שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
מנחת אברהם · סימן צו
בט"ז סק"ג בתמכא שקורין קרי"ן שנמלל תוך קערה חולבת נקי' כ' שמותר לאכלו אם בשר וע' במש"ז דלכתחלה אסור, רק בכלי איסור כה"ג מותר דהוי דיעבד, וע' בל"י שהביא סתם דברי הט"ז, ובריב אייזין אפי' לא נבלע בו רק טעם בשר מ"מ חורפא ודוחקא הוי, מש"ז. ע' בט"ז סק"ה דבנחתכו הבצלים בסכין של איסור אף ביש ס' צריך להסיר הבצלים דנ"נ, אבל בסכין של בשר ביש ס' אין צריך להסיר הבצלים, וכ"ז בבישול אבל בנכבשו בחלב אף ביש ס' אסירין הבצלים וצריך להסירם, שפ"ד סק"ח. – ע' בטוטו"ד מ"ק סי' קכ"ט במעשה בהאקמעססער שמצאו עליו טיפין חלב ושפשפו אותו במים ובחול, ואחר איזה שבועות דכו בו בצלים ובשלו הבצלים, והתיר מטעם ס"ס שמא לא נפל עליו נר דלוק רק שנפסק הקלוח דדי בגרידה, ושפשוף ודאי מהני כמו גרידה, ואת"ל מן הנר שנפל עליו דלמא בצלים אינו דבר חריף. – ע' בט"ז סק"ט דבארש"ט מיקרי חריף וכ"כ המג"א בסי' תמ"ז סק"ד, וע' פמ"ג וע"ש במש"ז, ובחו"ד, דאם הוא כבר מלובן בבצים שוב ל"ה ד"ח, והערינג הוי ד"ח דמליח הרבה ולכתחלה אין לקנותו מעכו"ם בנחתך בסכין שלהם, ואם קנה בשוגג יש להתיר בכ"נ, שפ"ד סקט"ו:
ס"ג תבלין שנדוכו במדוכה של בשר ואם קבלו התבלין טעם בשר ואח"כ דכו אותן במדוכה אז כשהטעם בשר הי' כחוש אינו בולע המדוכה כלל דאין דבר הבלוע יוצא בלי רוטב אא"כ הבליע שמן, ומ"מ אף שהבלוע שמן ונבלע טעם בשר במדוכה. מ"מ כשדכו אח"כ בשמים חריפים לא נאסרו לחלב דד"ח אין לו מעלה רק שמוציא כל הטעם מהכלי והוי כטעם ראשון אבל כשמבליע הד"ח לד"א אינו מבליע רק קצתו והד"א שמקבל הטעם הוי נטבנ"ט דהיתרא וא"כ הוי בבשמים הנ"ל נטבנ"ט. חו"ד. ועיין באו"ח סי' תמ"ז במש"ז סקי"ג שהניח הדבר בצ"ע – ש"ך סקי"ח וה"ה מלח שנדוך וכו'. ע' תשו' משיבת נפש חיו"ד סי' מ"ט לענין מלח שדכוהו במדוכה חילבות ומלחו בו בשר, העלה דאם המדוכה אב"י יש להתיר אפי' באהפ"מ, ובב"י יש להתיר בהפ"מ דוקא:
ס"ד מי לימוני"ש שמביאין העכו"ם מותרים, וכ' הט"ז דאותן מקומות המחמירין בכרוב אחר חמיצותו יחמירו ג"כ במרקחת חריפין ומי לימוני"ש דאל"כ סתרי אהדדי, וע' בל"י דמרקחת מפני שמבשלין אותו במים ודבש בטול חריפותו, וע' במש"ז סקי"ב דשאני במי לימוני"ש דודאי יש ס' בחביות נגד הסכין ואף דחנ"נ מ"מ בלח בלח בהפ"מ מיתר משא"כ בכרוב דהוי יבש ביבש ודוק. –:
ס"ה ואם חתך בו לפת אפי' צנון שחתך אחר הלפת שרי. ובסכין של איסור אף בדיעבד יש לאסור הצנון שחתך אח"כ. ואם נתערב בהיתר מותר. שפ"ד סקכ"ב: