שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
מנחת אברהם · סימן נד
ע' באה"ט סק"א שהביא מדמש"א דבנשבר הבילוק אין לחוש לנקיבה הריאה. וע' במ"ז ססי' מ"ט. ובלב"ש ססי' י"ג. צלע עוף שנשבר ויש עוקץ כ' דבהפ"מ וצו"ש המיקל אין לגעור בו. שפ"ד סק"ג. ולב"ש פ' ג"כ כן זולת אם הוא כנגד הריאה, וכ' הלב"ש דהא דחיישינן בעוף אם יש עוקץ בצלע. דוקא ביצא העוקץ לתוך החלל דהיינו שיצא השבר דרך הבשר הפרוס על העצמות עד שבא לחלל, אבל אם הבשר כולו חופה השבר ורואין שאין שום נקב או ריעותא בבשר ער שנבא לחוש שמא יצא השבר דרך הבשר וחזר ודאי מותר:
בבהמה אין להטרוף אפי' אם ראשי השבורה בולטים לפנים וגם הוא נגד הריאה, וגם יצא השבר לתוך חלל הבהמה, ואפי' יש עוקץ. ומ"מ נ"ל דבהצטרף כל הריעותות האלו יחד. אם הריאה לפנינו יש לבודקה בנפוחה. לב"ש. אם נמצא צלעות יתרות ע' בלב"ש סי' י"ג סק"א דחקר מהו הדין בזה לענין נשתברו רוב צלעות בבהמה זו. וע"ש דכ' דכל הטרפות שנתבארו בסי' זה בבהמה נוהג ג"כ בעוף אלא שאין מנין הצלעות והחוליות ידוע בו. וגם כל צלעותי' א' הם. וכל הטרפות שנתבארו בצלעות הגדולות שי"ב מוח כנגדו בעוף טרפה בכל הצלעות הנמצאות באותו עוף ורק יתר עליהן עוף שלפעמים טרפה אף בצלע א' שנשבר. עוף לפעמים שדרתו עקום מתולדה. ואם אינו מתולדה יבדוק החוט ע"י שיפרק בנחת חוליא אחר חוליא. מק"מ סקי"ב בשם יא"פ. לענין הצלע שנשבר מקום שאינו מטריף כגון דליכא רובא וכה"ג. אם יצא השבר דרך העיר לחוץ אסור הוא מדרבנן. ואם יצא השבר לתוך חלל הבהמה אף העצם מותר. ומ"מ לכתחלה יש להשליכו. לב"ש בדיני טרפות העצמות סי' י"ד: