אור ברסלב
שות מנחת שי חלק ב מנחת אברהם › סימן מא

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

מנחת אברהם · סימן מא

יו"ד ח"א סימן מ

ס"א אא"כ נשתיר וכו'. עיין בש"ך הביא בשם האו"ה דצריך ג' זיתים באילו ג' מקומות. ועי' במש"ז סקי"א הביא דהמ"ב הקיל בהפ"מ אם נשתייר במקום מרה ובטרפשא לבד והתב"ש כ' דאין להקל, ומיהו אם ישנו אלא שהוא מתלקט או כרצועה י"ל בהפ"מ, אבל אם הכזית במקום טרפשא הוא מתלקט וכדומה לא. מ"ו, ושיעור כזית המוזכר כאן כ' הכו"פ דלחומרא הוי חצי ביצה, ולקולא אף שליש ביצה והביאו בש"ד סק"א ע"ש, ובעינן זית בשר ואין גידין מצטרפין שם. וכ"פ בתב"ש, ועיין בחי' רע"ק שמסתפק אם צריך שיהי' כל עובי הכזית שלם או דדי ברוחב כזית אף שאינו שלם מעל"ע ע"ש ולא אוכל להבין דד"ז מבואר בש"ס מרודד מהו ופי' הר"ג דלא הוי כזית עב אלא מרודד ע"ש:

ס"ג יבש הכבד, ושיעור היבשות נראה כשאינו מוציא שום ליחה כמו באתרוג בסי' תרמ"ח, באה"ט סק"ג, והט"ז והש"ך חולקים ע"ז דאינו טריפה אלא בשלא נשתיירו הב"ז. וכן העלו כל האחרונים וכ"ד התב"ש ופמ"ג, ומיהו כ' בשפ"ד סק"ד דלפעמים בא הכבד כולה מלאה אבעבועות ונימוק כולה במשמוש היד הא ודאי כל שלא נשאר תחתי' ב' זיתים שלימים טרפה. וע' יא"פ בשם פמ"א דבע"נ ובע"ת ראוי להחמיר לחוש לדברי המחמירין. וכ"כ הח"ס סי' קמ"ד, וע"ש בשפ"ד דהזיתים צריך לשער הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו. באה"ט סק"ד, יש להקל בזה ובתב"ש החמיר הביאו ג"כ בפמ"ג, וסיים בתב"ש מיהו אם אינו קשה כ"כ אם לא נשתנה מראית הכבד ללובן כשרה וזה כוונת בה"ג שהובא בבאה"ט סס"י זה, ומ"ש יש לעיין בריאה ר"ל מראית הכבד, שם סק"ה בענין דלא חסרו, והתב"ש החמיר אף בכה"ג דכל שניטל הכל ע"י התלעה שיב לא הדרא בריא, ולא התיר אלא אא"כ כולה שלם והתליע כולה ע"ש:

ס"ה נעקר הכבד, ואם נעקרה כולה מטרפשא ודבוקה בכליות צ"ע לדינא אם כשרה, מ"ז סק"א, באה"ט סק"ו והכשיר בצ"צ בהפ"מ כן העתיק בשפ"ד סקי"ד, אבל הפר"ח החמיר וכ"ד התב"ש מיהו כ' שם דאם נתחבה רק קצה ואין חלודה וגם בבשר אין שום ריעותא לא חלודה ולא נצרר הדם יש להתיר בהפ"מ וכיוצא וכ"כ בפמ"ג, ומשמע לכאורה שם דבכה"ג תולין אף בהפ"מ וכ' בלב"ש בחד"ד סקס"ז דדוקא בנתחב בכח תוך הבשר הוא דאין תולין בכולו תחוב אבל אם נמצא בסמפון תולין אפי' בכלו תחוב. שם חוץ מהכלים שנתבשל בהם הכבד י"ל כשהם אב"י, והתב"ש אוסר גם הכלים, והפמ"ג כ' עליו דאין לנו ראי' לאסור הכלים, ומיהו כ' בלב"ש בחד"ד סכ"א דאם א' קנה חתיכת כבד מהטבח והניחו בביתו ולאחר ב' או ג"ש מצא מסמר תחוב באופן שטרפה לדעת הט"ו וכשר להרשב"א וסייעתו והביאו הקונה להטבח, והשיב דהבהמה שריא אך הקונה אסור לאכול ממנה יע"ש היטב הובא בפת"ש. ומשמע שאם הי' אומר בהיפך שכשר לדעת הט"ו וטרפה להרשב"א לא הי' מתיר. באה"ט סק"ז, אבל אם חודה יוצא, ומה"ט יש לאסור ג"כ אם מחט תחובה בזפק ויוצא קצת לחוץ, שפ"ד בסי' מ"ט סק"ד:

סעיף ז' בנמצא בסמפון. וכ' התב"ש ופמ"ג דאף אם נמצא במקום שנכנס הסמפון לבשר הכבד והריאה כיון שעדיין מונחת בסמפון הגדול כשרה. ול"ד ללב דדוקא קודם שנכנס לבשר הלב כדלעיל סי' מ' דיש לחלק:

סעיף ח' אבל אם נסרכה, אפי' אם ניקבה נקב מפולש ולא כמ"ש הדרישה וכה"ג. תב"ש ופמ"ג. ומיהו כתב בדרישה דאם נסתמה בסרכא בטחול וכיוצא שלא כדרך הנחתה עתידה להתפרק וטרפה והסכים עמו התב"ש. ואם נמצאו ב' טרפשין הפר"ח אות י"ב מכשיר בפשיטות:

כבד שהי' מקצתה עובר דרך נקב שבטרפש לצד הב' שבטרפש סמוך להריאה והכשיר בתשו' רח"כ סי' י'. ובס' יוס"ד להג' מלבוב ז"ל חולק עליו. וגם בטוטו"ד מ"ק סי' ס"ח מטריף. וע"ע בטוטו"ד מ"ת סי' קכ"ב שמחלק בין הסתימה הוא במקום הזיתים ודבריו צ"ע למעיין שם. ואם הבשר רע ל"מ סתימה דסופו לינטול טוטו"ד סי' ק'. ותימה לי דהא הוא בעצמו הביא במ"ת סי' ז' דהא דאמרינן בכ"מ דאם הבשר רע ונימוס הוי כניטל ל"ה אלא היכא דהטרפות מצ"ע אבל היכא דאין הטרפות מצ"ע ל"א כן והא בטרפש הכבד אין הטריפות מצ"ע ודו"ק וצ"ע וכ' בלב"ש בחד"ד ס"ו דבנסתם הנקב בטרפש נהי דהבהמה כשרה מ"מ החלב מקודם ג"י אסורה. ועיין בשו"ת נאות דשא סי' קכ"ז. ועיין בתשו' בית אפרים סי' כ' לדודי הגאון זצ"ל. וגם בד"ק שחולקין ע"ז באורך. וגם בטוטו"ד מ"ת סי' ו' מסכים ג"כ דהחלב מותר יע"ש. וע' כו"פ סי' מ"ד סק"ח. בהג"ה יש לבדוק בכרם שבודאי יש שם קוץ או מחט והבדיקה מעכבת אף בדיעבד. מש"ז רסי' מ"ב ובשפ"ד בסי' מ"ו סקט"ז ובב"א ססי' ל"ט ואם נמצא שם כמו ווארציל ובתוך הווארציל יש נקב ובדקוהו וחתך הבודק עד מקום שהשביל מהנקב הילך וראו שפסק הנקב והשביל והי' הבשר שלם ויפה ולא ניקב יותר ע' בתשו' ד"ח סי' מ' שהתיר בזה. ובסי' מ"א שם כ' על נדון כיו"ב וז"ל ואף שהי' שביל וחזינן דהי' כאן מחט מה בכך כל שלא ניקב מעל"ע כשר ע"ש. ועיין בכו"פ דמכשיר אף בסרכא נגד תחיבת המחט באם יש עוד צדדים להקל ע"ש. ועיין ביא"פ דאם המחט אינה תקוע בדופן ההמסס רק מונחת לאורכה בין קמטי ההמסס ואין חוד המחט מול הדופן ויש סרכא מבחוץ במקום שכלה פי המחט ק' להתיר. אך הואיל ושכיח טובא בהפ"מ וכ"ש נ"ל להקל אם תעבור הסרכא ע"י מו"מ ממש בין האצבעות בנחת, וכן כשרואין שהבשר בטרפש הכבד במקום הסרכא מקולקל, כעין מכה נראה ג"כ להקל דתולין הקלקלה במקולקל שהסרכא באה מן הטרפש, הט"ז כ' שאין לאסור יתרת כבד אלא במקום מרה, וע' בפמ"ג שתמה ע"ז דהמעיין בט"ז סי' נ"ה סק"ד יראה שהסכים עם הש"ך כאן דאפי' אינה דבוקה כלל לכבד טרפה ולא התיר אא"כ דבוקה למטה מאותן ב"ז:

באה"ט סקט"ז כבד שהוא נפוחה ועבה וניקב יש לעיין בריאה, וכ' התב"ש ופמ"ג דאם הכבד עצמה מראה שלה כצמר גפן ג"כ טרפה. בנמצא אבן בכבד כשרה, שפ"ד ססי' מ"ב וכאן סק"ד ואם יש לחוש דמעלמא אתי יש לאסור:

כבד שהיתה נפוחה כולה והכשירה, שאילת יעב"ץ ח"ב סי' נ"א. ומשמע דנפיחה אינו פוסל בשאר אברים. וצ"ע מ"ש הבינת אדם שער או"ה סי' ט"ז לענין מרה נפוחה דמטריף ודו"ק:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה