אור ברסלב
שות מנחת שי חלק ב מנחת אברהם › סימן צד

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

מנחת אברהם · סימן צד

סימן צג

ס"א משערין בכל מה שנתחב ממנו בקדירה. ע' בשו"מ מהד"ב ח"ב סי' מ"ה באם תחבו רק מקצת הכף כדי לשאוב הזוהמא שהתיר דא"צ ס' רק נגד מקצת הכף כיון דעשה כדי לשאוב הזוהמא אין דרך לתחוב כל הכף כדי שלא יקלוט השומן שע"פ הקדירה והוי מלתא דרמיא ע"ש. וע' ביוסף דעת בסי' צ"ב ס"ה לענין אם שימשו בכף חלב בעין ואח"כ שמשי בתוך מעל"ע חלב עם מים ואח"כ לאחר מעל"ע משימוש הראשון שמשו בו בשר א"צ ס' רק נגד מה שבלע בפעם שני חלב עם מים דבהיתר אין משערין רק לפי המדומע ונגד החלב הראשון א"צ לשער דהא הוא אב"י.

ס"ד בהג"ה וי"א דסגי בפ"א ששים וכ"נ. ואם הגבי' הכף עם תבשיל והחזיר לתוך הקדירה צריך ס' גם נגד התבשיל רק בש"א אם יש ס' רק נגד הכף בהפ"מ וצו"ג יש להתיר משום דהוי לח בלח. אבל בב"ח אפילו בב"ח דרבנן אסור. שפ"ד סק"ו. ע' בטוטו"ד מ"ק סי' קכ"ח במעשה שנתבשל בקדירה דוחן עם חלב הרבה והי' התבשיל צלול ונטלו כף בשר ב"י להגיס בקדירה בעת הרתיחה ושאבי בכף מהתבשיל ושפכו לתוכו להשקיט הרתיחה ועשו כן כ"פ ועד ג' או ד"פ יש ס' רק שהמבשל א"י כ"פ עשה כן ומתחלה רצה לאסור משום דלמא כהמחבר דצריך ב"פ ס' ואת"ל כרמ"א הרי הי' תבשיל ג"כ ובב"ח אף בלח בלח חנ"נ. ואח"כ התיר לעני בד"ח מטעם דלמא כהרמ"א בסי' צ"ט דבלא נודע לא נ"נ ועוד כמה טעמים עיי"ש. – הבל"י הביא בשם או"ה דאם בישלו מים או ירקות בקדירה חדשה או אב"י ונתחבו ב' כפות של ב' איסורין בב"א שא' מצטרף לבטל חבירו ול"ד לקדירה דהוי ב' מינים הקדירה של חרס והכף של עץ. וגם בלה"פ הביאו. ע' במש"ז סק"א בס' אם הי' י"ס בקדירה בשעת התחבה. אם כעת יס"ב אסור אף באסד"ר כיון דחזקה דמעיקרא עשוי להשתנות מוקמינן אחזקה דהשתא. ואם עכשיו צונן בא"מ אסור מס' ובמינו מותר כשיש רוב. ועי' בשו"ת שו"מ הנ"ל מעשה שלקחו כף חלב ס' ב"י ושפתו בו כמה קדירות של בשר במקצת מהקדירות הי' ס' נגד הכף ובמקצת ל"ה ס'. והתיר מטעם דהוי ס"ס בדאורייתא וס' א' בדרבנן ומותר כמ"ש הש"ך בסי' ק"ז. שי"מ מהד"ב ח"ד סי' קפ"ט. – עי' באה"ט סק"ט שהק' מסי' קכ"א דצריך שבירה דמשמע דאפי' להשתמש בו ביבש נמי אסור. ולא אבין קו' דהתם מיירי להשתמש בו בקביעות ע"ש. אבל הכא מיירי להשתמש בו באקראי צונן ודו"ק:

ס"ג ואם אין ס' הכל אסור בהנאה. וקדירה שבישל בה כ"פ מים וירקות ואח"כ בשר ואח"כ חלב. אין המים והירקות הבלועים בקדירה אסורין בהנאה. והמקיל אין לגעור בו בלא"ה שפ"ד סקי"א:

ס"ד אם אין הכף ב"י. עי' ביוסף דעת דבכף של איסר אפי' אב"י ותחבו לתוך קדירה ול"ה בתבשיל ס' ער הכף דהתבשיל מותר והקדירה אסור משום דבשאר איסורין גם נוטל"פ אסור ועיי"ש שהי' לו בזה ויכוח עם הדיינים – ע' במש"ז סק"ט באם בשלו מים בקדירה שאב"י ותחבו כף ב"י אף לפי המנהג שכ' הרמ"א לאסור הכלי שאב"י הכ"א שרי הקדרה דבמאכל כיון שמערין לב"י יש לחוש למ"ע. אבל במים דאסורין ל"ש לחוש למ"ע ומותר בע"ש או בשעה"ד לבשל בה לכתחילה כיון שאינה אסורה אלא ממנהגא:

ס"ה בהג"ה או שיש במאכל ס' הכל שרי והחי"ד כ' דלפי המנהג שכ' הרמ"א יש לאסור הכף אפי' יש ס' רק אם הקדירה אב"י אזי הכף מותר והפמ"ג מכשיר הכף אם ידוע שלא נגע בקדירה ביש ס'. שם לאכול המאכל במין הכלי שהוא ב"י. עי' ש"ך סקי"ח שהק' למה לא יאכל המאכל כמין הכלי שהוא ב"י. וע' מנ"י כלל נ"ז סקכ"ב שתי' זה. ואם שניהם ב"י אין לאכול אלא במין הקדירה לא במין הכף מש"ז. ואם האב"י היא מלוכלך יש להחמיר לאכול המאכל בכף חדשה דוקא. מש"ז סק"ח. ואם הי' גרויפין בקדרה ב"י ותחב כף ג"כ ב"י אף דיש ס' אסור כ"נ ואם לא נודע מקומו שרי אף שאין ס' נגד כ"נ דיבש ביבש בטול ברוב. ורק אם תחב כ"פ הכף בגרויפען ואח"כ נתן שם מים ונתבשלו ואין ס' נגד הכ"נ בודאי אסיר. ואם הוציא הגרופען בכף נעשה כל מה שבכף נבילה דעדיין כ"ר עליו. מש"ז סק"ז ע"ש. ע' בש"ך סקט"ו שהניח דברי המחבר ורמ"א בצ"ע מדוע אוסרים לבשל בה בשר. וע' במנ"י כלל פ"ה סקכ"ה שמתרץ דודאי מדינא שריא רק מצד המנהג יש לאסור עיי"ש.

ס"ו בצלים לאו ירקות שבלועים מבשר וכו' א"צ ס' אלא כנגד הבשר. ואף הבצלים מותרים. ש"ך. וע' בשו"ת יד יוסף סי' ס"ז לענין בצלים שנחתכו בסכין בשר אב"י ושמוהו לקדירה של חלב ואין ס' לא נגד הבשר ולא נגד הבצלים. והתיר בהפ"מ להשליך הבצלים ותבשיל של חלב מותר. ובצלים שנחתכו בסכין של בשר ואח"כ חתכן בסכין של חלב מהו דינו של הסכין ע' בלב"ש בחד"ד דנשאר בצ"ע. הגם שהפמ"ג במש"ז סי' תמ"ז סקי"ג כ' דאין הסכין נאסר דדוחקא וד"ח אינו פועל יותר מחם בחם בלא רוטב. אבל מדבריו נראה דלא מיירי באיסור שמן דבשמן י"ל דנאסר הכלי ע"י דוחקא וד"ח. ומ' מנ"י כלל ס"א סקכ"ו דכ' דאין כח כ"כ בצונן אפי' בד"ח ודוחקא דסכינא להבליע בכלי. וע' בס' ערוגת הבושם דהורה להשהות הסכין שלא יהי' ב"י. ואם חתך מקודם הבצלים בסכין של איסור ואח"כ חתכן בשל היתר אם יש להתיר ג"כ הסכין אחר מעל"ע נשאר בצ"ע.

ס"ז כנגד מקום הסכין. ע' בשפ"ד סקכ"ח שנסתפק דאולי כאן כיון דהוא בלא רוטב ול"ה דרך בישול ל"א כ"מ דלא רמיא עלי' דאינש. ומסיק דכפי הנראה אף בדרבנן אמרינן כ"מ דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי'. – המש"ז סקי"ד כ' דהט"ז דהחמיר בגוש בדוחקא דסכינא היינו אפי' בהפ"מ. דבאהפ"מ אפי' בלא דוחקא ס"ל כרש"ל. ומ"מ אף לרש"ל אינו מבשל רק מפליט ומבליע ולהכי בב"ח מותר בהנאה דלאו דרך בישול הוא חו"ד ופמ"ג. אמנם היכא דאיכא דוחקא דסכינא כ' הפמ"ג כאן דמבשל. ובפתיחה להל' בב"ח כ' בעצמו דבשר חם עם גבינה חמה בלא רוטב ל"ה דרך בישול:

מצאתי בלחם הפנים סק"ל שהביא בשם פרת מטה אהרן דבשר שנחתך דק דק בסכין של גבינה שאב"י דהעלה להתיר בלא קליפה מאחר שהסכינים שלנו נקיים עיי"ש. – ע' במש"ז סקט"ו שכ' דבדין הב' דאין כלי אוסר בלא רוטב כ"א כ"ק רק שיהא המאכל שבתוכו יבש לגמרי דזה אמת כמ"ש הש"ך בסי' ק"ה סקכ"ג. וע' במג"א בסי' תנ"א סקל"ז דאף שנבלע איסור שמן בכלי אינו אוסר רק כ"ק. וע' בדגמ"ר שם:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה