שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי
חשן משפט · שאלה ה
מי שקבל עליו קרוב או פסול חוץ לב"ד ונגמר הדין עפ"י הקרוב והפסול אם יוכל לחזור בו לפי שקבלו חוץ לב"ד א"ד כיון שנגמר הדין שוב . אינו יכול לחזור:
תשובה נראה דדבר זה שנוי במחלוקת שהר' בעל הגהות אשרי כתב בפ' ז"ב דכולה מתני' בקבל דאי חוץ לב"ד אפי' אחר גמ"ד חוזר לכ"ע וכ"כ רי"ו להדיא וכן מוכח לכאורה מדברי. הנ"י בפז"ב שכת' וז"ל וכתבו האחרונים דקבלה בב"ד וכו' ול"ד לההיא דנאמן עלי אבא וכו' ע"ש הרי דס"ל דמתני' איירי בקבל בב"ד כמ"ש הג"א אבל הא לא אפשר דהא כת' בפ' יש נוחלין וכן אם אמר נאמן עלי אבא וכו' אבל קודם גמ"ד יוכל לחזור שהרי לא קבלו בב"ד עכ"ל. הרי מבואר מלשונו אפכא דמתני' דנאמן עלי אבא דמפליג בגמ' בין לפני גמ"ד וכו' היינו בקבל חוץ לב"ד אכל בפני ב"ד אפי' קודם גמ"ד אינו יכול לחזור וא"כ ע"כ דמ"ש בפז"ב כיון דקבל בב"ד וכו' לאו למימרא דאם קבל חוץ לב"ד הדין משתנה אלא לו' דאפי' קבל בב"ד הדין שוה דלפני גמ"ד יוכל לחזור ולאחר גמ"ד אינו יכול לחזור וההיא דדורלי וכו' דקבלה בב"ד מהניא היינו לעשותו כגמ"ד דכיון דקבל בב"ד ונתרצה הלה חשיב כגמ"ד אפילו קודם שנשבע כיון דא"ל הב"ד השבע הוי גמ"ד וכמ"ש רי"ו בשם הרי"ף והביאו הב"י בסי' כ"ב ע"ש אבל חוץ לב"ד שא"ל דור לי וכו' וקבל דבריו לא הוי גמ"ד כיון דהם חוץ לב"ד אבל אם ישבע אז הוי גמ"ד אפי' חוץ לב"ד ואינו יכול לחזור נמצא לפ"ז דאדרבה מוכח מדברי הנ"י בפ' יש נוחלין דמתני' איירי בחוץ לב"ד ואפ"ה אחר גמ"ד אינו יכול לחזור בו הפך הג"א וכ"כ הש"ך משמו אמנם יש סתירה אחרת גלוייה בדברי הנ"י וכבר ראיתי להר' בני שמואל שהרגיש בה וכתב שכצ"ל שהרי קבל בב"ד וכת' שכן מצא בספרים ראשונים ע"ש ולכאורה קשה על הגהה זו דהא כתב הנ"י דלפני גמ"ד יוכל לחזור בו ומביא ראיה לזה שהרי לא קבל בב"ד הרי שמלת שהרי לעד שלא נוכל להגיה כן ואולי דס"ל דמלת שהרי לאו אדסמיך ליה קאי אלא אלפני פיו דה"ט דאם נגמר הדין בצא תן לו שלא יוכל לחזור משום שהרי קבל בב"ד ואתא לאשמעינן דאם קבל שלא בב"ד אפי' אחר גמ"ד יוכל לחזור בו וכס' הג"א נמצא דכולהו ס"ל דאם קבל חוץ לב"ד אפי' אחר גמ"ד יוכל לחזור בו:
אמנם ראיתי להכנה"ג בח"ב בסי' כ"ב שכתב בשם המאירי וז"ל ונחלקו קצת המפ' בקבלה זו וכו' וסיים וכת' שכ"ן מתשובה הרא"ש והטור ע"ש ולכאורה דברי הרב המאירי תמוהים דהכי איתא בהירוש' א"ל נאמן עלי אבא בפני ב' יוכל לחזור בו בפני ג' אינו יכול לחזור בו רבי יוחנן ור"ל אמרי אפי' נטל מזה יוכל לחזור שמואל אמר בשלא נטל מזה ונתן לזה אבל בנטל מזה אינו יכול לחזור בו עכ"ל הירוש' הרי אפילו לשמואל כל שלא נטל אף שכבר נגמר הדין יוכל לחזור בו:
ועוד הרי קי"ל כר"י ור"ל לגבי שמואל ולדידהו אפי' נטל יוכל לחזור בו כשקבל בפני ב' ולקושיא א' י"ל דס"ל להר' המאירי דגמ"ד דהכא הוא שהוציא הממון עפ"י הקרוב וכדכת' הרמב"ם וכמ"ש המאירי לדעת הרמב"ם דנקט והוציא ממון הוא מהירושלמי הנז' והנה הש"ך בסימן כ"ב הסכים לדינא כדברי הג"א והוכיח מהירושלמי הנז' כדבריו:
וא"כ יראה לכאורה דאם נגמר הדין ועדיין לא הוציא ממון המוחזק יוכל לומר קי"ל כהגהות אשרי ודעמיה ואם כבר הוציא ממון עפי"ז אז המוחזק אומר קי"ל כהר' המאירי והנ"י לדעת הש"ך והרא"ש והטור לדעת הכנה"ג דאם נגמר הדין אינו יכול לחזור בו אך מ"ש הכנה"ג דכ"נ מדברי הרא"ש והטור יש לדחות דההיא דהרא"ש ע"כ בהיו אחרים כשרים עם הפסול דאל"כ הוי תרתי לריעותא ואינו יכול לקבלו כי אם בקנין וכיון דהיו אחרים עמו והודה בפניהם שפיר חשיב שקבל בב"ד וכ"ת אם היו שנים אחרים עמו איך יכול להכחישם יעידו עליו הדיינים הכשרים הא ליתא דכבר כתב הרשב"ש בסי' ס"ט דאינם יכולין להעיד דאין עד נעשה דיין והוי ג"כ עדות שבטלה מקצתה ע"ש ואף שבמקום אחר השבתי עליו בזה מ"מ אין בנו כח לחלוק על דינו א"נ יש לדחות דהרא"ש איירי ביחיד מומחה וקרוב וא"כ כיון שהודה שקבלו שפיר חשיב שקבל בב"ד ומש"ה אם נגמר הדין אינו יכול לחזור בו וראיה לזה שהרי רי"ו תמיד הוא הולך ונמשך אחרי רביה הרא"ש וא"כ איך כתב כדברי הג"א ולא. הזכיר מדברי הרא"ש כלום אלא ודאי כדכתי' דליכא ראיה מדי מדברי הרא"ש וגם הש"ך שהביא מחלוקת בזה בין הג"א והנ"י ולא הזכיר מדברי הרא"ש ות טור אשר הם סדורים לפניו ש"מ כדכתי' ועוד יש לדחות דמ"ש הרא"ש אם הודה היינו כדיניה שהודה ואמר שהודה בפני ב"ד וכגון דליתנהו להב"ד קמן. דלישיולינהו וגם הב"י הביא דברי הג"א וכתב דרי"ו והנ"י פליגי עליה ולא כתב שהרא"ש והטור פליגי עליה אלא ודאי מכל זה מוכח כדדחינן:
והנה כתב הב"י וז"ל כתוב בהג"א וכו' אבל רי"ו וכו' וכ"כ הנ"י וסיים וכ' ומעשה וכו' ופסקתי לו כרבינו ירוחם והנ"י עכ"ל:
הרי מבואר דמרן הכריע דלא כהג"א ולא שייך לגבי דידן דבתר מרן גרירנן לו' קי"ל אמנם כד מעיינינן שפיר נראה דזה לא אפשר לו' בדעת מרן שהרי כתב על דברי הג"א אבל רי"ו וכו' והיכי אפשר דרי"ו יסבור דאם קבל קרוב חוץ לב"ד דאינו יכול. לחזור בו אחר שנגמר הדין מאחר דמבואר. להדיא בדברי ר"י דאם קבל חוץ לב"ד אפי' נגמר הדין יכול לחזור בו ובנשבע חוץ לב"ד דוקא הוא דאינו יכול לחזור בו כיון דעשה מעשה וכדכתב הש"ך אלא מוכרחים אנו לומר דמ"ש הב"י אבל רבינו ירוחם וכו' לא קאי אמ"ש הגהות אשרי ודור לי בחיי ראשך דאי קבל חוץ לב"ד אפי' אם נגמר הדין וגמ"ד דשבועה היינו כשנשבע ואפ"ה יוכל לחזור בו וע"ז כתב הב"י דמדברי רי"ו והנ"י מבואר דאם נשבע חוץ לב"ד אינו יכול לחזור בו וע"ז הוא דמסיק הלכה למעשה וכו' אבל כשקבל קרוב או פסול שכת' הג"א דאם הוא חוץ לב"ד דיוכל לחזור בו אפי' נגמר הדין בהא לא הביא מרן שום חולק:
אך קשה על זה דאם מרן ס"ל דדוקא אם נשבע חוץ לב"ד הוא דפליג ר"י והנ"י א"כ מנ"ל להב"י דהגהות אשרי ס"ל דבנשבע חוץ לב"ד יוכל לחזור בו יוכל לחזור אימא היכא דנשבע שפיר מודה הגהית אשרי לרי"ו ז"ל וגמ"ד דדור לי בחיי ראשך היינו כשקבל דבריו וא"ל הב"ד השבע כמו שאמר לך ויצא חוץ לב"ד דאז אינו יכול לחזור בו כמ"ש הש"ך דמיר שקבל דבריו הוי גמ"ד וכמו שהקשה כן הש"ך ולעד"ן ליישב והוא שמרן ז"ל אזיל לשיטתיה דס"ל דהרא"ש והרמב"ם ס"ל כר"ת דכל עוד שלא נשבע לא הוי גמ"ד עד שישבע ומסתמא דברי הג"א שקבעם אדברי הרא"ש הכי ס"ל או לפחות דברי הג"א אין בהם הכרע כמאן ס"ל אי כר"ת והרמב"ם או כשאר הפוס' דפליגי עם ר"ת דאפשר דס"ל דגמ"ד דשבועה הוא עד שישבע וא"כ ממילא מ"ש דאי קבל חוץ לב"ד דור לי בחיי ראשך אפי' נגמר הדין דהיינו שנשבע שזהו הגמ"ד שלו יוכל לחזור בו או יתכן דס"ל כשאר הפוסקים דפליגי עם ר"ת וא"כ ממילא בנשבע חוץ לב"ד אינו יכול לחזור בו מש"ה כתב הב"י אבל רבינו ירוחם וכו' דהיינו שכתב רי"ו להדיא דהיכא דנשבע חוץ לב"ד דאינו יכול לחזור בו דהיינו לאפוקי מהג"א דאינו מבואר בו כדבריו ויתכן דס"ל דגמ"ד דשבועה היינו כשנשבע כר"ת וא"כ ממילא משמע דמ"ש ברור לי וכו' אפי' נגמר הדין היינו אפי' שישבע וכיון דאינו מבואר בדבריו ראוי לפסוק כרי"ו והנ"י שביארנו הדבר להדיא דאם נשבע אינו יכול לחזור בו וממילא אפשר דאפילו הג"א מודה בזה אבל אין אנו יכולין לומר בפשיטות דהג"א כרי"ו והנ"י ס"ל כמ"ש הש"ך דליתא דאפשר דס"ל כר"ת והרמב"ם ז"ל:
ץ
אמנם אכתי יש להקשות על מרן כי איך הסכים לדברי רי"ו והנ"י כי הם לשיטתייהו אזלי דגמ"ד דדור לי בחיי ראשך הוא בשקבל עליו לישבע אעפ"י שלא נשבע מש"ה כשנשבע אפילו חוץ לב"ד אינו יכול לחזור בו כיון דעביד מעשה שנשבע אבל להב"י שפסק בש"ע כר"ת והרמב"ם דגמ"ד היינו אם נשבע וכל עוד שלא נשבע לא הוי גמ"ד א"כ ודאי אי מודה מרן לדברי הג"א בקבל עליו קרוב חוץ לב"ד אפי' נגמר הדין יוכל לחזור בו א"כ ה"ה נשבע דזהו דהוי גמ"ד יוכל לחזור בו אשר ע"כ מוכרחים אנו לומר דלא ס"ל למרן ההיא דהג"א דאם קבל חוץ לב"ד ונגמר הדין דיוכל לחזור בו אלא אפי' קבל חוץ לב"ד כיון שנגמר הדין אינו יכול לחזור בו ומתני' דנאמן וכו' ודור לי וכו' איירי בין בב"ד בין שלא בב"ד ובתרוייהו אם נגמר הדין אינו יכול לחזור בו:
אמנם אכתי י"ל דאה"נ דמרן מודה לדין הג"א דהיכא דקבל קרוב חוץ לב"ד אפילו נגמר הדין יוכל לחזור בו ומ"מ בההיא דאם נשבע אפי' חוץ לב"ד אינו יכול לחזור בו וטעמא כמ"ש הנ"י בפ' יש נוחלין דהוי כאלו א"ל אני מאמין לך שהדין עמך אם תשבע וכיון שהאמינו שוב. אינו חוזר ומגיד וכיון דאין הכרע בדברי מרן בדין אם קבל קרוב חוץ לב"ד ונגמר הדין הדרינן למאי דכתיבנא לעיל דהמוחזק יוכל לו' קי"ל:
וראיתי להש"ך שכת' משם הנ"י בפרק י"נ דאם קבל וכו' ואפי' קודם גמ"ד אינו יכול לחזור אם קבל בב"ד ומתני' דנאמן וכו' היינו שקבל חוץ לב"ד עכ"ל וקשה דהא בפז"ב כ' הנ"י שגרסינן נשבע בע"כ וכו' הרי מוכח דאפי' קבל בב"ד לפני גמ"ד יוכל לחזור בו ובלא"ה הנ"י סותר דידיה אדידיה וכמ"ש הר' בני שמואל וכת' דמצא בספרים המדוייקים שהרי קבל בב"ד ור"ל וכיון שקבל לא הוי גמ"ד אלא עד שיגמרו ויאמרו צא תן לו כיון דתלה הדבר בב"ד וכמ"ש הנ"י ז"ל בפי"ב לאפוקי ההיא דהשבע וטול דכיון דהוא פסק הדין על עצמו מיד הוי גמ"ד אפילו כשלא נשבע והיינו שסיים וגם אין בזה שבועה ר"ל דבשלמא אם היה שום שבועה וא"ל השבע וטול מיד הוי גמ"ד אבל הכא לפסוק הדין קבלם כל עוד שלא נגמר הדין יוכל לחזור בו וכמ"ש הנ"י ע"ש והשתא אין אנו צריכין לדחוקי כמש"ל דקאי אלפני פניו אלא אדסמיך ליה קאי אחר כל מ"ש זה ראיתי בתשו' מהר"ם ריקאנטי שכת' בשם הא"ז דגמ"ד דשבועה היינו אחר שנשבע דכיון דמחוסר מעשה דשבועה כל עוד שלא נשבע לא הוי גמ"ד ויוכל לחזור בו והביאו הש"ך בס"ק י"ח ואם כן ממילא מ"ש הג"א משם א"ז דאם קבל קרוב חוץ לב"ד יוכל לחזור אף שנגמר הדין היינו אפילו נשבע וא"כ שפיר כת' הב"י אבל רי"ו והנ"י ס"ל דאם נשבע אפילו קבל חוץ לב"ד אינו יכול לחזור בו כדכתי' לעיל ומעתה יתבאר לך דמ"ש הש"ך דהגהות אשרי לא פליגי עם הנ"י ורי"ו. אחרי המחילה ליתא אלא דפליגי והתימא ממנו דאיהו גופיה הביא משם א"ז דס"ל דגמ"ד דשבועה היינו אחר שישבע וצ"ע ודו"ק:
נאום העבד אברהם בכמהר"ר יצחק ענתיבי
זלה"ה ס"ט: