אור ברסלב
שות מר ואהלות חשן משפט › שאלה ג

שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי

חשן משפט · שאלה ג

שאלה ב

הא דקי"ל דכל ג' נקראו ב"ד ואפי' הדיוטות אי בעינן דליהוו הני הדיוטות גמירי קצת וכדעת הרמ"ה שהביא הטור בסימן ג' או סגי באחד מהני תלתא דליהוי גמיר וכסברת הרא"ש ז"ל:

תשובה קודם שנברר דין זה נבא לבאר דברי הרמב"ם בפ"א מה' סנהדרין ממה שתמה עליו הרמ"ך הביאו הכ"מ שם וז"ל כיון דהוא פסק כרבי אחא מנין שיהא סמוך וכו' עד סוף לשונו ע"ש ודבריו אינם מובנים לי דמשמע דהרמב"ם ס"ל דרבי אחא דקא' מדאורי' חד נמי כשר היינו סמוך והא ליתא מדברי הרמב"ם גופיה בפ"ב מה' סנהדרין שמוכח מדבריו דחד דכשר דקאמר רב אחא היינו הדיוט שהרי כתב אעפ"י שאין וכו' מותר לאחד לדון מן התו' ומדברי סופרים עד שיהיו שלשה אחד שהיה מומחה וכו' הרי ברישא דקאמר מותר לאחד היינו הדיוט ועדיפא ליה להרמ"ך לשיטתיה להקשות דברי הרמב"ם אהדדי עם שאינה קושיא כלל דודאי רב אחא שאמר חד כשר היינו הדיוט וכמו שהכריח הר"ן שם להדיא ע"ש דע"כ דמ"ש הרמב"ם שליחו' של א"י עושים לאו על הודאות והלואות קאמר אלא על כיוצא בהם כמו גטין ושור בשור וכיוצא דעליה דידהו דהני קאמר דשליחותייהו קא עבדינן גם מ"ש הרמ"ך ותימא לפסק שלו וכו' אין מובן לדבריו דאם כוונתו כיון דרב אחא הדיוט קאמר א"כ חכמי בבל יכולין לדון אעפ"י שאינם סמוכין כיון דגמירי וסבירי קשה דלמה בעינן גמירי וסבירי הא לרב אחא בגמיר או סביר סגי דגמיר וסביר היינו מומחה של התלמוד כדקאמר בגמרא כגון אנא דגמירנא וסבירנא ואם כוונתו לומר אע"ג דרב אחא סמוך דקאמר לסב' הרמב"ם הלא קי"ל דאם היה מומחה דן אפי' יחידי אפילו לכתחילה וא"כ מה צריך טעמא דשליחותייהו דכיון דגמירי וסבירי עדיין דבריו תמוהים דאע"ג דגמיר וסביר מקרי מומחה מ"מ לגבי מומחה של תורה שהוא סמוך זה יקרא הדיוט וכמו שאמרו בגמ' בפרק המגרש ואנן הדיוטות אנן ואע"ג דהוו גמירי וסבירי ושפיר אצטריך טעמא דשליחותייהו קא עבדינן דהיינו שליחות מומחין הסמוכין של תורה:

והנראה לע"ד ליישב דברי הרמב"ם דודאי מודה דרב אחא הדיוט קאמ' אלא דתקינו רבנן ג' משום יושבי קרנות ואם היה מומחה וסמוך בודאי אפי' בתר תקנה דתקינו בג' הדיוט המומחה דן ביחיד ואפי' בכפייה דליכא למגזר ביה משום יושבי קרנות ונוקמיה אד"ת והא ניחא בזמן דאיכא מומחין אבל בח"ל דליכא מומחה של תורה ואפי' הוי גמיר וסביר יקרא הדיוט לגבי מומחה של תורה וא"כ היכי משכחת לה בח"ל לדון ביחיד מומחה ותלמודא קאמר כגון אנא דגמירנא וסבירנא דן אפי' ביחיד ועל זה תירץ הרמב"ם ז"ל דמומחה של ח"ל ושל זמן הזה הוא עביד שליחותייהו של מומחין הסמוכים באופן דמה שהוצרך הרמב"ם לטעמא דשליחותייהו היינו לבתר דתקינו דאחד מומחה דהיינו סמוך דן אבל אה"נ דמדאורייתא חד דכשר דקאמר רב אחא היינו הדיוט:

וראיתי להרב כנה"ג בחי' להרמב"ם ז"ל שתי' לתמיהת הרמ"ך דהרמב"ם ס"ל כמ"ש התו' דרב אחא אית ליה ערו' פרשיות אלא דס"ל דקרא דבצדק תשפוט גלי לן דערו' פרשיות לא אהנ"י ל"ג אבל למומחה אהני לן עכ"ל ודבריו תמוהי' מאד חדא שהרי כבר הוכחנו מדברי הרמב"ם ז"ל בפ' שני דחד כשר דקאמ' הרמב"ם ורב אחא היינו הדיוט ועוד היכי אפשר דרב אחא מומחה קאמר א"כ איך קאמרו בגמרא משו' יושבי קרנות ועוד איך קאמר בגמ' בג' א"א דלית בהו חד דגמיר ואי מומחה קאמר הא ודאי איכא טובא דלא הוו מומחין וכמ"ש הר"ן בחי' ע"ש ועוד איך קאמר בגמרא רב אחא אית ליה דשמואל והא שמואל הדיוט קאמר כמבואר בגמ' ועוד איך קאמר אלא מעתה טעו לא ישלמו ומשני וכו' הא במומחה קיימינן ובמומחה הא קי"ל דאם טעה אינו משלם ולא חיישינן ליושבי קרנות באופן שדברי הרב כנה"ג בכאן נפלאו ממני וצ"ע:

וראיתי להתו' בסנ' ד"ג בד"ה מדאורייתא חד נמי כשר וכו' שכ' וק' דא"נ בצדק תשפוט ל"ל וכו' עכ"ל ולכאור' י"ל בפשיטות דמ"ש רש"י ז"ל וקא סבר אין ערוב וכו' היינו דלגבי דינים אתא קרא דבצדק תשפוט ועקר ליה לערו' פרשיות כדכת' הרא"ש ז"ל ואין הכי נמי דבעלמא אפשר דס"ל לר' אחא אפי' כמ"ד ע"פ וא"כ התו' ורש"י שוים וראיה דלא קאמר תלמודא דאיכא בינייהו לענין שומרים דלמר בעי הודאה במקצת ולמר לא בעי אכן אחר העיון יראה ודאי כמו שהבינו התו' מדבריו דמ"ש רש"י וקא סבר אין ע"פ היינו ודאי אפי' בעלמא דאל"כ למה אצטריך לומר וקא סבר וכו' ולישתוק מנה ואנן ידעינן שפיר דאתי רב אחא ככ"ע אלא ודאי מדהוצרך רש"י לו' וקא סבר וכו' היינו משום דקשיא ליה על דברי רב אחא דאיך קאמר חד כשר מדאורייתא משום דכתיב בצדק תשפוט לשון יחיד הא כיון דקי"ל ערוב פרשיות א"כ ע"כ דתשפוט על הב"ד קאמר וקראם בלשון יחיד ובודאי שצ"ל כן לדעת רבא דס"ל דמדאורי' בעינן ג' ועל זה תי' רש"י דקא סבר אין ערוב פרשיות וכו' וא"כ ע"כ קרא דבצדק תשפוט לאו על הב"ד קאמר וע"ז הקשו התוס' שפיר דא"כ בצדק תשפוט ל"ל כיון דבלא"ה אית ליה דאין ע"פ א"כ מכלן ג' ועוד דרש"י קאי אדבריו דלעיל שפי' בתחלת הסוגיא במאי דקאמר מאי קא סבר וכו' ושם פירש ע"ש וכיון שכן אם איתא דס"ל כמ"ש התו' לא הול"ל וקא סבר וכו' כיון דהוא מפרש לא הוה ליה לקצר אלא לבאר דרב אחא אתי אפילו כמ"ד ערוב פרשיות:

אמנם אכתי אפי' לפי הבנתם נלע"ד ליישב דברי רש"י דהא דאצטריך ריך בצדק תשפוט אע"ג דקא סבר אין ערוב פרשיות מ"מ איכא למימר דניבעי ג' ומומחין בהודאות והלואות דילמד סתום מן המפורש מגזלות דכולהו דיני ממונות מאהדדי גמרי א"כ מדכתיב משפט אחד כמ"ש התו' לעיל לכן הוצרך בצדק תשפוט דלא ליגמר מאהדדי ומ"ש הגאון מהרש"א ז"ל דא"כ מי. הכריחו וכו' נלע"ד דאי מהא לא ארייא די"ל דס"ל לרש"י דאם רב אחא יסבור ערוב פרשיות בודאי יש מקום לומר דבצדק תשפוט גלי לן דע"פ לא אהני לג' אבל למומחה אהני וכמ"ש הרב כנה"ג לדעת הרמב"ם והסברא נותנת הכי דכיון דקי"ל דע"פ ובעי ג' מומחין א"כ קרא דבצדק תשפוט שהוא לשון יחיד היינו מומחה דג' לא בעינן אבל מומחה בעינן דתפסת מועט תפסת והמיעוט בדבר היותר קרוב ולא לגמרי דלא עקר בצדק תשפוט לע"פ לגמרי אלא דלא ליבעי ג' אבל אחד מומחה בעי וא"כ איך קאמר רב אחא בג' א"א דלית בהו חד דגמיר אם איתא דבמומחה ודאי איכא טובא דלא הוו מומחין וכל מה שתמהנו לעיל על הרב כנה"ג יחולו על רב אחא והסוגיא מש"ה הוכרח רש"י לו' דקא סבר אין ע"פ בעלמא כמ"ד דליכא ערוב פרשיות וממילא לא בעי לא ג' ולא מומחים דמהיכא תיתי וכדי שלא נילף משאר דיני ממונות אתא קרא דבצדק וגלי דלא ילפינן מאהדדי ולא בעינן לא ג' ולא מומחה אלא חד הדיוט כשר מדאורייתא כנלע"ד ליישב דברי רש"י ז"ל ודו"ק:

והנה ראיתי להר' כ"מ שכת' שם וז"ל דאפי' רבי אבהו דאית ליה ששנים שדנו אין דיניהם דין מודה דמדאורייתא חד נמי כשר אלא דאלמוה וכו' עש"ב ולכאו' דבריו תמוהים דא"כ מאי מקשי בגמרא בריש סנהדרין ולמאי אי דלא בעינן ג' והא אמר רבי אבהו וכו' ומאי פריך לימא דמתני' דמיעטה דלא בעינן ג' היינו מדאורי' אבל אה"נ לבתר תקנה דרבנן שנים שדנו אין דיניהם דין דאלמוה לתקנתייהו ועוד מאי משני תלמודא לס' רבי אבהו לעולם קסבר וכו' ובדין הוא וכו' והא לר"א נמי מדאורייתא חד נמי כשר וי"ל בפשיטות דהתלמוד אמר כן קודם שהביא דברי רב אחא אבל אחר שהביא דברי רב אחא הדר ביה ממאי דשני לעיל אליבא דר' אבהו אלא גם רבי אבהו מודה דמדאורייתא חד כשר אלא לבתר תקנה אלמוה לתקנתייהו ובעו ג' וב' שדנו אין דיניהם דין:

אמנם מדברי הרשב"א שהביא הכ"מ בסמוך נראה דר' אבהו מדאורייתא קאמר דב' שדנו אין דיניהם דין שהרי כתב הרשב"א וא"ת א"כ אמאי לא הקשו מבריתא זו לרבי אבהו ותי' דס"ל כרשב"ג והשתא אם איתא דס"ל כמרן ז"ל מאי מקשי הרשב"א ז"ל דמנ"ל דרבי אבהו מדאורייתא קאמר ולא מדרבנן כיון דמצינן שפיר למימר דרב אחא מודה לרבי אבהו וכסברת הרמב"ם ז"ל דפסק לתרוייהו להא דרב אחא ולהא דר' אבהו א"כ גם ר' אבהו מצי סבר כרב אחא וא"ש כהאי ברייתא והנראה בזה דודאי רבי אבהו לא מצינו דעתו בפי' מדאורייתא מאי ס"ל אי כר' אחא אי כרבא דבעי ג' מדאורייתא אם כן אפי' שנאמר שר' אבהו כרב אחא ס"ל מ"מ קשה קושית הרשב"א על רבא בעצמו דאיך קאמר דבעי ג' מדאורייתא הפך הברייתא ומוכרחים אנו לתרץ תי' הרשב"א וכיון דבלא"ה מוכרחים לתרץ תי' הרשב"א משום רבא גופיה א"כ שפיר כתב הרשב"א לתרץ גם רבי אבהו אם ס"ל כרבא וא"ת אפי' אי נימא דר' אבהו מדאורייתא קאמר וכרבא ל"ק מההיא ברייתא דיכול לתרץ ר' אבהו דהא דקאמר בברייתא ואם היה מומחה דן אפי' יחידי לאו דבר תורה קאמר אלא תקנתא דרבנן וכמ"ש התו' בריש סנהדרין בד"ה ואם היה מומחה וכו' וי"ל דהרשב"א ס"ל כרש"י ז"ל שפי' דהאי תנא סבר אין ערוב פרשיות וכמ"ש בהדיא ונמצא לפי דבריו דלמאן דאית ליה ע"פ אינו יכול לדון יחידי אפי' מומחה ואפי' בתר תקנה וכמו שדקדקו כן התו' מדברי רש"י וא"כ ע"כ תיקשי האי ברייתא לר' אבהו ולרבא וכמו שהקשו התו' על רש"י ועל זה תי' הרשב"א דאמר לך ר' אבהו אנא דאמרי כרשב"ג ואע"ג דאמר ר' אבהו לדברי הכל כבר תי' רש"י במתק לשונו לעיל בד"ה ד"ה לקמן קאי דפליגי בפשרה ואשמעי' ר' אבהו דבדין כ"ע מודו וא"כ מאי דקאמר ר' אבהו לדברי הכל היינו אפי' רבנן דפליגי על רשב"ג גם מה שתמהו התוס' על רש"י במאי דמשמע מלשונו דלמאן דאית ליה ע"פ אינו יכול לדון אפי' יחיד מומחה מהא דרב יוסף וכו' יש ליישב דלעולם רב יוסף ס"ל כרב אחא דמדאורייתא חד נמי כשר מדכתי' בצדק תשפוט אלא דס"ל לרב יוסף דהאי חד דכשר מדאו' היינו מומחה דבצדק תשפוט גלי לן דערו' פרשיו' לאו לענין ג' אבל למומחה לא אמעיט דלא כר' אחא לגמרי דאלו רב אחא על כרחין האי חד דכשר היינו אפי' הדיוט וכדכתיבנא לעיל משם הר"ן בחידושיו ומש"ה קאמר רב יוסף דשליחותייהו קא עבדינן והשתא סוגיא דפרק ראוהו ב"ד א"ש כר' יוסף ובזה נחה שקטה נמי קושיית הרשב"א שהק' על ר' מההיא ברייתא אלא שכבר כתבנו דהוצרך הרשב"א רשב"א לתרץ כן משום רבא גופי' וכדכתי' כתו' לעיל:

וראיתי להר' ט"ז שכת' וז"ל והנראה לע"ד דהרמ"ה והרא"ש תרוייהו ס"ל כר' אחא ור"ח וכו' דהא כת' הרא"ש וכו' אבל בדיעבד דינו דין וכו' עכ"ל והנה מ"ש אפי' אי ליתא וכו' אינה דידיה אלא דרביה שכבר קדמוהו בזה הרשב"א והר' כ"מ ליישב דברי הרמב"ם דפס' כר' אחא עש"ב אבל על דברי הרא"ש אחרי המ"ר לא נוכל לומר כן דהא כת' הרא"ש על ההיא ברייתא דקתני ר"מ בג' וכו' למאן דלית ליה ערו' פרשיות לענין דיינים וכו' יחיד שאינו מומחה לכתחילה לא הרי מבואר מלשונו דלר' אחא דלית ליה ערוב וכו' יחיד הדיוט בדיעבד דינו דין וראייתו שהביא מבה"ג אינה ראיה דמה יועיל להביא ר' אחא כשמואל כיון דרבא לא קאי כוותיה ואדרבה מרן הביא ראיה מכרעת מדרב נחמן דקי"ל כוותיה בדיני

ומעתה נחזור לשאלתנו כי הנה מרן בש"ע סתם וכת' דכל ג' נקראו ב"ד ואפילו הדיוטות ויש במשמע דבריו דס"ל כהרמ"ה ז"ל דבעינן דליהוו שלשתייהו גמירי קצת או דס"ל כהרא"ש דבג' הדיוטות א"א דלית בהו חד דגמיר וא"כ סגי בחד מנייהו דליהוי גמיר קצת והנראה לע"ד דודאי מרן ס"ל כהרא"ש ז"ל שהרי דקדק בלשונו והוסיף על לשון התלמוד וכת' וכל ג' נקראים ב"ד דמשמע דכל ג' יהיו מה שיהיו נקראים ב"ד משום דא"א דלית בהו חד דגמיר ומן הסתם אמרינן דכל בי תלתא בודאי דיש חד מנייהו דגמיר וא"כ שפיר כת' דכל ג' נקראו ב"ד אלא אי אמרת דבעינן כולהו דגמירי איך קאמר וכל ג' נקראו ב"ד וכי אפשר דכל ג' שבעולם גמירי והא חזינן כמה ג' יושבי קרנות דלא גמירי ואע"ג דלהא יש לדחות דה"ק דכל ג' שקובעים עצמן לישב ולדון מסתמא כולהו גמירי קצת מ"מ מנין לנו זה דאפשר דחד מנייהו גמיר והשנים הדיוטות גמורים ועוד שהרי הרמ"ה הוצרך להודיענו דמאי דאמרו בגמ' בג' הדיוטות לאו הדיוטות לגמרי שהם יושבי קרנות אלא בעין מיהא שיהיו גמירי וא"כ אמאי השמיט הש"ע האי חדושא של הרמ"ה ז"ל ובפרט דראה מרן דהרא"ש חולק על הרמ"ה אם כן איך סתם דבריו אלא ודאי מדכת' וכל ג' וכו' דמשמע דאיזה שלשה שיהיו דמן הסתם איכא בנייהו חד דגמיר וכדעת הרא"ש ז"ל וגם הטור שכת' כלשון הש"ע הוא בדקדוק משום דאסיק דס"ל כהרא"ש אביו והראיה על זה שהרי כבר גילה לנו מרן דעתו בהקדמתו שבכל חבורו דבמקום ששוו תרי מעמודי ההוראה או הרי"ף והרמב"ם או הרא"ש והרמב"ם נקטינן כוותייהו אף שהם נגד רוב הפוסקים ואם כן הכא דלהרא"ש והרמב"ם דבחד דגמיר סגי וגם הרז"ה והרמב"ן הכי ס"ל כהרא"ש איך יתכן שמרן ז"ל יסתור כללו ויסבור כהרמ"ה דהוא יחידאה נגד כל הני רבוותא אלא ודאי שדעתו כדע' הרא"ש:

ולא כהרמ"ה ז"ל:

ובזה אין מקום למה שתמה בתשו' לחם רב סי' כ"ד עמ"ש מהרא"ח באסן דהש"ע פסק כהר"ש וכת' עליו הר' ז"ל דמאין ראה שפסק הר' כהרא"ש דלפי מ"ש לק"מ ודברי מהרא"ח באסן נכונים ועפ"י זה ג"כ נחה שקטה תמיהת הר' לח"מ. שתמה על הרמב"ם ז"ל דכיון דהוא פסק כר' אחא הרי בגמר' אמרו דלרב אחא דלפחות בעינן חד דגמיר וא"כ הי"ל דלק"מ דאלו אמרו בגמ' דבעינן לידע בהני ג' הדיוטות שיהיו גמירי או לפחות בעי לידע שחד מנייהו גמיר שפיר היה מקשה הלח"מ אבל השתא לא אמרו אלא סתם דסגי בג' הדיוטות והיינו דמן הסתם דבג' הדיוטו' א"א דלית בהו חד דגמיר וא"כ אין אנו צריכין לידע דאית בהו חד דגמיר אלא מן הסתם אנו אומרים דודאי אית בהו חד דגמיר ואם כן לא מצי הרמב"ם לו' דבעינן בהו חד דגמיר ולהטיל תנאי על זה דהוה משמע מזה דצריך לחפש ולידע על חד מנייהו דליהוי גמיר והא ליתא דאין צריך לחפש ולידע בברור זה אלא דמסתמא אמרינן דאית בהו חד דגמיר ולא צריך עוד הרמב"ם להזכיר דלפחות בעינן חד דגמיר כיון דמסתמא דסתם ג' הדיוטות איכא בהו חד דגמיר אבל אה"נ היכא דידעינן בהני תלתא דליכא בהו חד דגמיר ודאי פסולין וכמ"ש התו' והרא"ש והוכיחו כן מדברי הגמ' דפרק ז"ב ולא אצטריך הרמב"ם לאשמעינן זה דדבר זה שיהיו ג' קבועים לדון ולא יהיה אפי' חד מנייהו דגמיר זה לא שכיח ועוד דבלא"ה דאי לית בהו חד דגמיר אסור לישב ולדון והוא בכלל כי רבים חללים הפילה וכבר כתבו הרמב"ם ומביאו המחבר לקמן:

ואיך שיהיה דע"כ ל"פ הרמ"ה והרא"ש אלא דלמר בעי ג' דגמירי ולמר בחד סגי אבל לכ"ע הדיוטות גמורים לא מהני וכמבואר בגמרא דקאמר בג' א"א דלית בהו חד דגמיר משמע דאי לית בהו חד דגמיר פסילי לדינא וכדמשמע ג"כ מפ' ז"ב שהביאו התו' והרא"ש וכ"כ הר"ן להדיא משם הראב"ד וכ"כ הרא"ם בתשובה וכן דעת הלח"מ בתשובה סימן כ"א וכן הסכים מור"ם בהגה וכן דעת מהרש"ך בסימן כ"ד והש"ך והר' בני שמואל בסי' זה:

ומעתה נוראות נפלאתי הפלא ופלא עמ"ש הר' משפטי שמואל בסי' קי"ח וז"ל ופשיטא דכחם כח שפיר ודינם דין ואפילו בע"כ יכולין לדון ואע"ג שכת' דטעמא דג' הדיוטות היינו דא"א דלית בהו חד דגמיר אבל אי' לא לא הלא. רבו החולקים עליו בזה וכן מסתבר מלשון הדיוטות דלמה יכנה אותם בשם הדיוטות אחרי שאחד מהם יודע ופשיטא שדוחק הוא אף כי מן הסבר' ראוי לו' כך כי א"א שיהיו הדיוטות גמורי' ויהיה דינם כיחיד מומחה גמור מ"מ הרי שאר הפוסקים לא הודו לו עכ"ל:

ואתמהא דהרא"ש לא מדנפשיה יהיב טעמא אלא גמ' ערוכה בריש סנהדרין דקאמר אטו בג' מי ליכא יושבי קרנות ומשני א"א דלית בהו חד דגמיר ואין מי שיחלוק בזה ולא ידעתי היכא מצא שכל הפוסקים חולקים עליו ולא נמצא רמז מזה בכל הפוסקים ואדרבה כולהו מודו להרא"ש ואדרבה הרמ"ה פליג והוסיף דבעי' ג' דגמירי ומה שדייק לישנא דהדיוטות אינו כלום דלערך המומחה קרי להו הדיוטות ופוק חזי מאי דאמרינן בהמגרש דאפי' למומחה דגמיר וסביר קרי ליה הדיוט לגבי מומחה של תורה וגם איהו גופיה באותו ס' נראה דמודה להרא"ש ואדרבא בסי' כ"ה פסק כהרמ"ה ונמצא דבריו סתראי נינהו ואולי לשון הרמב"ם הטעהו ח"ו שכתב הדיוטות בסתם ולא כת' דלפחות בעינן חד מנייהו דגמיר וכמו שהבין הלח"מ וכבר כתבנו לעיל עליו דלא הוצרך הרמב"ם לפרש זה ובפרט שכן דרכו להעתיק. לשון דברי התלמוד שכן אמרו דיני ממונות בג' הדיוטות באופן שדברי הרב משפטי שמואל נעלמו :

ממני וצ"ע:

וראיתי להרב כרם שלמה בסי' ג' שכת' וז"ל ואדרב' איכא למידק על הש"ע למה סתם במקום שהיה לו לפרש דעת הרא"ש ע"ד שכת' הטור בשמו הילכך מכאן מודעא רבה דמרן הב"י דעתו לפסוק כהרמ"ה והרי"ף ז"ל וכמ"ש בסימן כ"ח והן הן הדברים שנראה מדברי מהראד"ב עכ"ל:

ואני תמה על מודעא זו דאדרבה אם דעתו לפסוק כהרמ"ה יותר היה לו לפרש דבעי ג' דגמירי וכמו שהוצרך הרמ"ה לבאר זה דבשלמא אם ס"ל כהרא"ש ניחא שכת' סתם ג' הדיוטות משום דמסתמא אית בהו חד דגמיר וכמ"ש בגמ' והרא"ש וכ"ת דסמיך אמ"ש בסי' כ"ח בדין קבלת עדות דבעי ג' מומחין הא ליתא חדא דאפילו הרמ"ה לא בעי אלא ג' דגמירי קצת לא מומחין ועוד דאדרבה כאן הו"ל לאשמעינן בעקר הלכות. דיינים סוגייא בדוכתה וע"כ דמההיא דלקמן בסי' כ"ח ליכא ראיה אי משום דקבלת עדות שאני שהיא חומרא בעלמא שהצריך הרי"ף לכתחלה בקבלת עדות ג' מומחין וראיה שהרי רי"ו בנתיב א' ח"ג פסק כהרא"ש ובנתיב ב' מדין קבלת עדות פסק כהרי"ף וכ"כ מהרש"ח בשם מהרח"ש ז"ל ועוד איך יתכן לפסוק כהרמ"ה נגד הרא"ש והרמב"ם הפך כללו ולהא יש לדחות דאפשר דאין בדברי הרמב"ם הכרע כ"כ דנהי שפסק כר' אחא דחד כשר מדאורייתא היינו מדין תורה אבל לבתר דתקינו ג' הדיוטות צריך שיהיו הג' גמירי ומ"ש בגמ' בג' א"א דלית בהו חד דגמיר כבר כ' הלח"מ לא למימרא דאי אית בהו חד דגמיר סגי אלא ה"ק לא גזור רבנן בסתם ג' דגמירי אטו ג' יושבי קרנות דכיון דאפילו שיהיו יושבי קרנות א"א דלית בהו חד דגמיר וכו' ע"ש הא קמן דהרמ"ה דס"ל דבעי ג' דגמירי אפי' יסבור כר' אחא וא"כ גם הרמב"ם אפשר שיסבור הכי ובלא"ה אפשר לומר דהרמ"ה הכי גריס בגמרא בג' א"א דלית בהו חד דלא גמיר דמגירסא זו מוכח דבעינן שלשה דגמירי:

ואיך שיהיה לענין דינא שפיר מצי המוחזק הנתבע לומר קי"ל כהרב כרם שלמה ומהראד"ב דס"ל דדעת מרן ז"ל לפסוק כהרמ"ה ובעי ג' דגמירי ומכ"ש שכפי הנראה דדעת מרן לפסוק כרבא וכמ"ש הש"ך ע"ש דהא בב"י לא הביא דברי רב אחא אלא דברי רבא וכיון דמדאורייתא בעינן שלשה מומחין ומחמת התקנה סגי בג' הדיוטות דיינו שנאמר דתקינו ג' הדיוטות דגמירי קצת דשכיחי כה"ג טובא וא"כ שפיר יכול המוחזק לומר קי"ל כהרמ"ה וכמו שפסק מהריב"ל ז"ל דלא כהש"ך שכתב דלא מצי המוחזק לומר קי"ל כהרמ"ה ע"ש דאנן לדידן דראה ראינו תרי גברי רברבי שהעידו שדעת מרן כהרמ"ה שפיר המוחזק מצי למימר קי"ל שדעת מרן ז"ל כמ"ד דבעי שלשה דגמירי כנלע"ד:

נאום העבד אברהם בכמהר"ר יצחק ענתיבי זלה"ה ס"ט:

תוכן העניינים

שות מר ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה