שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
מנחת אברהם · סימן צב
ס"א קודם שתנוח היורה מרתיחה. כ' החו"ד דבהתירא ל"ש למיחש שמא נח היורה מרתיחה ויש להתיר בסעימא אף בלא קדם וסילקו, ונ"ל הטעם כיון דבלח בלח בהפ"מ ל"א נ"נ וא"כ אם פלט מה שבלע הוי לח בלח עיין באה"ט סק"ד מה שהק' על הט"ז. ואבי מורי הגאון מאוה"ג וצ"ל א' דטעות נזדקר לפניו. דס' זו כ' הט"ז בעצמו וממילא נתבטלו כל הקושיות שלו דלדעת הד"מ באמת א"צ ס' נגד החתיכה. והט"ז חולק עליו. וכ' ולא נלפענ"ד. וגם ס"ש דמה חולק בין ניעור או לא זהו קושיות הש"ך בסי' זה סקי"ג עיין בשפ"ד סק"ג דלדידן אין נ"מ בהבל הקדירה דהא אנן לעולם משערינן בס' רק דנ"מ באסד"ר כחוש לגמרי דאף לדידן די בכ"נ. אזי בצלול והבל הקדירה יש לאסור – ש"ך סק"ח והא דנקט מרק כלל דנ"מ לב' קדירות. והגיד אבי מורי הגאון זצ"ל דהפי' כך הוא. דלמאי נקט מרק כלל כיון דמרק א"צ ניעור כלל רק חתיכות. וכ' דנ"ק לב' קדרות ע' ש"ך סי' קי"א סמי"ז דאף שיש ב' קדרות ובא' מרק דהוי לח בלח דה"א דאמרינן חנ"נ ולא יצטרפו ואפ"ה מצטרפא כיון שנכנס הכל בס' עיי"ש. וכיון דלהש"ך שם מצטרפין אף במרק משכחת הדין דנוער הקדירה ולכך תני מרק ג"כ בהך דינא ודו"ק –:
ס"ד בהג"ה וי"א דאמרינן בכל האסורים חתיכה נ"נ ע' ש"ך דמ"מ לכ"ע אינו אלא מדרבנן. ונ"מ אם נפל לא"מ ונשפך וא"י אם הי' ס' נגד כל החתיכה דהוי סד"ר ולקולא. שפ"ד סקי"ב ובפתיחה לבב"ח ד"ה ולפי"ז וע' טוטו"ד מ"ק סי' לענין חתיכה שנאסרה מחמת שבלעה כזית חלב ואח"כ נבלע בה כזית חלב ונפלה לא"מ ונשפך והי' בקדרה ס' נגד הב"ז וא"י אם הי' ס' נגד החתיכה דאסור ע"ש באריכות מ"ש בשם הפמ"ג. ופ' בסי' צ"ד בשפ"ד סק"ד וה' דאפי' בשר טרפה בחלב נ"נ מה"ת. ובמקום דאמרינן חנ"נ אפי' אם יש רוב בין החתיכות נגד החתיכה ויש ס' ג"כ נגד האסור שנבלע בחתיכה אפ"ה כל שאין ס' נגד החתיכה שנאסרה אסור אפי' בהפ"מ שפ"ד סי' צ"ט סקי"ג. וע' בפמ"ג ולב"ש בחד"ד להל' חלה במעשה שעשו לחם לכבוד שבת ועשו ג"כ קוגיל מהלחם ולא לקחו חלה מהלחם והקוגיל הנ"ל נתבשל עם בשר ורוטב. ואכלו הלחם והקוגיל ולא נשאר רק הבשר והרוטב. והתיר דלא נ"נ משום דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש וכשאכלו כולו מסתמא נגד המעט ההוא יש ס' בבשר וברוטב. ועוד דהוי כלח בלח דבהפ"מ לא נ"נ. עיין ט"ז סקי"ב בחתיכת קרעפש שנמצא בראש אדג מבושל. כיון דחנ"נ בשאר אסורין הוא רק מדרבנן יש לצדד להקל. וע' בפמ"ג או"ח בהנהגת הנשאל סדר ג' סקל"ח שהתיר בזה בהפ"מ. וע"ש שכ' דאם אין הרוטב יכול לבא לשם כגון קרעפיל שהבצק מקיפו מכל צד יש להחמיר אף שאינו דבוק בתולדה. וע' חו"ד כאן דאף בכה"ג ל"ש טעם דממהר לבלוע. וע' כו"פ בסי' ס"ו סק"ה דמשמע כחו"ד. והא דאפשר לסוחטו אסור י"א הטעם דחיישינן שמא נשאר טעם בחתיכה. וי"א כיון דחל שם איסור עלי' אפי' לא נשאר רק משהו ואפי' טעמו קפילא אסורה. ולפי"ז בחתיכה שקבלה טעם חמץ בע"פ קודם שש שעדיין הותר ול"ה בה ס' וגם בישלו אותה קודם שש עם אחרות ויש ס' נגד החמץ כשבא שש החתיכה נשארת באסורה דשמא לא נפלט ול"ה ס'. ומיהו אם טעמו להחתיכה ול"ה בה טעם קודם שש דאטעימת ישראל סמכינן אז החתיכה שרי לאחר שש דאפשר לסוחטו ל"ש כיון שעדיין הי' כולו היתר קודם שש. שפ"ד סקי"א. ע' ש"ך סקי"א שהק' מסי' ק"ו דהחתיכה עצמה מחמרת באיסורה. ותי' דכאן מיירי לענין שנתבטל ברוב אם אינה מכירה דל"א חתהר"ל בש"א. ובס' יהושיע בפו"כ תי' דכונת המחבר דהחתיכה עצמה מותרת לענין שתצטרף לבטל האיסור הבלוע בה בס' ושאר התבשיל מותר מחמת דהחתיכה מסייעת לבטל אבל באמת החתיכה עצמה נשארת באסורה ול"ק מסי' ק"ו –:
בהג"ה י"א דל"א חנ"נ אם נתערב איסור לח. וקטניות או פלאמ' נימוחין כעין פאווידיל לח מקרי. [ודוקא כשנתערבו שהן נימוחין ולא אם נימוחו אח"כ.] שפ"ד בסי' צ"ט סקי"ג. ובלח בלח הכל תלוי אם ההיתר הא' לח. אבל האחרון יוכל להיות אף גוש. חו"ד. שם בהג"ה אבל לא בב"ח. וכל הבא מבב"ח כבב"ח דיינינן לי ע' ש"ך סקט"ז דבמליחה בהפ"מ ל"א חנ"נ אף בשמן דמשערין בס'. וגם בכבוש בהפ"מ ל"א חנ"נ ישו"ע. ואם נמלחה חתיכה שדבוק בה איסור עם חתיכות אחרות ביחד. ויש ס' בהכל נגד האיסור. בהפ"מ או לעני בר"ח יש להתיר אפילו החתיכה שדבוק בה האיסור. ש"ד סקט"ז. וח"וד סקי"ב – וע' בט"ז סקט"ז דל"א תרי משהו וכ"כ הש"ך בסי' קל"ד. ובנקה"כ אוסר. וע' בהגהות יד שאול כאן שתמה על הח"י:
ס"ה טיפת חלב שנפלה על הקדירה. ובס' אם נשפך החלב על הקדירה של בשר. לכאו' י"ל דמוקמינן תבשיל של היתר אחזקתו ולא נאסור אותו מס' ויש לפקפק ע"ז וצ"ע. וע' תשו' שו"מ מהד"ג סי' קנ"ה בקנקן פאריווע שניתז רוטב על דופנו כשהי' מלאה מים ואחר מעל"ע זב תחתיו קאוא מעורב עם חלב מתיר שיוכלו להשתמש בקנקן לחמם בו מים כדרכו לאחר מעל"ע וע' בס' בינת אדם שער או"ה סי' מ"א בטיפת מרק של בשר שנפלה על קנקן שמבשלין בו קאווע. והתיר לבשל בו קאווע לשתות עם חלב משום ס"ס שמא אינו מפעפע ואת"ל דמפעפע א"א לבא לידי נ"ט כיון שמשתמשין בו בשפע. שם אם נפלה כנגד התבשיל ובקדירה מכוסה לא שאני לן בין נפלה נגד התבשיל לנפלה נגד הריקן. והחו"ד כ' דאף דבשעת נפילת הטיפה לא היתה מכוסה ומיד כשנפלה הטיפה כיסה ג"כ הדין כן:
אם נשפך חלב תחת קדירות של בשר וא"י אם יש ס' נגד הנשפך אוסר אף בנתבשל בשר עוף דהוי דרבנן. יוסף דעת בסי' צ"ח. ואבי מורי הגאון זצ"ל התיר בכה"ג מטעם ס"ס שמא יש ס' ושמא אינו מפעפע בכלי כמ"ש הש"ך בסי' צ"ז סק"ב עיי"ש. – שם ואם נפלה במקום הריקן. ע' במש"ז סקכ"ח דטיפת חלב שנפלה על קדירה ריקנית דצריך ס' פעמים ס"א נגד הטיפה. וע' בס' בית יהודה שחולק עליו דמאין יתפשט הטיפה כיון דאין הבל לא מבפנים ולא מבחוץ וכ' דא"צ ס' רק נגד הטיפה:
נשאלתי בקדרה של בשר שעמדה על הכירה על האש ואחר הכירה הי' מינח שם טטמליר של חלב ונסתפקה המבשלת אם כאשר שפתה הקדירה של בשר כמנהג עם הכף אם לא נשפך על הטעלער והכשרתי. ע' בט"ז סי' צ"ז סק"ב. ובט"ז סי' ק"ה סק"ג. ובט"ז סי קמ"א סק"ב. ובתשו' מנ"י סי' ט"ז בעצם בתבשיל. וטיפת חלב שנפלה שלא כנגד הרוטב על קדירה של בשר עיף. אין להתיר משום סד"ר. טוטו"ד מ"ק סי' קכ"ו וטיפת חלב שנפלה על קדירה של בשר ויש ס'. ע' בתשו' מהרש"ם ח"ב סי' כ"ג לדודי הגאון שליט"א דמתיר הכיסוי שע"ג הקדירה
ס"ו אבל אם נפל כנגד האש. עי' ביוסף דעת. במעשה שעמד חלב על דרייפוס. ועל הכירה עמד ג"כ קדירה עם בשר ונשפך מן החלב על הקדירה ובתחתיתו ובהקדירה הי' ס' נגד החלב. והי' בע"ש והתיר גם הקדרה. יען דהמהרש"ל הובא בט"ז כאן סקי"ז דאף הקדירה מותרת מה"ד לבשל בה בשר. וכאן שהי' על האש משני צדדים והאש שורפו ומביישו. ואף דכ' הש"ך סקכ"ו דלכתחלה אסור מ"מ כיון דבע"ש בשעה"ד אפי' שלא כנגד הרוטב מותר ע"י ס' ה"ה כאן דהי' בע"ש סמך על הרש"ל והרמ"א דהקדירה נמי שרי וכיון דשרי בע"ש הותרה גם אח"כ כמ"ש הפמ"ג בסי' צ"ד. וע' בתשו' שו"מ מהד"ב ח"ב בסי' מ"ה בכלי חלב וכלי בשר שעמדו אצל האש ונתזה מא' ע"ג חבירו וא"י אם הי' חם רותח כאשר ניתז או לא וכעת הוא צונן מתיר משום דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן כיון שלפנינו ליכא ריעותא כלל
ס"ז יש מי שמתיר בשעה"ד. ואם מלאוהו אח"כ אף נגד הריקן ויש ס' נגד הטיפה בלבד יש חילוק בין מתכות ועץ וחרס ובין בב"ח לשאר אסורין. מש"ז סי' צ"ח סק"ח שם בהג"ה ואם נשפך חלב וכו' והתבשיל מותר דתתאי גבר. ואם הוא אצל האש והוא חם אפילו העמידו עליו קדירה צוננות הכל אסור אפי' התבשיל. ש"ך. והחו"ד בסקכ"א כ' דאם החלב אינו מכסה כל עובי השוליים שיגיע עד כנגד המאכל שבקדירה דודאי התבשיל מותר דבכלי ל"א חם מקצתי חם כולו ע"ש ועי' אמרי ברוך:
ס"ט נר של חלב וכו'. ע' בש"ד סקל"ח ובישוי"ע דבנפל הנר על הכלי ובשעת נפילתו כשהוא דולק נפל מן החלב ע"י האור הדולק בעי ליבון. והעולם אין מדקדקין בזה. וכ' עוד שם דבהפ"מ יש להקל בחלב מנרות יען דהחוש מעיד בקצת נרות שמסריחין והוי נוטל"פ. עי' בפת"ש סק"ה לענין להדליק שפופרת מנר של טאבאק. ועי' בלחם הפנים שהתיר דשלהבת א"ב ממש. ושם הביא מהגאון ר' דוד גרשון ז"ל שהי' נזהר עפ"י חלים שנאמר לו שאוכל חלב ע"י שמדליק מנר של חלב. – עי' בחו"ד סי' צ"א סק"ו דאם עמדה קדירה אצל האש ונזחל חלב תחתי' דא"צ ס' רק נגד מה שתחת הקדירה ולא נגד החלב שבצידי הקדירה דדבר לח לא מקרי חיבור. ועי' בעצ"ל בסי' צ"ב שהק' ע"ז מהרא"ש סוף ע"ז גבי הגעלה דיורות גדולים דדבר לח הוי חיבור: