שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
מנחת אברהם · סימן ע
ס"א בהג"ה ול"ח שמלח הב' מבליע הדם. ואפי' אם מלח לאחר מעל"ע מותר. שפ"ד סק"ג ומש"ז סק"ב – שם אבל בשר עם דגים. ע' בחי' הריטב"א ז"ל דדוקא במליחה. אבל דגים שנצלו עם עופות מותרים דע"י האור ככ"פ – שם וי"א כל הדגים ע' שפ"ד סקט"ז שהביא בשם המנ"י שהניח בצ"ע אם שייך סכנה בכבוש דגים עם בשר:
ס"ג בשר שחוטה שמלחו עם בשר טרפה. הלב"ש בחד"ד ס' ל"ב הביא בחתיכת בשר שנמלחה עם עוד שני חתיכות גדולות כפליים כמותה. ואח"כ נודע שחתיכה א' י"ב ס"ט. יש להתיר הבשר שנמלח עמה עם הוא מב"מ. והביא דברי הנוב"י בסי' ל"ב ובסי' ל"ז דפוסק להתיר ס"ט שנמלח ול"נ הס' עד אח"כ. וכיון דמב"מ מה"ת חד בתרי בטיל ה"ל סד"ר ע"י גלגול דמותר בל"נ הס' עד שנעשה דרבנן. אמנם קליפה בעי דהא אפי' ביש ס' בעי קליפה. מיהו בנתבשל בלא קליפה שרי. ודע עוד דדין זה הוא בין אם מכיר חתיכת הס"ט ומשליכה ובין אם אינו מכירה ואפי הוא חהר"ל ומוכר א' לנכרי והב' חתיכות צריכין קליפה ומותרין וכ"כ בנוב"י סי' כ' ול"ב ול"ג. לב"ש בחד"ד ס"ק קי"ט. אבל אם נמלח גם עם שא"מ אזי שא"מ אסור לכ"ע אף להט"ז בסי' צ"ח מטעם דבמלוחה ל"ש לומר סליק כיון שאינו מתערב ממש כמו בבישול ואסור לכ"ע אפי' בהפ"מ. ל"ש. ועיין בשו"ת השיב משה סי' ל"ב. בתרנגולת שנמצא מחט בחלל הגוף ונמלחה עם הרבה בשר רק שלא הי' ס' והכשיר הבשר משום דתרנגולת עם בשר הוי מב"מ. ע' ש"ך סקו"ח. וציר דבשר דאסור משום דם אינו אלא דרבנן ונ"מ להקל בספיקו. ודם היוצא ע"י כבישה. בש"ד כאן סקי"ח ובמש"ז בסי' ק"ה סק"א ובפתיחה כ' דהוה ד"ת דאינו מבשל ממש רק מפליט ומבליע. וע' בש"ד סי' ק"ה סק"ב הביא מאו"ה כלל ל' ד"א. שכ' בשר בתוך דם כבוש אסור מה"ת. וע' בחו"ד סי' ע' סק"ד שהביא מאו"ה כלל ו' דין כ' דדם כביש הוא מדרבנן ע"ש. ואפשר לתרץ דדברי האו"ה אינם סותרים זא"ז. דבכלל ל' מיירי בחתיכה שנפלה לתוך הדם שהדם הוא דם גמור ולא נשתנה הדם בתוך המעל"ע רק שהחתיכה נתרככה ע"כ ס"ל דהוי מה"ת. ובכלל ו' מיירי שהדם נשתנה ונתערב במים שא"ר להקריב ע"ג המזבח בזה ס"ל דהוי דרבנן וצ"ע ודו"ק. והישוי"ע בסי' ע"ג סק"א ובתשו' רח"כ חיו"ד סי' כ"ד כ' דהוא מה"ת.
ס"ד וחתיכת הכשרה שמינה מפעפע האסור בכולה. ע' בדגמ"ר שכ' שגם הכשרה מלוחה וסובר כמ"ש הש"ך בסי' ק"ה סקכ"ח דאף להט"ו דס"ל דבמלוחה אמרינן פיטום לא אמרו אלא בשניהם מלוחים אבל אם ההיתר תפל א"ב כח לפטם עיי"ש. ומש"ה כ' דמיירי שגם הכשרה מלוחה. ובסיפא דא"ל כן דא"כ מאי קאמר. אם היתה הטרפה המלוחה למטה הא מיירי ששניהם מלוחים. ע"ז כ' דמיירי שהטרפה הוא בעצמה שמינה. ובחרע"א כ' שם בסי' ק"ה על הש"ך דזה נסתר מכאן ולפי"מ שביארתי דברי הדגמ"ר לק"מ ודברי הש"ך נכונים.
ס"ה ובדיעבד מותר. ואם נמלח בע"ש ושכח להדיחו אסור להדיחו בשבת ע"י עכו"ם. בל"י סק"כ:
ס"ו בהג"ה ואפי' בדיעבד נוהגין לאסרו. ואם הבשר שכבר פלט דמו מונח למעלה שרי דדם אינו מפעפע למעלה. שפ"ד בסי' ס"ט סקע"ה. ובודאי קליפה בעי כמ"ש הש"ך בסק"י – ע' ש"ך סקל"א דה"ה בשהה ש"מ והודח דחד טעמא הוא. והכו"פ סקט"ז והמש"ז סקט"ז הביאו בשם הצ"צ ומ"ב בשם המ"י להקל בהפ"מ. וע' במנ"י כלל ו' סקי"ד וכ"ד הגרע"א דל"א ע"י הדחה נסתמין נקבי הפליטה. וע' במגדל השן בסי' כ"א בבשר שנמלח והודח ונמלח עם בשר שנמלח להוציא דמו ונתבשל הכל שהתיר הכלים לאחר מעל"ע – שם בהגה"ה וכן אם נפל לציר קודם ששהה ש"מ ידיחנו וימלחנו שנית. ודוקא בכלי מנוקב. ש"ך סק"מ. וכ"ז תוך ש"מ אבל חתיכה תפלה שנפלה לציר בכשא"מ ול"ש ש"כ שרי ע"י הדו"מ שנית. אבל בשהה ש"כ באהפ"מ אין להתיר. ובהפ"מ החו"ד פ' להתיר אפי' בלא הודחה מתחלה. וע' נוב"י סי' מ"ב שם בש"ך ומינה דאם שהה ש"מ אפי' בכלי מנוקב ל"מ הדו"מ שנית. היינו באהפ"מ או לאחר יב"ש. ואם שהה ש"כ לכאו' אין להתיר אף בהפ"מ לפמ"ש הט"ז בסי' צ"א. אך בהפ"מ וסמ"צ כבר הבאתי בסי' מ"ה דעת הלב"ש בפתיחה לשבירת העצמות סק"ז דיש להתיר אף בתרי קולי. אכן החו"ד מקיל גם בזה בהפ"מ בהג"ה בשר שנפל לתוך ציר שעל הקרקע דינה כאלו היתה הציר בכלי. ע' חו"ד. וע' בהגהות יד שאול שכ' דבקרקע שלנו שהוא מנסרים וי"ב גומות יש להקל כל שהוא לכבוד שבת וכדומה כל שהגביהו תיכף מן הקרקע שם בהג"ה אפי' הי' המום מועטים. ע' בפת"ש סק"ה. ואם ס' אם רוב מים הביא בשפ"ד סק"נ בשם או"ה דמותר משום סד"ר: