שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
מנחת אברהם · סימן ק
ס"א ברי' דהיינו כגון נמלה. ובפת"ש הביא דברי הכו"פ דנמלה ל"ה ברי'. ובחו"ד וכל האחרונים כ' דהוי ברי'. וכינה מזיעת אדם הוי ברי'. שם. ע' בט"ז לענין ס' אי הוי ברי' או לא הוי סד"ר ובטל. אבל הי הוי ודאי ברי' והאסור ס' כגון ביצי ס"ט אפי' באלף ל"ב. אבל ביצי ס' נבילה הוי סד"ר. שפ"ד סס"י. אבמה"ח מכשרים הוי ברי'. אבל מטמאין ומשרצים ל"ה ברי'. מש"ז בסי' ק"ד סק"א. וכן צריך שיהא שלם. ומה שדרכו להתפרפר ע"י בישול אינו מזיק ומקרי ברי' מג"א בסי' ר"ו סק"ד. וע' בס' חקרי לב סי' ס"א שנסתפק אם אבר א' מדולדל ממנו באופן שאינו מעלה ארוכה וסופו להיות נופל ממנו אי חשיב כנפול. וכ' דלפ"ד המל"מ בפ"ח מהל' שאר אבות הטומאות דתרי ספיקי להחמיר אף בשל דבריהם אזלינן להחמיר וה"נ איכא תרי ספיקי אי אבר מדולדל חשיב כתלוש. ואת"ל דחשוב כתלוש ס' אי חסר אבר ל"ה ברי' שהרי היא בעיא דלא איפשטא וא"כ אזלינן להחמיר. אכן בס' שעה"מ ח"ב בפ"י מהל' מקוואות בכללי סד"ר העלה שכל בדרבנן גם בתרי ספיקי להחמיר אזלינן להקל ברי' גדולה שמסנן ולא מצא הברי' תולין שנמוחה. וברי' קטנה יש לאסור דתולין שעברה דרך המסננת. וראוי ליזהר בברי' קטנה דא"א ליקח כ"כ מסננת דק. שפ"ד סק"ז. וע' כו"פ שכ' היית כי צורך נפש הוא כי בימי החמין אין פרי ומחי' ומזין שא"ב רחש וא"א לבודקן ע"כ מצדד להביא ראיות דברי' בטלה בתתק"ס ולרב קטנת יש בקל כמה אלפים נגדם ע"ש. ולא אדע לסברתו בפירות הקטנים המבואר בסי' פ"ד בש"ך סק"ל. דא"ב אף ס' מה נעשה. ואולי אפשר לומר דמותרים מטעם ס"ס ס' שמא א"ב תולע ואת"ל י"ב שמא תתרסק בשעת לעיסה ול"ה מבטל א"ל שאין כונתו לבטל ודו"ק וצ"ע. הט"ז בסק"ה מתיר בגיד שנימוח בא"מ ונשפך וא"י אם הי' שם ס' וידעינן שהי' רוב. והכו"פ מקיל אף באין ס'. ובפמ"ג פוסק כט"ז. וע' שפ"ד סק"ח שכ' דלהכי ל"א אסור דבוק בשומן הגיד כמ"ש הט"ז והש"ך משום דשומן אינו אסור רק מחמת ישראל קדושים וקלוש אסורי' מאסד"ר. וגם הואיל ואין ג"ה איסר ה"ה שומנו לא החמירו בו לומר אסור דבוק וצ"ע לדינא: