שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
מנחת אברהם · סימן עו
ס"ב בהג"ה אם לא הדיחו ואפי' בישלו כך מותר וכו'. מכאן משמע רק דנמלח מליחת צלי. וכבר הבאתי בסי' ע"ג דברי השפ"ד בסס"י ע"ח דאפי' שהה ש"מ ולא הדיחו ונצלה ובישלו כך מותר. – ט"ז סק"ו אלא אפי' בב' חתיכות ל"ח למה שפי' מזו לזו בצלי שאצל האש. וכן בב' חתיכות שא' נצלה לגמרי מקודם ג"כ מותר דבצלי כל שהבליע והפליטה באין כא' אמרינן ככ"פ אף שא"ל כלל מגופו מש"ז סק"ו – בש"ך סק"ב הביא בשם הרא"ש דבצלי מה שלא יצא לחוץ אף דפירש ממקל"מ כשר. וק' הא קיי"ל בסי' ס"ט בבשר שנמלח בכלי שא"מ דאסור מטעם דהדם פי' ממקל"מ. וצ"ל כיון דפי' ממקום למקום ובשעת מעשה א"א לצאת גרע ספי. ס' יהושיע בפו"כ סקע"ד:
בהג"ה כדי שיהא ראוי לאכילה דהיינו כחצי צלייתו. ואנן א"א בקיאין בחצי צלייתו נוהגין לצלותו כ"כ עד שיתייבש מבחוץ. ט"ז ומש"ז סס"י ס"ט. בל"י. עיין בשפ"ד סקכ"ג באם צלו בשר בשפוד ואח"כ תחבו השפוד למאכל חלב בלא ליבון דאוסר המאכל חלב. ואם צלו בשר שלא נמלח בשפוד ותחבו השפוד למים או לתבשיל ואח"כ נתנו שם חלב מותר דהוי נפבנ"ס דהיתרא. ולענין סכין שחתכו בו צלי רותח שלא נצלה כ"צ כל שהוא אצל האש מותר הסכין בדיעבד בהפ"מ – ואם הוסר מהאש דעת הפמ"ג לאסור אף בהפ"מ אפי' אין היס"ב בסכין כל שהצלי רותח. ואם נגע בשר בשעת צלי' לכלי יתבאר בסי' ק"ה במש"ז סקט"ז דהמאכל שבתוכו שרי אף בכלי חרם. ועיין בחו"ד כאן סק"ב שהביא בשם המש"ז הנ"ל דבכ"ח אפי המאכל שבתוכו אסור דבכ"ח ל"א משריק שריק וצ"ע ודו"ק:
ס"ו אין נותנין כלי. ואם נמלח כבר ופלט דמו אלא שלא הודח באחרונה מותר ליתן כלי תחתיו כ"ה דעת הלבוש וכ"ה הבל"י בשם כנה"ג. ובמש"ז הניח בצ"ע: