שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
מנחת אברהם · סימן פד
ס"א ושבבורות שיחין ומערות וכו'. ובורות שי"ב תולעים ולוקחין מהן מים ולשין ואופין פת הפת אסור דודאי פי' בדופני הכלי או בקמח. פר"ח הביאו בשפ"ד סק"ח.
שם ואינו חושש לשרצים שבהם אם יזדמנו לתוך פיו. ע' במש"ז סק"ב מ"ש מהפר"ח. וע' בש"ך סק"ג שהביא דכל מה שרוב העולם מואסין בו אף דלדידי' אין מאוס אסור לי' וכ"ש אם לו מאוס דבזה כ"ע מודים:
חומץ שי"ב תולעים כ' הבל"י סק"ז דא"א לסנן אותו אא"כ מבשלין אותו קודם ויתן מים לתוכו ואח"כ יסנן אותו – עיין בפת"ש סק"ב שהביא מהפר"ח והצ"צ שחולקין על הט"ז ומתירין לעשות יי"ש מקמח שהתליע. וגם הבל"י מתיר וה"ה דמותר להתפטם עופות בקמח שהתליע. לחה"פ. וע"ש שהביא מהפמ"א שהתיר לעשות יין מראזיני שהתליע ולסננו אח"כ. וע' בטוטו"ד מ"ק סי' קכ"א התיר להעמיד צמוקים שי"ב מולבין על קידוש לש"ק כיון דהוא בצונן ולדבר מצוה עיי"ש:
ס"ה תולעים הנמצאים בקמח. וע' בנוב"י סי' כ"ז הביאו הפת"ש שהתיר בהפ"מ באם לא נודע עד אחר האפי' עיי"ש. ואם נודע מקודם הבל"י מתיר למכור מעט מעט לעכו"ם. וע' באה"ט סקי"ג שהביא מנקה"כ ופר"ח לעשותו פת ולפתותו לב' ואח"כ ימכרנו לעכו"ם. ולענין אם חייב בחלה באפה רק עבור עכו"ם עיין בבית מאיר שהעלה ליטול חלה בלא ברכה ואם לא נמצאו המילבין אצל המוכר אלא אשה א' מצאה בשלה אף אותן שלקחו אחר שלקחה האשה מותרין שתולין שבשלה נתהוו המילבין. ואם נמצא בג' אנשים יש לאסור גם בשאר ב"ב. ואם מצאו אצל המוכר אחר שלקחה האשה שמצאה המילבין אף אותן שלקחו אחר שלקחה האשה ומצאה בשלה מילבין ולאחר שעה נמצא ג"כ אצל המוכר של שאר ב"ב מותרין דמה שנמצא אצל האשה אמרינן אצלה נתהוו. ואצל המוכר מה שנמצא אמרינן אח"כ נתהוו והוי ס"ס. מש"ז סקט"ז:
ס"ט עבר ובישל תוך יב"ח בלא בדיקה אם יכול לבדוק בודק וא"ל מותר. מטעם ס"ס. ובענין הקרוים שבודקים רק העלים החיצונים והפנימיות הנקרא הערציל אין בודקים ואומרים שקבלה בידם שלא הוחזק בתולעים אסור כיון שפעמים נמצא תולעים גם בהערציל. ויען כי קשה הבדיקה בהערציל ע"כ יכבשו ההערציל בכלי בפ"ע ויבדקו קודם הבישול ובעת שירצו לבשל צריך סינן. שו"ת שערי צדק סי' צ"ז. עיין בט"ז סקי"ז דבדבר הבא מעלמא ל"ח לספי מהני שנמצאו ואף בג' ל"ה חזקה. ולזה הסכים המג"א בסי' תס"ז סקי"ב. וע' בח"י שהשיג ע"ז וראייתו מנזיר ס"ה במצא שכונת קברות. וע' במקור חיים ובח"ס או"ח סי' קל"ו שראייתו תמוה מאד עיי"ש:
סי"ב מרקחת שנפלו לתוכו נחלים. עי' בשו"ת יד יוסף סי' קכ"ד לענין מרקחת שהי' בתוכו תולעים והרתיחו עד שנתרסקו כל התולעים. אך בעיון ובדיקה יתירה הי' נכרים התולעים רק שהי' יותר מס' בהפירות והצוקער נגד התולעים וא"א בשום אופן להפריש התולעים התיר להרבות עוד מרקחת שלא יהי' ניכר כלל שומן אווז שנפלו לתוכו תולעים בהפ"מ יש להתיר ע"י שיחמם ויתיך השומן ומסנן התולעים והשאר מותר. ואם א"א יטול מלמעלה מה שנמצא ובתוך השומן יש להתיר בהפ"מ. מנ"י הביאו בשפ"ד סקמ"ט:
סי"ד חטים מתולעים מותר לטחנן. ול"ה מבטל אסור דכונתו לטחון החטים. אבל קמח שהתליע וי"ב מילבין אסור לטחנו. מש"ז סקי"ח שפ"ד סקל"ט – ע' באה"ט ססי' שהשואף דבר אסיר דרך נחיריו פטור אפי' נהנה בכזית מאחר שאין דרך אכילתו בכך: