שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
מנחת אברהם · סימן צט
ע' בש"ך סק"א דעתו דעצמות הרכות מצטרפין לאיסור. וע' בשפ"ד לענין הל' דבא"מ באהפ"מ יש לאסור. ובהפ"מ המקיל לא הפסיד. ובמינו המקיל אף בהפסד קצת אין גוערין בו ואפי' לצרף להיתר אפשר לצדד. ולענין המוח אף שלא נחסר כ"א מקצת צריך לשער נגד כולו דלא כבל"י. שם. ועצם חלול שנמצא בתבשיל חלב אם הוא עצם יבש וישן א"ח שמא הי' בו מוח. שם. – שם בש"ך כ' דקליפת הבצים מצטרפין להיתר וע' בחו"ד סק"ב דאין מצטרפין לא לאיסור ולא להיתר:
ס"ד ומשערים ההיתר והאיסור כמו שבא לפנינו. ובהפ"מ וצו"ג אם ידוע שבשעת נפילת האיסור הי' ס' בהיתר ונצטמק יש להקל במינו. אבל בא"מ אפי' בהפ"מ וצ"ג אסור מש"ז סק"ד –:
ס"ה אין מבטלין איסור לכתחילה. ואם כונתו לד"א מותר ודוקא בא"א בע"א. ט"ז בסי' קל"ז סק"ד. ואם נתערב בשוגג באופן דלא נ"נ כגון יבש ביבש או לח בלח בהפ"מ מותר. וטועה בדין הט"ז כ' דהוי שוגג והפר"ח חולק עליו. – וע' ח"ס סי' פ"ח – וע' במש"ז סק"ז דהק' חכם א' דכאן מתירין רק בא"א. ולמה מתירין להגעיל כלי איסור בכלי היתר אם יש במים ס' הלא אפ' בע"א. וע' בהגהות מהרש"ק ז"ל דמתרץ דשאני בהגעלה דהרי אם יש ס' במים אז הטעם של האסור בטל במים וא"כ אחר הביטול שוב הוי כמאן דליתא במים וא"כ לא בא מן האיסור לתוך כלי היתר רק מן המים ומה"ט שרינן נטבנ"ט וכו' ומה שהכלי בולע מן המים ל"ה כבולע מן האסור דהרי כבר נתבטל ובכה"ג מותר אף דאפשר בע"א. משא"כ אם האיסור עצמו בא בההיתר ע"י הביטול כגון ברגלי דבורים שיוצא מהן טעם לדבש רק שבטל בס' ולכך אם אפשר בע"א אסור. וע' בערוגות הבושם סי' פ"ד דבמקוה שבא להפריד האסור כגון בהגעלה שרי אף דאפשר לעשות בע"א – לשרוף שרץ לאכלו אסור דהוי כמבטל אסור לכתחלה. אם לא משום רפואה. מנ"י כלל מ"ו סק"ט. א"מ איסור לכתחלה. ל"ד להתיר באכילה אלא אף להתיר בהנאה א"מ. ט"ז או"ח סי' תרכ"ו סק"ב – הא דא"מ אסור לכתחלה היינו דוקא ביש בודאי אסור. אבל היכא דיש ס' אם יש כאן אסור כלל מותר לבטל לכתחלה. ש"ך בסי' קט"ו סקכ"ח. וע' בשפ"ד סי' נ"ז סקכ"ח. – ובאיסור משהו בלוע דדעת הרשב"א דמותר לבטלו ודעת הב"ח והט"ז וכ"נ דעת הש"ך בסי' קכ"ב לאסור. וע' בסי' רה במש"ז סק"ד כ' לענין נטבנ"ט אם נאמר משהו ודאי יש דצ"ע אם פותר לבטלו. ובס' ערוגת הבושם בסי' צ"ה מתיר בנטבנ"ט כיון דהוי רק משהו. וע' הגהות יד שאול כאן דל"ש א"מ אסור לכתחלה. – ע' בשפ"ד סקי"א כמה דינים. אסור לבטל איסור בשבת ויו"ט [כגון שביטלו בשוגג אסור להורות] אבל מותר לשער בס' אפי' נתערב בע"ש ול"נ עד שבת. ויבש ביבש להשליך א' שרי דאינו אלא חומרא. ואם נתערב אסור לח בהיתר לח ול"ה ס' וניתוסף בשוגג בעיו"ט בהפ"מ או שנתערב יבש ביבש בפחות מרוב וניתוסף בעיו"ט או בע"ש אסור להורות ביו"ט. אבל ביבש ביבש שנתבטל ברוב דהדין שמותר להוסיף עד ס' וביטלו בעיו"ט או בע"ש בס' ובא לשאל בשבת או ביו"ט בכה"ג מותר להורות. וכל שנאסר בשבת באכילה ה"ל נולד ואסור לטלטלו לפיכך אם אמר החכם שאסור אין לטלטלו ושומן או חלב האסור בהנאה אסור לבטלו כדי להדליק ממנו נ"ח. שם ואם רוצה לעשות אסור מושבח פגום כדי לערבו בהיתר אין זה בכלל א"מ אסור לכתחלה דהא כשבא האסור לתוך התערובות כבר טעמו הוא פגום. תשו' ח"צ סי' ק"א. וע' בסי' ערוגת הבושם דמתיר ג"כ בזה. וע' בשאילה יעביץ ח"ב סי' קל"א וע' במש"ז סק"ז שדעתו ג"כ דהמבשל בקדירת איסור שאב"י דאסור התבשיל דהוי בכלל א"מ אסור לכתחלה. וע' במש"ז ססי' – וע' ברדב"ז ח"ג סי' תקמ"ז שאוסר ליקח מן העכו"ם דבר שנתבטל בס' משום א"מ אסור לכתחלה. ונטל'"פ מותר ליקח משום דנטל"פ ל"ח שיאמר לעכו"ם לעשות. אבל דבר שבטל בס' יש לחוש שיאמר לעכו"ם לבטל. וע' ביד המלך פט"ז מהמ"א שתמה עליו דלפי"ז איך אנו קונין ביצים מעכו"ם – ואם העכו"ם מבטל והישראל רואה אין בזה משום מבטל איסור ע' בשפ"ד בסי' קי"ג סקי"ד שהביא בשם מהר"ם מלובלין ז"ל בצאן טרפה ויש הרבה פרות באופן שהחלב בטיל בס' והישראל שכר הגבינות והחמאה מהשר והגוי עושה הגבינות והחמאה א"כ מבשל איסור דביד גוי הוא מבוטל ומה בכך שהישראל רואה ע"ש. ע' בשפ"ד סקי"ז במעשה שלקח אחה"פ ממומר כמה חביות יי"ש ובודאי נעשה תוך הפסח והורה כיון שי"ל דחביות א' נעשה לאחה"פ אותו חביות מותר משום ס' חשעעה"פ ויש לסמוך אהמחבר וט"ז בהפ"מ ושעה'"ד דמותר להוסיף עליו ולבטלו ועי' במש"ז בסי' ס"ד סק"א דחקר בחתיכה חי' ס' חלב ס' שומן דאין להתיר משום סד"ר לקולא כיון דאם יבשל יהי' ס"ת. מבע"ל אי שרי לרבות עד ס' ול"ה מבטל איסור כיון דעכשיו הוא מותר והוי כמו חמץ קו"פ א"ד כיון דעכשיו א"ר חי' אסור הוא וצ"ע. איסור שנתבטל וניתוסף בו מן האיסור הראשון. עש"ך סקכ"א דבהפ"מ ביבש ביבש מב"מ ונודע בנתיים דמותר. ועי' בס' יהושיע בפו"כ ס"ק תס"ו שהק' מכה"כ דאם הוסיף מאתים אסור הא התם נודע ונימא קמא קמא בטיל. ותי' עפ"ד המרדכי דדבר של"ה ניכר מעולם ל"ש בו ביטול וא"כ ה"נ. דבר של סכנה שא"ב ארס דדינו דבטיל בס' ונפל לתבשיל שא"ב ס' מותר להוסיף לכתחלה עד שיעור ס' כנגדו ול"ה מבטל אסור לכתחלה שהרי אן זה איסור רק כ"ז שמרגישין הטעם יש סכנה וכשיוסיפו ולא יהי' נרגש הטעם אין סכנה כלל. פת"ש סי' קע"ז סק"ג וע' בשפ"ד בסי' ק"ט סקי"ג הא דמותר לבטל איסור באין כונתו לבטל. כ' הבל"י דצריך שיהא מוכח דאין כונתו לבטל ובהגהות יד שאול בסי' פ"ד חולק ע"ז דא"צ שיהא מוכח עיי"ש. ובאם הוא רגיל בכך אפי' בדיעבד אסור. עי' בס' יעיר אוזן מערכת הד' אות ל"ב ומקורו מטור או"ח סי' תקי"ז בשם הרא"ש לענין ישראל שא' לעכו"ם בעיו"ט לקנות לו יונים. ומשכח"ל רגיל בכך אע"פ שהוא שוגג ודו"ק. – ע' בש"ך סקט"ו שהביא מאו"ה דאפי' במקום דאמרינן חנ"נ אם קודם שנודע התערובות הוסיף היתר עד ס' דמותר. והוא משיג ע"ז. – וע' בס' בינת אדם שאר או"ה סקע"א באשה שעשתה קוגיל עם שומן שלא נמלח ואפתה הקוגיל בע"ש כנהוג ול"ה בו ס' נגד השומן ואח"כ הטמינה אותו לשבת בקדירה ונתנה שם בשר ורוטב ובין הכל הי' ס' נגד השומן ובשבת נזכרה שהשומן לא נמלח. והתיר לצו"ש מטעם האו"ה הנ"ל. וגם שי' כל האחרונים דדם שבשלו אינו אלא דרבנן ואפי' לדעת רש"י ורמב"ם שהוא מה"ת עכ"פ חנ"נ בש"א אינו אלא דרבנן ע"כ התיר הכל חוץ הקוגיל שאסר עיי"ש. ותמי' לי שלא הביא ג"כ מהש"ך בסי' פ"ה סק"ח דהתיר שם משום דאין דם נראה לעין בשומן:
–
ס"ז אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר מותר להשתמש בו לכתחלה. ע' בט"ז סקט"ו וש"ך בסי' קכ"ב שחולקין על ד"ז. וע' במנ"י כלל נ"ה סק"ה באם נפלה הטפה נגד הרוטב דא"ח רק שמא נשאר איסור מועט בקדירה גם המה מודים דמותר: