אור ברסלב
שות מנחת שי חלק ב מנחת אברהם › סימן צא

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

מנחת אברהם · סימן צא

סימן צ

ס"א בשר וגבינה שנגעו זב"ז צריך להדיח וכו'. מדינא אבל היתר בכלי אסור כשהכלי מקינהת יפה אף למ"ד צריך הדחה כדלקמן מ"מ ודאי הוא חומרא בעלמא. מש"ז סק"א:

ש"ך סק"ג ומיהו נראה דכ"ח שאני דכיון דא"ל תקנה בהגעלה גזרינן אפי' בתשמיש ארעי בין לח בין יבש אפי' ל"ב רק בצונן. כ"כ הכו"פ בטעם הדבר. אבל החו"ד סק"ד השיג עליו וכ' דהטעם הוא בכ"ח דבליעתן מרובה ופולטין אף בצונן לח. וכ"כ בשפ"ד סק"ג דאפי' כלי עץ וכלי עצם דא"ל תקנה בהגעלה אם בלעו ע"י אסור להשתמש בהם אפי' יבש אפי' באקראי. – ואם בלע הכלי ע"י מליחה או ע"י עירוי דל"נ רק כ"ק כדלקמן סי' צ"ח נלפענ"ד דמותר להשתמש אפי' בקביעות צונן ע"י שפשוף גדול להכלי לפמ"ש החו"ד סק"ד דהשפשוף הוא במקום נעיצה בקרקע בסכין והא הרבה פוסקים סוברים דנעיצה פועלת להפליט מקליפת הסכין מ"ל סי' י' וא"כ ה"ה שפשוף וא"כ שוב ליכא למיגזר דלמא ישתמש בו רותח ואף דיש חולקין וס"ל דנעיצה א"פ להפליט כ"ק בסכין מ"מ כאף דאינו רק גזרה לא מחמרינן. ואף דהש"ך בסי' מ"ט מיירי ג"כ בכלי שנבלע ע"י מליחה ואפ"ה השיג עליו המ"י מטעם הנ"ל אולי לא השיג אלא על שהתיר הש"ך ע"י הדחה אבל בשפשוף גדול י"ל דמודה. וצ"ע. – וכ' החו"ד דהעיקר נ"ל דכלי שנשתמש בו איסור בקביעות בחמין לא סגי אפי' בהדחה אף להשתמש באקראי צונן או חרוף יבש ובעי שפשוף היטב. אבל כלי שבלע בצונן אפי' בקביעות או באקראי חמין סגי בקינוח וכשנשתמש בכלי שצריך קינוח או שפשוף ולא עשה כן צריך דבר הניתן לתוכו הדחה וכלי שנשתמש בו בקביעות צונן בלי כבישה ומליחה ובא להשתמש רותח או בקביעות צונן בעינן ג"כ שפשוף גדול ולא סני בהדחה:

ס"ד דתתאה גבר. כ' החו"ד סק"ה דל"א תתאה גבר רק להבליע בו ולהפליט ממנו אבל לא להיות נקרא רותח לענין אם הניח חתיכה קרה על חתיכה רותחת ונפל אסור על החתיכה העליונה דאינה נאסרת כ"ז שאין היס"ב ול"א דנחשבת רותח כיון שהתחתון רותח וגובר עליו. וע"ל סי' צ"ב דאם הוא אצל האש ל"א תתאה גבר ונאסר הכלי. – שם בשר רותח שנפל לחוך חלב צונן קולף הבשר. ע' בש"ך הטעם משום דאדמיקר לי' בלע פורתא. ול"ד צונן ממש אלא אפי' החלב הוא חם והוא בכ"ש מקרי צונן כדמוכח בסי' צ"ב ס"ו בהג"ה. פמ"ג וחו"ד שם. ומיהו בסי' ק"ה יתבאר דבאהפ"מ מחמירין בכ"ש כ"ז שהיס"ב דמפליט ומבליע רק שאינו מפליט ומבליע כא'. – ובענין אם צריך בחלב ס' נגד הקליפה. המג"א בסי' תס"ז סקל"ג מחלק בין אם הקליפה מדינא דאז צריך ס' ובין אם הוא רק מחומרא דאז א"צ ס'. וכ"כ החו"ד וע"ש דאף אם הוא מדינא דצריך ס' הוא רק בניכרת. והפמ"ג מחמיר כט"ז. ועיין בכו"פ שהעלה דאם אין מכירין הכ"ק בב"ת בטיל עיי"ש. – עיין ש"ך סק"ז דאם נפל חלב רותח על בשר צונן בעירוי של"נ הקילוח סגי בקליפה. וע' במש"ז סי' ק"ה סק"ו ובשפ"ד בסי' ק"ד סק"ו דבלא נפסק הקילוח אסור החלב אפי' יש ס' נגד כל הבשר לדידן דנ"נ כמו בעירו שומן על העכבר. וכן בכל עירוי דבר לח צונן על איסור ול"נ הקילוח דינא הכי. ע' בתשו' יהודא יעלה סי' קי"ד במעשה בדגים שנתבשלו בחלב ועירו אותם רותח לתוך קערה של בשר. והתיר החלב והדגים בקליפה ואסר הקערה עיי"ש:

ס"ה בהג"ה וי"א דאנן אין בקיאין בדבר וי"ל אפי' מלוחת צלי כרותח באהפ"מ. ובהפ"מ י"ל אף באסור דם שפ"ד סקט"ו שם כל ציר מבשר שנמלח אפי' לא נמלח רק לצלי חשוב רותח. ולפי"ז צריך המורה ליזהר כשמתיר במליחה מועטת בהפ"מ אין להתיר רק כשאין שם ציר. שם. והחו"ד כ' דציר אינו רק זיעה בעלמא ולכן אינו אוסר בב"ח דבטעמא תליא חלתא. וע' בשפ"ד רסי' פ"א בזה. – שם ולכן אם נפלה ציר על הגבינה וכו'. ע' בס' יוסף דעת במעשה שנטף ציר של מליחה בעת המליחה על ריב א' מהריבין וחתכו כל הריבין ובישלם בכלי. ומתחלה רצה לומר כיון דציר אוסר עד ס' ול"ה ברוב עצמו ס' ונ"נ וצריך אח"כ ס' נגר כל הריב. ולסוף התיר מסעט ס"ס שמא הל' כראבי' דאף בשמן אינו אוסר רק כ"ק. וגם מה דאסרנו בכחוש הוא רק משום דא"א בקיאין והוי ס"ס. – אם החלב לבדו מלות כ' הש"ך סקט"ז דצ"ע לדינא. והפמ"ג והחו"ד הסכימו לאסור ובמקום שאהפ"מ אף במליחה מועטת. שם בהג"ה ואם לא נפל רק במקוה א' בכלי עץ קולף. ואף איסור שמן אינו נבלע בכלי רק כ"ק. שפ"ד סקי"ח – ואם נפל על כל הכלי ורוצה לטרות לקלוף כל הכלי ג"כ יכול לקלוף כיון שלא נבלע בו רק כ"ק. חו"ד סקט"ו:

ס"ז ואם י"ב בקעים. ע' חו"ד כאן סקי"ד ובסי' צ"ז סק"ו דאם יש בבשר בקעים אף ס' ל"מ דא"י עד כמה מתפשט מחמת הבקעים. ומה"ט גבי תנור שטחו באלי' ג"כ ל"מ ס' בפת. וע' בתשו' בית אפרים חי"ד סי' ל"ז שכ' דס' מהני בכ"ע רק שצריך נטילה עיי"ש:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה