שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
מנחת אברהם · סימן נז
ס"א חולדה א"ל דריסה בבהמה כלל וכו'. וברדלס שקורין טחור י"ל דרוסה כמו חולדה. שפ"ד סקט"ז בשם שו"ת ב"ח:
מותר לקנות מעכו"ם פרה שי"ב חבלה בגופה דתולין בקוצים דמצוי. אמנם אם הגוי אומר בשעת מכירה שפגע בה הזאב זה יותר מיב"ח נאמן לאסור במה שבידו. ומיהו אם כבר לקחה והעכו"ם א"ר להחזיר ויש הפ"מ כדאי הפוסקים המתירים לסמוך עליהם בכה"ג. מש"ז סק"ג. וע' ח"ס יו"ד סי' ס"ה דאמרינן גבי עכו"ם הפה שאסר הפה שהתיר עיי"ש:
ס"א בהג"ה ויש לחוש לחומרא. ע' בדגמ"ר דוקא לחומרא אבל לא לקולא ונ"מ לענין ב' קדירות. ודבריו תמוהין דסוף סוף הוא מקולקלת ותולין בה. וע' בחו"ד סי' קי"א סק"א דאף בשהקדירה אינו כ"א מחומרא תולין בה וצ"ע ודו"ק. וע' בהגהות יד שאול:
אם נדרסה בהמה והולד בתוכה. אסור הולד מס'. ט"ז סי' פ"ט סק"ה. ודוקא שנדרסה כנגד החלל. אבל נדרסה בצואר או בדפנות או ברגלי' הולד מותר. פר"ח וכו"פ ופמ"ג שם. ואף בנדרסה כנגד החלל אם יצא הולד וחי יב"ח מותר. שם.
ס"ט למקום צר. ויפר אעפ"י שי"ב אילנות המעכבים ריצת הבהמה אפ"ה מקרי מקום רחב שכשם שמעכב לנדרסים כן מעכב לדורס. ח"ס יו"ד סי' ס':
שם דאמרינן כבר נח רוגזי'. ואם היו ב' זאבים וכבש א' הרוג אסורין כולם דא' לא נח רוגזי'. שפ"ד סקכ"ח. וכ' בש"ד סקכ"ד דבבקעה אפי' כמה זאבים ל"ח. וכ' שכן מוכח בצ"צ סי' ק"ה. עיין בלב"ש בחד"ד סקע"א. דאם מצאו א' מת למחר נמי מתירין ול"ח שמא אח"כ מת. כמ"ש בשפ"ד שם. ולפי"ז הי' לנו להתיר גם בס"י בחתולים שעולים על כלוב מלא עוף ומכניסין ידיהם מבפנים בקפעי' לרישי' דחד מינייהו כמו שעושין המחורין כיון דמתירין בס' נח רוגזי' וצ"ע ודו"ק. וע' בטוטו"ד בסי' רט"ו שדעתו דבעינן דוקא מת ת"י ממש עיי"ש. וע' בפת"ש בשם תשו' ג"ש – אם ראינו דורס שהכה לעוף על הכנף או על הרגל למטה מצה"ג ובמק"א לא דרס כשר. דהא א"צ לבדוק אלא מכפא עד אטמא. בינ"א סי' ל"א. שם אבל אם פצע א' מהם. ואם שמע קרקור עופות ומצא עוף בפי הדורס וברח. הנשארים מותרים דדמי לקטע רישא דחד. דע"ק סקכ"ח:
סי"ג אם הוא ס' אם נכנס. ואף שהי' באותו חדר אלא שס' אם נכנס לכלוב. כיון שהכלוב מוקף בקנים. שפ"ד סקט"ז בשם הב"ח. ואפי' שמענו אותם מקרקרין. פר"ח משם הרשב"א:
שם או שהוא ס' ארי או כלב. עיין ביוסף דעת במעשה שהי' בחדר א' כמו ד' על ד' שתי אווזות. וראו כי אווזא א' נקרע מגב העור קרע גדול. וכ"פ הי' בחצר שלפני החדר ברדלס ונמצא שם תרנגולים מתים ול"נ מה הי' להם. ואם כי אין לתלות בד"א והי' לנו לתלות במצוי. עכ"ז הטריף האווזא הקרוע. והתיר האווזא הב' עיי"ש:
סי"ח דכל שצריכין להשהותו יב"ח חיישינן לתקלה. אבל בכ"א יום ל"ח לתקלה. ש"ך ודלא כבה"י יוס"ד ואם נתערבה ס' דרוסה ברובא ל"ח לתקלה ושרי להשהות יב"ח. בל"י סקכ"ט. וע' ש"ך סקמ"ח שכ' דגם ליתרת אבר מהני שהיית יב"ח וכ"כ השפ"ד כאן. אולם בסי' פ"א בש"ד סק"ה כ' בהיפך דחי יותר מיב"ח ובלב"ש בחד"ד סי"א פ' דהמתיר בהפ"מ לא הפסיד עיי"ש:
עיין ביוסף דעת במעשה בא' שהי' לי ל"ד צאן והו"ל רועה נכרי והצאן לנו תמיד בהזארדע מקום ע"פ השדה מוקף מחיצות. ובבוקר בא הרועה וא' אשר בלילה הי' זאב אצל הצאן וז' מונחים מתים בתוך הזארדע. וא' בחוץ. ועוד א' בפנים מפרכסת ואומר שלא ראה הזאב רק ששופט בדעתו שהי' כן. והיהודי מסופק אם לנו כלל בהזארדע עיי"ש באורך שצידד להתיר בזה. ועיין בלב"ש בחד"ד סעיף כ"ד באיש א' שקנה ק"ן צאן לשוחטם א' א' ורועים בשער ונער גוי קטן נוהג בם. והביאם הנער לחצר גדול שלהם. ושם הי' גם ג' סוסים והנער הנ"ל לן ג"כ שם ובבוקר מצאו צאן א' מתה והאלי' תלושה וצאן א' האלי' תלושה ומבעבע דם ובלילה לא שמע קול צעקה ואומר שא"י מתי נעשה. והבקיאים בזה אומרים כי הוא דבר שא"א שהי' שם זאב מכמה טעמים עיי"ש ומצוי שם כלבים והתיר כל הצאן מלבד זו שנתלש האלי' ממנה עיי"ש באורך: