אור ברסלב
שות מנחת שי חלק ב מנחת אברהם › סימן סט

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

מנחת אברהם · סימן סט

סימן סח

ס"א בהג"ה ימתין מעט. אבל לא עד שיתנגב דאז לא ימס המלח ולא יוציא דם. ט"ז וש"ך. ובדיעבד אף בנתיבש אחר הדחה מותר. מש"ז סק"ד. שם ואם נשתהה הבשר בשרייתו מעל"ע הבשר וגם הכלי אסורין. ואם הוא ס' כבוש מעל"ע מתיר. מגדל השן סי' כ'. ואם שהה מי הדחה לחוד בכלי מעל"ע לא נאסר הכלי מפני שהדם מעורב במים. ואף באין ס' במים נגד הדם מותר בהפ"מ. בל"י סק"ט. עיין בפת"ש סק"ו לענין בשר אחר ש"מ שנמצא באמצעותו קרח. ועי' בס' ערוגת הבושם דבמקום הפסד ימלחנו שנית אחר שנפשר היטב. וע' בלב"ש בחד"ד סקכ"ט. עיין באה"ט סק"ח בשם הפר"ח בשהה ש"מ בהפשר ראשון ושני אעפ"י שנקרש בנתיים מותר. וכ"ד הבל"י והחכ"א. וע' בשפ"ד סקי"א ובחו"ד סק"י דאין השהיות מצטרפות. שומן ששרה במים ונקרש המים ועמד כך מעל"ע דבבשר כ' בשפ"ד סק"ס דאין להתיר רק לצלי. ובשומן דא"א בצלי מותר בהפ"מ. ועיין בסי' ק"ה במש"ז סק"א דבהפ"מ ל"ה כבוש במים קרושים. והא דלא התיר כאן רק לצלי היינו באהפ"מ. או דס"ל כט"ז דהיכא דיש תקנה לצלי ל"ה הפ"מ:

ס"ב בהג"ה מיהו במקום הפ"מ יש להתיר. ע' בשפ"ד סקנ"א דבשומן יש להתיר ע"י הדו"מ שנית אפי' באהפ"מ דהא מבחוץ על העור אנו רואין שא"ב דם ונגד מה שבפנים שמופשט מעל הבשר אפי' אם יש דם יש ס'. ומיהו אם נתבשל בלי הדו"מ שנית כ' בת"ח דאסור. והבל"י בסקנ"ב התיר בהפ"מ בט"ז סק"ח ועוד בשם א"ז דא"א שאפי' מליחה של צלי וכו' ע' בחרע"א שהק' דאפי' אם הודת תחילה יאסר מליחת צלי דפלט מעט וחזר ובלע דאין טריד לפלוט הרבה כיון דנמלח רק מעט. ולפ"מ שפי' בחי"ד דברי הט"ז הנ"ל לק"מ. בט"ז סק"ט פי' אפי' שהה במלחו. והק' בחרע"א דלכאורה דוקא בשהה אבל בל"ש כיון דיש היתר בצלי כדלקמן סי' ע"ו ל"מ הפ"מ לדעת הט"ז בסקט"י. ולא אבין דמאי קושיא דמידי אריא אלא להט"ז הא איהו סובר בסי' ע"ו סק"ה דאף בל"ש אסור אפי' לצלי. וא"כ שפיר מקרי הפ"מ וא"ש לשון אפי' וצ"ע. ואולי כוונת הרע"א ז"ל להקשות אמ"ש הט"ז דבריו אדברי הרמ"א והוא סובר די"ל היתר בצלי וס"ל דהיכי די"ל היתר בצלי ל"מ הפ"מ וכמ"ש הט"ז לשי' הרמ"א בסקט"ו וא"כ מאי אפי'. וצ"ל לפי"ז דמש"ה כ' הט"ז לשון אפי' משום דלפעמים גם להרמ"א משכחת לה הפ"מ גם בל"ש דהיינו היכא שכבר נתבשל ע"י הדו"מ שנית דאז ל"ש לומר די"ל היתר בצלי ובכה"ג שפיר הוי רבותא שהה מל"ש. דבל"ש מסתבר יותר להתיר כיון דלא נבלע כ"כ בחוזק ומה"ט מותר לצלי לדעת הרמ"א בסי' ע"ו כמ"ש הש"ך שם. ובאמת היכי דלא נתבשל עדיין יהי' בשהה:

מותר ובל"ש אסור לדעת הרמ"א כיין די"ל היתר בצלי. אולם בשפ"ד סקכ"א כ' דלכ"ע מותר בל"ש בהפ"מ אף בלא נתבשל עדיין דממ"נ לדעת הש"ך די"ל היתר בצלי. הא לדידי' מקרי הפ"מ אף בזה. ולדעת הט"ז הא איהו סובר אף לצלי אסור עיי"ש. שם בהג"ה וה"ה אם הי' ס' בחתיכה. ואע"ג דלקמן כ' דאין חתיכה שי"ב ס' היינו נגד הדם והמלח. אבל נגד דם לחוד יש ס'. ישוי"ע. ואם נמלח בלא הדחה ול"ש דמותר לצלי מותר לבשלו אחר הצלי'. שפ"ד סי' ע"ו סקט"ו. ואם ל"ש במלחו ש"מ דמותר לדעת הד"מ והש"ך לצלי אפי' באהפ"מ כדבסמוך. כ' הפמ"ג והחו"ד דאעפ"כ כשיש הפ"מ מותר לבשל אף דאפשר בצלי. דהא לפ"ד הש"ך אף דאפשר בצלי אפ"ה שייך הפ"מ לבישול כמ"ש בסקכ"א ולדעת הט"ז שם הא לפ"ד אסור לצלי. ועפי"ז נ"ל דבתרתי למעליותא דמותר לצלי לדעת הט"ז אסור לקדירה אפי' בהפ"מ:

ס"ד ועופות צריך למלחם גם מבפנים. עוף שהי' סגור בשעת מליחה ולא ניטלו הכבד ולב ושאר ב"מ ממני. הכבד יצלה והלב יקרע וימלח וכן הריאה הכל כמקדם ומיהו אותן ב"מ שנתבאר בסי' ע"ה שאין מחזיקין בהם דם ישליך. דל"ש כאן טריד רק איידי דיפלוט ול"א בציר ככ"פ רק בהפ"מ. וב"מ אוכליהן לאו בר אינש. פמ"ג כאן ובסס"י ע"ה בש"ד בהג"ה יחזור וימלוח צד השני. ע' חרע"א שהק' דמאי מהני מליחת צד השני הא בע"כ צ"ל דהמליחה ראשונה מצד הא' לא הוציא הדם מחצי עובי החתיכה דא"כ יהא מותר אם חתך החתיכה לשנים וזה אינו במשמע א"כ צ"ל דלא הוציא כ"א משטח החתיכה בעובי אצבע וכדומה. וא"כ המליחה השני' ג"כ לא יוציא כ"א כעובי אצבע מצד הב' והאמצעי נשאר בדמו ע"ש שהניח בצ"ע. ובאמת כבר חקר בזה במש"ז סקט"ו דסבר הי' לומר דצריך אח"כ מליחה מב"צ מה"ט. וסיים בזה"ל אמנם בכל המקומות לא הזכירו כ"א מליחת צד הב' ואולי הוא ל"ד עכ"ל ובחו"ד כ' בפשיטות דסגי במליחת צד הב' וצ"ל דבאמת המליחה הא' הוציאה הדם מחצי עובי החתיכה והא דל"מ אם חתך החתיכה לב' מטעם דא"א לצמצם. הכה"ג נסתפק אם מלח תחילה מכל צד ואח"כ בקע לב' אם צריך למלוח מצד הב'. והפמ"ג כ' דצריך למלוח צד הב' כיון שמגילה לאויר. בהג"ה והכי נהוג. ושומן שנמלח מצד א' אפי' נתבשל כך מותר אפי' באהפ"מ. וגם אם לא נתבשל עדיין מותר למלחו אפי' לאח"ז מרובה ואפי' הודח. פמ"ג כאן ובסי' ע"ה ובחרח"א ועוף שמלחו עם הזפק ובשליהו כך משליך הזפק ודיו. עיקרי הד"ט אית כ"ח. לב"ש בחד"ד אות ל"ו וע' בפת"ש בסי' ע"ה סק"ד. וקורקבן שנמלח עם הפרש שבתוכו ע' במש"ז סקי"ג שהניח בצ"ע. וע' בב"א שער או"ה אות ל"ב דמכשיר. ש"ך סקל"א אלא דנקט מים לאפוקי היכי דליכא לא מים ולא מוהל וכו' דאז המלח חוזר ונבלע בבשר ואסור עכ"פ כ"ק. ואם נפל בשר בתוך שיעור מליחה למים ששרו בו הבשר קודם מליחה. או אף אחר ששהה ש"מ מומר ע"י הדו"מ שנית. נוב"י מה"ת סי' מ"א:

ס"ט צריך שיהא בי ס' כדי המלח שבו. והיינו דוקא בבשר אבל אם נמלחו הב"מ ונתבשלו בלא הדחה אחרונה מותר וא"צ ס' כיון דאין מחזיקין בהם דם.

מעשה שהי' נסיובי דחלבא מעורב עם ג"ח מים והדיחה בזה הבשר לאחר מליחה והתיר. יד יוסף סי' נ"א. ושומן שנתבשל בלא הדחה אחרונה מותר דמסתמא יש ס' נגד הדם והמלח. שפ"ד בסי' ע"ה סק"ט.

ט"ז סקכ"ג דהא הבשר שור עצמו אינו מתבשל כו' כונתו דלענין זה לאסור הבשר שלא יועיל אח"כ מליחה צריך שני פעילות הא' שהדם שעליו יתבשל ואז אם יבלע הדם הלז' שנתבשל כבר בבשר אין כח בשום דבר להוציאו דדוקא דם חי יש כח במלח או באש להוציאו משא"כ דם שנתבשל. הב' להיות כאן איזה פעולה שמכחו יבלע הדס בהבשר או כח הבישול או כח מליחה ומש"ה כ' הט"ז דדוקא בנמלח אז כיון דהדם שעליו נתבשל והמלח פועל להבליעו בבשר מש"ה אסור שיש כאן ב' הפעולות הנזכרים משא"כ בלא נמלח נהי דיש כאן פעולה הא' מה בכך כיון שעדיין חסר פעולה השנית דכיון שהבשר לא נתבשל עדיין הדם שעליו אף שנתבשל מ"מ עומד מבחוץ ולא נבלע בבשר ומש"ה מותר. ובחרע"א הק' כיון דמליחה י"ל כח להבליע הדם שעליו לתוכו אף בבשרא דתירא דהא מה"ט נמלח בלא הדחה אסור א"כ מכ"ש בישול דעדיף ממליחה דיכול להבליע הדם שעליו לתוכו. ולא אוכל להבין קו' דמאי מדמה זל"ז דהא נהי דבישול עדיף ממליחה היינו במידי דשייך בי' בישול והבישול יכול לפעול בו כגון בשאר בשר או אפי' בבישרא דתורא בעודו על האש משא"כ בבשרא דתורא לאחר שהוסר מהאש דירדו חז"ל לטבע הדבר ההוא וידעו בבירור דאז אין פעולת הבישול נעשה בהבשר ההוא והוי כאילו לא נתבשל כלל ואין כח בהדם ליכנס בהבשר. משא"כ במלוחה דלא חילקו חז"ל בין בשר לבשר ובין בשר לש"ד וכלל נתנו דמלוח ה"ה כרותח ומשמע דבכ"מ. המלוחה עושה פעולתה אפי' בבישרא דתורא נעשה הבשר רותח ע"י המליחה מש"ה שפיר אמרינן דהמלח מבליע הדם בעין לתוכה וז"ב. ובפרט לפ"מ שביאר החו"ד רסי' בטעם הסמ"ק וסייעתו דאוסרים בנמלח בלא הדחה מטעם דהמלח מבליע הדם שעליו דהוא מטעם דכמו דטבע המלח להפליט דם כן טבעו להבליע ולא תלוי כלל ברתיחה עיי"ש באורך. א"כ פשיטא דזה שייך אף בבישרא דתורא כמו דטבעו להפליט אף בבשר שור משא"כ בבישול שפיר יש חילוק בין בשר שור לשאר בשר ול"ד כלל בישול למליחה בענין זה ודו"ק – שם בט"ז מתיר להניח בכ"ר בשר שור שלא נמלח כלל וכ' שכ"ד מהרש"ל וע' מנ"ו כלל ב' סק"ח דאין להקל אא"כ בהפ"מ ולע"ש ואורחים והכו"פ כ' דבדעבד מי שהורה כט"ז אין לגעור בו אבל להורות כן לא. וכ"כ החו"ד.

ס"י עכו"ם משמש וכו'. וקטן שנתן הבשר בקדירה ואומר שהדיח הבשר אין להתיר. שפ"ד סקמ"ב. ט"ז סקכ"ד ורש"ל כ' ג"כ על הב"י דל"ה צריך לתת טעם משום בישול דהא מחמת מליחה ג"כ אזיל לי' אסור דאו'. ומדברי הרא"ש פכ"ה דף קי"ב מבואר להדיא כדברי הב"י דהא דדם שמלחו א"ע עליו הוא מטעם דכיון דמלוח ה"ה כרותח הוי כמו דם שבישלו וע' במעי"ט סק"י שם.

שם הביא מעשה באשה ששכחה אם מלחה הבשר. או בשכחה אם הדוחה הד"א וכבר נתבשל. והתיר מטעם סד"ר ולקולא. והנקה"כ חולק עליו דשאני הכא כיון דאתחזק אסור דם וכל היכא דאתחזק אסורא ל"א סד"ר לקולא כמ"ש בש"ך סי' ק"י סק"ב דין כ' א"נ כיון שמצד אחר בא לו שהוא דרבנן כמ"ש שם בדין י"ט עיי"ש. והשיב שמעתתא ש"ג פ"ד הק' עליו דהרי הט"ז לשיטתו דס"ל בסי' קכ"ז דל"מ אתחזק אסורא רק באסור מצ"ע אבל היכא דהאסור הוא משום ד"א הנדבק בו כמו דם וכמו גבי ירך דיש ס' אם ניקר חלבו ל"א אתחזק אסורא. ואני הוספתי להקשות על הנקה"כ מש"ס ביצה ג' דקאמר וספיקא אסורא בשלמא למ"ד משום הכנה ניחא אלא למ"ד משום גזירה סד"ר הוא ולקולא. ואם נימא כדעת הש"ך דבאתחזק אסורא ל"א סד"ר לקולא. ק' מאי פריך דלמא מיירי הברייתא שנולדה בין השמשות דבה"ש אתחזק אסורא כמ"ש רש"י בפ' במה מדליקין. והגם די"ל ממ"נ אי איירי בביה"ש דאפוקי יומא א"כ אין לספק כלום דהרי עבר היום ואי מיירי בביה"ש דעיולא יומא א"כ שוב ל"מ אתחזק אסירא דרש"י ל"כ רק דביה"ש דאפוקי יומא מקרי חזקת אסור ולא ביה"ש דעיולא יומא מ"מ ק' דלמא מיירי הברייתא דנולדה ביה"ש דאפוקי יומא וביו"ט שחל להיות אחר השבת ואין שבת מכין ליו"ט. ומיירי בתרנגולת העומדת לאכילה דאז לכ"ע אם היתה נולדה ביו"ט עצמו היתה מותרת לאכילה וכעת בנולד בביה"ש יש ס' ולכן אסורא מטעם דאתחזק אסירא וע"כ דאף היכא דאתחזק אסורא מ"מ סד"ר לקולא. ונלפענ"ד ליישב דברי הנקה"כ הנ"ל עפ"ד הישוי"ע בסי' ס"ט סק"א לענין נמלח בלא הדחה תחלה דכ' דכיון שהספק הוא על תחילת מליחתו ובתחילת מליחתו אינו חשוב כרותח ואסור מה"ת אף שכעת הוא סד"ר מ"מ כיון שאנו מוכרחין לדון על תחילת מליחתו ואז הוא אסור דאורייתא עיי"ש. וזה סברת הנקה"כ כיון שנולד לנו הס' על תחילת מליחתו ועל תחלת בישולו. והוי אתחזק אסורא דאורייתא אף שכעת לאחר בישולו ל"ה רק אסד"ר מ"מ כיון שאנו מוכרחין לדון על תחילת בישולו ואם ל"ש כשיעור הוי אסור דאורייתא וע"כ הוי אתחזק אסורא בדאורייתא ולא בדרבנן ודו"ק. והיא"פ בשם מחזיק ברכה הביא להקל בדין זה בהפ"מ. ובמש"ז סקכ"ד הביא ג"כ דיש לצדד בזה בהפ"מ וע"ש – ובס' אם מלחה הבשר כהוגן או אם הי' הדחה אחר המליחה כהוגן אוסר. שו"מ מהד"ג ח"ג סי' ק' – מעשה באשה א' שמלחה בשר ובאמצע המליחה נקראת לחוץ באיזה עסק והי' בע"ש ולקחה הבשר ובישלה ואכלה הבשר. ואח"כ נסתפקה אם מלחה כל הבשר ושאלה על הכלים ועוד נשאר בשר חי. והתיר הכלים מטעם ס"ס ס' שמא נמלחו כל החתיכות. ואת"ל שכל החתיכות לא נמלחו שמא זה הבשר חי שנשאר שלא נמלח עיי"ש. יוסף דעת. בט"ז סקי"ט דהשיג על המהרש"ל שכ' דנתבשלה החתיכה בדמה דהא קיי"ל בסי' ק"ה דאינו אוסר במליחה רק כ"ק. ואינו מובן דהא כאן מיירי בבישול וע' תשו' ב"א חיו"ד סי' כ"ח שדחק בזה ופשה ס"ס. ואבי מורי הגאון זצ"ל הגיד דכונתו עפמ"ש הט"ז בסקכ"ח בנתבשל בלא מליחה דאסורה אותה חתיכה לי"א לפי שנתבשלה בדמה. והק' דהא בדם מעלמא כו'. ותי' דשא"ה דאסור מחמת עצמה. וא"כ כאן שלא נאסר קודם הבישול וגם דם של עצמו כבר יצא ולא נשאר רק דם שעלי' דמי ממש לדם מעלמא. וגם הטעם הב' של הט"ז שם שמא הגבי' קודם שיצא כ"ד ל"ש כאן. דהא א"צ שהות עד שימס המלח ול"ש גזירה זו. ורק אם הי' נאסר קודם הבישול הי' נחשב אסור מחמת עצמו. ולז"כ דאנן קיי"ל דאין מליחה אוסר רק כ"ק וא"כ לא נחשב אסור מחמת עצמה דאף המלח עצמו אינו רק בלוע מדם ולא נאסר מחמת עצמו במליחה וא"כ ק' קו' הט"ז סקכ"ח ודו"ק. עיין במש"ז סקכ"א לענין אם חתכו מלח קשה בסכין חולבת ומלת במלח זה בשר ול"ה ס' נגד הלהב של הסכין והתיר בהפ"מ וע"ש. אבל בסכין של אסור דל"ה נטב"נט אין להתיר אף בהפ"מ עיי"ש. וע' ביד יוסף סי' נ"ג דמתיר אף בסכין של אסור אם הסכין הוא טרפה רק משום שחותכין בו חלב בצונן והי' נקי מטעם דא"צ ס' רק נגד קליפת הסכין ומסתמא הי' במלח ובבשר ס' נגד קליפת הסכין. ולענ"ד צ"ע דהא סתם סכין אינו מקונח ואסור משום הבעין שעליו ודו"ק. וע' בשו"ת קול יהודה סי' ל' דמתיר ג"כ באופן שיהי' בהבשר ס' נגד הלהב. ובמלח שחצב לא די בס' משום דכל חתיכה שחצב נאסר כ"נ משום דוחקא וחריף עיי"ש עיין בשפ"ד סקל"ז שהביא מעשה שבא לידו בבשר שנפל לקערה רותחת והי' בה בארשט מחומץ מאד עם חלב ואסר הבשר והבארשט. ובהנאה התיר הבשר דרק מפליט ומבליע ולא מבשל. והקערה כ' דצ"ע לדינא או אמרינן דהבשר יבליע להכלי

סי"א בשר שנתבשל בל"מ. וה"ה חתיכות עור של בהמה שנפל לתבשיל אוסר עד ס' דיש דם בעור. ומשמע דהדם יוצא ג"כ ע"י מליחה תב"ש סי' כ"ג. ולב"ש בחד"ד אות ל"ה. ועיין ביא"פ בסי' ע"ו דכ' דנהי דאיכא דם בעור בהמה מ"מ לאו מין בשר הוא ואינו אוסר. ודוקא עור עופות ואווזות דם שבו אסור עיי"ש. שם ואז מותר הכל. אפי' לא הודח החתיכה. פמ"ג וחו"ד. ואם נפלה לקדירה אחרת אחר בישול זה שהי' ס'. דעת המש"ז סקכ"ט דאוסר עד ס' אפי' להמחבר דאח"כ פי' והחו"ד סקט"ז כ' דאינה אוסרות להמחבר. ונ"מ לדידן בהפ"מ. וע' ביד יהודא אות מ"ח דאם נתבשלה החתיכה כ"צ ונפלה לקדירה אחרת אף שאין בה ס' דמותר. רק בכבד שנתבשלה בלא צלי' ויש ס' כנגדו ונפל לקדירה אחרת שאין בה ס' דאסור עיי"ש. וע' בהגהות מהרש"ק דכ' דשאר בשר הוא כ"ש מכבד דאסיר עיי"ש ודו"ק. ועיין בשו"ת דבר משה סי' ח' בבשר שנתבשל בלא מליחה ונודע אחר איזה ימים לענין הטעליר ושאר כלים שנשתמש בהם הבשר הנ"ל שא"א להגעילם. והתיר הכלים הנ"ל בלא נודע עד אחר מעל"ע עיי"ש באורך וצירף שם הסברא דכ"ח ישינים אינם בולעים בכ"ש משים דכבר שבעו מלבלוע. ועי' בסי' ק"ה הבאתי הס' הנ"ל בשם ס' יהושיע. וע' בתשו' מהרש"ם. ח"ב סי' ע"ח לדודי הגאון ז"ל לענין שומן שלא נמלח שהעמידו בקדירה סמיך לאש וקצת מהשומן ניתך והשאר הי' צונן. ופסק דכ"ק הסמוך להשומן הניתך אסור והשאר מותר בהגה"ה ואם נמלחה חתיכה ולא נמלחה כראוי. היינו שלא שהתה שיעור מליחה. ט"ז. ובס' אם שהה ש"מ ונתנו בקדירה מותר משום ס"ס שמא שהה כשיעור ואת"ל לא שהה שמא הל' כהראב"ד דבדם היוצא משערינן. מהריק"ש בהגהותיו ס"ו. ע' מ"ש בסי' צ"ב לענין אם עשו קיגיל בשומן שלא נמלה ול"ה בקוגיל ס' ואח"כ נתן הקוגיל בטאשלינט עם בשר ורוטב:

סי"ב ואחר שצלאו לא יבשלנו. ובע"ש והפסד מותר לבשלו אחר הצלי' מש"ז סקל"ב ע"ש וכ"נ דעת הגרע"א.

אם העוף הי' סגור וכשפתחו אותו מצאו בתוכו מים. אם הי' סגור כך מעל"ע נאסר משום כבוש. וכן לענין שהה ג"י בל"מ הוי כהודה בעת שהי' סגור עם המים שבתוכו יוסף דעת ואבי מורי הגאון זצ"ל התיר והביא ראי' מרמ"א בסי' צ' ס"ג לענין כחל דאם הניחו כך שלם קידם צלייתו עם חלבו יום שלם מותר. והלא לא גרע החלב ממים. וש"מ דלא נאסר משום כבוש בכה"ג ודו"ק – בט"ז סקל"ב אם מלח בשר ששהה ג"י בל"מ בכ"מ. ואח"כ מלחוהו בכשא"מ ול"ש בה ש"כ ומצאו שם ציר דמותר. והנקה"כ חולק עליו. וכ' החו"ד דיש לסמוך ארש"ל וט"ז כיון דאינו רק חומרת הגאונים. אבל בשהה שם ש"כ נאסר – שם ואם מלחו עם שאר בשר שנמלח להוציא דמו נאסר. והנקה"כ והכו"פ מתירין והפמ"ג כ' דאין להקל. והמנח"י סק"ט מתיר. והחו"ד כ' דיש לסמוך אנקה"כ להתיר. מעשה בבשר ששהה ג"י בל"מ ונמלח ונתבשל התיר כלי פורצליין אחר יב"ח. שו"ת יוסף דעת סי' ס"ו. ובאם הבשר כבר נאכל והשאלה רק על הכלים מתירין בכ"ח לאחר מעל"ע. ע' שו"ת בית ישראל סי' מ"ט. וס' יהושיע סי' ס"א – בצים הנמצאים בעופות שצריכין מליחה מדינא ושהה ג"י בלא מליחה. פ' בשבות יעקב דמהני מליחה אף אחר ג"י:

סי"ג ואם שרו אותו במים. ע' פת"ש סקכ"ח לענין אם חל יום הג' בשבת שהביא בשם הנוב"י להתיר להדיח ע"י עכו"ם ואם א"א בעכו"ם מותר בעצמו. וכ"כ הפמ"ג או"ח סי' שכ"א סק"ז. וססי' ת"ק. ויכול לטלטלו ג"כ ע"י שינוי כלאחר יד לתוך כלי של מים. עיקרי הד"ט חיו"ד סי' ז':

סט"ו בשר המלוכלך בדמים שנשרה במים מעל"ע. וה"ה כבד שנשרה במים מעל"ע. שפ"ד סק"ס. ואולם בס' ע"ג בש"ד סק"י הביא בעצמו בשם הפר"ח וכו"פ להקל לעת הצורך. באם נכבש מעל"ע במים או בציר וחומץ ש"כ וצ"ע:

סט"ז אין מולחין אלא בכלי מנוקב. ע' בתשו' יהודה יעלה סי' ק"ז בבשר שנמלח ול"ש עדיין ש"מ ונתנוהו בשק והניחו השק עם הבשר במקום מדרון והתיר בדיעבד. ולענ"ד נראה להביא ראי' לזה מרמ"א יו"ד סי' ר"א ס"ט דכ' דמותר לטבול בסל או בשק, כלים כיון דאינו מחזיק מים עדיף מניקב כשפה"נ כלי שא"מ אף שהוא גדול מאוד אין מולחין בו ואפי' מניחו מוטה שמא יפול הבשר בתוכו ונשרה שם ויאסר מיהו בדיעבד מותר. הריטב"א בחי' לחולין דף קי"ג – שם בהג"ה אבל מותר לחזור ולמלוח בה בשר כו'. עיין ט"ז וש"ך דאפי' יש ציר בכלי ושהה כדי כבישה אפי"ה מותר. ובחרע"א הק' דאפי' בל"ש ש"כ ליתסר דהא הטעם דאין מליחה לכלים להפליט הוא דהוי טהור מלוח וטמא תפל ובצלול הטהור אסור כמ"ש הש"ך סי' צ"א עיי"ש. וצ"ל דכונתו אף דהבשר הוא גוש מ"מ כיון דהציר נאסר דהיא צלול ממילא הציר יאסר הבשר כיין דהציר הוא רותח. ולענ"ד נראה ליישב עפ"מ שביאר הפמ"ג בסי' צ"א בטעם הדבר דבצלול הטהור המליח אסור. דהוא מטעם דהטמא פולט מעט ובגוש הטהור איני בולע המעט כיון דטרוד לפלוט משא"כ בצלול דנבלל עיי"ש. וא"כ כאן נהי דהציר נאסר דהוא צליל מ"מ הבשר אין בו כח ליבלע כיון דהוא גוש. ואם תאמר הא מונח הבשר בכשא"מ ול"ש טרוד כמ"ש הפוסקים אמינא לך אנא זיל לאידך גיסא אמאי כתבו הפוסקים דאין מליחה לכלים להפליט דהוי כטמא תפל הא עיקר הטעם בטמא תפל דמותר הוא דהטהור טרוד לפלוט ובכשא"מ ל"ש זה ובעכצ"ל דהא דכ' הפוסקים דהוי כטמא תפל ל"ד אלא דעדיף ממנו ואין הכלי פולט אפי' מעט. ועכצ"ל כן דעדיף משאר טמא תפל דהא בשאר טמא תפל מחמיר רמ"א בסי' ק"ה ס"י שלא במקום הפסד בנוגעין זב"ז. ובכלי מקיל לגמרי שם בסעיף י"ב. ובעכצ"ל דבכלי אינו מפליט כלל וא"כ אף בצלול הטהור מותר בכלי. ועוד דהא איכא טעמא אחרינא בהא דאין מליחה לכלים להפליט משום דאין המלח יכול ליכנס בין חלקי הכלי להפליט מה שבתוכו עחו"ד סס"י ס"ט וא"כ פשיטא דלטעם זה אף בצלול נמי אין הכלי פולט כלל. ובפת"ש בססי' ק"ה כתב ג"כ להחמיר באם ההיתר הוא צלול מטעם הנ"ל. ולפענ"ד נראה ברור כמ"ש. ע' בשפ"ד סקס"ח דגם בחומץ חזק אינו מפליט מכלי בשיעור שיתן על האש וירתיח רק במעל"ע:

סי"ח בשר שנמלח בכשא"מ. וה"ה כבד שנמלחה בכשא"מ אסורה אף לצלי שפ"ד סק"ס. ואם נמלחה בכלי מנוקב והודח ואח"כ נמלחה בכשא"מ ע' בתשו' הרי בשמים סי' קכ"ד דהתיר דדלמא הל' כר"ת דדינה כשאר בשר לאח"מ. ודלמא פולטת ואינה בולעת – בהג"ה וי"א כל החתיכה אפי' מה שחוץ לציר. וכן נוהגין ואין לשנות. וכ' הש"ך בשם מהרש"ל דאף דנוהגין הכי מ"מ אם נתערב חד בתרי בטול אפי' בבישול. וגם הרוטב מותר דאמרינן סליק את שא"מ כדלקמן סי' צ"ח. שפ"ד סקע"ו – שם בש"ך דמדאורייתא חד בתרי בטיל. ובחרע"א הק' דהא דם עם בשר הוא א"מ. ונראה שמפני זה כ' הש"ך וצ"ע לדינא. ואולם סיים ואולי יש לסמוך עליו כיון שבלא"ה דם שמלחו ודם שבישלו אינו אלא מדרבנן א"כ דינו כאלו הי' מינו באסור תורה וכמ"ש בדגמ"ר ובנקה"כ על הש"ך סקנ"ז ודו"ק. ובלא"ה ל"ק על המהרש"ל והט"ז שמביאו די"ל דהם סוברים כמ"ש הכו"פ והחו"ד לעיל סי"ד בשם הר"ן דהוי מב"מ עיי"ש. מיהו קו' הגאון ז"ל יפול על הש"ך לשיטתו דאיהו לא ס"ל כן בסקנ"ז עיי"ש והדק"ל וצ"ל כמ"ש – בשפ"ד סקפ"ב הביא מעשה שמלחו בשר ונטף ציר על הכ"ח בחוץ והי' ע"ש וא"א להכין אחרת והתיר ע"י גרידה היטב. וע' ביאי"פ ובפת"ה שהביאו בשם שפ"ת בנטף צור על קנקן של פורצליין אצל אוזן הכלי והתיר מכמה טעמים. וע' ביד יוסף סי' נ' באם נטף צור מחתיכה בתוך ש"מ על כלי פורצליין חשובה מאד אשר דרכן בכל יום לשפוך קאווע רותחת לתוכה להעמיד על השלחן והתיר הכלי:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה