אור ברסלב
שות מנחת שי חלק ב מנחת אברהם › סימן צה

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

מנחת אברהם · סימן צה

סימן צד

ס"א משום דהוי נטבנ"ט דהיתירא. ע' בגינת וורדים שהק' דמ"ש בין נטבנ"ט דהיתרא לנטברנ"ט דאיסורא דלפי דברי הר"ן כיון דאיקליש כ"כ ל"ח למיסר אם נימא הפי' דאיקליש דלא נשאר רק משהו ובטיל. אפי' בנטבנ"ט דאיסורא נמי מותר ע"ש. ולפענ"ד אפשר ליישב עפ"י סברת הכו"פ בסי' ס"ה סק"ב בד"ה ועדיין חובה דכ' שם לענין אין בגידין בנ"ט וז"ל וכ' רשב"א דטעם קליש אית בי' ונחלקו אי הוי טעם גמור א"ל וכו' ונבילה שהי' נבילה מתחלה ואח"כ נפסל צריך שיפסל מאכילת כלב וזה אינו בגיד אבל היכא דחל האסור קודם שנתקשה והוי סרוחה מעיקרא שפיר אסור ע"ש. וא"כ לענין נטברנ"ט דהיתירא לס' הר"ן כיון דאיקליש כולי האי א"י לחול עליו אסור. אבל היכא שכבר אסור נשאר באיסורו ודו"ק וצ"ע:

ע' בט"ז סק"א דבאיסור אפי' כ"פ נ"ט בר נ"ט אסור הכל וע' בשפ"ד סי' צ"ד סקכ"ב שנסתפק אי אסור מה"ת או מדרבנן. – ונטבנ"ט ל"ה כ"א טעם א' בכלי וב' באוכל. ולא ט"א באוכל וטעם ב' בכלי, מש"ז סק"א. ובס' בית יהודא חולק עליו וכ' דאין שום חילוק –:

ס"ב בהג"ה והמנהג לאסור לכתחלה. וכבוש כה"ג צ"ע לדינא והיינו אם תיכף כשפינו ממנו הבשר נתנו המים לתוכו אבל אח"כ הוי נטבנ"ט ונטל"פ. תרע"א. ולענ"ד דיש להקל בדין זה. חדא דהרי הט"ז ברסי' ק"ה ובש"ך שם ובש"ך סי' ס"ט סק"י כ' דהוי נטל"פ אף בכה"ג כשנתנו תיכף כשפינו ממנו האיסור מטעם דלא נעשה כביש עד אחר מעל"ע ואז הוי נטל"פ עיי"ש. ואף להמג"א שחולק עליהם ע' פמ"ג סי' ס"ט וחו"ד סי' ק"ה. מ"מ כאן דהרבה פוסקים מתירין נטבנ"ט אפי' בבישול וצלי כדאי לסמוך עליהם בכה"ג. ועוד יש לצרף דעת המג"א בסי' תמ"ז ובסי' תנ"א שהובא בחו"ד בסי' ק"ה סק"ב שפוסק כן דבהיתרא בלע מותר בכבוש ואם עמד חלב בכלי מעל"ע ואח"כ בישל בה בשר מותר א"כ מכ"ש כאן דמותר. ואפי' להרש"ל וש"ך שאוסרין בנצלו וכאן המים הוי כנצלו דליכא כ"א ב' נ"ט מ"מ מותר מטעם הנ"ל ודו"ק וצ"ע. – שם בהג"ה ומ"מ לא מקרי מאכל ד"ח משום מעט תבלין שבו, ואפי' התבלין מותרין. חו"ד. ע' ש"ך סק"ד דבנצלו אסור נטבנ"ט אפי' בדיעבד. ובשפ"ד הביא דמים גופא אם בישל בקדירה הוי נצלו. וע' בהגהת מהרש"ק דכ' אם בישלו מים בכלי שהי' בו חלב מעורב עם שני שליש ד"א. ובישל בשר במים הללו דמתיר עיי"ש. וע' בשפ"ד שם דבגרויפען ואורז ודוחן וכה"ג שמבשלין במים ואח"כ מצטמק ועומד בלי מים דהוי כנצלו דמה בכך שהי' מים תחלה. ובס' בית יהודא מכשיר בכלים דמהני בהם הגעלה כיון דכבר הי' נטבנ"ט כשהי' המים ואח"כ כשמצטמק אינו נ"ט. כמו שהק' הט"ז בסי' צ"ד סק"ג לענין כף דנאמר דמה שנתחב הוי כהגעלה. ותי' בהגש"ד דהגעלה צריכה רותחין שתעלה רתיחה. ועוד דאתי למטעי והשני תי' לא שייכי הכא. – ע' ש"ך סק"ו דבשניהם חמין ה"ל כנצלו. וע' בהגהות מהרש"ק דדוקא אם שהו כשיעור בשול כמאב"ד או כחצי צלי'. אבל אם סלקוהו תיכף מותר משום דבנטבנ"ט בעינן טעם ממש עיי"ש:

ס"ג בהג"ה ואם נמצא קערה חולבת בין כלי בשר ל"ח שמא הודחו ביחד. ומותרין מכח ס"ס. עיין בל"י דזה דוקא אם נמצא הכלי במקום שהדיחו הכלים. אבל אם לא נמצא במקום שהדיחו אין מחזיקין איסור ממקל"מ ואפי' אם אנו יודעין שהקערה ב"י אם הוא כ"ח שא"י להגעיל מותר להשתמש בו אחר מעל"ע. ואם הוא כלי שאפשר בהגעלה יגעילנו. – ע' בט"ז סקי"ב דאין חילוק בין אם הדיח טעליר עם טעליר וכו' דע"י עירויות הרבה בלע האיסור בכולו. וע' בשפ"ד בסי' ס"ח סקכ"ז שחולק ע"ז. אבל אם באותו מעל"ע לא עירוי על הטעליר רק פ"א א"צ ס' רק נגד הכ"ק. חו"ד ומש"ז סקי"ב וע' ביא"פ דאם עירה מכ"ר של בשר על כלי פרוליין של חלב יש להתיר אחר שהיית מעל"ע. ע' מש"ז סקי"ד באם הדיחו כלים של איסור והיתר. או של בשר ושל חלב ביחד. וס' אם בכ"ר או בכ"ש או אם הי' יס"ב. אם עברה לילה א' קודם שהדיחו מתיר בכ"ח בהפ"מ והראוי להגעיל יגעיל ע' פת"ש סק"א שהביא בשם המ"י דבהוחמו לשתי' דמותרין. וע' בשפ"ד סי' צ"ד סקי"ט ובמש"ז כאן סק"י דאסיר המים אפי' בהוחמו לשתי':

ס"ד יראה לי שאם נתנו אפר. ואם נשפכו מים רותחין מקדירה של חלב ב"י על הכירה שיש אפר עליו והגיע הקילוח לקדירה של בשר יש להתיר. לב"ש בחד"ד ס"ק קל"ה:

ואם נשפך בעין חלב או איסור כה"ג המתיר בהפ"מ ולצורך ע"ש אין לגעור בו. מש"ז סקט"ו. ובורות כ' שם דנראה להתיר דודאי נטל"פ גמור הוא ועיי"ש. וע' ביא"פ דבבורות שלנו אף הש"ך יודה דהיא נטל"פ:

ס"ז מלח הנתון בקערה של בשר מותר ליתנו בחלב ובנתלחלח המלח לכתחלה אסור ובדיעבד מותר דאין מלוחה לכלים להפליט אפי' שמנונית. מש"ז ושפ"ד.

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה