אור ברסלב
שות מר ואהלות חשן משפט › שאלה ז

שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי

חשן משפט · שאלה ז

שאלה ו

אי מקרי נוגע בעדות בעדות בדבר דלאו הנאת ממון או לאו:

.

תשובה כבר ראיתי למהרי"ט ח"ב סימן פ' שהעלה דלא מקרי נוגע בעדות אלא היכא דמטי ליה הנאת ממון והביא ראייה מהא דאמרי' בפרק חזקת האומר תנו מנה וכו' ומוקי לה בס"ת וכו' ופרשב"ם וכו' עש"ב ולע"ד נראה דמלבד דלא יש ראיה מזאת הסוגיא לסיועי אלא אדרבה יש להוכיח ממנה להפך שהרי כתב הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' עדות וז"ל שהנאה הוא להם שיתעשרו העניים הללו הואיל והם סמוכין על בני העיר וכן כתב הטור בסי' ז' הרי שפי' הרמב"ם הסוגייא דלא כפי' רשב"ם וכ"כ ב"י וז"ל ופרש"י וכו' אבל הרמב"ם וכו' והב"י כתב בפי' כיון דרווח כהרמב"ם ור"ל דלא כהרשב"ם הרי שהבין מרן ז"ל דהרמב"ם פליג עם רשב"ם וכן הבין הב"ח והש"ך בסי' ל"ז ע"ש וא"כ מ"ש הרב ז"ל אלמא דהיכא דאית להו ס"ת אחריתי לא אמרינן ניחא להו בהכי שיהיה להם ס"ת מרובים וכו' ע"כ דאינה ראיה היא זאת דאף ע"ג דניחא להו שיהיה להם ס"ת אחריתי מכל מקום לא מפסלי משום זאת ויעידו שקר ח"ו דהנאה זו אין בה ממש דמה לי יש להם לצבור ס"ת אחד או ב' לא כן כשהעניים מוטלים עליהם דניחא להו בזה שיהיו עניים המוטלים עליהם להתפרנס בריוח ויתעשרו והנאה כזו יש בה ממש ונ"ר להם בה מאד ויש בה כדי לפסול ואף דמהרי"ט אפשר דס"ל דמ"ש הרמב"ם שהנאה הוא להם שיתעשרו הוא כפי' רשב"ם וכמ"ש הלח"מ שם וכן הבין הרב בתשו' דרכי נועם סימן כ"ב ע"ש מ"מ לא. הו"ל לכתוב כן בפשי' מאחר שראה שמרן הב"י לא הבין כן:

ועוד ראיה דלא בעינן הנאה של ממון שהרי כתב הרא"ש בתשו' הביאה הב"י בסימן ז' דכשיש להם ס"ת אחר אפשר להם להסתלק שלא יקראו בו באותו ס"ת בעודו בבית הכנסת ואפי' אם יקראו בו בעודו בבה"כ לא מקרי הנאה כיון שאפשר שיקראו בספר אחר וכתב רבינו ירוחם בשם הרא"ש ודוקא שיש להם ס"ת אחר באותו בהכ"נ שהם רגילים ילים להתפלל בו עכ"ל והטעם ברור משום דיש להם טרחא לילך לבה"כ אחר וכמ"ש הרב הדרישה הרי מבואר להדיא דמשום טרחא לחוד אף דליכא הנאת ממון הוו נוגע בעדות וכ"ן מדברי התו' בפרק חזקת גבי הא דאמרו דערב מעיד ללוה קבלן אינו מעיד והקשו התוספות דקבלן מאי ר"ל מנה וכו' ותי' דטריחא ליה למיקם עם הלוה בדינא ובדיינא וכתב הרב פני משה. ח"ב סי' קי"ח וז"ל הא קמן דמשום הך חששא רחוקה דטרחא לבד מקרי נוגע בדבר ועוד ראיה ממאי דאמרינן בגמרא דבס"ת דלשמיעה קאי לא מהני סלוק ולמה לא מהני סלוק במה שיתנו חלקם המגיעם לקנות הס"ת ולא יהנו מאותם הדמים וליכא למימר דאי לאו המתנה לא היו קונים הס"ת דהא קי"ל דבני העיר כופין זא"ז לקנות ס"ת וא"כ ליכא להו הנאה בזה אלא ודאי דאפ"ה אית להו הנאה דלא ניחא להו לכוף זא"ז ולמיקם עלייהו בדינא דטריחא להו מלתא ומש"ה היו נוגעים. בעדות וכמו שתי' בזה לקושיית מהרש"ך לעיל ע"ש מיהו יש לדחות לכאורה בזה דהתם מלבד הטרחא אכתי אפשר דאיכא הנאת ממון גם כן דאולי אפי' אם יטרחו עמהם ויבואו לדין אפשר דלית בהו להרבה מבני העיר ממון כדי לקנות ס"ת וצריכי' הם ליתנו יותר מחלקם א"כ הוי שפיר נוגעי' עי' בעדות בזה משום הנאת ממון:

אמנם כד מעיינן שפיר אכתי ראיה גמורה ש היא זו דהא משום ספק בדבר העתיד. לא הוה מקרי נוגע בעדות וכמבואר בתשו' הרב תה"ד בסי' שנ"ד וכ"כ הר' בתשובה דרכי נועם בסי' נ"ב וא"כ ע"כ כדכתי' משום טרחא הוא דהוו נוגעים:

ומ"ש עוד אבל במדי דלאו הנאת ממון אלא שדעתו קרוב' לא אמרי' דלא עדיף מאוהב זה שושבינו ואמרו חכמים לר"י דלא נחשדו ישראל על כך וכו' ועוד אבי החתן וכו' ואפ"ה אמרינן בזה בורר דלא דמו אלא כאוכלא לדנא עכ"ל אינה ראיה דודאי משום מקרבא דעתיה לחוד בלי שום הנאה הנוגעת לגופו ודאי לא נחשדו ישראל על כך להעיד שקר משום אהבה ושנאה אלא בעינן שיהיה לו הנאה יהיה מה שיהיה או הנאת הגוף או הנאת ממון אבל לו' דוקא הנאת ממון ולא הנאה אחריתי כגון טרחא או כדי להתעשר עניי עירם המוטלים עליהם הא מנ"ל ובפרט דמסתמא העניים המתפרנסים מן הצדקה של צבור הוא חיי צער ובצמצום גדול ובודאי שבכל זמן ובכל עת העניים מתרעמים על הצבור דמסתמא אין מגיע להם די ספוקם וא"כ כשיהיו ניזונים בריוח מסתלק התרעומת ושפיר חשיבי נוגעים לעדות בשביל לסלק התרעומת ובהדיא כתב מרן הב"י בסי' ל"ז לדעת הטור דמשום תרעומת הוי שפיר נוגעים בעדות ע"ש ומ"ש עוד דהתו' ס"ל דתי' קמא עקר דמשום תרעומת לא הוו נוגעים בעדות ולרווחא דמלתא תי' התו' תי' הב' וכו' עש"ב תמהני עליו בזה דהא כת' הב"י דהטור תפס תי' הב' עקר ואי לא ס"ל כהב"י היה לו להביא דברי הב"י ולחלוק עליו ועוד דלע"ד דמשום תרעומת של העניים כ"ע מודו דהוי נוגע ולא דמיא לשאר תרעומת דמקרא מלא דבר הכתוב שועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע וב"מ חשש מתרעומת שלהם שלא יענישו הצבור וחשיב' הנאה זו יותר מהנאת ממון ומקרו שפיר נוגעים בעדותם שוב ראיתי להרב אדמת קדש בח"ב סימן כ"ח שגם הוא דחה דברי מהרי"ט וכת' שאביו הרב המבי"ט ס"ל ג"כ דלא בעינן הנאה של ממון וסיים וכתב ז"ל שמדברי הרשב"א ז"ל בסי' תקס"ג נראה נגד דעת מהרי"ט עש"ב:.

ואחרי המחילה לא דק בזה דאדרבה משמע להפך כסבר' מהרי"ט ז"ל שהרי כתב הרשב"א דהשליח אינו יכול להעיד דנוגע בעדות הוא משום דטובת הנאה ממון הא למ"ד טובת הנאה אינה ממון כשר להעיד וכדכת' מור"ם בהגה סי' ל"ז משם הרשב"א וז"ל וכ"ש שקרובים כשרים להעיד למ"ד טובת הנאה אינה ממון הרי מבואר הפך מ"ש:

ואף ע"ג דהש"ך שם דחה דברי מהר"ם וס"ל דאפילו למ"ד אינה ממון אינו יכול להעיד היינו לשיטתיה דס"ל דלא בעינן הנאה של ממון וכדכ' שם אבל לשיטת מהרי"ט דס"ל דבעי' הנאה של ממון דברי הרשב"א כפשטייהו אזלי דה"ט דחשיב להו נוגעים משום דס"ל דטובת הנאה ממון הא אלו יסבור דטובת הנאה אינה ממון היו כשרים להעיד. וכדכתב מור"ם ז"ל וא"כ לא מבעיא דהרשב"א אינו הפך מהרי"ט אלא אדרבה יש ראיה להפך ותנא דמסייע ליה למהרי"ט ולפסוק אפילו לס' הש"ך לא תיובתא איכא מנה למהרי"ט ולא סייעתא גם מ"ש דמדברי התו' בגטין דף ט"ו מבואר להדיא הפך מהרי"ט לא דק דאדרבה המעיין שם יראה להפך שכתבו להדיא בד"ה אני וכו' וי"ל דלאו טעמא גמור הוא זה אי לאו טעמא וכו' עש"ב:

איך שיהיה העולה מן האמור דדבר זה אי בעינן הנאה של ממון בפלוגתא היא שנוייא ופשיטא דהמוחזק יוכל לומר קי"ל דחשיב נוגע בעדות אף בהנאה שאינה של ממון ומכ"ש לדידן דבתריה דמרן גרירנן ודעת מרן בב"י דלא בעינן הנאה של ממון וכמ"ש משמו לעיל וכ"כ בסוף סימן ל"ז דאפילו משום תרעומת מקרי נוגע בעדות וכ"ש במקום דאיכא תרעומת רבים וכמ"ש הרב פני משה חלק ב' סימן קי"א ומכ"ש במקו' דאיכא תרעומ' עניים דבזו כ"ע מודו דחשיבי נוגעים כנלע"ד:

נאום אבי"ע ס"ט

תוכן העניינים

שות מר ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה