אור ברסלב
שות מנחת שי חלק ב מנחת אברהם › סימן מב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

מנחת אברהם · סימן מב

סימן מא

ס"א בהג"ה נסרכה המרה למק"א כשרה, וכ"ד הפמ"ג כאן ובש"ד ססי' מ"ו להכשיר סרכא בכל שאר אברים וכ' שכן נהגו ואפי' נסרכו דקין לדקין ששניהם נקיבתן במשהו אפ"ה כשרה. ולענין דינא דעת הלב"ש וב"א ססי' ל"ט דבאהפ"מ ראוי להחמיר כדעת התב"ש ופר"ח ובהפ"מ יש להקל כדעת האומרים דאין סרכא אלא בריאה, ומיהו כ' הב"א שם דבע"נ יחמיר לעצמו אפי' בהפ"מ אם נסרכו שני אברים שנקיבתן במשהו אא"כ א' מהן הוא כגון טחול ולב וכדומה שבשרן עב עיי"ש. וכ' התב"ש דאף במקום שאין סרכא פוסלות מ"מ צריך לבדוק אם לא שלט הריעותא מעל"ע ואפי' בדיעבד הבדיקה מעכבת וכ"ד הב"א והלב"ש דאפי' בהפ"מ אין להקל. והפמ"ג כאן ובססי' מ"ו כ' דבדיעבד אין להחמיר כ"כ אם לא בדק. ואחר קוץ או מחט צריך לבדוק בשאר אברים ובדיעבד כשר אם לא בדק. ואם מצא קוץ או מחט דינו לכ"ד כדלעיל ססי' מ"א:

ס"ג וטועמו ומי שטועם ע"ג הכבד טועה הוא רק צריך לטעום בפנים, ואף בבהמה מהני טעימת הכבד מש"ז סק"ב, ועי' בבינת אדם שער או"ה סקט"ז. ואם טעמו טעם מר בב"מ יש להכשיר ג"כ. ודוקא כמות שהן אבל לא ע"י צלי'. ויש לחפש אצל טחול של עוף ובסמוך לו ימצאו מרה ובחנם מטריפין יא"פ. וע"ש לענין אם נמצא מרה ובתוכה ליחה לבינה ואינו מר ובכבד טעמו טעם מר דמכשיר, וע' בפ"ת סק"ב שמסתפק בזה. – הפת"ש סק"ז הביא בשם חינוך ב"י דאין לסמוך בהטעימה אנשים וביא"פ הביא בשם מח"ב לסמוך אנשים, ועיין בנחלת צבי דנשים נאמנות בזה מטעם דאיכא לברורי, וע' בס' ויכיח מים חיים דכל דבר שעל הנשים מוטל לעשות והם יודעות שאנו סומכין עליהם ודאי בודקות יפה ואינן חשודות. ועל קטן אין לסמוך בזה. דע"ק סק"ג. ואם נאבדה הכבד ולא טעמו אותה דעת התב"ש ופמ"ג להחמיר. והשבו"י הובא בפת"ש מכשיר וע' בעקרי הד"ט שהביא בשם עה"ג להתיר בעוף שמן, ובמקומינו שעפ"י הרוב אם לא נמצאת המרה טועמין בכבד טעם מר יש להכשיר וע' ביא"פ, ועיין במנ"י שנסתפק בצבי די"ל מרה סמוך לזנבו אם לא נמצא לה מרה ויש טעם מר בהכבד מה דינו ע"ש:

ס"ד נמצאו שתי מרות טרפה, אפי' רחוקות זמ"ז דהלכה כרש"י בפי' כל יתר כנטול דמי שפ"ד סק"ד, ואם שופכות זל"ז כשרה, ובנאבדה בלי בדיקה אי שפכי להדדי כשרה יא"פ בשם מח"ב, וע"ש מ"ש בשם ס' זכרון יוסף וכ"כ בטוטו"ד מ"פ סי' מ"ב דאין להכשיר בנאבדה בלי בדיקה מטעם ס"ם, דשמא הלכה כמכשירין ל"ה ס' כיון שלא נזכר בש"ע, וק' לי טובא דהא בש"ך סק"י כ' דלהכי מכשירין בבהמת ישראל כיון דהרבה פוסקים מכשירין בשתי מרות, וא"כ נזכר בש"ע ודו"ק. גם בטוטו"ד בעצמו בסי' קכ"ז לענין דלא הי' להמרה הב' שום פה להסמפון מכשיר מטעם ס"ס שמא חסרה המרה כשר וצ"ע:

ס"ז בבהמת ישראל, וע' ביא"פ שכ' בשם מח"ב דאפי' אינה בהמת ישראל ויש צור"ש ויו"ט או סמ"צ י"ל דכדאי המתירין לסמוך עליהם בשעה"ד, ונראה שלא להקל כ"א בהפ"מ ושעה"ד וכ' הלב"ש בחד"ד ליו"ד ס"ח דלענין החלב והבצים מבהמה או עוף שנמצא חסר מרה או יתר מרה יש להורות כך בחסר מרה אזי קידם יב"ח או כ"א יום בעוף מותרים, ובתוך יב"ח או כ"א יום עד ג"י מקודם אסורין מס', ובתוך ג"י אסורין בתורת ודאי, וביתר מרה אפי' ביותר מיב"ח אסורין מס' וכן הדין בחסר ויתר ש"א שיש מיעוט פוסקים מכשירים ולא הובא דעתם בש"ע, ואם אין שום פוסק מכשיר אזי אף בחסר אסורין החלב והבצים מס' אף קידם יב"ח כדלקמן סי' פ"א, וע"ל סי' פ"ו בפת"ש סק"א, באה"ט סק"ה מעשה והכשירוהו ודוקא אי ליכא כלל טעם מר, אבל אם טעמו מבחוץ במקום מרה הב' טעם מר מסתמא נבלע המרה בכבד וה"ל ב' מרות וטרפה, יא"פ בשם ת' כתר כהונה, ולפענד"נ שיש לפקפק על ד"ז וצ"ע:

שם מרה שנתרוקנה וכ' פר"ח ונופחין אותה עיי"ש, ובנאבדה בלי בדיקה צ"ע. שפ"ד סק"ה. ס"ח יש מיני עופות שא"ל מרה, ואם נמצא מרה בתור או בן יונה או בצבי בכבד כשרה, ואם נמצא וניקבה בתפל"מ מכשיר ובח"ב מפקפק ע"ז, יא"פ:

ס"ט גרעינה של תמרה, וה"ה אם נמצא אבן בתוכה דא"א לנקוב כמו גרעין של תמרה, וכן בכבדא או בריאה כשר שפ"ד ססי', ומיהו כ' בתב"ש דאם י"ל קצוות חדים טרפה ואין להכשיר אלא בתרתי לטיבותא עגולה וגדול כגרעין של תמרה, ע' פת"ש סק"ט בניטלה הכבד וע' שפ"ד בסי' מ"א סק"א שכ' דאין הל' כרשב"א, ומש"ה אף באותן שא"ל מרה או בצבי טרפה נוטל הכבד, ומ"מ מסתבר דל"ב כ"א ב"ז בכליות ובטרפשין וכ"כ בתב"ש שם, ועי' בחי' רע"א סי' מ"א, בנמצא מרה גדולה ואומרים שזה הוא חולאת כשהמרה נתמלאת הרבה נפקע הכיס טרפה, שו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' ק"פ, ואם נתקשה הלחה שלה כאבן וטעמו ונמצא מרירות מעט כשר, דע"ק סק"ג והביאו גם במק"מ סק"ז וסיים ודלא כחכ"א שהטריף:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה