אור ברסלב
שות מר ואהלות חשן משפט › שאלה ו

שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי

חשן משפט · שאלה ו

שאלה ה

ידוע ומפורסם מה שנהגו פצ"י שלא ליקח עריכה מהבחורים כל זמן שלא נשאו נשים ועכשיו מרוב המסים והעלילות ברשע שנתרבו במאד מאד ועיני המושל עליהם תמיד ותשש כח הסבל ועשירי עם הולכים ודלים ומסבה זו רוצים לבטל המנהג הזה באומרם עד כה סבלנו ובפרט שיש כמה בחורים שיש לאל ידם לשאת בעול הצבור ועוד דכפי הנשמע דהטעם שנהגו שלא ליקח מהבחורים משום שמניחים אותם להרויח עד שיהיה בהם יכולת כדי להנשא ועכשיו אנו רואי' שנמשך תקלה מזה שאין הבחורים רוצים לישא אשה ומתעכבים לישא אשה מרוב פחדם שלא ישא בעול הצבור דלשעבר היה מנהג שלא ליקח מחתן כל שנתו עריכה ומזה כמה שנים נתבטל מנהג זה והיו לוקחים מהבחור תכף שישא אשה ואין ממתינין לו כלל ונמצא עתה לפי המנהג שנהגו שלא ליקח מהבחורים נמשך ממנו תקלה ואדרבה מנהג זה גורם לאחר אדם מלישא אשה ועמדו אנשי העיר והסכימו באלה ושבועה שמהיום הזה והלאה יקחו. עריכה מהבחורים כשאר בני העיר ועתה לשאו"ל הגיעו אם יכולים לסתור זה המנהג ולחזור לדין תורה ואם יש כח בהסכמה הלזו לבטל זה המנהג או לאו ושכמ"ה:

תשובה לכאורה נראה בפשיטות דאין בכחם לבטל המנהג הקדום הזה כל שיש בחור יחיד מוחה ואינם יכולין לתקן מחדש ולהפסידו במה שכבר זכה וכמעט הוו כמתנין על הגזל. וכמ"ש הרשב"א ז"ל בכ"מ וכמו שבא הדבר מפורש בתשו' הר' פני משה ח"ב סי' צ"ה וז"ל ולא עוד אלא אף במונח שמנהג זה הוקבע לאט לאט עד שנקבע בקבע מזה שנים קדמוניות הנה לענין מסים ועולי צבור מנהג זה מועיל אף שלא נעשה עפ' וותיקים וכו' והכלל דהסכמת כולם בעינן ואם יש בהם אפי' אחד שמוחה על הדבר אינם יכולין לשנות הדבר ולהפסידו ומכ"ש אם הרוב של מתקני התקנה החדשה מכוונין להנאת עצמן להקל מעליהם ולהעמיס על האחרים בכי הא אפשר דליכא מאן דפליג וכו' עכ"ל עש"ב הרי דס"ל להר' דאף דמן הדין חייב בנדון שלו מ"מ כיון שנהגו שלא ליקח אין יכולין הרו' לשנות המנהג ולחזור לדין תורה וכן מתבאר מתשו' מהר"א ששון ז"ל סימן ס"ט וז"ל שכל מה שכתבו הגאונים דהרוב כופי' למיעוט הוא דליכא מנהג להפך אבל לסתור את המנהג ולתקן דבר דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי פשיטא דלא מצו וכ"כ הר' משא מלך ומהרש"ך ח"א סי' קפ"ד וח"ב סי' נ"ה ומהראנ"ח סימן ט"ל דכל שנהגו בעיר בענין המסים אין רוב בני העיר יכולין לשנות וגם הר' מ"ץ ח"א סימן מ"ו הביא דברי הראנ"ח ז"ל בסתם וכן הר' דבר משה סימן מ"ז העלה כמ"ד דאין כח ביד הרוב של בני העיר לשנות המנהג וכן הסכים הרב עדות ביהוסף ח"ב סימן מ"ח:

איברא דכל הפו' הנז' זולתי מהרב פ"מ והעדות ביהוסף ז"ל ליכא ראיה מדבריהם שאם היה המנהג שלא כד"ת ובאו לסותרו ולהעמידו על הדין שלא יהיה כח ביד בני העיר לשנות המנהג די"ל דבכה"ג כולהו מודו דיכולין הרו' לשנות המנהג ולהחזיר הדבר לדין תורה וכן ראיתי להר' בעל תשובות עין משפט סי' א' והר' חק"ל ח"מ סי' קט"ו שחלקו כן. ובנה מיסוד זה כמה ראיות וכמה פוסקים לנדון דידיה דיכולין הרוב לשנות המנהג עש"ב. אמנם כד מעיינינן שפיר יש להרוס בנין זה של הרב חק"ל בנקל דמה דאמרי' דבמסים דהמנהג הוא העקר ואם הוא שלא כדין יכולין לשנותו ולסותרו רוב בני העיר היינו היכא דמן הדין פטור האי גברא או האי קרקע וכיוצא והוקבע המנהג ונתפשט לחייבו בזה הוא דשייך למימר כיון דהמנהג שלא כדין דהא מדינא פטור ונתחייב מכח מנהג ובאו הרוב לבטלו לקיים ד"ת בזה הוא דאמרינן שיכולין הרוב לשנות ולחזור ולתקן כדין דהוו כמו שמתנין על קיום הדת שיש כח בידם לעשות זה ועליהם תבא ברכת טוב אבל בנ"ד ובנדון מהרא"ש והר' מ"מ והרב חק"ל וכל נדונות שהביאו הפוס' שדומים לנדונות אלו שמדינא חייב האי גברא על ממונו ונהגו שלא ליקח ממנו משום איזה סבה שיהיה לא מקרי מנהג זה שלא כדין כיון דזכה זה מכח מחילה וכיוצא וא"כ אדרבה כשבאים לשנותו ולחייבו במה שכבר זכה בו הוו כמתנין על הגזל דלגבי האי גברא הוי מנהג כדין וסתירתו הויא שלא כדין ועל פי חלוק זה הרואה יראה שרוב דברי הר' חק"ל יהיו נדחין ואם כן לפי כל האמור יוצא דאין ביד בני העיר לשנות המנהג הזה שהיו נוהגי' שלא ליקח מהבחורים עריכה:

ומה גם לפי מ"ש הרב משא מלך בשם הא"ז שראה כמה קהלות שאין נוטלים מס מן היתומים עד שיגדלו וינשאו וזה דין תורה עכ"ל א"כ מנהג זה ראוי והגון הוא ואין לבטלו:

אך אמנם תמיהא לי מלתא דהא"ז טוב' דבשלמא יתומים קטנים עד שיגדלו שפיר הוי דין תורה דהקטן פטור מכל מצות ואינו בר עונשים ואינו בר חיובא וגם המושל דעתו שלא ליקח מהקטנים אבל אם הגדילו ונתחייבו בכל מצות התורה ונשאו ונתנו והרויחו ונעשו עשירים למה יהיו פטורים עד שינשאו מדין תורה וקשה דאטו באשה תליא מלתא והא כל חיובא רמי על ממונו של אדם וכמבואר בהרשב"א ובכל הפוס' ואה"נ דלהאי טעמא היה מן הראוי לחייב אפילו ית"ק אלא כיון דאפילו מצדקה פטור וגם אין בדעת המושל ליקח מאת הקטנים מש"ה פטור הקטן מהעריכה אבל אם הגדילו ונעשו בכלל עונשים מהיכא תיתי שאינם מחוייבים עד שינשאו והיכן כתו' פטורים זה בתורה אשר ע"כ מוכרחים אנו לומר שלא נעשה להא"ז ח"ו טועה ומדבר מבלי טעם דמ"ש וזה דין תורה לא קאי עמ"ש וינשאו אלא קאי אמ"ש עד שיגדלו אבל מה שסיים וינשאו אינו אלא מנהגא וזהו שסיים שראה כמה קהלות ר"ל שנהגו כן א"נ י"ל דמ"ש וזהו דין תורה ר"ל מאחר שכבר נהגו כן במנהג הנכון הזה נעשה. דין תורה דבמסים לא המדרש הוא העקר אלא המנהג ואחר שנתפשט והוקבע המנהג נעשה דין תורה זהו הנראה לכאו' בנ"ד שאין יכולים בני העיר לשנות מנהג ולאפסודינהו להבחורים:

האמנם ראיתי להמרדכי ז"ל בפ"ק דב"ב :

שכת' בשם מהר"ם ז"ל והביאו מור"ם ז"ל בסי' קס"ג שכת' שחייב לשלם על ממון אחרים שבידו ואף אם עכשיו נהגו מאליהן שלא ליקח מס ממה שיש בידו משל אחרים יכולים עתה מקצתם למחות ולו' עד כה סבלנו מכאן ואילך לא נסבול ע"כ וכבר הביא תשובה זו בספר הבהיר אבקת רוכל ולמד ממנה לנדון שלו ולא הביא שום חולק עליו ש"מ דס"ל כוותיה ולא כהחולקים עליו וא"כ בנ"ד מה"ט דמהר"ם באין לבטל המנהג באו' עד כה סבלנו יכולין לבטלו במכ"ש מההיא דמהר"ם שכת' שאפי' קצתם יכולים למחות ולו' עד כה סבלנו כ"ש אם כל בני העיר השייכין במס מוחין וכיון דאנן בתריה דמרן גרירנן לא אכפת לן מהחולקים על מהר"ם ז"ל אבל עכ"פ צריכין אנו להבין דאיך יכולין לסתור המנהג ולחייב לאלו שכבר זכו עפ"י המנהג שלא ליקח מהם איך עתה חוזרים ומפסידים אותם מאחר שכבר זכו והוו כמתני' על הגזל וכמ"ש הרשב"א ואף דהרשב"א מיירי בהיכא דפטור מדינא הה"נ היכא דפטור מכח מנהג דבמנהג במסים הלכה הוא ומה יענה מהר"ם בזה וי"ל בפשיטות אליבא דמהר"ם ז"ל דס"ל דמעקרא כי נהוג אדעתא דהכי נהוג כל זמן שהם יכולין לסבול וסתמו כפי' וא"כ אינו ענין לההיא דהרשב"א דהתם מדינא פטור.

וראיתי להר' כנה"ג בסי' קס"ג אות נ"ד וז"ל על דברי מהר"ם ז"ל הללו לכאורה שהמרדכי חולק על מהרש"ך ושמא לא כת' המרדכי אלא לפי דעתו שמן הדין חייב לפרוע מס אבל מהרש"ך מדבר בדבר שיש בו מחלוקת ונהוג כדברי הפוטר אין בידם לשנות המנהג והנדון דס"ל למהרש"ך כמ"ש מהרשד"ם דלא כת' מהר"ם אלא במה שנהגו מרצונם מאליהן אך מה שנהגו מזמן רב מטעם גזרת המלך אינם יכולין למחות בו או כמ"ש מהראנ"ח ומ"ץ דמהר"ם לא איירי במנהג פשוט ומוסכם אלא במנהג בעלמא שנהגו מאליהן בלתי שום קביעות וכו' אבל במנהג שהסכימו בו מתחלה אינם יכולין למחות עכ"ל:

והנה לשני התי' הראשונים הנאמרים עולה בנ"ד שיכולין לשנות המנהג דהא בנ"ד מן הדין חייבים הבחורים לפרוע מס אליבא דכ"ע אלא מחמת מנהג פטורים וגם לא נהגו לפטרם מטעם גזרת מלך:

אמנם התי' הג' של מהראנ"ח עומד לנגדנו דהכא בנ"ד מאן נימא לן שנהגו מאליהן ולא הוקבע המנהג בהסכמה וכיון שאין אנו יודעי' אם מאליהם נהגו או הוקבע בהסכמה הרי כב כתבו הרשב"א והריטב"א בתשו' שכל מנהג שהוא פשוט תולין שכך הסכימו הראשונים וכמ"ש בתשו' מהרח"א הביאו החק"ל בסי' תט"ו ע"ש י"ל עפ"י מ"ש הר' בתי כהונה בח"א סי' כ"א דק"א ודק"ב וז"ל ואחשבה לדעת שלא לסמוך על מנהג הקדום שכתבו ז"ל אף שבעניני המסים המנהג עקר מ"מ בכה"ג שהוא בשב ואל תעשה שנהגו שלא ליקח לא תקיף חיליה ולפ"ז יש לנו לו' דמאי דמשמע בסי' ק"א דלא חייש לכח המנהג וכו' דס"ל שדוק' מנהג בקום עשה אלים דסתמא אמרינן דהסכימו עליו בתחלה בפי' ובכה"ג הם דברי הרמב"ן והרשב"א שהם בקום עשה אבל אם המנהג בשב ואל תעשה רגילות הוא להיות מתפשט מאליו לאט לאט א"נ י"ל שלא אמרה הר' אלא במנהג רשות שלא מן ההכרח לעשותו אבל כשהמנהג ראוי ויש לו על מה לסמוך שיהיה מצד חיוב מן הדין במנהג כזה תקיף חיליה וכו' עכ"ל וא"כ גם בנ"ד הוא מנהג בשב ואל תעשה ולכ"ע חייב מצד הדין אלא שנהגו לפטרו לא אמרינן בכה"ג שמסתמא הוקבע והסכימו עליו כן מתחלה ועוד הרי כת' החק"ל דמלבד שאין זה מוסכם דבתשובות המיוחסות סי' כ"א ונ"ד נראה דסתרי אהדדי כמו שהקשה הב"י באה"ע סימן ק"ד ויש כאן חזרה עש"ב וכ"כ הר' בני אברהם דבמנהג שהוא גרוע ליכא מ"ד דמסתמא תולין שנעשה בהסכמה וה"נ בנ"ד דמנהג גרוע הוה שהיה רווחא להאי ופסידא להאי אף על גב די"ל דאפשר שכולם הסכימו על עצמם שלא ליקח עריכה מהבחורים כדי שיוכלו במהרה להנשא ואם כן הוי זה מנהג הגון ונכון שהיו מכוונים לדבר מצוה ועדיין יכולים לומר שמנהג כזה אמרינן ביה מסתמא הסכימו עליו כולם ולא מאליו הוקבע ובפרט למ"ש מהרח"ש ח"ב סי' י"ט שהביא משם תשו' אביגדור דבענייני המסים מסתמא הם ע"י קבוץ בני העיר ותנאים שמתנין ביניה' וע"ק אמהראנ"ח גופיה שכת' שנהגו מאליהן וכו' דמאי פסקא שנהגו מאליהן אימא דתלינן מסתמא שכן הוקבע והוסכם מימי קדם ומוכרחים אנו לו' דמהר"ם איירי במקום שנודע לו בברור שהיה מנהג בעלמא מבלי שום הסכמה בתחלה בפי' דבכה"ג לאו אלים חיליה דהאי מנהגא וא"כ מה שהקשה החק"ל דאם איתא להאי חלוקא איך חלקו מהראנ"ח והמ"ץ להאי חלוקא אי כל מנהג תלינן שכך הסכימו הראשונים איך יתכן לחלק בכך ע"ש דהא ל"ק כלל דמהר"ם איירי במקו' שברור שהוקבע מאליו ולא מסתמא אבל אה"נ דמסתמא דחזינן מנהג קדום ולא ידעינן ביה אי הוקבע בהסכמה או הוקבע מאליו אפילו מהר"ם מודה דתלינן שהסכימו עליו מתחילה לדעת ל מהראנ"ח ומ"ץ:

אמנם כבר ראיתי להחק"ל ז"ל שכת' וז"ל דלא כת' מהראנ"ח לדעת מהר"ם דמודה במנהג פשוט ומוסכם דאינם יכולין לשנותו אלא משום שמהר"ם איירי ביחידים שבאו למחו' וכמ"ש שיכולים קצת למחות ולשנות המנהג ועל זה בא הראנ"ח לחלק אבל אה"נ אם הרו' או כל בני העיר באים למחות ולשנות המנהג אף שהוא קבוע ומוסכם יכולים לשנותו ולתקן מחדש ועוד דלא כת' מהראנ"ח דאם הוא מוסכם ופשוט שאינו יכול לשנותו אלא לראיה לנדון שלו שלא היה הדין פשוט שישלמו כיון שנחלקו הראשונים בדבר אבל אה"נ דלמהר"ם כיון דפשיטא ליה דחייב במס בממון שאינו שלו אה"נ שגם במנהג מוסכם וקבוע ביד בני העיר לשנותו ולסותרו ולחזור על הדין עכ"ל עש"ב ועם שדבריו דחוקים וכ. וכדכתי' לעיל מ"מ לא יהא אלא ספק אם יודה מהראנ"ח ומ"ץ והעדות ביהוסף בזה וכיון דחזינן לכמה פיסקים מפורסמי' שהבינו בדעת מהר"ם דאף במנהג שהוקבע בהסכמה יכולים לו' עד כה סבלנו וכמו שהביאם הרב פני אהרן ח"מ סי' י"ח והחק"ל ע"ש בכה"ג אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי דכיון דכולהו פוס' שהביא החק"ל כתבו בפי' מהר"ם איירי אפי' במנהג קבוע ומוסכם ומהראנ"ח ודעמיה ספק אם יודו לזה אם לאו בתר הודאי אזלינן ומכ"ש דלפי הכלל שבידנו דאפושי פלוגתא לא מפשינן דמסתמא יש לנו לו' דמודים מהראנ"ח ודעמיה לשאר הפוס' הנז' אמנם לא נשאר לנגדנו כי אם תשו' פני משה שהבאנו לעיל שנדון שלו היה שראובן היה חייב מן הדין אלא שנהגו לפטרו וסיים וכת' אף שבמונח שמאליו נקבע לאט לאט עד שנקבע בקבע זה כמה שנים אין יכולים בני העיר לשנותו שלא בהסכמת ראובן שצווח ככרוכיא מנהגן של ישראל תורה היא ולמה תלקה עליו מדה"ד והביא ראיה מדברי הש"ג שהביא תשו 'מהר"ם על ראובן הפורש מהצבור וכו' ומתשו' זו הוכיח בעל שה"ג דמעולם אין הצבור יכולים לכוף היכא דאיכא מנהג קדום לסתור מנהגם נגד היחיד המוחה להפסיד עכ"ל הרי דס"ל דאף במנהג שהוקבע מאליו מבלי הסכמה אם הוא מנהג קדום אין יכולים לסתרו ולחייב היחיד אף שבסתירת המנהג חוזרין לדין כנ"ד וכן הסכים עמו הרב עדות ביהוסף:

והנה לכאורה יש לתמוה עליו איך לא הרגיש מתשובת מהר"ם שהבאנו שכת' להדייא שאם נהגו מאליהם יכולים לו' עד כה סבלנו ואם ס"ל דמהר"ם כאן איירי במנהג שאינו קדום הא לא אפשר דהא כבר כת' הר' תה"ד בסימן שמ"ב שכל שנהגו באיזה מנהג פעמים שלש מנהג פשו' וקבוע מקרי וכ"ח בלא"ה תיקשי ממהר"ם דידיה אדידיה דבשלמא להראנ"ח ודעמיה ל"ק די"ל דס"ל דההיא דמהר"ם שהביא הש"ג איירי במנהג פשו' ומוסכם וההיא דמהר"ם שכת' דיכולים לשנות המנהג ולומר עד כה סבלנו איירי דנהגו מאליהן בלתי הסכמה אבל לדידיה דהרב פני משה דס"ל דאפי' בהוקבע מאליו בלתי הסכמה אינם יכולים לחזור ולשנותו א"כ קשה מדברי מהר"ם דידיה אדידיה וכן לשאר. הפוסקים דס"ל לדעת מהר"ם דאפי' במנהג שהוא נקבע בהסכמה יכולין לחזור ולסותרו ולומר עד כה סבלנו קשה א"כ דברי מהר"ם סתרן אהדדי וליכא למימר דס"ל להר' פני משה דההיא דהר"ם דאמר דיכולים לומר עד כה סבלנו איירי במנהג שאינו פשוט ויש בו שנוי ותמורה מזמן לזמן דהא ליתא חדא דהי"ל להר' פני משה להביא דברי מהר"ם הללו ולפרשם בכה"ג על צד הדוחק דפשטיה דמהר"ם במ"ש ונהגו מאליהן לאפוקי שלא הוקבע בהסכמה אבל עכ"פ מנהג הוא מבלי שנוי ותמורה ועוד דא"כ זה לא מקרי מעקרא מנהג ואיך הפוסקים הראנ"ח ודעמיה וכל הפוס' ז"ל הביאו ראיה מדברי מהר"ם דיכולין לסתור המנהג ולומר עד כה סבלנו הא מעקרא לא מקרי מנהג כלל כיון דיש בו שנוי ותמורה אשר ע"כ מוכרחים אנו לומר דלא שלטה עינו בההיא תשו' דמהר"ם דאם היה רוא' אותה היה נרגש ממנה או מיישב אות' עם ההיא דמהר"ם שהביא הוא או היה אומר דסמי הא דמהר"ם שכת' דיכולים לומר עד כה סבלנו מקמיה ההיא דמהר"ם שהביא הוא משום דההיא דהביא הוא לאוקמי ממונא ביד המוחזק לא כן ההיא דמהר"ם הוא להוציא ממון מיד המוחזק וכן ראיתי לכמה פוסקים שהבינו דההיא דמהר"ם שכתב שיכולים לומר עד כה סבלנו פליגא אההיא דהר"ם שהביא בשה"ג וא"כ בודאי המוחזק יוכל לו' קי"ל כההיא דהד"ם אמנם אנן לדידן דבתריה דמרן גרירנן בין לאוקמי ממונא בין להוציא ממונא ומרן לא הביא כי אם תשו' מהר"ם ז"ל שכתב דיכולים לומר עד כה סבלנו וכו' ולא הביא ההיא דהר"ם שהביא הש"ג דפליגא עלה ש"מ דס"ל כההיא שיכולין לחזור ולשנות המנהג ולומר עד כה סבלנו וא"כ אין המוחזק יוכל קי"ל כהר' פני משה נגד הוראת ודעת מרן ז"ל:

.

שוב האיר ה' את עיני וראיתי תשובה אחת למהר"ם ן' חביב בכתיבת ידו וחתימתו ונדון שלו דומה ממש לנ"ד והעלה דיכולין לסתור המנהג ולתקן מחדש וז"ל שאלה בעיר בודון מלפנים היו תושביה עשירי' ובינוני' ולא היו לוקחי' מהבינוני' שאין להם קרן מעצמן אף שהיו עושים משא ומתן כיון שהקרן אינו שלהם אבל עתה הדור הזה האחרון נתמוטטו בעוה"ר העשירים ועתה צועקי' העשירים ואומרים כי אינם יכולין לסבול הם לבדם עול המסי' ורוצים לחדש הסכמה ותקנה שגם העניים הנושאים ונותנים בממון הגוים דיפרעו כל א' כפי מה שמרויח והעניים אינם רוצים לקבל הסכמה זו והשיב דיכולין לחדש ולתקן מחדש על העניים ולמד נדון דידיה מההיא דמהר"ם שהבאנו שכתב דיכולין בני העיר לומר עד כה סבלנו:

ועוד הביא ראיה לנ"ד מההיא פלוגתא שהביאו הפוס' אם יכולים הרוב לכוף למיעוט במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי וסיים וכת' שדעת מרן הקדוש בב' מקומות דאזיל כמ"ד דיכולין הרוב לכוף למיעוט אפילו במדי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי וגם פשט המנהג להורות כדעת האומרים דיכולים הרוב לכוף למיעוט אף במדי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי באופן דהדבר ברור לע"ד להורות כדעת האומרים דהרוב כופין וכו' להלכה ולמעשה וא"כ יכולים בני בודון הזט"ה שהם הממונים עם עצת האב"ד שלהם בהסכמת רוב הקהל לחדש תקנה ע"כ בני העיר שיפרעו עמהם כולם לפי משאם ומתנם אף שאין להם קרן מעצמם עכ"ל הא קמן תנא דמסייע לן שלא חשש להוראת הרב פני משה ודעמיה והוציא ממון נגד הני רבנן ולא להו ואתמהא דאטו הר' פני משה והעדות ביהוסף קטלי קני באגמא נינהו שאין המוחזק יוכל לומר קי"ל כוותיהו אלא ע"כ משום דס"ל דהכי רעת מרן כסברת מהר"ם דס"ל דיכולין לומר עד כה סבלנו וגם ס"ל למרן כדעת מ"ד דהרוב כופין למיעוט וכו' והרב ז"ל מגדולי ירוש' תובב"א דנמשכין אחר הוראת מרן ולהכי לא חש להו להני רבנן ונדון דידן עדיף מנ"ד דהא מיהא בנ"ד חדשו הסכמה על הבחורים העשירים והוא ז"ל חייב אפילו לעניים:

האמנם הגם דהוא תנא דמסייעא לן וכדאי לו' עליו הלכתא כבתראי מ"מ דבריו תמוהים מאד במה שהביא ראיה שניה לנ"ד מהא דס"ל למרן בדעת מ"ד דהרוב כופין למיעוט אף במדי דאיכא פסידא להאי דהא מבואר בתשובת מהר"א ששון ז"ל סי' ס"ט שכל מ"ש הגאוני' דהרו' כופין למיעוט הוא דוקא היכא דליכא מנהג בהפך אבל אם יש מנהג אין יכולים לסתור המנהג ולתקן דבר דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי והסכימו עמי כמה פוסקים בהאי חלוקא ואם כן קשה כיון דנדון של מהר"ם ן' חביב שהיה מנהג דור אחר דור וקמו דור האחרון לבטלו אפי' מאן דאית ליה דהרוב כופים למיעוט אפי' במלתא דאיכא פסידא להאי מודה דהיכא דאיכא מנהג אין הרוב יכולים לכוף את המיעוט ואיך קא יליף לה מהר"ם בן חביב לבטל את המנהג ממאי דס"ל למרן כ. כדעת האומרים דהרו' יכולים לכוף למיעוט וכו' דההיא בדליכא מנהג ונלע"ד ליישב זה הוא על פי מה שראיתי להר' פני משה ח"ב בסי' צ"ה שהביא תשו' מהרא"ש הנז' ומקשי בה מרישיה לסיפיה ולא הונח לו אלא במה שפי' דבריו מהר"ם גאלאנטי ז"ל דהיכא דהוי מנהג פשוט בכל העולם לא במקו' א' ולא בב' מקומות כי אם על הרו' בכל גלילות ישראל וכו' מנהג כזה רב חיליה ואם במקום אחד באים לשנות המנהג הקדום שנתפשט בכל ישראל לאו כ"כ לשנותו אבל במנהג שאינו פשוט בכל גלילות ישראל אלא במנהג שנהגו עיר אחת ורוב בני העיר רוצים לשנותו יכולין לשנותו וכו' עכ"ל והנה מ"ש במנהג שנהגו עיר א' ע"כ לאו דוקא דה"ה אפילו בב' או ג' עיירות כיון דהם מעוט לגבי רוב גלילות ישראל שנוהגין בהפך לא אלים חיליה דהאי מנהג. ויכולים הרו' לבטלו אליבא דמ"ד דהרוב כופין למיעוט וכו' שהרג כת' מהר"ם גאלאנטי כי אם ברוב גלילות ישראל מזה מוכח דדוקא ברו' גלילות הונהג כן אז הוא דאמרינן דאלים חיליה אבל אם במיעוט גלילות ישראל יכולים לשנותו וא"כ ע"כ דמ"ש אח"ך בעיר א' לאו דוקא דה"ה ב' ג' או ד' כל עוד שהם מיעוט לגבי הרוב לא אלים כח מנהגם ודיוקא דרישא עקר בכל התלמוד וגם בלישנ' דהפוס' וכדכת' הכנה"ג ז"ל וא"כ י"ל דס"ל למהר"ם בן חביב ז"ל דהכא שנהגו שלא ליקח ממי שאין להם קרן ומרויחים בממון אחרים אינו פשוט מנהג זה ברוב גלילות ישראל אלא מיעוט דרו' גלילות ישראל לוקחים מסים ממי שמרויח בין שיהיה מקרן שלו בין שיהיה מקרן ממון של אחרים וההיא דמהר"א ששון מתרגם לה במנהג פשוט ברוב גלילות ישר' שאז אינו יכול לסותרו וכפי זה הרווחנו גם בנ"ד שנהגו שלא ליקח מס מהבחורים אין זה מנהג פשוט ברוב גלילות ישראל ואדרבה רוב גלילות ישראל נוהגין בהפך ליקח מהבחורים אפי' יתומים כמו קושטא ואזמיר שלוניקי וסביבותם וירוש' וסביבותיה כמ"ש החק"ל בסי' קי"ג וקי"ד וכן העיד לי איש ירוש' הר' מהר"ר שלמה כהן נר"ו בעברו דרך אר"ץ שבירוש' נוהגים ליקח אפי' מיתומים קטנים ומכ"ש מבן י"ג ואילך ומיעוט מן המעוט מקומות שאין לוקחים מהבחורים ואף שהרב משא מלך שכת' בשם הא"ז דראה הרבה קהילות שלא היו לוקחים מס מהבחורי' עד שישאו אפ"ה לגבי שאר העיירות מיעוט הוו או יתכן שבזמנו כן היה האמנם אכתי דברי מהר"ם ן' חביב לא נתיישבו שפיר אצלי דהרואה יראה בדברי הר' פ"מ שחלוק זה שחלק מהר"ם גאלאנטי הוא דוקא לגבי נכרים הבאים מחוץ ואינם מבני העיר אבל אם נמשך נזק לבני העיר מתקון הלז דברי מהרא"ש מוכיחין מתוכם שיותר תופס הצד דכגון דא פסידא להאי מקרי ולאו כ"כ לבני העיר לתקן תקון דלימטי פסידא להאי וכו' עש"ב ומ"מ י"ל דלא חש להא מהר"ם ן' חביב ז"ל דאינהו מהרא"ש ודעמיה חששו משום סבר' הפוס' דס"ל דאין הרו' כופין למיעוט וכו' אבל לדידן דתפסינן כדעת מרן ז"ל דלא ס"ל הכי אלא כמ"ד דיכולין לכוף למיעוט וכו' ויכולין לסתור המנהג ולהפסידו כיון דאינו מנהג פשוט בכל יש' וכדחלק מהר"ם גאלאנטי ז"ל ועי"ל דהכי סיים מהר"ם ן' חביב דהכי פשטה הוראה בישראל שהמנהג פשט להורות כדעת מ"ר דהרוב כופין וכו' וס"ל דהכי פשט המנהג להורות כן אף במקום. דאיכא מנהג להפך דלא כמהרא"ש ז"ל ומכ"ש דמעקרא ליכא קושיא ממהרא"ש דהא כמה וכמה איכא פוסקי' ורבים הם על אלו מהרא"ש ודעמיה וס"ל דאפילו במקו' מנהג יכולי' הרוב לכוף את המיעוט אף היכא דאיכ' פסידא למיעוט וכ"ת איך לא חש להו מהר"ם ן' חביב דאכתי המוחזק יוכל לו' קי"ל כוותייהו להא י"ל או דס"ל דהרבים. מוחזקים אפילו בזמן הזה כדעת כמה פוסקים וכמו שאבאר לקמן או משום דס"ל שכך פשטה הוראה להורות דהרו' יכול לכוף המיעוט אפי' במקום מנהג דלא כהרא"ש האמנם עדיין קשה על זה דאיהו גופיה מהר"ם ן' חביב בפסק הסמוך לזה העלה שאינם יכולים לבטל המנהג הקדום אם יש מוחה בדבר הפך מ"ש לעיל דבשלמא עפ"י תי' הא' שכתבתי א"ש די"ל דבההיא שפסק שאין יכולין לבטל את המנהג איירי במנהג פשוט ברוב גלילות ישראל כההיא דהרא"ש ז"ל:

עוד למדתי תי' אחר מתורתו של מהר"ם בן חביב עצמו שישב דברי הרא"ש וז"ל אבל בסוף דבריו חדש לנו דכיון דנתפשט המנהג לפרוע במקום הדירה ע"כ הנכסים שיש לו בקבע במקום אחר דינא הוא שלא יפרע במקום העסק אם כן המנהג שנהגו אותה העיר שנשאל הר' שלא יפרעו נכסי האורחים הוא מנהג מיוסד עפ"י הדין וכיון . דהאורחין זכו באותו מנהג שהוא על פי הדין והחזיקו להסתחר באותה העיר בלי שום מס הרי הוא כבני העיר ויכולין המיעוט נגד הרבים שלא יסתרו מנהג הקדום שזכו בו עפ"י הדין זהו נראה לי בכוונת מהרא"ש ז"ל נמצא דעיקר החלוק אליבא דמהר"ם ן' חביב אליבא דמהרא"ש בין אם המנהג מיוסד עפ"י הדין או הפך הדין וא"כ בנדון דידיה שכתב שיכולים לבטל המנהג וליקח מהעניים שמרויחים מקרן שאינו שלהם הוא משום דמנהג זה אינו מיוסד עפ"י הדין דכפי הדין הכל חייבים ליתן מס כל אחד לפי ערכו מש"ה יכולין לסותרו מטעם שכתב מהר"ם ז"ל דיכולין לומר עד פה סבלנו וא"כ מוכרח לומר דמה שפסק בתשובה אחרת דאינם יכולין לסתור את מנהג הקדום ויכול היחיד למחות ולעכב הוא בכה"ג דנדון מהר"א ששון דאיירי בנתייסד עפ"י הדין ואם כן בנ"ד דמנהג זה שלא ליקח מהבחורים מס אינו על פי הדין דכפי הדין הכל חייבים מה לי בחור מה לי נשוי אלא שנהגו למחול להם יכולין לסתור מנהג. זה ולו' עד כה סבלנו ואת"ל דעדיין מדי ספק לא נפקא דיש כמה פוסקים דס"ל דאפילו אם המנהג נתייסד שלא עפ"י הדין אין יכולין לסותרו וכמו שהביאם החק"ל בסי' קט"ו ע"ש ואכתי הבחורים מוחזקין ויכולין לו' קי"ל כוותייהו הנה לזה י"ל עפ"י שנים עדים הרב דברי אמת בתשו' סי' י"א והרב חק"ל שכתבו בשם הרשב"א שס"ל שיש כח בבני העיר לשנות מנהגם והביאה הב"י בסי' קס"ג וכיון שמרן הביאה מבלי שום חולק ש"מ דהכי ס"ל וכיון שכן לא אפכת מכת החולקים דאנן בתריה דמרן גרירנן ואעפ"י שיש לדחות לע"ד ראיה זו דאפשר דהרשב"א לא איירי בענין מסים ובדאיכא פסידא להאי אלא איזה מנהג נהגו שאין היחיד יכול לברור דרך לעצמו אבל רובם יכולים לחזור מכל מקום על פי שנים עדים. הנזכ' יקום דבר:

ועוד דהרי כתב בתשו' פני אהרן סי' כ' וז"ל דע"כ לא אמר הרב פני משה אפי' יחיד מוחה אפי' מעמידין דבריהם על דין תור' לאו כ"כ וכו' לשנות וכו' י"ל דשאני התם שהוא מנהג פשוט בכל גלילות יש' או לפחות ברוב הגלילות בזה הוא דאלים מנהגא לא כן במנהג שבמקום אחד או ב' דלא אלים כוחו כ"כ עכ"ל ואם כן לפי דבריו יוצא גם בנדון דידן מודה הרב פני משה משום דמנהג זה שלא ליקח מהבחורים הוא במעט גלילות אבל ברוב גלילות ישראל המנהג הוא להפך שלוקחים אדרבה מהם וכיון דמנהג זה שלא ליקח לא אלים כוחו יכולין לסותרו ולומר עד כה סבלנו ואע"ג שכתב הרב אח"כ משם הרב כנה"ג שמצא בכ"י שאפי' מנהג כזה אין יכולין לשנותו אע"ג דהוו רובא דמלתא דאיכא פסידא להאי אין בידם להתנות אם לא מדעת כולם והוצרך לתרץ מה שתי' לדידן דבתר מרן גרירנן דס"ל דיכולים הרוב לכוף למיעוט אף בדאיכא פסידא למיעוט וכמש"ל בשם מהר"ם ן' חביב מעיקרא קושיא ליתא ולא צריכין לשנוייא דידיה גם מטעם אחר יש לבטל המנהג הזה משום דכל עקר מנהג זה הוא משו' שיוכל הבחור לישא אשה במהרה וכיון דחזינן עתה שנתבטל מנהג שלא ליקח מהבחור שנה ראשונה לנשואיו אלא תכף לוקחים וא"כ מכח זה אדרבה תקלה יצא ממנהג זה שלא ליקח משום דהשתא חזינא דמתעצלים ומתעכבים יותר שלא לישא אשה כדי שלא יתנו מס עם הצבור וא"כ אדרבה קלקלתו תקנתו שתקנו שלא ליקח הא ודאי אדעתא דהכי לא נהוג ובודאי שיכולים לסותרו ועוד דכיון שנהגו שלא ליקח מהבחורים עד אחר שנה לנישואם ומנהג זה כבר נתבטל אם כן גם המנהג ש שלא ליקח מאת הבחורים יכולים לבטלו והוי כעין נדר שהותר מקצתו בטל כולו וכעין זה חילק החק"ל בנדון דידיה ע"ש:

:

ועוד נ"ל מטעם אחר שיכולים לסותרו אף שהיה קדום ומוסכם ממ"ש עוד הרב פני אהרן וז"ל דאפי' כפי מ"ש מהראנ"ח והרב פני משה י"ל דשאני התם וכו' ומה גם למה שטענו שנתרבו עכשיו ההטלות כפל כפלים מעת שעשו ההסכמה דמטעם זה יש לבטל ההסכמה וכמ"ש מהרח"ש בת"ח ח"ג דקמ"ו ע"ב לבטל כת' פטור המס שנתנו הקהלות להר"מ ואחד מהטעמי' הוא דאומדנא דמוכח דכל אותם שחתמו בהסכמה לא עלה על לבם שתבא העיר בירידה כזו שבאותו זמן היה רב טוב לבית ישראל והפרעניות קלות ועתה ירדו פלאים והמשא כבד הולך וסוער וירדו לשערים באופן דאלו אסיקו אדעתייהו שתבא העיר לידי מדה זאת לא היו מוותרים ואדעתא. דהכי לא הסכימו וכבר כתב הרשב"א והרשד"ם דאזלינן בתר אומדנא אפי' במקום שבועה וחרם ע"ש. ולמד ממנה הרב לנ"ד דאדעתא דהכי לא הנהיגו ולא הסכימו ע"ש וגם הביא שם פסק אחד. משם מהר"ם מבורך שהוא ג"כ הסכים מטעם זה שרבו ההטלות וכו' יכולין לבטל המנהג והרב פני אהרן שם נראה בעיניו טעם זה יותר מכל הטעמים שהביא בנ"ד עש"ב:

ואם כן ותצא דינא גם בנ"ד דיש טעם שרבו ההטלות במאד מאד כ"ע מודו דאדעתא דהכי לא הנהיגו ויכולין לסותרו:

עוד יש טעם אחר דיכולים לסתור המנהג הזה והוא ממ"ש ה' פני אהרן שם והחק"ל וז"ל זאת ועוד דמי זה אמר דרבים הם המוציאין מהיחידים אלו שמוחים כדי שתאמר דעליהם להביא ראיה והמוחין אלו יהיו נתבעים ואימא אפכא וכו' אמור מעתה כשבאים לגבות המס וכו' אומרים הבנונים אין לנו ליתן כי אם כו"ך וכו' מה תאמרו שיש לכם מנהג שלא יתקנו וכו' מנהג זה מבוטל דקי"ל כהרשד"ם ומהר"ם אלשיך דהרוב יכולים לבטלו ובכה"ג הרבים מוחזקים דלא אמרו קצת רבוותא דהיחיד מוחזק אלא היכא שהגבאי או טובי העיר תובעים מהיחיד והוא אומר קי"ל וא"כ בנ"ד שכל א' ואחד אינו רוצה ליתן וכו' עש"ב וכת' עליו הר' חק"ל דדבריו נכונים וסיים וכתב בדף קע"ה ע"ב ואי מצד המנהג אתה בא להחשיב להגבירים מוחזקין מלבד שהמנהג בספק קאי אי מצו בני העיר לשנותו מה גם דהמנהג לא משוי ליה מוחזק דכי הוא מוחזק בממונו ה"ט דקי"ל בפ"ק דחולין דאזלינן בתר החזקה וחזקת ממון עדיף מרובא כידוע וזה לא שייך כשבא לזכות מכח המנהג ועל הכל דאי לכת הגבירים מסייע המנהג לבנוניים מסייע כח דין תורה שידוע מדין תורה שהגבירים חייבים ע"כ ממונם ולא אתי ספק מנהג בני העיר דקיל טפי ודחי ודאי ש' תורה דאפי' ספק תורה לא דחינן מקמיה ודאי דרבנן עכ"ל וה"נ בנ"ד מי יימר דהבחורים מוחזקים ולא שאר רוב המעריכים ואדרבה בכה"ג כ"ע מודו דהרבים מוחזקים:

עוד כתב הרב בחק"ל ז"ל גם מטעם אחר נ"ל לחייב בנ"ד בשכבר ידוע דבכל ספק ומחלוקת פוסקים בתקנה יד בעל התקנה על התחתונה אף שהוא מוחזק דמספק אוקמא אד"ת כמ"ש הרא"ש וכן ראיתי בתשובה למרן בס' אבקת רוכל סי' קי"ח שכתב כדברי הרא"ש דבכל ספק בתקנה ידו על התחתונה ע"ש שהאריך וכת' דאפי' בדברי הרא"ש איכא מחלוקת בדבריו דאיכא מאן דס"ל בדעת הרא"ש דמוציאין מיד המוחזק ואיכא מאן דס"ל דאין מוציאין מיד המוחזק מ"מ בתקנת בני העיר ומנהגם דלא אלים כ"ע מודו דיד בעל המנהג על התחתונה ומוציאין מידו והביא חלוק זה מהרב מטה אהרן ח"א סימן י"א ץ עש"ב:

וכן ראיתי להר' בעל מחנה אפרים בה' גביית חוב שכתב ג"כ להדיא חלוק זה עש"ב. הנה מכל זה מבואר ג"כ בנ"ד שלא זכו הבחורי' שלא ליתן מס כי אם מחמת מנהג ונחלקו הפוסקים אם יכולין לבטל המנהג יד בעל המנהג על התחתונ' ומוציאין מידו:

באופן דמלבד כל מ"ש לעיל גם הר' חק"ל תנא דמסייע לן דמכל הראיו' והטעמי' שכתב בנדון דידיה יש חיוב להבחורים בנדון דידן עש"ב ועם שיש לישא וליתן בדבריו מ"מ רוב ראיותיו הם אמת וצדק כי מה שהקשה על מהר"א ששון ומהראנ"ח ודעמייהו מדברי ר"ת והא"ח ומהר"ם ותשו' הרשב"א שנראים הפך דבריהם אחרי המחי' ליתא דאינהו לא איירו בכה"ג דנדון מהרא"ש ודעמיה הנז' זהו מה שנלע"ד להלכה ולמעשה שיכולין רוב המעריכים לסתור המנהג הקדום שבידם שלא ליקח מהבחורים עריכה יכולין עתה לסותרו ולו' עד כה סבלנו וכמ"ש מהר"ם ז"ל ואין ש מי שיחלוק בנ"ד:

פש גבן לברר אי גם האידנא חשיבי הרבים מוחזקים כי יש מחלוקת בזה כי הרב פני אהרן בסי' כ' כת' שרוב הפוסקים הגדולים ס"ל דאפי' בזמן הזה שאין מחולקים במסים אפילו הכי הרבים הוו מוחזקים ויכולים לו' קי"ל וכ"כ ג"כ בתשו' זרע אברהם ח"מ סי' כ"ז דמאן דס"ל דבזמן הזה אין הרבים מוחזקים סברא יחידאה היא עכ"ל ע"ש ואע"ג דמצינו הרבה פוסקים עס"ל הכי ואיך כת' ס' יחידאה מ"מ ס"ל להר' דאין דבריהם של אלו האומרים דאין הרבים מוחזקים בזמן הזה עומדים כנגד רוב המפורסמים שס"ל דאפי' בזמן הזה הוו הרבים מוחזקים ואין להקשות עליו כמ"ש דלהלכה ולמעשה דהרבים מוחזקים והוציא הממון מיד היחיד המוחזק נגד כל הני פוסקים דס"ל. דלא הוו הרבים מוחזקים די"ל לפי שכך ראה שפשט' הוראה בירוש' ונהוג לומר אפי' בזמן הזה דהרבים הם המוחזקים מש"ה לא חשש להני מיעוטא וכ"כ הר' בתי כהונה בפשי' דאפי' בזמן הזה הרבים הם המוחזקים וכן היה הן למעשה בעיר גדולה אזמיר ושאלוניקי שהם מקומות גדולים של חכמים ושל סופרים וכן העיד אחרון שבאחרונים הוא ניהו הרב הגדול חק"ל דרוב הפו' ס"ל דאפי' בזמן הזה אמרינן דהרבים מוחזקים וסיים וכתב דאף על גב. דאחרוני זמנינו הרב שביתת יום טוב ומהר"ח אזולאי ז"ל הסכימו עם הרב דבר משה שאין לדון בזמן הזה דין רבים מוחזקים אין לסמוך עלייהו לפי שהם נמשכו אחר הרב דבר משה ואי מהא לא ארייא דכבר תמהו על הרב דבר משה בזה דמאחר דמהרח"ש העלה בדעת כל הפוסקים כן ושכן. היו דנים גדולי הדור בימיו וכן תפסה בפשיטות הרב כרם שלמה איך הוא כתב להפך והקשה גם כן על מהרח"א האחרון שכתב דאין הרבי' מוחזקי' בזמן הזה מאחר שראו בספר בתי כהונה שכתב דפשטה הוראה דלא כהרב משא מלך אלא דגם בזמן הזה הרבים מוחזקים וכן בתשובת דברי אמת תפס עקר דגם בזמן הזה אמרינן הרבים הם המוחזקים וסיים החק"ל דכן נראה לי עקר דמי יעצור כח נגד הרבים דעבדי דינא לנפשייהו וכ"כ הרב פ"מ ח"ב סי' ק"י וגם כן דעת רובא דרובא מהפוס' ולמנקט כדעת הרח"א האחרון נגד רבו עכ"ל. וכיון שהעידו שכך פשטא ההוראה אין לחוש כלל לס' האומרים דאין הרבים מוחזקי' בזמן הזה ובשנה הזאת ש' פק"ד עבר עלינו שלוחא דרחמנא אחד מיקירי ושפירי ירוש' חו' מנ"ר הרב המו' כמהר"ר שלמה הכהן ז"ל ושאלתי את פיו מה מנהג ירושלם היום הזה והשיב לי שפשטה ההוראה בירוש' ובסביבותיה וברוב גלילות ישראל דהרבים מוחזקים אף בזמן הזה ומורים כן תמיד ולא חששו לס' הרב שמחת י"ט ומהרח"א ז"ל ומאחר שכן במקומנו פצ"י שלא נודע אם לא נהגו לו' דאף בזמן הזה הרבים מוחזקים מסתמא אנו נמשכין אחר רוב הפוס' ואחר רוב גלילות ישראל וכן כתב הרב בתי כהונה דאי מספקא מלתא עולם נידון אחד רובו וכן אני דן הלכה ולמעשה תמיד דאף בזמן הזה אמרינן הרבים הם המוחזקים וצור ישראל יצילנו מעול המסים ויקבץ נדחנו לארץ הצבי:

נאום אברהם בכמוהר"ר | יצחק ענתיבי זלה"ה ס"ט ב אאי י

תוכן העניינים

שות מר ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה