שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי
אבן העזר · שאלה ט
במותב תלתא כחדא הוינא אנן. ב"ד דח"ל . כד אתא קודמנא ה"ר יוסף הכהן הי"ו אחר האיום וכו' והעיד בתורת עדות גמורה שכך היו הדברים בינו לבן הגוי וכה אמר קולת לו לל גוי עבד אלי' ליש חיתא טוולת כל האדה חיתא ווצלת אילה לדקייה קלי מא מעקי כבר אל דרב מו קווי מליח עאטיל ומן קבל צארית דעווית אל יהודי אל 'גאייה מן טרף בכור נגדין אלדי 'גאייה מעו אלפין כיס לחלב קולתלו האדה עדילי סמעת לאכין מא ערפת כיף צאר פי' קלי הל מזכור הארה מאהוא אלא מקתול מאהו 'גריק מייה. לאין ואנה 'גאייה 'פיל דרב לדקייה נזלת 'פי צי'עא מן 'צייאע אל נצירייה אשתמעו עלי אהל אל'ציעא ובחיס אלדי אנה כנת סמעת פי' הל ק'צייה 'כו 'פת מנהון עייטת עליהון קולת לדון אנה ענדי 'כזנית א'פנדינא לא אחד יקרב לענדי ראחו צ'פית אנה ווחדי אנה ואהל אל בית סמעת מנהול עמל יחכו מאע בעצ'הון בע'ץ אל זאהיר האדה בוכא'ף לא יציר מתל מא צאר 'פיל יאודי קולת להון כיף צאר 'פיל יאודי חוואשו או לא קלת לי שא'פו מקתול ומרמי בין אל היש וחוויי'גו ולכשו חטינהום 'פיל 'גוסר ע"כ באו דברי הגוי והיה זה פ"צי היום ר"ח אדר קצ"ה:
נאום אבי"ע ושנים אחרים ת"ח עמי פו"פ:
עוד במותב תלתא אנן ב"ד הנז"ל אתא קודמנא הר' רחמים שהינו הי"ו השוחט אחר האיום וכו' עמד והעיד ב'פנינו שכך שמע מהגויים שהיו מספרים לאגמון שלהם שהיו אומרים שזה ששלחו עם ה'כזניה טוב לא כמו היאודי שבא עמנו עם ה'כזניה שאינו טוב ולאו בר הכי יען שבא עמנו ללדקייה עם הכ'זניה ותכף הלך אצל יאודי חבירו אשר דר שם כדי לשתות ולהשתבר עמו וניחנא צברנא לו סיתא י'גי לאין בדנא נרוח ביל ע'גל ומא א'גא קומנא רוחנא וחדנא וסבקנא בעדו לקינא מא א'גא מן כו'פנא מן א'פנדינא אלדי ביעתו מענא רנ'ענא חיתא נלאקי ומא לקינא גיר אל גדיש ריכב עליה גדיש בלא רכבו ושופ'נא על גדיש הנז' ה' כור'ג שלו ואג,נא' צו פקע ולא ערפ'נא איש צר לו ונזלנא ליל נהר שית אל עאצי ופתשנא ומא לקינא חדא לאין ביל ת'כמין ליש כאן סכראן ווקיע מן אל גריש 'פיל נהרו, גיריק או בחיס מעו דראהים קתלו ורמו אם אלדי ארנ'ענא ענד אל חאכים וחכינא הל חכי ולא אמן וצ'ן 'פינא אינהו ניחנא קתלכא וחכם נר'גע ונ'פתיש כיף צאר 'פיל יהודי וקוואם רנ'ענא ולקינא מת ומרמי עלא ח'פית אל נהר ואל ווחוש איכיל מרענבות שלו והכרנוהו שזה היהודי שהיה עמנו וא' ודפ'עא 'פי 'פלאן מטרח והכור'גה שלו ודפ'תרו 'פיל גוזר ע"כ מה ששמעתי והיה זה שלהי ניסן קצ"ה:
עוד באה קבלת עדות מדמשק יע"א מג' חכמים פו"פ וז"ל במותב וכו' כד אתא קודמנא פ' ואחר האיום וכו' וכה אמר כנת 'פי אדאניה עוד בין ברשי של הש"ר יר"ה ועמל אנוטי ליל עסכר חיצי'ר אימיר אל לווא אסמו ברהים 'כאן 'גאייה 'גדיר אילו 'כמס איים 'פי ארניה ונחן עמל נעטי לוואחיד מן אל עסכאר רי'גע לינא עומלית מא תנ'פע כאן 'גיובנא הל עומליה מו מן ענדנא קאל אימיר הנז' לא תנדבו לאין ואנה 'גאייה מן 'גוסר אל שו,גל ראייח ללדקייה שופ'ת יאודי צרף 'גאייב כזניה ליל עסכר בר'געתי מן לדקייה בעד יומין תלאתיה שאפ'ני סקול א, גאזי ענר אל נהר אלדי קבל מא יצל לל 'גסה נדהלי א'פנדי ת'פצלו להון שופ' הל שו'פיה קולתלו אשו הל חכאייה קלי א'פנדינא בעתני מן טרבלוס אין אשופ' אל צרפ' 'פן האח ו'גית להון שופ'תו 'פי הל מטרה כדי אשהד 'גנאבקי אינהו מכ'נוק כנ'ק מייה ולא אחר קתלו ומא 'פי ענדו שי קלתלו לו 'צדאעין תלאתיה קודם אל נהר וטומו ואנוצעי 'כודהון לל 'גוסר שו'פו אל גורב איש בעמל מן שאן יאודי אל צרף נדג עלי וקאל מעו צרי'פית אל עסכר וטלע גודב לא'גל הל שי לא תנדבו. תאני יום אנ'גמענא פי' גיר מטרח חותא נעטי לל עסבר זא'גא אימיר הנז' קלי אנתו מא תצדקו 'פיליו מות נדיע או 'גווב מן קאל מא נצדייק 'פיל מות מן שאן סירית אנבאריח זאר ענדבון מא ימכין ירכ'צו פיל 'גיזיה אלא בעד סבע סנין כאן 'גוובו אין הארה מקבור ענד אל נהר רוחו שכ'פו עליה סאלתו אשו כאסמו קלי 'גוסמו סמין שוויה וונ'הו טו'פח ודקנו סודה עכ"ל והיה זה חדש זיו דהאי
שתא קצ"ו לב"ע:
תשובה לכאורה נראה דיש בעדויות הללו יחד כולם כמה רעותות ואין באחד מהם עדות מספקת להתיר האי איתתא חדא דבכל אלה השלשה עדויות אין באחד מהם הזכרת שמו ושם אביו ושם עירו שנית בעינן שיהיה הגוי מסל"ת והכא בעדות הא' של יוסף הנז' אמר להגוי מה סמעת כיף צאר מנו והשיב לו וכו' כנראה שע"י שאלה הגיד לו ועוד דבעינן שראהו תוך ג' ימים למיתתו וכ"ש. כפי עדות האחרונה שאמרו שמיתתו היתה בחנק ע"י טביעת הנהר ולא הריגה וכיון שהוברר להם שטבע בנהר הא בעינן שיכירוהו תכף אחר יציאתו מן הנהר בתוך שעה ולא יותר ונ"ד כשהלכו אצל השר וחזרו הא איכא כמה ימים ועוד לכאורה נראה שיש הכחשות בין עדות לעדות דבעדות הא' אמרו להגוי הנשים. ראוהו נהרג ומושלך בין אל היש ובעדות האחרונה היה מבואר להם שאינו הרוג אלא נחנק בנהר ועוד יש ריעותא אחריתי בעדות האחרונה שהזכירו ענין אשתו ונשואיה משמע שכוונתו להתיר את האשה ועוד ראוי לידע אי מהני אלו הסימנים שנתן הגוי גם הסימן של הכור'ג וחפציו וסדור שלו והתפילין אי הוו סימן מובהק או חיישינן לשאלה ועוד אי מהני ג"כ סימן סוסו אשר היה רוכב עליו שראו הסוס מבלי רוכב והחפצים שלו היו על הסוס הנזכר:
ומהשתא רמי חיובא עלן לברר כל הספיקות הנז' ולבהוציא לאור דין האי אתתא הבחורה היושבת בכבלי העגון זה שנה ואם באנו להעלים עינינו ולא נסמוך על אלו העדויות בודאי שתתעגן לעולם ולא ימצא עוד שום עדות וישתכח הדבר וישתקע ולא יראה ולא ימצא עוד היתר להבחורה הזאת וכבר ידוע מהראשונים ז"ל שכמה חששו לבנות ישראל שלא יתעגנו וכל היד הבאה לחקור כדי לתור להמציא איזה מנוח לעגונות ה"ז משובח וכמשאז"ל משום עגונה הקלו ובלבד שתהא עדות הגונה ואין לנו לחוש חששות רחוקות כדי :
לחתור העדויות ולעגן האשה:
ואען ואומ' ונשיב על ראשון ראשון דעל ריעות' הא' דלא נזכר בשום עדות שם המת ואביו ועירו אומר אני דבכל עדות ועדות יש טעם נכון ומחוור דמהני במקום שמו ושם אביו ועירו כי הנה בעדות הא' שאמר הגוי בלשון הזה צאראת דעווית הליאודי אלדי 'גאייה מן טרפ' בכור נגרין אלהי 'גאייה מעו אלפין כיס לחלב ובכור הנז' ידוע שהוא דר בעכו וגם כל העולם יודעים שזה האיש עזרא בעלה של זו הוא ניהו ששלחו בכור הנז' עם הכזניה. של השר יר"ה ולא יש יאודי אחר עמו שבא משם עם הכזניה הנז' וכה אמר שהוא שלח להר' עזרא הנז' ולא יאודי אחר עמו והנה הר' עזרא הנז' נעלם מן העין ואבד שמו ולא בא לפנ"י עם הכזניה אשר באה לכאן וגם אמר הגוי שמלבושיו וחפציו והכור'ג שלו מונחים 'פיל 'גוסר ויש יאודים שראו הטלית והתפילין והסדור אשר שמו כתוב עליו כמו שאמר הגוי הא ודאי תו ליכא לספוקי באיש אחר אלא הוא ניהו עזרא בעלה של זו ומנא אמינא לה ממ"ש הר"ן הביא דבריו מהרח"ש בסי' ל"ה וז"ל כל שמעיד בדבר ברור שא"א לספוקי באחר משיאין את אשתו אעפ"י שלא נזכר שמו כלל ולמד שם מהרח"ש מדבריו ז"ל דהא דבעי שלשתם או לפחות שמו ושם אביו וסימן אחר היינו דוקא כשאומר פ' מת אז צריך להזכיר שמו וכו' כדי שנדע שזה המעיד עליו הוא בעלה של זאת האשה ולא אחר וכיון שכן כל שנודע מצד אחר סגי אפילו לא הזכיר שמו כלל עש"ב וא"כ בנ"ד שאמר יאודי אשר שלחו בכור נגרין וכו' וממקום אחר אנו יודעין שזה האיש עזרא הוא ששלחו בכור הנז'ואין להסתפק באחר ועוד בנ"ד ג"כ הוי כהזכיר שם עירו שיצא משם כיון דאמר הגוי אל יאודי אלדי 'גאייה מן טרף בכור הנז' ובכור הנז' ידוע שהוא בעכו הרי כאלו הזכיר מקום יציאתו וכמ"ש בתשו' הר' זרע אברהם בסימן ד' וז"ל הרי בפי' אמרו וכו' והרי יש מקום היציאה ממצרים וההליכה וכו' אמור מעתה אפי' לדברי הרמב"ם שמצריך מנין ומקום היציאה וההליכה עש"ב וא"כ בנ"ד ג"כ דמלבד שיש הזכרת מקום היציאה וההליכה גם סי' גדול שיש עמו הכזניה שהיה בא עמה לאר"ץ יע"א הרי דאיכא תלתא דמעליותא מקום היציאה וההליכה והסי' של הכזניה כדברי הרמב"ם ז"ל והא ודאי כל זה עדיף מהזכרת שמו ושם אביו ושם עירו דליכא לאסתפוקי עוד באחר:
האמנם עדיין לא יצאנו ידי חובתינו בעדות זו הראשונה דנהי דהוי כמזכיר שמו וכו' מ"מ עקר שריותא דהאי אתתא לכאורה הוא מתוך ספור הנשים שספרו לגוי ואמרו לו שכבר זה היהודי הרוג ומושלך ביער ומתוך זה הספור לא הזכיר לא שמו ולא שם אביו ולא שם עירו אלא יאודי סתם אמרו ומנ"ל דעל זה נתכוונו אימא דלא ידעי מאן ניהו זה היאודי ומה טיבו והרבה יאודי איכא בשוקא ואפילו שהגוי המספר המסל"ת כוונתו על זה היאודי הנשלח מעכו ויודעו ומכירו מה לנו בידיעת הגוי כיון שעקר העדויות מפי הנשים ובההיא לא הוזכר שמו ולזה אני אומר דאה"נ דהם לא ידעו אלא שמעו יאודי סתם שנהרג ומושלך ביער מסתמא אנו אומרים שדעתם על זה היאודי שבא עם הכזניה שהרי אמרו אל זאהיר הא דה כאב לא יציר פי' מתל מא צאר 'פיל יאודי דמזה משמע דשמעו מבני הכפר שנהרג יאודי הבא עם הכזניה ומסתמא יש עמו מעות בחיקו ובעבור זה נהרג ואת"ל דלא ידעי מה עניינו של זה היאודי מ"מ הרי נודע לנו מתוך ספורם דיש יאודי הרוג וכיון דחזי' דלא יצא ובא למחוז הזה אלא זה היאודי בעלה של זו והוא הנעלם ואבד זכרו ולא בא עוד גם לא נשמע כי יאודי א' נהרג או נטבע בנהר ולא נשמע על יאודי אחר באותו העת שנהרג אלא זה עזרא בעלה של זאת וגם חזו יאודים 'פיל גוסר כל מלבושיו וכיס התפילין והטלית והסרור ור שכתוב שמו עליו וגם לא נראה כי אם סוס שלו מכל זה מוכח דהיאודי שאמרו עליו הנשים שנהרג ומושלך ביער הוא ניהו בעלה של זו ולא אחר דהא לא שכיח כלל לומר שזה האיש שמצאו כל מלבושיו וחפציו והפנקס שלו והסדור ששמו עליו והסוס שלו הלך לו לארץ מרחקי' ערום מבלי כל הנז' ויאודי אחר שלא נודע שמו ומקומו אותה שעה נמצא ונהרג ואותו יאודי בעלה של זו חלף הלך לו הא ודאי מלתא דלא שכיחא כיון שלא נשמע דבר זה כי אם על היאודי הזה בעלה של זו:
:
וסמוכות מצאתי לחי' זה שבא הדבר מפורש בהר' המבי"ט ח"א סימן קל"ה שהביא כטעם זה שכתבנו וז"ל שאיש א' יאודי שהיה ידוע שיצא ממקום א' ללכת לביתו למקום אחר ולא הגיע לשם ונשכח זכרו בכל אותם המקומות ובא הגוי מסל"ת שאמ' שנהרג באותו הדרך באותו הזמן שעל הרוב כל מי שנשמע עליו דבר זה הוא למיתה ואין א' מני אלף שיאמר עליו דבר זה שישוב עוד לביתו ואם כן נשאת אשתו לא תצא דלא הוי אלא איסורא דרבנן דמדאורייתא אזלינן בתר רובא עכ"ל ואע"ג דלא התיר מטעם זה לכתחי' ולא הועיל טעם שכתב אלא להוציא מידי אסורא דאו' מ"מ מ כד דייקי' שפיר בנ"ד אף המבי"ט מודה דתנשא לכתחילה דבשלמא אם הנשים הללו מסל"ת היו מספרות לפנינו או ע"א מסל"ת לא ספר לפנינו אלא דוקא מה שהיו מספרות אלו הנשים הנז' ועל ספור זה לבד אנו באין להתיר האשה הזאת אז יש מקו' לומר דלא תנשא לכתחילה על פי עדות זו וכדכתב המבי"ט ז"ל אבל הכא בנ"ד כד מעיינינן שפיר בלא עדות הנשים שאמרו שהוא הרוג ומושלך ביער מה ששמע העד יוסף מפיו של הגוי שאמר שלפי דעתו דמיתתו לא היתה ע"י טביעה אלא בהריגה דמשמע דמפשט פשיטא ליה ששמע שמת בעלה של זו אלא דבאופן מיתתו כיצד היתה מסופק כי מתוך דבריו משמע ששמע שמת זה בטביעת הנהר ולפי דעתו שפט מדברי הנשים שמיתתו היתה בהריגה וכיון שדברי הגוי שספר לישראל מבורר שעל בעלה של זו שאנו עסוקין בו הוא מדבר וליכא לספוקי באחר הא ודאי בנדון כזה אפילו המבי"ט מודה ומכ"ש שנ"ד הוא עד מפי עד דטפי תלינן להקל וכמ"ש הראנ"ח ז"ל בתשו' סימן ס"ה דבעד מפי עד ננעלו אז דרכי הדרישה והחקירה ואין לו לדיין אלא כדברי המעיד לפנינו שהעדות ההיא תוסיף תת כוחו מהעדות הא' עש"ב גם הרב המבי"ט ח"א סי' קי"ג תנא דמסייעא לן אף על גב דנדונו היה שהזכיר שמו מ"מ לפי הטעם שכת' ה"ה אפילו בלי שמו ומעשה שהיה כך היה והכא נמי בנ"ד כיון שאינו נודע בכל המקומות שדרים בהם היאודים סביבות עכו שנעלם באותם הימים שום יאודי אלא זה שנודע לנו שיצא לבדו תו ליכא למיחש ליאודי אחר שבא מסוף העולם וכדכת' הר' ז"ל ואף לדברי המבי"ט של סי' קל"ה דלא התיר לכתחי' אינו אלא בעד הרואה אבל בעד השומע מפי עד בודאי שתלינן להקל ותנשא אפילו לכתחילה וכמו שפסק בסי' קי"ג ולפי דעתי נ"ד עדיף מנדון של המבי"ט של סי' קי"ג דהכא קאמר הגוי מסל"ת והכור'ג שלו וחפציו הם 'פיל 'גוסר וכל היאודים אשר המה 'פיל 'גוסר פתחו וראו בתוך חפציו הטלת והתפילין וסדור שלו ששמו כתוב עליו והביאום לשם מפחדם מהמושל אשר שלחו עם הכזניה והנשי' הנז"ל שספרו לגוי שהוא הרוג ומושלך הא ודאי דבכל כה"ג דההרוג הנז' הוא ניהו בעל החפצים הללו ועדיף מנדון המבי"ט ואף על גב דהרב פני משה ח"א סי' ג"ן כתב על דברי המבי"ט דקולא גדולה היא והכל חולקים עליו כבר תמה עליו בתשו' נאמן שמואל דאיך דחה דברי מי שגדול בלתי שום ראייה וגם הרב חקרי לב אה"ע הביא ראיה מדברי המבי"ט ממ"ש מהר"י ווייל ז"ל סימן ע"ט וז"ל כיון שודאי ידעינן שהיה אותו יאודי על הדרך תלינן שאותו יאודי נהרג וכעין דברי המבי"ט כת' הרב בפסקים וכתבים סי' קל"ט פסקו מור"ם בסימן י"ז ובתשו' חוט השני סימן צ"ה גם הר' כרם שלמה סימן ה' שהביא כמה אומדנות בנ"ד להתיר את האשה וכן בסימן ו' ומשם תראה שכל הצדדים וההוכחות שצדד להתיר האשה הם ג"כ בנ"ד וסמך על דברי המבי"ט כמ"ש בנדונו דהוי ספיק' דרבנן וגם הר' פ"מ ח"ב סי' ח' סמכו על ס' מבי"ט ז"ל ועשו דבריו סניף עם סניפים אחרים וכבר כתבנו לעיל דנר' עדיף מנדון המבי"ט ואפילו החולקים עליו מודו בנ"ד דהוי עד מפי עד והוכחות נכוחות וכדכתי' לעיל ועל הספק הב' אי מקרי זה הגוי מסל"ת אומר אני דשפיר הוי מסל"ת יען שהיאודי יוסף הנז' לא שאל אותו מעקרא מה נעשה ביאודי הזה והשיב לו אלא הר' יוסף הנז' שאל אותו בתחילה שאלה אחרת דלמה נתעכב והשיב לו הגוי מעשה שהיה וביני ביני הרחיב הדבור עמו כיצד שמע ממיתתו ובכה"ג שפיר הוי מסל"ת דשאלה הראשונה ששאל הר' יוסף לגוי למה נתעכב אינה ענין לגוף העדות של מיתת זה היאודי כמבואר כל זה בתשובות מהרח"ש סי' ל"ח וראייתו מתשו' מהר"ם שכת' שאפי' הקרובים מחפשים ואפ' דעי"ז נתעורר הגוי ואמר דבריו וכיון להעיד שקר עכ"ז כת' דשפיר מקרי מסל"ת גם הרב כרם שלמה בסי' ג' למד מתשו' זו לנ"ד דהוי בכה"ג דהוי שפיר מקרי מסל"ת עש"ב ודו"ק והגם שהנשים לא הזכירו אימתי נהרג כבר כתבו כל אחרונים ז"ל שכבר פשטה הוראה בכל ישראל להורות דתלינן להקל אף בעד ראיה ולא הזכיר שראהו תוך ג' ימים להריגתו אמרינן דתוך ג' ראה אותו כ"ש בעד השומע מפי עד כנ"ד דיותר תלינן להקל ואמרינן ינן שפיר דעד הא' ראהו בתוך ג' והעד הב' קצר בדבריו וכידוע מתשו' הראנ"ח ז"ל שהבאנו לעיל וז"ל מהר"ם אלשיך בסי' מ"ד דלא מחמרי' אלא בעד הרואה אבל לא בעד השומע משו' דשומע תלינן ששמע עדות הראיה עש"ב:
איברא מה שעומד לנגדי הוא שנראה דעת מרן בב"י אה"ע דאין משיאין עפ"י הקול כדעת הרמב"ן ודעמיה דס"ל בהדיא שאין לסמוך עפ"י קול הברה ואע"ג דרבים פליגי בזה והכא נמי בנ"ד כיון דלא הזכיר הגוי ממי שמע דבר זה מאן לימא לן דלא אמר כן עפ"י שמועה בעלמא ששמע מפי קול דלא פסיק והיינו קול הברה דאין משיאין:
האשה עפי"ז ובעומדי בזה ראיתי בתשו' מרן אה"ע בדין גוי מסל"ת בשם הרב יעקב סמוט ז"ל דף ק"ו ע"ב שגם הוא נסתפק בזה והעלה לאסור עפ"י ספק זה ע"ש ומרן כת' עליו ומה שכת' כת"ר דמטעם אחר אין להתיר והבאת ראייה מתרומת הדשן ואחד מן החכמים חלק ואמר דלא קאמר תה"ד אלא לגבי טביע' דוקא יפה חלק ותמה על עצמך שהרי אורחא דמלתא על הרוב כשמתעלם איזה אדם אומרים העולם באומר נהרג וקול יוצא ע"י כך שנהרג פ' וכפ"י כת"ר לא שבקת חיי שיועיל שום עדות וסיים וכתב דאין לנו לבדות דברים מלבנו על דברי העדות לומר שמא כך היה או כך היה כדי להחמיר עכ"ל הרי אתה רואה דדוקא דאם אמר שמעתי שנהרג לא אמרינן שמא עפ"י הברה שמע אבל אם אמר ששמע שטבע אזי חיישינן וא"כ הכא בנ"ד שאמר הגוי האדה מאהו אלא מקתול מאהו גריק מייה לאין וכו' משמע ששמועתו היתה שמת ע"י הטביעה א"כ אליבא דמרן חיישינן שמא שמע מקול הברה:
והנראה ליישב בפשיטות דנ"ד לא אמר שמעתי אלא כך אמר ומן קבל אצרית דעולית הל יאודי אלדי 'גאייה וכו' קאלי הל מזכור מאהו אלא מקתול מאהו גריק מיט דמתוך לשון זה משמע שהוברר לו שמת אבל מאמת מיתתו שלא בטביעה אלא הריגה ואפי' מרן ומהר"י סמוט מודים בנ"ד דלא חיישינן ועוד דכיון דכבר כתב המבי"ט ז"ל דהויא ספיקא דרבנן י"ל דמרן ז"ל לא החמיר אלא בספיקא דאורייתא באופן דעלה בידינו דעפ"י עדות זו הראשונה יש בה כדי להתיר זאת העגונה והנה קצת מחכמי הישיבה הי"ו לא מלאם לבם להתיר בעדות זו הא' משום דמספור הנשים שספרו לגוי לא הזכירו שמו ואני הנלע"ד כתבתי והמעיין יבחר ואומר עוד טעם נכון והוא דאפי' אם נחשוב העיקר העדות של הגוי היא היוצאה מדברי הנשים הנז' ולא הזכירו שמו הכא שהנשים בעצמן לא אמרו שהם ראוהו הרוג ומושלך אלא אחרים ראוהו הרוג וספרו להם ואם כן י"ל דהאחים שראוהו הרוג הם יודעין הענין שזהו הצראף אשר בא עם הכזנייה ושספרו לפני הנשים מסתמא ספרו ואמרו שהיאודי שבא עם הכזניה נהרג והם קצרו בספרם לגוי דסברי כי הגוי הזה אשר נתפחד וגם שאל אותם מה נעשה בו הוא יודע שפיר מענין היאודי הזה וברור אצלו מי הוא וזהו שאמרו אל זאהיה וכו' וכיון שכל ספור הנשים הוא מאחרים שהגידו להם שמצאו אותו הרוג והוי כעד מפי עד דתלינן דעדות הא' היתה כתקנה שידעי שזה היאודי ההרוג שהוא הצארף שנשלח עם הכזנייה ויש לי ללמוד זה מתוך תשו' הרב בני משה בסי' קס"ד ומתשו' זרע אברהם בסי' ב' ג' שמשם בארה דמסתמא תלינן שעדות הא' היתה כתקנה ואף שמדברי מהר"י זאבי שם משמע דלא ס"ל ע"ש בנ"ד אזיל ומודה וכמש"ל בשם מהר"י ווייל שכ' דכיון דידעינן שהיה אותו יאודי על הדרך תלינן שאותו יאודי נהרג עכ"ל וא"כ אף אנו נאמר דכיון שידעינן שהיה אותו יאודי על הדרך תלינן מה שראוהו ידעי והכירוהו לזה הצארף בעלה של זו וספרו עליו והנשים ששמעו מהם קצרו בדבריהם ואמרו יאודי סתם וזהו אם אנו רוצים להתיר מכח דברי הנשים לבד האמנם האמת יורה דרכו דכל עקר שהביא הגוי בדבריו שיחת אלו הנשים אינו אלא לאמת שמיתתו היתה ע"י הריגה ולא ע"י חנק בים אבל הוא כבר מבורר אצלו שמת זה יאודי הצראף וכ"ת הרי יש הכחשה בעדיות שבעדות ראשונה הוא מת ע"י הריגה ואלו בעדות האחרונה הוא בחנק ע"י המים זה אינה עדות מוכחשת כיון דלדברי שתיהן שזה מת וכמבואר דבר זה בדברי הש"ע ע"ש:
ומעתה' נבא לדבר משפט עדות הב' שגם שסלא יש הזכרת שמו אכן כיון שאמרו לא כמו היאודי שבא עמנו עם הכזניה יען שבא עמנו ללדקייה וכו' ומיד חזרנו וראינו אותו מת מושלך על שפת הנהר וכו' והכרנוהו שזהו היאודי שהיה עמנו ולקחנו אותו וקברנוהו במקום פ' והכורג' שלו וכו' ופנקסו מונחים ביל 'גוסר וכו' עכ"ל הנה ודאי דיש לפשוט זה ממ"ש הרמב"ם בפי"ג מהלכות גרושין הביאו הטור והש"ע בסי' י"ז וז"ל יצא ישראל וגוי מעמנו למקום אחר ובא הגוי המסל"ת ואמר איש שיצא עמנו מכאן מת משיאין את אשתו אעפ"י שאין הגוי יודע את האיש והוא שאמר וקברתיו עכ"ל והכא נמי בנ"ד שאמרו הגוים המסל"ת היאודי שבא עמנו עם הכזנייה והרי אנו יודעים ממקום אחר שבעלה של זו הוא ניהו שבא עמהם עם הכזניה וידוע לכל שנשלחו אלו מעכו להוליך הכזניה למקום פ' וסיימו בדבריהם שהכירוהו וקברוהו דליכא השתא חששת בדדמי מי כלל והוי ממש כאלו אמרו שיצא עמנו מכאן כיון שידוע לכל שיצאו מעכו עם הכזניה דאפי' את"ל דבאומרם היאודי שבא עמנו עם הכזניה לא חשיב כאומרם שיצא עמנו מכאן כמ"ש הרמב"ם אלא חשי' כאומר יאודי שיצא עמי מת דלהרמב"ם לא מהני וכמ"ש הר' כנה"ג בסי' י"ז אות קל"ז דחיישינן שמא נתלוה אחר עמו בדרך ע"ש מ"מ לק"מ לנ"ד חדא דכבר כתב הר' שם דלהרא"ש וכמה פוסקים הביאם שם הר' ז"ל דלא ס"ל הכי ולא חיישינן להאי חששא לשמא נתלוה אחר עמו וסיים וכת' והלכת' כבתראי ועוד בנ"ד אפי' הרמב"ם מודה דלא חיישינן לאחר דהא אמרו שבא עמנו עם הכזניה וסיימו בדבריהם שזהו שמצאוהו מת והכירוהו וקברוהו הא ליכא תו חששא אלא משום שראוהו אחר ג' ימים למיתתו כנראה מספורם שהלכו וחזרו וראוהו הרוג ומושלך ביער סמוך לנהר ואנן בעינן שיראו אותו תוך ג' ימים למיתתו להא אמינא דאי מהא לא ארייא דכבר הסכימו רוב ענין ורוב בנין כמה גדולים מהפוסקי' ז"ל דאם הגוף מחובר עם הראש ולא נחבל בפניו שמעידין אחר כמה ימים למיתתו וכמ"ש בתשובת זרע אברהם סימן ב' עש"ב וכ"ת הרי כתב הרב כנה"ג משם תשו' מהרי"ק אה"ע ומשם מהרשד"ם שצריך שיאמ' הגוי הזה לאותם שראו אותו יוצא משם עם פ' וכו' אבל אם אמ' סתם איש שיצא עמי וספר זה למי שלא ראה אותו אעפ"י ששמעון יצא עמו חיישינן שמא פעם אחר' יצא עמהם ועל האחר הוא שמעיד עש"ב וא"כ בנ"ד לא ידע ההגמון מדבר זה ולא ראה לאלו שיצאו משם עם הכזניה ועם היאודי גם לזו אני אומר דליכא למיחש מזה כלל בנ"ד משום דהכא בנ"ד שאמרו ומרוב פחדנו מהשר ששלח אותו עמנו וכו' וראינו הכור'ג שלו וחפציו דוקא וכו' ולא היה מאמין וכו' וגזר עלינו לחזור ולראות מה נעשה ביאודי הזה ומיד חזרנו וראינו אותו מת מושלך וכו' מכל אלו הדברים מוכח שכוונתם על זה האיש בעלה של זו ולא אחר שהרי החפצים והטלית והתפילין והפנקס וסדור שלו שכתוב שמו עליו המונחים 'פיל 'גוסר וכמו שאמרו הם מוכיחי' שעל זה מדברים ולא על אחר ועוד הרי כתב מהרח"ש שם דמשום האי חששא הצריך הרמב"ם חפוש עכ"ל ואם כן בנ"ד שעשינו חפוש ונודע לנו שלא יצא מעכו יאודי אחר עם הכזניה זולת זה בעלה של זו האשה הנז' תו ליכא שום חששא מהנז' באופן דגם על פי עדות זו מותרת לינשא אפילו לכתחילה וכאמור:
והשתא הכא נבא לעדות הג' שבאה מדמשק יע"א שכתוב בה שופת יאודי צרף ג'גייב 'גזניה מעו וכו' וגם בעדות זו לא הוזכר לא שמו ולא שם אביו ולא שם עירו אמנם כבר בררנו בעדות ראשונה וכתבנו דלית לן בה וכיון שכבר אנחנו יש לנו ידיעה מבחוץ שהיאודי הזה הצרף שהביא הכזניה עמו הוא ניהו עזרא בעלה של זו ששלח אותו בכור נגרין נז' א"כ אע"ג דלא הזכיר שמו לית לן בה דלאו גזרת הכתוב היא אלא כדי משום לידע מי הוא זה היאודי וכל היכא דידעינן ממקום אחר סגי וכמש"ל בשם הר"ן ומהרח"ש ז"ל וכן ממה שסיים אינהו מכנוק כנק מייה ולא אחד קיתלו ומא מעו שי וכו' ואווצעי אכדרון ליל 'גוסר וכן רוחו שופו וכו' כל אלו הדברים מורים בודאי על זה האיש ולא אחר ומכ"ש לפי אומרו אווצעי כדהון ליל "גוסר וכן עלו ושם ראו ישראל כל חפציו ופנקסו וטליתו ותפלין וסדור שלו הא ודאי בברור שזה הוא בעלה של זאת ולא אחר שראה הגוי ואמר שזה נחנק במים ומת ולא ע"י הריגה וכ"ת זה בעינן שתכף יציאתו מן הנהר תוך שעה שיהיה רואה אותו ולא אחר כמה ימים והכא מתוך הענין מוכח שלא ראוהו תכף עלייתו מן הנהר ואע"ג שכת' הרא"ם ז"ל בתשובה דכשלא ידעי מתי עלה שבודאי אנו תולין לומר שעתה עלה ומעידין עליו ולא אמרינן שמא קודם שהה יום או יומיים עכ"ל ע"ש מ"מ הרי כבר כתב מהרח"ש בדף מ"ו שלא ראה דברי הר"ן שכתב דמן הסתם אין לתלות ולו' שתוך אותה שעה שנפלט ראהו שיותר מצוי ששהה יותר משעה א' וכו' דאלו היה רואה אותו היה חושש לדבריו וכו' וסיים וכתב הרי לך ג' הרועים הרשב"א והר"ן והריב"ש דהיכא דאינו ידוע להו מתי עלה מן הים תלינן להחמיר אמנם י"ל שהרי סיים מהרח"ש ז"ל וז"ל ואפשר מה שהקל הרא"ם הוא בנדון שלו דליכא ספיקא דאורייתא אלא דרבנן דבדרבנן קי"ל לקולא וזה אפשר כוונת תה"ד עכ"ל וא"כ בנ"ד דהוי ג"כ ספיקא דרבנן וכמש"ל בשם המבי"ט סי' קל"ד וקי"ג והסכימו עמו בזה הרב פני משה בח"ב סי' ח' והר' כרם שלמה בסי' ב' דהוי ספיקא דרבנן ע"ש וכבר כתבנו לעיל דנ"ד עדיף מנדון המבי"ט ודאי לא הוי אלא מדרבנן שפיר תפסינן כקולת הרא"ם ומכ"ש שיכולין אנו לו' דאפי' הרשב"א והר"ן שהחמירו לא החמירו אלא בספיקא דאורייתא ולא בספיקא דרבנן ועי"ל בנ"ד דאפי' ידעינן דאשתהי יותר מיום או יומיים אחר עלייתו מן הנהר יכולין להעיד עליו והוא על פי מ"ש הרב ז"ל שהביא משם רש"י וא"ז ז"ל שכתבו הר"ן ז"ל והרב המגיד משמם דמהני הצטרפות סימני כלים עם סימני הגוף שאינם מובהקים כי היכי דמהני גבי גט טביעות עינא עם הכלי עכ"ל הה"נ בנ"ד איכא סימני הגוף שאינם מובהקים וסימני כלים כמבואר בשאלה דהוו תרוייהו כסימן מובהק לרש"י ואור זרוע ובסימן מובהק הא קי"ל דמעידין עליו אפי' אשתהי כמה ימים מעלייחו מהנהר וכמ"ש הרב כנה"ג דף כ"ט ע"א אות שס"ז ע"ש ואע"ג שכתב מהרח"ש שם שקש' לקבוע הלכה להתיר א"א ע"י צרוף כלים לאומדנו' אחרות דכל א' וא' באנפי נפשיה לא מהני ולא מועיל וכו' ולהכי אין בידינו כח להקל ולהתיר בשו' אופן בסימני כלים אף בצרוף וכו' ע"ש בד"מ י"ל בתרי גווני חדא דכבר כתבנו דנ"ד הוי דרבנן וכיון דהוי דרבנן שפיר יש לסמוך אדברי רש"י וא"ז לקולא כי החולקים עלייהו לא החמירו אלא בנדון דידהו דהוי ספיקא דאורייתא שכך כתבו קשה לקבוע הלכה להתיר א"א וכו' ואי נדון דידהו הוי מדרבנן לא הוו אמרי הכי ועי"ל דהרי אף המחמירין לא אמרו אלא דאין בידינו להקל ולהתיר בשום אופן סימני כלים אפי' בצרוף זולתי כיס וארנקי וטבעת והכא בנ"ד הרי איכא בתוך חפציו פנקסו וסדור שכתוב שמו עליו וכ"כ הרב פני משה דבפנקס החובו' יש להתיר ולדעתי דהם עדיף מכיס וארנקי וטב' דאפי לדעת מרן בתשו' דס"ל דאפי' בכיס וארנקי חיישי' להשאלה בהנהו דכתיבנא ליכא למיחש לשאלה אפילו לדעת מרן ובפרט לפי מה שראיתי להרב חקרי לב באה"ע סי' י"ב שכתב דאין לחוש לחו' הב"י בתשו' הלזו דמלבד שכל הבאים אחריו השיגוהו אלא גם בש"ע מדיוק דבריו מוכח להדייא שדעתו להתיר ע"כ בצד זה אין לחוש לחו' הב"י בתשו' הלזו עש"ב וא"כ בנ"ד הן לו יהא דסימני כלים אלו ככיס וארנקי ולא עדיפי מ"מ שפיר יש להקל בנ"ד ע"י צרוף לכ"ע ואין מי שיחלוק בכה"ג:
ועוד בנ"ד לא ראו הטביעה כי אם דווקא ראוהו מושלך סמוך לנהר והכירו שע"י הטביעה נחנק ולא נהרג בידי אדם והיכא דלא ראו הטביעה ס"ל להרא"ש והטור והרב תומת ישרים דאפי' לא ראוהו מיד אחר שעלה ואפילו בטביעות עינא בלא סימנים והוא שיראוהו שלם בכל גופו עי"ע ואם כן אם הכא בנ"ד שלא ראו הטביעה סגי בטביעות עינא בלא סמנים ומכ"ש דאיכא ג"כ סמני כלים וסמני גוף ואע"ג שכתב מהרח"ש והרב כנה"ג באות ק"ו דרוב הראשונים והאחרונים לא מפלגי בין ראו הטביעה ללא ראו ודחו דברי הרא"ש בראיות ברורות וכמ"ש בתשו' מהר"י אלאשקר סי' כ"ו מ"מ הא קא חזינן כמה וכמה מהפוסקים שהסכימו עם הרא"ש והטור עיין בתשו' בנימין זאב בסי' י"ב ובעל חומת ישרים ותשו' ב"ח שכולם ס"ל כהרא"ש ואף דליכא רובא דמנכר דלא ס"ל כהרא"ש מ"מ כבר כתבנו דנ"ד הוי ספיקא דרבנן ולא דאורייתא ואם כן שפיר יש לסמוך אמקילין אע"ג דהוי מיעוט' לגבי הנהו המחמירין ועוד דבעגונא הקילו משו' תקנת עגונות ועי"ל דכל הנהו דפליגי על הרא"ש הוא משום דהוי ספיקא דאוריית' אבל בנ"ד דהוי ספיק' דרבנן אפשר דכלהו מודו להרא"ש ז"ל וכן כתב מהרח"ש וז' דמי שלא ראה הטביעה וכו' ומ"מ בעקר הדין מסתבר לי דכיון דאשתהי אינו אלא משום ספיקא וחששא דילמא אתפח אם כן בספק אשתהי לא מחמרינן אלא מדרבנן עי"ע בדף נ"א ע"ב הרי שכתב להדיא כמ"ש דלא מחמרינן בד בדרבנן
עוד כתב שם וז"ל ומ"מ לענין מעשה נראה דמי שלא ראה הטביעה והוא ספק אם ראהו לאלתר ואת"ל לא ראהו לאלתר שמא הלכה כהרא"ש ודעימיה דכל שלא ראה הטביעה וגופו שלם לא בעינן לאלתר והוי ס"ס המתהפך עש"ב וא"כ גם בנ"ד איכא ס"ס המתהפך חוץ מהס"ס של הר' ז"ל דהא מכל העדיות שזכרנו חוץ מעדות הא' נראה שהגוי שחזר אחריו ומצאו וקברו היה יודעו מחיים כיון שהוא צארף אצל המושל והלך עם הכזניה עם כמה גוים מהחיל ושל המושל והם עצמם שהחזירם המושל לתור אחריו מסתמא ודאי יודעים אותו בחייו כי הוא מבני חברתם וא"כ הרי נולד לנו קולא אחרת בנ"ד דהרי כתב הרא"ם בתשו' סי' ט"ל דלא אמרו בגמ' דבעינן דחזייה לשעתיה אלא באניש דעלמא דלא היה מכירו בחייו אבל אם היה מכירו בחייו אחר כמה ימי' מעלייתו מן המים מהני עדותו ולמד זה מתשו' מהר"ם שכתב דמאי דקתני מתני' דאין מעידין אלא עד ג' ימים לאו באדם ידוע עש"ב וא"כ הא איכא ס"ס דנהי דהרשב"א והר"ן פליגי עם הרא"ש שמא לא אמרו והחמירו אלא באינו מכירו בחייו אבל מכירו בחייו שפיר דמי דמעידין עליו אפי' אשתהי כמה ימים וכמ"ש הרא"ם ז"ל ואפי' את"ל דלא סביר' ליה כהרא"ם ז"ל בזה שמא הלכתא כהרא"ש ודעימיה דס"ל דבלא ראו הטביעה מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים והוי ס"ס המתהפך:
ועל פי זה נחה שקטה תמיהת מהרח"ש ז"ל שם בדף מ"ט מעל הרא"ם שהקש' עליו וז"ל וקשה על סברא זו שכתב הרא"ם דאפי' ידוע לנו שכבר עלה מן המים יום או יומים קודם וכו' שזאת הס' היא דוקא להרא"ש והטור ור"ח אבל לכל שאר רבוותא קמאי ובתראי רוב בנין ומניין בכל גוונא בעינן לאלתר ע"ש ולע"ד דלק"מ דודאי הרא"ם ידע כל זה אבל כל כוונת הרא"מ לו' דהם דוקא דהם לא אמרו אלא באינו מכירו בחייו אבל היכא שמכירו בחייו כ"ע מודו להרא"ש ואין לחוש למ"ש מהרח"ש שם בשם מהראנ"ח דכל אלו הס"ס לא חשיבי אלא כחדא ספיקא דילמא בעלה של זו חי וקיים והביא דבריו הר' כנה"ג בסי' י"ז סי' קנ"ד בד"ה אמר המאסף וכו' עש"ב דהא קא חזינן כמה פוסקים אחרונים נשתמשו בס"ס המתהפך בדין עגונא דאתתא ולית מאן דחש לההיא אלא הראנ"ח ואפילו מהרח"ש גופיה התיר בנ"ד משום ס"ס וכן הרב הפוסק שהביא שם מהרח"ש משמו דהתיר בס"ס אף שאינו מתהפך ובלא"ה בנ"ד שהוא ספקא דרבנן אין צורך לס"ס:
וראיתי להרב חקרי לב באה"ע סימן י"ב שכתב דהרא"ש ודעימיה דס"ל דבלא ראה הטביעה לא בעינן לאלתר הם מיעוט לגבי רוב הפו' דס"ל דאפ"ה בעינן לאלתר וספק מיעוט כנגד רוב כלא חשיב כיון דמדין תורה אזלינן בתר רובא א"כ אין זה נכנס בסוג ס' וה"נ דכוותה ומה גם אפי' הוי ספק שקול לא מהני לצרפו עם ס' אחר דהוו תרי ותלת ספיקי להחמיר ס' אי קי"ל כהרא"ש ודעמיה ואת"ל דקי"ל כהרא"ש ס' אי הרא"ש מתיר באשתהי כמ"ש מהריב"ל סי'א' והראנ"ח והר' קרבן נתנאל שדעה הרא"ש גם כן דבעינן לאלתר וכו' עכ"ל ולע"ד דאין דבריו מחוורים ודעתו בזה בטלה ברוב נגד מהרח"ש והרב כרם שלמה ורבים עמהם שעשו ס"ס בנדון שלהם אע"ג דראו וידעו דרבים פליגי עליה דהרא"ש ודעמיה ולהם אנו שומעים משום דבעיגונא הקלו גם מ"ש כי שמא דהרא"ש מודה וכו' הנה כבר צווח מהרח"ש עליהם וכתב דא"א בשום פנים שתסבול הבנה זו בדברי הרא"ש ועדות הטור בנו שאין בקי כמוהו בדברי אביו תוכיח וא"כ מה לנו לדחוק ולהעמיס בדברי הרא"ש הפך המובן מדבריו להדיא ולהרבו' דוחקא כדי לאסור העגונא הזאת הפך משחז"ל במקום עגונא הקלו ועוד דל הרא"ש מהכא לדעת הרב ז"ל כי אפשר שמודה הרא"ש ואינו נמנה לא עם המקילים ולא עם המחמירין והרי בלא הרא"ש איכא רבים ועצומים דס"ל דבלא ראה הטביעה לא בעינן לאלתר ועוד הרי כתב בתשו' בני משה בסי' ס"ד שכמה וכמה מהאחרונים סמכו להתיר להלכה ולמעשה כסברת הרא"ש ודעמיה דבלא ראה את הטביעה אפי' אשתהי כמה ימים מעידין עליו וגם הרב משאת בנימין כתב כן וגם הרב גנת ורדים בתשו' אה"ע כלל ג' סימן ו' כתב שרבו כמו רבו מהאחרונים שפסקו כהרא"ש ודעמיה ובפרט לפי מ"ש הרב תה"ד דמשמע מדברי התו' שמנהג הוא להתיר ע"י טביעות עין בלא סימנים וכת' האשרי דלא כתבו התו' שכך המנהג להתיר אלא בלא ראו הטביעה ע"ש וא"כ זל דהא דנחלקו על הרא"ש אינו אלא בעקר דינ' אבל אה"נ אם יש מנהג להתיר אפי' באשתהי אפי' הרשב"א והר"ן מודו דיש להתיר במקום שכך נהגו וא"כ אתמהא על הרב חקרי לב שכתב דהמעוטא דס"ל כהרא"ש כמאן דליתנהו דמי ומי ירד למנין וראה שאלו הרבים ולא אפכ' ומכ"ש דהאחרו' מעידין דהמנהג להתיר כסברת הרא"ש ודעמיה ואיך מלאו לבו להרב לו' דלא אמרי' שמא הלכתא כהרא"ש ולא לצרופי עם ס' אחר דליתא ולהאחרונים אנו שומעים ולא להרב ז"ל גם מ"ש החל"ב בדף כ"ו דלא אמרינן ס"ס בעגונא מטעמא דהאי ס"ס באיתחזק אסורא עש"ב ואחרי המחי"ר מכת"ר דזה דין ברור ופשוט ומוסכם דלא אמרינן ס"ס במקום דאיתחזק איסורא כמבואר בתשובת הרב משאת בנימין וא"כ תמה על עצמך איך כל הגדולים הללו שזכרנו שנשתמשו בס"ס בעגונא לא הרגישו מזה כלל ואמנם מעקרא לק"מ כלל דהכא נמי לא הוי איתחזק איסורא דהלא ידוע ומפורסם מאמרם ז"ל דכל הדרכים בחזקת סכנה ומכ"ש יורדי הים באניות וא"כ י"ל בפשיטות יטות דאוקי חזקה נגד חזקה והרי שור שחוט לפניך באופן דשפיר דשפיר יש לסמוך על הרא"ש ודעמיה בנ"ד ואע"ג דאיכא מאן דס"ל דהיכא דידע ושמע מהטביעה דינו כראה הטביעה כבר כתב מהר"א ששון ז"ל דסברא זו מהריב"ש ז"ל נדחה קראו לה שכל הבאים אחריו לא חששו לדבריו כלל ואדרבא הסכימו דהוי דינו כלא ראה הטביעה ומכ"ש לפי מ"ש הרב בני משה בסי' קס"ד:
עוד נ"ל טעם אחר בשריותא דהאי אתתא דנ"ד והוא במה שראיתי להרב גו"ר בכלל ג' סי' ו' שיצא לידון בנ"ד להתיר וכתב דמה שאז"ל בגמ' דבעינן דאחזיה לשעתיה אבל אי אשתהי אין מעידין עליו לאו משום דאי אשתהי שוב אינו ניכר כלל אפי' ע"י הכרה מעליא אלא ה"ט דאי אשתהי משום ס' דיתכן דהוא מעיד בדדמי ע"ש מה שהביא ראייה לזה וסיים וכתב דיותר טוב' עדות גוי מסל"ת שהכירו יותר מעד ישראל והטעם משום דגוי לא אכפת ליה בהאי עגונא אבל ישראל דדעתו קרובה להתיר משום שחס עליה חיישינן שמא יאמר בדדמי יותר מהגוי וסיים וכתב דאם ישראל שליח מב"ד לכפר זה הנהרג לדע' מי הוא הא ודאי דמכירו היטב ואפי' אשתהי יכול להעיד עליו עכ"ל עש"ב וא"כ גם הכא בנ"ד שעקר שריותא דהאי אתתא הוא עפ"י דברי הגוי המסל"ת וזה הגוי אשר אנו חיים מפי עדותו הוא נשלח מהמושל יר"ה לחפש אחר הצארף שלו ולברר מה נעשה בו וא"כ ודאי זה הגוי שהכירו ואמר שזהו הצארף אשר שלחו המושל ורוצה לאמת זה להמושל הא מיראתו מהמושל מכירו ביותר ויותר מפחד לשקר מישראל ששלחוהו ב"ד כנלע"ד נכון באופן בנ"ד כמה וכמה ספיקי איכא להקל דבעדות הא' נראה מדברי הנשים שנהרג ולא מת ע"י טביעה ומעדות האחרונה מוכח דמיתתו היתה ע"י שנחנק במים ואם כן הוי ספק במיתתו כיצד היתה והשתא איכא ס"ס אחריתי דספק שמא נהרג ובנהרג תלינן להקל לרוב הפוסקים המפורסמים דס"ל דעד מפי עד תלינן להקל דאם גופו שלם מעידין עליו אפי' אחר כמה ימים ואת"ל שהיתה מיתתו ע"י טביעה שמא הלכתא כמ"ד דאפי' אשתהי תהי הם יכולין להעיד עליו ואת"ל דלית הלכת' כהרא"ש ודעמיה אלא כהחולקים עליו הרשב"א והר"ן שמא אפי' החולקים מודים להרא"ש ז"ל בהכירו בחייו דיכול להעיד אפי' אשתהי כמה ימים וכמ"ש הרא"ם ז"ל ועוד שמא הלכתא כמ"ד דצרוף סימנים דכליו עם סימנים דגופו הוי סימן מובהק ואת"ל דלית הלכתא כוותייהו שמא אף החולקים מודים בפנקסו וטלתו ותפלין וסדור שלו דדמו לכיס וארנקי דלא עבידי למשאל ועוד שמא הוי נ"ד כנדון גו"ר דלא חיישינן לגוי הזה לו' בדדמי אפי' אשתהי כמה ימים ועוד כי שמא כל הפוסקים מודים בנ"ד דהוי עד מפי עד דשפיר תלינן להקל ועיין בתשו' בני משה ותשו' גו"ר שכתבנו ומשם תראה שכל מה שכתבנו בשריותא דהאי אתתא הוא אמת וצדק ומכל שכן בנ"ד דהוי ספיקא דרבנן דאין אנו צריכין לכל זה ובודאי דאסור להחמיר עליה ולהניחה עגונה ופוק חזי מ"ש הב"ח בתשו' וז"ל דאם אתה רוצה להחמיר בעדויות אלו א"כ לא תמצא עוד התר לעגונה הלזו ותתעגן לעולם הוי כשעת סכנה דקי"ל דלא מחמרי' כ"כ בעדיות עי"ע באורך וא"כ הרי נתן לנו רשות הרב"ח לתפוס קולות של הפוסקים המדברי' בענין זה כאשר כתבנו שמותם לעיל דאם באנו לחוש כאן לס' המחמירים אם כן ישתקע הדבר וישתכח ולא ימצא עוד עדים להתירה ודמי לשעת סכנה ולדעתי לפחות דמיא בפשיטות לשעת הדחק דקי"ל בכל דוכתא דיש לסמוך על המקילים אף שהם מיעוטא בשעת הדחק ואין לך שעת הדחק כזו שאנו נועלים מפניה דרכים המתירים אותה ולהניחה בצער כל ימי חייה ובכה"ג כ"ע מודו דיש לסמוך אמתירים בנ"ד אשר רבו כמו רבו ומכל שכן אם נצרף כל העדויות ביחד אף כי לדעתי שכל עדות מהנז' בפ"ע יש בה בשופי כדי להתיר כ"ש בהצטרפם יחד ולע"ד דאין מי שמחמיר בנ"ד והם אמרו ולא אני ומי שרוצה להחמיר בענין כזה אינו אלא מחוסר ידיעתו ובקיאותו וקולר האשה תלוי בצוארו ואני את נפשי הצלתי וצור ישראל יצילני משגיאות ולא יארע תקלה על ידי כי אתה ה' עמדי הוא אלהי אבי נאום הצעיר
אברהם בכמהר"ר יצחק ענתיבי זלה"ה ס"ט כיו