק דם בואם של האורחים וקודם צאתם מעירם ושלחו והודיעו הסכמ' זו לרבן של בני עירם להודיע לבני עירו בבל יע"א ואם אינם חפצים בה לא יזוזו ממקומם ויבואו דהשתא לית בה משום דנקיט ליה בכובסי' וכו' משום דלא יבא ולא יהיה זז ממקומו ועכ"ז באים אחר שומעם ההסכמ' להסתחר הא ודאי דסבירו וקבילו ועל דעת כן באו ומנא אמינא לה ממה שראיתי להרב מ"ץ בתשו' סי' נ"ד שהביא תשו' הרשב"א וסיים וכתב ואפי' לא ישב אלא ב' חדשים בההסכמ' החדש' אשר עשו מאחר שעשו ההסכמ' קודם בא יעקב לעיר וידע בהסכמ' קודם בואו שם אדעתא להשתעבד בהסכמה בא וכמ"ש הריב"ש עכ"ל. וה"נ בנ"ד כיון דשמע ההסכמ' ובא אדעתא דהכי בא ואינו נאמן לו' לא שמעתי דבכל דבר שהיה בהכרז' אינו נאמן לומר לא שמעתי ואף על גב דיש לדחות קצת דשאני ההיא דהריב"ש שבא לדור מ"מ האמת יורה דרכו דלא שייכא כיון דחד טעמא אית להו. וכן ראיתי להרשב"א בסי' תשפ"ח שכתב דמי שדר בכאן וכו' אין יכולים להתנות עליהם בדבר הזה דהוי כמתנין על הגזל אבל מועיל לאותם שיבואו באותו תנאי ולבאים אחריהם עכ"ל הרי מבואר שמי שבא אח"כ חייב בהסכמתם וע"ד כן בא וכן בנ"ד:

מכלל ופרט כל הדברים הנאמרים הסכמ' הלזו שרירא וקיימת ועולה לפום דינא ואף שהמנהג אינו כן יכולין לסותרו ולחדש דבר מעתה אפילו לכתחי' כנ"ל להלכ' אבל למעשה עד שיסכימו עמו שנים מבעלי ההוראה. נאום העבד הצעיר במשפחת אבי

אברהם בן לא"א. מהר"ר יצחק ענתיבי ס"ט:

הסכמת הרב הכולל אחד משפירי אר"ץ כמהר"ר יצחק עבאדי נר"ו:

ראיתי את השאלה על דבר תקנת בני אשור אי מצו למעבד על פי הסכמתם ותקנתם והתראתם על האורחים הבאים להסתחר בעירם לתת סך למאה והיא הנקראת גאביל"ה לפום דינא. ואת אשר נגזר עליה מפי עליון הוראה יוצאה מנ"ר דעמיה ומדברנא דאומתי' ראש על אר"ץ רבה אבי דרי חושבנא. . הרב המופלא וכבוד ה' מלא אחד היה אברהם דיינא. הוא ונחית לעומקא דדינא לא הניח זוית ופנה צדדין דין וצדי צדדין ואיזה מקום בינה. ותאחז במשפט ידו כולהו תנויי גמר לה לה ותצא דינ"א:

תשובה ניצחת דון מנה ומנה דמצו לתקוני כטוב בעיניהם תהיינה. ולאו למוד"עי הוא צריך כי לא הניח דבר קטון וגדול אשר לא הביא בענין זה כיד ה' הטובה עליו אכן מענותנותיה דרבי רצה לעמוד על דעתי בדבר זה להיכן הדין נוטה וכשאני לעצמי לא נעלם ממני מיעוט ערכי עלי כי מה אני לבא אחר המלך לחייב או לפטור האמנם משום יקרא דרבי אדברה נא כל קבל דנא לענין דינא קא אתינא. וכל כה"ג מחוינא ומחוינא. ומשום בריה לא מסתפינא . דהלכתא כוותיה ומטעמיה דהסכמת בני אשור עולה לפום דינא כאשר הורה גבר הרב המור' רבי תני"נא.

הכ"ד מעפר דל הבוטח באל הרועה אותי מעודי ויהי עמדי הצעיר יצחק עבאדי ס"ט

תוכן העניינים

שות מר ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה