שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
מנחת אברהם · סימן קי
ס"א ד"ח אוסר במיני בכ"ש. ודע דאפי' אסד"ר ואיסור אכילה לחוד ל"ב. שפ"ד סק"ב. – וע"ש דמותר למכור לעכו"ם אף דלא נתבטל מה"ת ואפי' ליכא כ"א חד בחד ודוקא לעכו"ם שאינו מכירו. וע' בחו"ד סק"א דאפי' לח בלח מותר למכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו אף דביין ביין אסור מ"מ בשאר אסורין דמי לסתם יינם ומותר אפי' באסה"נ דאורייתא. – ובטעם לחוד א"צ כלל חוץ מדמי אסור ומותר התבשיל בהנאה דאין העכו"ם נותן יותר בשביל הטעם. וכ"ז בשאר איסורין אבל בחב"פ מבואר באו"ח סי' תמ"ז ותס"ז דאפי' חטה א' בתרנגולת שורפין מפני חומרת חמץ. שם –:
ואם יש ס' בדבר אי הוי דבר חשוב אי לא אזלינן לקולא. וה"ה כשיש ס' שנתערב דבר חשיב בדבר שא"ח וס' אם הד"ח הוא האיסור או הדבר שא"ח הוא האיסור. אבל כשודאי הוא ד"ח וס' אם הוא לסור. ח"ד – שם וחלפות תרדין. היא סילקא. וע' שפ"ד בסי' צ"ו דכ' עם כ"ז לא ידענא מה הוא. אלא הוא חריף כמו שומים ובצלים:
ס"ג שכל קבוע כמחצה ע"מ דמי. ואם לקח מג' חניות ג' חתיכות וא"י מאיזה לקח אם החתיכות אינם ר"ל בטילות דחד בחרי בטיל כדין יבש ביבש ומה בכך דקבועין הם. שפ"ד סקי"ד – ואם לקח בשוגג מקבוע ועורב או נפל מא' מהן מהן לתערובות ול"נ האיסור קודם הפרישה דהיינו שלא נתחזק מקודם האיסור לכ"ע מותר דהוי ממש כשני חתיכות דסי' קי"א. חו"ד סק"ד – וע' בשפ"ד סקל"ז בג' קצבים ששחטו ה' בהמות א' שחט ג' והב' א' א' ומשם נשאו למקולין ולקחו בשר לכ"ש. ואח"כ נודע שא' מהדקין הי' בו נקב מפולש וס' שמא הי' שומן סותם והתיר הכל בהפ"מ ולכ"ש וכ' שם דאפי' אם לא שחטו הג' קצבים רק ג' בהמות מותר בכה"ג מטעם ס"ס שמא הל' כהר"ן דמתיר מה שלקחו קודם שנודע. ואת"ל כהרא"ה שמא אינו טרפה –:
ס"ז דבר שא"ב מחמת חשיבותו שנתערב באחרים ונפל א' לים הותרו האחרים. ודוקא בנפל אבל הפילה אסור. כ"ז דוקא בודאי איסור אבל בס' איסור כגון שנתערב כבש א' שהי' מים במוח בין הכבשים וא"י אם הי' מוח מקיפו מתיר בהפ"מ להשליך א' למים והשאר יהי' מותרים. ס' יהושיע בפו"כ סקפ"ה עי"ש:
– ד"ת שאסור מדרבנן שנתערב חד בחד ונפל א' מהם לים וכיו"ב כ' הש"ך דל"א שהאסור נאבד כיון שאתחזק איסור חד בחד אף בדרבנן מחמירין. ועי' פר"ח סקל"ד ומנ"י סק"מ פוסקין דתולין להקל – וע' בסי' ס"ט במש"ז סקל"ה לענין בע"ח ושא"ד החשובין שתחילת ביאתן לעולם ע"י תערובות ולא הוכר האיסור מעולם דבטלין –:
ס"ט שכיון שהס' הראשון הי' בגופו אין להתירו מס"ס. ואפי' הס' איסור הוא רק דרבנן. וכ"ו הוא כשהגוף איסור הוא מה"ת וע"י גלגול נעשה דרבנן אבל באסד"ר שאין לו שורש מה"ת אף בס"א בגופו והב' בתערובות מתירין דס' דרבנן לקולא מש"ז סקי"ב וי"ג. וע' בש"ך שהק' להמחבר דס"ל בס"ח דהתערובות הב' אסור א"כ אפי' ל"ה הס' הראשון בגופו אסור ס"ם שנתערב דלא יהא אלא ב' תערובות ול"ל לטעמא כיון שהס' הראשון הי' בגופו. וע' בס' יהושיע בפו"כ ס"ק תפ"ו דכ' שצ"ע דהא המחבר כאן כ' להדיא דבריו בדברים המתבטלין והתערובות הב' דאסור הוא בדברים שאין מתבטלין:
דיני ס"ס. בס"ס משם א' דל"ה ס"ס אם הס' הוא שמא לא בא לבית כלל אף משם א' מיקרי ס"ס. מג"א או"ח סי' תל"ט סק"ג וע' בכו"פ דכ' אם נרצה לעיין בכל ספיקא דעלמא על הרוב יחול בי הך שם אונם חד הוא וכו' וע' בחי"ד דהכריע דדוקא כשיש ריעותא לפנינו ויש שני צדדי היתר בעינן שלא יהיה מש"א. אבל בדבר שאין לחוש בו במקום שיש ריעותא ואיכא ס' אם הוא ריעותא מותרת ע"ש עי' שפ"ד סקט"ו הביא מהרמ"ע בתשו' דדוקא באיסור תורה בענין מתהפך הא באסד"ר ל"ב מתהפך. ודוקא בלא אתחזק איסורא דמה"ת מותר בס"א רק דמדרבנן אסור בכה"ג ל"ב מתהפך. שם סקט"ז עי' ש"ך ופר"ח דא"א סד"ר לקולא אא"כ הס' מצ"ע הוא דרבנן. אבל אם מצ"ע הוא איסור תורה רק שע"י גלגול בא לו שהוא דרבנן א"א סד"ר לקולא. וע' בשעה"מ סוף הל' מקוואות כלל ואו. וביש ס' אם יש כאן איסור כלל אעפ"י שמצר אחר בא לו שהוא דרבנן מותר כיון דנוכל לומר שמא אין כאן איסור כלל. וכ"ז באסד"ר שאין לו חזקת איסור אבל בי"ל חזקת איסור אסור. וע' פר"ח סקל"ג שחולק ע"ז. ולכאורה מדברי הב"ח הביאו בש"ך סי' שצ"ז בכתבו לא' שמת קרובו ואיכא ס' אם הוא תוך ל' דחייב להתאבל משום דמוקמינן לי' אחזקתי' משמע דאף באסד"ר בי"ל חזקת איסור אסור וצע"ג ודו"ק. והבל"י הביא בשם תורת השלמים דאפי' לדעת האוסר אם י"ל חוקת היתר ג"כ מותר. וע' בישוי"ע ססי' קי"ב דכ"ז הוא באסד"ר שי"ל עיקר בדאורייתא אבל אין לו עיקר בדאורייתא אף שי"ל חזקת איסור מותר משום דעל ספיקא לא גזרו חז"ל ע' ש"ך סקל"ד דס' בחסרון חכמה ל"ה ס' לא לענין ס"א ולא לענין ס"ס. וס' שעכשיו אין שום חכם יכול לברר יש להתיר בהפ"מ כגון בנשבר הגף. שפ"ד – ע' בטוטו"ד מ"ק סי' קע"א דבס"ס מברכין דלא כדעת הח"א דהרי אזלינן בתר רובא לברך ומכ"ש בתר ס"ס עיי"ש – וע"ש עוד באם אכל מעט וס' אם הי' בו כשיעור או לא ואח"כ אכל ברי' דהוי ג"כ ס' אם חברך עליו ב"א ונסתפק שם אם בתר גברא אזלינן והוי ס"ס או בתר אכילות ובכל אכילה הוי רק ס"א. וכ' דפשוט דבתר גברא אזלינן דהרי אין הס' רק אם הוא חייב לברך ובו הוי ס"ס. רק הלא לא נולדו ב' הספיקות יחד ואין לברך רק אם אכל ביחד ברי' ועוד ד"א שס' אם הי' בו כשיעור אז צריך לברך ב"א מס"ס ע"ש: