אור ברסלב
שות מר ואהלות אבן העזר › שאלה י

שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי

אבן העזר · שאלה י

שאלה ט

נשאלתי על ראובן שנשא אשה ואחר שנה נעשה לו חולי הכפייה ובכל שבוע לא יעבור עד שנופל ובעת שנופל אפי' האנשים שהיו עומדים עמו בורחים ונתיישן החולי הזה בו וכמה תרופות עשה ולא עלו לו וטוענת אשתו שאינה יכולה לסבול לישב עמו כ"ז שחולי זה אדוק בו שהיא מתפחדת ונבעתת וכ"ש לישן עמו ולקח כל תכשיטיה והוציאם בתרופות ולא הועיל ועוד שע"י חולי זה נשתעמם ונטרפה דעתו ואין בו יכולת עוד להרויח אפי' פק"ט לזון אותה אם כופין אותו להוציא בע"כ או לאו:

תשובה הא ודאי דכל זמן שלא גרש אותה אין כופין אותה לישב תחתיו כמבו' באה"ע סי' קנ"ד וז"ל מי שהוא נכפה י"א שאינו מום וי"א דהוי מום וכופין לגרש הרא"ש ז"ל ולכ"ע אין כופין אותה לישב עמו עש"ב וא"כ כיון דהוי פלוגתא אם כופין לגרש שב ואל תעשה עדיף ואין בנו בנו לכפותו להוציא בע"כ כיון דיכול לו' קי"ל כראבי"ה ז"ל דלא הוי מום זה הוא הנראה לכאורה אמנם אחר העיון והדקדוק יראה שכפי הדין הגמו' מו' יכולין הב"ד לכופו לגרש בע"כ והוא שכלל מוסכם בידנו מהפוסקים ז"ל דלענין איסורא כ כשיש פלוגת' אזלינן לחומרא דדוקא לענין ממונא אזלינן בתר המוחזק וגם ידוע מהגמ' והפו' דחמירא סכ נהא מאסורא וכיון דבהא פליגי ראבי"ה והרא"ש ז"ל דלרביה ליכא סכנה ולהרא"ש איכא חשש סכנה וכמ"ש שם הרב ב"ש ז"ל וא"כ כיון דיש ס' סכנה בדבר וחמירא סכנתא מאסורא אם כן ודאי ראוי לפסוק כהרא"ש ז"ל דס"ל דיש חשש סכנה כיון דאפילו באיסורא ראוי לתפוס כהמחמיר כל שכן דחיישינן לס' סכנה ובכי הא אין הבעל יכול לומר קי"ל כמ"ד לא הוי מום ועוד הרי מבואר בתשוב' מהר"ם מלובלין בסי' א' וז"ל ויותר ראוי למשוך אחרי החכמים שהסכימו עם הרא"ש כי רבים הם וכן הב"י בטאה"ע ס"ס קי"ז הביא דברי הרא"ש לבד ופסק כדבריו בש"ע שלו בפשיטות עכ"ל הרי שכתב שראוי לפסוק כהרא"ש ז"ל כי רבים עמו יותר מראבי"ה והרי ג"כ כלל מסור בידנו מתשו' מהר"ם בן חביב ז"ל בב"י שכתב וז"ל אע"ג דקי"ל בממונא דהמוחזק יוכל לומר קי"ל אפילו בשני פוסקים כנגד כל חכמי ישראל מ"מ באיסור' אזלי' בתר רובא ולא בתר המיעוטא ע"ש ועוד הכי סיים מהר"ם ז"ל וכתב וכן הב"י הביא דעת הרא"ש לבד ופסק כדבריו בפשיטות בש"ע שלו הרי גברא רבא קא מסהיד שמרן ס"ל כהרא"ש ז"ל ולא כראבי"ה ואנן בתריה דמרן גרירנן בין לקולא בין לחומרא ואף על גב דיש לדקדק על מהר"ם ז"ל במ"ש ופסק כדבריו בפשיטות דלכאורה מן הש"ע אין ראייה דס"ל כהרא"ש דהש"ע איירי באשה נכפית ובאשה הרי כבר כתב מהר"ם עצמו דאפי' ראבי"ה מודה ויש ליישב דכתב כן על פי סברת רבינו חיים בן יוסף דס"ל דאפי' באשה יש ספק לראבי"ה דאינו יכול לכפותה וא"כ לפי זה ודאי דהש"ע פסק כהרא"ש ועוד הרי כתב הכנה"ג בסימן קי"ז בשם מהרח"ש דכיון דראבי"ה מסופק בנכפה ולהרא"ש ודאי שכופין אין ספיקו של ראבי"ה מוציא מידי ודאי של הרא"ש ז"ל:

ומעתה אני תמה על מה שפסק הר' המבי"ט בח"ב סי' רי"ב בפשיטות כראבי"ה דבאיש הנכפה לא הוי מום ולא זכר מדברי הרא"ש כלום דס"ל דכופין להוציא משום ספק סכנה בדבר ורוב הפוסקים הסכימו עמו ומכ"ש דלרבי"ה ספק ולהרא"ש ודאי וכמ"ש מהרח"ש ז"ל וצ"ע באופן דלע"ד ראוי לפסוק כהרא"ש ז"ל דכופין אותו לגרש בע"כ ואע"ג שסיים מהר"ם ז"ל דבזמן הזה לא נהגינן לכוף אלא לפסולות מ"מ הרי כתב הרב כנה"ג בסי' קנ"ד בשם רבו אחר שכתב שאין בידו להכריע סיים וכת' אם נתיישן החולי אצלו וגם הרופאים אומרי' נואש אם יראה בעיני חכמי הדור שלא לחוש לספיקו של רבינו יואל מפני ודאן של אותן הגדולים אף אני אהיה סניף עמהם עכ"ל הרי דאף בזמן הזה אם יראה בעיניהם של חכמי הדור לכוף שפיר יכולין לכוף אפילו בזמן הזה ואף ע"ג שכתב הרב כנה"ג וז"ל והואיל שלא הזכיר הר' המחבר דברי הרא"ש נראה דס"ל דראוי לתפוס לענין הלכ' דאין כופין כדברי המרדכי וכ"כ הרדב"ז ז"ל בח"א סימן ר"ס וכו' ע"ש הא כתבינן לעיל בשם מהר"ם ז"ל דס"ל דדעת מרן כהרא"ש דאפילו באיש הוי מום וכופין להוציא וכיון דהוי פלוגתא בדעת מרן ז"ל ראוי לפסוק כהרא"ש משום חשש סכנה ומכל שכן בנ"ד דמצורף לזה טעם אחר מרווח שאין בידו עוד להרויח לזון אותה ומטעם זה לבדו ראוי לכופו להוציא ועוד הרי כתב מהר"ם ז"ל אע"ג דנהגינן בזמן הזה שלא לכוף מ"מ גוזרי' גזרות לפרוש ממנו בכל מיני פרישות להביא אותו ולומר רוצה אני לגרש ומכ"ש אם יאמר הרופא שהתשמיש מזיק לחולי זה ויותר מכבידו דאז מפרישין אותה ממנו בעל כרחו וכמ"ש המבי"ט שם ע"ש באופן בנ"ד אם יראה בעיני חכמי הדור לכופו להוציא אף ידי תכון עמהם ואם לא יוכשר בעיניהם לכופו להוציא מ"מ עבדינן ליה ההרחקות וכמה טצדקי לבא ולומר רוצה אני לגרש וכל עוד שלא גרש חייב במזונותיה אעפ"י שאינה יושבת תחתיו כיון דלכ"ע אין יכולין לכופה לישב תחתיו וכ"ש שאין לו לתפוס שום דבר מנכסי נדונייתה שהכניסה לו והם בעין:

נאום אבי"ע ס"ט

תוכן העניינים

שות מר ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה