שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
מנחת אברהם · סימן עה
ס"א בהג"ה ויש חולקין בכרם. ואם הודח הכרס תוך ש"מ והונח אצל בשר במליחתו יש לאסור דאימר א"ב דם כדעת המחבר ונסתמו נקבי פליטת הציר. וצ"ע שפ"ד סק"ו נפק של עוף מחזיקין בו דם. מש"ז סק"א. ועוף שנמלח עם הזפק ובשלוהו כך עם המאכל שבתוכו. ע' מה שהבאתי בסי' ס"ט סם בהג"ה ואם מלח החלחולת מצד פנים. ע' ש"ך סקי"א דאפי' לאחר יב"ש שרי לחזור ולמלחו. וכן אפי' לאחר מעל"ע להי"א בסס"י ע' דפליטת ציר הוא מעל"ע. ובשאר בשר כה"ג שנמלח עם השומן אפשר דבולע מהשומן. ושאני דקין דאיכא נמי טעמא דקשי קרמייהו וחלקים ושייך בהו מישרק שריק. שפ"ד סק"ט. ובהפ"מ נראה דמותר וצ"מ – ש"ך סקי"ב נראה לאסור אף דיעבד בין שהקליפה קשה וכו'. ובהפ"מ יש להתיר כשהקליפה קשה דהא גם בכ"ח גופי' דעת הרב לעיל בסי' ס"ט דמותר. מש"ז סק"ה. ועיין בחו"ד ובל"י – ע' בשפ"ד סס"י דהביא דאם עירה רותחין על הצד שמעבר המאכל השומן מותר דעירוי אינו מבשל רק כ"ק ולא מבשל השומן אמנם צריך לגרר השומן ולמלחו בפ"ע שלא יבלע הצד שנתבשל מהשומן דל"ש שוב לומר כיון שפולט ציר כיון שנתבשל וגם שריק ל"ש מה"ט:
ס"ב בהג"ה והכי נוהגין לכתחילה ובדיעבד מותר. וב"מ שלא שהו ש"מ ונפלו לציר. או שלא נמלחו והניחן אצל בשר תוך ש"מ יש לאסור. דבב"מ ל"ש הפ"מ. מש"ז סק"ו – הכו"פ כאן הק' ע"ד התוס' חולין י"ד בד"ה ונסבין חבריא דהוכיחו שם בתוס' דמותר לאכול באומצא דאל"כ הא אסור למלחו בשבת. והק' דלמא רוצה לאכול ב"מ דא"צ מליחה אבל שאר בשר אסור אפי' באומצא ע"ש. ואינני מבין קושייתו דהא נודע דב"מ א"א לאכול כלל אם לא ע"י מיחוי והדחה והמיחוי הוא שירקא דמיא דנפיק ע"י דוחקא דסכינא וכמבואר בפסחים ס"ח ע"א. ומשמע שם דאסור לעשות כן בשבת מדאמרינן שם מיחוי קרביו דוחה את השבת דהוא צורך לפסח כדי שלא יסריחו והדחת קרביו א"ד את השבת דאפשר משתחשך ומדקרי לה דיחוי ש"מ דאסור בשבת ודומה למליחה. ובע"כ ל"ל דרוצה לאכול ב"מ ושפיר הוכיחו. ואולי יש ב"מ דא"צ מיחוי וצ"ע ודו"ק: