שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי
חשן משפט · שאלה ד
אם יש צד להכשיר האוהב והשונא לדון ע"י ברירה שגם בע"ד יברור מי שירצה או לאו:
תשובה כבר נשאל מהריק"ש ז"ל על זה והעלה דאוהב ושונא גמור שלא דבר עמו ג' ימים באיבה לכ"ע אינם יכולין לדון ע"י ברירה אמנם בסתם אוהב ושונא כגון ההיא דכתובות דאינם פסולין מדינא דאורייתא ואפילו לדעת ריב"א דס"ל דהנהו נמי פסילי מדינא מ"מ כיון דקליש טעמייהו יכולין לדון בזבל"א אבל שונא גמור לדעת מהריק"ו לכ"ע אפי' אליבא דהרמב"ם אינו יכול לדון ע"י ברירה ומ"ש בבי ז"ל דאפי' שונא גמור אליבא דהרמב"ם אינו אסור אלא דוק' לכתחי' אבל בדיעבד דינו דין חזר בו מזה בס' כ"מ ואדרבה בס' כ"מ ס"ל דאפי' שאינו שונא גמור דינו כשונא גמור אליבא דהרמב"ם עש"ב והנה מ"ש דחזר בו בכ"מ ממ"ש בב"י דבר זה קשה בעיני שנאמר שחזר מרן בכ"מ מקצה אל הקצה דאלו בב"י ס"ל לדעת הרמב"ם דאפילו בשונא גמור אינו אלא לכתחלה ובכ"מ ס"ל דאפילו בסתם אוהב ושונא כגון הנהו עובדי דמס' כתובות מפסלי אפי' בדיעבד ועוד מנ"ל דלא חזר בו ממ"ש בכ"מ ואדרב' אנו רואים על הרו' דיסוד הש"ע בנוי ע"פ מ"ש בב"י ועוד איך מרן הבין בדעת הרמב"ם דאפי' שונא שאינו גמור פסול אפי' בדיעבד והניח סברת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים שהסכימו דוק' לכתחי' ואלו מפורש בדברי הרמב"ם הכי החרשנו אלא דהרמב"ם אינו מבואר דבר זה בדבריו ובהרא"ש מבואר להדיא דאינו אלא לכתחלה ואיך מניח הודאי ותופס הספק אשר ע"כ נלע"ד דאין כאן חזרה כלל דמ"ש בכ"מ מפסלי היינו ר"ל לכתחלה דאין ראיה מלשון מפסלי דהא בכתובות אמרינן לישנ' דפסילנא לך ואינו אלא לכתחלה לדעת רוב הפוסקים וגם בב"י נקט האי לישנא דמפסלי ועכ"ז כ' לכתחי' דוקא ולא בדיעבד והשתא נלמוד סתום מן המפורש דמ"ש בכ"מ נלמד ממ"ש בב"י וס"ל למרן דבין שונא גמור ובין שאינו גמור דוקא לכתחלה ולא בדיעבד וא"כ אליבא דמרן שפסק כהרמב"ם דאפי' שונא גמור אינו אלא לכתחלה א"כ ודאי דיכול לדון ע"י ברירה וכמבואר בדברי מהריק"ו דהיכא דאין איסורא מדאורייתא אלא מדרבנן לכתחילה יכול לדון בזבל"א וכן נראה דעת מהרשד"ם שכת' הרב כנה"ג משמו אות כ' וז"ל על דברי הטור בדין אוהב ושונא גמור דלא אמרו אלא בדיין אחד ע"ש והיינו ודאי משום דס"ל בדעת הב"י אליבא דהרמב"ם דאפי' שונא גמור אינו אלא לכתחי' כמו שונא שאינו גמור ולפי זה אין מקום למה שכת' על מהרשד"ם הר' ברכי יוסף משם הגהה כ"י וז"ל ולפי האמור אין מקום לדינו של מהרשד"ם דאפי' אם הוא עם דיין אחר פסול לדון וכן משמע מדברי הרא"ם ח"א סי' כ"ד וכן מוכח מתשובת ריב"א שהביא מהריק"ו עכ"ל די"ל דכל הפוסקים שכתבו כן היינו משום דס"ל או כדעת הרא"ש דשונא גמור פסול מדינא דאורייתא ואפי' בדיעבד או דס"ל שגם הרמב"ם הכי ס"ל מש"ה פסלוהו אפילו בזבל"א אבל לדעת הב"י ומהרשד"ם דס"ל אליבא דהרמב"ם דאפי' שונא גמור אינו פסול מדינא דאורייתא רק לכתחי' מדרבנן פשיטא דכשר בזבל"א וכן ראיתי להדיא בתשו' חוט המשולש למהר"ש צרור בטור הב' סי' ח' שכת' וז"ל ומה גם שכת' מהר"י קארו בח"מ סי' ז' דבדיעבד דינו דין אפי' שונא גמור ואם הברור הזה שונאו מה בכך הרי הוא גם כן יש לו מי שיברר להפך בזכותו עש"ב:
הרי מבואר דס"ל דלדעת מרן אפי' שונא גמור יוכל לדון עז ברירה וכן מבואר בשו"ת הרדב"ז בסימן תקפ"ו שכת' שאפי' פי' שונא גמור אינו פסול לא מן התורה ולא מדרבנן ולא עבר על ד"ת אלא אדברי חכמים שאמרו לא לידון איניש וכו' וכיון דכל פסול השונא אינו אלא חומרא דרבנן ודאי דיכול לדון ע"י ברירה עש"ב:
והן אמת שיש לתמוה עליו במ"ש שם דהמורה טעה בתרתי שהשונא אינו פסול לא מן התורה ולא מדרבנן דאטו מאן דס"ל כרש"י והרא"ש והטור והתו' והמרדכי וגם הרי"ף לדעת הב"ח דכולהו ס"ל דשונא גמור פסיל מדינא דאורייתא אפילו בדיעבד יקרא טועה ומכ"ש דאינו מבואר בדברי הרמב"ם דפליג עלייהו ואדרבה מצינו לכמה מהפוסקים ז"ל שייחסו גם דעת הרמב"ם עם כל הנז' וא"כ י"ל דהמורה אפשר דס"ל הכי אפי' אליבא דהרמב"ם והויא הוראתו אליבא דכ"ע ומה שהביא ראיה הרדב"ז מדלא אמרו פסול לדון אלא לא לידון וכ"כ הפוס' אסור לדון וכו' ואם איתא היה להם לפסלו ממש תמהני עליו דהא כל הפוסקי' הראשוני' שהבאנו פסלוהו ממש זולת הרמב"ם שלא ביאר בדיעבד מה דינו ועוד הרי הרמב"ם בפי"ג מהלכו' עדות כת' שהשונא פסול לדון הרי דנקט לשון פסול ואולי דנקט פסול הפך הכשר דנקט בתחי' ובשלמא להב"י ל"ק מזה די"ל דס"ל דלשון פסול יאמר גם על לכתחלה וכדאמרינן בגמר' פסילנא לך לדינא ואינו אלא לכתחלה אלא לדידיה דהרדב"ז דלישנא דפסול קא דייק קשה דהרי נקט הרמב"ם ורש"י לשון פסול וכ"ת א"כ איך נקט הכא לשון איסור י"ל בפשיטות דגבי שונא גמור נקט לישנא דפסול ובסתם שונא נקט אסור ואין לומר דהרדב"ז איירי בסתם שונא דליתא דכל שאלתו היתה על שונא גמור עיין שם באופן דדברי הרדב"ז צריכים אצלי תלמוד:
איך שיהיה נמצינו. למדין מדברי הרדב"ז ומהרשד"ם ומרן בב"י ותשו' חוט המשולש דאפי' שונא גמור יוכל לדון ע"י ברירה ואם כן מצאה הקפידה מקום לנוח על מהריק"ש ז"ל שדבר מרורות על מי שמכשירין אפי' שונא גמור עז ברירה וכת' עליהם צל תורתם אשר נתלו בה רועי הרוח לפי מחשבתם המה דברי מהרי"ק וכו' ע"ש שהאריך והכריח דלכ"ע דשונא גמור פסול מן התור' ואינו כשר ע"י ברירה דאיך לא נשא פנים לרבו הרדב"ז שקרי בחיל דהשונא אינו פסול לא מדאורייתא ולא מדרבנן ופגע בכבודו וכבוד מהרשד"ם דלפי מ"ש יש להם למכשירים עמודים חזקים לישען עליהם | בהכשר שונא גמור ע"י ברירה:
אמנם לענין הלכה יכול הנתבע המוחזק לו' קי"ל כמ"ד דאם הוא שונא גמור דאינו יכול לדון ע"י ברירה יען שמרן ז"ל לא ידענו דעתו בברור מה כוונתו בדעת הרמב"ם דאפשר כמ"ש בכ"מ וחזר בו ממ"ש בב"י או להפך מש"ה לכתחילה אינו יכול לכופו לקבל השונא ע"י וברירה אם לא בשעת הדחק דלא יש דיינים כי אם אלו והוא מתכוין לדחות הענין מעליו אז כדאי לסמוך על אלו הנז' אפילו לכתחילה ושעת הדחק שאני דהוי כדיעבד:
האמנם מ"ש מהריק"ש דאוהב ושונא אינם יכולין לדון אפי' ע"י קבלה שקבלם על עצמו אחרי המחילה ליתא דלא גרע זה משאר פסולים דאורייתא וכ"כ הרדב"ז להדיא בסי' תקפ"ו וכ"ן מתשו' מהר"י אדרבי סי' צ"ג וכ"ן מתשובת מהר"ם מלובלין סי' ג' ואפי באו מאליהק ולא קבלום בפי' מהני כמ"ש הסמ"ע והב"ח בסימן ד' והש"ך בסי' ז' על שאר כל הפסולים ע"ש ועפ"י זה יש ליישב שפיר מה שהקשה בס' חוות יאיר סימן ב' עמ"ש מור"ם ומיהו אם דנו דינהם דין דלפי דברי הסמ"ע והש"ך דאם באו לדין הו"ל כמו שקבלוהו וקי"ל דהיכא דקבלוהו עליהם היכא דנגמר הדין אין יכולים לחזור בהם א"כ מאי אתא מור"ם לאשמעינן בזה הלא בכל הקרובים והפסולים כן ועוד דלפי דבריהם איך כת' מור"ם וי"א דאין דיניהם דין כיון דקבלום עליהם עש"ב:
ועם שאינה קושיא כלל דמנ"ל דאיירי מור"ם היכא שבאו מאליהם בלא כפיה דאימא דאיירי הכא ע"י כפיה וכמ"ש מהר"ם מלובלין שהיכא שדנו ע"י כפיה אין דינהם דין אלא דאפי' לפי שטתו שבאו מאליהם אפ"ה לק"מ דלא תימא דאוהב ושונא אפי' קבלוהו מהני וכדכת' מהריק"ש קמל"ן מור"ם דלא כהריק"ש ז"ל:
איברא דעל מרן בש"ע יש לדקדק שהביא ץ לשון הרמב"ם כמנהגו והשתא יש לדקדק עליו בממ"נ דאם כוונתו כמו שביאר בב"י דאפי' שונא גמור אינו אסור מדאורייתא ובדיעבד דינו דין קשה כיון דרש"י והרא"ש והתו' והמרדכי כולהו ס"ל דאפי' בדיעבד אינו דין ומצורף לזה דהכי משמע דעת הרי"ף וכמו שדקדק הב"ח מדבריו והר' נאמן שמואל בתשו' סי' ע"ד אם כן היה ראוי מרן כא ולפסוק כדעת הריף והרא"ש והתו' ודעמייהו כמנהגו ואפי' את"ל דאין הוכחה בדברי הרי"ף ז"ל הרי גם בדברי הרמב"ם ליכא הוכחה דיתכן דעת הרמב"ם לפסול אפי' בדיעבד וא"כ איך מניח את הודאי שפוסלים להדיא אפי' בדיעבד ותופס לשון הרמב"ם המסופק ואם כוונתו בש"ע כמ"ש בכ"מ דאפי' בשונא שאינו גמור פסול בדיעבד וכמו שהבין מהריק"ש יותר יגדל התימא על מרן דאיך פוסק דאפי' שונא שאינו גמור פסול אפילו בדיעבד אפי' נימא דהרמב"ם הכי ס"ל מ"מ דעת יחידית היא זאת שכל הפוסקים חלוקים עליו בזה ודעת זו בטלה ברוב דכולהו ס"ל דמה שאמר רב פפא לא לידון איניש למאן דסני ליה אינו אלא לכתחלה וכן הוכיח הב"ח מברייתא דסנהדרין ע"ש וצריך תלמוד באופן שעלה בידנו דסתם אוהב ושונא שאינם גמורים יכולין לדון לכתחלה ע"י ברירה שזבל"א וזבל"א כיון דמדינא דאורייתא כשרים לדון והשתא יש לידע דהמחותנים אם ראויים לדון זא"ז ואת"ל דאינם יכולים אם ע"י ברירה יכולין כדין אוהב שאינו גמור או דילמא כדין אוהב גמור דיינינן להו ואפי' ע"י ברירה אינם יכולין לדון לכתחלה ע"י כפייה ולכאורה שאינם יכולין לדון זה לזה דהא בב"י הביא משם מהריק"ו דכשרים לדון ומסיק בשם גאון דאינם כשרים דמדהביא דברי הגאון באחרונה ובלשון אבל שנראה שדעתו כדעת הגאון ז"ל וכן עלתה הסכמת הב"ח לפסול אפילו בדיעבד וכן הסכים מהריט"ץ בסי' רל"ו ומהר"ם מלובלין בסי' ס"ג וכן מתשו' מהר"י אדרבי סימן קצ"ג שהביא ראיה ממה שאמר רב חסדא בפר' ז"ב דאבי החתן ואבי הכלה מעידים זה לזה ואם איתא דכשרים לדון לאשמעינן רב חסדא רבותא טפי דאפי' לדון כשרים ומכ"ש עדות עש"ב ולע"ד דאינה ראיה כלל ואדרבה יש להביא ראיה ממנה להפך דהא קאמר בגמרא דמעידין זל"ז ולא דמו אהדדי כעוכלא לדנא משמע דמחמת קורבה הוה ס"ד למפיסלנהו וכפרש"י ז"ל לא נתקרבו ראובן ושמעון בכך וכשרים להעיד זה לזה בכל עדות ואם איתא דיש להם דין אוהב איך קאמר רב חסדא סתם דמעידין דמשמע לאשמעינן דכשרי' אליבא דכ"ע דאין בהם קורבה כלל והא עדיין פלוגתא דתנאי דאליבא דר"י פסולין להעיד משום אוהב אלא ודאי דאינם בכלל אוהב כלל שהרי מצינו כמה וכמה שהמחותנים אינם אוהבים זה לזה וא"כ לא שייך רב חסדא לאשמעינן דדנין דפשיטא דדינם כשאר אינשי ואם הם אהובים כשושבינין הרי מבואר דין האוהב אלא דהוה ס"ד דיש בהם צד קורבה ובא רב חסדא לאשמעינן דלית בהו קורבה והא דלא קאמר דנין יתכן דהוו כסתם אוהב ולכתחי' ממדת חומרא וחסידות לא יהיו דנין אבל מדינא לא מפסלי וגם מהריק"ו מודה דבמדת חסידות לא יהיו דנין זא"ז אלא שלא יכול הבע"ד לפסלו מש"ה קאמ' רב חסדא דמעידין זה לזה:
שוב ראיתי להרדב"ז ח"ב סי' תקל"ט שהסכים לדברי מהריק"ו ודחה תשוב' הגאון ודקדק מדברי הרמב"ם והרא"ש והטור דס"ל דכשרי' לדון ועם שאין ראיותיו מכריחות שיש לדחות בפשיטות דאפשר דמחותנים הם בכלל האוהב שאסור לדון ואינו צריך הרמב"ם ליחד להם הדבור. עם כל זה הרי מסיק וכתב והביא תשובת הרי"ף ז"ל שהיא הפך דברי הגאון שכתב הרי"ף להדיא דאם דיין קבוע הוא אינו יכול לפסלו אלא דוקא אם הוא דיין שאינו קבוע אינו יכול לכופו לדון לפניו עש"ב וא"כ מ"ש מהר"י אדרבי דהרמב"ם מודה להגאון ליתא דאדרבה נמשך אחר דעת רבו הרי"ף ז"ל גם מ"ש דאפילו יאמר הרמב"ם בפי' שכשר לדון כיון שמצינו דברי הגאון אפי' מהריק"ו היה פוסק כהגאון וראיה מניה וביה שכת' בשורש צ"ד אם ימצא פוסק אחרון הפך הגאון איכא למימר דלא שמיע ליה דברי הגאון ואי הוה שמיע ליה הוה הדר ביה וא"כ אפי' יפסוק הרמב"ם להפך לגאון איהו שומע עכ"ל. אחרי המחילה הראויה מכת"ר דברים אלו לא ניתנו ליאמר ולא דקדק בדברי מהריק"ו שכתב אם ימצא פוסק אחרון ועל אדוננו הרמב"ם לא יאמר פוסק אחרון ואלו היה רואה דברי הגאון היה חוזר בו אלא אדרבה אנו אומרים שראה כל תשובות הגאונים ואת אשר בחר הקריב אליו ושאינה ראויה בעיניו דחה אותה מהלכה ואדרבה על רבי' הרמב"ם יאמר הלכתא כבתראי ומכ"ש השתא דראינו לתשו' זו של הרי"ף שהיא הפך הגאון דליה להרי"ף אנו שומעים ובודאי שכל אלו הפוסקים שפסלו במחותנים וגם הב"י דאסיק משם גאון משום דלא ראו תשו' הרי"ף ז"ל דאלו ראו ודאי דלא הוו פליגי עלה ויתכן דמש"ה השמיט בש"ע דברי הגאון משום דבעת שחבר הש"ע ראה תשו' זו של הרי"ף ואיך שיהיה לכתחלה ראוי לחוש לס' הגאון ודעמיה אבל בדיעבד דינהם דין וע"י ברירה יכולין לדון לכתחלה ואפי' הגאון מודה וכמ"ש הרדב"ז ומ"ש מהריט"ץ דדינם כאוהב גמור ופסול מן התורה ולפי דעתו דאפי' ע"י ברירה אינם יכולין לדון אחרי המחילה ליתא דלא הוו אלא כסתם אוהב דעלמא ויכולים לדון ע"י ברירה כנלע"ד ונכון:
והנה בדין שני ת"ח השונאים זל"ז כת' הרב. בני שמואל דמדנקט לשון אסור נראה בדיעבד דדינהם דין וכ"כ הנ"י להדיא והב"ח תמה עליו דאם הוא תופס כשיטת הרא"ש אם כן אפי' בב' ת"ח השונאים זה לזה פסולין אפי' בדיעבד ואם הוא תופס כהרמב"ם אפי' בשונא גמור כשר בדיעבד ע"ש ונלע"ד דלק"מ די"ל דהני ס"ל דאפי' מאן דפסל לשונא גמור אפי' בדיעבד מ"מ בב' ת"ח השונאים זל"ז דינהם דין בדיעבד אע"ג דתרוייהו מחד קרא נפקי משום דעקר קרא דוהוא לא אויב לו הוא בבע"ד אלא מיתורא דקרא דרשינן גם לב' ת"ח השונאים זה את זה אבל לשונא לבע"ד דעקר קרא איירי ביה מש"ה פסול אפי' בדיעבד והתימא ממנו דאיהו גופיה דייק בדברי הרמב"ם שכתב לשון אסור ולא לישנא דפסול דמשמע דוקא לכתחילה וא"כ הרי הטור ז"ל כדעת אביו הרא"ש ז"ל דשונא גמור פסול אפילו בדיעבד ועכ"ז כתב ב' ת"ח השונאים זה את זה שינה מלשונו מלישנא דלעיל וכתב לישנא דאסורא דמשמע דוקא לכתחי' ומאי דנקט לישנא דאסורא ולא נקט כמו שכתב באוהב ושונא שאינו גמור י"ל דבאוהב שאינו גמור אין בו כי אם חומרא בעלמא וכמ"ש רב פפא לא לידון איניש לא למאן דרחים ליה וכו' ולא אמר אסור לדון אבל בב' ת"ח השונאים זל"ז דיש לו סמך מן המקרא מש"ה נקט לישנא דאיסורא ומה שהביא ראיה מהריט"ץ בסי' רל"ז מדברי רש"י שכת' ואידך לפסול ב' ת"ח השונאים וכו' דמשמע דאפי' בדיעבד אינה ראיה דבכמה מקומות נקט בתלמוד לישנא דפסול ואינו אלא לכתחלה ומה יענו הר' והב"ח בלישנ' דהרי"ף והרא"ש שכתבו חדא לפסול מן הדין השונא וחדא לב' ת"ח השונאים שאסורין ליישב הרי שבתכ"ד שינו בלשונם דבחדא נקטי לישנא דפסול ובחדא לשון איסור שזה מורה כמ"ש הנ"י דבאלו דינהם דין בדיעבד ודוק:
נאום אברהם בכמוהר"ר יצחק ענתיבי זלה"ה ס"ט ב י באה