שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
מנחת אברהם · סימן צח
ס"א כגון חלב שנתערב בבשר. ושומן מיקרי מינו עם חלב ועם בשר. חו"ד. בשר חזיר עם בשר הוי מבא"מ. ובשר בהמה עם עוף. ע' בשו"ת השיב משה סי' ל"ב דהוי מב"מ. וכבד עם בשר עי' ביוסף דעת להג' מלבוב ז"ל בסי' ע"ג דהביא הרבה ראיות דהוי מב"מ. ש"ך סק"ה אבל אטעימת ישראל סמכינן אפי' האידנא אפי' בנתערב גוף הדבר. ובחו"ד כ' דכשגוף האיסור מעורב לא סמכינין אפילו אטעומת ישראל עיי"ש עי' שפ"ד סק"א בעוף שפרח ליורה חמאה רותחת ומת שם ול"ה ס' דמתיר החמאה בהנאה כיון דהוי דרך טיגון ומדרבנן הוא. וע' ח"ס חיו"ד סי' צ"ד:
ס"ב אם נתערב מב"מ ונשפך אם נודע שהי' רובו היתר מותר. דהו"ל סד"ר ולקולא. והיינו דוקא בנשפך אחר שנצטנן או שסילקו להאיסור קודם שנשפך דאל"כ נאסר אח"כ כשיעשה פחות מס'. חו"ד ופמ"ג וה"ה בס"ט יש ס' אם נפל לתבשיל יראה דהוי ס"ס בגוף א'. מש"ז סק"ג. ע' במש"ז סק"ה הביא שאלה בדשיל"מ דבמינו ל"ב אם נתערב תחלה במינו ואח"כ בא"מ מהו. ופ' דאמרינן רואין. ובס' בית יהודא חולק עליו דאינו בטול וטעמו דלהכי דשיל"מ בטיל בא"מ משום דאין נקרא אח"כ על שם האיסור אלא על התערובות. וכאן אם יש עוד מינו הרי ההיתר נקרא ע"ש האיסור. ע"ש שכ' עוד טעמים בנ"ד לאסור. וגם בהגהות מהרש"ק חולק על המש"ז הנ"ל מטעם הנ"ל. חתיכת בשר שנפלה לקדירה של דגים ונשפך וס' אם הי' ס' אסור דהוי ס' דאו'. יא"פ בסי' קט"ז ע' בט"ז דמחמיר בבשר עוף בנשפך דגזרינן אטו בשר בהמה וכ' במש"ז סק"ה דבהפ"מ המקיל כש"ך לא הפסיד. ועי' מ"ש בסי' צ"ב – עי' בטוטו"ד מ"ק סי' קמ"ה באם נתבשל בשר בהמה ובשר עוף ביחד ונשפך שם חלב. ונשפך וא"י אם הי' שם ס'. גם הבשר עוף אסור כיון דנרגש בו הטעם גם מבשר בהמה וטכ"ע דאורייתא. ע"ש – ואם נפל איסור לא"מ ונשפך וא"י אם הי' שם ס'. ואח"כ ניתוסף היתר עד דאיכא כעת ס' מותר דהא אפי' ל"ה ס' מקודם אינו אסור רק מטעם חנ"נ דאינו אלא דרבנן ובס' מותר. חו"ד סק"ד. ע' בט"ז סק"ו דבס' ח"י לכל העולם דהוי ס'. וע' באה"ע בב"ש סס"י קנ"ה דחולק על סברת הט"ז וס"ל דאפי' ס' ח"י לכל העולם אינו נכנס בגדר הס' וע' בס"ט בהל' נדה סי' קפ"ח סק"ח הביא מתשו' מ"ב סי' נ' דלענין ס"ס אינו מזיק אם ס"א מחמת ח"י ועי' בש"ך סי' נ"ג סקט"ו ובפמ"ג שם ובש"ד סק"י ובמש"ז כאן דאין להתיר רק בהפ"מ ודו"ק עי' בחכ"א כלל מ"ד דין ט"ו דאם נתבשל דבר שאיסור דבוק בו עם שא"ד אפילו בשא"מ ונשפך וא"י אם הי' ס' כנגד כל החתיכה שהאיסור דבוק בה דמותר – שם רואין את שא"מ כאילו אינו. עי' בטוטו"ד מ"ק סי' ק"נ דהביא בשם תשו' צ"צ ופרמ"ג דבמליחה ל"א סליק את שא"מ:
ס"ד בהג"ה ולכן אם נפל חלב וכו' הוי כאלו מכירו וצריך להסירו משם. נשאלתי מהרב ר' שלום שפירא אם מותר לעשות זאת ביו"ט משום מתקן. והשבתי לו דכאן דאינו אלא חומרא בעלמא כמ"ש הט"ז ל"ה מתקן כמ"ש המג"א בסי' שכ"ג סקי"ד לענין יבש ביבש שנתערב דמותר להשליך א' בשבת דאינו אלא חומרא בעלמא ול"ה כמתקן. ועוד דכאן אינו רק מפריד האסור מההיתר כמ"ש המג"א בסי' ת"ק סקי"ב דמש"ה אסור להפריש חלה ביו"ט דהוי מתקן דקודם הפרשה הי' כל העיסה טבל. אבל לנקר בשר ביו"ט מותר דל"ח תיקון דהבשר הוא אוכל בכ"מ שהוא רק שחותך מה שאסור לאכול. וה"נ אינו מתקן שום איסור רק מפריד האיסור ודו"ק – עי' ש"ך סקי"ז דאם ניעור כזית חלב ואח"כ ניעור כזית בשר א"צ ס' אלא נגד הב' זיתים. וק' דליסגי בס' נגד זית א' דהא איסורין מבטלין זא"ז ומצאתי ביוסף דעת בהשמטות שתי' דכל שנאסרו כבר וחנ"נ שוב צריך ס' נגד כולו. ודוקא כ"ז שלא נאסרו מועיל לבטל זא"ז אבל כל שנאסר כבר צריך ס' לבטלו. – ואם נפל בשר נבלה ובשר כשר לתוך א"מ ויש ס' נגד הבשר נבילה עי' בפמ"ג בשער התערובות שנסתפק בזה כיון דעכשיו הטעם בשר נרגש וחיך אוכל יטעם א"כ הרי טועם טעמא דאיסורא. וע' בס' יהושע בפו"כ ס"ק שס"ח דמתיר כיון דכזית הנבילה נתבטל ע' בש"ך סקכ"א דכ' דבהפ"מ וכה"ג יש להקל כהפוסקים דבשל עץ ומתכות אפילו הכלי ב"י ל"א דהכלי נ"נ ובאהפ"מ אפי' בשל עץ ומתכות אם הכלי ב"י נ"נ. ובש"א יש להקל בהפסד קצת אפי' בכ"ח כן משמע מסתימת הש"ך אפי' בכ"ח ישן שפ"ד:–
ס"ח בהג"ה אבל אם נ"ט באותה קדירה והוא אסור מצ"ע אפי' באלף ל"ב. עי' בש"ך דהוא מדרבנן. וי"א דהוא מה"ת שפ"ד. ונ"מ ע' במש"ז או"ח סי' תנ"א סקכ"ז דאי הוי ד"ת י"ל דגזרינן במלתא דעביד לטעמא במינו ג"כ ולמ"ד דרבנן כולי האי אפשר ל"ג. ע' במש"ז סקט"ו הביא דאם נפלו ב' זיתי גבינה ובשר לנ"ט ירקות והסיר א' משם שרי וב"ז איסור והוציא א' משם אוסר עתה. ואם לקחו זית איסור א' והב' נשאר בין החתיכות והוא יבש ביבש ואין ר"ל מותר ע"ש: